אלה המצות· רבי משה חגיז
כי תצא · תקנא
(ל"ת שכח) שלא ללבוש בגד ארגמן בצמר ופשתים, שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו: ומה"ת אינו אסור אלא עד שנעשו בהן שלשה מלאכות הנקראות שוע טווי ונוז. ר"ל שהצמר יהיה שוע דהיינו טרוף. וטווי בפני עצמו ושזור בפני עצמו. וכן הפשתן. ואח"כ כשמחברן יחד ע"י אריגה או שקשר זה בזה בקשר של קיימא שהן שני קשרים זהו הנקרא שעטנז ואסור מה"ת. אבל רז"ל אסרו כל כנעשה בהן אחת מן המלאכות שזכרנו או שוע או טווי או נוז. וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"י ה"ג מה' עדות דשם כתב בפי' על פסול לעדות בעבר עבירה שחייבין עליה מלקות מה"ת שמנה או שלבש שעטנז שהוא שוע או טווי או נוז הרי זה פסול לעדות מן התורה. וכשמנה הפסול מדבריהם מנה מי שלבש בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן כיוצא בו. ומלבד מה שהרגיש בו מרנא הכ"מ ז"ל בפ"י מה' כלאים בשינוי הנוסחאות במ"ש בפי' המשנה צ"ע ליישב הדבר. ועוד אמרו רז"ל שאפי' עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישב עליהן אם הם רבים גזרה שלא תכרך נימא על בשרו. ודע שהכלאים אין להם שיעור ואפי' בחוט א בבגד אוסר את כל הבגד עד שיוסר ויש להזהר הרבה באיסור לאו זה יען כי בנקל יכול אדם להיות נכשל ובפרט כי הוא מן החקים שהשטן וא"ה מונין את ישראל דמה טעם יש בה. ובסוד הדבר כבר אמרו בעלי הרמז כי לשון שעט"נז פי' שט"ן ע"ז והלובש צמר ופשתים שטן עז מתלבש בו ושולט עליו לפי שהוא מתכסה בטליתו וע"כ אמרו פושטו ואפי' בשוק. וכבר ידעת שקרבנו של קין היה זרע פשתן. ושל הבל היה צאן עם הצמר שעליהן וכל אחד הקריב כפי הכח שהיה מושל עליו. כי הצמר רומז על צד הרחמים והפשתן על הדין, ואמרו על קין שהביא ממותרי מאכלו קליות זרע פשתן. וא"ר יהושע בו קרחה אמר הקב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם. אפי' באריגת בגד שנאמר לא תלבש שעטנז. ובבגדי הכהנים שהם דוגמת הציצית הרומז במלכות שמים הותר הכלאים לפי ששטן עז זה אינו שולט בדבר שבקדושה. ומזה תבין ותדע כי אותיות שעטנ"ז ג"ץ יש להם תגין בס"ת לרמוז שכל מי שעוסק בתורה ניצול ממנו:
ומה לנו לבקש עוד טעם לדבר איסור כל מיני כלאים הואיל ואין לנו טעם גדול מזה שהי"ת צוה כך ומי יפר. אם המעט בעיניך טעם זה לא דברה תורה במתים הנעשים חפשים מן המצות ועונך תשא רחמנא לישזבן: