אלה המצות· רבי משה חגיז
כי תצא · תקמג
(ל"ת שכב) שלא ילבשו האנשים מלבושי הנשים, שנא' ולא ילבש גבר שמלת אשה:
ושניהם מחד טעמא כי תועבת ה' כל עושה אלה הדברים המביאים לידי תערובות ויבואו אנשים על הנשים ומלאה הארץ זמה כמו שנהוג בין אה"ע ולכן מרחקת התורה אותנו מן הדברים המביאים לידי כך. וכל מש"ל במצוה רס"ב שייך לשתי מצות אלו ע"ע מקור איסורם חד הוא מפני הרגל עבירה. ובאהבת ה' את עמו דרך שקר הסיר מהם ותורתו לימדה להם דרך ארץ. דיש נאה ללבושו ולבושו נאה לו כדכתיב צדק לבשתי וילבשני. וכבר רמזו התורניים האלהיים בענינו של טלית. תוכחת מוסר במה שהוא מוסכם שכמו שהמלבוש החצון הוא כסוי לגוף שעל ידו נצול. שלא יכהו שרב ושמש ומגין עליו מחורב ביום וקרח בלילה. כן הגוף הוא מלבוש. מחיצה ומסתור לנפשו. והכי תניא וראיתם אותו וזכרתם וגו' ראה מצוה זו. וזכור אחרת התלויה בה. ועוד אמרו דהמלכים נביאים כהנים לוים ישראלים היו נכרים במלבושיהם לפי שהמלבושים החצוניים צריכין להיות מתייחסים אל הקניינים הפנימיים שבאדם. דהרי מי שהוא בעל גאוה בטבע ילבש וילביש לבניו בגדים המורים על גאותו וזדון לבו. ולכן המלבושים אדומים ודומיהם מתייחסים לאנשים רקים ופוחזים שופכי דמים ומלבושי לבן לחסידים ואנשי מעשה. ובמלבוש שחור מצאנו ראינו שהזקן שהוא נכבד צנוע ומעלה מתעטף בו. והמלבוש קצר הוא מלבוש מיוחד לפריצים ובעלי אגרוף. והמלבוש ארוך למלכים ולכל אנשי מדות. פוק חזי מ"ש על שאול מלך ישראל שלא נראו ראשי אצבעותיו חוץ למלבושו. וכאלה רבות מענין הצניעות שהוא תלוי בענין המלבוש. ולפיכך החמירה עליו תורה שלא ילבש גבר שמלת אשה. ולא יהיה כלי גבר על אשה. כי חלוף ושינוי זה הוא רע מעללים ומעורר את היצה"ר למחליפין ולמסתכלים בהם. והראיה ודאי פוגמת בהם שעליה הוזהרנו במאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כי העין הרואה לבו הולך אחריו להיות חומד. וכתיב אל תפנו אל האלילים:
ומהכא יש ג"כ סמך לאיסור גלוי שער הראש שבאשה שהרי שינה לך הכתוב באיש לא ילבש. ובאשה לא יהיה בהווייתה תהיה. ואם לאיש אע"פ שאין שער ראשו ערוה. אסור לו לעמוד שעור ארבע אמות בגילוי הראש. מכ"ש האשה דאסורה לעמוד בגילוי שער ראשה. אפילו בתוך ביתה. מכ"ש להיות יוצאה מרשות לרשות בגילוי שער. וכל זה אינו צריך לפנים ולא לפני פנים לא נצרכה אלא להעדפה. לעשות לה סמוכין דאורייתא לאסור איסר על נפשה. וכל מי שהיא בת ישראל. להיות זהירה בכל דבר ששייך בו צניעות. כי זה הוא יופיה. וזה הוא שבחה. וזה הוא התכשיט המובחר שיכולה להתקשט בו. כי כל כבודה בת מלך פנימה. וכבר ספר בשבחה של אשת חיל המלך החכם. והודיע לרבים כי שקר החן והבל היופי. אשה יראת ה' היא תתהלל:
וטעם לדבר שרבותינו האחרונים ז"ל לא הקפידו להחמיר והתירו הרצועה בימי הפורים נלע"ד בנתינת הטעם למה לא נהגו מנהג זה של לבישת הפרצופים כי אם דוקא בימים ההם ובזמן הזה. ולא בשאר ימי משתה ושמחה ממועדי ה' או בח' ימי חנוכה. ובעיני פשוט כי הימים הללו נזכרים ונעשים זכר לדבר האלהי רשב"י ז"ל שאמר לתלמידיו כששאלו לו וכי משוא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים דומה בדומה ללבישת הפרצופים שמשנים צורות פניהם לצורות משונות ויתנכרו איש אל רעהו מכח אותו פרצוף. אמנם לובשי הפרצופין עצמן מכירין זה את זה וכל אחד יודע מה שבלב חבירו המלוה עמו ונמצא שאותו שינוי אינו אלא לפנים כי כל אחד כדקאי קאי. דומה בדומה למה שאירע לאבותינו בהשתחווית' לצלם שהם לא עשו אלא לפנים מיראה ולבם היה לשמים. ואף הקב"ה בשר להם בתורתו ואנכי הסתר אסתיר פני דומה ללבישת הפרצוף שמסתיר פניו מחבירו אמנם לב שניהם שוה ומכירין זה את זה. אם כן מאחר שכן לא נפלאת היא ולא רחוקה להתירם בימים ההם ובזמן הזה ולא בזמנים אחרים, וכדי לצאת ידי חובת סברת תלמידי הרשב"י ז"ל מאחר שמשתה האנשים היה לבד ומשתה הנשים לבד ראוי והגון שהפרצופים ג"כ יהיו על האופן הזה שלא ילבש גבר שמלת אשה וגו' כי הזכר יכול להתקיים בלאו הכי דוק ותשכח כי הוא כפתור ופרח: