אלה המצות· רבי משה חגיז
יתרו · מ
(ל"ת כו) שלא לבנות אבני המזבח גזית, שנאמר (ואם מזבח אבנים תעשה לי) לא תבנה אתהן גזית:
למלקות. הרב בן עזרא ז"ל כתב בטעם מצוה זו לפי שאין נוי למזבח שתהיה מקצת האבן בנויה במזבח. ומקצתה מושלכת באשפות. מי יתן וידעתי מה נעשה מפסולת ארון עץ שעשה משה (וכן הלוחות) וא"ת נגנזו. א"כ גם אלו יגנזו. וכן פסולת כל שאר כלי הבית. לכן בזה רחוק מאד מהטעם. וגם הרמב"ם ז"ל כתב שהוא הרחקה שלא יבאו לעשות בהן צורות ויהיה לאבן משכית א"כ הרחקה זו. יותר היתה ראויה באבנים המפוצלות בעזרה שהיו משתחוים עליהם. ומאי שנא אבני המזבח אמנם מדברי הרמב"ן ז"ל ומוהרדב"ז ז"ל למדתי טוב טעם ודעת כי הטעם מבואר בכתוב כי חרבך הנפת עליה ותחללה. דכיון שהמקום ההוא נבחר לעשיית הקרבנות. שעיקרם הם לשוב אדם מעונותיו. אין ראוי להניף עליה חרב. שהיא מקצרת ימיו של אדם. והיא הפך הקרבנות והיא כלי אמונ"תו של עשו. אשר מאס בדם הקרבנות וכו'. ומכר את הבכורה. מפני כך. ובחר בשפיכות דמים. ולכן הוא כלי וכלי כליו רעים וחטאים לה' מאד. שנואים ומאוסים לפניו ית'. וקראו הכתוב חרבך. ולא חרב סתם. כדי שלא לאסור סכין של שחיטה. שהוא מכשיר הבהמה. להקרבה ע"ג המזבח. והסכין של שחיטה הוא המתקן את קלקול החרב ודעהו. (וכמ"ש במצוה צ"ה עי"ש):