אלה המצות· רבי משה חגיז
יתרו · לא
(עשה יג) לקדש יום השבת, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו:
ורוצה לומר זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו. והיינו הבדלם לדעת הרמב"ם ז"ל. וטעם היין בכניסתו היינו לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה. לפי שהוא סועד ומשמח. ומטעם זה אמרו. דאם הפת חביב עליו יותר מקדש על הפת. משמע דבחביבותא תליא מילתא. כאלו המלך בא להתאכסן אצלו ושמח בו שמחה רבה. ואין שמחה אלא ביין. וכן ביציאתו שהמלך הולך לו. ובא זה ללוותו והוא עצב לפי שהלך מאצלו. וקשה עליו פרידתו עד מות. וצריך לשמח את נפשו להשיבה אליו בריח טוב שהנפש נהנית בו. משום דאזלה לה נפש יתירה. ולכן צריך להבדיל על היין כמ"ש ויין למרי נפש. וכן ארז"ל אין מבדילין אלא על היין. וחכמים שהקלו ודאי במקום שאין יין מצוי סמכו על רישיה דקרא תנו שכר לאובד. וזכור אל תשכח דמכח שמור נשים חייבות בקדוש היום דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה: