אלה המצות· רבי משה חגיז
ואתחנן · תכז
(ל"ת רמח) שלא להתחתן בעכו"ם, שנאמר לא תתחתן בם:
וענין חיתון זה ר"ל אפילו שנתגיירו. כיון שהן מהשבעה עממים אסרה תורה. כי בהיותן כופרים לא שייך חתנות. אמנם שאר עממים אחר שנתגיירו מותרין כמו שהכה פנחס לזמרי זכה בו. כי הוא התיר דמו והתורה התירה לבא בקהל. ובגיותן הבועל בת עכו"ם בפרהסיא כל מי שיהרגהו בשעת מעשה לקנאין שיפגעו בו ועפ"י התנאים המפורשים באותו מעשה. ואם לא עשה את המעשה הרע הזה בפרהסיא. הנה עונשו מבואר בדברי הקבלה שהוא בכרת. כמו שנאמר כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב. ובעל בת אל נכר. יכרת ה' לאיש אשר יעשנה. ער ועונה. ועל פי הכלל שאמרתי לך דלא שייך חתנות אלא אחר שבאו לכלל הדת תבין באמת כי עונש זה אינו אלא על מי שבועל אותה דרך זנות ולא בעילה דרך אישות כי אין אישות בגויה ובלא ימנע הכרת הוא חל א"ת שהיא בשר אדם כמוך הרי לך בתורה מפורש שהבועל נדה הוא בכרת ואם תרצה לשמוע אל דברי חכמים כמו שמוטל עלינו לחובה הרי הכתובים מוכיחים שאינם. אלא כבשר חמורים וכל שוכב עם בהמה מות יומת וקאי בארור (עיין מש"ל במצות ר"י ממספר הכללי) המעט בעיניך בן המלך ה' צבאות להשפיל עצמך להשוות כבודך עם מי שמנעהו הי"ת מכבוד חלילה לך מעשות כדבר הזה ולא דפחיתא מינה כי בן יכבד אב זה יצחק ועבד אדוניו זה אליעזר עבד אברהם שעם היותו זקן ביתו ונתגייר בת היתה לו ואלי לא תאבה האשה ללכת אחריו היה מזמינה לו ליצחק ואמר לו אבינו אברהם בני ברוך והוא ארור ואין ארור מתדבק בברוך א"כ עתה אתה ברוך ה' השמר פן ואל תשכב עמה בעה"ז להיות עמה לעה"ב כי איסור חמור הוא וכלהו איתנהו בה וגזרו עליה משום נדה. שפחה. גויה. זונה. אבל משום אישות לית להו ופקח עיניך כי לא חס הקב"ה על חייהן וחס על כבודך ולפי שבאה תקלה לישראל על ידם אמרה תורה וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו. כי הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' וכדי שלא יאמרו זו היא שנתקל פלוני על ידה התיר דמה. ואיך לא תחוס אתה על כבודך שהוא כבוד שמים ומאחר שישראל נקראו בני מלכים ובנים אתם לה' אלהיכם לא הוצרכה תורה לאוסרו בפירוש כי הוא דבר שאדם יכול לדון ק"ו מעצמו אע"פ שלא קבלו מרבו ובעיני כל מי שיש שכל בקדקדו ראה יראה שהוא אצלינו כמו דבר פשוט כאילו נתפרש בתורה כאיסור הבת שלא נכתב ילפי לה מק"ו מבת הבת. ולולי שאין עונשין מן הדין הוצרכו לג"ש. אמנם בהא כבר אמרתי לך כי עונשו ברור בלא ספק מן החלוקה. ואין לך בו אלא חידושו במה שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר, וזולת אותה עת ועונה שעונשה בצדה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כדקאי קאי באיסור מוחלט מכל צדדיו. ותחת סוג ג"ע הוא נכנס ליהרג ולא לעבור מכ"ש לעשות ברצון ופוק חזי ספ"ק דקדושין מה שעשה רבי צדוק כשתבעתו ההיא מטרוניתא וכן נמי מה שעשה רב כהנא ואם איסור הגויה אינו תחת סוג ג"ע למה סכנו את עצמן למיתה א' ליכנס לתנור וא' להפיל עצמו מן הגג והלא אין אדם רשאי לחבל בעצמו אלא ודאי דהוי דבר שעיקרו מן התורה ולריבוי העונשים שבה כבוד אלהים הסתר דבר. ולא פורש בתורה מה יעשה לו כי נשאר הדבר ברצון האב. אם ירצה למחול על כבודו אם לאו. שקרוב הדבר לומר שאופן קלון כזה. שאין עליו טענת פטור. שאמור יאמר האב הלה' תגמלו זאת. טול מה שבחרת ותיסרך רעתך והרי שלך לפניך. ואחרי היותך ערל לב,. תהיה ערל בשר. ואיני מכירך מצבאותי. אשר הוצאתי ממצרים ששמי העיד עליהם שלא נתערבו בגוים. ואחת שהיתה פרסמה הכתוב. ודי לך בהערות אלו כדי שלא תדרוש שלומם כי אין שלום אמר ה' לרשעים. ונצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך וקשור דבריהם על לבך תמיד ענדם על גרגרותך בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה אל תחמד יופיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה. כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות ועל כרחך לא דבר שלמה על אשה רעה לבד אלא על היוצא ממנה ע"ז שהיא שקולה כנגד הכל ואין לך ע"ז ואשה רעה כגויה זונה המביאך לידי ע"ז ולא יהיה אלא מכח הבנים שתלד מזרע הבא עליה כי דבר זה ודאי הוא מעוות שאינו יוכל לתקן ונאף אשה כזו חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה וטעם לדבר מדוע התירה תורה לקנאים שיפגעו הבועל ארמית מבלי העמדה לדין. כבר אמרו כי הנה נודע כי מבעילת הערל האשה נהנית יותר מביאת המהול. וכשהמהול בועל את הגויה ומרגיש בה שאינה משתוקקת אליו כאילו היתה ביאתו ביאת ערל. אזי יצרו תוקפו וכדי לחבב את עצמו לגויה יפעול בציור מחשבתו באותו חיבוב מיותר שמראה לה בבעילה. כאלו הוא ערל והויא ליה מחשבת ע"ז שנאמר בה למען תפוס את ישראל בלבם ולכן דוקא בשעת מעשה חיוב מיתה כי באותו זמן הוא שמהרהר. אמנם אחר שפירש לא גרע משאר עריות שאין להורגו עד עמדו בדין ואם אין דין למטה מפורש בתורה יש דין למעלה ויבא בעל המחשבות ויתפרע ממי שחשב בדבר נגדיי למחשבת האלהות ולפי' אין בידינו להורגו כי אין מחשבת זולתינו ודאית אצלינו. ולא עוד אלא אם פרש זמרי והרגו פנחס היה נהרג עליו נהפך זמרי והרגו לפנחס. אין נהרג עליו שהרי רודף הוה. כי מאחר שפרש דינו מסור לשמים שהוא יודע המחשבות ולאיש אשר אלה לו אוי לו כי נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה וגו' שהרי על ע"ז וגילוי עריות הנגעים באים כאשר הנסיון מוכיח בכל אותם שהלכו בשרירות לבם למלאות תאותם הבהמית. שנתמלאו בנגעים ואלות וקללות מכח הארס של נחש שבה הנדבק בגוף הבועלה והולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבא וכעכס אל מוסר אויל עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא ועתה התורה מכרזת על הבנים בניה דברים של טעם שישמעו לאמריה אמרי בינה וישמרו מצותיה ויחיו ימים רבים כימי השמים על הארץ: