אלה המצות· רבי משה חגיז
ואתחנן · תכד
(ל"ת רמו) שלא לנסות ולהסתפק ביעודין שיעדו הנביאים שהוחזקו אצלינו לנביאי האמת והצדק, שנאמר לא תנסו את ה' אלהיכם:
מציאות הנסיון היא שאחר שנתאמת אצלינו היות האיש ההוא תם וישר ירא אלקים וסר מרע הגון לנביאות ובאו דבריו בעתידות פעמים שלש מכוון כמ"ש ולא בדרך מקרה אזי אין מן הצורך להעמיס עליו עוד לחייבו שיעש' לנו נפלאו' גדולו' כמו שעשו הנביאים הראשוני' ומחוייבים אנו לשמוע למוסריו ויעודיו שיעיד בנו כדי להדריך אותנו בדרכי התשובה ושמירת הדת שנמסרה לנו על יד אדון הנביאים מרע"ה. ולא יחרוך רמיה צדו הקנאי אשר ירצה לחלוק על דבריו ולהתיר הרצועה כדי להמציא את חנו בעיני ההמון במתיקות לשונו שהם ודאי שונאים את השמועות הרעות והתוכחות שיעידו להם נביאי האמת כי לא מן השם הוא זה שהרי בהכחשת הנביא המתנבא בשם השם ואמונת הנביא השקר שכל נבואותיו הן יעודי הטובה מתרשלים ישראל מלחזור בתשובה כמו שהנסיון הוכיח במעשה חנניה בן עזור שהכחיש נבואת ירמיה ותא חזי מאי סליק ביה נחרב הבית ונפלו כמה רבבות מישראל. ואם היו שומעין לדבר ירמיה וחוזרין בהם כל אותן היעודין היו מתבטלין ולא מפני כך חזקת ירמיה היתה מתקלקלת שזה הוא כלל הנביא שמבטיח על רעה שתבוא אפילו על הא"ה ואנו רואין שלא תבא אין כאן הכחשת נבואתו ולא אתרע חזקתו כי הי"ת בטובו וחסדו עם בריותיו חוזר בו ואפילו בא"ה ופוק חזי מעשה ננוה. אמנם כשהיתה הבטחתו לטובה על ישראל ולא נהיתה הטובה ההיא אז ודאי לא ה' שלחו דגמירי אין הקב"ה חוזר מדיבורו הטוב הנאמר לישראל מפי נביא אפילו שיהיה על תנאי. ועל הרעה לבד נאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר. (ועוד אמרו שבכלל לאו זה. נכנס שלא לעשות המצות על מנת לקבל שכר חוץ מהפרשת המעשר שהותר כמו שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת כי רצה הקב"ה להורות אהבתו עם משרתיו הנהנים מאותו מעשר שבעבורם הוא יברך ויתן שכר טוב למביאיהם שעשרו בשביל שיתעשרו ויחזיקו תמיד בידם כדי שיהיו יכולים לעשות עבודתם):