אלה המצות· רבי משה חגיז
ואתחנן · תיו
(ול"ת רמה) שלא להתאוות שום דבר מחבירו אפילו בלב, שנא' ולא תתאוה בית רעך שדהו וגו':
ולשון המכלתא כ"ה נאמר כאן לא תחמוד ונאמר להלן לא תתאו' לחייב על התאו' בפני עצמה. ועל החמוד בפ"ע. ועוד אמרו מנין שאם התאוה שסופו לחמוד. שנא' לא תתאו' ולא תחמוד ומנין שאם חמד שסופו לאנוס ולגזול ת"ל וחמדו שדות וגזלו ופוק חזי מעשה אחאב ונבות. הרי לך מבואר שאם ראה אדם טליתו של חבירו ונתאוה לה עבר על לא תתאוה ואם אחר שנתאוה לה השתדל שימכרנה לו או יחליפנה אפי' בדבר ששוה כפלים מאותו דבר שנתאוה לו עבר גם על לא תחמוד ואם האיש ההוא מחזיק בטליתו ואינו רוצה למוכרו ולהחליפו כמו שאומר לו החמדן ויקחהו באונס הנה הוא עובר על לא תגזול והרי לך ההפרש שיש בין לא תתאוה ללא תחמוד ושים עיניך לאזהרות אלו שבנקל האדם נכשל בהם בחושבו כי אין טעם לאיסור ותא חזי שמגיעי' הדברים לבוא אל שפיכות דמים השם יצילנו: