אלה המצות· רבי משה חגיז
בראשית
תרי"ג
יש בה מצות עשה אחת:
א
(עשה א) לפרות ולרבות, שנאמר (ויברך אותם אלהים) ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ. ואית דיליף לה מדכתוב בפ' נח ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה:
תורת ה' תמימה משיבת נפש. עדות ה' נאמנה וגו'. כי מצוה מבורכת זו שפתח בה תורה רבת התועליות היא. ולפיכך נצטווה בה אדם. ונכפלה להם. כדרך כמה מצות החביבות שהוכפלו. ולפי שאין הברכה שורה אלא במקום שיש שלום. נשנית מצוה זו בלשון ברכה ומכאן לברכת חתנים מן התורה. וזו ברכם שלפניה. והיא ברכת אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות כו' דהרי מתחלה דו פרצופים נבראו. לתכלית הוראה זו. כמ"ש ודבק באשתו ולא באשת חבירו. דהנה להיות כי בדור המבול השחית כל בשר. ונהנו מן העולם הזה בלא ברכה. לא שרתה ברכה באותה זריעה. ותשחת הארץ. א"כ ודאי אין ברכה זו כעין ברכה דיום חמישי. אלא ברכה שיש בה שלום. כי רב השלום. ע"י יצירת האדם שהיא תיבה ממוצעת בין בריאה לעשיה. עשה שלום. בין עליונים ותחתונים. ולכן כתב וייצר בשני יודין להורות כי יש ביצירתו כעין שמים וארץ אבריו גידיו וערקיו ארציים. ונפש רוח נשמה אשר נפח באפיו רוחניים. כי ממנו תוצאות חיים להיות נדמה ליוצר כל שהכל ברא לכבודו וחלק לו מכבודו להשתתף עמו להודיע לכל באי עולם כי לא תהו בראה. לשבת יצרה וכל השרוי בלא אשה. שרוי בלא ברכה. בלא טובה. בלא שמחה. בלא עזר. בלא תורה. בלא כפרה. בלא חיים. וסוף דבר אינו נקרא אדם כדכתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם) רק רע. בליעל. משחית נפשו. שופך דמים. וממעט את הדמות ודי לו בעונש זה. שהוא גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו.
פוק חזי כמה נצטער לפני המקום אותו צדיק אברהם אב המון גוים שבשבילו נברא העולם. לפי שבאותו פרק לא היו לו בנים, ובמר נפשו ענה ואמר מה תתן לי וגו' הן לי לא נתת זרע. לפי שהיה יודע דכל זמן שלא היה לו בנים. עדיין לא הגיע אל השלמות, מתכלית היצירה. גם זה לעומת זה. פוק חזי מ"ש בתנא דבי אליהו. דלא גלגל הקב"ה והביא להמן הרשע בעולם אלא בשכרו של אגג. שהיה בוכה ומתאנח. בשעה שהיה חבוש בבית אסורין, שמא אבד זרעו מן העולם. ומי לנו גדול מחזקיה מלך יהודה שעל ביטול קיום מצוה זו נגזרה עליו מיתה. עד שקבל עליו לקיימה. ושלמה המלך החכם במועצותיו יעץ וגזר בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך וגו' וארז"ל לעולם אל יבטל אדם מן הנטיעה. אלא כשם שמצא עוד יוסיף. מתת אלהים היא ואבותינו במצרים יוכיחו שעם היותם עבדים ונגזרה גזירה על כל הבן הילוד לא נמנעו מלפרות ולרבות. ומרים הנביאה כפי המקובל אצלינו. לא נמנעה מלהוכיח את אביה. באמור לו גזרתך קשה משל פרעה וישמע אליה אביה. תא חזי מאי סליק ביה. ועיין בזוהר ריש חלק שני מפורש דבשכר שנשמרו ישראל במצרים מתלתא דפורענותא נדה. ובת אל נכר ומקטול זרעא. ואשתדלו בפו"ר זכו לגאולה:
ומפני תיקון העולם חזרו ב"ה. להורות כב"ש. דכופין את רבו. ועושה אותו בן חורין. וכותב לו שטר חוב על חצי דמיו וכתבו רבותינו בעלי התוס' בחגיג' ד"ה לא תוהו בראה. האי עשה אלים טפי. מפרו ורבו. כדאמרינן במגילה דל"ב. מוכר אדם ס"ת לישא אשה. וללמוד תורה. ואם הייתי בא לפרש ולפרט כל פרטי גודל מעלת מצוה זו שפתח בה ספר הברית הזה כמ"ש רז"ל ויגד להם בריתו זה ספר בראשית היה אפשר לכתוב עליה ספר וספר וספור והייתי יוצא מכוונ' מלאכתי זאת. שאינה אלא לעורר את לב אשר כמוני. בידיעת פרטי מנין המצות. וחשובי מחשבינן. גלוי לא מגלינן. רק כחות' על הגחלים כנוגע ואינו נוגע. לא אשיב ידי מלעורר קצת מפרקי היראה ואהבה התלויה בדבר אותה מצוה הצריכה חיבוב ושימור. ואל אדם לא אכנה. ישמע חכם ויוסיף לקח כי מצות ה' ברה. מאירת עינים צדיקים ילכו בה. ופושעים יכשלו בה כדרך כל משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. והרי מצוה גוררת מצוה זו מצות מצות מילה שנתנה לאברהם ולזרעו אחריו לברית עולם והיא ברית שלום החביב: