אלה המצות· רבי משה חגיז
בחוקתי · שנט
(ל"ת ריח) שלא יגאלו שדות וקרקעות ומטלטלין המוחרמים שאין להם פדיון אלא ניתנים לכהנים, שנאמר ולא יגאל כל חרם:
כל המצות האמורות מתחלת הפרשה. הם בכלל הנדרים. ובכלל מוצא שפתיך תשמור. וכל היוצא מפיו יעשה. ועובר עליהם בלא יחל. ובבל תאחר. ולפי שאין לך אבר באדם. שיבדל בו מהבעלי חיים. אלא הדיבור. דהכי מתרגמינן ויפח באפיו נ"ח. לרוח. ממללא. ועליו נקרא אדם. כי בו משבח ומודה ומהלל ליוצר כל. ולכן גזרה תורה וצותה כל אלה המצות. דאיך ישתמש בכלי נחמד כזה. לשקר ולשוא. ויבטיח ולא יקיים. אלא צריך שיהיה דבורו לעולם אמת. כדי שיהיה נדמה ליוצרו ית' שהוא ברוך ומבורך בפי כל נשמה. האומר ועושה גוזר ומקיים. ולפיכך החמירו ותקנו רז"ל מי שפרע למי שאינו עומד בדבורו דאפילו בלבבו צריך לדבר האמת ולקיימו כמ"ד ודובר אמת בלבבו. ולכן כל מה שיקדיש אדם או יעריך ראוי שיקיים ויתן כפי מ"ש בתורה. אבל מחרים נכסיו בין שיהיה לבדק הבית או לכהנים החמיר הכתוב בו שלא ימכר. ולא יגאל. שכיון שהחרימו נתכוון להוציאו מרשותו לגמרי. ובדין הוא שלא ישוב אליו עוד וישאר הדבר ברשות אדון הכל ית'. כי מה שקנה עבד קנה רבו. והוא ית' צוה שיתנוהו לכהנים שהם משרתיו עושי רצונו בעבודתו. כמ"ש כל חרם בישראל לכהנים יהיה. ומטעם זה כל מה שיחרימו הכהני' והלוים מהם אין החרם חל עליו ואין לו תפיסה כלל חדא. כיון שחרם של אחרים הוא שלהם כ"ש של עצמם. ועוד כי אין הקללה שורה במקום ברכה. והם משולחן גבוה קא זכו דמקום הברכה הוא. וגם בפרטי כל מצות אלו צריכין אנו לחכמי האמת בסוד ה' הנמסר ליראי ה' ולחושבי שמו: