אור ברסלב
אלה המצות בחוקתי

אלה המצות· רבי משה חגיז

בחוקתי

בהר

יש בה י"ב מצות ז' עשין וה' לאוין

שנ

(עשה קלו) לדון בדין ערכי אדם שאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי שצריך שיתן לכהן כפי ערך השנים לזכר ולנקבה כמו שבא בכתוב ולפי ענין המעריך, שנאמר איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' וגו':

שנא

(ל"ת רטו) שלא להמיר הקדשים שהקדיש למזבח בבהמות אחרות, שנא' לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו':

דע שאמרו כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם. ולפיכך אם אמר על בהמת קדשים זה חלוף זה. או זה תמורת זה. בכל לשון לוקה. אע"פ שאין בו מעשה. וא"ת למה לא ימנו לשתי מצות. כבר הקדים לנו הרמב"ם ז"ל דאין למנות המצות לפי רוב המקראות. אלא לפי הענין. שהרי הממיר והמחליף הכל ענין אחד. ובא הכתוב ללמדנו שבכל לשון חייב. עוד כתב דאעפ"י שנתקו לעשה. שנא' והים הוא ותמורתו יהיה קדש. כיון דאיכא תרי לאוין ועשה לוקה. גם לדעת הרמב"ם ז"ל דיש שוגג בממיר. לענין שלוקה עליו עם היות שלא מצינו מלקות בשוגג. ואפשר שטעמו ונימוקו עמו מפני חומרת העון שעושה מן הקדש חול. דהרי אסר עליו הכתוב שלא להחליף אפילו רע בטוב. ואפילו מקדושה לקדושה אין לשנותו כמש"ל מצות שנ"ו. וכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות אלו. אע"פ שכל חקי התורה גזרות הם כמ"ש בהלכות מעילה. ראוי להתבונן. וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם. תן לו טעם. הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה יראה לי שזה שאמר הכתוב. והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. כענין שנאמר ואם המקדיש יגאל א"ב. ויסף חמישית וגו'. ירדה תורה לסוף מחשבת האדם. וקצת יצרו הרע. שטבע של אדם נוטה להרבות קנינו. ולחוס על ממונו. ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו ויפדה בפחות משויו. אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש. וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף. שמא יחזור בו וכיון שאין יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה. ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה. יחליף היפה ברע. ויאמר טוב הוא. לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף. וקנסו אם החליף ואמר והיה הוא ותמורתו י"ק. וכל אלו הדברים כדי לכוף יצרו ולתקן דעותיו. ורוב דיני התורה אינם אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים. וכה"א הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת. להודיעך קושט דברי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך עכ"ל.

שנב

(עשה קלז) להיות תמורת הקרבן קדש כקרבן עצמו, שנאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש:

הרי ששתיהן קדש הוא והתמורה שלו:

שנג

(עשה קלח) לדון בדין ערכי בהמה שהקדיש' ונפל בה מום הרי זו נערכת ונפדית ע"פ כהן, שנאמר והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך וגומר:

והוא הדין בהמה טמאה שהקדישה לבדק הבית. צריכה העמדה לפני הכהן שיעריכנה ואם מתה קודם עריכה ופדיון. אין פודין אותה. אמנם אם שחטה. אע"פ שהיא כמתה ברוב שנים. לענין ערכין הרי היא כעדיין חיה. וצריכה העמדה לפני הכהן כדי שיעריכנה:

שנד

(עשה קלט) לדון בערכי בתים שהקדישום הבעלים ורוצים לפדותם מיד ההקדש. שצריך להעריכם הכהן ונותן לו כפי הערך שיאמר. ועוד חומש נוסף על מה שהעריך, שנאמר ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה' והעריכו וגו':

שנה

(עשה קמ) לדון בדין ערכי שדות שהקדישום הבעלים ורוצים לפדותם צריך שיתן כערך הקצוב בפרשה, שנאמר ואם משדה אחזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו:

שנו

(ל"ת ריו) שלא לשנות הקרבנות דהיינו שלא יעשה הבכור עולה ולא שלמים אשם או האשם חטאת, שנאמר אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו:

אלא יניח אותו כמות שהוא. ועמש"ל מצות שנ"א:

שנז

(עשה קמא) לדון בדיני חרמים אם הם לה' או לבדק הבית. או סתמם לכהן. עם פרטי דיניהם, שנאמר אך כל חרם אשר יחרם איש לה' וגו':

שנח

(ל"ת ריז) שלא ימכרו שדות וקרקעות ומטלטלין שהחרימו אותן הבעלים אלא ינתנו לכהנים שבאותו משמר, שנאמר לא ימכר:

שנט

(ל"ת ריח) שלא יגאלו שדות וקרקעות ומטלטלין המוחרמים שאין להם פדיון אלא ניתנים לכהנים, שנאמר ולא יגאל כל חרם:

כל המצות האמורות מתחלת הפרשה. הם בכלל הנדרים. ובכלל מוצא שפתיך תשמור. וכל היוצא מפיו יעשה. ועובר עליהם בלא יחל. ובבל תאחר. ולפי שאין לך אבר באדם. שיבדל בו מהבעלי חיים. אלא הדיבור. דהכי מתרגמינן ויפח באפיו נ"ח. לרוח. ממללא. ועליו נקרא אדם. כי בו משבח ומודה ומהלל ליוצר כל. ולכן גזרה תורה וצותה כל אלה המצות. דאיך ישתמש בכלי נחמד כזה. לשקר ולשוא. ויבטיח ולא יקיים. אלא צריך שיהיה דבורו לעולם אמת. כדי שיהיה נדמה ליוצרו ית' שהוא ברוך ומבורך בפי כל נשמה. האומר ועושה גוזר ומקיים. ולפיכך החמירו ותקנו רז"ל מי שפרע למי שאינו עומד בדבורו דאפילו בלבבו צריך לדבר האמת ולקיימו כמ"ד ודובר אמת בלבבו. ולכן כל מה שיקדיש אדם או יעריך ראוי שיקיים ויתן כפי מ"ש בתורה. אבל מחרים נכסיו בין שיהיה לבדק הבית או לכהנים החמיר הכתוב בו שלא ימכר. ולא יגאל. שכיון שהחרימו נתכוון להוציאו מרשותו לגמרי. ובדין הוא שלא ישוב אליו עוד וישאר הדבר ברשות אדון הכל ית'. כי מה שקנה עבד קנה רבו. והוא ית' צוה שיתנוהו לכהנים שהם משרתיו עושי רצונו בעבודתו. כמ"ש כל חרם בישראל לכהנים יהיה. ומטעם זה כל מה שיחרימו הכהני' והלוים מהם אין החרם חל עליו ואין לו תפיסה כלל חדא. כיון שחרם של אחרים הוא שלהם כ"ש של עצמם. ועוד כי אין הקללה שורה במקום ברכה. והם משולחן גבוה קא זכו דמקום הברכה הוא. וגם בפרטי כל מצות אלו צריכין אנו לחכמי האמת בסוד ה' הנמסר ליראי ה' ולחושבי שמו:

שס

(עשה קמב) לעשר כל הבהמות הטהורות שהם בקר וצאן ועזים הנולדים בעדרינו בכל שנה ושנה ולהביא המעשר לירושלים ולאוכלו שם אחר הקרבת החלב והדם במזבח, שנאמר וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש לה':

התועלת הנמשך מזה כפי מה שבא בספרי הקדש. הוא להמשיך האדם לעלות לירושלים הוא או אחד מבניו. ומתוך עליה זו. ימשך להם ידיעת התורה. כי שם ביתה. בית ועד לחכמים אלו סנהדרי גדולה יודעי ספר ומדע. אשר ילמדו. את חקי האלהים ותורותיו. לכל העולה שם. ובאופן זה תמלא הארץ דעה את ה' ובכל בית מישראל יהיה איש חכם. ואם לא מפי ספרים. יהיה מפי השמועה ישמע חכם ויוסף לקח:

שסא

(ל"ת ריט) שלא ימכור מעשר בהמה בשום צד אלא יאכלוהו בעליו או מי שירצו הם עכ"פ בירושלים, שנאמר לא יגאל:

אלה המצות אשר צוה ה' את משה וגו' לסיבה הנזכרת מאהבת המקום והרבצת התורה בידיעת המצות כמ"ש בעה"ט תלמידי חכמי' בגי' מצות במילואם על שם חכם לב יקח מצות הי"ת יחזיר העטרה ליושנה:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה