אלה המצות· רבי משה חגיז
בחוקתי · שנא
(ל"ת רטו) שלא להמיר הקדשים שהקדיש למזבח בבהמות אחרות, שנא' לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו':
דע שאמרו כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם. ולפיכך אם אמר על בהמת קדשים זה חלוף זה. או זה תמורת זה. בכל לשון לוקה. אע"פ שאין בו מעשה. וא"ת למה לא ימנו לשתי מצות. כבר הקדים לנו הרמב"ם ז"ל דאין למנות המצות לפי רוב המקראות. אלא לפי הענין. שהרי הממיר והמחליף הכל ענין אחד. ובא הכתוב ללמדנו שבכל לשון חייב. עוד כתב דאעפ"י שנתקו לעשה. שנא' והים הוא ותמורתו יהיה קדש. כיון דאיכא תרי לאוין ועשה לוקה. גם לדעת הרמב"ם ז"ל דיש שוגג בממיר. לענין שלוקה עליו עם היות שלא מצינו מלקות בשוגג. ואפשר שטעמו ונימוקו עמו מפני חומרת העון שעושה מן הקדש חול. דהרי אסר עליו הכתוב שלא להחליף אפילו רע בטוב. ואפילו מקדושה לקדושה אין לשנותו כמש"ל מצות שנ"ו. וכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות אלו. אע"פ שכל חקי התורה גזרות הם כמ"ש בהלכות מעילה. ראוי להתבונן. וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם. תן לו טעם. הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה יראה לי שזה שאמר הכתוב. והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. כענין שנאמר ואם המקדיש יגאל א"ב. ויסף חמישית וגו'. ירדה תורה לסוף מחשבת האדם. וקצת יצרו הרע. שטבע של אדם נוטה להרבות קנינו. ולחוס על ממונו. ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו ויפדה בפחות משויו. אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש. וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף. שמא יחזור בו וכיון שאין יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה. ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה. יחליף היפה ברע. ויאמר טוב הוא. לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף. וקנסו אם החליף ואמר והיה הוא ותמורתו י"ק. וכל אלו הדברים כדי לכוף יצרו ולתקן דעותיו. ורוב דיני התורה אינם אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים. וכה"א הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת. להודיעך קושט דברי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך עכ"ל.