אור ברסלב
אלה המצות בא › כא

אלה המצות· רבי משה חגיז

בא · כא

כ

(עשה ט) לספר ביציאת מצרים עם הבן ליל ט"ו בניסן, שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר:

וכתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וחמשים פעמים הוזכר בתורה ענין יציאת מצרים. וגם בכל התפלות והברכות אנו אומרים זכר ליציאת מצרים לפי שהנס הזה הוא אות ומופת גמור בחדוש העולם. שאנו חייבין בפרסומו וכמו שכתב אדוני אבי ז"ל באורח מישור אשר עשה סוף ספר תחלת חכמה ע"ע והמאור הגדול המקובל האלקי מוהר"ר דוד בן זמרא ז"ל בספרו מצודת דוד האריך הביאו' בפרט זה שהוא משרשי האמונה ויש רמז נכון במקראות. שהוא מצוי. שנאמר אני ה' בא דבר אל פרעה. שהוא אחד שנאמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ. שהוא משגיח בפרטים שנאמר כי אני ה' בקרב הארץ שהוא גומל ומעניש. שנאמר למען תדע אשר יפלה וגו'. שהוא מנבא את הנביאים ההולכים בשליחותו שנאמר לכה ואשלחך אל פרעה. שנבואת משה רבינו למעלה משאר הנביאים שנאמר ואהרן אחיך. יהיה נביאך. שהוא מחדש נסים ונפלאות בשינוי הטבעים בכל עת שירצה וזה הוראה גמורה על חידוש העולם שהוא חדשו והמציאו מאפס המוחלט בחפצו הפשוט כאשר עלה ברצונו וכל המכות יוכיחו בכל מעשה שמים וארץ ימים וכל אשר בהם ששינו את תפקידם. בגזרת יוצרם שהוא עשאם ויכוננם על תנאי זה וכיון שהוא המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית הוא ודאי קדמון לו. שהוא יודע העתידות שבלבות בני אדם ידיעה שלמה שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. שהרשות נתונה ביד כל אדם להיות צדיק כמשה או רשע כפרעה. שנאמר ויחזק לב פרעה. ומה שכתוב ויחזק ה' את לב פרעה כבר תירץ הרמב"ם ז"ל ע"ע וגם אני במאמר הידיעה והבחירה אשר לי פי' דקרא זה עצמו הוא מקשה לה והוא מפרק לה. והאי ולא ביד חזקה דקאמר בקרא לא קאי על חזקת ידו של מקום דא"כ הדברים סותרים דהרי הוא מבטיח לו שע"י המכות ישלחם. יי א"כ איך קאמר לו עכשיו שהוא יודע שלא ישלחם אפי' ביד חזקה לכן יש לפרש דהאי ולא ביד חזקה קאי על חזקת הידיע' דברישיה דקרא דאמר ואני ידעתי כי לא יתן. וידיע' זו אינו מחייב אותו להחזיק את לבו רק בבחירתו הוא נשאר. אמנם ידעתי זדון לבבו כי כבד לב פרעה אתייק' לביה ובדעתו מאח' שהוא רואה שאני שולח לו שלוחים שהוא בריה ויחזק לבו מעצמו דוק והארך שאין כאן מקומו. שהוא שומע צעקת דלים העשוקים שנאמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל. שהוא עתיד לגאול אותנו ע"י נביא כאשר גאל את אבותינו ע"י משה רבינו ע"ה. שנאמר ואזכור את בריתי. דהיינו לעתיד מלבד רמז אהיה אשר אהיה. ומלבד מאה נחמות המפורשות לנו. זה רמז לבד שיציאת מצרים מורה ג"כ על הגאולה העתידה. שלא יאמר אדם על המאורעות הבאות עליו. מקרה הם. כמו שעשה פרעה תחלה אלא יפשפש במעשיו ויתודה. כמו שעשה פרעה לבסוף ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. שעושין שליחותו כל הבריות ובכל עושה ה' שליחותו אפילו ע"י בריה קלה והן מוסרין עצמם למיתה לקיים מצותו. כמו שראינו ענין הצפרדעים בתנורים. הכינם. וכ"ש האדם. שחייב למסור גופו נפשו ומאודו לעשות רצון יוצרו שאינו חפץ בהשחתת עולמו ולא באבדת הרשע. אלא רצונו שישוב ויחיה. ראיה מכמה התראות שעשה לפרעה. שהוא ממית ומחיה. מהמטה שנהפך לנחש. ומענין ידו של משה שנצטרעה ונתרפאת ומצורע חשוב כמת. שיש תורה מן השמים שנאמר בהוציאך את העם הזה תעבדון את האלקים על ההר הזה. (נשמט). שהוא שונא חמס וגזל שנאמר ואת העשוי לכם במצרים ולכן רצה הקב"ה וחובה עלינו לזכור את כל נפלאותיו אשר עשה לנו ולאבותינו בצאתנו ממצרים בכל יום תמיד ובפרט ביום קבוע שיצאו בו, ולרוב התועלת שאני רואה בביאור זה להיות תחת עין כל ירא וחרד אל דבר ה' אעפ"י שיצאתי מכוונת המלאכה באריכות הואיל שיש צורך בו לתועלת הקורא גמרתי להעלותו בכתב העומד וקצרתי כל מה דאפשר ותן לחכם ויחכם עוד כי כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. כי בקיום מצוה זו אנו מודים בכל שרשי האמונה:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה