אלה המצות· רבי משה חגיז
אמור · שו
(עשה קט"ו) לספור מיום הבאת העומר יום יום ושבוע שבוע עד מלאות תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות תמימות, שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת. מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית. תספרו. חמשים יום. (והקרבתם מנחה חדשה לה'):
וטעם ספירה זו. כדי לחבב עליהם התורה. שמיום יציאתם ממצרים היו מזומנים לקבל התורה שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ולפיכך צוה לספור ימים ושבועות עד זמן קבלת התורה. כמי שיעדו המלך לתת לו מתנה טובה ליום פלוני שהוא מונה הימים לומר מתי יגיע הזמן ההוא ואזכה בחפץ הטוב ההוא:
וכבר נשאל מהורדב"ז ז"ל מאי שנא הכא דבעי ספירה בפה ולברך. ובנדה דכתיב וספרה לה אינה צריכה להוציא בשפתיה ולא לברך. ותירץ דהואיל דאם ראתה דם סותרת למפרע ושאם רצתה שלא ליזקק לבעל ולא ליגע בקדש וקדשיו הרשות בידה וכיון שאינה מצוה הכרחית אינה צריכה להוציא בשפתיה ולא לברך מה שאין כן בספירת העומר ודוק: