אור ברסלב
אלה המצות אמור › רצו

אלה המצות· רבי משה חגיז

אמור · רצו

רצה

(עשה קי) חובה עלינו לקדש את השם ולמסור אפילו נפשינו למות על קיום מצות הדת, שנא' ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם וגו':

והכי איתא במד"ר פי"ד במאמר המלך החכם שלמה אני פי מלך אשמור. ועל דברת שבועת בני אלהים דבא הכתוב להודיעך שדברת שבועת אלהים יהיה עליון על צווי של אדם שתבטל רצון של האדם. מפני רצון האלהים. ותקיים כל הדברות שבתורה שנכנסת בשבועה עליהם לקיימן. כד' לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו'. אל תבהל מפניו תלך וגומר. אם יכעוס המלך עליך כדי להעבירך על חוקי התורה. אל תתבהל מכעסו כדי שתלך בעצתו כמ"ד אשר לא הלך בעצת רשעים ואין פניו אלא כעסו כמה דתימא וצלם אנפוהי אישתני הוי מפניו תלך. אל תעמוד בדבר רע. שלא תעמוד בדרכו ללכת בה כמ"ד ובדרך חטאים לא עמד. מהו בדבר רע שלא תתיירא מאותו דבר רע. שיאמר לך שישרפך ויהרגך ויעשה לך יסורין קשים אם לא תקיים גזרתו. ויפחידך שאין אלוה בעולם שיוכל להצילך מידו ה"ה אחריו כי כל אשר יחפוץ יעשה. כמ"ש נ"נ לחנניא מישאל ועזריה בה שעתא תתרמון לגו אתון נורא יקידתא. ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי. באשר דבר מלך שלטון וגו' אם מסרת עצמך על המצות לקיים גזרת הקב"ה ולבטל גזירות בשר ודם מה שכרך. בעת שיגזור הקב"ה להביא פורענות לעולם שהוא מלכו של עולם ושליט בכל לעשות ככל. חפצו. ואין מי שימחה בידו. והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש אתה תעמוד ותבקש רחמים על הגזירה לבטלה. והקב"ה נושא לך פנים. והוא מבטל בזכותך (נשמט). לכך נאמר באשר דבר מלך שלטון עיין שם באורך:

ועם היות שכתוב אחד אומר וחי בהם ודרשו בו מפי הקבלה ולא שימות בהן. יש לנו להאמין גם המפורש מפי עצמה. באיזה ענין וזמן נאמר חירות זה. כי בפירוש נאמר לנו שבכל עת וזמן כל אדם מישראל חייב ליהרג ואל יעבור. על אחת משלש אלה שהן ע"ז ג"ע וש"ד וכל ענייני פרטיהם והמצוה הראשונה מסורת היא בידינו מאבותינו. חנניא מישאל ועזריה שלא שתו לבם לפחד גזרת העוכר ישראל נבוכדנצר הרשע. והשליכו עצמם לכבשן האש. בלב שלם ובנפש חפצה. לפרסם האמונה האמיתית. שהיתה תקועה בלבם. וכמו כן ר' עקיבה שכל ימיו היה מצטער על מקרא זה נחה שקטה נשמתו כשיצאה באחד וכולם למדו מאבינו הזקן. שאפילו שלא נצטווה בכך. והיה בין עובדי אלילים ועשה מדעתו והשליך את עצמו לאור כשדים. למען אשר ילמדו לעשות בניו אחריו ככה כאשר יצטוו עליה. ולכן אין לנו עליה שום לד פיטור כל עיקר כי המיתה על דבר גדול כזה. הוא השגת החיים הנצחיים שאין מעלה למעלה ממנה. ויחד אנשים ונשים וטף מצווים עליה. באין אומר ואין דברים. ונתחברו אליה ג"ע וש"ד האחרונה מכח הסברא הישרה שמסכמת ליהרג ואל יעבור כמבואר בדבריהם ז"ל מאי חזית וכו'. והשלישית מכח היקשא כמפורש בדבריהם. אמנם בשאר עבירות חילקו ז"ל ואמרו. דשלא בשעת השמד. ובצנעא. יעבור ואל יהרג ואפילו העכו"ם האלם מתכוין להעבירו. אבל בפרהסיא שיש עשרה מישראל. אם עושה העכו"ם להעביר לישראל על דת. יהרג ואל יעבור. ואם להנאת העכו"ם יעבור. אמנם בשעת השמד. אפילו בצנעא. ואפילו להנאתו של עכו"ם אז אפילו על מצוה קלה. שרוצה העכו"ם להכריח לישראל. שידמה לעכו"ם אפילו ברצועת המנעלים לבד חייב ליהרג ואל יעבור ועוד חילקו בין כשמכריח לישראל לעבור בקום עשה. או בשב ואל תעשה. ובין כשהוא אדם מפורסם. וכל ענין זה זכרהו בפה ושמרהו בלב ואל תשכחהו בשעת מעשה כי הוא עיקר קיום הדת שכל אחד מישראל מחוייב בידיעתו כדי שיתקיים בנו מה שהובטחנו בו לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו, ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמי וגו':

ולהנאת המועיל אשר ירצה להועיל את עצמו ואת אחרים עמו. באתי להוסיף ולהודיע כי שני מיני מסירת נפש למיתה. יש על קדוש השם יתברך. האחד הוא אותו שהזכרתי במהדורא קמא והוא כמו שעשה א"א. וחנניה מו"ע. ורבים כיוצא בהם. כשרצו להעבירם על רצון הבורא. דמחוייב כל אדם לאבד גופו. כדי להציל נפשו. ממיתה עולמית. דכשם שהממון החביב אצל האדם. אינו מחשיבו ומאבדו. כדי להציל גופו. כמו שמעשים בכל יום. אנו רואים ביורדי הים. וספינת יונה תוכיח. ומאי דכתיב בקרא מלא. עור בעד עור. וכל אשר לאיש. יתן בעד נפשו. א"כ הנפש הוא היקר מכל הון יקר ונעים. והגוף אצלה. הוא כמו הממון אצל הגוף. וזה פשוט. ואינו צריך לפנים לא נצרכה אלא להעדפה זו. אשר באתי להודיעך. דתחת סוג זה הקדוש השם. נכנס. דכאשר יבואו על האדם יסורין בגופו. או בממונו. לקבלם בסבר פנים יפות. לכפרת עונותיו. וכך אמר דוד הע"ה. חבלים נפלו לי בנעימים. כשבאו לי חבלים וצירים. מחסרון ממון. כמו שארז"ל דכשהיה בורח משאול ובא לנוב אחזתו בולמוס. וכששלח אצל נבל. לא היה לו מה לאכול. על אותם החבלים אמר. נעימים ומתוקים היו לי. אך נחלה הם היסורין שבאו לו בגופו. כגון כשנצטרע. והוא מלשון נחלה מכתי. שפרה עלי. פירושו היטב הטיבו בעיני. מלשון שפיר קאמר. דמי שמרגיל עצמו בכך. קרוב הדבר שאם יזדמן לו למסור עצמו למיתה על קדוש השם. לא יחוס על גופו. ומכ"ש על ממונו. אלא ישמח ויגל במצוה שבאה לידו לקיימה. כמו שעשה רבי עקיבה. וגם זה הוא מצוה לקבל היסורין באהבה ומתוך שמחה. פוק חזי שתקנו ברכה על הרעה כעין הטובה:

ויש קדוש ה' באופן אחר שבעיני הוא יותר חביב מהראשון והוא מי שמוסר עצמו למיתה על הי"ת דהיינו בראותו אחרים שעוברים רצונו ית'. וקדוש ה' זה למדנו ומצאנו ראינו אותו שעשה אותו פנחס. דהנה איש כזה אינו מחשיב גופו כלל. אלא עם היותו רואה הסכנה גדולה אינו מחשיבה. כאלו אין בו דעת. כמו שכן עשה פנחס. שנאמר ויקם מתוך העדה. דעם היות כל שבט שמעון שומרים ראש נשיאיהם ועומדין כנגדו. לא חש אל מה שהיה אפשר שיארע לו בצאתו מאהלו אלא בתחבולה נכנס. והרגו כי לא שם פניו אלא לנקום נקמת ה':

ועל כיוצא בזה אמרו בפרק שלישי דברכות מאי שנא קמאי דמתרחיש להו ניסא. ומאי שנא' אנן דלא מתרחיש לן ניסא וכו' א"ל קמאי הוו מסרי נפשייהו אקדושת השם וכו' כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא גויה דהות לבישת כרבלתא בשוקא. סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה. אגלאי מלתא דגויה היא שיימוה בת' זוזי. א"ל מה שמך א"ל מתון א"ל מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא. הנה שעם היות שלא היה שום איסור מפורש בתורה. כשראה דבר מגונה בבת ישראל. שחשש שיש בו מעט חילול ה' ופריצות. עלה חרון אפו וקנא קנאתו. ולכן בעיני גדול כח קדוש ה' השני זה מהראשון. כי הראשון אחרים הרגיזוהו. ולולי כן לא היה ניכר ערכו. אבל השני עמד הוא מעצמו בלי שום הכרח כלל ועשה פועל חביב אצל הבורא למנוע החוטא מן החטא. ולא השגיח אל הסכנה שהיה בדבר ובודאי שחביב אצלו ית' וכל שכן אם ימות בפועל ההוא כמו שאירע לחור בנה של מרים במעשה העגל. והאל אשר אליו התפלה והתחנה. אתפלל ישים חלקנו עם מקדשי שמו. וברוך המקדש שמו ברבים:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה