איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר
דרוש מורי מחבר ספר בני בנימין
דרוש שדרש מורי הרב בעה"מ ספר בני בנימין ז"ל בק"ק גדול יכב"ץ: והנושא בא וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו. וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם אל קדש הקרשים:
איתא התם במס' שבת ד' פ"ז דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס"ר של מה"ש ולכל א' וא' מישר' קשרו לו ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישר' ירדו ק"ך רבוא של מ"ח ופרקום שנ' ויתנצלו בני ישר' את עדים מהר חורב אמר רב חמא בר חנינא וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל אמר ר"ל ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנ' ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם ע"כ:
ידוע הדבר ומפורסם הענין כמה גדלה מעלת ישראל לפני הקב"ה בימים האלו ובזמן הזה אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סני לקבל עלינו את התורה זכה וברה ולא זז לחבב אותנו עד שקרא אותנו קדש וכמ"ש הכתוב בפ' יתרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש דרשו רז"ל דלהוי עם קדוש קאמר ובמ"ת קאמר כי עם קדוש אתה לה' אלוד'יך וכן מצינו דהנביא משתעי בהכי דקאמר קדש ישר' לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה':
וראיתי בדברי מר"ן זקן אבא מארי ז"ל דמפרש כוונת הנביא במה שידוע דהאוכל תרומה במזיד חייב מיתה ואינו חייב לשלם דקי"ל בדרבא מיניה אמנם הנהנה מן הקדש אם הוא דבר דקדוש קדושת הגוף הרי זה משלם קרן וחומש ויש בו מועל אחר מועל וכולם חייבים דאינו יוצא לחולין מעתה זה אומרו קדש ישראל לה' כלו' דישראל יש להם דין הקדש הגוף וגם יש להם דין תרומה גדולה וזה אומרו ראשית תבואת' וא"כ הנהנה מהם איך יהיה דינו אם דינו כתרומה או כהקדש לזה קאמר כל אוכליו דהיינו דינו כהקדש דיש מועל אחר מועל וגם חייבים מיתה כדין האוכל תרומ' במזיד משו"ה רעה תבא אליהם דהיינו המיתה וה' מ"ז בנו בעל נ"ב מפרש סיום הפסוק דקא' נאם ה' דלכאורה הוא מיותר דכבר אמר בתחי' כה אמר ה' א"כ למאי חזר וא' נאם ה' אלא דהכונה דבא לרמוז מ"ש רש"י ז"ל בפ' וארא לא נכרתי במידה אמיתות שלי שעליה נקרא שמי ה' והכונה דיש חילוק בין הבטחה שהיא בשם המיוחד דהיינו ה' להבטחה שהיא בשאר שמות שהבטחה שהיא בשם המיוחד היא לעולם ואינו חוזר ממנה ואפי' שישר' אינם כשרים ח"ו אכן הבטחה שהיא בשאר שמות אם ח"ו אינם כשרים חוזר בה ולזה קאמר דלא תקשי לך דתינח בזמן דישראל עושים רצון הקב"ה נימא הכי לזה קאמר דנבואה זו נאמרה נאם ה' וכיון דהיא בשם המיוחד היא לעולם אפי' בזמן דח"ו אינם ישר' כשרים דעפ"י דברי מרן זקן אבא מארי ז"ל נר' לפקע"ד כוונת הכתוב דקאמר התם המקונן דקאמר תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי והדקדוקים הם מבוארים ולא נאריך אלא דבא הנביא לומר דכיון דישראל יש להם דין הקדש דקדשי קדושת הגוף והדין הוא דיש מועל אחר מועל וא"כ צריך שמן הדין שתבא כל רעתם אשר הרעו לישראל לפניך כדי שתתפרע מהם כל רעתם ולא רעה אחד שמעלו בהם דוקא ולומר דכבר יצאו לחולין ואין מועל אחר מועל אלא אני אומר שצריך שתבא כל רעתם והיינו ועולל למו אפי' לעולליהם דדינו לענישם עונש חמור כדין הקדש דיש מועל אחר מועל משום דכן עשית עמדי וזה אומרו כאשר עוללת לי על כל פשעי ונפרעת ממני אחרון כראשון ולמה נענשתי כ"כ מאחר דבחטא ראשון יצאתי לחולין ופקע הקדושה ממני א"כ לא היה לך להענישני כ"כ אלא ודאי מדאני רואה שנענשתי ע"כ פשעי דיש לנו קדושת הגוף ויש מועל אחר מועל משו"ה אני אומר שגם לגבי הגוים צריך שתעניש להם ע"כ רעה ורעה שעשו לישראל והנה לכאורה צריכים אנחנו לתור ולחפש באיזה דבר חלה קדושה על ישר' ואיך נתקדשו קדושת הגוף והנה רש"י פי' בפ' קדושים תהיו וז"ל הוו פרושים בעריות ומן העבירה שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה והנה הרואה יראה שעדיין לא הרוה צמאונינו שזה הוא צווי שתהיו קדושים משו"ה פי' הכי שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה דהיינו דבא עליו קדושה אבל דנקראו קדש ודינם כהקדש מנין בא לנו זאת:
ברם ראיתי להרב נ"ב במצוה די"א דכתב דע"י קבלת התורה נתקדשו קדושת הגוף וכתב וז"ל אבל תדע דיש חי' דעות והוא דהתוס' בע"ז כתבו במאי דאמרו התם לעיל אומרים הגוים ישראל שקבלוה היכן קיימוה אמ"ל ש"ו יעידו בהם אמרו לפניו ש"ו נוגעים בעדותם שנ' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות ש"ו לא שמתי וכתבו התו' וא"ת והרי ראיה גדולה שקיימוה שהרי ש"ו הם קיימים וי"ל דאין חוששין בזה הראיה דאין אב מעיד על בנו ועוד י"ל שהם קיימים ממה שקבלו כאמור אם ישר' מקבלין והנפקותא דאיכא בן תי' א' לתי' ב' הוא דלתי' א' ס"ל דהתנאי היה על קיום אלא דאין אב מעיד על בנו ולתי' ב' התנאי היה על קבלת התורה וא"כ נפקא לן דאם התנאי דהתנה הקב"ה על קבלתה נמצא דכבר נגמר במה שקבלוה ואם התנאי היה על קיום התורה ש"מ דהתנאי עדיין הוא עומד וא"כ יוצא לנו דאם אנו אומרים על קבלתה שוב אין מועלין בהם דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו ואם התנאי היה על קיום התורה אכתי איכא מעילה בהם ומה"ט הקדימו ישראל נעשה לנשמע כדי להורות בזה דחלק העשיה עיקר ואפי' לאחר קבלתה כל אוכליו יאשמו דעדיין לא נעשה מצותו עיש"ב והנה בעיקר דברי התו' דקאמרי דהם קיימים על קבלת התורה הקשו כל המפרשים דא"כ למה הם נוגעים בעדות:
ועוד ראיתי להרב פר"ח דכתב ועיין בסנהדרין דף צ"ב ופסחים דס"ח דלא משמע הכי ולכאורה הרואה יראה דנפל טעות ואינו דף צ"ב כי אם דצ"ט ע"ב דאמרו התם מגלה פנים בתורה רב ורבי חנינא אמרי זה המבזה ת"ח ר"י ור"י אמרי זה המבזה חבירו בפני ת"ח והקשו בשלמא למ"ד זה המבזה ת"ח עצמו מגלה פנים בתורה הוי אלא למ"ד מבזה חבירו בפני ת"ח אפיקורוס הוי ולמ"ד מבזה חבירו בפני ת"ח מגלה פנים בתורה הוי אפיקורוס כגון מאן אמר ר"י כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו א"ל אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתי' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ופי' רש"י מגלה פנים בתורה הוא שכופר במ"ש בתורה אם לא בריתי יומם ולילה שמהנין לעולם ומקיימין אותו והוא אומר דלא מהני מידי ע"כ הרי מוכח דעיקר הקיום הוא על קיום התורה ולא על הקבלה ובפסחים דס"ח אמרו התם ר"י ביומא דעצרתא אמר עבידו לי עגלא תלתא אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא ר"ש כל ל' יומין מהדר ליה תלמודא ותלי וקאי בעברא דדשא ואמר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי איני והא אמר ר"א אלמלא תורה לא נתקיימו ש"ו שנ' אם לא בריתי וכו' ותי' מעיקרא כי עביד איניש אדעת' דנפשיה קא עביד ופי' רש"י איני וכי אין הנאה בת"ת אלא ללומדיה אם לא בריתי של יומם ולילה דהיינו ת"ת שכתוב בו והגית בו יומם ולילה וא"כ הרי מוכח מההיא נמי דעיקר קיום ש"ו הוא על קיום התורה ולא על הקבלה:
וראיתי להרב פרח מטה אהרן בח"א סי' מ"ד דהקשה גם הוא מההיא דפסחים ורצה לתרץ בדוחק והרב הגדול חיד"א ז"ל בספרו דברים אחדים דחה דבריו אמנם לע"ד נראה לו' דכונת התוס' היא שא"ה יכולים לדחות ולו' שאין ראיה מקיום ש"ו דהיינו בשביל הקבלה אבל לעולם דהאמת הוא שצריך קיום התורה כדי שיתקיימו בכל יום ויום ש"ו ולא סני בקבלה לחוד דאה"נ דבשעת הקבלה נתקיימו ש"ו אבל לעד לעולם הם מתקיימים ע"י קיום התורה ולזה השיבו דנוגעים הם בעדות לפי האמת ואלו היה מביא ראיה מקיום ש"ו יכולים הם לדחות כאמור:
ובזה יתורץ כל המאמרים הנראים שע"י קיום התו' הם קיימים ש"ו וגם מה שהקשה הרב פמ"א מההיא דפ' דבני העיר דל"א דדרשו אלמלא ן מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנא' אם לא בריתי וגו' תינח בזמן שבה"מ קיים וכו' כבר תקנתי סדר קרבנות כל זמן שקוראים בהם וכו' הרי שכונת אם לא בריתי וכו' הוי על הקיום דעפ"י האמור נראה לפקע"ד כו' המאמר הנצב פתח השער דלכאורה י"ל דתינח ר' סימאי השמיענו דע"י שהקדימו ישר' נעשה לנשמע זכו לב' כתרים ועל ידי החטא פרקום אבל ר' חמא בר חנינא דקאמר וכולן זכה משה וכו' מאי חי' ודאי לגבי משה הוי מילתא זוטרתי ועוד מה בא ר"ל לנחמינו מעצבון ידינו שלעת"ל יחזיר להם בודאי הוא בלעת"ל עושה הקב"ה עמנו יותר ויותר מזה דפנים חדשות באו אמנם עפ"י האמור ניחא ונקדים עוד מ"ש רז"ל דמרע"ה הציל את ישראל בטענה לי צויתה ולהם לא צויתה. מעתה זהו כונת ר' סימאי דקאמר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע והורו לדעת דהעיקר הוא קיום התורה ולא הקבלה ונתרצו בזה באו ס"ר מה"ש וקשרו להם ב' כתרים להראות את כל העולם שנעשו קדושים קדושת הגוף הקדש גמור וא"כ ידעו כל העולם דיש מועל אחר מועל וכל אוכליו יאשמו וכיון שחטאו הורו לדעת דבקבלה תליא וכיון שנעשה מצותו שוב אין בו מעילה לכן באו ק"ך ר' מ"ח ופרקום כדי שידעו דאינו כן אלא דכבר הסכימו כל הפו' דבקיום תליא מילתא דוקא וכמ"ש הפמ"א שם וז"ל כלל העולה ממ"ש שמעולם אין לספק שכונת אם מקבלים ישראל אינו אלא על הקיום ולא על שעה אחת דמה תועלת יש אם יעזבוה וישכחוה ולכן בא ר' חמא לו' דלא תימא כיון דפרקום הכתרים וא"כ יצאו לחולין לכן בא ר' חמא לו' שכולם זכה משה ונטלן משום דמשה הוא כללן של ישראל כיון דהוא הציל לישראל בטענת לי צוית וכיון שהם בידו הרי הם כאילו בידם של ישראל וא"כ לו נאה ולו יאה ועדיין בקדושתם הם עומדים ויש מועל אחר מועל וישראל חייבים רק על מעשה העגל לבד אבל קדושה שבהם היכי פקע ולזה בא ר"ל לו' תדע לך שעדיין הם בקדושתם שהרי עתיד הקב"ה להחזיר אותם אלא שהם בתורת פקדון ביד מרע"ה עד שיחזרו ישראל בתשו' ומביא ראיה מהכתוב ועפ"י האמור אפשר לפרש כונת הנביא דקאמר התם בירמיה סי' ל"א כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים וגו' ולא נאריך בדקדוקים דהם מבוארים אלא עפ"י האמור ניחא ונק' עוד מה שפי' רש"י מרחוק ה' נראה לי הם דברי הנביא ואהבת עולם הם דברי הקב"ה והמפרשים פירשו מרחוק ה' הם דברי כנ"י ואהבת עולם הם תשו' של הקב"ה ולפי דרכנו יתפרש הכי והוא דכנ"י אומרים מרחוק ה' נראה לי דהיינו בשעת קבלת התורה נראה לי וקבלנו עלינו עול מלכות שמים ואמרנו נעשה ונשמע משו"ה מצאנו חן בעיניו במדבר אפי' דהיינו עם שרידי חרב מפרעה וממצרים והוא הציל אותנו בשביל זה מצאנו חן בעיניו ולזה משיב להם הקב"ה האמת דכן היה דבשביל זה ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך לך חס"ד דהיינו שבאו ס"ר מה"ש וקשרו לנו ב' כתרים וכו' ואפי' שאחר כך באו ק"ך ר' מ"ח ופרקום אני מבטיח לכם שעוד אבנך ונבנית שם רמז סברת ר"ח שקאמר דכולן זכה משה ונטלן כדי שיהיה בידו לפקדון משום דמרע"ה הוא כללות כל ישר' ואין לך חכם בתור' שאין לו ניצוץ ממרע"ה וא"כ בכל דור ודור ע"י עסק התורה והמצות זוכה ליטול חלקו מידו וזהו עוד אבנך ונבנית דהיינו אם תבנה בתורה ובמצוות ונבנית אני נותן לך חלקך בתולת ישראל וגם עוד תעדי תופיך ויצאת שם רמז סברת ר"ל דקאמר דלעת"ל עתיד הקב"ה להחזיר לנו את כל הס"ר כתרים ולזה אמר עוד תעדי דאלו עדים ר"ל לעת"ל כללות כל ישר' אמתי בזמן דויצאת במחול משחקים של שמחה דהיינו לעת"ל דהוי שמחה שלימה שנמחל לנו עון העגל דעל פי האמור נראה ג"כ כונת המדרש תנחומא דפ' יתרו ע"פ ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו ממקום קדוש יתהלכו וכי יש רשעים קבורים ובאים ומהלכים רבי סימון אמר אלו רשעים שהן מתים וכקבורים בחייהם וכמו שנא' כל ימי רשע הוא מתחולל מהו מתחולל מת וחלל ד"א הכתוב מדבר בגרים שבאים ועושים תשו' וממקום קדוש אלו ב"כ וב"מ ד"א ממקום שישראל נקראים קדושים שם הם מתהלכים ע"כ והכונה נראה לפקע"ד עפ"י האמור:
ונקדים עוד מ"פ רז"ל דכל הנשמות היו בהר סני ואף נשמות הגרים וא"כ כיון דחלה הקדושה בישר' ע"י מעמד הר סיני גם חלה הקדושה על הגרים דגם הם קבלו חלקם מעתה זהו הכוונה דר' סימון דרש כונת הכתוב על רשעים כפשט הכתוב דכיון דהרשעים בחייהם נקראים מתים משו"ה קאמר קבורים והאמת דבמקום קדוש באו מהר סני ששם, קבלו את התורה ושם נתקדשו ובאו אח"כ ואמר ד"א דלא בא הכתוב אלא לגבי הגרים שבאים ועושים תשו' ומתגיירים ולכן הקדושה ראשונה שקבלו נשמתם בהיותם שם על הר סני חלה עליהם וזה ע"י שהולכים לב"כ וב"מ מתעוררת אותה הקדושה ותחול עליהם ד"א אומר דאין צריך לב"כ ולב"מ אלא ממקו' קדוש יתהלכו ר"ל ממקום שחל הקדושה לישר' דהיינו בהר סני שם ג"כ היו הגרים ונמצא דחל עליהם הקדושה ועפ"ז יובן המכילתא דאמרו בפ' ואנשי קדש תהיון לי ר' ישמעאל אומר כשאתם קדש תהיו לי ע"כ דלכאורה י"ל דר"י בא לאשמועינן דאם ישר' יהיו קדש הם חלק הקדו' הא לאו הכי לא ומי לא ידע בכל אלה דאל"כ למה לקח לישר' לחלקו ולנחלתו יותר מכל האומות האמנם עפ"י האמור ניחא והכוונה הוי הכי דבא ר"י להורות דאינו כתי' ב' של התו' דהקדושה חלה בקבלת התורה לבד וא"כ אפי' דאח"כ אינם מקיימים התורה והמצות לא איכפת ליה יען שכבר קבלוה אלא העיקר הוא כתי' א' דהוא על הקיום התורה לזה בא ר"י ואמר דדוקא כשאתם קדש דהיינו שתקיימו התורה ומצות אתם לי ואם לאו אין אתם לי איך שיהיה נמצינו למדין מדברי הרב נ"ב דזאת המעלה שנקראו ישר' קדש היינו משום קבלת התורה או משום קיום התורה והנה במצוה צ"ד אמר מר טעם אחר מטעם דהנביא קרא לישראל צאן קדשים וידוע מ"ש רז"ל דכשם דיש מזבח למטה ואהרן ובניו הם מקריבים קרבנות צאן ובקר ותורים ובני יונה כן יש מזבח למעלה ומיכאל הוא מקריב נפשותיהם של צדיקים ולהקרבה זו נתקדשו להיותן קדשי מזבח לעלות לרצון לפני ה' וא"כ לדעת זה אם יהיו ישר' בעלי מומין דהיינו הנשמות פגומות מנגעי העונות הו"ל כבעלי מומין פסולי המוקדשין ואינם ראוים להקרב והו"ל כבעל מום דירעו עד שימותו ואין להם תקנה בפדיון דאין פודין קדשי מזבח ומשו"ה נר' לפקע"ד דאמרו רז"ל על פסוק אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם דהיינו נשמות הרשעים נעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים כיון דלא חזו לכלום ולכאורה צריך להבין בדברי הרב דאף דנותן טעם לשבח למה נתקדשו ישר' אך עדיין צריכים אנחנו לטעם א' דבמה נתקדשו ישר' ודאי דהוי ע"י קבלת התורה אך יש להקשות דתינח לפי תי' א' של התו' דבקיום התורה תליא מילתא ניחא דמיכאל השר הגדול אינו מקריב כי אם נפשות של צדיקים אמנם לפי תי' ב' דבקבלה תליא מילתא יקריב אפי' נפשות הרשעים אלא ודאי מהא איכא למישמע דבקיום תליא מילתא ולא בקבלה אבל אם נאמר דחלה הק' בקריאת שם צאן קדשים ג"כ הוי ככל הקדש דבעלמא דהבעלים מקדישים ואומרים הרי זו קדש אך יש לדקדק דא"כ ישאל על הקדשו ויצאו לחולין וכסברת ב"ה דאמרו בבתרא ובערכין דיש שאלה בהקדש אך גם זה ליכא דכבר מצינו לרז"ל דאמר הקב"ה מה אעשה להחליפן באומה אחרת א"א וי"ל דלמה א"א אלא ודאי מטעמא דהוא יתב' הקדישן באומרו או במ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש או באומרו צאן קדשים ומעתה להוציאן לחולין א"א אפי' דהוו פסולי המוקדשים והטעם דדוקא לגבי ב"ו איכא למימר דיש שאלה בהקדש מטעם דהקדש טעות הוי הקדש וכדאמרו התם אך לגבי קב"ה דליכא למימר האי דלפניו אין טעות דהכל גלוי לפניו ודאי דגם שאלה ליכא ומשו"ה לא שייך נמי שאלה. מעתה הבא נבא לכונת הפסוקים דקאמר התם בפ' יתרו ועתה אם, שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר ציוהו ה' ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם. ולא נאריך בדקדוקים אלא עפ"י האמור ניחא דכאן גילה להם דהעיקר הוא קיום התורה ולא די להם הקבלה לבד ולזה אמ"ל ועתה דהיינו אחר שאמרו נעשה ונשמע נמצא שאתם ג"כ מודים שהעיקר הוא קיום התורה וא"כ אם שמוע תשמעו בקולי דהיינו מצות עשה ושמרתם את בריתי דהיינו מצות ל"ת והייתם לי סגולה מכל העמים דהיינו מיכאל השר הגדול יקריב נשמותיכם לפני על מזבח של מעלה וכפי' רש"י אוצר חביב כמו וסגולת מלכים כלי יקר ואבנים טובות וזה הוא משום דאתם תהיו גוי קדוש ומשו"ה תהיו ראויים להקרבה ולא שאר העמים לזה השיבו ישר' כל אשר דבר ה' נעשה כיון דעי"ז הם זוכים להיות צאן קדשים ראויים להקרבה עוד כתב הרב נ"ב במצות צ"ז אבל אי נימא דלא נתקדשו ונקראו קדושים אלא לקדושת דמים והיינו קדושת ב"ה להיות משכן לשכינת עוזינו והן ולאו ורפיא בידיה דהרב ז"ל ולפקע"ד זה לא יתכן דכבר הוכחנו הוכחה גמורה דנתקדשו קדושת הגוף מדכתי' צאן קדשים וגם שמיכאל השר הגדול מקריב נשמות של הצדיקים וא"כ בודאי הגמור דבנ"י נתקדשו קדושת הגוף דהיינו קדושת מזבח ואין להם פדיון ומשו"ה אמר שא"א שיחליפם באומה אחרת:
מעתה אפשר לפרש לפקע"ד הפסו' האמורים התם בפ' קרח וכה תארם ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' וישמע משה ויפול על פניו ולא נאריך בדקדוקים אלא דעפ"י האמור ניחא דמשה ואהרן היו סבורים דישר' נתקדשו קדושת הגוף והוו קדושת מזבח ואפי' דעשו העגל הוו פסולי המוקדשין ואין להם פדיון דקדושה שבהם היכן הלכה אלא דפטר להם בטענה לי צוית ולהם לא צוית וע"י תשו' יש להם תקנה דהוי כמום עובר דאינו יוצא מידי מזבח לעולם וקרח רוח אחרת היתה אתו דנתקדשו קדושת דמים כדי שיהיו משכן לשכינת עוזינו ויש להם פדיון ומשו"ה ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם לומר דישר' קדשי קדושת הגוף אה"נ כי כל העדה כולם קדושים אבל זאת הקדושה היא כדי שבתוכם ה' למען יהיו משכן לשכינת עוזינו מרכבה לשכינה וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ה' לומר שאתה בטענה לי צוית ניצולו ישראל מעון העגל אז וישמע משה ויפול על פניו מטעם דראה והבין מתוך דבריו דכונתו לחלל את ישר' באומרו דקדושתן הוי קדושת דמים ויצאו לחולין ויבואו א"ה ויצערו את ישר' וח"ו יחליפם הקב"ה באומה אחרת משו"ה ויפול על פניו בשומעו את דבריו שכונתו לחלל את ישר'. ובאופן אחר נראה לפקע"ד לפרש כונת הכתובי' ועתה אם שמוע תשמעו וגו' והוא עפ"י מ"ש התם במסכת קידושין ד' ס' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן ר' זוז ה"ז מקודשת והוא יתן אתמר ר"ה אמר והוא יתן ר"י א' לכשיתן מ"ב א"ב שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לר"ה לא הוו קידושין לר"י הוו קידושין ותנן נמי גם בגיטין כה"ג מ"ב א"ב שנתקרע הגט או שאבד לר"ה הוי גט לר"י לא הוי גט וצריכא דאי אשמועינן גבי קידושין בהא קאמר ר"ה משום דלקרובה קא אתי אבל גירושין דלהרחקה קא אתי אימא מודה לר"י ואי איתמר בהא בהך קאמר ר"ה משום דאיהו לא כסיף ליה למיתבעה אבל הכא דאיהי כסיפא לה למתבעיה נימא מודה לר"י צריכא מתיבי ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז אעפ"י שנתקרע הגט או נאבד ה"ז גט ועוד תניא א"ל ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת אין זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת לאחיו וכו' עד כאן לא פליגי אלא דמ"ס לי ולא ליורשי ומ"ס וכו' דכ"ע מיהא תנאה הוי תיובתא דר"י א"ל ר"י הא מני ר' היא דאמר ר"ה אמר ר' כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן עליה ואנא דאמרי כרבנן וסוגיא זאת איתא התם בגיטין ד' ע"ד בלתי שום שינוי אבל הצריכות כפלו לתרווייהו לר"ה ולר"י והנה מוהריב"ל בשי' למס' גיטין הקשה דמנ"ל להש"ס דפליגי בלי ולא ליורשי דילמא כולהו ס"ל לי ולא ליורשי אלא דת"ק סבר כר"י ומשו"ה לא מהני נתינה לאחיו משום דאין גט לאחר מיתה ורשב"ג ס"ל כר"ה ולכן מהני נתינה לאחיו דלאחר מיתה משום דהו"ל מגורשת למפרע ותי' דא"כ הו"ל לרשב"ג למימר אינה זקוקה ליבם משום דלר"ה והיא תתן קאמר עי"ש ואחרי המחילה רבה ויקירה הרואה יראה דאישתמיטיה מיניה דמר דברי התו' החם בקידושין דהקשו הך קו' בעצמה בד"ה אבל דכ"ע וז"ל וא"ת מאי מקשה לר"י דילמא כ"ע ס"ל לי ואפי' ליורשי ובהך פליגי דת"ק סברי כר"י דאמר כשתתן ולא הוי גט ורשב"ג סבר כר"ה ומשו"ה קאמר דנותנת היא ליורשים דהגט חל למפרע ותי'ן ז"ל וי"ל דמשמע ליה להש"ס דהלשון דקאמר ת"ק לא נתנה ליבם ר"ל דמתיבמת אם תרצה ולר"י מגורשת מיהא מספק למפרע כדפי' לעיל מגורשת ואינה מגורשת עד שתתן וא"כ הוי ספק אשת אחיו שלא במקום מצוה ומהכא ראיה למאי דפי' לעיל דלר"י דאמר לכשתתן היינו דהוי גט ואינו גט עד שתתן דאל"כ לישני הכא נמי דקאי כת"ק ע"כ הרי מפורש קו' הרב ז"ל ואדרבה מביאים ראיה מהכא דר"י ס"ל גט ואינו גט אך מה שיש לעמוד בזה דא"א לתי' מוהריב"ל הן נסתר ראיה של התו' מהא דנוכל לומר דלעולם ר"י ס"ל דאינה מגורשת כלל ומה שלא תי' דקאי ר"י כת"ק הוא מטעם מהריב"ל:
אמנם מה נעשה מאחר דהתו' הניחו במונח דלר"י דאמר לכשתתן היינו דהויא מגורשת ואינה מגורשת ולפקע"ד נר' לתרץ באופן אחר והוא דא"א דטעמא דת"ק הוא משום דס"ל כר"י לא הו"ל למינקט מחלקותייהו במת קודם נתינה דאין גט אחר מיתה וא"כ ודאי דמילתא דפשיטא דהיא זקוקה ליבם כיון דלא חלו הגירושין עד שעת הנתינה אלא הו"ל לאשמועינן סברתו דעיקר הדין דאינה מגורשת עד שתתן וממילא הוינא יודעים דאם מת קודם נתינה דודאי הויא זקוקה ליבם ומדלא נקטו פלוגתייהו בהכי שהוא עיקר הדין משמע ודאי דדוקא משום דמת הוא דלא חלו הגירושין אבל אם היה חי הויא מגורשת למפרע ואם כן ודאי דפלוגתייהו הוי בלי ולא ליורשי כמ"ש הש"ס אך מה נעשה דאם כנים אנו בזה דתי' ג"כ הן נסתר ראית התו' דס"ל לר"י דהויא גט ואינו גט:
ולעיקר תי' של מוהריב"ל לפקע"ד נר' דליתא האי הכרח דקא עביד מר מדלא נקט רשב"ג אינה זקוקה ליבם משום דהרואה יראה דרשב"ג בא לפלוגי על דברי ת"ק דקאמר לא נתנה זקוקה ליבם ע"ז פליגי עליה דהנתינה מהניא אפי' לאחד מהיורשים וא"כ מוכרח רשב"ג למינקט נותנת היא וכו' אבל אי הוה נקט אינה זקוקה ליבם הוה משמע לן אפילו בלא נתינה וזה לא אפשר אפילו לר"ה דודאי נתינה בעיא כדי שיקיים תנאה ואם כן איך הוה יכיל למינקט אינה זקוקה ליבם לבד ועוד דהוי הפך דברי התו' דקאמר התם בקידושין דמכאן ראיה דר"י ס"ל דעד שיתן מגורשת ואינה מגורשת דאל"כ לישני הכי וכו' עי"ש וא"א כפי דברי ה' ז"ל ליכא ראיה מזה דנימא דהכריח הש"ס מדלא נקט רשב"ג אינה זקוקה ליבם אלא ודאי נר' דקים להו להחו' דליכא למימר הכרח אחר והיינו כדכתי' ומשו"ה הביאו ראיה לסברתם דס"ל דלר"י הויא מגורשת ואינה מגורשת עד שיתן ודו"ק: עוד אמרו התם בש"ס א"ר זירא כי הוינן בבבל אחרי' הא דא' ר"ה א"ר כל האו' ע"מ כאו' מעכשיו ופליגי רבנן עליה כי סליק להתם אשכחיה לר' אסי דיתיב וקאמר לה משמיה דר"י הכל מודים באו' ע"מ כאו' מעכשיו דמי לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה ותניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים ר' או' כזה גט ולר"י דא' בע"מ נמי פליגי אדמפלגי במהתם ולאחר מיתה ליפלגו בע"מ להודיעך כח דר' דמהיום נמי הרי זה גט וליפליגו בע"מ להודיעך כח דרבנן פח דהיתירא עדיף והקשו התו' התם בגיטין וז"ל תימא דודאי אי הוה שמעינן מילתא דרבנן במהיום אי הוו פליגי בע"מ הוה פריך שפיר אבל אין ענין זה לזה כלום דאפי' הוו אמרי רבנן בע"מ גט ואינו גט דילמא במהיום הוו מודו דהוי גט גמור דתנאי הוי או שמא לא הוי גט כלל דחזרה הוי ועוד דמשמע ליפליגו בע"מ דבע"מ יאמרו חכמים גט ואינו גט הא סבר ר"י דבע"מ לא הוי גט כלל אלא לכשיתן ונר' לר"י לכשיתן הוי גט ודאי אבל עד שיתן הוי ספק דמספקא ליה באו' ע"מ אי כמעכשיו דמי ואין סברה לומר כלל דלר"י עד שיתן ודאי לא הוי גט דפשי' ליה דלרבנן דר' ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי אע"ג דבמהיום ולאחר מיתה מספקא להו דא"כ הוה איפכא מר"י דלר"י בע"מ מודו רבנן לר' דהוי כמעכשיו ובמהיום אין מעשה נגמר מיד לרבנן א"כ ע"מ הוי טפי כאומר מעכשיו ממהיום ולאחר מיתה ולהכי פריך וליפליגו בע"מ וישמעונו דאפי' בע"מ לרבנן גט ואינו גט כ"ש במהיום וכו' וליכא למימר דאי הוו פליגי בע"מ הוה אמינא במהיום לא הוי גט כלל לרבנן דא"כ מתני' דקתני מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט אמאן תרמיה עכ"ל: וראיתי להרב פר"ח בשי' לגיטין דהקשה וז"ל אמאי לא הוכיחו דמאי דקאמר לפליגו בע"מ ר"ל דהוי גט ואינו גט דאלת"ה מאי קא משני הגמ' כח דהיתירא עדיף אדרבא כח דרבנן דסברי דע"מ אינו כמעכשיו ואם בא אחר וקדשה אינה מקודשת לב' והוא כח דהיתירא לרבנן והצריכה עיון ואנא גברא קליא גברא רבא קא חזינא ותיובתא לא קא חזינא דהרואה יראה פשט הש"ס דכל כונת הש"ס הוא לומר דכיון דהוו מפליגי בע"מ והוה שמעינן דס"ל לרבנן דלא הוי גט ולר' הוי גט מכ"ש במהיום ולזה מתרץ כח דהיתרא עדיף ר"ל דלר' דכיון דהוי גט ממילא לא הוי זקוקה ליפם ומותרת לכ"ע ומשו"ה איצטריך לאשמועינן במהיום דלר' הוי גט וזהו כח דהיתירא משא"כ לרבנן דס"ל דע"מ לא הוי כמעכשיו וא"כ לא הוי גט והויא זקוקה ליבם ואסורה לכ"ע וכח דהיתירא דנקט הוא דהיינו שאינה מקודשת לב': ולפקע"ד אחרי המחי' מכת"ר נלע"ד דל"ק כלל דהא ודאי כונת הש"ס היא להק' דליפליגו בע"מ דלרבנן לא הוי גט ולר' הוי גט ולזה משני שפיר דכח דהיתירא עדיף לאשמועינן דהוי גט לר' ואינה זקוקה ליבם ומותרת לכ"ע משא"כ לרבנן דהוי כח דאיסורא שאינו גט ואסורה לכ"ע וכח דהיתירא שכתב הוא ז"ל שאינה מקו' לב' זה לא מיקרי כחא דהיתירא כיון שרצונה הוא ליאסר שהרי פשטה ידה וקבלה קדושין ואם אין לה יבם אעפ"י שאין הקידושין קידושין מ"מ תנשא לו בקידושין אחרים ואם, יש לה יבם א"כ ליכא היתירא דהרי זקוקה ליבם ומה לי זקוקה ליבם או מקודשת לב' לעולם אסורה לשאר בני אדם ולא מקרי כחא דהיתירא אלא דוקא להתירה לעלמא מאיסור הבא עליה ע"כ כגון יבם וכיוצא שאין רצונה באיסור זה ומתירים אותה:
עוד ראיתי להרב הנז' דהקשה על דברי החו' דאמרו דליכא למימר דאי הוו פליגי בע"מ הוה אמינא במהיום ולאחר מיתה דלא הוי גט כלל לרבנן דאם כן מתני' דקתני מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט אמאן חרמיה וז"ל דילמא אליבא דר"י אתייא כדאיתא לעיל ד' ע"ב וצ"ע וכונת קושייתו דהתם אמרו במתני' זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מחי הרי זה גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת ואמרו בש"ס על הרי זה גיטיך אם מתי וז"ל אמר ר"ה וחולצת והקשו והא לא אמר כלום קתני לא אמר כלום דאסירא לעלמא וליבם נמי אסירא והא מדסיפא חולצת מכלל דרישא יבומי נמי מיבמה מתני' כרבנן ור"ה דאמר כר"י דאמר זמנו של שער מוכיח עליו ואיכא דמתני לה אסיפא זה גיטין לאחר מיתה לא אמר כלום אמר ר"ה ולדברי ר"י חולצת ופי' רש"י ז"ל חולצת דזמן השטר הו"ל כמהיום וכי מסריה ניהלה וא"ל זה גיטיך לאחר מיתה מס"ל אי תנאה הוא אי חזרה הוא פשיטא מדסיפא לרבנן חולצת רישא נמי לר"י חולצת ופי' רש"י מדסיפא כי אמר מהיום תנא מתני' חולצת לרבנן מכלל דלאחר מיתה לר"י נמי חולצת דהא לר"י כמהיום ולאחר מיתה דמי ור"י ורבנן לא איפליגו אלא בהא לחוד דלר"י אפי' בלאו מהיום הוי כמהיום כיון דס"ל זמנו של שטר מוכיח ולרבנן יש חילוק מהו דתימא ר"י בהא כר' ס"ל דאמר גיטא מעליא הוי וחליצה נמי לא תבעי קמ"ל דלא ר' ס"ל כר"י ולא ר"י ס"ל כר' דתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים ר' אומר כזה גט משום דאמר מהיום לאפוקי דר"י בדלא אמר מהיום ר"י מאי היא דתנן כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש אינו גט רי"א כזה גט ופי' רש"י מדהו"ל אם לא באתי כתבו ותנו וא' כתבו ותנו אם לא באתי דק' עכשיו כתבו ותנו אם לא באתי ונמצא דלר"י במהיום ולאחר מיתה ס"ל כרבנן דהוי גט ואינו גט: ולפקע"ד נראה לתרץ בב' או' הא' הוא דהא דר"י לא אשכחן ליה בהדיא דקאמר הכי אלא מדיוקא דקאמר כזה גט בדין אם לא באתי עד יב"ח דייק ר"ה דאתא למעוטי סברת ר' במהיום ובשלמא אי אשכחן לה להך סברה דספק בדברי רבנן מצינן לדיוקי הכי מדברו ר"י ולו' דס"ל כרבנן אבל אי ליכא הך סברה דספק כלל אין לנו לחדש סברה חדשה מדיוקיא והיינו אומרים דהאי כזה דקאמר לאו למימרא דבמהיום מספק' ליה אלא דבמהיום אינו אלא כסברת חכמים ואם כן מתני' אמאן תרמיה אם אנו אומרים דלרבנן אינו גט ולר' הוי גט ור"י לא אשכחן ליה דקאמר הכי בהדיא אז שדינן ליה כסברת רבנן בהכרח כדי שלא יהיה סברה מחודשת וא"כ מתני' אמאן תרמיה ואופן הב' הוא דל"מ לאוקמי מתני' כר"י דהרי רישא דמתני' אמרו דה"ז גיטיך אם מתי ה"ז גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום ומתיבמת ואלו לדברי ר"י גם בזה חולצת כמ"ש ר"ה דלדברי ר"י חולצת משום דזמנו ש"ש מוכיח ור"ה פשי' וכו' ור"י דאיצטריך דלא נימא דס"ל כר' וא"כ היכי מצינן למימר ולאוקמי מתני' כר"י כיון דרישא אמרו לא אמר כלום ולדברי ר"י גם בזה ספק אלא ע"כ צ"ל דרבנן היא ושפיר כתבו התו' אמאן תרמיה ודו"ק: איך שיהיה נ"ל מהך סו' דהמקדש את האשה ע"מ שיתן לה וכו' לר"ה מקודשת מעכשיו והוא יתן ולר"י אינה מקודשת עד שתתן וא"כ אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לר"ה אינה מקודשת לב' ולר"י מקודשת לשני ופסקו כל הפוסקים ז"ל כר"ה בין בקידושין ובין בגיטין משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו:
מעתה הבא נבא לכונת הפסוקים דקאמר אתם ראיתם אשר עשיתי במצרים וכמ"ש ב"ה שקדשם בכסף בביזת מצרים ובשטר דהיינו התורה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי שהיא קיום התורה וכמ"ש רש"י שאכרות בריתי על שמירת התורה אז ואתם תהיו לי תהיו לשון הויה לי לחלקי לשון קידושין כמו והיתה לאיש אחר דהיינו מקו' לי והיינו דקאמר ממלכת כהנים וגוי קדוש דכיון דתהיו מקו' לי אז תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש וצוה לו למשה אלה הדברים לא פחות ולא יותר דרצה הקב"ה לידע מאי כוונתם אי ס"ל דהלכה כר"י או כר"ה דאי ס"ל דהלכה כר"ה אפי' דהקב"ה קידש אותנו ע"מ שיתן לנו את כל התורה תנאה הוי והוא יתן וחלו הקידושין משעת נתינת ביזת מצרים ואי ס"ל כר"י לכשיתן וא"כ לא חלו הקידושין עד שיתן את כל התורה כולה אם ישיבו כל הדברים אשר ידבר ה' נעשה היא הוכחה דס"ל דהלכה כר"ה שכבר אנו מקו' משעת נתינת הקידושין וא"כ אנו חייבים לעשות את כל אשר יצוה אותנו דע"מ כן נתקדשנו ואם ישיבו כל הדברים אשר ידבר ה' נשמע היא הוכחה דכר"י ס"ל דלא חלו הקידושין וא"כ נשמע בתחי' אם אנו יכולים בהם אנחנו מקבלים ואם לאו לאו אבל כיון דישראל היה חפצם ורצונם להתקרב אל ה' ענו כולם ואמרו כל שר ידבר ה' נעשה: דעפ"ז מפרש הרב מ"ז בעל נ"ב כוונת הפסוקים האמורים בפ' קרח רב לכם בני לוי כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ודרשו רז"ל כולם שמעו אנכי ולא יהיה לך עוד נקדים מ"ש רש"י בפ' אני ה' אלודיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ע"מ כן פדיתי אתכם שתקבלו גזרותי וגזרות הקב"ה הם התורה והמצות ונקדים עוד מ"ש רז"ל דקב"ה נתנהג עם ישר' כדין חתן עם כלה גם ידוע שבסגי לא נצטוו כל התורה שהרי כמה מצות נצטוו אח"כ ע"י מרע"ה וא"כ נמצא שהקב"ה קידש את ישר' ע"מ ליתן להם את כל התורה כולה דלר"ה והוא יתן דתנאה הוי ולר"י לכשיתן וא"כ אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דלר"ה לא הוו קידושין ולר"י הוו קידושין מעתה זהו אומרו רב לכם וגו' כי כל העדה וגו' ומדוע תתנשאו וגו' וכדרז"ל כולם שמעו וכו' דאם לא היו שומעים אנכי שפי' הוא ע"מ כן הוצאתיך היה לכם טענה להשתרר עליהם על מעשה העגל וישר' חטאו ויצאו מרשות הקב"ה ולא בני לוי שלא חטאו בעגל אכן עכשיו שכולם שמעו אנכי שפי' ע"מ כן פדיתי אתכם והלכה כר"ה דמקודשת וא"כ אפי' שעשו את העגל לא יצאו מרשותו דאינה מקו' לב' וא"כ בתוכם ה' אפי' עכשיו וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ה' משו"ה וישמע משה ויפול על פניו וכו' ופי' רש"י שכבר בידם סרחון ד' ואחד מהם עון העגל והכוונה דאדרבא בטענה זו הם ראוים לעונש על עון העגל דבשלמא אם היה הלכה כר"י דאינה מקו' אלא לכשיתן היה דינם כפנויה שזינתה ולא היו חייבים מיתה אכן עתה דינם כא"א שזינתה וחייבים מיתה ול"ד לפשטה ידה וקבלה קדושין כמו שהבין קרח דהתם ליכא מעשה של זנות לחייבה מיתה לא כן עתה דעשו מעשה גדול וכמ"ש הכתוב וישתחוו לו ויאמרו וגו' ואין לך מעשה זנות גדול מזה דעפ"י האמור ג"כ מפרש זקן אבא מארי ז"ל בעל תשואות ח"ן ז"ל כוונת מאמרינו הנצב פתח השער והוא דישר' כיון שראו דהקב"ה קדש אותנו במצרים ע"מ ליתן לנו את כל התורה נכנסו בזה הספק אם הלכה כר"י או הלכה כר"ה אמנם כיון שישר' היו בגדר השלימות וחפצם ורצונם היה להתקרב ולהתקדש בקדושה של מעלה לכן תפסו עיקר כסברת ר"ה וקבלו עליהם לעשות אף קודם שישמעו את כל התורה והמצות ולכן הקדימו נעש' לנשמע כלומ' כיון שקבלנו קדו' בביזת מצרים ע"מ כן חלו הקדושין והוא יתן וא"כ חייבים אנחנו לעשות את כל התורה וא"כ הורו בעצמם דס"ל דהלכה כר"ה דמקו' מטע' דחפצם ורצונ' להתקרב אל ה' ולעובדו ומשו"ה קבעו הלכה כר"ה באותה שעה נברא מלאך אחד וכמ"ש רז"ל העושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד ולכן ירדו ס"ר של מה"ש שנבראו מזאת המצוה וקשרו להם ב' כתרים לכל אחד מישראל כנגד אותה מצוה שעשו שהקדימו נעשה לנשמע דהיינו שתפסו כסברת ר"ה דחלו הקידושין ומזה נמשך להם שבשעה שחטאו בעגל ירדו להם ק"ך ר' של מ"ח לפי שכשחטאו בעגל נמצאו בידם ב' עונות א' עשיית העגל ושנית המחשבה שחשבו לעשות ובע"ז נפרעים על המחשבה וכמ"ש רז"ל למען תפוס את ישראל וכו' וא"כ נבראו. ב' קטיגורים וכמ"ש רז"ל עשה עבירה אחת נברא לו קטיגור אחד ולפיכך ירדו ק"ך ר' מ"ח וה"ז נמשך ממה שתפסו בתחי' כסברת ר"ה אך אם היו בתחי' תופסים כסברת ר"י ולא היו מקדימין אזי נמצא דס"ל שלא היו חלין הקדושין אלא עד שיתן כסברת ר"י ונמצא דעדיין היה להם דין דבן נח דאינו מצווה על השתוף ולזה בא ר' חמא וא' וכולן זכה משה ונטלן לו' לך לא תימא כיון שפרקום שוב אין להם תקנה עוד להשיגם אלא כל הרוצה ליטול יבא ויטול דמשה הרי הוא ככללות כל ישראל וא"כ הו"ל כפקדון בידו וכל צדיק וצדיק העוסק בתורה ובמצוות זוכה ונוטל חלקו ולזה בא ר"ל וא' זה הוא דוקא בעוה"ז אבל לעת"ל דנמחל לנו עון העגל מכל וכל משום דבעוה"ז כתיב וביום פקדי ופקדתי דבכל דור ודור נפקד הקב"ה מעט ממעשה העגל אב לעת"ל מחזיר לנו הקב"ה לכל כללות ישראל ומן הדין הוי הכי כיון דלר"ה חלו הקידושין ואינה מקודשת לב' וא"כ לא יצאנו מרשותו וכיון שנמחל עון העגל מחזיר לנו את כל האבידה אשר אבדנו:
מעתה נתנה ראש חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי' דברי וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו שם רמז למ"ש רז"ל דזאת הוא כינוי לתורה וכמ"ש הכתוב וזאת התורה אשר שם משה ועיקר התורה שנתן לנו הקב"ה הוא הקיום של תרי"ג מצות שהם מצות עשה ומצות ל"ת נמצא דצריך עשיה למצות עשה ושמירה למצות ל"ת וז"א וזאת דהיינו התורה צריך ב' דברים דהיינו ועש"ו עשיה ושמירה ואז וחיו ולא ימותו. חזרתי ואמרתי וזאת עשו וחיו ולא ימותו בגשתם את קדש הקדשים שם רמז למ"ש רז"ל בספר הזהר דזאת היא כינוי לשכינת עוזינו ועיקר תפילתינו ועבודתינו לתקנה ולהקימה מעפרא ועי"ז יהיה לנו חיות בעולם כי כל חיינו תלוי בזה ואין צורך להאריך בזה וז"א וזאת דהיינו השכי' צריך שתדעו שצריך עשיה דהיינו תיקון והקמת שכינתא מארעא ואז עי"ז וחיו ג"כ אתם שתצאו מהגלות החיל הזה ולא תמותו דהיינו הגלות דכל הגולה ממקום למקום נקרא מיתה ואז בנשתם אל קדש הקדשים ויבא משיח צדקינו ויבנה בית מקדשינו ותפארתינו בעגלא ובזמן קריב כיר"א: