איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר
דרוש למינוי הרב הגדול ראש"ל חד בדרא זצוק"ל
דרוש שדרשתי ביום ש"ק במינוי הרב הגדול ראש"ל חד בדרא זצוק"ל: והנושא בא. יקריבו לה' ביום המשח אותו. אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו:
איתא במס' הוריות ד' י"א ע"ב כהן גדול בן כ"ג טעון משיחה ואין מושחין מלך בן מלך מנלן אמר רב אחא בר יעקב דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו וגו' עכ"ל:
ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר הנחילנו תורה תמימה וקידשנו במצותיו חקים ומשפטים ומצות שכליות וצוה אותנו בכניסתינו לארץ למנות לנו מלך כדכתי' שום תשים עליך מלך וכתב ה' החינוך בפ' שופטים שלא המלכות בלבד היא מצות עשה אלא בכל זמן כל השררות והמינוין של ישראל השכל מחייב כי לא יתקיים קיום העם וישובו בשלוה בלתי היות עליהם איש אחד לראש ולקצין יעש"ב. וראיתי לה' גאון עוזינו ה' ראש דוד ז"ל הביא משם ה' המאירי ז"ל בכת"י שחקר חקירת חכם למה הקפיד הקב"ה על ישראל כששאלו הם מלך מאחר שהיא מצות עשה שבתורה ונמצא דשאלו כהוגן. והוא ז"ל תריץ יטי'ב דכבר ידעו גזרת הקב"ה לא יסור שבט מיאודה והיינו על דוד וזרעו עד עולם והמה שאלו באותו פרק שלא הגיע עדיין זמן מלכות ב"ד ועל זה כעס עליהם שמואל הנביא. ומ"מ נעתר לקולם הקב"ה ומינה עליהם את שאול כאפוטרופוס וז"ש ומשחתו לנגיד ולא למלך דלא היה אלא ממונה עכ"ל. וכן כתב בס' פתח עינים דעל זה נקרא שמו שאול דמלכותו היתה בתורת שאלה יעש"ב:
וכך ראיתי לה' גאון עוזינו ה' מערכי לב ח"ב ד' ו' שהביא טעם זה משם הזוה"ק ס' וילך ד' רפ"ד יעש"ב. אך כפי זה מה מאד אני תמיה על הרמז"ל בה' מלכים פ"א ה' ז' שכתב וז"ל כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות עד עולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם. ולכאורה ק' למה לא הביא פסוק של תורה לא יסור שבט מיאודה שלא תכרת מלכות ב"ד לעולם דממנו התחיל מלכות שבט יאודה וכעת לא ידענא מאי לידון בזה. הראת לדעת דכל מלכות שאול היה כמו אפוטרופוס עד אשר יצא טבעו של דהע"ה בעולם וכיון שהגיע הזמן של דהע"ה העבירו הקב"ה ומינה.שם את דהע"ה:
אשר עפי"ז נראה לפקע"ד כונת הכתוב הרימותי בחור מעם מצאתי דוד עבדי וגו' וכל המפרשי' דרשוהו להאי קרא לפי רוחב דעתם. ואף אני אענה חלקי עפ"י האמור הנם נכון. וידוע דשאול קראו הכתוב בחור דכתיב ולא בן ושמו שאול בחור וטוב. מעתה:
ז"א הרימותי בחור שסילקתי את שאול ממלכותו יען שמצאתי דוד עבדי וק"ל:
ובדרך זו אלך לפרש כונת הכתובי' האמורים בשמואל ב' סי' ה' וכה תארם ויבואו כל שבטי ישר' אל דוד ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הית המוציא והמביא את ישראל ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל ויבואו כל זקני ישראל אל המלך ויכרות להם המלך דוד ברית בחברון לפני ה' וימשחו את דוד למלך על ישראל ע"כ. ולכאורה הדקדוקים רבו. א) דבתחילה אמר ויבואו כל שבטו ישראל ואח"כ אמר ויבואו כל זקני ישראל ולנו לדעת למה שינו בתחילה באו כל ישראל ואח"כ באו הזקנים לבד. ב) למה שינה קרא דבתחילה נקט ויבואו כל שבעי ישראל אל דוד ואח"כ כשבאו הזקנים נקט ויבואו כל זקני ישראל אל המלך ומאי שנא. ג) ק' שאמרו הננו עצמך ובשרך אנחנו מה ניתוסף להם אהבה עזה עכשיו לעצם ובשר. ד) ק' אומרם גם אתמול גם שלשום ריבוי אחר ריבוי כאילו הם שני זמנים ולא ידענו מה הוא. ה) ק' אומרם אתה תרעה את עמי וגו' ואתה תהיה לנגיד כאלו הם שתי שררות בב' אופנים ולנו לדעת מאי קאמרי. ו) ק' אומרו ויכרות להם ברית לפני ה' דמאי נ"מ אם היה לפני ה' או במקום אחר ז) זו היא שקשה סיפא דקרא וימשחו את דוד למלך וגו' הלא מתוך דבריהם משמע שכבר היה מוציא ומביא את ישראל מזמן שאול ולמה הוצרכו למנותו מחדש הלא לפי דבריהם כבר היה מנוי מקדם קדמתה:
אמנם עפ"י דרכינו הנה נכון ונקדים מאי דידוע חילוק שחילק ה' כנה"ג בשוירי יו"ד סי' רכ"ח הגהב"י אות רמ"ב דרמי ומקשה שתי תשו' הרשב"א, דנראים כסותרות דבמקום אחד פסק דכל עניני הצבור ושררות ומינוים אין לציבור לעשותם בלתי הסכמת הבכור כולו ולא סגי ברובא והביא ראיה מההיא דאמרו בא אין מעמידין אי איכא הגוי כולו אין ואי לאו לא. ושמם אחר פסק דבכל עניני הציבור הרוב כופין את מעופש ואף אם מוחים המיעוט אין מאאחם כלים שרוב כל יחידי העיר אצל יחידיהם הם כב"ד הגדול וכו' נראה דסתרי אהדדי ויצא לחלק ה' כנה"ג ז"ל דכשהם כולם במעמד אחד הרוב כופין את המיעוט אבל כשאינם בתוך המעמד בעינן כולם ולא סגי ברובא יעש"ב:
והנה הרב מהרלנ"ח ז"ל בפסק הסמיכה כתב דדוקא בהוראת ב"ד שטעו צריך הסכמת כולם בלתי שום חולק אבל במינוי מלך הרוב כופין את המיעוט יעי"ש. וה' גאון עוזינו בס' חק"ל א"ח סי' י"ט כתב עליו דלא ראה דברי רש"י דהוריות דפי' וז"ל בקרב ישראל שיהיו כל ישראל בשלום דמינוי מלך צריך הסכמת כל ישראל ואח"כ צריך שיסכימו כל הסנהדרין יעש"ב: עוד נקדים מה דאיתא בפ"ק דמגילה והנה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר מן ההר מיבעי ליה אמר רבא בר שמואל מלמד שנטלה דם בחיקה והראתה לו אמר לה וכי רואין דם בלילה אמרה ליה וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה אמרה ליה עדיין שאול קיים ולא. יצא טבעך בעולם ע"כ. נמצינו למידין דדוד ואביגיל היו חלוקים בדין שדוד היה סובר שמשעה שנמשח ע"י שמואל יש לו דין מלך ואפי' שעדיין היה שאול קיים ואביגיל סוברת דאין לו דין מלך כל עוד ששאול קיים:
והנה ראינו שאמר דהע"ה כשאמר לו אבישי ן' צרויה להרוג את שמעי השיב לו דהע"ה מה לי ולכם בני צרויה כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל הרי דגם דהע"ה אזיל ומודה דאותו היום ידע בעצמו שהוא מלך ולא קודם ואיך יתקיימו המקראות הללו. ולכאורה ראיתי לתרץ עפ"י מ"ש הר' מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו פ' חיי שרה דדהע"ה ואביגיל היו חלוקים בזה שדוד היה סבור שאף כאינו מלך דינו כמלך כיון שנמשח כמשיח דכהונה ואביגיל סוברת דגבי מלכות אין הדבר תלוי במשיחה אלא במלכות דוקא יעש"ב:
ואולם גם בזה לא הונח לנו והוא דאיתא בירושלמי פ"ק דר"ה אמר רב הונא כל אותם ששה חו' שהיה בורח דהע"ה מאבשלום לא עלו לדוד ממנין שני מלכותו שהיה מתכפר בשעירה כהדיוט עכ"ל הרי דס"ל דאין לו דין מלך ולא דין כהן משוח שהי' מתכפר בשעירה כהדיוט כיון שצמו ישראל אחרי אבשלום כ"ש וק"ו בזמן שאול שלא היה לו דין מלך כלל. והרב התנא בס' פרשת דרכים בדרך דוד ודרך המלך ודרך הרבים האריך בענין. הנז' רח'ב רח'ב. ובסוף דבריו העלה דדהע"ה הודה לדברי אביגיל דאין לו לא דין מלך ולא דין כהן משוח ובקש לבטל המינוי אשר משחו שמואל בכדי שימנו אותו מינוי חדש ממש וימחלו לו כל עונותיו ולזה היה מתכפר בשעירה כהדיוט ועפי"ז פי' כונת הכחו' הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל ולא קודם לכן ונמחלו לי כל עונותי
אמנם רצה להחזיק עצמו בזמן שאול כפרנס או ממונה שהציבור צריכים לו יען שנכשל בענין אחימלך ששאל לו באורים ותומים ותנן אין נשאלין באו"ח אלא נמלך ולמשוח ולמי שהציבור צריך לו דאם היה דינו כהדיוט ממש א"כ שלא כדין שאל לדוד באו"ת ויפה דן שאול שהרגו לאחימלך בסיבתו וקי"ל כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ולזה רצה בהכרח להחזיק עצמו שהציבור צריכים לו כדי שיוכל ליכנס במחיצתו של מקום יעש"ב. ולפקע"ד מצאתי סעד לדברי הרב פ"ד ז"ל מקרא דכתי' בשמואל ב' סו' ז' כה תאמר לעבדי לדוד אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל וכבר כתבנו למעלה בשם ה' המאירי ז"ל דמילת נגיד מורה שהוא אפוטרופוס או ממונה ולזה אמר להיות נגיד ולא מלך שלא הים לו דין מלך כלל:
וטרם בואי לבאר כונת הכתובים מצוה להביא את אשר ראיתי בדרך אגב להרב שנות ימין ז"ל הנד"מ שהביא ההיא דיומא אמר רבא לא משכחת צו"מ דמורה אלא או דאתי משבט לוי דכתי' יורו משפטיך ליעקב או דאתי משבט יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים ע"כ. והק' הגאון מהרש"א ז"ל בח"א מההיא דאמרי בפ' חלק שנאמר בדוד וה' עמו ודרשו שהלכה כמותו ותירץ שאני דוד שהיה מלך עכ"ל וע"ז הק' ה' ש"י ז"ל שהרי כשנאמר על דוד וה' עמו עדין לא היה מלך וליכא למימר דמשעה שנמשח ע"י שמואל כבר היה מלך וכמ"ש במס' מגילה דהרי אמרו בירושלמי שהיה מתכפר בשעירה כהדיוט ונדחק לתרץ בדרך שמא יעש"ב. ולפקע"ד נר' לי לתרץ מעין תירוץ שתירץ עט"ר מרן אבא ז"ל בההיא שאמרו במס' שבת אר"ש בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנא' וה' עמו אפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו ע"כ. והק' הרב פרשת דרכים ז"ל בדרך הרבים דהאי קרא דוה' עמו נאמר קודם שחטא וא"כ שפיר מצינן למימר שאח"כ כשחטא נסתלקה ממנו שכינה ולזה תי' אדוני אבי ז"ל דידוע דמילת וה' הוא ובית דינו כמו שפי' רז"ל בפסוק וה' פקד את שרה וכיוצא וגם ידוע דבית דין של מעלה דנין את האדם על שם סופו כמו שמצינו בישמעאל שדנו אותו על שם סופו שעתיד להמית את ישראל בצמא והקב"ה דן אותו באשר הוא שם וא"כ שפיר אמרינן דלא חטא דוד שהרי כתיב וה' עמו הוא וב"ד ואם היה עתיד לחטוא לא היו מסכימין ב"ד של מעלה. וא"כ הוא הטעם הכא נמי דהוא להטיב דב"ד של מעלה דנו אותו על שם סופו וקבעו שיהיה הלכה כמותו ויפה דן הגאון מהרש"א ז"ל:
ברם זו היא שקשה שראיתי לה' פרשת דרכים ז"ל בדרך הרבים שהקשה דלמה פירשו בפ' חלק וה' עמו שהלכה כמותו ובמס' שבת פירשו דשכינה היתה עמו ונדחק לתרץ כמו שיעי"ש. ולפי קע"ד לא ידענא מאי קא קשיא ליה דהרי איכא שני פסוקים אחד ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו והב' הנה ראיתי ן' לישי יודע נגן וגו' וה' עמו הרי דאייתר להו קראי ודרשו שתי דרשות הנ"ל ומאי קא קשיא ליה לה' ז"ל וצ"י:
איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו דאמרנו דרצונו של דוד שימנו אותו מינוי חדש כדי שימחלו כל עונותיו ולא החזיק עצמו למלך כי אם למי שהצבור צריכים לו. מעתה הבא נבא לבאר כונת הכתו' והוא דישראל שבאותו הדור מסיבה שנטו אחרי שאול ואחרי אבשלום נתחכמו עתה להתנצל עם דהע"ה שמרוב אהבהם עמו נטו מאחריו שלא יהיה לו דין מלך באותו זמן כאשר את רצונו כי אם דין מי שהצבור צריכים לו ונתאספו במעמד כולם והסכימו בזה כל ישראל וז"א ויבואו כל שבטי ישר' בהסכמת כולם אל "דוד" דייקא להורות כי אין לו דין מלך ויאמרו לו הלא עצמך ובשרך אנחנו אהבתינו חקוקה עמך לעצם ולבשר שלא נהגנו עמך עד עכשיו דין מלך וז"א גם אתמול בזמן אבשלום גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא את ישראל דהוי ממש כמו אפוטרופוס או ממונה ולא מלך והביאו ראיה לדבריהם מדקראו הקב"ה נגיד כאמו"ל וז"א ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי ישר' (לעתיד) ואתה תהיה (לפי שעה) לנגיד על ישראל שהוא ממונה. ותכף הלכו הסנהדרין בהסכמת כולם למנותו וז"א ויבואו כל זקני ישר' בלתי שום חולק וכמ"ש הרב זלה"ה אל המלך דוד דייקא למנותו למלך. וכאשר שמע דהע"ה כל דבריהם עלה לפניו לרצון ויכרות להם ברית לפני ה' דייקא ששמח עתה שהסכימו כל הסנהדרין שלא נכשל בעון אחימלך ויכול ליכנס במחיצתו של הקב"ה וז"א לפני ה' וימשחו אותו למלך על ישראל ולא לנגיד ודו"ק:
נחזור למאמרינו הנצב פתח השער דמושחין כ"ג כן כ"ג ולא מלך בן מלך ובתחילה נבין כוונת הכתוב יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלד'ים לעולם. דלכאורה ק' מה זו נתינת טעם דמפני שהוא יפה ובעל חן ברכו אלד'ים לעולם. אמנם נר' דיובן עם מה שחקרו המפרשים דמה ענין שמן המשחה שמושחי' למלכים ולכהנים מאיזה טעם היא והרב נחלת בנימין ז"ל במצוה ק"ח כתב הטעם להיות הנמשח נקנה לו יתב' להיות שם בעליו נקרא עליו להיות קדש וכל השפע משפיע הקב"ה בנמשח מטובו וקדושתו והוא יהיה צנור השפע לישראל הכהן גדול להתפילות וכפרת העונות והמלך להמזונות והפרנסה והביא ראיה לדבריו שהנמשח נקנה לפניו יתב' ומשפיע לו מטובו וקדושתו ממ"ש בילקוט תהלים מ"ה וז"ל כשבאי' למשחו היו מכניסים כהנים ומעמידין אצלו ונותנין שמן המשחה באמצע והיה שמן רץ מעצמו וניצוק על ראשו וכיון שהיה שמן יורד אם היה קצר היה מאריך היה שחור מתלבן היו פניו רעות היו משחקות שיהא נאה וניכר מכל אחיו עכ"ל הרי להדיא דנעשה עבד להקב"ה לקבל שפע על ידו ולזה היה מאריך ומתלבן ונאה ויפה וניכר מכל אחיו וכתב עוד דמידי הוא טעמא דאין מושחין מלך ן' מלך וגם בני הכהני' אין מושחי' דכיון שכבר נמשך אביו נקנה לעבד להקב"ה לקבל השפע וגם הולדות הם של האדון ודוקא כ"ג טעון משיחה אף שהוא בן כ"ג יען דאיכא כמה כהני' ואין אתנו יודע באיזה מהם חפץ בכהונה גדולה ולזה מושחי' אותו דע"י שמן המשסה מברר דעתו יתברך וע"ש. ובזה פירש כוונת הכתוב מצאתי דוד עבדי' בשמן קדשי משחתיו וק"ל. עוד נקדי' מ"ש במתני' דעדויות האב זוכה לבן בנוי בחכמה בעושר בכח וכבוד יע"ש. נמצינו למדין דכ"ג ומלך בהכרח צריכים שיהיו בניהם יפים וטובים מכח האב ואם הם חכמים גם בניהם אחריהם יהיו חכמי'. ועתה ז"א דזה המזמור נאמר על מלך המשיח כן פי' רד"ק ז"ל. יפיפית מבני אדם שאתה מלך ומשוח ואם אתה חכם דהיינו הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלוד'ים לעולם ודו"ק:
חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי' דברי יקריבו לה' ביום המשח אותו. עפ"י קוטב דרושינו דכשנתמנה מלך ונמשח נמחלו לו כל עונותיו ונכנס תיכף במחיצתו של הקב"ה כמ"ש בדוד. וז"א יקריבו לה' ביום המשח אותו. (או על פ"י האמור למעלה דכשנמשח נקנה להקב"ה לקבל השפע. וז"א יקריבו לה' ביום המשח אותו):
חזרתי ואמרתי אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו רמז בזמן מלך המשח נקריב קרבנות תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם בעגלא ובז"ק כיר"א: