איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר
דרוש ב למילה
והנושא בא:
לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל לכח אתנו וגו': איתא במד' פ' לך לך ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבון בר' יוסי כתיב וזה הדבר אשר מל יאושע דבר אמ"ל ומלן מה אתם סבורי' ליכנס לארץ ערלים כך אמר הקב"ה לא"א ונתתי לך ולזרעך וגו' ע"מ ואתה את בריתי תשמור רב הונא אמר מכאן למוהל שיהא מהול תניא ישראל ערל אינו מוהל ק"ו גוי ערל עכל"ה:
ידוע הדבר ומפורסם הענין לפני מו' כמה גדלה מע' מצות המילה כאשר הפליגו רז"ל במעלתה כמה מעלות טובות עצמו מספר וכאשר עין רואה במתני' דנדרים דל"א ע"ב כמה תנאים הם אמרו כל חד לפום חיליה גדולה מי' וכו' ואתייא מכללא ריב"ק א' גדולה מילה שלא ניתלה למשה הצדיק מלא שעה נמצא דכ"ך היא כחה של המי' שלא ניתלה למשה רבן של כל ישראל אשר עפי"ז נלפקע"ד דזה יהיה כונת ב' כתובי' הבאים כאחד בתהלי' וכ"ת חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך ע"כ דלכאו' יל"ד מ"ט שינה דבתחי' אמר עדותיך ואחכ"א לשמור מצותיך ועו' או' חשתי ולא התמהמתי למה בתחי' היה הדבר ספק אצלו והיה צריך לחשוב ואח"ך או' חשתי וגו' בזריזות גדולה ולא פורש באיזה דבר נפלה המחשבה והספק ובאיזו מצוה הוצרך להזדרז בהשדלות נמרץ:
ואולם יובנו לפקע"ד אם יוכשר בעיני ה' ואם יראה בעיני מו' דהדברים מגיעי' למאי דאי' החם בש"ס תניא א"ר ח"ו שמשה נתרשל מן המילה אלא כך אמר אמול ואצא סכנה היא שנא' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו' אמול ואשהה ג' ימים הקב"ה אמ"ל לך שוב מצרימה אלא מפני מה נענש משה מפני שנתעסק במלון תחי' שנ' ויהי בדרך במלון וגו' ופירש"י בד"ה מפני שנתעסק במלון תחיל' ואח"ך במיל' והי"ל להתעסק במילה תחיל' ואותו מלון סמוך למצרים היה דלא היה סכנה ואותו התינוק לא היה באותה שעה אלא ן' ח' ימים עכ"ל:
והנה לכאו' דברי רש"י הנז' צריכים ביאור. וראיתי לה' מקום שמואל בחי' בד' ג"ן ע"א שפיר' דברי רש"י שכ' ואותו התינוק לא היה באותה שעה וכו' כונתו לו' באותה שעה שיצאו ממדין לא היה אלא ן' ח' ימים יעוש"ב ובאמת כי הוא דוחק גדול לפר' פי' זה בדברי רש"י מאחר שאין כאן מקומו כ"א הי"ל לכתו' זה למעלה בפי' אמול ואצא וכו' וכתבו כאן שנטעה לפרשו כי אומרו באותה שעה שהוא במלון עכ"ז סבלנו אותו על צד הדוחק אף כי הוא ז"ל כ' זה נ"ל פשוט וברור ולכאו' אינו כ"כ ברור כנז':
אך זו היא שק' לפקע"ד בראותי לה' בית הלוי בחי' שפי' כונת רש"י הנז' וז"ל ואותו התינו' וכו' והוא דנרגש מאחר שמשה הולך בשליחותו של מקום ובציוויו וגם מצות מילה היא ציווי הקב"ה וא"כ מאי איריא אם נתעסק במלון תחיל' מאחר ששניהם שוים וע"ז הוכרח לו' דאותו התינו' באותה שעה שהגיע למלון וכו' דהיינו שהגיע שעה א' קודם הערב ואם הי' מתעסק יותר במלון היה עובר זמן המיל' שכבר היה מגיע ליל ע' ן וע"ז נענש זת"ד יעושב"ב:
ובאמת כי דברי ה' הללו מרפסן איגרי דאיך אנו יכולים לו' דבשעה שהגיעו למלון לא היה התינו' אלא ן' ח' ימים דא"כ מאי קאמר ר' בתחי' דבריו אמול ואצא סכנה היא והלא לדבריו כיון שלא היה התינוק עדיין ן' ח' ימים מהיכא תיתי למולו קודם יציאתו לדרך היאמן כי יסופר שהיה רוצה למולו בן ג' או ד' ימים ולדידי צ"ת:
דזה יהיה כונת ריב"ק דאמר גדולה מילה שלא ניתלה למשה הצדיק מלא שעה דייקא כמ"ש הרב בית הלוי:
וחזה הוית להרא"ם ז"ל בס' שמות שהק' על הש"ס וז"ל אמול ואצא סכנה היא וכו' והלא לא ניתנה תורה עדיין דכתיב בה וחי בהם ולא שימות בהם ואעפ"י שא"א ע"ה קיים כל התורה כולה ואפי' ע"ת וכו' מ"מ כיון שלא נצטוה בהם עדין היכי מצי להקל ותי' וז"ל ואולי זאת הקולא קולא דאתי לידי חמרה היא מסברא מוטב שיחלל מצוה אחת כדי שיקיים מצות הרבה עכ"ל יעוש"ב:
והרב נחלת יעקב ז"ל הק' על הרא"ם וז"ל ולי ק' על הרא"ם דאיך איפ' לו' דמשה היה סבור שפקו"נ דוחה את המצוה ולכן לא נענש על שלא מל א"כ ק' דהי"ל למול ולשהות ג' ימים ואף שהקב"ה אמ"ל לך שוב מצרים יבא פקו"ן וידחה את הציווי אלא ודאי עכ"ל דלפיכך לא שהה לפי שהציווי היה לו והפיקו"נ היה לתינוק ולפיכך לא אתי פקו"נ דתינו' ודוחה הציווי שלו א"כ הה"נ דלא אתי סכנה דתינו' ודחי הציווי של המילה המוטלת על האב עכ"ל הצ"ל. ולכאורה אנא עני ב"א לפקע"ד לא יכולתי להלום דבריו אלו אחרי נשי' עפרות זהב לו שהרי בכל מקום שמצינו שדוחי' המצוה מפני פקו"נ כך היא דרכה שהציווי הוא לאחד והפקו"נ לאחר וכמו שהביא הוא עצמו סו' דפ' שואל דקנ"א. ע"ב תינוק ן' יומו מחללין עליו את השבת. והתם נמי הכי הוי דהפקו"נ הוי לתינו' והחילול שבת הוי לגדול ואמרה תו' חלל עליו את השבת כי אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ ומאי קאמר שהפקו"נ היא לתינו' והציווי הוא לו ומאי איריא ובאמת שהוא פלא. מאחר שהיה יכול להק' קושייתו בלתי נתינת טעם זה והוא כי מה ראה מרע"ה לדחות עשה דמילה משום וחי בהם יותר הי"ל לדחות עשה דהליכה למצרים משום. דעיקד הסכנה היא מפני ההליכה ולא מהמילה דהתינו' היה בריא עדיף ואם לא כיוון הר' להק' קו' זאת לא ידענא מאי קאמר ודו"ק: וחזון הרבתי לה' יפ"מ על הירוש' שם במס' נדרי' שהק' על הרא"ם וז"ל ולי נר' דאין צורך לזה משום וחי בהם דלא צריכנא לזה אלא כדי לעשות עבירה בידים משום פקו"נ כחילול שבת לגבי חולה אבל להמנע ממצוה בלא קרא ידעינן שאם קייום המצוה יגרום מיתה מוטב שלא תעשה המצוה וכו' יעוש"ב ובאמת כי אף עליה דידיה הדבר תמוה הקו' שהקשינו לעי' דהרי המיל' וציווי ההליכה שניהם כאחד הם מצות ומתבטלים בשב וא"ת ומה ראה מרע"ה לבטל מצות מילה ולקיים עשה דהליכה כיון דשניהם עולים בקנה טעמא לעיכובא משום פקו"נ נגעו בה. ואולי בהכרח אחד צריך להליץ ולו' דטעם דביטל מרע"ה מ"ע דמיל' לקיום מ"ע דהליכה יען שיש בו הצלת נפשות והוא אלים טפי להוציא את בנ"י ממצרים דין גרמא לעציראה. אמנם לה' יפ"מ כי לא פירש בדבריו טעם זה צ"ל דמאחר דשניהם מ"ע בידו של אדם הוא לקיים אחד מהם ולבטל אחד ואם היה מצות ל"ת ודאי שלא היה מבעלה מרע"ה מאחר דלא כתי' עדיין וחיי בהם ודו"ק:
נמצינו למדין דאם יש חשש סכנה בקייום המצוה ודאי תבטל המצוה ואם יש שני מצות עשה לפניו ויש בהם חשש סכנה יבטל א' מהם ויקיים א' מהם ואם הם מצות ל"ת אי אפשר לבטלם בידים בשום אופן כמדובר במרע"ה דאם היה מל"ת לא היה מבטלה:
אשר בזה יובן כונת הכתו' חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך:
וז"א חשבתי דרכי ר"ל כשיש ב' דרכים לפני ואני חושב בהם כיצד אעשה אז ואשיבה רגלי ר"ל יכולני לבטל א' מהם ע"ד אם תשיב משבת רגליך אך כ"ז דוקא הוא אל עדותיך שהם מ"ע כמו שפי' המפ' בפ' ואתחנן ע"פ ועדותיו וחוקיו אשר ציוך אבל חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך שהם ל"ת דכבר ידוע דכ"מ שאומר השמר פן ואל אינו אלא נ"ת דהתם א"א לעבור עליה בשום אופן:
ובדרך זו אלך לפרש כונת הכתובים האמורים בתהלים וכ"ת למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני. דלכאור' יל"ד מאי היום דנרא' שפת יתר ועוד מאי או' לולי תורתך וגו' דמי לא ידע בכל אלה ועו' או' כי בם חייתני ג"כ מילתא דפשיטא היא וזיל קרי בי רב כי היא חייך ואורך ימיך. אמנם עפ"י האמור ניחא והוא דכל מה שנסתפק מרע"ה אמול ואצא סכנה היא מפני שעדיין לא נתנה תורה אבל עכשיו שכבר נתנה התורה ודאי דצריך לבטל המילה בשאט בנפש מפני פקו"נ וכבר ידוע דעינוי הוא כינוי על המילה כאשר אמ"ל ענר לאאע"ה עינוי נפש רע וז"א למשפטיך עמדו היום ר"ל היום הזה שכבר נתת לנו התורה נסתפקו למשפטיך כיצד הדין נותן אם יבטלם מפני פקו"נ או לא יען כי הכל עבדיך ומחויבים לקבל ספיר גזרתך ולזה או' לולי תורתך ר"ל שאלמלא לא ניתנה תורה אז מן הדין אבדתי בעניי היה מן הדין למול אפי' במקום סכנה כיון שלא היה לנו מ"ע דוחי בהם ולזה לעולם לא אשכח פקודיך כי גם חייתני נתת לנו היתר לבטל מצותיך להחיותינו כהיום הזה ודו"ק. וז"א לא שמרו ברית אלד'ים וגו': ובטעם הב' שכתבנו בעניותין לתרץ קו' שהק' לה' יפ"מ דעשה דהצלת נפשות אלים טפי נר' לפקע"ד שזה יהיה כו' הכתו' במלאכי סי' ג' והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה להם סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו והדקדוקים מבוארים אמנם עפי"ה ניחא ובהקדים מ"ש המפרשי' דמה שעבר הקב"ה על עשה דועבדום וגו' והוציאם קודם זמנם משום עשה דהצלת נפשות דאם היו עוד רגע במצרים היו נטמעים ב"מ ומעתה והיו לי ר"ל שיהיו עושים רש"מ ע"ד שאמרו והיו לי הלוים מוכנים וזריזים לשרתני אז אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה להם סגולה ר"ל אשר אני הווה ורגיל לעשות להם נס כימי צאתך מא"מ שאמרתי להם והיתם לי סגולה וחמלתי עליהם תכף והוצאתים קודם זמנם ואי קשיא לך היאך עברתי על מ"ע דועבדום ועינו אותם ת"ש לזה תי' כאשר יחמול אים שהוא כינוי למרע"ה כידוע על בנו דהתם מאיזה טעם לא מל את בנו משום עשה דהצלת נפשות דאלים טפי אף אני טעמא דילי כנז' ודו"ק:
אמנם אכתי פש גבן להבין טעמא דקרא ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ותקח צפורה צור וגו' וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות ופירש"י אז הבינה שעל המילה בא להורגו דלכאו' הדבר קשה דלכאו' איך אפשר שצפורה לא הבינה כ"כ מאחר שהיתה חכמה ביותר כידוע ודאי שטעם אמיתי היה איתה שלא הבינה שעל המילה היה ואין אתנו יודע טעמא מאי. ברם נלפקע"ד לתת טעם נכון ובתחי' אלכה ואשובה לפרש כו' מאמרינו הנצב פתח השער וזה הדבר וגו' דק' דמה היו סבורים ישר' ומאי חדית להו יאושע ועוד מהיכן הוציא רב הונא דין זה מכאן למוהל שיהא מהול ועוד מהקשר עם זה תניא ישר' ערל אינו מוהל ק"ו גוי ערל ועוד מאי ק"ו הוא הלא כשישראל אינו מהול היינו ערל ומאי רבותיה:
ואולם יובן לפקע"ד והדברים מגיעים לההי' דאי' בב"ק דקי"ג ע"א תנן אין פורעין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק ואי' בגי' מוכסין והאמר שמואל דד"ד אמ"ר חנינא במוכס שאין לו קצבה דבי ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו איכא דמתני לה אהא לא ילבש אדם כלאים אפי' יו"ד בגדים זענ"ז כדי להבריח בהם את המכס דתניא וכו' ואיכא דמתני אהא נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא של תרומה וכו' והאמר שמואל דד"ד אמר"ח וכו' דבי ר"י אמרי וכו' רב אשי א' במוכס עכו"ם דתניא ישר' וגוי שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדינ"י זכהו וכו' וגזל הגוי מי שרי והתניא מנין לגזל הגוי שהוא אסור שנא' אחרי נמכר גאולה תהיה לו וגו' אלא אמר רבא ל"ק כאן בגזלו כאן בהפקעת הלואתו ופירש"י הפקעת הלואתו שאינו גזל ממש שרי אי ליכא חילול ה' וכו' והמבריח מן המכס הוי כהפקעת הלואתו עכ"ל:
ואחד הרואה שמילת מוכס סובל ב' פירושים וב' מיני מוכס הא' הוא מוכס שקונה המכס מאת המלך והב' הוא מוכס שהעמידו המלך לגבאי לגבות לו ונ"מ בין ב' הפי' דאם המוכס קנה מאת המלך אזי יש לחלק בין מוכס ישר' למוכס גוי מטעם דד"ד ואם המוכס הוא גוי שרי ואפילו המלך ישראל כיון שקנאו לעצמו דהוי הפקעת הלואתו כנז'. אמנם אם המוכס העמידו המלך לגבות המכס אזי ליכא לחלק במוכס אם הוא ישראל או גוי כ"א במלך אם המלך הוא גוי שרי להבריח אפי' המוכס ישר' כיון שאינו גוזלו ואם המלך הוא ישר' אסור להבריח אפי' המוכס גוי וא"כ אוקמתא דרב אשי דמוקי בש"ס במוכס גוי ודאי צריך לו' בהכרח דמיירי במוכס שקנה המכס מאת המלך דאז צריך לחלק בין מוכס ישר' למוכס גוי דאי מיירי במוכס שהעמידו המלך לגבאי הי"ל לר' אשי לחלק בין מלך גוי למלך ישר' אלא ודאי דמיירי במוכס שקנה המכס מאת המלך וכן פירש רש"י בכל הסוגיא כמו שיראה הרואה שם בדבריו באורך יע"ש:
והנה הרמב"ם ז"ל פ' בה' גזילה ה"ח וז"ל בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת כל ממונם מן הגזל כגון המוכסנין והלסטים אסור ליהנות מהן וכו' ואין מצרפים דינרים מן התיבה שלהן שהכל בחזקת גזילה ובה' י"א כ' וז"ל בד"א שהמוכס כלסטים בזמן שהמוכס עכו"ם או מוכס העומד מאליו או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה שירצה ומניח מה שירצה אבל מכס שפסקו המלך ואמ' שיקח שליש או רביע או דבר קצוב והעמיד מוכס ישר' לגבות חלק זה למלך ונודע בבירור שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן לפי שדין המלך דין הוא ולא עו' אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה המלך עכו"ם בין שהיה המלך ישר' עכ"ל:
ולכאורה עיניכם הרואות דהר"מ במז"ל ארכביה אתרי רכשי דבתחי' כת' והעמיד מוכס ישר' לגבות חלק זה למלך נמצא דמפרשה להסו' במוכס גבאי שהעמידו המלך ואח"כ בסו"ד כ' בין שהיה המלך גוי בין שהיה המלך ישר' נר' להדיא שמפרשה במוכס שקנה המכס מאת המלך דאז ליכא לפלוגי במלך אם הוא גוי אם הוא ישר' ולפום ריהטא נמצאו דבריו סתראי ח"ו:
ועינא דשפיר חזי להיה ז"ל שכתב וז"ל דעת הרב כשהמוכס עכו"ם אעפ"י שהוא עומד מחמת המלך מסתמא הרי הוא כמוכס שאין לו קצבה שסתמו יותר מן הדין הוא נועל וכו' יעו"ש:
והרב משנה למלך כתב עליו וז"ל מ"ש הרב ה' דעת הר' וכו' לא ידעתי לישב דבריו עם סוגית הגמרא דמשמע דאוקמתא דרב אשי דמוקי במוכס עכו"ם משום הפקעת הלואתו הוא דשרי דמייתי עלה כדתניא וכו' וכעת צ"ע עכ"ל: ואני אנא ענ"י ב"א להליץ בעד ה"ה אחר המחי"ר מכתו"ר ונשיקת עפרות זהב לו אם יוכשר בעיני ה' ואם יראה בעיני מו"ר והוא דה' המגיד הוקשה לו קושיתינו הנז"ל שהקשינו על הר"מ במז"ל דנראים דבריו סתרי אהדדי כנז"ל וע"ז הוצרך לומר דעת ה' כשהמוכס עכו"ם וכו' ופי' דבריו כך הם דס"ל להרמב"ם ז"ל בעד רב אשי דבמוכס שהעמידו המלך לגבאי לגבות המכס בין שיהא גוי ובין שיהא ישראל ובין שיהא המלך ישר' או גוי אסור להבריח ממנו המכס דהוי גזל דדינא ד"ד אבל כשהמוכס עכו"ם וקנה המכס מאת המלך אז מותר להבריח ממנו והיא היא אוקמתא דרב אשי יען שסתמו יותר מן הדין הוא נוטל ודינו כגזלן וה"ט דאין פורטין מתיבה שלהם זה נראה לעניות דעתי להליץ בעד ה"ה ז"ל:
ובאמת מה מאד אני תמיה הפלא ופלא איך לא זכר שר שהוא בעצמו תי' תירוץ זה ממש לקו' ה' כ"מ שהק' על הרמב"ם ז"ל שכתב בין שהיה המלך גוי כיון דהברחת המכס הוא כהפקעת הלואתו אמאי אסור להבריח מן המכס במלך עכו"ם ולקו' זו תי' הוא ז"ל וז"ל אבל העיקר אצלי בדברי רבינו הוא שהוא ז"ל סובר דמאי דאוקי רב אשי במוכס עכו"ם היינו לענין שיהא חשוב גזלן שאפי' במוכס שיש לו קצבה כשהעומד עליו הוא עכו"ם נוטל מה שרוצה ומייתי עלה ההיא דישר' ועכו"ם שבאו לדין לומר דאע"ג דמה שים קצבה דינא דמלכותא הוא וקנה המוכס גוי הפקעה מותר אבל המבריח מנת המלך גוי שלא מכרו לשום אדם אלא שמונם אפוטרופוס עליו אין כאן עסק למפקעת העכו"ם שהתירו בגי' כיון דדינא ד"ד והרי גזר שלא יברחו המכס ודאי המבריח גוזל הוא וזה ברור עכ"ל הרי להדיא שהוא עצמו פי' כו' הרמב"ם ז"ל כמ"ש בעניו' ולמה לא תירץ תירוץ זה בעד ה"ה ז"ל והניחו בצ"ע והוא פלא וצ"י:
אך את זה חזות קשה לפקע"ד לפי"ז שכתבנו שטעם הרמב"ם במוכס עכו"ם דשרי להבריח את המכס דהוי כהפקעת הלואתו שסתמו יותר מן הדין הוא נוטל דמוכח מכאן דדוקא במוכס גוי שסתמו נוטל יותר הא ישראל כשהוא מוכס סתמו נאמן ואסור להבריח ממנו בשום אופן ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה להפך שכ' והעומד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך ונודע בבירור שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום הרי דצריך שידעו שהוא נאמן הא סתמא לא מחזקינן ליה בנאמן ומהתימה על ה"ה וה' מש"ל ז"ל שלא נרגשו בזה כלל וצ"ע:
ותבט עיני לה' מהר"ש לאניאדו בספרו בית דינו של שלמה סי' כ"ה הקשה קו' הנז' שקשה ע"ד הרמב"ם ז"ל כנז' ושקיל וטרי באורך ובסו"ד תי' ליישב דעת הרמב"ם ז"ל כמש"ל ומהתימה שנראה מדבריו שהקו' והתי' הוא המולידה ולכאורה הן הנה דברי הר' מש"ל ז"ל כנז"ל והיותר תימה שהוא עצמו הביא קושית הרב מש"ל ז"ל שהקשה על ה"ה ולא שלטה עינו בסו"ד המש"ל ז"ל ודו"ק:
וחזון הרבתי לה' הנז' שהוסיף להפליא על הרמב"ם ז"ל דתנן התם ולא מכיס של גבאין ופירש"י והנ"י שגובה כסף גולגלתא וארנונא ואהא נמי ק' והא אמר שמואל דד"ד ובודאי דזו היתה כו' המקשה דק"ל נמי אגבאין ונקט מוכסין משום דהא תנא לה רישא וה"ה לסיפא והרמב"ם ז"ל נראה מדבריו שפירש לכולה סו' בגבאי ככתב וז"ל בד"א וכו' ותימה דקשה לדבריו דלא מתוקמא מילתא דרב אשי בגבאי אלא במי שקנה המכס וכו' יעוש"ב. ולפקע"ד אמינא דאי מהא לא איריא ול"ק ול"מ דאפשר דהרמב"ם ז"ל אזיל לשיטתיה דפירש בפי' המשניות ולא מכיס של גבאין שהן גבאי צדקה שאין פורטין מתיבה שלהן מפני החשד והראיה דאזיל לשיטתיה כנז' שלא פסקה פה אצל דין דמוכסי' ולסטים ואם כן אזדא לה קושית הרב הנז' לפקע"ד המעט הוא ודו"ק:
איך שיהיה העולה מן האמור דלר"ח במוכס העומד ב מאליו מותר המכס ולר' ינאי מוכס שאין לו קצבה שרי ולר' אשי במוכס עכו"ם שרי ולהר"מ במז"ל אפי' במוכס ישראל אם אינו נאמן וכשר שרי ומחזקינן ליה כגזלן: ומעתה זהו אצלי כונת מאמרינו הנצב פתח השער ובהקדים עובדא דקטיעה בר שלום במס' ע"ז דיו"ד ע"ב דההוא מלכא דהוה סני ליהודאי ושאל להשרים מי ביש לו נימא בבשרו יניחנה וימות. או יחתכנה ויחיה אמ"ל ודאי יחתיכנה ויחיה אמר להם שרוצה לגזור שמד לשונאיהם של ישראל אמ"ל קטיעה בר שלום לא יכלית להו דבדרינון אלההון בד' רוחי עלמא דכתי' כי בד' רוחות השמים וגו' ועו' דקרו לך מלכות קטיעה אמ"ל מימר שפיר קאמרת מיהו מאן דזכי למלכא יחייב קטול בהדי דקא מובילין יתיה אמ"ל ההיא מטרוניתא ווי לאילפא דאזלא בלא מיכסא נפל על רישיה וקטע לערלתיה אמר יהבית מכסאי ועברית באותה שעה יצאה ב"ק קטיעא בר שלוס מלחיי שאיב עכ"ל. מכאן אתה למד שמצות מילה הי שא שנותנין למלך מה"מ הקב"ה:
וכבר ידוע מ"ש המפר' בכמה מקומות שכל טענת ישראל עם אוהע"ו היא שאר"י היא בחזקת בידינו מאבותינו ובנזיצה באה ליד אוה"ע כידוע: אמור מעתה דזהו כוונת המדר' וזה הדבר אשר מל יאושע דבר אמ"ל ומלן מה אתם סוברים ר"ל כל טענותכם ליקח את אר"י מיד אוה"ע שהיא גזולה בידם א"כ צריכים אתם למול את עצמיכם ולפרוע המכס כדי שלא יאמרו לכם שאתם גזלנים ג"כ והראיה שהמילה דינה כמכס שכך אמר הקב"ה ונתתי לך ולזרעך אחריך ע"מ ואתה את בריתי תשמור נמצא דציוה לו שימול א"ע ולא שימולו אותו נוים אחרי שאינם מהולים והע' יען שדינה כמכס ובמוכס עכו"ם שרי להבריח ממנו המכס א"כ ע"מ זה הבטיח לו שיקח את אר"י ע"מ שיפרע לו המכס וע"ז א"ר הונא מכאן נפקא לן שפיר למוהל שיהא מהול דאי לא הוי מהול הוי דינו כמוכס עכו"ם כאמו' אלא אדרבא צריך שיהיה אדם כשר ונאמן כמ"ש הרמב"ם אח"כ אמ' תניא ישר' ערל ומה ישר' אפי' שהוא ישראל שהוא מצווה על המילה ועל הפריעה וביום הח' דהוי מוכס שהוא מחמת המלך ויש לו קצבה והוא ישראל אפי"ה אם אינו נאמן וכשר אינו מוהל ק"ו גוי ערל דודאי אינו יכול למול יען דדינו כמוכס ודו"ק:
וזה יהיה כונת מ"ק האמורי' למעלה ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' שהם אף וחימה כמ"ש בש"ס ויבקש המיתו וכל כוונתם הייתה להמיתו ואז יהיה מבריח מן המכס ממש כמעשה דקטיע' בר שלום וצפורה לא אסיקא אדעתה שבאו בשליחותו של מקום ע"ע עילה יען שהקב"ה אמ"ל למשה לך שוב מצרים והוא הטעם שלא מלו אותו במדיין והו"ל מוכס העומד מאליו דאז שרי להבריח ממנו וע"ז כשמלתה אותו בתחילה אמרה חתן דמים אתה לי רצונה לומר לקיים חיובי דוקא מלתי אותך ולא מסיבת ביאת המלאכי' אבל אח"כ כשראתה דוירף ממנו אז הבינה שע"ע מילה באו ואמרה חתן דמים למולות: חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי' דברי לכה איתנו וכו' דידוע דטוב הוא כינוי למילה כמ"ש ע"פ ותרא אותו כי טוב וכבר אמרנו דזכית א"י הויא ע"י המילה כמ"ש במאמרינו הקודם וכבר הקדמנו דהמילה היא כדין המכס ובמוכס העומד מאליו שרי להבריח ממנו וז"א לכה איתנו לא"י על ידי והטבנו לך דהיא טובת המילה וא"ת איני מוכרח בהליכתי לא"י למול את עצמי בציווייך דהוי כמוכס העומד מאליו ובמו' עכו"ם שרי לזה הקדים לו ואמ"ל כי ה' דבר טוב על ישר' דהיינו המילה וא"כ הוי מאת המלך וא"כ אם תלך עמנו ע"כ שתמול וגם שהציווי של המלך הוא על ישראל דהוי מוכס ישר' וא"כ אם תלך עמנו על כרחין והטבנו לך אנחנו כדין מוכס ישראל ודו"ק:
חזרתי ואמרתי אמרתי בתחי' דברי לכה אתנו וגו' והוא דידוע דכשישראל חוזרין בתשו' ועושים מעלות טובות להקב"ה ע"י תשו' ומעט"ו השכינה שרויה בתוכינו ואז מקיים לנו כל ההבטחות הטובות ומצינו שאו' הנביא קחו עמכם דברים וגו' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וידוע מ"ש בגמר' כל דיבור שיצא מפיו של הקב"ה אפי' על תנאי אינו חוזר וז"א לכה אתנו שכבר חזרנו בתשו' והטבנו לך ע"ד וקח טוב וגו' וא"כ ראוי שתשרה שכינה בתוכינו וזה הוא לכה אתנו והקב"ה יקיים כל ההבטחו' הטובות עלינו כי ה' דבר טוב על ישראל דיקא שא הוא מהקב"ה וגם לטובה וק"ל: דרוש להלבשת תשב"ר
והנושא בא. ולחם התמיד עליו יהיה ופרשו עליהם בגד. ולחם תמיד עליו יהיה:
איתא בשמות רבה פ' תרומ' בנים אתם לה' אלד'יכם ואני אביכם שנא' כי הייתי לישראל לאב כבוד לבנים כשהם אצל אביהם. וכבוד לאב שהוא אצל בניו עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בני עכ"ל:
ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר קדשנו במצותיו והנחילנו תורה"ק וזיכנו לילך בדרכיו אחר מדותיו וכמ"ש רז"ל א"ר חמא ב"ח מ"ד אחרי ה' תלכו וכי אפשר לו לאדם לילך אחר השכינה והלא כבר נא' כי ה' אלד'יך אש אוכלה הוא אלא הלך אחר מידותיו מה הוא מלביש ערומים דכתי' ויעש ה' אלד'ים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים וכו' ע"ש: אשר בזה נלע"ד לפר' כוונת הכתו' שוש אשיש בה' תגל נפשי באלד'י כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר דלכאורה ק' מה היא השמחה וגילה ומהו הדמיון לחתן. אמנם יובן בהקדי' מה שראיתי להרב מוהר"ש יפה הביא דבריו ה' דרכי הים ז"ל חקר חקירת חכם במנהג זה לעשות כדת היום פרסום גדול כזה להקהיל את כל ישראל להראותם מעשה הצדקה כי לפום ריהטא איכא למיחש ליוהרא וכההיא דספ"ק דברכות שנחלקו רבנן ורשב"ג בחתן אם רצה לקרות ק"ש בלילה א' קורא ורשב"ג ס"ל דלא כל הרוצה ליטול את ה' יטול וקי"ל כרשב"ג וא"כ היכי עבדינן כ"ז הפירסום שמחה וגילה מאחר דאיכא למיחש ליוהרא. וה' נשמת חיים ז"ל תמה עליו דאיך פסיק ותני דקי"ל כרשב"ג הן אמת דכן כתבו התוס' בשם ר"ח והרא"ש. אמנם הרי"ף והרמב"ם פסקו להפך דלא חיישינן ליוהרא וחתן קורא ק"ש לעיני כל העם. מעתה זה יהי' כונת הכתוב שוש אשיש בה' תגל נפשי באלד'י כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני יכולנו לעשות מצוה זו של הצדקה בשמחה וגילה ולא חיישי' ליוהרא דומיה דחתן דיכול לפאר עצמו לקרות ק"ש לעיני כל העם וליכא למיחש ליוהרא ואדרבא מצוה לפרסם ולשמוח במצוה כזאת ובפרט לתשב"ר הבל שאין בו חטא הא ודאי מצוה רבה היא אין ערוך אליה. וכאשר מצאנו ראינו למוהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' קס"ז שנשאל במעות שגבו לת"ח שבעה"ק חברון ח"ו ושמעו שנתבטלה החברה ורוצים לשנותה לתת אותם לת"ת שבעוב"י שאלוניקי יע"א והשיב שאף אם לא נתבטלה החברה של הת"ח הלומדים יכולים לשנותם לתשב"ר כמ"ש הרא"ש ז"ל הביא דבריו הטור ביו"ד סי' רנ"ט דכל שהשינוי הוא למעלה יכולי' לשנותו: והוא הדין בנדון ה' ז"ל דהת"ח שבעיה"ק חברון ח"ו שהיא תורת אר"י ומעולה מאד מ"מ כיון שהלומדים שם הם אנשים גדולים בשנים וחברת ת"ת שבשאלונוקי הוא תשב"ר היא יותר מעולה וכדאי' בפ' כל כתבי אר"ל אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר א"ל ר"פ לאביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל שאין בו חטא להבל שיש בו חטא נמצינו למדין דלימוד תשב"ר יותר מעולה מלימוד הגדולים יעשב"ב. וזו הלכה העלה דלהיות חברון ח"ו ארץ ישראל אם לא נתבטלה החברה יושלחו לחברון ת"ו כי דחיקא להו שטתא טובא יעש"ב:
הראת לדעת מדברי מוהרשד"ם הללו דלהחזיק ביד לימוד תשב"ר היא יותר מעולה מלימוד החכמים הגדולים:
אשר בזה נלע"ד לפ' כוונת הכתובים בישעי' סי' ד"ן וכ"ת ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך בצדקה תכונני רחקי מעושק וגו' דלכאורה פסוקים הללו מיירי בת"ח וכדאמרו רז"ל אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך. ולכאו' לנו לדעת אם באמת מיירי בת"ח למה כינה אותם בתחי' שמשותיך ואח"כ כינה אותם בשם שעריך ואח"כ כלל אותם וכל גבולך ואח"כ אמר וכל בניך דנר' דכל אחת מאלו הוא מעלה בפני עצמה ואח"כ סיים ורב שלו' בניך לא מצינו המחלוקת שיצטרכו לעשות שלום. ואח"כ הזהיר אותנו בצדקה תכונני רחקי מעושק ולנו לדעת מה כיון בזה להזהיר אותנו על הצדקה שנתרחק מעושק מהיכא תיתי לעשוק ומי עלה על דעתו לעשוק ח"ו:
אמנם נלע"ד לפ' אי ניחא קמי שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר דיובנו בהקדי' מ"ש ה' משפטי שמואל סי' ס"ה שנשאל אם מותר לשנות מעות ת"ת ליתנם לרב ומ"ץ והשיב שאסור לשנותם דת"ת עדיפא מהרב מו"ץ דהוי הבל שאין בו חטא והביא ראיה מההיא דפ' כל כתבי שהביא מוהרשד"ם אלא דנרגש מההיא דאמרו בבתרא ד"ח ע"כ והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמיתו וגבאי צדקה ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות שב"ר כגון מאן אמר רב כגון רב שמואל בר ששת דרב אשכחיה לר"ש ב"ש בנינתא אמר ליה שבקתיה להימנותיך א"ל הא תליסר שנין דלא חזיא לי והשתא נמי דעתאי עילוויהו ורבנן מאי א' רבינא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו עכ"ל יע"ש. נמצא דהת"ח עדיפי ממלמדי תינוקות דרבנן נמשלו כצאת השמש ומלמ"ת לככבים. ותירץ הרב ז"ל דההיא מיירי לענין שכרן דשכר החכמים הוא יותר ממלמדי תינוקות אבל קיום העולם ושכר הנותנים והמחזיקים מצותם עדיפא יעשב"ב:
ואני אנא עני ב"א לא זכיתי להבין קושיתו דמעיקרא קאמר דלימוד תשב"ר הוא הטוב והמשובח וא"כ מאי ק"ל מההיא דאמרו דרבנן עדיפי ממלמ"ת אף שיהיו עדיף מ"מ לימוד התשב"ר הוא יותר עדיף ועדיף ואי כונתו שהמל"ת שהם המזכים המלמדים את התינוקות צריך שיהיו גדולים במעלה יותר מהת"ח א"כ מאי מתרץ שהת"ח שכרן יותר ממלמ"ת. ולכאו' ק' מהיכא תיתי שהת"ח יקחו שכר יותר מאחר שמלמ"ת הם המזכים ומלמדים את התינוקות נמצא שהם זוכים ומזכים באמת אתמהה:
והנה התוס' דבתרא הוק' להם מההיא דאמרי' בפ' אלו עוברין לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח לא מצא בת ת"ח ישא בת גבאי צדקה לא מצא ישא בת מלמ"ת הרי דגבאי צדקה עדיף ממלמדי תינוקות. וע"ז הוכרחו לתרץ ולומר דזוהר הרקיע זהיר טפי מככבים יע"ש:
והרב עירת כסף ז"ל יצא לחלק לקו' התוס' דמ"ש בבתרא דמלמ"ת עדיף מגבאי צדקה היינו שהם ת"ח ושונים הלכות בכל יום וגם הם מלמד"ת הא ודאי עדיפי מגבאי צדקה:ולפקע"ד לא זכיתי להבין ד"ק דאי כדבריו היכי קאמר בש"ס ורבנן מאי ותי' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו נראה דעדיפי ממלמ"ת דנמשלו לשמש. ולכאו' ק' דלמה יהיו עדיפי ממלמ"ת מאחר שהמלמ"ת הם ת"ח ושונים הלכות בכל יום וגם מזכים את התשב"ר הא ודאי צריך שיהיו מעלתם יותר. והיותר קשה לפי מ"ש התוס' ז"ל התם בשם ריב"א שמצא בפרקי ר"א דזה השמש האמור ברבנן היינו שמש של עתיד לבא דהוא שבעתיים כאור שבעת הימים יע"ש. ואמאי יהיו כל כך מעלת הת"ח יותר ממלמ"ת ודו"ק:
והרב גאון עוזינו ס' מערכי לב ז"ל ח"א דנ"ד ע"ד הק' על דברי מוהרשד"ם הנז' מההיא דאמרי' בפ"ק דברכות א"ר חסדא מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערי' המצוינים בהלכה יותר מבכ"נ ומב"מ והיינו דא' עולא מיום בהמ"ק שנחרב אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד הרי להדיא דאוהב ה' להת"ח יותר מלימוד תשב"ר דסתם ב"כ וב"מ הם לימוד תשב"ר דהכי איתא במד' ס' תולדות א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופים בעולם כבלעם וכאבנימוס הגרדי נכנסו כל אוה"ע אצלם א"ל רצונינו להזדווג לאומה זו א"ל לכו חזרו על בכ"נ וב"מ שלהם ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם אין אתם יכולים להם שכך הבטיחם אביהם כ"ז שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו הרי דסתם בכ"נ וב"מ הם לימוד תשב"ר וסוף דבריו העלה דר"ח פליג אדר"פ שאמר בפ' כל כתבי אינו דומה הבל שאין בו חטא ובמחלוק' הוא שנוי יעשב"ב:
וכבר ה' שנות ימין בדס"א ע"א השיג עליו מכמה טעמי' ודחה דבריו ע"ש: נקוט מהא דלדעת הרב מע"ל במחלוקת הוא שנוי האי מימרא דר"ח עם ההיא דר"ל דהבל שאין בו חטא עדיף. וגם ההיא דמס' בתרא דאמרו דת"ח עדיפי ממלמ"ת ודאי דפליג על ההיא דר"ל הנז' דלדעת הרב משפטי שמואל זלה"ה אלא דלדעת הרב טירת כסף זלה"ה מוקי לה במלמדי תינוקות שהם ת"ח ושונים הלכות בכל יום ולא פליגא:
עכ"פ נקטינן דהת"ח נתכנו בשם שמש העתיד להאיר כאור שבעת הימים וכדכתבו התוספות בשם פרקי ר"א. וגם נתכנו בשם שערים כדאמרינן אוהב ה' שערים המצוינים. ות"ח שבארץ ישראל הם יותר מעולים במעלה וכמ"ש מוהרשד"ם ז"ל. וכשהמלמדי תינוקות הם חכמים ושונים הלכות גם כן יודה הרב מערל"ב דמעלתם יותר גדולה:
מעתה נבא לבאר כונת הכתו' ובהקדים מ"ש הרב כלי יקר זלה"ה דכדכד ואבני אקדח הכל מרגלית אחת הם אלא דכדכד חתיכה אחת גדולה. ואבני אקדח יהיו חתיכות חתיכות. עוד נקדים מ"ש בפ' כל כתבי אין מבטלין לימוד של תשב"ר אפי' לבנין בהמ"ק:
מעתה ז"א ושמתי כדכד היינו אבן מרגלית יקרה המאירה הרבה שמשותיך להת"ח הנמשלים לשמש לא השמש הזה הפשוט אלא לשמש המאיר כאור שבעת הימים מאחר שעוסקים בתורה תמיד וכדפירש"י ז"ל. ושוב אמר ושערייך דהיינו הת"ח שלומדים ארבע אמות של הלכה בכל יום דנמשלו לשערים יהיו מאירים כאבני אקדח. ושוב אמר וכל גבולך דהיינו תורת א"י יהיה מאירה לאבני חפץ דהיינו לפי חפצו ורצונו אין ערוך אליה. ושוב אמר וכל בניך דהיינו תשב"ר יהיו לעולם לומדים לא יתבטלו אפילו לבנין בית המקדש. וכדי שלא יתקוטטו המלמדי תינוקות עם התלמידי חכמי' בראותם מעלתם של התלמידי חכמים דעדיפי מינייהו התיקון לזה הוא שהרב שלהם יהיה תלמיד חכם כמו שכתב הרב טירת כסף ז"ל וזה אומרו "ורב שלום" דייקא בניך. ולזה שפיר הוכרח רבי אלעזר כר חנינא לומר אל תקרי בנייך אלא בונייך דהיינו שהמלמדי תינוקות כשיהיו תלמידי חכמים יהי' שלום ביניהם: ואחר כל זה מזהיר לנו הנביא בצדקה חכונני. הכוונה אם יגבו איזה מעות צדקה תכונני רחקי מעושק שלא לשנות בהיות הלימוד של תינוקות של בית רבן. וגם המלמדים תלמידי חכמים ודאי דאסור לשנות כלל ונתן טעם כי לא תראי וממחיתה כי לא תקרב אליך והכוונה דכשהתינוקות של בית רבן הם מצפצפים בקולם לא תיראי מאומות העולם שיבואו להזיקך חס ושלום וכדאמרו במדר' הנ"ל ודו"ק:
והנה קרא שלאחריו הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול דרשו אותו במס' יבמות דכ"ד ע"ב שאין מקבלים גרים לימות המשיח. וכיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה שנא' הן גור יגור. הכונה שמי שמתגייר בהיות ישראל שפלים ראוי לקבלו אבל בהיותם בגדולתם אינם באים להתגייר בלב שלם אלא מחמת יראה כמו שהיו מתייהדים בימי מרדכי ואסתר אין ראוי לקבלם:
ואפשר דזה יהיה כונת בועז שאמר לרות הגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וגו' ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה וגו' הכונה דמאחר שנתגיירת בזמן הרעב והעניות של ישראל אחרי מות אישך ועם כל זה ותפזבי אביך ואמך וגו' הא ודאי בכגון דא ישלם ה' פעולך וגו' דליכא גירות מן המובחר כמוך ודו"ק:
ובאופן אחר נראה לפי קוע"ד לפרש כונת הכתוב ורב שלום בניך בצדקה תכונני רחקי מעושק. כי לא תראי וממחיתה כי לא יקרב אליך. בהקדים מה שפירש הרב עיר דוד ז"ל בד' כ"ח ע"א בכונת הכתובי' שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך בהקדים מ"ש בסנהדרין לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים ופי' רש"י ז"ל היינו נשיאים שבארץ ישראל משום דאוירא דארץ ישראל מחכים לכך חשיבי הנשיאים ונקראים מחוקק:
נמצא דמעלת לימוד התורה בארץ ישראל היא היותר מעולה. עוד הביא מ"ש מוהרש"א ז"ל במס' מנחות דאמרו בש"ס תפילין של ראש הן כתר תורה ופירש מוהרש"א ז"ל דבתפילין של ראש כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך להורות שישראל צריכים להיות ראש למעלה מן האומות בזכות קבלת התורה: עוד הביא מאי דאיתא בילקוט ישעי' סי' ס"ג בפסוק אני ס' מדבר בצדקה דלעתיד לבא באים שרי אומות העולם ומקטרגים לישראל ואומרים רבונו של עולם וכי לפניך יש משא פנים מה אלו עט"ז אף אלו וכו' באותה שעה משתתק מיכאל סניגורן של ישראל שנאמר בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול אמר הקדוש. ברוך הוא מיכאל אישתתקת ואין אתה מלמד סניגורייא על בני חייך שאני מדבר בצדקה ומושיען באיזה צדקה ר"פ ור"א אומרים בצדקה שעשיתם שקבלתם את התורה שאילולי כן היכן היה מלכותי. ואחרי' אומרי' שאילולי כן הייתי מכלה את כל העול' כולו:
ובזה פירש הרב זלה"ה כונת הכתובים שאלו שלום ירושלם חייבים לדרוש. בשלומה ולהחזיק ביד לומדיה. והטעם ישליו אהביך שיהיו בשלוה אוהביך שהם התלמידי חכמים הלומדים בתוכה דאוירה מחכים ועל ידי לימוד התורה יהי שלום בחיליך שלוה בארמנותיך שלא יקטרגו עליכם מה אלו עובדי ע"ז וכו':
מעתה זה יהיה לפקוע"ד כוונת הכתוב וכל גבולך שהוא אר"י יהיו לאבני חפץ וכל בניך לימודי ה' דאוירא דארץ ישראל מחכים. ועל ידי לימוד התורה ורב שלום בניך לא יקטרנו עליהם שרי האומות. והטעם בצדקה תכונצי שם רמז בצדקה של קבלת התורה וכמ"ש בילקוט ודו"ק:
כי על כל אילין חיובא רמייא על כל איש הישראלי להודות אלף תודות ותשואות המולות לכל השרים המשתדלים לטובת ירושלם ציון היא בית חיינו אשר השתדלו וקבעו חברה קדושה ונקראה בשם "שאלו שלום ירושלם". ובפרט רישא דדהבא. מור ניהו רבה. הרב רבי אליעזר הגדול ומעלת הישיש היקר ונכבד הן גביר חפץ חסד ומרבה להטיב יוס'ף בסדר עליון אשר הערה את נפשו להחזיק ברכים כושלות הני אילני דמלבלבי ולפרוע כל הוצאות הצריכות וילבישם עדנים ואף גם זאת קנו והזילו זהב מכיס במקנת הבית הזה מה נורא המקום הזה ללימוד התורה:
ובכן עלינו לשבח. ולפאר מעשה ידיהם של צדיקים ובודאי דאיכא השראת שכינה. כי בלאו הכי לא זזה מכתל המערבי:
וכמו שראיתי להרב שמע יעקב ז"ל בפרשת תרומה שפירש כוונת הכתוב גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב שדקדק הרב ז"ל מהו הכפל בעיר אלד'ינו הר קדשו ופירש הוא ז"ל דבא לרמוז דעת הר"מ במז"ל דפסק דמקריבים אף על פי שאין בית וכו' וזה אומרו גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלד'ינו הר קדשו הכוונה דאף על פי שהוא הר וחרב על דרך עה שדרשו ויענני מהר קדשו אפילו הכי הרי הוא בקדושתו דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. וכדי שלא תטעה על כל ארץ ישראל בכללה לזה אמר הר ציון ירכתי צפון שמקריבים עולות ונשחטות בצפון והטעם מפני שירושלם היא קרית מלך רב. שלא זזה שכינה מכתל מערבי יעשב"ב:
ואני בעוניי נראה לפקע"ד פשט הכתוב בהקדי' קו' אחת שהקשה הוא ז"ל משם הראשונים זלה"ה שהקשו לר' אחא דידיה אדידיה דאמרינן בפ"ק דיומא מ"ד עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד חסר ה' וקרינן ואכבדה מ"ש דמחוסר ה' אלו חמשה דברים שיש בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הם ארון כפורת כרובים שכינה אש וכו':
ובש"ס פ"ב איתא התם אמר רבי אחא אין השכינה זזה מכתל המערבי שנאמר הנה זה עומד אחר כתלינו ע"כ. הרי דסתר דידיה אדידיה ותי' דההיא דפ"ק דיומא ר"ל דחסרה השראת שכינה בפירסום כמו נר המערבי שהיה עדות שהשכינה שורה. אמנם בהסתר לא זזה ולא תזוז לעולם יעשב"ב:
אשר מזה אני תמיה על הרב מערכי לב ז"ל בח"ב ד' רט"ו ע"ב שהקשה קו' זאת והניחה בחימה ולא זכר שר שכבר קדמוהו הראשונים ותירצו כנ"ל: וזה יהיה לפי קוצר ענ"ד פשט הכתוב גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלד'ינו הר קדשו הכונה שלא זזה שכינה אפילו כבהיא הר בחרבנה אבל כשיהי' בפירסום יפה נוף משוש כל הארץ "הר" ציון ירכתי צפון כשיבנה בית המקדש בעזהי"ת בעגובז"ק ויקריבו עולות בירכתי צפון אזי אלד'ים בארמנותיה וגו' ופשוט:
ואפשר דמידי הוא טעמא דבדברי הימים אמר קרא בניתי בית זבול לך ומכון לשבתך עולמים. דלכאורה נראה דוי"ו דומכון יתירה. והרי במלכים כתיב מכון לשבתך עולמים בלא וי"ר. ואולי דבא לרמוז דלעולם לא תזוז השכינה מכתל המערבי. ולזה קאמר בניתי בית זבול וגם כשלא תהיה הניח גם כן יהיה מכון לשבתך עולמים כן נר' לי ופשוט:
ומעתה אשיבא ידי כלפי הבחורים ולהזהירם שילכו בדרכו ה' וישכילו בחכמה דעכשיו שהיותם ילדים אם הם נותנים לב ללמוד בחשק גדול יהי' נעשה להם הרגל ואחר כך כשיגדלו נעשה להם טבע מאתה שכבר הושרשו בדרכי ה' והיצה"ר לא יוכל לפחותם ולהחטיאם:
אשר בזה פי' ה' בינה לעתים ז"ל כונת הכתו' שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בבחרותיך והקש' ה' ז"ל דהיל"ל שמח ילד בילדותך או שמח בחור בבחרותך ולמה שינה. אמנם עפי"ה הנה נכון דהכונה דקא מזהיר שלמהע"ה שישמח הבחור בילדותו בהיותו ילד ישמח בלימוד התורה וכשירגיל בזה ממילא יטיבך בבחרותך לא יפתה אותך היצה"ר כלל:
אשר בזה נר' לפקע"ד לפ' כונת הכתוב בדרך חכמה הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר. דלכאורה ילד"ק דהיל"ל והדרכתיך במעגלי יושר מאחר דהוי שני ענינים הוראת החכמה וגם הדרכה במעגלי יושר:
האמנם עפי"ה הנה נכון דהכונה כיון שבדרך חכמם הוריתיך ממילא יבין הבחור תכלית רצונו יתש"ל ויורגל לילך במעגלי יושר. ולזה אמר בדרך חכמה כיון שהוריתיך ממילא הדרכתי אותך במעגלי יושר ודו"ק: