אור ברסלב
איש אמונים דרוש לחינוך ישיבת מזל צומח

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש לחינוך ישיבת מזל צומח

דרוש ז להספד

ולהספד השר המפורסם אוהב התורה ולומדיה רצ"ו סי' סי' דוד יוסף עזרא זלה"ה וישרה כלתו הגברת המעטירה הצדקת הכשרה רודפת צדקות לענים ולאביונים ולהחזיק ביד לומדי התורה סי' סי' מזל טוב תמ"א אשת השר המפואר דאדון הנכבד זר"ק כש"ת סי' סי' אליהו דוד יוסף עזרא הי"ו ישיבה קדושה פעיח"ק ירוש' תוב"א לע"ן מר חמיה תנצב"א ונקראה בשם מזל צומח יכב"ץ. וסדרתי הדרוש הזה לע"ן המנוח ז"ל ולכבוד איש ואשה בנו וכלתו הנז' העי"א יה"ר דתתקבל:

והנושא בא:

איש ואשה אשר נדב לכם אותם. כל איש ואשה אשר נדב לכם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה':

איתא במס' ברכות ד"ד ע"א לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני לוי ור' יצחק חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ביום ואני חצות לילה אקום להודות לך. ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה עכ"ל:

מה נכבד היום מאפיל ומאיר אור יקרות. ומה נדבר בכי ושירות: מה נורא המקום הזה. ומה יופיו אשר מחזה שדי יחזה:

מה ידידות משכנותיך ישיבה מפוארה. ומה נעמו יחידים קובעים עיתים לתורה:

מה יקרו חכמיה ורבניה. ומה שגבו לומדיה:

מה טוב חלקינו המות אל יפריד בינינו ומה נעים ערלינו:

מה יפית אחותינו סי' מזל טוב רבת המעלות. ומה נעמת גבירתינו כלולה בתהלות:

מה יפו פעמיך. ומה רבו מעשיך במצות ג"ח ובקו"ח על כפות רגליך: מה רבה תפארתך. ומה גדלה יפעת זיו צדקתך:

מה נעשה לאחותינו. ומה תודות ירחשו שפתותינו:

מה שאלתך ימלא ה' כל משאלות לבך. ומה בקשתך הוא ישיב ליך את גמולך: מה נענה כולנו יחד קול תודה וברכה. ומה אומר אנא עני ב"א יש"א ברכה: מה יקר מתרוץ השר הנכבד אליהו בהיר כאור זורח. ומה רב טוב זוגתו היקרה כבודה בת מלך ובניהם ובנותיהם ישישו וישמחו ורוב שלום עד בלי ירח: מה לידידי הצדיק נפש דוד תדושן בגנזי מרומים. ומה יקרו ריעיו חסידים צדיקים ותמימים:

מה למעלה נפשו בטוב תלין וזרעו ירב זרח רב:

ומה שם בנו השר הנכבד אליאו בהיר הי"ו ון' בנו הוד יוסף עינינו הי"ו ומשל ממשל רב:

מה כ"ל אשר באהלו אהל ישרים יפריח. ומה יתרון משרשיו יפרה נצר אף יזריח:

מה לאיש ידידינו החכם השלם טור אודם פטדה. ומה מעשיו גדול המעשה משה שפיר מיוחס שבעדה:

מה שכרו כתמר יפרח. ומה גמולו יראה זרע גיל יגיל יציץ ופרח: מה אנחנו מחשים עינינו אל ה' אלד'ינו. ומה תעשה לשמך הגדול קומה והושיעינו:

ישמח האיש ותגל האשה עלינו לשבח ולהוביל שי תודות להאשה היקרה הצדקת המפורסמת ברוב צדקותיה אשר קבעה ישיבה בארעא קדישא יסוד מוסד קבועה לדורות עולם ואנחנו אשר נבחרנו לעמוד ולשרת ולקבוע עיתים לתורה דבר יום ביומו חיובא רמיא עלינו לברך בשמה ובשם מר בעלה ובניהם ובנותיהם ועליה אמר החכם שבחכמים תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. וכדי להבין כונת הכתוב נלע"ד לפרש בהקדים הרב החסיד בס' שמע יעקב בפ' וירא כונת הכתו' האמורים באלישע שהיה הולך אצל השונמית מידי עברו יסור שמה לאכול לחם. ותאמר אל אישה נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבואו אלינו יסור שמה ויהי היום ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמות וגו' ויאמר אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת וגו' ומה לעשות לך וגו' ודקדק הוא ז"ל כי מה ראתה השונמית לעשות עלית קיר הלא יותר טוב היה לה שהיה אוכל על שלחנה בתוך ביתה. זאת ועוד ק' לאלישע הנביא כמה פעמים היה אוכל אצלה לחם ולא נתן אל לבו לשאול מה לעשות לה עד שעשתה עלית קיר וגו' באותו פרק אמר לה הנה חרדת אלינו וגו'. ואולם הוא ז"ל מפרש באר היטיב בהקדים תשו' ה' תה"ד בסי' שי"ח שכתב מהרי"ח בשם רבינו אפרים במי שאמר לחבירו בא ואכול עמי ואכל עמו דחייב לשלם לו ופסקו מור"ם בח"מ סוס"י רמ"ה. וכולם תמהים בדין זה שהרי הרב בעה"ת שער כ"ה הביא תשו' הרי"ף ז"ל דפסק במי שפרנס יתום בתוך ביתו וכשהגדיל תבע מהיתום דמי מזונות כי בתורת הלואה הוציא עליו והיתום טוען כי בתורת מתנה פרנסו והשיב שאינו חייב היתום כלום וכו' יע"ש והביאו מרן ז"ל בח"מ סוס"י קכ"ח. והרב החבי"ב ז"ל שם בסי' קכ"ח הביא משם מהר"א גאליקו ז"ל שחילק דהרי"ף ז"ל מיירי בהביאו היתום אל ביתו והיה סמוך על שלחנו ואמטו"ל פטר את היתום וה' תה"ד ז"ל איירי במפרנס את חבירו ושולח לו פרנסתו לביתו. ויש לי בזה אריכות דברים ברם אין כאן מקום להאריך. מעתה יבואו ביאור הכתובים על נכון כי השונמית אם רצתה לתבוע מאלישע שהיה אוכל אצלה שישלם לה את גמולה כיון שהיה אוכל על שלחנה לא היה לה פה לדבר וכמ"ש הרי"ף ז"ל ולזה נתחכמה לעשות לו עלית קיר וכו' שם יאכל לחם ובזה יהיה לה פ"פ לתבוע תשלום גמולה כיון ששולחת הפרנסה לביתו וכמ"ש התה"ד ז"ל וכן היה שאלישע הנביא תיכף שראה שעשתה עלית קיר וכו' כדי שיסור שמה לאכול לחם הבין כוונתה שעתה חייב לשלם מדינה ואמר לה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת לשלוח לנו הפרנסה ובכן תאמר מה לעשות לה וגו'. ובזה פירש כוונת הכתוב שלח לחמך ע"פ המים הכוונה כיון שאתה שולח הלחם ברוב הימים תמצאנו לשלם לך בד"ת ודפח"ח וש"י ז"ל:

וזה יהיה לפקע"ד כוונת הכתוב תנו לה מפרי ידיה דלכאורה י"ל אמרו תנו לה מפרי ידיה כאלו הוא חיוב שגוזר תנו לה וגו' אבל עפי"ה הנה נכון דשלמה הע"ה משבח את האשת חיל בכל מעשיה ובכלל שיבח אותם כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון דהיינו דמלבד כשבאים ענים בביתה כפה פרשה לעני לתת לו צדקה מלא כפה ואף גם זאת וידיה שלחה לאביון ששולחת לבית האביונים מזונות ופרנסה לאביונים להחיות את נפשם כאשר שמעתי מפי מגידי אמת על הגברת המקדשת תמ"א שהולכת היא בכבודה לבית החולים הצנועים להוליך להם מגדנות ופרנסה ורפואות ומעות אשריה מ"ט חלקה ומ"נ גורלה. ובכן לאשה כזאת ששולחת צדקתה וגם לפעיה"ק שלחה כמתנת ידה וקבעה ישי' קדישא ללימוד תורה הק' לאשה כזאת מן החיוב שישולם לה גמולה וז"א תנו לה מפרי ידיה וגם ויהללוה בשערים מעשיה ודייק בלישנא מפרי ידיה דהיינו הצדקת ששולחת כמו שאמר לעיל וידיה שילחה לאביון והקרן קיימת לה לעוה"ב כי בעוה"ז אוכלת הפירות דוקא ולזה נקט מפרי ידיה ודו"ק:

ומלבד כל המעשה הצדקה אשר עשתה אחותינו הגברת המקדשת סי' מזל טוב תמ"א עוד ידענו שהיא ומר בעלה השר הנכבד כש"ת אליהו בה'יר נר"ו המה בונים בית הכנסת בעוב"י כלכתא יע"א מקדש מעט משובח ומפואר לע"ן אביהם הזקן היקר ונכבד סי' דוד יוסף עזרא ז"ל ויקרא שמו בישר' מגן דוד אשריהם מה טוב חלקם באמת ראוים לשבח ולתהלה ולברכם רב ברכות יבלו ימיהם בטוב ובנעימים וחפץ ה' בידם יצלח. וגם כתבו ס"ת חדש מכלל יופי להניחו תוך ארון הקדש אשר בביהכנ"ס חדש שבונה ולפקע"ד דג' מצות אלה לקבוע ישיבה מפוארה בתוככי ירושלם למען ילמדו בה לא פחות משתי שעות ביום. וגם בונים בית הכנסת מפואר הדור ביופיו. וגם ס"ת חדש אלה השלשה מצות שנתן בלבם הקב"ה כביכול לעשותם הא ודאי ברור ופשוט כדי שיהיה זכרונם לדור ודור להם ולזרעם וז"ז. ומנא אמינא לה ממה שראיתי במדר' פ' אחרי וז"ל אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצות לא ישבע מצות ואוהב בהמון לא תבואה שכל מי שהומה אחר המצות ומצוה קבועה לדורות אין לו מה הנאה יש לו תדע שהוא כן שהרי מרע"ה כמה מצות וצדקות עשה וכמה מעשים טובים ויש לו מצות קבועה לדורות הה"ד אז יבדיל משה שלש ערים וגו' עכ"ל וראיתי להמפרשים שהביאו משם ה' יפ"ת ז"ל שכתב דמרע"ה עשה מצות הבדל' ערי מקלט קבועה לדורו' ואנן מה נעשה מצוה קבועה לדורות כי אם אחת משלש אלה לבנות בית הכנסת או לקבוע ישיבה מפוארה לעד לעולם או לכתוב ס"ת כי ג' מצות הללו הם קבועים לדורות ורש"י ז"ל בפי' על קהלת בפסו' הנז' פירש כן רק לא נקט לקבוע ישיבה כי אם בנין בית המקדש יע"ש:

מעתה הלא תראו מו"ר כמה יקרו מעשי הצדיקי' הללו איש ואשה שזכו שעשו ג' מצות הללו שהם קבועים לדורות בנין בית הכנסת וקביעות ישיבה ולכתוב ס"ת מזה ניכר גודל מעלתם וחן ערכם כי מסיבת היותם אוהבי מצות וצדקות נתן האל יתש"ל בדעת' לעשו' ג' מצות כי כולם הם מצות קבועות לדורות וכמ"ש ה'יפ"ת ז"ל כי את זה רמזתי בנשאי מקדם אמרתי בתחי' דברי איש ואשם אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכ' אשר ציוה ד' לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נדבה לד'. כי לכאורה יש לדקדק דנראה דברים מיותרים שאין להם שחר אחר שאמר איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה וגו' עוד הפעם הביאו ישר' וגו' ועוד יל"ד וכי עתה ידענו שציוה ה' לעשות המלאכה. ועוד יל"ד שהרי המלאכה עשה אותה בצלאל ואהליאב ולא מרע"ה. אבל עפ"י האמור משם רש"י ז"ל שכתב שבנין ביהמ"ק היא מצוה קבועה לדורות. ובכן נא"ה דישר' שבאותו הדור היו מלאים תורה ומצות ומע"ט אבל רצו לעשות מצוה קבועה לדורות יען ראו שהקב"ה ציוה למרע"ה מצות הבדלת ג' ערים למקלט ונמנו וגמרו לסייע בבנין משכן ד' שהוא קבוע לדורות. וזה יראה כוונת הכתוב כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר ציוה ד' לעשות ביד משה שהיא המצוה להבדיל ג' ערים שתהא קבועה לדורות גם הם רצו לזכות במצוה כזאת ומפני זה הביאו בני ישר' נדבה לד' באופן תכלית הכוונה כי מה שראו שעשה מרע"ה המה רצו לזכות כמוהו ולסיבה זאת הביאו הנדבה כי באותו פרק לא היה באפשרי לעשות מצוה קבועה לדורות זולת מלאכת המשכן:

ובא"א פי' הגאון ה' חיד"א ז"ל כוונת הפסוק דרך פשט וראוי והגון לאומרו בעד הזוג נאה ויאה איש ואשה שזכו מאור עינינו השר אליאו בהיר הי"ו וזוגתו המקדשת סי' מזל טוב תמ"א. והוא בהקדים את הידוע דסתם איש או אשה אשר יעלה במחשבתם ליתן מתנה או הקדש או נדבה בהרהור הלב נודרים ליתן כו"ך אך בשעת המעשה נכה ל"ו ינכה ממה שהרהרו בלבבם לתת זהו בנוהג שבעולם לא יבצר שצריך שינכה ממה שחשב בלבו לתת בשעה שנתלהב לעשות איזה הקדש או נדבה ובזה משבת התורה לישראל שבאותו הדור שהיו מביאים לבנין המשכן כל אשר נדבו בלבבם בלתי מגרעת. וז"א כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר ציוה ד' לעשות ביד משה הכל כאשר לכל הביאו בני ישראל נדבה לד' ודפח"ח זיע"א:

מעתה ניהדר אנפין להספד השר המנוח איש חיל רב פעלים עד דוד הגדיל לעשות חסד ואמת עם כל העניים והאביונים ובפרט עם הני שלוחי דידן היה מכבד אותם ומלבוש אותם ונדבתו עולה על כל גבירי עירו והוא על נדיבות יקום והיו יוצאים מאתו ופיהם מלא תהלות כעל כל גמולות ובלי ספק שכל מעשה הצדקה שעושים בנו ידידו השר המופלג אליאו בהיר הי"ו וזוגתו המקדשת המעטירה הגברת היקרה סי' מזל טוב תמ"א לקבוע ישי' ולבנות בית הכנסת וכל צדקות שעשו ואשר המה עושים הא ודאי היה בדעתו של הצדיק המרוחם ז"ל לעשותו ומידי הוא טעמא נתן ד' בלב כנו וכלתו הי"ו לעשות כל הצדקות הללו. וכמ"ש מרן הב"י ז"ל בא"ח סי' תרכ"א וז"ל כתב הרוקח מה שפוסקים צדקה עבור המתים יש להם אסמכתא שכתוב בסוף פ' תצוה הכפורים אחת בשנה יכפר עליו וסמיך ליה ונתנו איש כופר נפשו ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה עבורו אלא ד' בוחן לבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים נותן צדקה ואם איש עני הוא אותו המת היה לבו בטוח אם היה לו היה נותן אז תועיל הצדקה וכו' ונותנים לכבוד המתים הצדיקים המליצים על צאצאיהם עכ"ל יעש"ב נמצא דאם היה חי היה הוא ז"ל עושה כל הצדקות וזה נר' לע"ד כוונת החכם שבחכמים שאמר בקהלת ז' טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו דלכאורה ויצו דוהרי היא יפירה היל"ל החי יתן אל לבו אבל עפ"י דברי הרוקח ז"ל יבא על נכון דמזהיר אותנו ללכת אל בית אבל ולספר צדקותיו שהיה עושה ועתה שמח באשר הוא סוף כל האדם ואינו יכול לעשות שום מצוה ושום צדקה עי"ז יתעורר האבל שהוא יורשו יחשוב איזה צדקות ואיזה מצוות מאח לעשות בעבורו וע"ז והחי בס'א הידועה דהיינו הנשאר בחיים יתן אל לבו לזכות נפש המת ודו"ק. והלואי יתלמדו כל השרים אשר חנן להם ד' עושר וכבוד יראו מעשה הצדקה אשר המה עושים איש ואשה שזכו ד' עליהם יחיו וכן יעשו. ויבינו וישכילו כי הבל העושר והכבוד הוא ממנו יתש"ל קרא כדכתי' (דברים ח') ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ד' אלד'יך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכי כרוזא קרי בחיל כי הכל מאתו יתב'. ומה מאד אני תמיה במאי דאיתא במתני' דאבות פ"ג ר"א איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדור הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך דלכאורה קשה למה לא הביא מקרא מלא הנז'. ותו ק' אומרו וכן בדוד הוא או' וכו' היל"ל דכתי' כי ממך הכל וגו' אבל נר' לע"ד דהאמת עיקר הלימוד הוא מקרא ואמרת בלבבך וגו' הנז' ולא הוצרך להביאו רק הביא וכן בדוד הוא אומר ללמדנו דעת חכמה ומוסר כאשר ידוע דכל מס' אבות המה דברי מוסר. והענין בהקדים מ"ש בס' ערבי נחל בפ' נצבים שהמשיל מעשה הצדקה לאיש אחד שהביא פירות הרבה ונתנם ביד בנו אחר זה שאל האב מאת הבן שיתן לו מעט מהפירות שהביא לו אם הילד נבון וחכם תיכף נותן לו כי משכיל להבין שאביו הוא שהביא לו הפירות ועוד יביא לו כשישאל ממנו משא"כ אם הילד סכל ורע מזל אינו נותן לאביו מאומה עד שכועס עליו אביו ולוקח ממנו כל מה שהביא לו ומכהו מכה רבה ואינו מביא לו עוד פירות כן נמי דומה בדומה מעשה הצדקה שהקב"ה כב יכול הוא המשפיע העושר והכבוד וציוה לתת צדקה לעני ממה שחננו ד' וכמובן. והקשה הוא ז"ל דאין המשל דומה לנמשל דהתם הילד כבר זכה בפירות ובידו הם עכ"פ משא"כ האדם המצווה על הצדקה גם היד שנותן בה הצדקה אינו שליט בה כי אם הקב"ה כב יכול הוא שליט על ידו. ובזה פירש כוונת דהע"ה הכתובים האמורים בנדבת בית המקדש כשנגמרה הנדבה ויברך דוד את ד' וגו' לך ה' הגדולה וגו' ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל וגו' כי ממך הכל ומידך דיקא שהיא היד שאנו נותנים הצדקה היא ידך נמצא כי מידך נתנו לך יע"ש שהאריך ביותר רח'ב רח'ב וזה אמרתי כוונת התנא ר"א איש ברתותא להסביר לנו מוסר השכל אחר שאמר שאתה ושלך שלו שזה אינו צריך שום ראיה שהוא ידוע ולכן אמר וכן בדוד הוא או' כי ממך הכל "ומידך" דווקא נתנו לך וכמ"ש ה' ערבי נחל ז"ל וכמ"ש התנא "שאתה" דייקא ושלך שלו. ובדרך זו אלך לפרש כוונת הפסוק ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וד' עמו. וחוץ מדרכינו אביעה אדברה מם שכבר כתו' בדרשותי שדרשתי מזה זמן רב מה דתמיה לי והוא דראיתי לה' שנות ימין ז"ל שהביא מ"ש במס' יומא דף כ"ו ע"א אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא או דאתי משבט לוי דכתי' יורו משפטיך ליעקב או דאתי משבט יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ע"כ. והקשה הגאון מהרש"א בח"א מההיא דאמרי' בפ' חלק ד' צ"ג ע"ב נאמר בדוד וד' עמו שהלכה כמותו ותי' שאני דוד שהיה מלך עכ"ל וע"ז הק' ה' שנות ימין שכשנאמר וד' עמו עדיין לא היה מלך וליכא למימר שמשעה שנמשח ע"י שמואל היה דינו כמלך שהרי אמרו בירוש' שהיה מתכפר בשעירה בהדיוט ונדחק לתרץ בדרך שמא יעש"ב. ואני עני תירצתי מעין תירוץ שראיתי בכתי' לעפ"ר אבא מארי ז"ל בההיא שאמרו במס' שבת דף נ"ו ע"א אר"ש בר נחמני אמרי' כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר וד' עמו אפשר שכינה נעמו וחטא בה על ידו ע"כ. והק' הרב פ"ד ז"ל בדרך הרבים דהאי קרא דה' עמו נאמר קודם שחטא וא"כ שפיר מצינן למימר שכשחטא אח"ך נסתלקה הימינו שכינה. ולקו' זאת תי' עט"ר אבא מארי ז"ל דידוע דכל מקום שנאמר וד' היינו הוא ובית דינו כמו שפירשו רז"ל על פסוק וד' פקד את שרה וגו' וד' אמר אל אברהם וגו' וגם ידוע בב"ד של מעלה דנים את האדם על שם סופו כמו שמצינו בישמעאל שדנו אותו על שם סופו שהיה עתיד להמית את ישר' בצמא והקב"ה דן אותו באשר הוא שם. וא"כ ילפינן דלא חטא מדכתי' וד' עמו דהיינו הוא וב"ד ואם היה עתיד לחטוא לא היו מסכימים ב"ד של מעלה עמו. וא"כ הוא הטעם נמי אמינא באותה שאמרו וד' עמו שהלכה כמותו דב"ד של מעלה דנו אותו על שם סופו שהיה עתיד להיות מלך וקבעו הלכה כמותו ושפיר כתב הרב מהרש"א ז"ל:

ברם זוהי שק' לענ"ד שראיתי לה' פרשת דרכים ז"ל שם בדרך הרבים שהק' דבמס' שבת דרשו על פסוק וד' עמו דשכינה עמו ואיך דרשו בפ' חלק שהלכה כמותו מפסוק זה וד' עמו ונדחק לתרץ יעש"ב ולפקע"ד לא ידענא מאי קא קשיא ליה מאחר דאיכא כ' פסוקים וד' עמו האחד ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וד' עמו. והב' בשמואל א' ט"ז הנה ראיתי ן' לישי וגו' וד' עמו הרי דאיכא תרי קראי ושפיר דרשו שתי דרשות בשבת דרשו מפסוק ויהי דוד לכל דרכיו וגו' ובפ' חלק דרשו מפסוק הנה ראיתי ן' לישי וכו' וצ"י: איך שיהיה נבא לבאר כוונת הכתו' ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וגו' והוא דלכאורה יל"ד בפסוק הזה ג' דקדוקים א' אמאי נקט לכל דרכיו היל"ל בכל דרכיו כמ"ש בכל דרכיך דעהו וכיוצא בו אמאי נקט דרכיו ג' דתיבת משכיל פירושה הוא עיון ולא ידענו מה היתה ההשכלה. ואולם נר' לע"ד לפרש בהקדים מ"ש בסוטה דף כ"א ע"א דרש ר' מנחם בר יוסי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם וכו' משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתירא מן הקוצי' וכו' ומחיה רעה ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים וכו' ועדיין מתירא מחיה רעה וכו' ואינו יודע באיזה דרך מהלך כיון שעלה ע"ה ניצול מחיה רעה וכו' ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך הגיע לפרשת דרכי' ניצול מכולם מאי פרשת דרכי' אמר רב חסדא זה ת"ח ויום המיתה ר"ן ב"ר יצחק אמר זה ת"ח ויראת חטא מר זוטרא אמר זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא יעש"ב. והנה דהע"ה היה משכיל להיטיב לידע פרשת דרכים איזהו כדי לינצל מיצה"ר וכבר בקש מהקב"ה לידע יום המיתה כדכתיב אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי הודיעני ך' קיצי לדעת מה חדל אני להגיע לפרשת דרכים אך כאשר ראה וידע שהלכה כמותו נתקררה דעתו שכבר ניצול מכולם וז"א ויהי דוד לכל דרכיו משכיל לידע באיזה דרך מהלך לינצל מיצה"ר וד' עמו שקבעו הלכה כמותו וכבר מצאתי להרב כירך יצחק ז"ל שפירש על דרך זה ושש ועלז לבי ואפשר שפסוק זה נוכל לומר על בעה"ב ג"כ המחזיק ביד ת"ח מורי הוראות שהלכה כמותם הא ודאי ששכינה עמו כמו שאמרו כי בצל החכמה בצל הכסף ואיתא בפסחים ד' נ"ג ע"ב אמר ר' יוחנן כל המפיל מלאי לכיס ת"ח זוכה ויושב בישי' של תפלה דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף ועוד כמה מאמרים וכמה יעודים להמחזיק ביד ת"ח עד שכתב ה' בידך יצחק ז"ל כשמזכירין שמועה מפי הת"ח שפתותיו דובבות בקבר כי גם שפתי המחזיק ג"כ דובבות בקבר וראיה משמעון אחי עזריא ופירש"י שעזריא היה מחזיק ביד שמעון אחיו והיו קוראים אותו שמעון אחי עזריא ועוד הביא ראיה מטודוס איש רומי יע"ש. וא"כ כשהמחזיק ביד רבנים מורי הוראות דסלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא הרי ניצול מכולם. ובכן יכולים אנו לרמוז על המאושר הזה שנקרא שמו דוד ובודאי שהיה לו שרש נשמת דוד כידוע דכל מי ששמו כשם אחד מהאבות או מהנביאים ודאי שיש לו שורש נשמתו ועליו נתקיים קרא ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וד' עמו ששכינה שור עמו ולא לחנם חננו ד' עושר וכבוד ושיבה אם לא שחפץ ד' בידו הצליח ובודאי שהוא מרומים ישכון יושב ונהנה מזיו השכינה בישי' של מעלה והוא יתפלל בעד כל אשר באהלו יציצו ויצמחו יחיו דגן ויפרחו ברבות הטובה עד זקנה ושיבה:

איך שיהיה חזרתי ואמרתי כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה בהקדים את הידוע מ"ש רז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה ואת זה רמזתי כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם כדכתי' נדיב נדיבות יעץ ונותנים הצדקה בנדיבות לבם יזכו לבנין בית קדשינו ותפארתינו להביא לכל המלאכה מלאכת המקדש במהרה בימינו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה