אור ברסלב
איש אמונים דרוש ז להספד

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש ז להספד

דרוש ז להספד

שדרשתי בפטי' הרב הצדיק מוה"ר עקיבא לעהרן זצ"ל:

והנושא בא נסע סכותה ויבן לו בית, וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית:

איתא במס' ברכות ד' ס"א ע"ב ואהבת את ד' אלד'יך ר"ע אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ת"ר פעם אחת גזרה מלכות שלא יעסקו ישר' בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לר' עקיבא שהיה מקהיל קהלות ועוסק בתורה אמ"ל עקיבא אין אתה מתירא מפני מלכות אמ"ל אמשול לך משל למה"ד לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאים עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי ואבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותינו אנו מתייראים במקום מיתתינו עאכ"ו אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתו' בה כי היא חייך ואורך ימיך כך אם אנו מתבטלים ממנה עאכ"ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים וכו' עד שיצאה נשמתו באחד וכו' יצח' ב"ק ואמר אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב עכ"ל:

קול יללה אשמיע ומספד מר אביעה, אל השמועה כי באה האנח בשברון מתנים, ונמס כל לב ורפו כל ידים. יגדל המספד בירושלים. אל הלקח ארון האלקים אחד מן הרמתי'. ציון במרד תבכה. וכל יושבי ארץ ישראל יקוננו בלב נשבר ונדכה, אוי נא לה אמרה אמשטרדם כי הייתי זוללה, אבדה כלי חמדתה וי לאזילא וי לחבילא. הי חסיד הי עניו אין לנו תמורתו. פקידא לטב רב וגדול צדיק באמונתו. על זאת תאבל הארץ על ההרים אשא נהי:

קול מרי'ם. נהי בכי תמרורים. אבד חסיד מן הארץ צור תעודה. רבין חסידא. וי לארעא דישראל. דחסרא גברא רבה רב פעלים מקבצאל. מוכתר בנימוסו נזר אלד'יו על ראשו. מומחה ופקיע. כאריה רביע. היינו חסיד היינו עובד אלקים. עושה חסד להחיות לב נדכאים. זקן ויושב בישיבה. הארז אשר בלבנון שר הצבא. לילה כיום יעי'ר לחצו'ת בנועם ד' על התורה ועל העבודה. ביתו בית ועד לחכמים דמי לפרצידא. הוא הי' משיירי. לקדושים אשר בארץ המה ואדירי. סילילו הרועים אדירי הצאן בקול צעקה יללה:

קול נהי נשמע מציון. יחד עני ואביון. גדול אדונינו הודינו והדרינו פקידיני ושרינו משוש פארינו הרב הצדיק אבי הרחמן. פאר הזמן. רבי עקיבא לעהרן אבי יתומים מחסה לאביון ומעוז לדל גם אלה לחכמים. מי יעשה כמעשיך. מי יקום כגבור כגבורותיך. להשמיע במרום קולו. בכל קצוי תבל צדק יקראהו לרגלו. אוהב התור' ולומדיה. כל שהיא תפארת לעושיה מי ישמיע את הוד קולו להחיות רוח שפלים קדוש יאמר לו. אנא פנה דודי צבי ישראל ותפארתו. הוד והדר פעלו וצדקתו. למה פרצת גדיריה. שמש צדקה ומרפא בכנפיה. כל העם אשר בשער יתנו אידיה"ן. שוו בשיעוריהן. והמה בוכים:

קול נתנו בבית ד' היום הזה יום צרה ותוכחה. יגון ואנחה. הבת ירושלים נהפכו עליה ציריה ותסר צעיפה מעליה. לן יאות למבכי לן יאות למספד אבל כבד זה. דתבר גזיזי. מי יעלה בתחיל' לספוד לצר'ה אבשרא ואטופרא נאה ויאה לכבוד והדר. בקדש נהדר. מה לתבן אי"ש העולה. אשר יש"א את שמו ממהדורי מילי. לעשות כדת היום קול בכי וקול זעקה:

קול ענו'ת גדולה תשובה. בריא בחיובא. לעשות רצון צדיק מר ברישא מלא צנה דדובשא. איידי דחליש טובא. ביכול הכתוב מדבר אינם אלא יסורין של אהבה, זוהי ביאה קמתי. אני לפתוח מילין לצד עילאה ידענא בנפשאי לא חכימאה אנא ולא חוזאה. ובפרט מספד מר וכבד כזה. על הצדיק ונשגב מזה ן' מזה. אין בלשוני מילה. נשגבה לא אוכל לה. איכו השתא אתם הרי ישראל. תנו עיניכם בבירה בכח ואל. לכו ונשובה אל ד' תשובה נצחת. ואת כל ונוכחת. בשובינו אל ד' אלד'ינו. ישוב ירחמינו. ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו. יהי שלום בחילינו. ישבית מלחמות עלי אדמות ורדף אותם קול עלה נדף:

קול יעקב יורד ברשו' ועיני לשמי' נטלית אהה ד' ד' אלדי'ם דיה לצרה ראויה כפרה זו יראה ירצה. כקרבן אשה הוא נסע למנוחות שאננות. וכל בני משפחתו הקרובים אליו תשיתמו לשרים על המכונות. והיתה הרוחה. ונסו יגון ואנחה, מהרה ישמע בערי יאודה ובחוצות ירושלים קול ב ששון יקוננו המקובלים ויספידו הספדנים מספד מר כתנים וי לארעא דישראל דחסרה גברא רבה הי חסיד הי עניו ומלאך פניו דמי לבר אלד'ין מתחסד עם קונו אבד חסיד מן הארץ הרב ר' עקיבא לעהרן מי יגיד עוצם השתדלותיך מי ימלל גודל חשקך ואהבתך וחלמתך לא נתת שינ' לעיניך ותנומה לעפעפיך ותגדל חסדך עם כל יושבי אדמת הק' יוב"ב ובפרט על יושבי ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי. היום הזה ירגישו כל יושבי אדעת הק' אבידתו של הרב ר' עקיבא ז"ל. כי הנה ידוע בטבע האנושי כי בכל דבר חפץ טוב הנמצא לאדם לא ירגיש כל כך בחשיבותו ויוקר ערכו רק בהפקדו ובהעדרו ממנו אזי ירגיש חסרון המוליד באבידת החפץ ויקרת ערכו. כאשר פי' הרב בינה לעיתים ז"ל בדרוש ע"ג בכוונת המאמר בפ' הספינה ד' צ"א ע"א אמר רב חנן אמר רב אותו היום שמתאאע"ה עמדו כל גדולי הדור בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו וכו' דהכוונה דבהיות אאע"ה בחיים לא היו מכירים כ"כ ערכו וטובותיו שהיה טוב ומטיב לכל כידוע וזה בא לאשמועינן רב חנן שתכף שנפטר באותו היום שמת הכירו וידעו חסרונו ולזה דקדק בלשונו ונקט אותו היום שלא היה צריך להמתין זמן מה להכיר גודל חסרונו. ובזה פירשתי בעניותי כוונת דהע"ה שהיה מקונן על אבנר הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישר' ואנכי היום רך ומשוח מלך דהכוונה דמודיע לישר' דהע"ה שתכף ביום מיתתו תרגישו ותדעו חסרונו כי שר וגדול נפל היום בישר' דמילת היום קאי על מילת תדעו לא על המיתה ופירש דבריו באומרו ואנכי היום רך ומשוח מלך ולא אוכל למלא חסרונו (שו"ר לה' ז"ל הנז' שפי' גם הוא כוונת הפסוק הנז' כנז' וכיונתי לדעתו ד"ע) אשר בזה אמרתי לפרש כוונת הנביא ישעי' ע"ה הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואמרו במדרש וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר דהכונה דמלבד הבכי ההכרחי על סילוקו ש"ץ עוד יוסיפו לבכות וע"ז הק' המדר' וכ"כ למה הכונה למה יוסיפו עוד על הפליאה הפלא ופלא ויהי כמשיב ואבדה חכמת חכמיו שעתה תרגישו על אבידתם שאבדו שבהיותם בחיים לא תרגישו חסידותו ומעלתו עד לאחר שנאבד מהם:

ואנו בני ארץ ישראל מהחיוב המוטל עלינו לבכותו ולפרסם רוב שבחיו וטוב מידותיו ויופי שלמותו בכל קצוי תבל כאשר הוא בהיותו בחיים לא נתן שינה לעיניו היה מפרסם לכל העולם במתק לשונו גודל דוחקינו וצערינו וגודל מעלת לימוד תורה בארץ ישראל ועי"ז היה מאסף לכל המחנות להחזיק ביד לומדי התורה ולראות בבנו'ת הארץ בבנין בתי מחסה ובנין גבול אלמנה ולימוד תשב"ר וכמה עניינים נפלאים לא יוכל הפה לספד גדול תשוקתו וחיבתו עמנו וא"כ מדה כנגד מדה חיובא רמיא עלינו לפרסם מעשיו ותהלתו בקרב כל ישראל. כי כן מצינו בהקב"ה כב יכול דכתיב בפ' וירא כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. דהנה כל המפרשים ז"ל אחזו צער בפי' המקרא הזה למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו ונתחבטו בפירושו ובפרט במילת עליו שאין לה שחר ופי' המפר' ז"ל ועל הרוב הוא הר' בינה לעיתי' ז"ל פי' שהקב"ה כב יכול משבח לאברה' אע"ה שהיה מפרס אחדותו יתב' ומצוה לכולם שישמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט ומפרש הפסוק למה משבח אותו כל כך ויהי כמשיב למען הביא ד' על אברהם את אשר דכר עליו הכונה זהו גמולו מה שהיה מדבר ומודיע אחדותו יתב' על דרך שאמרו ז"ל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ד' אלד'ינו ד' אחד אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת דכתיב ומי כעמך ישר' גוי אח' בארץ:

אמור מעתה דחיובא רמיא עלינו לבכות ולהתאבל ולהצטער בפטירת הצדיק המאושר הלז כמו שהוא נצטער בעדינו ומפרסם צערינו בחייו. וזה יהיה. כוונת הכתוב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו:

אך עיקר הבכי וההספד אינו על הצדיק שנפטר כי הוא הלך למנוחות שאננות ואולם עיקר היגון והבכי הוא עלינו יושבי א"י שאבדנו את ר' סימון אין לנו תמורתו. כדאיתא במס' מ"ק ד' כ"ה ע"ב אמר ליה רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת אמר ליה אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק אמ"ל בר אבין ח"ו דחבה ושלהבת בצדיקי אמינא ומאי אמרת אמינא בכו לאבלים ולא לאכידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה חלש דעתיה דרב אסי. ופירש"י על שזה מדמה אותו לשלהבת וזה מדמה אותו לאבידה יע"ש והק' הרב מהראנ"ח ז"ל דאיך אפשר דבר אבין הרגיש לכבוד רב אשי שלא לדמותו לשלהבת איך הוא מדמה אותו לאבידה והר' מהרש"א ז"ל בס' אהבת עולם תירץ דכוונת בר אבין היתה ללמדנו ענין ההספד שלא לבכות על הצדיק שמת אלא העיקר ותכלית ההספד הוא לדור שכך עלתה בימיו וכך צ"ל בשעת ההספד אוי לנו שאבדנו צדיק וחסיד קדוש כזה ועי"ז יתעוררו כל הקהל בבכיה ויחזרו בתשו' ותהיה נחת רוח לנפש הצדיק שע"י יחזרו בתשו' אבל אם יבכו על הצדיק לבד לא יש התעוררות תשו' בבכים זאת ולא יועילו לכלום ואדרבה מגרעות נתן ח"ו ומעורר שנאה ב"מ. אשר עפי"ז מזה זמן פירשתי בעניותי כוונת הכתו' בירמיה סי' י"ב עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה דלכאור' יש לד' כמה דקדוקים. תחי' ק' מה הפרש יש בן מילת ביתי לנחלתי ועוד מי הם האויבים שנתן ידידות נפשו בכפה. ותו ק' למה היתה נחלתו כאריה ולא כשאר חיות השדה ותו ק' אומרו נתנה עלי בקולה מה הוא הפי' שנתנה בקולה עליו מה היו אומרים בקולם ותו ק' אומרו על כן שנאתיה כאילו מורה דבשביל זה שנא אותם ולא ידענא מאי קאמר אמנם עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מ"ש בש"ס פ' השואל ד' ק"א ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא לא אשכח דוכתא לאותובינהו אמר לה לההיא אתתא אית לך דוכתא לאוגורי אמרה לי אי מקדשת לי יהיבנא לך דוכתא אזל קדשה יהבא ליה דוכתא לעיולי אזל לביתיה כתב לה גיטא שדר לה אזלה איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותביה בשבילי אמר רב הונא בריה דרב יאושע כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו לא מבעיא חצר דלא קיימא לאגרא אלא אפי' חצר דקיימת לאגרא אמרה ליה לכ"ע ניחא ני לאוגורי ולך לא ניחח לי לאוגורי דדמית עלי כאריה ארבא ע"כ והנ"י ז"ל הביא משם הריטב"א ז"ל דדוקא כי האי גוונא שהשכירה לו ע"מ שיקדשנה אבל המשכיר בית לחבירו סתמא ונעשה שונאו אח"כ אינו יכול להוציאו והרב בית יוסף ז"ל בסי' שי"ב הביא משם מ"כ דאפי' בסתמא יכול להוציאו מטעם דדמית עלי כאריה ארבא. והר' ב"ח ז"ל בסי' שי"ט הביא פלוגתייהו של הרבני' הנז"ל וכתב דאם השכיר לו ע"מ שהוא אהובו ונעשה שונאו אליבא דכ"ע יכול להוציאו בטענת דדמית עלי כאריה ארבא וכן אם השכיר לו כשהיה שונאו פשיטא אליבא דכ"ע אינו יכול להוציאו דסבר וקביל וכל פלוגתייהו כשהשכיר לו סתמא דלד' הנ"י ז"ל לא יוכל להוציאו ולדעת המ"כ יכול להוציאו בפשיטות:

אשר עפי"ז זכורני ששמעתי מפה קדוש הרב הנשי"א ז"ל שפי' כוונת הכתובים בפ' ויגש והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך וכו' תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רועה צאן דלכאו' יל"ד איך הוי נתינת טעם שיאמרו אנשי מקנה בעבור יכבו בארץ נושן אבל עפי"ה ניחא דכונת יוסף הצדיק הוא כי בודאי עתה שהוא בחיים יתן להם ארץ גושן מאחר דמתפחדים ממנו רק חשש שלאח"ך כשידעו המצרים שהם רועי צאן יהיה להם טענה אלימתא לגרשם לדעת המ"כ שהביא הבית יוסף ולכן אמר לאחיו שבתחילת דבריהם שיאמרו בפירוש שהם רועי צאן וא"כ כשישבו אח"ך בארץ גושן לא יהיה להם פ"פ לגרשם מאחר דכבר ידעו ואדעתא דהכי הושיבם וז"א והיה כי יקרא אליכם פרעה וגו' ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך והטעם בעבור שישבו בארץ גושן ישיבת קבע שלח יוכל לגרש אתכם מסיבת שנאה כי אדעתא דהכי הכניס אתכם בלא"ה כי תועבת מצרים כל רועה צאן וש"י זלה"ה:

ועפ"י הדברים האלה פרשתי בעניותי כונת הכתובים בשמואל ב' סי' י"ז וכה תארם. לך ואמרת אל עבדי דוד כה אמר ה' זרעך אחריך הוא יבנה בית לשמי אני אהי' לו לאב והוא יהי' לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור ובנגעי בני אדם ויבא דוד וישב לפני ד' ויאמר מי אנכי ומי ביתי כי כביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלדי"ם ותדבר אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ומה יוסיף עוד לדבר דוד אליך הואל וברך את בית עבדך לעולם וגו':

והנה רבו הדקדוקים במ"ק אני תחי' אומרו אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו וגו' וכי צרי' לו' שיוכיחהו בהעוותו ותו ק' אומרו ויבא המלך דוד וישב דמאי נ"מ אם ישב או לא ישב. ותו ק' אומרו מי אנכי וגו' ורד"ק ז"ל הביא מ"ש במדר' שאמרו שדוד היה אומר הלא מן עמוני ומואבי באתי ולא די שבאתי בקהל אלא גם הביאותני עד הלום שהוא מלכות וכו' ולכאורה ק' וכי מתרעם היה ח"ו דוד על שהביאו למלכות. ותו ק' אומרו ותקטן עוד זאת בעיניך אדני אלדי'ם ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק לא ידענו כונתו היכן מצא שהוקטן זאת בעיניו יתב' ומה הוא פי' מילת זאת ומאי למרחוק דקאמר ורלב"ג פי' למרחוק כשיחטאו בני ויתרחקו ממך ולא מצינו היכן הבטיחו הקב"ה ותו ק' אומרו וזאת תורת האדם כאילו יש ב' תורות ח"ו ותו ק' אומרו ועתה הואל וברך את בית עבדך לעולם כאו' עפ"י כל הטענות האלה הואל וברך את בית עבדך לעולם ולא ידענו מה הם טענותיו:

ואולם עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מאי דאיתא במדר' ס' תולדות על פ' וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק ראה אברהם אע"ה שעתיד הקב"ה להתרחק מאותו מקום בעונות ישראל התחיל להצטער אמר לו הקב"ה זאת מנוחתי עדי עד אפי' בחורבנה עכ"ל:

מעתה נא"ה והוא דהקב"ה תנאי מתנה עם דהע"ה ע"י נתן הנביא בנך אשר יצא ממעיך הוא יבנה בית לשמי אך בתנאי וע"מ שיהיה אוהבי אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן ומפרש הטעם שהוא מתנה עמו כך אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור ובנגעי בני אדם הכונה שכשאינם עושים רצונו של מקום יוכל להוכיחם ולגרשם בשבט מישור דזהו אליבא דכ"ע ובנגעי בני אדם כדין בין אדם לחבירו וכששמע דהע"ה שליחות זה בא וישב לפני ד' וכמ"ש בש"ס כי תשב ללחום את שוטר בין תבין את אשר לפניך זה תלמיד לפני רבו שדן לפניו בקרק' והתחיל לטעון כמה טענו' נגד התנאי הזה א' מי אנכי ומי ביתי וכו' הלא מרות המואביה באתי שהם שונאי ישר' ואתה כב יכול סברת וקבילת והביאותני עד הלום שהוא מלך ואיך עתה תעשה תנאי מחדש הי"ל להתנות עמי בתחילה וכי תימא כי תנאי זה הוא עם ישר' שאני מתנה עמהם על בית המקדש שאני מצוה אותך שיבנה אותו שלמה בנך לז"א ותקטן עוד "זאת" בעיניך ותדבר גם אל בית עבדך "למרחוק" הכונה וכי קטנה היא ההבטחה שהבטחת זאת מנוחתי עדי עד וזה הבטחת לאאע"ה אל בית עבדך למרחוק כשראה את המקום מרחוק דאדעתא דהכי סברת וקבילת אפי' שיתרחקו ממך ח"ו ועוד חזר וטען דאעיקרא בין אדם לחבירו שייך לומר דמית עלי כאריה ארבא משא"כ לגבי גדולתך יתש"ל וז"א וזאת תורת האדם דיקא ובכן מה יוסיף עוד דוד לדבר אליך אחר כל אלה הטענות הואל וברך את בית עבדך לעולם מבלי שתגרשם כלל:

באופן דכל טענתו של הקב"ה לגרש את ישר' מבית המקדש ומא"י מטעם שנעשו ח"ו שונאים בטענת דמית עלי כאריה ארבא מעתה נא"ה דהקב"ה מתרעם ע"י הנביא ירמיהו עזבתי את ביתי דהיינו חרבן בית המקדש וכמ"ש הרב מצודת דוד וגם נעשתי את נחלתי שהוא פטירת הצדיק וכמש"ה מצודת דוד יעקב חבל נחלתו ונתתי את ידידות נפשי בכף אויביה פי' ה' מצודת דוד ז"ל היו אהובים לי מאד ומסרתים ביד נבוכדרצר והגליתים מארצי והטעם לזה על חרבן בית המקדש טעמו היתה לי נחלתי שהיו ישראל כאריה ביער דהוי טענת דמית עלי כאריה ארבא:

ועל פטירת הצדיקים נותן טפם יען כי בסילוק הצדיק אינם נותנים אל לבם לשוב בתשו' ולחזור ממעשיהם רק צועקים עליו בקול גדול על סילוקו וז"א נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה והגליתים ומסרתים ביד נ"נ הרשע כדין המשכיר בית לחבירו ע"מ שיהיה אהובו ונעשה שונאו דלכ"ע יכול לגרשו: ועפי"ז אמרתי בעוניי דזה יהיה כונת הכתו' ביחזקאל סי' ל"ג ואתה ן' אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאם ד' אלד'ים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו והיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ובהק' מה שראתה עיני לה' החסיד בס' שמע יעקב בפ' זאת דפירש כוונת הכתוב וירא יעקב ויצר לו אמ"ר יעקב בר אידי שמא יגרום החטא עפ"י הקדמה זאת דיעקב אע"ה היה חושש שמא הלכה כמ"כ שהביא הבית יוסף שאפי' במשכיר בית לחבירו בסתם ונעשה שונאו יכיל לגרשו ולהכי היה מתירא דאף שהבטיחו הקב"ה בכמה הבטחות שמא יגרום החטא ונעשה שונא ולא יתחייב הקב"ה לקיים הבטחתו יתב' ואולם יען דהבטחתו ית' היתה לתועלתו דיעקב הא ודאי חייב לקיים הבטחתו וכמ"ש המבי"ט בח"א סי' ל"ג דדוקא בנשבע מעצמו כההיא דפ' מרובה ד' פ' ע"א בההיא איתתא שהיה בנה מצר לה ונשבעה שכל מי שיבא לה שאינה מחזירתו קפצו עליה בני אדם שאינם מהוגנים וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו לא נתכונה זו אלא להגון לה יע"ש אבל בנשבע לתועלת חבירו לא מצי למימר אדעתא דהכי לא נשבעתי ולהכי אמר יעקב אע"ה הצילני נא וגו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך וכו' נמצא שנדרת לתועלתי וצריך לקיים הבטחתך יעש"ב: מעתה זה יהיה פשט הכתו' שאמר הקב"ה ליחזקאל כן אמרתם בית ישראל כי חטאתינו ופשעינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה שנעשים שונא ובדין הקב"ה ימית אותנו ולזה השיב אמור אליהם חי אני נאם ד' אלקים אם אחפוץ במות המת כיון שנשבעתי לתועלתם לתת להם חיים ורב טוב אין לי לומר אדעתא דהכי מאחר שיש תיקון בתשו' וזה היה דעתי מתחילה וא"כ שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל:

באופן דבר הלמד מכל האמור דמן החיוב המוטל על כל ישראל בהעדר אדם גדול בתורה וכרוב מעשים טובים לספר מעשיו ושבחיו תמורת מה שעשה הוא בחייו שהערה למות נשכו להיטיב עם ישראל כאמו"ל כי כן נלמוד ממדתו יתב' שאמר בעד אאע"ה כי ידעתיו וגו':

אשר בזה יתורץ אצלי חקירה אחת שחקרו המפרשים ז"ל דאיך שייך להצדיקים שישאלו חלקם בפיהם שיספידו אותם ויספרו מעשיהם כמו שמצינו לרב שאמר לר' שמואל בר שילת אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא וכן בההיא דרב אשי במ"ק שהבאתי לעיל שהיה רוצה שיכבדוהו בהספדו ואיקפד שהמשילוהו לשלהבת ואבידה ואם נאמר דכונתם היתה בכדי שע"י ההספד והחימום יתעוררו בבכיה ויחזרו בתשו' ולא היתה כונתם בעבור כבודם חלילה הדבר קשה שהרי בפ' הנושא דף ק"ג ע"א איתא התם דרבינו הקדוש ציוה לחכמי ישראל אל תספדוני בעירות והושיבו ישי' לאחר ל' יום וכו' סבור מינה משום טרחא הוא דקאמר כיון דחזו דקספדי בכרכים וקאתו כולי עלמא אמרו שמע מינה משום יקרא הוא דקאמר עכ"ל נמצא דעיקר הכוונה שציוה שיספידוהו הוא לכבודו דוקא האמנם עפי"ה הנה נכון דאינם מבקשים כבוד ח"ו רק רצונם שישלמו להם גמולם כל מה שטרחו לכבודו יתב' בעוה"ז כי זה הוא עדות שמעידים על טוב מעשיהם ויהיה להם עילוי גדול לנר"ן שלהם בעוה"ב ואפשר דזה יהיה כונת רב דאמר לר"ש בר שילת אחים לי בהספדאי הכונה תספר כל מעשי לעין כל דהתם קאימנא הכונה שאתה מעיד עלי בפני וליכא שום מכשול בזה ח"ו:

אף כי בצדיק הזה אשר אנו עסוקים בהספדו אין אנו צריכים לספר שבחיו ומעשיו כי המה ידועים ומפורסמים בכל העולם שהיה מקיים מצות הכנסת אורחים כמעט שמעתי באומרים שלא היה חסר מעל שלחנו עשרים אורחים והיה מכבדם יותר מגופו ומהנה אותם לכל אחד לפי שיעורו וגם הי' מכבד את השבת הפלא ופלא מי שלא ראה עונג שבת בבית הרב הצדיק הזה לא ראה עונג שבת מעולם. ועלית על כולנה שכל חשקו ותאותו להמציא מעות לבני ארץ ישר' ומשתדל בכל יכולתו יום ולילה לא ישקוט ולא ינוח לאיש אשר אלה לו פשיטא ופשיטא דהוא מזומן לחיי העוה"ב. וכמו שמצינו בר' עקיבא כשיצאה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב והתוספות בכתובות ד' ק"ג ע"ב גבי מעשה פטירתו של רבינו הק' איתא התם יצתה ב"ק ואמרה כל מאן דהוה באשכבתיה דרבי מזומן לחיי העוה"ב וההוא כובס דהוה רגיל למיתי כל יומא קמיה וההוא יומא לא אתא כד שמע הכי סליק לאיגרא ונפל ומית יצתה ב"ק ואמרה ואף ההוא כובס מזומן לחיי העוה"ב והק' בתו' והלא כל ישר' יש להם חלק לעוה"ב ומאי אולמיה ותי' דמזומן לחיי העוה"ב בלא דין ולא חשבון כלל עכ"ל יע"ש והנה לגבי הנהו דהוו באשכבתיה דרבי וכן ההוא כובס ניחא הוצרך הב"ק להודיענו דאף שהיו בהם אנשים דלא היו צדיקים מפורסמים כ"כ כן ההוא כובס עכ"ז הם מזומנים לחיי העוה"ב אמנם ר"ע שכל ימיו היה מקהיל קהלות ולומד תורה לרבים דמקודם שנולד כמה שנים מזמן מרע"ה כדאיתא במס' מנחות ד' כ"ג ע"ב כבר היה ידוע מעלתו א"כ אמאי איצטריך הב"ק להודיענו שהוא מזומן לחיי העוה"ב וא"כ ק' אמאי לא נרגשו בכאן התוס' כמו שהק' התם והכא לא שייך תירוצם דהתם לפקע"ד ואולם נר' לע"ד דאיצטריך הב"ק להודיע לרבים דאין צריך שיתאספו לספר מעשיו ושבחיו ויקרות ערכו להעיד עליו כשאר צדיקים כי כבר הוא מזומן לחיי העוה"ב והיא גופא אתא לאשמועינן: ובכן לצדיק הזה אשר אנו עסוקים בהספדו דהנה ידוע ומפורסם דמלבד שהיה עושה צדקה כפי יכולתו ופיתו מצויה לכל עובר ושב ואף גם זאת היה מעשה לאחרים כידוע דכל השפע הבא לארץ ישר' מערי פרוסיא והוללאנד היו ע"י עוצם השתדלותו הא ודאי דהוא מזומן לחיי העוה"ב וזה נר' לפקע"ד דזה יהיה כונת דהע"ה כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו דלכאורה מילת ישר נרא' שפת יתר האמנ' נראה דיהיה הכונ' במ"ש הרב בן אברהם ז"ל בפ' וישלח בכונת הכתוב והלך לפניך צדקך והוא דתנן במתני' דאבות דבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומע"ט וכו' וידוע דדרך המלוה לאדם הוא שהאדם הולך קדמה ואחריו הולכים המלווים אותו. וא"כ כיון שהוא הולך לפניהם לא בציר דנתקל באיזה קליפות המבקשים להיותם נאחז בסבך כידוע כי התורה ומעשים טובים היא שומרת אותו מאחריו. משא"כ מצות הצדקה שהיא מקדמת והולכת לפניו לשמרו. וז"א והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך דלא ימצא שום מכשול כלל. ואיתא בגמ' ב"ב ד' ע' ע"א א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודי' תביא בית שהוא הרשות שאוכלים את ישר' בכל פה הב הב עכ"ל:

באופן דהמעשה גדלה מעלתו יותר מן העושה ובודאי דלא ימצא לפניו שום מכשול ושום קטרוג ח"ו אלא הולך בדרך ישר לפניו יתב' ליהנות מזיו השכי' בדינא ובדיינא ובפרט כשאנו רואים שזכה למעלה הלא פרוס לרעב לחמך כמש"ל שכל חשקו ותאותו לקיים מצות הכנסת אורחים אשר היא גדולה מהקבלת פני שכינה פשיטא דהולך לג"ע העליון. ואפשר דזה רמז דהע"ה כי צדיק ד' לא מבעיא למי שעשה צדקה דזוכה ליהנות מזיו השכינה דכתיב אני בצדק אחזה פניך אלא אף האוהב את צדקות ישר יחזו פנימו בלי שום מכשול כלל:

ואל יעלה בדעת שום אדם לומר מה לנו ולצרה לספוד ולבכות על הצדיק וחכם שכבר תלאו ימיו ושנותיו ואם בגבורות ובהכרח למות כי בא יומו חלילה וחלילה. לומר כן וכמ"ש הרב אזני יאושע ז"ל בדרוש ז"ך דמן החיוב המוטל עלינו לבכות ולהתאבל על התועלת הנמשך ממנו בהיות הצדיק חי שהיה מנן וצנה בעדינו ובפרט לצדיק הזה שאנו עוסקים בהספדו שאבדנו כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת דודאי חיובא רמיא עלינו לספוד לצרה ולבכות ולהתאבל עליו. וזה ראיתי להרב הגדול ראש"ל בספרו הבהיר ייטב לב דזה פירש כוונת המאמר במ"ק ד' יו"ד אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו והק' דתיבת כל מאי אתא לרבויי ותו איך הוי מדה כנגד מדה ואולם עפי"ה הנה נכון והוא דמי שרוצה להתעצל בטענה כוזבת לומר דמאחר דהיה זקן מופלג מהיכא תיתי להספידו ולהתאונן עליו כי בא יומו עת פקודתו וא"כ ראוי שימות בחור כדי שיספדו עליו לפי סברתו וז"א כל המתעצל לבכות אפי' לזקן מופלג אלו דבריו ז"ל וש"י: ומעלת עט"ר מו"ר א"א העזרי הרב החסיד וקדוש מחבר בני בנימין זצוק"ל היה מפרש כוונת המאמר הזה פי' נאה ומתקבל ובהקדים מאי דאיתא בש"ס נידה ד' ס"א ע"ב תנו רבנן בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לנכרי אבל עושה ממנו תכריכין למת והק' בתוס' וא"ת ועכשיו איך אנו נוהגים להסיר הציצית מטליתות המתים והרי מצינו במתי מדבר שהיה להם ציצית כדאיתא בהמוכר את הספינ' ותי' מיהו מהא ל"ק שבכל ע"ב היו נכנסים לקבריהם חיים ולמחר הכרוז יוצא הבדלו החיים מתוך המתים כדאיתא במדר' איכה וכוונתם דכיון דבשעה שהיו נכנסים לקבר חיים באותה שעה היו חייבים בציצית והק' הרב זרע יצחק בפ' ויחי דסוף סוף הוו עבדי איסורא דהרי הציצית שלהם היה כלאים ומדברי המדר' משמע שבליל ט"ב היו ישנים בקבריהם וכסות לילה פטורה מן הציצית ית ואיך היו עוברים על איסור כלאים שלא במקום מצוה ואם היינו אומרים דבשעה שהיו נכנסים לקבריהם היו נחשבים כמתים ניחא דבמתים ליכא איסורא דכלאים אלא לתירוצם ק' איך היו עוברים על איסור כלאים שלא במקום מצוה מאחר דיש להם דין חיים ועט"ר מו"ר ז"ל הנז' תמה עליו דגם לפי הס"ד של התוס' ק' דסוף סוף כל הנכנסים לקבריהם לא היו ודאי מתים אלא שלמחר הפרוז יוצא הבדלו החיים מתוך המתים וא"כ אלו שנשארו בחיים עברו על איסור כלאים שלא במקום מצוה ואין לומר דכיון שנכנסו לקבר יש להם דין מתים דהרי קי"ל הגוסס והיוצא ליהרג הרי הוא כחי לכל דבריו וא"כ אלו שנכנסו לקבריהם לו יהי כיוצא ליהרג או גוסס דקיי"ל רוב גוססים למיתה ועכ"ז יש לו דין חי לכל דבריו. והוא ז"ל מפרק לה דבהכרח לו' דמתי מדבר דכיון שהיו נכנסים לקבר ע"מ למות נטלו את הספק ונתייאשו מן החיים והניחו את הודאי שבאותה שעה שהיו נכנסים היו בודאי חיים ושנייא מהגוסס והיוצא ליהרג דאף שהוא גוסס עכ"פ לא נתייאש מן החיים כלל. עוד הקדים מ"ש הרב נזר הקדש בכוונת המדר' פ' מקץ חכם שמת אין לנו תמורתו ר"ל אמר השבטים מצאו מציאה ויצא לבם ויחרדו אלו שאבדנו את ר' סימון עאכ"ו. דלכאו' ק' מה שייכות יש לק"ו זה לעורר את הבכי ותירץ יטי"ב דידוע דיש ב' מאמרים סותרים זא"ו במקום אחד אומר דמיתת הצדיק לכפרה ובמקום אחד אומר דמיתת הצדיק היא מפני הרעה העתידה לבא ב"מ. נמצא דיש להסתפק בפטירת הצדיק אי הויא לכפרה או מפני הרעה העתידה ב"מ. ואם אחד אינו מספיד לצדיק באמרו שמיתתו אפשר דהויא לכפרה אין לנו כח לענשו זולת אם הוא חכם בהכרח חייב לבכות מפני שאבדנו חלק חכמתו דזה הוא ודאי וזה פי' ה' ז"ל כוונת המדר' חכם שמת אין לנו תמורתו דהיינו שאבדנו חלק חכמתו דהוי ודאי אבידה. וע"ז קאמר ר"ל הק"ו מהשבטים שמצאו מציאה והיה ספק שמא יתעולל עליהם יוסף הצדיק או לא עכ"ז ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר' סימון שהיא אבדה ודאית עאכ"ו יע"ש. ובזה פי' מו"ר ז"ל כוונת המאמר כל המתעצל בהספדו של חכם ובודאי שטעם עצלותו הוא שתופס השיטה כהמאמר דמיתת הצדיק הויא לכפרה ואע"ג דהוי ספק דשמא מיתתו הויא מפני הרעה העתידה ב"מ. והי"ל לתפוס את הודאי דכיון שהוא חכם חייב לבכות דאבדנו חלק חכמתו לאיש אשר אלה לו שנוטל את הספק ומניח את הודאי ראוי לקוברו בחייו ממש כמתי מדבר בהיו נוטלין את הספק ומניחים את הודאי שהיו בחיים ממש והיה ספק שמא ימותו והיו מתיאשים מן החיים ונכנסים בציצית של כלאים לקבריהם וכאמו"ל ודפח"ח וש"י איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם נסע סכותה ויבן לו בית שם רמז להצדיק המאושר שאנו עסוקים בהספדו דידוע דהעוה"ז אינו בית דירה רק כאהל ממש כאורח נטה ללון ועיקר הבית הקבוע' הוא העוה"ב וכן ראיתי שפי' הגאון הרב נחל קדומים ז"ל בעד יעקב אע"ה נסע מסכות שהוא העוה"ז ויבן לו בית לעולם שכולו טוב ולמקנהו עשה סוכות שזה שייך להם אבל לעצמו בנה לו בית נאמן. וע' לה' ח"א ז"ל בד' ג' בש"ס ע"ז שכתב דהעה"ז דומה לדירת סוכה:

חזרתי ואמרתי וישב ביום ההוא עשיו לדרכו שעירה שם רמז לבנין קדשינו ותפארתינו שעשיו ילך למקומו ויעקב נסע סכות ויבן לו בית נאמן בעגלא ובז"ק כיר"א:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה