אור ברסלב
איש אמונים דרוש לחברת משגב לדך

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש לחברת משגב לדך

דרוש למעלת ארץ ישראל

דרוש שדרשתי כשנתיסדה חברת משגב לדך יב"ץ ביום שב"ק נחמו התרל"ט: והנושא בא. היום לעשותם והיה עקב תשמעון אח המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלד'יך לך את הברית ואת החסד:

איתא במס' מציעא ד' ל' ע"ב תני רב יוסף והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. את הדרך זו ג"ח ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה אשר יעשון זה לפנים משורת הדין עכ"ל:

ידוע הדבר ומפורסם ההענין כמה גדלה מעשה המצות של ג"ח וביקור חולים ולויית המתים אשר אין ערוך אליהן ואשרי חלקו מ"ט ומה נעים גורלו מי שזוכה להשתדל במצות אלו כאשר ראינו במאמרינו הנצב פתח השער דקודם שנצטוו ישראל במ"ת נצטוה מרע"ה להדריך את ישראל ולהזהירן במצות אלו וכל כך גדלה מעלת המצות הללו דהק' התם בש"ס אשר ילכו זה בקו"ח היינו ג"ח ומשני לא נצרכה אלא לן' גילו דאמר מר ן' גילו נוטל אחד מששים ואפי"ה מבעי ליה למיזל. עוד הק' בש"ס בה זו קבורה היינו ג"ח ומשני לח נצרכה לזקן ואינו לפי כבודו דחייב ליטפל בקבורת המת ולגמול חסד עמו. נמצא דכ"כ יקרו המצות הללו דאפי' שן' גילו נוטל אחד מששים וגם בקבורה דמצינו בזקן ואינו לפ"כ דפטור מהשבת אבידה וטעינה ופריקה שהם מצות עשה דאורייתא ואפי"ה חייב ליטפל בקבורת המת. ובכן מי שמע כזאת מי ראה כאלה דברי רז"ל היורדים חדרי בטן ולא יחם לבבו לרוץ במצות אלו ולקיימם באהבה וחיבה באחדות גמורה לזכות במצות הללו: והנה ה' גופי הלכות בד' קל"ט הק' על סוגיא זו מההיא דאיתא בנדרים ד' ל"ט ע"ב תניא בק"ח אין לה שיעור מאי אין לה שיעור אמ"ר יוסף אין שיעור למתן שכרה אמ"ל אביי וכי כל המצות מי יש שיעור למתן שכרן והתנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות אלא אמר אביי אפי' גדול אצל קטן רבא אמר אפי' מאה פעמים ביום ע"כ. והשתא מאי מק' התם בש"ס אשר ילכו זו בק"ח היינו ג"ח ומשני לא נצרכה אלא לן' גילו שחיי' לילך אפי' שנוטל אחד מששים נימא האי דתני בק"ח לא נצרכה אלא דאפי' גדול אצל קטן או למאה פעמים ביום דזה לא ילפי' מג"ח ומניין לנו לחייב ן' גילו יע"ש שהניחו בתימה. ואני עני נלע"ד לתרץ דהתם ר' יוסף הוא דאמר דאבר ילכו זו בק"ח הוא ניהו דאמר כאן כנדרים אין שיעור למתן שכרן ואביי הוא שהק' וכי כל המצות יש שיעור למתן שכרן וע"ז תי' אביי דאפי' גדול אצל קטן וכו' אבל ר' יוסף לא ס"ל האי תירוצא ומשו"ה הוכרח לת' לא נצרכה אלא לן' גילו וכו' דר' יוסף ס"ל דמצות בק"ח אינה כשאר כל המצות בכדי שתקשי וכי כל המצות מי ידעינן וכו' דלר' יוסף מצות בק"ח שכרה גדול בעוה"ז ובעוה"ב. וכן איתא בנדרי' ד' מ' ע"א אמר רב המבקר את החולה ניצול מדינה של גהינם דכתיב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ואם ביקר את החולה מה שכרו מה שכרו והאמרת ניצול מדינה של גיהנם אלא מה שכרו בעוה"ז ומשני ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו ישמרהו מיצה"ר ויחייהו מן היסורין ואושר בארץ שהכל מכבדין אותו וכו' יע"ש וא"כ יכולים אנו לומר דר' יוסף אזיל בשיטתי' דרב שמצות בק"ח יש שכר גדול בעוה"ז מלבד השמור לו לעוה"ב משא"כ בשאר המצות ולזה אמר בק"ח אין שיעור למתן שכרה ולא קשייא ליה קו' אביי וכי כל המצות מי ידעינן וכו' ולא הוצרך לתרץ לא נצרכה אלא לן' גילו רק לאביי דוקא ודו"ק: ותבט עיני להרב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בברכ"י יו"ד סי' של"א שכ' דר' מאיר קאי בשי' ר' יוסף דאיתא בסוטה ד' מ"ו ע"ב תני ר' מאיר אומר כופין על לוייה ששכר לוייה אין לה שיעור שנא' ויראו השומרים וגו' ויראם את מבוא העיר וגו' הרי דגם הר' ז"ל קאי בהך שיטה דסברת ר' יוסף שאמר שמצות בק"ח אין לה שיעור לא נדחית ובמקומה קאי. ואולם ראיתי להרב ז"ל שהק' דאמאי לא פריך הש"ס בסוטה ומי ידעינן שיעור שכרן של מצות והתנן וכו' כדפריך התם כנדרים ותי' דשאני לוייה דגלי קרא ויראו השומרים וגו' משו"ה לא פריך הש"ס מאחר דר' מאיר מייתי מקרא משא"כ גבי בק"ח דלא אשכחן שום קרא דיש לו שכר משו"ה פריך מאי שנא מכל המצות דמעיקרא מאי דסבר ר' יוסף לפרש שאין לה שיעור הוא למתן שכרה הוא משום דרצה לדמותה להא דלוייה דאמר ר"מ דאין לה שיעור וע"ז מק' עליה אביי דא"א לומר כן ד דלא אשכחן קרא כי התם יעש"ב: ואני אנא עני ב"א לא זכיתי להבין ד"ק איך העלים עין מההיא סו' דנדרים דבק"ח מפו' בכתובי' אשרי משכיל אל דל וגו' דיש לו שכר בעוה"ז ובעוה"ב וא"כ הדרא קושייתו לדוכתא אמאי לא הק' בש"ס גם גבי לויה מי ידעינן שיעור מתן שכרן של מצות כיון שכאן וכאן מפו' בקראי. עוד תי' הרב ז"ל תי' אחר וז"ל א"נ הא דתנן הוי זהיר במצוה קלה וכו' שאין אתה יודע וכו' עיקרא בשכר העוה"ב אבל גבי לוייה אשכחן הפלגת שכר בעוה"ז מה דלא אשכחן הכי בשאר מצות והיינו דקמל"ן ר"מ גבי לוייה משא"כ גבי בק"ח ופשוט עכ"ל. ובאמת דגם בתי' זה יגדל התימה דהעלים עין מסו' דנדרים הנז' דמפו' הפלגת השכר בבק"ח בעוה"ז ה' ישמרהו ויחייהו וגו' ולדידי צ"ע:

אשר עפ"י סו' דמציעא המובא פתח השער נר' לפ' כונת הכתוב בירמיה סי' ט' על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי יושב ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא הלכו בה דלכאורה תיבות אלו ולא הלכו בה אין להם שחר מאחר דכבר אמר ולא שמעו לקולי. האמנם עפ"י סו' הנז' הנה נכון דהנביא על שני דברים מתרעם על אבידת הארץ ועל יושביה דנצתה כמדבר מבלי יושב ויהי כמשיב כ' תשו' ונקדים מאי דאיתא בש"ס אביי ורבא מדכית עלי קאתו אביי דעסק בתורה חייה מ' שנין רבא דעסק בתורה ובג"ח חייה שתין שנין, עז"ן מאי דאיתא בב"ר ואברהם זקן בא בימים הה"ד עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה חמצא. דהכונה דע"י שעשה ג"ח אאע"ה ונתעסק בקבורת שרה אמנו ע"ה זכה לזקנה. נמצא דמצות ג"ח היא סיבה שיאריך ימים האדם ויזכה לזקנה. מעתה נא"ה דהנביא מתרעם על מה אבדה הארץ ועל יושביה וע"ז השי' הקב"ה על אבידת הארץ על עזבה את תורתי כדכתי' ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וגו' ועל יושביה השיב לו שלא עסקו בג"ח בבק"ח ובקבורת המתים כמ"ש בגמ' אשר ילכו זו בק"ח בה זו קבורה וז"א ולא הלכו בה' וזוהי סיבת שניצתה כמדבר מבלי יושב ודו"ק: ובדרך זו אלך לפ' כו' הכתו' תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי כבית ה' לאורך ימים. והדקדוקים רבו דבתחי' משמע דמיירי בתפילה תערוך לפני שלחן ואח"כ אמר דשנת בשמן שהוא לשעבר. ואעיקרא ק' למה נקט האי לישנא תערוך לפני שלחן אם היה מתפלל על הפרנסה הי"ל להתפלל כמו שהתפלל יעקב אע"ה ונתן לי לחם לאכול. ותו ק' או' דשנת בשמן ראשי פירש"י ז"ל כבר כיבדתני ומשחתני למלך דבאמת אין לו מובן עם מה שאמר תערוך לפני שלחן. ותו ק' אך טוב וחסד וגו' בכאן מתפלל על הזקנה ושבתי בבית ה' לאורך ימים ולא ידענו מה טוב וחסד רוצה הלא כבר הוא מלך ומה רוצה עוד:

אמנם עפי"ה ניחא ונקדים מ"ש ה' שמע יעקב ז"ל בפ' חיי שרה דהביא מאז"ל א"ר שמואל בר יצחק אמ"ל הקב"ה לאברהם אני אומנותי ג"ח תפסת אומנותי בא לבוש לבושי הוי ואברהם זקן וכתי' ועתיק יומין יתיב ע"כ וחקר הרב ז"ל שהרי כ' הרמז"ל בפ"ב מה' מלכים כבוד גדול נותנים למלך וגו' אין רוכבין על סוסו ואין יושבים על כסאו וכו' וא"כ איך יתפאר אנוש מן האדמה בתפארת לבושו יתב' מלך ע"כ הארץ והוא ז"ל מפרש לה עפ"י מה דאיתא בקידושין ד' ל"ב ע"ב במעשה דר' אליעזר ור' יאושע שהיו אוכלים בסעודה והיה ר"ג עומד ומשקה עליהם ורצו להביא ראיה מאאע"ה שהיה עומד ומשקה ומשמש להאורחים כדכתי' והוא עומד עליהם ואמ"ל ר' צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ועוסקים בכבוד ב"ו הקב"ה משיב רוחות ומעלה דשאים ועורך שלחן לפני כל א' וא' ואנו לא יהיה ר"ג ברבי עומד ומשקה עלינו וכו' יע"ש. והק' המרדכי בפ' הנזקי' דמהאי דינא דר' צדוק נימא דלהוי מחילת מלך מחי' מק"ו מכבוד המקום שעורך שלחן לפני כל א' וא' ועושה חסד לאלפים. ותי' דהקב"ה כ"י כ"ע דיליה ומצי מחיל ליקריה משא"כ מלך ב"ו דכבודו לאו דיליה אלא כבודו יתב' שחלק מכבודו למלך. ומעתה אף דבעלמא אין משתמשין בשרביטו של מלך ואפי' אם מחל אין כ"מ. מ"מ קבה"ו שאני שהוא מוחל על כבודו ומצמיח דשאים ועורך שלחן לפני כל או"א כיון דכ"ע דיליה מצי מחיל ליקריה להשתמש בשרביטו ולפקע"ד לא ידעתי מאי קו' ומאי פירוקא הלא התם בסוגיא בד' הנז' בע"א איתא אפי' הרב שמחל ע"כ כ"מ שנא' וה' הולך לפניהם יומם אמ"ל רבא הכי השתא התם הקב"ה כ"ע דיליה ותורה דיליה ומחיל ליקריה אבל הרב תורה לאו דיליה היא. וא"כ דקארי לה מאי קארי לה המרדכי ז"ל. עוד הביא הרב ז"ל דכל מה. שברא הקב"ה עוה"ז הוא להורות לנו דרכיו שהוא רחום וחנון ארך אפים וגו' דע"י האדם ניכרין דרכיו ומידותיו יתב' ולכן נצטוינו והלכת בדרכיו שצריך להתלמד האדם לילך בדרכיו יתב' מה הוא רחום מה הוא גומל חסדים וכו' כן האדם וא"כ כיון שראה הקב"ה לאאע"ה שהוא גומל חסדים מכניס אורחים ע"כ מדותיו יתב' נתן לו רשות להשתמש בשרביטו ולכבדו בזקנה דעד אאע"ה לא היה זקנה. וז"א אברהם אני אומנותי ג"ח תפסת אומנותי והלכת בדרכי א"כ אני נותן לך זכות שתזכה לזקנה שזהו לבושי ועתיק יומין יתיב הוי ואברהם זקן עכ"ל הרב ש"י ז"ל ודפח"ח: אשר עפ"י דבריו אלו פירשתי בעניותי כו' הכתוב אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו דק' דהול"ל אלמדה פושעים וחטאים דרכיך אליך ישובו ולמה הפרידם דמשמע דאני אלמדה הפושעים אבל החטאים איני צריך ללמדם ולנו לדעת למה אינו צריך ואולם נלע"ד בהקדים מה שכתב הרב אהבת עולם משם חתנו ז"ל שתי' לחקי' שחקרו על המפרשים במאמר דמס' יומא גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד. וע"ז חקרו דכך היא המדה אתי עשה דתשו' ודחי ל"ת דלא יוכל בעלה הראשון וגו' ומה כל החרדה. והוא ז"ל תי' עפ"י מ"ש במתני' דזבחים ד' פ' כל הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ינתנו במתנה אחת מתן ד' במתן ד' ינתנו במתן ד' מתן ד' במתן אחת ר' אליעזר או' ינתנו במתן ד' ור' יאושע או' ינתנו במתן א'. דר' אליעזר חייש על בל תגרע. ור"י חייש על בל תוסיף. והק' התוס' בעירובין ד' ק' ע"א בד"ה מתן ד' וליתי עשה ולדחי לאו דבל תוסיף ותי' דלא דמי לכלאים בציצית דהכא ע"י פסיעה הוא בא והיה יכול להתקים בלא דחיית הלאו יע"ש נמצא דהיכא דהוי ע"י פשיעה לא אתי עשה ודחי ל"ת וא"כ בתשו' שהאדם פושע בעבירות מן הראוי שלא יקובל תשובתו וידחה ל"ת דלא יוכל בעלה וגו' אם לא דגדולה תשו'. והגאון ה' שארית יעקב מקהה אקהייתא על האי תירוצא דאינה מעלה בתשו' דע"י פשיעה היא באה דהרי אי אפשר להתקיים מצות עשה דתשו' אם לא שיחטא האדם ויחזור בתשו' דאם הוא צדיק גמור א"א שיקיים מצות עשה דתשו' ומאי אולמיה דתשו'. וכשאני לעצמי רציתי לתרץ דאנה"נ יכולה היא התשו' להתקיים בחטא שחטא בשוגג אבל אם חטא במזיד דיוכל לחזור בתשו' דזהו פשיעה הא ודאי לא היה ראוי שיקובל אם לא דגדולה תשו'. נמצא דעל מה שחוטא האדם בשוגג ליכא ספיקא דודאי אתי עשה ודחי ל"ת ופשיטא דיקובל תשובתו. אבל אם חטא במזיד לא היה מן הראוי לקבל תשו' כיון דע"י פשיעה בא לא אמרי' אתי עשה ודחי ל"ת זולת כי גדול כחה של תשו' עו"ן מ"ש במס' ע"ז לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשו' ליחיד. ולכאו' קן למה היה צריך דהע"ה לאותו מעש' להורות תשו' הלא כך היא המדה דאתי עשה ודחי ל"ת. אמנם התי' לזה הוא מ"ש התוס' דע"י פשיעה לא אמרי' אתי עשה ודחי ל"ת ודהע"ה חטא במזיד שכך אמר הרב כבהני מעוני להורות שכל כך כחה של תשו'. וכבר אמרנו דכל מה שנברא העולם הוא להודיע דרכיו יתב' שהוא רחום וחנון וגו'. מעתה ז"א דהע"ה אלמדה ע"י שאני חטאתי להורות הפושעים שישובו בתשו' להדריכם בררכיך זהו מה שאני צריך לעשות אבל וחטאים שהם שוגגים אליך ישובו מאליהם שכך היא המדה אתי עשה ודחי ל"ת. מעתה נחזור לכו' הכתו' תערוך לפני שלחן וגו' ונקדים מאי דאיתא בש"ר פ"ח ה' צבאות הוא מלך הכבוד למה קרא להקב"ה מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליריאיו כיצד מלך ב"ו אין רוכבין על סוסו ואין יושבים על כסאו והקב"ה חלק כבוד לב"ו נתן המלוכה לדוד והושיב לשלמה על כסאו ולאליהו על סוסו וכו' יע"ש נמצא דהקב"ה חולק כבוד ליריאיו כדי שיתעלה ויתגדל מלכותו וידעו כל הגוים דכ"ע דיליה ומצי מחיל ליקריה. מעתה הרי הוא כמבואר פשט הכתוב שאומר דהע"ה לפניו יתב' בראותי ענותנותך שאתה עורך לפני שלחן כמו שאמר ר' צדוק משיב רוחות מעלה דשאים ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד ועוד דשנת בשמן ראשי כבר כבדתני ונתת לי המלוכה זהו נגד צוררי וא"כ אני צריך להתלמד מדרכיך כדי שאזכה לזקנה כמו אאע"ה. וז"א אך טוב וחסד דהיינו לימוד התורה שהוא הטוב כדכתי' כי לקח טוב וחסד דהיינו לגמול חסד כל ימי חיי ועי"ז אזכה לזקנה ושבתי בבית ה לאורך ימים:

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם היום לעשותם והיה עקב תשמעון וגו' להבין כונת הסמיכות והנמשך יובנו לע"ד בהקדים מ"ש הרב הג' כמוהרח"פ זלה"ה בס' תוכחת חיים דהק' על הש"ס דדריש אשר ילכו זו ביקור חולים דאיך רמוז בתיבות אשר ילכו מצות ביק"ח והוא ז"ל תי' וכמדומה לי שהביא בשם המפ' ז"ל דעיקר מצות ביקו"ח לא תספיק בהליכתו לבקרו לבד אלא עיקר המצוה היא להשתדל להביא לו רופא ורפואה ואיזה תרנגולת וכל דבר הצריך להחולה וזה צריך כמה הליכות לבית החולה להספיק לו כל צורכו וע"ז סמכו בתיבות אשר ילכו למצות ביקו"ח דצריך לילך ולבא כמה פעמים לבית החולה וכבר ידוע מ"ש רז"ל בפי' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן. ועוד ידוע מ"ש בנדרים הבאתי לעיל דמצות ביקו"ח יש לה שכר בעוה"ז דהיינו ה' ישמרהו מיצה"ר ויחייהו מן היסורין ואושר בארץ שהכל מכבדין אותו וכו' מלבד שכרו הטמון לו לעוה"ב. מעתה נא"ה היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן זהו בכל המצות רק יש מצוה אחת גדולה שצריך לעשותה ע"י הילוך. וז"א והיה עקב יש מצוה שצריך הליכת עקב שהיא מצות ביקו"ח שיש לך שכר בעוה"ז דהיינו ושמר ה' אלד'יך לך את הברית וגו' ואהבך וברכך וגו' ברוך תהיה מכל העמים דהיינו ואושר בארץ וגו' ה' ברחמיו יזכנו לקיים המצוה כתקנה ליקבה"ו ויהי נועם ה' אלד'ינו ותשרה שכינה במעשה ידי כל היחידים והגבאים המחזיקים במצוה זאת לעשות רצונו יתש"ל וחפץ ה' בידינו יצלח כיר"א: דרוש א' להספד:

שדרשתי בקהל רב ביום ג' שבט התרי"ב להספד עט"ר מו"ה רבין חסידא כמוהרמב"ן זלה"ה בעהמ"ח ס' בני בנימן זיעא:

והנושא בא:

ה' הצדיק. חטאתי הפעם ה' הצדיק. ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אליהם חטאתי הפעם ה' הצדיק:

איתא במס' בתרא ד' קי"ו ע"א ר' יאושע ן' לוי לא הוה אזיל לבי טמייא אלא לבי מאן דשכיב בלא בני' שנא' אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכה להולך ואמר ר' יאודה אמר רב להולך בלא בנים ע"כ:

ידוע הדבר ומפורסם הענין לפני מ"ו כמה גדלה מעלת הספדן של צדיקים. והן בפרט הספד רע ומר כזה כי הן' בעון לא די לנו צערינו מכת פרידה שאבדנו את רבי סימון אבידה כזאת שאינה חוזרת הי חסיד הי עניו רחמן אבי יתומי' על איזה מהם נבכה תחי' ואף גם זאת רעה חולה כי בעוה"ר לא שביק היתירא עייל בלא בר באמת אמרו צרה גדולה זו אינה מקבלת תנחומין מיאנה להנחם אשר בזה מרגלא בפומי לפרש כוונת המאמר שארז"ל אגרא דבי טמיא שתיקותח. דלכאו' ק' בנוהג שבעולם והסברא נותנת והשכל מחייב דעיקר הליכת האנשים לבית האבל הא ודאי הליכתם היא לנחמו ולהפיג צערו ואיך אפשר שישתקו ויקבלו שכר:

אמנם ניחא לי על דרך מ"ש הנביא מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלם מה אשוה לך ואנחמך וגו' דהכונה דכל מי שרוצה לבא לנחם את האבל צריך למצוא לו צרה יותר גדולה או לפחות בשוה אולי יקבל תנחומין ויתנחם מעט ברם היכא דהצרה היא גדולה עד מאד אשר לא ימצאו המנחמים דבר השוה כמו הצרה והצער הגבוה כהספד זה שאנו עסוקים בהספדו שאין לנו במה להתנחם הא ודאי שבר כפול ומכופל.. וז"א אגרא דבי עמיא שמקבל שכר הרבה בהליכתו לבית האבל העיקר הוא במקום שתיקותא שלא יש לנחמו מעין המאורע ודו"ק:

ובא"א נר' לפקע"ד לפרש כוונת מאמר הנז' הוא עפ"י מה שראתה עיני לה' יקרא דשכבי דרוש מ"א דפי' כונת המאמר הנצב פתח השער דריב"ל לא הוה אזיל לבי טמיא אלא לבי מאן דשכיב בלא בני ורשב"ם פי' שלא היה רוצה להתבטל מלימודו וה' הנז' טעמא טעים עפ"י מאי דאיתא בפ' שואל מי שאין לו בנים הכל באים ויושבים במקומו ההוא דשכיב בי ר' יאודה והוה כניף כל יומא בי עשרה ויתבי בדוכתיה וליום הז' אמר לו תנוח דעתך וכו' נמצא דכל מי שאין לו מנחמים חיובא רמיא ע"כ ישר' לעורר הבכי וההספד ולכן ריב"ל לא הוה אזיל לשום מקום שיש לו מנחמים כ"א לבי דשכיב בלא בני הוה אזיל ומתבטל מלימודו כדי לעורר הבכי וע"ז מייתי ראיה מקרא כדכתיב אל תבכו למת דבעלמא כי אם אתם תהיו מנחמי' את האבלי' אמנם בכו בכה אתם בעצמכם להולך בלא בנים אתם תהיו מעוררים הבכי וההספד. וז"א אגרא דבי עמיא שתיקותא כוונתו רצויה במקו' דליכא מי שיעורר הבכי התם איכא שכר לילך ולעורר הבכי וההספד:

ובכן מן החיוב המוטל ע"כ ישר' לעורר מספד מר נהי בכי תמרורים כמים הניגרים עצבון ודאבון בהספד מר ואבל כבד זה כי הן בעון כי סבל כמה יסורין קשים כגידים מוטל על ערש זה זמן וסוף כל סוף יצאנו בידים ריקניות אחר כל עמל וטורח. כי את זה נר' לפע"ד שהיה מתרעם דהע"ה וכ"ת אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. והדקדוקים רבו למעלה ראש:

והנה רבני אשכנז פירשו מקראי קדש אלה עפ"י מאי דאיתא בזוה"ק פ' פנחס וז"ל א"ר אבא אדכרנא מילתא דשמענא מבוצינא קדישא דאמר משמיה דר"א יומא חד אתי חד חכים עכו"ם אמר ליה סבא סבא תלת בעיי בעינא למתבע מינך. חדא דאתון אמרין דיתבנה לנו בית המקדש שלישי ובית ג' לא תשכח באורייתא דהא כתי' גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון משמע שבית ג' לא יהי' עוד. ותו דאתון אמרין דאתון קריבין למלכא עילאה יתיר מכל שאר עמין מאן דאיהו קריב למלכא איהו תדיר בלא צערא ויגונא ודחוקי כלל והא אתון בצערא וביגונא וכדוחקא תדי' יתיר מכל בני עלמא ואנן לא אית לן צערא ודוחקא כלל. אדרבא אנן קריבין למלכא ואתון רחיקין. ותו דאתון לא אכלי נבילה וטרפה בגין דתהוון בריאים וגופא דילכון תיהוון בבריאותא אנו אכלין כל מה דבעינן ואנן בריאים ותקיפים בכל שייפין ואתון דלא אכלי חלשי כולכון במרעין בישין ובחחבירו יתיר מכל שאר עמין עמא דסני לכון אלהכון וכו' זקף ר"א עינוי ואשגח ביה ואתעביד תילא דנרמי כיון דנח רוגזיה אהדר רישא ובכה ואמר ד' אדונינו מה אדיר שמך וגו' כמה תקיף חילא קדישא ולית מילא זעירא דלא נפקת מפומיה דקב"ה ומילין אילין דשאיל האי רשע אנא שאלנא יומא חד לאליהו ז"ל ואמר לי דבמתיבתא דרקיעא אסתדרו קמי קוב"ה. ותירוצים לקו' הא' למ"ש גדול יהיה כבוד הבית וגו' דמשמע דליכא אלא שנים דוקא התירוץ שזהו אחרון לבנין אדם משא"כ בהמ"ק דלעתיד בעהי"ת יהיה בידי שמים כדכתיב מקדש ה' כוננו ידיך אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו וגו' ולקו' הב' תירצו דודאי אנן קריבין למלכא עילאה יתיר מכל שאר עמין ודאי הכי הוא דישראל עביד קב"ה לבא לכל עלמא והכי אינון ישר' בין שאר עמין כליבא גו שיפין וכמה דשיפין לא יכלי למיקם בעלמא אפי' רגעא חדא בלא ליבא ועל דא הוי באמצעותא דבה קיומיה סוכלתנו ולא ידעי מידי כל שאר שיפין דלא קריבין למלכא דאיהו חכמתא במוחא אלא ליבא ושאר שייפין רחוקים מינה ולא ידעי כלל. ולפ"ז א"ש מ"ש כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמי' שכל החכמה היא אצל ישראל שהם נחשבים ללב לכן בכל הצרות מרגישים תכף ישראל שהם נמשלים ללב דאיהו רכיך וחליש משא"כ אוה"ע שהם נמשלים לשאר שיפי לא ידעי מצערי ויגוני. ולקו' הג' דישר' לא אכלי נבילות וטריפות וכו' דהא ליבא דאיהו רכיך וחליש לא נטיל למזוני אלא ברירו וצחותא דכל דמא ומזונא נקי וברירא ואיהו רכיך וחליש מכלא ושאר פסולת אנח לכל שאר שייפין וליבא איהו נקי ברירא מכלא לית ביה מומא כלל כך קב"ה נטיל ליה לישראל דאיהו נקי וברירו דלית ביה מומא על דא כתי' כולך יפה רעיתי ומוס אין בך עכ"ל:

והנה אמת שתירוץ זה אינו מספיק לקו' הג' דמה הרוחנו דהלב אינו אוכל כי אם הטוב טוב וא"כ אדרבא שהיה להם לישר' להיות יותר חזקים ובריאים מאוה"ע וע"ז תירצו רבני אשכנז ז"ל עפ"י מאי דאיתא מ"ש הרמ"ה ע"פ כי תבואו אל הארץ ונתתי נגע צרעת דמאי בשורה היא זו ומאי שנא דקודם לכן לא היו נגעים ועכשיו בזמן הבית יהיו נגעים ומפרש משום דכתי' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם ממש היינו בנשמות הצדיקים שהם עיקר מרכבה לשכינה ומהם מתפשטת אל המשכן והשכינה היא אש אוכלה ודוחה הקליפו' לחוץ כמ"ש מעבירין את המת מלפני הכלה וכמ"ש מפני שרי גברתי אנכי בורחת ואז הקלי' נדחית בחוץ זהו הנגע. וז"א כי תבואו אל הארץ ונתתי נגע צרעת בחוץ משא"כ שלא בזמן הבית שאין השכינה בורה נשארה נגע הקליפה בפנים ממש שאין השכינה שורה ומטעם זה באים הנגעים לישראל ובזמן הבית הם מבחוץ מאימת השכינה ובזה"ז הם בפנים משא"כ אוה"ע דמעולם לא שרתה שכינה בהם אין להם נגעים בחוץ כלל וע"ז הם בריאים וטובים וחזקים מעתה זהו כונת הכתובי' והוא דלעיל מיניה קא אמר כי קנאתי בהוללים וכו' וע"ז קא מתמיה אך ריק זיכיתי לבבי ולא אכלתי שום מאכל אסור ועכ"ז ואהי נגוע כל היום ושמא תאמר שלא מחיתי על אנשי הדור ונתפסתי בעונם ותוכחתי לבקרים ואחשבה זאת עמל הוא בעיני שהוא כמו עול ח"ו עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם הכונה שאזי יהיה הצדיק מרכבה לשכינה ויוצאין הנגעים חוץ לגוף ודי בזה: ואני בעוניי נר' לפקע"ד פשט הכתו' הנז"ל באופן אחר וטרם כל אגיד הדקדוקי' דמאי כף הדמיון כמו הנה דור בניך וגו' דמה דמות יערוך. ותו ק' באו' עמל הוא בעיני דלכאו' תיבת עמל אין לה מובן ותו מהו התי' עד אבא אל מקדשי אל וגו' ובמה יתורץ הקו' אמנם אמינא לה בהקדי' את הידוע דהצדיקים מה שנתפסים בעון הדור הוא מדין ערבות כמו הבנים שנתנום ערבים בעדם כן הצדיקים נתפסים מדין ערב וע"ז חקרו המפרשים ז"ל דהא ישר' יכולים לפטור עצמם מדין חיוב אי יש להם טענת אונס שכפה עליהם את ההר כגיגית וכו' ולמה יתחייב הערב מאחר דהלוה יש לו צד פיטור בצד מה. ולזה תירצו כמה תירוצי' אי משום דינא דמלכותא אי משום כמה טעמי' אחרים וה' דברי חפץ ז"ל בדרשותיו כ' דדל מהכא טעם הערבו' אפי"ה נתפס הצדיק בעון הדור כדאיתא במדר' אלה פקידי המשכן משכן העדות שאני עתיד למשכנו ב' פעמי' אמר לפניו מרע"ה תינח בזמן שבהמ"ק קיים בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמ"ל אני נוטל צדיק אחד ומכפר עליהם ולכאו' תיקשי דמה ענין הצדיק עם בהמ"ק אנ"ו בהכרח לומר שכמו חרבן בהמ"ק שאמרו רז"ל שפך חמתו על העצים ועל האבנים כן בפטי' הצדיק תדע בהכרח שעונות הדור רבו למעלה ראש. ואז כשתראה אשר יפקוד ה' איש על העדה חסיד קדוש גדול הדור הוא שהוכרח הקב"ה בהכרח גמור לסלק את הצדיק בעון הדור. וזהו כמ"ש במכות כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי טוב לי יום א' שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני הרי שיש לו דמות הצדיק עה חרבן בהמ"ק עכ"ל עו"ן מ"ש רש"י ז"ל ותוכחתי לבקרים מיתתי מתקרבת בכל בקר ובקר ורד"ק פי' אם אמרתי אספרה וכו' אסף אמרו וכן חסיד שבכל דור ודור. ולכאו' ק' מה ענין החסיד לומר דברים אלו ומה קשר דברים יש עם מה שלמעלה אמנם עפ"י דרכינו אתי שפיר דהצדיק מתרעם אך ריק זיכיתי לבבי כונתו לריק יגעתי לסגל מצות ומע"ט ואהי נגוע כל היום סובל יסורים קשים וחולאים רעים ולא זו בלבד אלא אף גם זאת רעה חולה ותוכחתי מיתתי מתקרבת בכל בקר ובקר אם אספרה הטעם מדין ערבות כמו הנה דור בניך בגדתי כמו ערבות הבנים ואחשבה לדעת זאת טעם המיתה עמל הוא בעיני שיכולני לפטור את עצמי בטענת עמל הוא בעיני שהוא אונס ותשו' לזה עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחרי' מ"מ נתמשכן ב' פעמי' זיל בתר טעמא דשפך חמתו וכו' והוא הטעם ג"כ בפטי' הצדיק ודוק. וזהו אצלי כונת הכתו' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו עפ"י האמור ניחא דידוע דלעת מצוא זו מיתה ורד"ק פי' לשטף מים רבים וגו' אפי' אם יבואו צרות רבות ורעות כקול מים רבים מרוב עונם וחטאתם אליו לא יגיעו ופשוט:

והנה כל המפ' ז"ל תירצו לחקי' הקודמת דאיך הצדיקי' נתפסים מדין ערב מאחר דאית לנו טענת אונס והם אמרו דדין זה דערב נאמר בשני גופים מוחלקים משא"כ בכללות ישר' דכולם נחשבים כגוף אחד ואסמכוהו אקרא אתם נצבים היום כולכם וגו' כל איש ישראל דנחשבים כגוף אחד ובזה פי' הרב מהרימ"ט ז"ל כונת הכתו' ידין בגוים מלא גוויות מחץ ראש על ארץ רבה דהכונה דכשהקב"ה דן את הגוים דן אותם כל גויה בפני עצמה משא"כ בישר' מחץ ראש א' נוטל הצדיק ומכפר על הדור שלו אלו תו"ד ז"ל. ואני עני ב"א לפרש קשר הדברי' של אחריו מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש. דלכאו' ק' מה קשר דברים איכא. ותו מה זו נתינת טעם על כן ירים ראש. ותו ק' מאי שנא דנוטל הקב"ה הראש אם הטעם הוא משו' דנחשבים כגוף אחד מאי שנא הראש משאר הגוף אמנם אמינא לפק"ד עפ"י מאי דאיתא התם בסוטא דנחלקו ר' אליעזר ור"מ במתני' היכא דנמצא הגוף במקום אחד והראש במקום אחר ר' אליעזר אמר הראש הולך אחר הגזף ור"מ אמר הגוף הולך אחר הראש. ופי' בש"ס פלוגתייהו במת מצוה קנה מקומו ואיפסיקא הלכתא כר"ע דהגוף הולך אחר הראש. וידוע דהצדיקים נקראו ראשי העדה וז"א מחץ ראש וגו' וכ"ת מאי שנא הראש משאר הגוף. לזה תירץ יטי'ב מנחל בדרך הלא תראה עגלה ערופה בנחל דאיפסיקא הלכתא דהגוף הולך אחר הראש ועל זה נותן טעם לשכח על כן ירים ראש ודו"ק:

ועוד נראה לפק"ד טעמא אחרינא דנשתנה הראש משאר איברי הגוף. ואגב. נבין כונת הכתו' זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם שבת משום לבינו נהפך לאבל מחולינו על זה היה דוה לבינו על אלה חשכו עינינו דלכאו' הדקדוקי' רבו ואך את זה אגיד למה שינה בתחי' נקט לבינו ואח"ך נקט חשכו עינינו וכדי להבין כו' מ"ק אלה נחפשה ונחקורה דאיך מתכפרין ישר' במיתת הצדיק דבשלמא לפי דברי הזוה"ק דנמשל להקזה שפיר מתכפרין כמו ההקזה שמתרפא כל הגוף אמנם לפי דברי המפרשים דנמשל לראש ואית דמפרשי דנמשל ללב וכמ"ש רז"ל זאת רעתך כי נגע אל לבך אלו צדיקים כפי דבריהם במה מתכפרים ישראל במיתת הצדיק:

אך אמינא לפקע"ד דהדברים מגיעים לההיא דאיתא במס' תמורה ד' י"א ע"ב ת"ר יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ת"ל כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש ממנו לה' ולא כולו לה' יכול תצא לחולין ת"ל יהיה קדש הא כיצד תימכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה דברי ר"מ ור"י ר' יוסי ור"ש או' מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה שנא' כל אשר יתן ממנו לה' כשהוא או' יהיה קדש לרבות את כולה ואמרו התם בש"ס שאף ר' יאודה לא נחלק אלא במקדי' אבר שאין הנשמה תלויה בו אבל מקדיש דבר שהנשמ' תלוי' בו כגון האו' לבה של זו עולה או ראשה של זו עולה מודה ר"י דפשטה קדושה בכולה:

ורגע אדבר במאי דאיתא התם תו' בש"ס בעי רכה הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות ליה קדושת הגוף מי אמרי' כיון דנחתא לה קדושת דמים נחתא. ליה נמי קדושת הגוף ומדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולה או דילמא חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרי' והקשו בש"ס תיפשוט ליה מדידיה דהאמר רבה הקדים זכר לדמיו קדוש קדושת. הגוף ותי' התם דאקדשיה לכולה הכא דאקדשיה לחד אבר מאי חיקו ע"כ ופי' רש"י בד"ה דהאמר רבה הקדיש זכר לדמיו איל זכר ולהכי נקט רבה זכר דבעולה איירי רבה ונקבה לא חזייא לעולה וליכא למי' קדושת הגוף עכ"ל:

והנה הא דאמרו בש"ס ותיפשוט ליה מדידיה עיקרו איתיה התם בש"ס ד' י"ט ע"ב דהתם תנן המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם ר' שמעון או' תמכר שלא במום. ופי' רש"י בד"ה תימכר שלא במום דהואיל ולא חזייא ליה למילתיה מום גמור הוא זה ולא קדשה קה"ג ותימכר מיד ויביא בדמיה אשם ואע"ג דגבי מפריש נקבה לעולה לא פליגי ר"ש דודאי בעיא מום התם הוא דאיכא שם נקבה עולה בעוף אבל אשם נקבה לא מצינו והיינו מום ולא קדשה אלא לדמי עכ"ל רש"י:

ומידי דברי לא אחשוך פי לדבר כי חזות קשה הוגד לי בדברי רש"י הללו דסתראי נינהו למאי דאי' התם לקמן ד' ז"ך ע"ב תנן התם במתניתין אמר על הבהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה ובגמ' איתא התם טעמא דבהמה טמאה ובעלת מום דלא חזיין לא בעיין מומא אבל מפריש נקבה לאשם או לעולה בעיין מומא אמר ר' יהודא אמר רב מתניתין דלא כר' שמעון דתנן ר' שמעון או' תמכר שלא במום ע"כ הרי דסתרי דברי הש"ס עצמו ואיהו דידיה אדידיה כיעו"ש דנר' להדיא דפליג ר"ש אף בעולה וצ"י:

מעתה נהדר לענינינו דאמרו התם ד' י"ט בש"ס שהק' לת"ק ולמה לי הסתאב תימכר כיון דלא חזייא למילתיה היינו מומא ומשני אמר רב יאודה אמר רב דאמרי' מיגו דנחת' לה קדושת דמים נח"ל נמי קה"ג. אמר רבה זאת אומרת הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף. תו איתא התם בש"ס ר' שמעון או' תימכר שלא במום אמר ליה ר' חייא לר' יוחנן מיגו דנחתא לה קדושת דמים תיחות ליה קה"ג ומשני ר"ש לטעמא דאמר כל מידי דלא חזיא לגופיה לא נחתא ליה קה"ג דתניא וכו' יעש"ב:

וחזה הוית לה' מזל שעה ז"ל בדרשותיו פ' חיי שרה ד' קט"ו ע"ג שהק' מסו' זו למ"ש רש"י ז"ל לעיל ד' י"א שפירש דנקבה לא חזייא לעולה וליכא למימר קה"ג הרי דהוא הפך דידיה והפך סוגיא ערוכה הפך דידיה דהוא כתב דאף ר"ש לא פליג אלא במפריש נקבה לאשם אבל במפריש לעול' מודה דקדשה קה"ג. והפך הש"ס דאמרו מיגו דנחתא לה קדוש' דמים נחתא לה נמי קה"ג ואיך כתב ז"ל וליכא למי' קה"ג יעו"ש שהאריך הרחיב הדברי' והניחה בצ"ע:

ולפקע"ד אחרי המחי"ר מכת"ר תיובתא לא קא חזינא כלל דהרואה יראה דמ"ש רש"י ז"ל וליכא למי' קה"ג לאו למימרא דלא קדשה קה"ג כלל אלא כונתו רצויה דלא קדשה קה"ג ליקרב היא עצמה אבל אה"ן דקדשה קה"ג לענין דבעיא מומא ותדי דהכי הוא שהרי התם בד' י"ט פי' רש"י בד"ה מיגו דנחתא לה וכו' נח"ל נמי קה"ג להא מילתא דבעי' מום עכ"ל וכונתו מבוארת דלא תימא קדשה לה קה"ג ליקרב היא עצמה דנקבה לא חזייא לעולה אלא נחתא לה קה"ג להא מילתא קה"ג דבעיא מומא ובכן סרה מהר תלונת הרב ז"ל לפקע"ד המעט הוא ודו"ק:

והנה דין זה דרבה דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף לכאורה נרא' דהוא מוסכם בין לר"ש בין לרבנן דעד כאן לא פליג ר"ש אלא במפריש נקבה לאשם דלא חזייא לגופיה אכל מקדיש זכר לדמיו יודה ר"ש דקדוש קה"ג כן פי' ה' חק נתן ז"ל לך נא ראה:

ואחד הרואה בתוס' שם שכתבו בד"ה זאת אומרת הקדיש זכר וכו' וז"ל ותימה למהרא"ש מאי שנא ממקדיש לדמי נסכים דאמר בפ"ק דשבועות דף י"א דאינו קדוש קה"ג ושמא י"ל דההיא התם אתיא כר' שמעון דאמר לקמן בסמוך דכל מידי דלא חזי לגופיה לא נחתא ביה קה"ג. ועין רואה דדברי התוס' הללו מרפסן איגרי דהרואה יראה דקושיתם היא קו' הש"ס בשבועות דהתם אמר רבא תמידין שלא הוצרכו לצבור נפדין תמימים משום דלב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן ופריך אביי לרבה והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג ומשני ל"ק הא דאמר לדמי נסכים הא דאמר לדמי עולה ע"כ הרי דקושיתם היא קו' הש"ס עצמה. והרב חק נתן ז"ל הגיה קו' התוס' הנז' דאינה לרבה כ"א לעיל מיניה דאמ"ר יאודה מיגו דנחתא לה קדושת דמים נח"ל קה"ג וע"ז מקשו שפיר מההיא דשבועות היכא דהקדיש לדמי נסכים דלא אמרי' מיגו הנז' ותי' דההיא דהתם אתיא כר"ש שמחלק בין היכא דאמר לדמי עולה להיכא דאמר לדמי נסכים יעש"ב ואף שתי' זה הוא מעט דחוק אין נסתר מחמתו משום מקום:

אך את זה חזות קשה הוגד לי שראיתי לה' צאן קדשים ז"ל שכ' וז"ל לשון התוס' מגומגמים וצריך להגיה בתירוצם וי"ל דרבה אמרה למילתי' לס' רב יאודה אמר רב ואיהו דידיה ס"ל כר"ש וכונתו רצויה דקו' התוס' היא לרבה דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג אמאי מחלק התם בין היכא דאמר לדמי עולה להיכא דאמר לדמי נסכים וע"ז בא לתרץ דהא דאמר רבה הקדיש זכר וכו' אליבא דר' יאודה אמרה ואיהו ס"ל כר"ש דלא קדוש קה"ג: ובאמת נוראות נפלאתי על הרב ז"ל ולא זכיתי להבין ד"ק תחילה דמשוי פלוגתא בין ר"ש ורבנן בדין זה דרבה ומאין לו לאפושי פלוגתא זאת ועוד כי דבריו הם הפך ש"ס ערוך דתמורה הבאתיו לעיל היכא דבטי רבה הקדיש אבר לדמיו אי קדיש או לא הקשו בש"ס ותיפשוט ליה מדידיה ומאי קושיא דהא לא אמרה רבה למילתיה אליבא דידיה כי היכי דתיפשוט לו' מדידיה באופן שדבריו שגבו ממני:

איך שיהי' נקיטינן מכל האמור דלא נחלקו ר' יאודה ור' יוסי אלא במקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו כגון האומר רגלה של זו עולה אבל מקדיש אבר שהנשמה תלויה בו כגון האו' לבה של זו עולה או ראשה של זו עולה כ"ע מודו דפשטה קדושה בכול' וה"ה הטעם בפטי' הצדיק שהצדיקי' נקראו ראשי העדה וגם נקראו לב כנז"ל דדרשו רז"ל זאת רעתך כי נגע אל לבך, אלו הצדיקים והטעם דכ"ז שהצדיקי' בעולם כל השפע כמקבלים ישר' הוא בשביל הצדיקי' וכמ"ש רז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני והוא ממש דומה ללב דכמו שמצינו דכל האוכל שאוכל האדם יורד ללב ומשם יתפרד לכל האיברים וזהו חיות וקיום האדם ה"ן הצדיק הוא קיום העולם וע"י מקבלים שפע הקדושה והברכה ובכן בהסתלק הצדיק שמקריבו כקרבן כידוע שמיכאל הכהן הגדול עומד ומקריבו נמצא דהקדיש הקב"ה אבר אחד שהנשמה תלויה בו וקיום העולם תלוי בו ולזה פשטה קדושה בכל ישר' ונעשו כולם קדושים קה"ג ומתכפר עונותיהם:

אשר עפי"ז אחזה אנכי לפ' כונת הכתובים האמורי' בתהלים וכ"ת השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו כי בתנתנו אלקים צרפתנו כצרוף כסף וגו' הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה אבא ביתך בעולות אשלם לך נדרי. ולכאורה הדקדוקי' רבו מהו אומרו ולא נתן למוט רגלינו רגל מאי בעי הכא. ועוד ק' אומרו באנו באש ובמים. ותו ק' אמאי נקט בתחי' לשון רבים ואח"ך לשון יחיד אבא ביתך וכו' היל"ל נבא ביתך בעולות נשלם וגו'. אמנם הוא הדבר אשר דברנו. ובהקדים מה שחקרו המפר' דאיך יהיה פטירת הצדיק במקום קרבן מאחר דאין זבח בלא נסכים ולזה תי' דע"י התעוררות הבכי והדמעות מתלהב האדם כאש בוער בקרבו להוציא הדמעות ופ"י ההתלהבות נחשב כמו אש והדמעות הם במקום נסכים ואז ודאי נחשב פטי' הצדיק במקום קרבן ומעתה אלך לי לפ' כוונת הכתו' והוא דבתחי' מתפלל ברכו עמים אלד'ינו וגו' דהיינו שמתפלל בעד הצדיקי' וז"א השם נפשינו דייקא שהם הצדיקים שיהיו בחיים ואף ע"כ עם הקהל מתפלל ולא נתן למוט רגלינו דייקא שהם שאר העם דהא איכא למ"ד דאף האו' רגלה של זו עולה דפשטה קדושה בכולה ונותן טעם לשבח לעיקר תפילתו כי בחנתנו אלק'ים שהוא מדה"ד צרפתנו כצרוף כסף כי לא די לנו צרת הגלות שהבאתנו במצודה ושמת מועקה במחנינו ואף גם זאת רעה חולה הרכבת אנוש שהוא כינוי אל היצה"ר הוא שטן הוא מה"מ לראשינו דייקא שהוא הצדיק באנו באש ובמים דייקא ע"י סילוק הצדיק נתעוררנו בבכי והספד ונפתחו שערי דמעה וע"י זה ותוציאנו לרויה דהוא נחשב במקום קרבן ממש כמו שאבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי וע"ז נקט לשון יחיד דנחשבי' כגוף א' ודו"ק:

ואם כנים אנו בזה מה נמלצו אמרי יושר תי' שתירצו המפ' לשני המאמרים דבמקום א' אמרו נוטל צדיק א' ומכפ' ובמקום אחר אמרו מפני הרעה העתידה לבא ב"מ והם אמרו אך בחלקו"ת דכשהוא צדיק הוא לכפרה. אמנם כשהם שנים ב"מ הא ודאי הוא מפני הרעה העת"ל ב"מ. ולכאו' ק' דנר' דבריהם כהלכתא בלי טעמא דמאי נפ"מ אם הם א' או שנים. אמנם עפי"ה ניחא דבשלמא בסילוק צדיק אחד מורה דישראל הם כגוף אחד והקדיש אבר א' מהם הלב או הראש שהנשמה תלויה בו וממילא פשטה קדושתה בכולהו ישראל אך כשמתו שנים מורה דלא הקדישו לשם כל ישראל מאחר דאבר אחד היה די ולמה לי שנים ודאי כי לא מתורת הקדש סילקוהו כ"א מפני הרעה העתידה לבוא ב"מ:

מעתה זה נר' לע"ד כונת הנביא שהיה מקונן זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם דהיינו שהם שני צדיקים וע"ז שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו ויהיב טעמא ע"ז כשהיה צדיק א' דוקא היה דוה לבנו דייקא שנחשב כמקדיש אבר שהנשמה תלויה בו שהוא הלב על אלה עתה שהם שנים חשכו עינינו שהם אברים שאין הנשמה תלויה בהם והוא ודאי מפני הרעה העת"ל ב"מ ודו"ק. וזה יהיה רמ"ז הר הר'ומז הצדיק אבד ואין איש שם על "לב" דייקא מי שיבין דפטירת הצדיק רומז ללב שחיות וקיום העולם תלוי בו וק"ל:

והרב א"א הראש מו"ר שאנו עסוקים בהספדו זצוק"ל פירש כוונת שכתוב הנז' הצדיק אבד וגו' כמין חומר בשני אופנים. אופן הא' בהקדים מ"ש הרב מהר"ש אלגאזי משם ה' בעל עשרה מאמרות דהספד הצדיק הוא מוכרח גמור לכבוד שלא יחזור לבא בגלגול ח"ו כמ"ש רז"ל אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא. וע"ז אמרו כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שהוא מדה כנגד מדה ממש דזה שנתעצל בהספדו של חכם ולא חש שמא יבא בגלגול ח"ו הצדיק גם הוא ראוי לעונש זה לקוברו בחייו ממס שיחזור לבא בגלגול פעם אחרת. ובזה פי' הרב זצוק"ל כו' הכתו' הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד שגומלים חסדים להחים בהספד נאספים לביתם באין מבין כי מפני הרעה דהיינו ההספד והבכי נאסף הצדיק לעולם ולא ישוב עוד בגלגול ח"ו ודו"ק:

ובא"א פירוש זצוק"ל ובהקדים מאי דאיתא התם בברכות לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני ר"ל ור"י חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה לא חסיד אני שכל מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך. ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה לא חסיד אני שכל מלכי מ"ו יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשיליא כדי לטהר אשה לבעלה עכ"ל. ופי' הוא ז"ל פלוגתייהו בצדיקים נתפסים בעון הדור דחד ס"ל דהצדיק טוב לשמים נתפס בעון הדור ואידך ס"ל דגם הצדיק טוב לשמים ולבריות נתפס בעון הדור. וע"ז היה מתפלל דהע"ה לס' חד תנא דטוב לשמים נתפס בעון הדור לז"א לא חסיד אני שכל מלכי מ"ו ישלים וכו' ואני חצות לילה וכו' הרי דאני טוב לשמים. ולאידך דטוב לשמים ולבריות לז"א לא חסיד אני שכל מלכי מ"ו יושבים אגודות אגודות ואני ידי מלוכלכות וכו' הרי דאני טוב לשמים ולבריות ועל כן אני מתפלל שמרה נפשי וגו' מעתה זהו כו' הכתוב הצדיק אבד ואין איש שם על לב באמרם דהצדיק היה טוב לשמים לבד ולא נתפס בעון הדור ואנשי חסד ג"כ נאספים דהוי טוב לשמים ולבריות באין מבין כי מפני רעתם עונותם נאסף הצדיק הא' ודו"ק:

מעתה ניהדר אנפין למאמרינו הניצב פתח השער והוא דאיתא התם במס' בתרא וז"ל אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים ר' יוחנן ור' יאושע ן' לוי חד אמר כל שאינו מניח בן וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר תלמיד דאמר ר"י דין גרמה דעשיראה ביר ומדרבי יוחנן אמר תלמיד ר' יאושע ן' לוי הוא דאמר בן והא ריב"ל לא הוה אזיל לבי עמיא אלא לבי מאן דשכיב בלא בני דכתיב בכו בכו להולך וא"ר יאודה להולך בלא בנים אלא ריב"ל הוא דאמר תלמיד ומדריב"ל אמר תלמיד מכלל דר' יוחנן אמר בן קשיא דר' יוחנן אר' יוחנן לא קשיא הא דידיה הא דרביה עכ"ל הש"ס ופירש"י הא דידיה דאמר דין גרמה דעשיראה ביר דמינה משמע דאיהו ס"ל כיון שהניח תלמיד הוי ירא אלקים והא דאמר שלא הניח בן דרביה ואיהו לא ס"ל הכי ע"כ. וכן פי' מהרש"א וז"ל מבואר כי העוה"ז הוא העולם העובר ועוה"ב הוא עולם הנצחי וכיון שמניח תלמיד לקיים מצות בוראו ולהעמיד עולם הנצחי אינו בכלל לא ירא אלקים ע"כ: הראת לדעת דכל עיקר תכלית המבוקש להניח תלמיד בעוה"ז דזה נקרא אליפות למו לקיים מצות בוראו להעמיד עולם הנצחי. ולכאו' יל"ד ממ"ש התם במס' ברכות נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה והק' בש"ס והאמר ר"י דין גרמא דעשיראה ביר ותי' הא דלא הוו ליה כלל הא דהוו ליה ומתו הנה הוה מצי לשנויי הא דלא הניח תלמיד ומדלא משני הכי מוכרח דהיכא דלא הוו ליה כלל אז ודאי אונס יסורי' של אהבה אבל היכא דהוו ליה ומתו אזי חזינן כשהניח תלמיד די והוו יסורים של אהבה. אשר בזה נר' לפקע"ד כו' הכתו' אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו והכונה אשריו אשר יבואו עליו יסורי' של אהבה שמתו בניו ובתנאי וע"מ ומתורתך תלמדנו שהניח תלמיד:

ובזה נר' לפקע"ד כו' הכתו' מי זה האיש ירא ה' יורינו בדרך יבחר נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. דלכאו' פסוקים אלו אין להם קשר זה בזה. אמנם עפי"ה ניחא. וז"א מי האיש ירא ה' דנכנס בכלל ירא ה' יורינו בדרך יבחר דהיינו שיש ב' דרכים לפניו יתב'. הא' נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ דהיינו שהניח בן. והדרך הב' סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם דהיינו שהניח תלמיד ויהיב טעמא דכל הב' דרכים הם לקיים המצות ולעשות לו נח"ר. וע"ז מתפלל עיני תמיד אל ה' אם מניח בן או תלמיד העיקר הוא כי הוא יוציא מרשת רגלי ודו"ק:

ובדרך זו אלך לפ' כו' הנביא אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חולי ואשאנו בני יצאוני ואינם אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי. דלכאו' ק' מהו החולי שסובל ומהו החולי שאינו סובל האמנם עפ"י דרכינו ניחא וז"א אוי לי על שברי בעוה"ז נחלה מכתי לעוה"ב ואני אמרתי אך זה חולי ואשאנו אם היה זה החולי כבר דהיינו בני יצאוני ואינם דכיון דהוו לי בנים ומתו הא ודאי הוו יסורי' של אהבה כמ"ש בש"ס אך דא עקא אין נוטה עוד אהלי ואין מקים יריעותי דהיינו שלא הניח תלמיד וזו רעה חולה בר מינן:

איך שיהיה יען שראיתי שהטרחתי למו"ר במילי דכדי כי ה'ן בעון מרוב צערי וטרדותי לא נתנוני השב רוחי להתיישב על דעתי ולדבר שתים כהלכתן כאשר נכון לפני מו"ר חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחלת דברי ה' הצדיק שם רמז להספד רע ומר כזה דעלי להצדיק את דינו יתב' ולומר צדיק הוא וצדיק דינו כמ"ש איוב גם את הטוב נקבל וגו':

חזרתי ואמרתי חטאתי הפעם ה' הצדיק. שם רמז דידוע דכל זה שהצדיק מכפר הוא דוקא כשיתעוררו בתשו' וכל אחד מישראל יאמר בשלי הצער הגדול וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח וז"א ויאמר אליהם חטאתי הפעם וישובו בתשו' אז ה' הצדיק מכפר על עונותינו וע"כ פשעינו: חזרתי ואמרתי ויאמר אליהם חטאתי הפעם ה' הצדיק. בתקדים את הידוע כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט. ועו"ן מ"ש במדרש איכה וז"ל מה שמו של מלך המשיח רב אדא בר כהנא אמר הה"ד וזה שמו אשר יקראו לו ה' צדקנו דאמ"ר לוי טבא למדינתא דשמה כשם מלכה ושה מלכה כשם אלהי"ה שמה כשם מלכה דכתי' ושם העיר מיום ה' שמה ושם מלכה כשם אלדי"ה דכתיב וזה שמו אשר יקראו לו ה' צדקנו. מעתה זה יהיה רמז הכתוב ויאמר אליהם חטאתי הפעם וכיון שיחזרו בתשו' אז ה' הצדיק יבא מלך משיחנו שנקרא ה' צדקינו בעגלא ובז"ק כיר"א:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה