אור ברסלב
איש אמונים דרוש למעלת ארץ ישראל

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש למעלת ארץ ישראל

דרוש שדרשתי ביום ח לחודש חשון שנת התרמ"ה

והנושא בא. כי תדור גדר לה' אלק'יך לא תאחר לשלמו למען יברכך ה' אלק"יך:

איתא במ"ר פ' קדושים וז"ל א"ר יאושע בר חמא עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי המצוות אצל בעלי תורה ואית לן תלת קראי כי בצל החכמה בצל הכסף. וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר ע"כ:

ידוע הדבר ומפורסם הענין לפני מו"ר גודל קדושת עיר קו"ת. חזה ציון קרית מוערינו. ירושלם דדהבא אין ערוך אליה על אחת כו"כ טובה כפולה. ארץ מאד נעלה. כאשר הפליגו רז"ל בפ' בתרא דכתובו' דאיתא התם וז"ל א"ר אלעזר כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנא' העם היושב בה נשוא עון אמ"ל רבינא אנן בסובלי חלאים מתנינן לה עכ"ל:

ולכאורה ק' מאי חדית לן ר"א הדר בא"י שרוי בלא עון וכי קרא אתא לאשמועינן הלא מקרא מלא דבר הכתו' העם היושב בה נשוא עון ומה הוסיף ר"א ותו ק' מאי קא"ל רבינא אנן בסובלי חלאים מתנינן לה במאי קא מיירי אי מיירי בתושבי אר"י שהם סובני חלאים ובזה מתכפרין פשיטא כיון דסובלים הן מתכפרים בלתי דירת אר"י ואי כוונתו לו' לו' דסובלי חולאים בלתי דירת א"י הוא הפך הכתוב דקאמר התם העם היושב בה ובמאי פליגי רבינא ור"א:

אמנם ראיתי נהר' החסיד ה' שארית יעקב ז"ל שפי' כונת המאמר דפליגי רבינא ור"א בדבר שכלי ובתיבת נשוא עון דקאמר קרא דר"א ס"ל דהשכל מחייב דכל הדר בא"י מקום הקודש ובפרט בהר המוריה מקדש וקדשיו. יתכפרו לו עונותיו כי המקום גורם למחול עונותיו ומפרש כוונת הכתוב נשוא עון ר"ל מחול העון ורבינו פליג עליה דהשכל יחייב דהחוטא בא"י דומה להחוטא ועושה נגד רצון המלך בהיכלו של מלך דגדול עונו. ה"ן החוטא בא"י גדול עונו מנשוא ולא די לו דירת א"י אלא צריך שיסבול ג"כ חלאים לכפר עונותיו וכוונת הכתוב נשוא עון ר"ל משאוי גדול כמ"ש קין גדול עוני מנשוא וצרי' לסבול חולאים זת"ד ע"ש:

אשר עפי"ז נלע"ד לפ' כונת הפסוקי' בפ' בהעלותך ויאמר משה לחבב ן' רעואל המדייני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל ויאמר יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ולכאורה רבו הדקדוקים במ"ק אלה ומה היה הויכוח ביניהם:

אמנם עפי"ה ניחא שהיו מתווכחים מרע"ה עם יתרו חותנו בפלוגתא דרבינא ור"א. ונקדים עוד את הידוע דמי שהוא צדיק נקי מעונות נקרא טוב כדכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. וכן מצינו בפ' ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב:

מעתה ז"א נוסעים אנחנו אל המקום וגו' לכה אתנו והטבנו לך ויתכפרו עונותיך כי ה' דבר טוב על ישר' קרא כדכתי' העם היושב בה נשוא עון כס' ר"א. ויתרו השיב לא אלך כי אם אל ארצי וא"מ אלך הכוונה כס' רבינא כי אדרבה כל בתר איפכא. החוטא בא"י גדול עונו מנשוא לא כן אל ארצי וא"מ ליכא שום ספק ותשו' כל דהו מועלת. והכי אית' במ"ר לא אניח את הודאי ואטול את הספק כי דירת ירושלם איכא צדדים לומר דגדול עונו מנשוא ולזה הוכרח מרע"ה לבקש מאיתו בתורת בקשה ותחינה אל נא תעזוב אותנו מאחר שלא היה בידו שום הכרעה לכופו לדעתו ודו"ק:

ובאופן אחר נלפקע"ד לפ' ויכוח יתרו עם מרע"ע ואגב נבין כוונת יתרו שהשיב לא אלך כי אם אל ארצי וא"מ אלך דנר' דברים הללו מיותרים דמה לנו אם ילך לארצו או אל ארץ אחרת ומה זו נתינת טעם והיה די שיאמר לא אלך:

אמנם נראה לפקע"ד לפרש בהקדי' מאי דאיתא בש"ס בסו"פ השואל וז"ל ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא לא אשכח דוכת' לאותבי. אמ"ל להך איתתא אית ליך דוכתא לאוגורי אמרה ליה לא. אזל קדשה יהבה ליה דוכתא. לעייולי. אזל לביתיה כתב לה גיטא שדר לה. אזלה איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותביה בשבילא. אמר רב הונא בריה דרב יאושע כאשר עשה כן יעשה לו. גמולו ישוב בראשו לא מיבעיא בחצר דלא קיימא לאגרא. אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא. מצי אמרה ליה. לכולי עלמא ניחא לי לאוגורי ולך לא ניחא לי לאוגורי דדמית עלי כארי' ארבא עכל"ה:

ומור"ם זלה"ה בחשן משפט בסי' שי"ב פסק וז"ל מי ששכר בית לחבירו שהיה אוהבו ואחר כך נעשה שונאו אינו יכול להוציאו מן הבית. ואם אמר לו בפירוש שאינו משכיר לו אלא מפני שהוא אוהבו ואחר כך נעשה שונאו יכול להוציאו מן הבית עכ"ל:

עוד נקדים מ"ש במדר' רבה פרשת מסעי וז"ל כי אתם באים אל ארץ כנען אמר ליה הקב"ה למרע"ה הן הארץ חביבה עלי שנאמר ארץ אשר, ה' אלד'יך דורש אותה וגו' וישראל חביבין לפני שנאמר כי מאהבת ה' אתכם אני אכניס את ישראל שהם חביבין עלי לארץ החביבה עלי עכל"ה:

נמצינו למדין דנתינת הארץ לישראל היה מסיבת אהבה דוקא ובכן אם ח"ו ישראל אינם עושי' רש"מ יכול לגרשם תיכף כדין וכהלכה. וכעובדא דההיא איתתא וכו':

מעתה זהו הויכוח שהיה בין מרע"ה ובין יתרו דמרע"ה רצה לומר לחמיו יתרו להזמינו שיבא לא"י והסביר לו כי הארץ. הזאת נתן אותה הקב"ה לישראל מטוב אהבתו עמהם. וז"א נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל דייקא כי מאהבת ה' אותנו נתן לנו את הארץ הזאת. ויהי כמשיב יתרו ואמר בשביל זה לא אלך נתן טעם לדבריו כי אם אל ארצי וא"מ אלך הכונה מאחר שהקב"ה לא נתן הארץ כ"א לסיבת אהבתו יתב' א"כ תכף כשנחטא ח"ו יכול לגרשנו מיד כדת של תורה. וזה אומרו כי אל ארצי ואל מולדתי אלך. בהכרח יגרשנו מן הארץ מאחר כי אי אפסר לעמוד נגד היצר הרע הצ'ר הצור'ר ודו"ק:

והנה מצאנו ראינו לבעלי מצות שיהיה להם שכר טוב לעולם שכולו טוב. דהיינו ע"י שמחזיקי' ביד לומדי התורה ומהנים אותם ויושבים הת"ח ולומדים בלימוד זה יש לו שכר במחצית המחזיק בידו. כאשר מצינו בשבת אחים יששכר וזבולון שהיה יששכר לומד וזבולון מתעסק והגיע חצי שכר הלימוד לזבולון שהיה מספיק לו אכילת העוה"ז:

וזה נר' שזהו כונת המאמר הניצב פתח השער. עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה ומביא ראיה קרא כדכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף. נמצא שהם שקולים ממש וע"ז הוק' לבעל המאמר הא כיצד שיהיה החכם יושב ולומד ובעה"ב נוטל מחצית שכר אשר לא עמל בה ולא יגע בה. לזה מביא קרא אחרינא אשרי אנוש יעשה זאת' דייקא שהיא התורה שנקראת זאת כדכתי' זאת התורה ובן אדם יחזיק בה דהיינו הבעה"ב שמחזיק בידו נמצא דלימוד התורה היתה בין שניהם ושקולים הם בקבלת השכר בלתי מגרעת: ובאופן אחר הנראה לפקוע"ד לפרש כונת הפסוק אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. עפ"י מה שראיתי להמפר' ז"ל שמפרשים כונת הפסוק בפ' ואתחנן שמור את יום השבת לקדשו וזכרת כי עבד הית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלד'יך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן צוך ה' אלד'יך לעשות את יום השבת:

דלכאורה קשה מה ראה להזכיר יצי"מ במצוות שבת דוקא ולא בזולתה. ותו קשה אומרו על כן ציוך וגו' וכי בשביל יצי"מ ציונו ה' אלד'ינו מצות השבת והלא עיקר מצוות שבת היא קרא כדכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו. ותו קשה אומרו לעשות את יום השבת היה ליה למימר לשמור את יום השבת: אמנם יובן על פי משל למה הדבר דומה. לאיש אחד שהרחיק נדוד מביתו ובניו ואביו ואמו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו. והלך לעיר אחרת רחוקה והוכרח להתעכב שם כעשר שנים. והוא מתאוה ומשתוקק לראות מבני עירו לפחות. לידע משלום העיר ומשלום נ"ב והילדים אשר הניח שם. ויהי היום וירא איש אחד בשוק. בנאי עסוק במלאכתו. ויכירהו כי הוא מבני עירו ויחבקהו וינשקהו. וישאל לו לשלום אימתי בא ואימתי יצא מהעיר. ויהי כמשיב זה לי שלשה ימים שבאתי. וזה שלשים יום שיצאתי מן העיר. וישמח האיש לקראתו ויתחנן לו שיבוא אל ביתו. ויודיעהו משלום העיר ומשלום כל קרוביו ואוהביו וכל בני ביתו אחת לאחת. ויהי כמשיב כי אי איפשר לו לעשות רצונו. כי הוא בעל מלאכה. ואם יבא לביתו לספר לו כל הקורות בעירו. יפסיד שכירות מלאכתו שלשה דינרים ביום. ויאמר לו האיש ההוא. הרי לך שלשה דינרים בעד שכירות יום שלם. ותבא למחר מהבוקר עד הערב ותודיעני את כל העובר ומשלום כל בני ביתי וקרובי ואוהבי וכיוצא. ונתרצה הבנאי בטוב דעת:

ויהי בבוקר בא הבנאי לבית האיש השוכרו. והתחיל לספר לו בעד איזה אנשים הקרובים והרחוקים ולא עברו שתי שעות מהיום. אז אמר הבנאי שבא לו רעב בבטנו ובכן רוצה לילך לבית לאכול דוקא. וילך לו לביתו ויאכל וישת בטוב לבבו. ואחר גמר אכילתו עלה למטה וישכב וירדם. והבעל הבית מצפה אותו בכל עת ובכל רגע. ויהי כראות הבעל הבית כי נתאחר מלבוא. ויקם הוא בעצמו וילך אל ביתו. וימצאהו ישן. ויאמר לו הלא תבוש ותכלם. הלא מאתמול נתתי לך שכירות כל היום שלשה דינרים. בכדי שתבא אצלי ותספר לי מעין המאורע. וסוף כל סוף באת וישנת.וכי אם היית עסוק במלאכתך היום הזה היית יכל לישן ע"כ המשל:

והנמשל כי הנה מתחילה היו אבותינו הקדושים עובדים את ה' מאהבה. ואח"כ כשנכנסו ישראל למצרים נטמעו. והנה הקדוש ברוך הוא היה משתוקק שיעבדוהו כאשר עבדוהו אבותינו הקדושים. ועל זה תחילה כששלח הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה אמר לו כה תאמר אל בני ישראל ה' אלד'י אבותיכם שלחני אליכם וגו' פקוד פקדתי אתכם וגו' תעבדון את האלד'ים על ההר הזה וכשיצאו ממצרים אחר שקבלו את התורה יצאו בטענה שרצונם לטרוח בשביל מזונותיהם ואי אפשר להם להיותם שקודים על לימודם כל הימים מסיבת דוחק הפרנסה. והקב"ה כביכול נדרש לשאלתם. ונתן לנו יום השבת הקדוש ומזמין לעולם פרנסת יום השבת מקודם. וכמ"ש והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה וגו'. ואם כן מן החיוב המוטל על כל אשר בשם ישראל יכונה לקבוע לו איזה לימוד ביום שבת קודש על כל פנים. ואם ח"ו ילך וישן וירדם נמצא כפוי טובה אחר שהקב"ה נתן לו פרנסתו מיום ערב ש"ק:

וזה כוונת הכתוב שמור את יום השבת לקדשו זוהי מצות שבת לעשותו קודש בלימוד התורה. שאל תטעה שילך וישן ולא יעשה מלאכה זהו שמירת שבת לזה אמר וזכרת כי עבד הית במצרים ויוציאך ה' אלדי"ך משם וגו' ולמה הוצרך להזכירך יצי"מ אם לא בשביל קביעות התורה על כן ציוך ה' אלדי"ך לעשות את יום השבת דייקא ללמוד איזה שעות מהיום בקביעות בלתי מגרעת: ומעתה זה אומרו אשרי אנוש יעשה זאת שהוא קייום התורה בקום עשה ובן אדם יחזיק בה בהתמדה אז יכול לישן ביום ש"ק ודי במה שהוא שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. אמנם מי שאינו לומד בתורת ה' בכל ימי החול אז צריך לפחות יום ש"ק להיות יושב ולומד:

ובאופן אחר ראיתי להרב אהל יעקב ז"ל שפירש כוונת הכתו' אשרי אנוש וגו' והוא דלא יאמר האדם שיודע ללמוד ויכול ללמוד אף אם הוא עשיר גדול לא יאמר בלבו ל"ל ליתן לת"ח שום דבר מאחר דגם אני יכול ללמוד והנני מוכן ללמו' ולא ליתן שופ"ק ושאני זבולון שהיה נותן שלא היה יודע ללמו' ולזה אשרי אנוש יעשה "זאת" שהוא לומד כדת ואפי"ה ובן אדם יחזיק בה דהיינו שמחזיק ביד לומדי התורה אשריו ואשרי חלקו: ואם יאמר האומר מי הכריחני ליתן לתלמידי חכמים של ארץ ישראל הנה כל החייוב הוא להחזיק ביד לומדי התורה יהיה במקום שיהיה:

הנה קו' זאת נרגש בה ה' הגדול מוהר"מ אלשיך ז"ל ותירץ יטי'ב דמצינו בתורתינו הק' כתיב בה כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלדיך בו וגו' לא תסורו מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וגו' והק' הר' ז"ל דתיבת וקמת היא יתירה וכי איך אפשר שיעלה האדם מבלי שיקום:

אמנם פי' הר' ז"ל דאף דיש חכמי' גדולי' במקום אחר בחו"ל אין לו רשות לילך אצלם כ"א לחכמי אר"י דוקא דתורת א"י היא בסימא והיא למודה בקדוש' ובטהרה והיא מעלה גדולה. וזה אומרו וקמת ועלית אל המקום אשר בחר ה' אלדיך בו דווקא וזה יהיה כוונת תחילת המקרא כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' דלכאו' ק' אות למ"ד יתירה היל"ל כי יפלא ממך דבר משפט: אמנם עפי"ה ניחא והכוונה אם יפלא ממך דבר פי' "דבר" ומנהיג אם תצטרכו רב ומו"ץ למשפט שישפוט בינכם וגו' וקמת ועלית אל המקום וגו' ומשם תקחו רב דבר ומנהיג. כאשר זכיתם אנשי העיר הזאת נעמ'י זכיה מעלייא מעלה ע"ג מעלה לא תסור מן הדבר ימין ושמאל ולא יבקשו ממקום אחר קרא כדכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם:

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחי' דברי כי תדור נדר לה' אלדי"ך לא תאחר לשלמו עפ"י מ"ש רז"ל בפי' הפסו' מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת הכוונה דתכף שנדר האדם לתת איזהו דבר יקיים נדרו תכף אף הכא נמי מבקש אני מכם מו"ר אף שידעתי שהם יגעים מכמה שלוחים לעצמם שבאו שנה זאת וכמה נדבות נתנדבו עכ"ז ענין שליח כולל של ירוש' אינו נדבה לבד כ"א הוי נדר מאחר שהוא קבוע בכל המקומות לילך השליח ולקבץ נדרים ונדבות וכיוצא וזה יהיה רמז הפסוק כי תדור נדר לה' אלדי"ך אנכי מצוך לא תאחר לשלמו ובפרט בימים האלה ימי הסליחות סוף השנה תחל שנה וברכותיה וזה רמז למען יברכך ה' אלדי"ך בכל מעשה ידיך אמן כיר"א:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה