איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר
דרוש יח לשבת כלה
דרוש שדרשתי בבהכ"ן הגדולה שנת תרמ"ז ליצירה:
והנושא בא ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל הערה ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד. ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבור את עבודת המשכן:
איתא במס' אבות פ' ג' חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' אלד'יכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו עכ"ל:
יסוד העולם וקיומו היא התורה הקדושה שתתעלה היא חיינו ואורך ימינו כי ע"י עסק התורה נשיג למטרתינו לחיים נצחיים והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו שלא נגע לריק ולא נלד לבהלה והיא שעשועינו בעוה"ז כמו שמצינו בפסחים ד' ס"ח רב יוסף הוו עבדי עיגלא תילתא ביומא דעצרתא והוה אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. נמצא שהיה משתעשע כלימוד התורה:
אך לנו לדעת ולהבין אמרי בינה שהיה אומר אי לאו האי יומא דקא גרים וכו' דח"ו מיחזי כהתפארות שהוא לומד וכמה יוסף שלא למדו וחלילה לחשוב כן על רב יוסף שהוא בעצמו אמר לא תיתני ענוה דאיכא אנא ואיך יוצדק לחשוב שהוא היה מתפאר ח"ו ובודאי דדברים אלו היה אומר ללמדנו מוסר השכל ולא ידענו כוונתו. ואולם נלע"ד לפרש וקודם כל נבין מאמר בש"ס דע"ז ד' ג' ע"א לעת"ל יבואו אוה"ע לפניו יתש"ל ויאמרו חנה לנו מראש ונעשנה [הכונה שיתן להם התורה ויקיימו אותה] ואומר להם הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת מי שלא טרח בע"ש היאך יאכל בשבת ואעפ"י כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה הלכו כל אחד לגגו ועשו סוכה והקב"ה מקדיר להם חמה מנרתיקה כתקופת תמוז ותכף יצאו ובעטו בה. ופריך והאמר רבה מצטער פטור מן הסוכה ומשני נהי דפטור בעוטי מי מבעטי בה עכ"ל. והנה לנו לדעת למה בחר הקב"ה במצות סוכה טפי ממצוה אחרת. ומהרש"א ז"ל בח"א נר' דנרגש מזה וכתב דרמז להם הקב"ה שהעוה"ז הוא כמו סוכה דירת עראי עכ"ל ולא ידענא מאי קאמר מר מאחר שהם תובעים התורה. ונלע"ד בהקדים מה שראיתי להגאון מלבים בס' התורה והמצוה בפ' אמור שכתב וז"ל הנה ידוע דכל דבר שיש בעולם יש בו חומר וצורה ותכלית בדרך משל החיטים בשעת צמיחתן מן הארץ עם השבולים וקש ותבן הם נקראים חומר ואחר המירוח שהוא גמר מלאכתן נעשו צורה והתכלית הוא כשעושים אותו פת לאכילה. כן נמי דומה בדומה כללות האומה ישראלית כשיצאו ישראל ממצרים היו נקראים חומר יען לא היה בידם תורה ומצות והיו כבהמות שכל ימי חייהם נקראים חומר ובפרט שהיו משועבדים בחומר ובלבנים. וכשקבלו את התורה בחג השבועות נעשו צורה שנתקנו גופם לעבוד את ה' ולהשיג לתכלית המטרה שהוא לעוה"ב לעולם שכלו שכת. ואמטו"ל ציוה אותנו הקב"ה בחג הפסח הק' להקריב קרבן העומר מן השעורים לרמוז שעדין אנו כבהמות. ובחג השבועות ציוה אותנו להקריב שתי הלחם שהוא מן החיטים לרמוז שע"י קבלת התורם נעשו צורה. וכל תכליתה הוא להשיג לחיי העוה"ב ולהכי ציוה אותם הקב"ה לקיים מצות סוכה שם רמז שכל חיי העוה"ז הם דירת עראי כצל ימינו עלי ארץ וע"י עשיית מצות סוכה ישכיל האדם בחייו שהם הבל ורעות רוח ויתן חשקו וחפצו לעסוק בתורה מה שיוכל האדם ללמוד משניות תהלים מעמדות ולקיים מצותיו יתש"ל כי זה תכלית בריאת האדם האיש הישראלי אשר זכינו לקבל התורה משא"כ הגוים כמו עת שנולדו מבטן אמם שהאדם בעת לידתו הוא חומר כן נשארים עד יום מותם נמשל כבהמות נדמו. וזהו כונת. דהע"ה מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ופשוט:
אמור מעתה זה יהיה כונת המאמר שלעת"ל יתקבצו אוה"ע לשאול הגיעו תנה לנו מראש ונעשנה שבאותו זמן רוצים שיתן להם התורה ולזה השיב להם הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בע"ש דהיינו שקבלו את התורה בכל לב ונפש ישיגו לתכליתה לעולם שכולו שבת אבל מי שלא טרח בע"ש שאתם לא רציתם לקבלה היאך יאכל בשבת. ורמז להם שכל תכלית קבלת התורה הוא לשמור ולעשות ולקיים כדי לידע שהעוה"ז הוא להבל דמה ימיו כצל עובר. ולזה אמר להם מצוה קלה יש לי לכו ועשו אותה הכונה מינה תבינו שכל עיקר חיי העוה"ז הוא דירת עראי. והם טפשים הבינו הדבר כפשטה ועלו לראש הגג ועשו סוכה והקב"ה הקדיר להם חמה מנרתיקה ותכף בעטו בה ויצאו והראו לדעת כי אינם סובלים לעשות כל מצותיו יתב' אף שסובלים צער גדול כישראל עם קדוש שממיתים עצמם ללמוד וללמד ולשמור ולעשות. וזה חידש לנו מהרש"א. ז"ל שמצות סוכה שציוה להם הקב"ה הוא שרמז להם שהעוה"ז הוא דירת עראי כמו הסוכה:
וזה יהיה כונת המאמר בילקוט פ' כי תצא ר' תנחום פתח זכרוניכם משלי אפרי לגבי חומר גביכם (איוב י"ג) כך אמר הקב"ה לישראל אם זכיתם הרי אתם בניו של אאע"ה שהמשיל עצמו לאפר דכתיב ואנכי עפר ואפר ואם לאו לגבי חומר גביכם התקינו עצמיכם לשעבוד מלכיות ולכאורה המאמר הזה הוא סתום וחתום מה היא הזכיה ומה הוא הקנס שעבוד מלכיות ואיך הוא מדה כנגד מדה. אבל עפי"ה הנה נכון וידוע שאאע"ה קים כל התורה כולה ואפי' עירובי תבשילין ומדת הענוה התחילה מאאע"ה ומדת הענוה היא ראשונה כדכתי' עקב ענוה יראת ה' וכתי' ראשית חכמה יראת ה'. ובכן זה נר' כונת ר' תנחום אם זכיתם לקיים את התורה הרי אתם בניו של אאע"ה ופירושו שכבר עשיתם עצמיכם צורה תשיגו אל התכלית לחיי עוה"ב. ואם לאו שאין אתם עוסקים בתורה הרי אתם כבהמות שכל ימיכם חומר בלי צורה שנבראתם לישא משא כבד כל ימי חייכם וז"א לגבי חומר גביכם התקינו עצמיכם לשעבוד מלכיות להיות משועבדים כבהמות וכמובן. וא"כ שפיר למדנו מוסר השכל מרב יוסף שאמר אי לאו האי יומא דקא גרים שזכינו בו לקבל התורה ועל ידה נשיג אל המטרה כמה יוסף איכא בשוקא שהם כבהמות ממש. וזה נלע"ד שזהו ההתראה שהתרה בנו הקב"ה בשעת מ"ת אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' והיתם לי סגולה מכל העמים וגו' שהקב"ה מודיע לישראל אחר שיצאו ממצרים כחומר בלי צורה אם יקבלו התורה יזכה להתכלית הנרצה דבזה יהיו סגולה מכל העמים: ברם להבין כונת הני קראי ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישר' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והיתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו' וידוע דכל ספרי המפרשים מלאים כל טוב בפירוש הני קראי וגם אני בעניותי פירשתי בכמה אופנים והנה בעתה מצוה להביא מן החדש אי ניחא קמי שמייא ואם יוכשר בעיני מו"ר נלע"ד לפרשם ואגב נבין הני קראי בפ' דברים בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר היטיב וגו' ה' אלד'ינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם וגו'. די"ל מאי נ"מ לידע אם היה בעבר הירדן או במקום אחר. ותו ק' אומרו ה' אלד'ינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה ולא מצינו היכן דיבר אלינו הקב"ה רב לכם שבת בהר הזה ונר' שיובנו בהקדים מתני' דכתובות ד' ק"י ג' ארצות לנשואין יאודה ועבר הירדן והגליל ופירש"י שאם נשא אשה באחת מג' ארצות הללו אינו כופה אותה להוליכה לאמת מג' הארצות. והרא"ש ז"ל הביא התוספתא והירוש' דדברים סותרין זה את זה. ואיכמ"ל רק בקיצור אביא דדעת ר"ת ז"ל דאם הוא מיאודה ונשא בגליל מלבד דאינו כופה להוליכה ליאודה אלא היא כופה אותה שידור בגליל שע"מ כן נשאה זהו לד' הירושלמי. והר"מ מרוטונבורג ז"ל פירש דיש חילוק בין אירוסין לנשואין דאם הוא מיאודה ואירס אשה בגליל כופה אותה להוליכה לעירו אך אם נשא אותה בגליל אינו כופה אותה להוציאה משם שע"מ כן נשאה רק אם הלכה עם בעלה פעם אחת וחזרה לבית אביה להגליל כופה אותה להוציאה ביאודה אפי' שנשא אותה בגליל. ועוד אשמועינן הר"מ ז"ל דאם הוא מיאודה והיא מהגליל ונשא אותה בעבר הירדן כופה אותה להוליכה למקום שירצה. והריב"ש ז"ל בסי' קע"ז נשאל באחד שאירס יתומה אחת עם אמה ושלחה אחריה שתבא אצלו כי כן היה התנאי ביניהם שחייבת לבא אצלה ואמה מכחשת שמעולם לא היה תנאי כלל ובכן לא ישלח לה לא מזונות ולא גט כי אם שתבא אצלו והשיב שאם התנאי היה עם אמה יכולה היתומה לטעון אם אמי התחיבה אני לא נתחיבתי או כנוס או פטור ואם החתן טוען שידעה היתומה והיתומה מכחשת תשבע אמה שלא היה תנאי כלל ואם תודה היתומה חייבת לקיימו. וה' מהר"מ אלשיך ז"ל בסי' כ"ה נשאל כנדון זה והשיב דאם השדכן הוא העד שהיה תנאי חייבת הכלה לישבע להכחיש את העד יע"ש. כי כל חיליה הוא מתשו' הריב"ש ז"ל. וה' ישועות יעקב ז"ל בסי' ע"ה ס"ק ז' הביא דברי ה' מהר"מ אלשיך ז"ל הנז' והק' עליו דאין כאן מקום לשבועה שאין כאן תביעת ממון יע"ש. ואחרי המחי"ר לא אדע שכול איך יצאו דברים אלו מפה קדוש דאין כאן תביעת ממון כיון שהחתן רוצה לפטור עצמו ממזונות מסיבת התנאי וכמ"ש הריב"ש ז"ל האמת אתמהה. איך שיהיה מעתה מצאה החקירה מקום לנוח כיון דמעמד הר סיני היו נשואין יכולים ישראל לסרב מלקבל התורה במדבר כיון שאחר הנשואין רוצה להוליכם לארץ ישראל כמו שאמר בפ' וארא והצלתי וגאלתי וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגו' והבאתי אתם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותם לאברהם ליצחק וליעקב. וא"כ לה' ר"ת היא יכולה לכופו שידור עמה במקום הנשואין ולדעת הר"מ ז"ל הוא אינו יכול לכוף אותה להוליכה למקומו כיון שנשא אותה במקומה וא"כ בדין יכולים לסרב מלקבל את התורה ולעשות הנשואין בהר סיני בטענה מספקת כי יספוק להם מזונותיהם וישרה שכינתו במדבר סיני לעולם לה' ר"ת ולדעת הר"מ אינו יכול לכופם להוליכם למקומו. ואם אבותינו הק' נתחייבו הם לא נתחייבו וכמ"ש הריב"ש ז"ל. ובפרט כי השדכן הוא העד מרע"ה כה אמר להם תעבדון את האלקים על ההר הזה וכי שתנאי היה שהנשואין יהיו בהר סיני:
אך יש לתרץ על החקירה הנז' ד' תירוצים להודיעם שאין בדבריהם ממש. זה יצא ראשונה שכבר כתב מהר"מ ז"ל שאם הלכה פעם אחת אפי' חזרה לבית אביה יכול לכופה שתלך למקומו. וכבר ידוע מ"ש יונתן ן' עוזיאל בפי' הפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים כי בליל יציאתם ממצרים הוליך אותם לביהמ"ק ושם אכלו קרבן פסח והחזירם למדבר. א"כ הרי כבר הלכו פעם אחת לא"י ויכול לכופם הקב"ה להוליכם למקומו אחר הנשואין. זאת שנית דכל דין זה הוא היכא דיש לה מקום דירה בגליל והלך החתן ונשא אותה בגליל אינו יכול לכופה אבל אם נשא אותה בעבר הירדן כבר כתב מהר"מ דיכול לכופה להוליכה אל מקומו כ"ש בנ"ד דישראל לא היה לשם שום מקום דירה והקב"ה כביכול כ"ע דיליה הוא ובכל מקום הוא מקומו כי מלא כל הארץ כבודו הו"ל כאילו נשא אותה בעבר הירדן. שלישית דכ"ע מודו דאם הוא רוצה לעלות לא"י והיא אינם רוצה דכופין אותה לעלות ושפיר מצי קבה"ו לכפותם לעלות לא"י מקודשת שיהיו קדושים. רביעית שכבר התנה עמהם והבאתי אתכם אל הארץ הרי שתנאי היה עמהם שיבואו אחר הנשואין: מעתה נא"ה דהקבה"ו כביכול חשש שמא יסרבו מלקבל התורה בהר סני בטענה זאת ואמטו"ל ויקרא אליו ה' מן ההר בסיבת טענתם שאינם רוצים לקבל התורה בהר סיני ולזה אמ"ל כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגד לבני ישראל אלו האנשים שלא יוכלו לסרב ומפרש הטעמים א) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים שכל האותות שעשיתי היה בכדי שתקבלו את התורה כדכתיב תעבדון את האלד'ים על ההר הזה יהיו הנשואין דוקא. ב) לא תוכלו לסרב מלבא לא"י שהרי כבר הייתם פעם אחת ואשה אתכם על כנפי נשרים וכמו שתרגם יונתן ב"ע. ג) בפירוש התניתי עמהם והבאתי אתכם וז"א ואביא אתכם אלי. ד) שנשואין אלו שאני מקדש אתכם והיתם לי סגולה מכל העמים הלא תדעו כי לי כל הארץ כ"ט דידי הוא ואין לכם מקום פטור. ה) שאני רוצה לעלות לא"י בכדי שתהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש ובזה כ"ע מודו: מעתה נר' דזהו כוונ' מרע"ה אחר ששמע כל הטעמי' הנז"ל רצה להודיעם מ"ש הר"מ ז"ל שאם לא קדש אותה במקומה וקדשה בעבר הירדן כופה אותה להוליכה למקומו זהו טעם אחר מלב דהטעמים שדבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה דהיינו השליחות הנז' שאמ"ל כה תאמר לבית יעקב וגו'. וז"א בעבר הירדן וגו' ואם כנים אנו בזה יתורץ קו' התוס' שהק' דלמה כפה עליכם את ההר מאחר שכבר אמרו נו"ן ותיר' שהכפיה היתה לתורה שבע"פ. ועפ"י דרכינו דהאמת דישר' לא סירבו מלקבל התור' אלא חשש שיטענו שאחר כניסתם לא"י יהיו הנשואין ולא אתה ומשו"ה כפה עליהם את ההר להודיע שאין בטענתם ממש. ואדרבא לטובתם ולחיבתם כפה עליהם את ההר. והכי דייק לישנא דמתני' הניצב פתח השער חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה ודקדק בדבריו שהיל"ל חביבין ישר' שנתן להם כלי חמדה כי תיבת שניתן מורה שניתן להם ע"י כפיה:
אך להבין כוונת התנא ז"ל ובפרט סמיכות המשניות חביבין ישר' שנקראו בנים למקום וכו' חביבין ישר' שניתן להם כלי חמדה. ונלע"ד לפרש בהקדים את הידוע דמעמד הר סיני היו הנשואין כמ"ש לעיל והכי איתא במד' פ' עקב הלכה אדם מישר' שקידש אשה מי צריך ליתן שכר כתובה כך שנו רבותינו החתן נותן שכר הכתובה ממי למדנו מהקב"ה בשעה שקידש את ישר' בסיני דכתיב ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקידשתם וגו' ומי כתב הכתו' מרע"ה שנאמר ויכתוב משה את התורה ומה שכר נתן לו הקב"ה זיו וכו' יע"ש. והכי איתא בכמה מקומות בפרשת נשא ושיר השירים וכ"כ בעל הטורים בפ' ואביא אתכם אלי וז"ל האשה נקנית בג' דרכים בכסף בשטר ובביאה בכסף זו ביזת מצרים בשטר זו התורה ובביאה זו ואביא אתכם אלי: והנה ראיתי להרה"ג החבי"ף ז"ל בס' עמודי חיים שחקר חקירת הכם לפי מאי דקי"ל האשה אינה מתקדשת אלא לרצונה ואם קדשה בע"ב אינה מקודשת א"כ איך כפה הקב"ה על ישר' את ההר כגיגית דהוי באונס ואין קידושיו קידושין והוא ז"ל תירץ כמה תי' עי"ש:
ואנא דאמרי הנם שאין משיבין על הדרש אך אחרי ממחי"ר מלבד דדין זה אינו מוסכ' דלד' הרי"ף ז"ל והעיטור ז"ל ס"ל דהויא מקודשת כיון שקבלה מעות וכמ"ש הה"מ פ"ד מה' אישות. עוד זאת יתירה דאפי' אם היה מוסכם מכל הפוסקים ז"ל דאינה מתקדשת באונס איני רואה מקום לחקירה זאת דהכי איתא התם בפ' חזקת דמ"ח ע"ב אמר רבא והלכתא תליוה וזבין זביני זביניה ואפי' בשדה זו ואפי' ארצי זוזי ואפי' אישתמיט דהא אשה כשדה זו דמיא ואמר אמימר תליוה וקדיש קדושיו קדושין ופי' רשב"ם דדמיא לזביני שמכרה עצמה לו ואף באונס מקודשת. מר בר רב אשי אמר באשה ודאי לא הוו קדושין הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה. אמ"ל רבינא לרב אשי תינח קדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר ומשני שוויה רבנן לבעילתו בעילת זנות ופי' רשב"ם דמר בר רב אשי מודה לאמימר דאם קדשה באונס הוה זביניה וקדושיו קדושין אלא דרבנן קנסוהו משום שעשה שלא כהוגן אף דמדאורי' הוו קדושין: ואם כן לא נשאר מקום לחקירתו לגבי קוב"ה כב יכול שאנס אותנו לקדושין דודאי דהוו קדושין וזה פשוט:
אך מה שיש לעמוד בזה הוא דאיתא במס' ברכות ד' ה' ע"א א"ר זירא בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם שהרי אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב לוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן את התורה לישר' ושמח שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וא"כ דבתורת מכר נתן לנו את התורה אין מקום למודעא דרב אחא דאמר מכאן מודעא רבא לאורייתא. והנה חקירה הלזו הביאה הרב נאות יעקב משם מ"ז הרב רצוף אהבה בדרוש לחג השבועות. והוא ז"ל תריץ יטי'ב דהא דאמרי' תליוה וזבין היינו היכא דבשעת האונס קבל ההנאה אבל בשעת האונס לא קבלו ההנאה אלא יעודים שאח"כ שיכניס אותם לא"י וכיוצא כשיקיימו המצות. והרב חיי אברהם ז"ל בדרוש י"ט הביא חקירת ה' רצוף אהבה הנז' משם הרב אש דת שחקר חקירה הנז' והק' עליו דליכא שום חקירה. הנז' כלל דהא דאמרי' תליוה וזבין זביני זביניה לא נאמר כי אם לגבי המוכר דוקא אבל אם אנסוהו לקונה לקנות לא אמרי' זביני זביניה וכ"כ הרב העיטור באות מ' וז"ל ודוקא שאנסוהו למכור דאגב דקבל זוזי גמר ומקני הילכך גבי אשה נמי כי פליגי אמימר ורב אשי דוקא תליוה וקדיש דיהב זוזי ואיתתא קבליתנהו אבל אנסוהו לקנות ולקדש לאו כלום הוא וכן פסק המבי"ט ח"ב סי' ק"ך יע"ש וגם מרן ז"ל בב"י סי' ר"ה הביא ס' העיטור בלתי חולק. וא"כ גבי תורתינו הק' שישר' הם היו הקונים הי"ל כמי שאנסוהו לקנות ושפיר כתב רב אחא מכאן מודעא רבא וכו':
אמור מעתה לדעת הרב העיטור ז"ל דס"ל דאם אנסו את האשה להתקדש קדושיו קדושין וא"כ גבי ישר' ליכא טענת מודעא אם היו הנשואין במעמד הר סיני. ואם היה נתינת התורה בדרך מקח וממכר כדאמרו בש"ס דברכות והא ודאי איכא טענת מודעא בודאי:
ובהכרח לומר דהרב העיטור ז"ל ס"ל דמעמד הר סיני היו נשואין וקדושיו קדושין והקדושין היתה התורה הקדושה והוי ההנאה והאונס באים כא' ומלבד דליכא מודעא לד' הרב העיטור דאפי' באיניש דעלמא דעשה שלא כהוגן דקדשה באונס הו"ל קדושיו קדו' כ"ש וק"ו לגבי תורתינו הק' שהיא משיבת נפש פשיטא דליכא אונס ואדרבא צריכים להיות ששים ושמחים דאין לך הנאה גדולה מזה יותר מאלפי אלפים דינרי זהב. ואפשר דזה רמז לנו דהע"ה טוב לי כי עוניתי [הכוונה שכפית עלינו את ההר] למען אלמד חקיך והטעם כי טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ונקט תורת פיך ולא נקט תורתך רמז לתי' התוס' שכתבו שכפיית ההר היה על תורה שבע"פ:
עו"ן מ"ש הרב שארית יעקב בפ' מסעי לבטל טענת המודעא דההנאה והאונס הוו באחת בההיא דאי' בפ' האומנים שומרי שכר הם ופריך הא לא יהב להו אלא שכר מלאכתם ומשני בההי' הנאה דשבק כ"ע ואזל לגבייהו הוו ש"ש וא"כ מאחר שהקב"ה בחר בנו מכל העמים הוי ההנאה והאונס באים כאחת. עוד כתב תירוץ אחר לביטול טענת המודעא בהקדים תשו'. הר' לח"ר סי' קע"ט שנשאל בראובן שכפה את בתו למחול והכה אותה הכה ופצוע והשיב דהוי אונס והמחיל' בעולה וכי תימא שאין זה אונס מאחר שחייבת מן הדין לקיים מצות אביה ואף שהכה אותה ליכא אונס. הא ליתא ואפי' מאביה מקריא אנוסה כיון דקי"ל כבוד משל אב ואין הבן חייב לחסר ממונו בשביל כבוד אביו וה"ה להבת דנ"ד אינה חייבת לחסר ממונה בשביל כבוד אביה וכיון שהכה אותה אנוסה מקריא. מינה משמע לנו עם בני ישראל דלית לנו מגרמינו כלום כי מידו הכל ומידו נתנו לנו פשיטא דחיובא רמיא עלינו לקיים מאמרו יתש"ל וליכא שום טענת אונס. ואפשר דזה היה כוונתו יתש"ל כשא"ל הקב"ה לנתן הנביא בשליחות לדהע"ה בנך אשר יצא ממעיך הוא יבנה בית לשמי אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור ובנגעי, בני אדם וחסדי לא אסור ממנו וגו' דהכוונה דהקב"ה מזהיר שצריך שיבנה בית לשמי ואם ח"ו לא ישמע לדברי והוכחתיו בשבט מישור כיון שכבר אמרתי אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן וליכא טענת אונס. ואם תאמר הרי מחסר ממונו וכבוד משל אב ולא משל בן לזה תכף א"ל וחסדי לא אסור ממנו וא"כ אינו ממונו כי אם ממני:
אשר עפ"י הקדמות הללו וגם הקדמה ראשונה דג' ארצות לנשואין הנז"ל יומתקו לחכי ויכוח משה רבי' ע"ה עם יתרו ויאמר משה לחובב ן' רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם לכה אתנו והיטבנו לך כי ד' דבר טוב על ישראל ויאמר יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ד' לנו והיטבנו לך. והדקדוקים רבו מהרבה א) מה זו נתינת טעם כי ד' דבר טוב על ישר'. ב) תשו' יתרו לא איך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך היה די שיאמר לא אלך ומאי נ"מ שהולך אל ארצי ואל מולדתי כאילו נותן טעם שלא ילך מסיבה שהולך לארצו ולמולדתו. ג) תשו' מרע"ה אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר כאילו היא טענה מספקת. ועוד טענה אחרת והיית לנו לעינים ורז"ל פי' שהוא נתן עצה בדיינים בפ' ואתה תחזה משמע דע"י טענה זו צריך שילך עמהם ולא ידענא כוונתו. ד) עוד אמ"ל והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ד' לנו והיטבנו לך. ולא ידענו מה הוסיף עוד וכבר בתחילה אמ"ל לכה אתנו והיטבנו לך: והנה כבר ידוע כמה דשו רבים ונכבדים בפירושם ואני בעניי פי' כמה אופנים בדרשות הקודמות ואולם הנני ב"א לבארם בס"ד אי ניחא קמי שמיא עפ"י כל ההקדמות הנז"ל ורק הקדמה אחת קטנה שכתבו המפרשים שיתרו כל הליכתו היא מטעם כפיית ההר ואיכא טענת מודעא ואמטו להכי היה הולך. ומרע"ה התחיל להתוכח עמו ואמ"ל נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' קודם שהוציאם ממצרים והבאתי אתכם אל הארץ וא"כ חייבים אנחנו לילך לא"י וא"כ גם אתה לכה אתנו ותלמוד תורה וז"א והיטבנו לך ואם תחוש אודות המודעא הלא תדע כי בההיא הנאה דשבק כ"ע ואזל לישראל בטענה זאת שההנאה והאונס באים כאחד בטלה טענת מודעא וז"א כי ד' דבר טוב על ישראל. והשיב יתרו לא אלך לא"י בטענה כי אם אל ארצי ואל מולדתי הכוונה דאתם לא היה לכם ארץ מולדתכם וכופה אתכם לילך לא"י אבל אני יש לי ארצי ומולדתי ואני מקיים את התורה והקב"ה יספיק לי מזונותי שם. וע"ז השיב לו מרע"ה אל נא תעזוב אותנו בדרך בקשה למה אני אומר לך בדרך בקשה כי ע"כ ידעת חנותינ'ו במדב"ר שלא היה לנו ארץ מולדתינו וא"כ אל נא תעזוב אותנו. ועוד טענה אחרת והיית לנו לעינים הכוונה עפ"י מ"ש רז"ל דשבת ודינין נצטוו במרה קודם מ"ת. והטעם שנתן להם שבת ודינין קודם מ"ת יען דקיי"ל כל השומר שבת כהלכתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וגם קי"ל כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. וע"י שקבלו שבת ודינין נעשה שותפי' ובטלה טענת המצרנות ממלה"ש. וז"א ג"כ יבטל טענת המודעא כיון שקבלו מקצתם מוכרחים לקבל השאר דהני בהני שייכי. ולזה אמר לו והיית לנו לעינים שכבר קבלת הדינים שכתבת פ' ואתה תחזה וא"כ חייב אתה לקבל השאר. וכיון שכבר קבלת הדינים כמה טובות צוה הקב"ה על הגרים ואהבתם את הגר וגר לא תונה וכיוצא והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ד' לנו והיטבנו לך הטובה היא בשבילך ודו"ק:
ובכן זה יהיה כוונת סמיכות המשניות חביבין ישר' שנקראו בנים למקום וע"י שנקראו בנים למקום אף שכפה עליהם אין זה אונס דמחוייבים מן הדין לקיים מאמרו יתש"ל וז"א חביבין ישר' שניתן להם כלי חמדה באונס: ובא"א נלע"ד לפרש כוונת הני קראי ונדקדק עוד במה שפירש"י זיל כי אם אל ארצי ואל מולדתי נכסיי ובני משפחתי ולנו לדעת מי הכריחו ז"ל לפרש נכסיי ומשפחתי הפך המובן. ונר' שיובנו בהקדים מאי דאיתא בפ' לא יחפור דף כ"א ע"ב אמ"ר הונא כריה דרב יאושע בר מתא דבר מתא מצי מעכב שלא יבואו עוד אנשים סוחרים ויפסקו לחיותייהו ואם צורבא מרבנן הוא לא מצו לעכבו יען שנהנים מתורתו. וה' שארית יאודה ז"ל סי' י"ב נשאל בראובן שהוציאו המלך מסאלונקי והניח חזקת חנות אחת אם איבד חזקתו עפ"י התקנות. והשיב דלא איבד חזקתו כיון שיצא לאונסו בדבר המלך. ואפי' אם היה יוצא לרצונו כל שמעשיו מוכיחים שדעתו לחזור מהני. וכן אם הניח נכסיו בעיר לא הפסיד חזקתו. וה' מהרח"מ ז"ל בח"ב סי' ל"ט נשאל באנשים שיצאו מן העיר מסיבת הרעב וחזרו לא איבדו חזקתם דזה הוי לאונסו ול"מ אם יצא לאונסו או שהניח נכסיו או שמעשיו מוכיחים דלא איבד חזקתו אלא אף אם גילה דעתו שיצא ע"מ לחזור לא איבד חזקתו. נמצא דלדעת ה' מהר"י טאיטצאק ז"ל אם הניח נכסיו בעיר אפי' יצא מרצונו וכן אם מעשיו מוכיחים שדעתו לחזור לא איבד חזקתו. ולד' ה' מהרח"ש ז"ל אף אם גילה דעתו לבד שדעתו לחזור לא איבד חזקתו וכ"כ ה' מהריק"ו ז"ל בשם ראב"ן ז"ל לגבי חזקת הישוב. אבל מהרשד"ם ז"ל סי' זכ"ר נשאל על מי שברח מחמת הבע"ח אם איבד חזקתו והשיב דודאי איבד חזקתו מההיא דאמרי' בפ' המפקיד ד' ל"ט ע"א אמר ר"ן אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין קרוב לנכסיו יצא לדעת אין מורידין קרוב לנכסיו ורב נחמן דידיה אמר בורח הרי הוא כשבוי ופריך בורח מחמת מאי אילימא מחמת כרגא יצא לדעת הוא אלא מחמת מרדין. נמצא דאם ברח מחמת חוב כרנא יצא לדעת מיקרי יע"ש. ובסי' רמ"ד כת' דאם יצא הוא ואשתו מן העיר מיקרי עקירת דירה אב אם האיש הלך לבדו והניח אשתו שם לא איבד חזקתו:
אשר בזה פי' הרב גדולת מרדכי ז"ל בד' ס"ד ע"א כוונת הפסוק ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן. דהכוונה דיעקב אע"ה היה חושש שמא כיון שעקר דירתו הוא וכל בני ביתו וכל נכסיו א"כ איבד חזקת הישוב מארץ ישראל ולזה הוכרח לגלוי דעתו כמ"ש ה' מהרח"ש ז"ל וז"א לגור כארץ באנו ולא להשתקע כי לא באנו רק מסיבה כי כבד הרעב וזה מיקרי יצא לאונסו ועת"ה לפי שעה ישבו נא עבדיך בארץ גושן ודפח"ח יע"ש שהאריך למעניתו:
ואפשר דלזה הוצרך הקב"ה להבטיחו ליעקב אע"ה אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. יען ראהו שהיה מצטער שמא יפסיד חזקת הישוב ומשו"ה היה מתיירא לצאת מא"י ולזה אמ"ל אל תירא שלא תפסיד חזקת הישוב והרי די בגילוי דעת לבד שיצאת ע"מ לחזור ואנכי אעלך גם עלה ודו"ק:
עוד נקדים מ"ש הרב מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קע"ה דבעיר חדשה שנתיישבו עשרה ראשונים ברשות המלך ופטרם ממסים וכיוצא. ואח"כ נתוספו דיורים חדשים ומשלמים מסים להמלך ותובעים מן הראשונים שיפרעו המס עמהם יען הם סוחרים ומרויחים בעיר. והשיב שאין הראשונים חייבים יען הם זכו קודם בחזקת הישוב ופטרם המלך והחדשים שניתוספו מחדש דוקא חייבים: עו"ן מ"ש ה' בירך יצחק ז"ל בפ' בשלח בכו' הפסו' ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען דקשיא רישיה דקרא לסיפיה דבתחי' קאמר שאכלו את המן עד בואם אל ארץ נושבת דהיינו עד כניסתם לארץ וסיפיה כתי' עד בואם אל קצה ארץ כנען. והוא ז"ל תירץ עפ"י הקדמה משם המפרשים דמה שנתעכבו ישר' מ' שנה במדבר הטעם יען כשיצאו ישראל ממצרים שמעו כל יושבי ארץ כנען שכבר מוכנים ישראל ליכנס לארץ עמדו והחריבו כל הבתים וקצצו כל האילנות ועשאום חרבה ושממה. ולכן עיכבם הקב"ה במדבר עד שנתיאשו והבינו בדעתם שלא יכנסו לארץ ובנו כל הנהרסות ונטעו אילנות ונעשית בנויה ומשוכללת אחר מ' שנה ואז הסכים הקב"ה להכניסם לארץ. ועתה זהו כונת הכתו' ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה ותכף נרגש הכתוב ולמה עיכבם מ' שנה ונתן טעם עד בואם אל ארץ נושבת שנבנו החרבות אבל את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען ודפת"ח:
עו"ן מאי דאיתא במד"ר פ' שמות שיתרו היה כומר לע"ז וכשנתן בדעתו לעשות תשו' אמר לבני עירו אני זקן בחרו לכם אחר ונתן להם כל הע"ז וכשידעו בני עירו קמו ונדוהו ולא הניחו לשום אדם שיעשה מלאכתו ולא לרעות צאנו ומסר הצאן ביד בנותיו לרעות. ובמד"ר פ' יתרו איתא שיתרו ברק מחמת בני עירו:
מעתה נא"ה והוא דמרע"ה כיון שראה את יתרו שברח מבני עירו ונדוהו בכי הא ודאי דהפסיד חזקת הישוב כיון דכל בני עירו שונאים אותו ודאי דיצא ע"מ שלא לחזור. ולזה אמ"ל נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והיטבנו לך ותזכה עמנו בחזקת הישוב בארץ ישראל ואל יעלה בדעך כי גם אנחנו כבר הפסדנו חזקת הישוב מא"י כיון שיצא יעקב אע"ה משם שהרי ה' דבר טוב על ישראל כבר אמ"ל הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה. וע"ז השיב לו יתרו לא אלך הכונה שלא תחשוב שאני הפסדתי חזקת הישוב מבני עירי שהרי הנחתי שם נכסיי ובני ביתי וז"א כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ולזה הוכרח לפרש רש"י ז"ל ארצי ומולדתי שהוא נכסיו ובני משפחתו. וכמ"ש ה' שארית יאודה ז"ל דאם הניח נכסיו לא איבד חזקתו וגם ה' מהרשד"ם ז"ל דאם הוא לבדו הלך בלא אשתו לא איבד חזקתו ולמ"ד דפי' מ"ש לא אלך לא אניח את הודאי ואטול את הספק נר' דזה כונתו כיון שאתם זכיתם בחזקת הישוב מקודם ואני אבא לזכות מחדש ואתם פטורים ממשא מלך כמ"ש ה' מהרש"ך ז"ל וא"כ זכותי יהיה מסופק אם אזכה כמותכם אם נחו וע"ז השיב לו מרע"ה אל נא תעזוב אותנו וכוונה אל נא תתפרד מאיתנו כי כמונו כמוך ממש כי על כן ידעת חנותינו במדבר הטעם שנתעבנכו במדבר עד שיבנו מחדש הנהרסות כלן והרי נעשית עיר חדשה וא"כ זכותך כמונו ממש. זאת ועוד שאתה ת"ח והית לנו לענים ובצורבא מרבנן פשיטא דאין מעכב בידו יען נהנים מתורתו. ואם לא תרצה ליהנות מסיבת שאתה ת"ח צריך שתלך עמנו כדי שתזכה כמונו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' לנו והיטבנו לך אי נמי אפשר לפרש שכבר כתב הרשב"א ז"ל הביא דבריו בב"י בח"מ סי' נ"ד דהדיין אף שאינו יכיל לקבל שום שכר על הדיינות מ"מ שכר הליכה יבול לקבל וז"א והיה כי תלך דייקא עמנו וגו': מעתה ניהדר אנפין למאמרינו הניצב פתח השער חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו' חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה וכו' וכבר אמרנו לעיל טעם הסמיכות. ועתה נלע"ד לפרש בא"א אי ניחא קמי שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהקדים את הידוע דטענת מלה"ש היה מדין מצרנות כדי לזכות בתודה הק' והרב החסיד בס' ש"י פ' שלח לך כתב דאין הדין עמהם מטעם דאיתא בפ"ב דמס' חגיגה דמלה"ש ברקיע מעון והתורה היתה למעלה ברקיע העליון שהוא ערבות כדכתי' ואהיה אצלו אמון ויש הפסק בניהם. ואיתא התם בפ' המקבל ד' ק"ח ע"ב דאם יש הפסק משוניתא דהיינו שן סלע לית בה דינא דב"מ. נמצא דדין מצרנות אין להם רק דין שכן דוקא דאמרו התם שכן וקרוב מאי ת"ש טוב שכן קרוב מאת רחוק ופירש"י דבעית הש"ס אינו בדין מצרנות רק עצה טובה היא שמי שיש לו יותר אהבה וחיבה עמו ורגיל עמו לו ימכרנה. וכתב ה' ירוחם כי שכן אינו ר"ל שדר אצלו כי כמה אנשים דרים זה אצל זה ואין להם שייכות ואהבה כלל אלא העיקר תלוי באהבה וחיבה והכי דייק טוב שכן קרוב שהוא אהוב חצרו ביותר יע"ש ופסקו מור"ם בח"מ סי' קע"א ס"ק נ"א יע"ש. וא"כ עם בני ישראל שאוהב אותנו הקב"ה כביכול אהבה עזה וכל היסורין שנותן לנו הקב"ה הוא לפי רוב האהבה קרא כדכתי' כי כאשר ייסר איש את בנו ס' אלהיך מיסרך. ואיתא בפ"ק דברכות ד ג' אמר רשב"י נ' מתנות נתן הקב"ה לישר' וכולם ע"י יסורים תורה וארץ ישראל ועוה"ב יע"ש. ומשו"ה הקדים הקב"ה והורידן לישראל למצרים וסבלו גלות ויסורים בכדי שיזכו לתורה ודאי שהם קודמים וזהו התשו' שהשיב מרע"ה למלה"ש על טענתם תנה הודך על השמים למצרי' ירדתם לפרעה השתעבדתם וכו' הכונה דמידי הוא טעמא שהורידן למצרים להראות אהבתו וחבתו לישראל כדכתי' ואוהבו שחרו מוסר ונתבטלה טענתכם שאתם שכנים:
מעתה שפיר דייק תנא דמתני' חביבין ישר' שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים הכינה כמה גדלה חיבתו יתש"ל לעיני כל העמים שנתן להם יסורין קשים במצרים שיהיו בבחינת בנים ועי"ז זכו לקבל התודה הק' שהיא כלי חמדה וזוהי חיבה יתירה נגד מלה"ש שהיה להם טענת שכן ולא זכו בה כי אם ישראל שהם שכן וקרוב דהיינו אהובו ורגיל עמו ודו"ק:
איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחילה דברי ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה שם רמז למ"ש בקוטב דרושינו כי מאהבת ה' אותנו נותן לנו כמה יסורים מינים ממינים שונים ובפרט עתה בהנה זאת כי צרה דעניותא וחסרון כיס הקשה ודוחק הפרנסה נא בעניים לבד כי גם בבינונים ויותר גדולים כמעט אין נקי מהפסדות ונזקים וחבלות מסיבת כי לא מצאו במה להתעסק ומבקשים להתעסק ומפסידים כל אחד לפי שעורו. הא ודאי לא על חינם הוא כי אם לעורר את לבבינו למען נשוב כל אחד בתשובה מעונות שבידו ובפרט כבוד התורה הק' ירד לסמיון לא ישמעו לקול מורים וכמה פעמים דברנו מוסר השכל גם לנשים שמיום ליום מוסיפין שינוי המלבושים וגילוי שערות והאנשים יגלחו את זקנם מחללי שבתות בפרהסיא מבזים את החכמים לעיני העמים משחקים בקוביא בקאב'אני. אני. ולבי אומר לי שצריכים אנו בתחי' ולעצמי אני אומר לתת אל לבי לחזור בתשובה ולהיות באחדות והשואת הדיעות וכשנהיה אנחנו בלב אחד יהיו דברינו נשמעים. וכאשר כתב הרב יערות דב"ש ז"ל שהמשיל משל נאה מי שיעמוד להוכיח את העם בדברי כיבושים ומוסר השכל אם יודע בעצמו שהוא אינו נקי ח"ו בצד מה דומה לשר וגדול משנה למלך שהיה אוהב אותו המלך כבבת עינו לימים כעס המלך עמו וגירשו מעל פניו לעיר אחרת בשתיקה. וכשהלך לעיר אחרת כל רואיו לא ידעו שנגרש מאת המלך והיו מכבדים אותו כבוד גדול בחשבם שהוא עדין משנה למלך ואהובו כאשר היה מקדם. והשר בעצמו מוכרח להשתמר שלא יכבדוהו ויתחבא במחבואות יען הוא יודע בלבו שהוא גרוש מהמלך ואם יתודע אח"כ יהיה לו יותר חרפה וכלימה רח"ל. כן נמי דומה בדומה המוכיח אם יודע בעצמו שיש בו איזה גרעון הלא יאמר בלבו אילו היו יודעים מעשי היו משיבים לי טול קורה. וזה אמרתי שהוא כוונת דהע"ה לעשות רצונך אלד'י חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלה ה' אתה ידעת. דלכאורה תיבות אתה ידעת אין לה מובן כי מאחר שהוא דורש בקהל רב למה צריך לו' ה' אחם ידעת כאלו הוא בצנעה. אבל עשי"ה הנה נכון דהוא היה יודע בעצמו שעושה רצונו יתב' ובתורתו יהגה יומם ולילה וז"א לעשות רצונך אלד'י חפצתי ותורתך בתוך מעי ובכן לי נאה להוכיח בקהל רב וז"א בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלה ואם יאמרו עלי איזה דבר ה' אתה ידעת שאני נקי. את זה רמזתי בנשאי מקדם כל מי שירצה להוכיח צריך בתחילה לשמור עצמו וז"א ושמרו את משמרתו ובזה יהיו דבריו נשמעים ויוכיח את העם וז"א ומשמרת כל העדה: חזרתי ואמרתי ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד שם רמז לפטירת הצדיקים בעוה"ר בשנה זאת ואנא נפשאי לדאבון לבבי שבוע זאת פקודת בני ידידי במבחר ימיו נקצרו ימי עלומיו כי ארד אל בני אבל שאולה יה"ר תנוח נפשו של כל אחד בג"ע ויתפלל בעד הקהל הזה וז"א ושמרו את משמרתו יתפלל בעדו ואח"ך ואת משמר' כל העדה לפני אהל מועד: חזרתי ואמרתי ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבוד את עבודת המשכן שם רמז לכבוד השכינה ולכבוד בית הכנסת כי באמת עלי לבי דוי מראות התפילות הנאמרים בבהכנ"ס בכל יום חטופות זה עונה קדיש וזה עונה קדושה וזה קורא ס"ת הלא ידוע כי הקב"ה כביכול מאז הבקר קדמה שכינה ואתייא כדכתי' מדוע באתי ואין איש. וגם כמה אנשים מדברים בבהכנ"ס וכמה החמיר בזוה"ק האי מאן דמשתעי בבי כנישתא. וידוע דהתפילות הם במקום קרבנות תמידין. ואם אזכה שיקבלו דברי להתפלל בנחת ובסדר יקובלו ובעהי"ת נזכה להקריב קרבנינו בבית המקדש. ושמרו את משמרתו כביכול ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד שהוא הבהכנ"ס הנקרא מקדש מעט נזכה לעבוד את עבודת המשכן ויבנה בית קדשינו ותפארתינו במהרה בימינו אכי"ר: