אור ברסלב
איש אמונים דרוש יג לשבת כלה

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש יג לשבת כלה

דרוש יב לשבת כלה

דרוש שדרשתי בבהכ"ן הגדולה שנת תרמ"ב ליצרה:

והנושא בא איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בנ"י מנגד סביב לאהל מועד יחנו. איש על דגלו באותות לבית אבותם סביב לאהל מועד יחנו. יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו:

איתא במתניתין דאבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמיה. חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו עכ"ל:

ישתבח הבורא ויתרומם המאציל העליון אשר בראנו לכבודו והבדילנו מן התועי' והנחילנו תורתו הקדושה והתמימה ובחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה ככתוב בפ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והיתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל:

והנה כל מפרשי התורה פירשו הלא בספרתם להני קראי וגם אני בעוניי פירשתי כמה אופנים בדרושים הקודמים ועתה אמרתי מצוה להביא מהחדש. וטרם כל יל"ד דמילת ועתה אין לה מובן. ותו דמאחר שכבר אמר אם שמוע תשמעו בקולי למה הוצרך לומר ושמרתם את בריתי כאילו הוא דבר נפרד דאחר שישמעו בקולו צוה אותנו לשמור את בריתו. ותו קשה מה זה נתינת טעם והיתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ותו ק' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש תיבת לי מיותרת. וגם ב' תוארים ממלכת כהנים וגוי קדוש מאי נינהו:

אמנם נראה לפקע"ד לפרש אי ניחא קמיה שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהקדים מ"ש הרב בתי כהונה ז"ל בפי' המדר' בפ' נצבים אם בירכת את התורה לעצמך אתה מברך שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתיה אלא לטובתכם שהרי מלה"ש נתאוו לה והיא נעלמה מהם. והקשה הר' ז"ל מהיכא תיתי שיעלה על לב אדם לומר כי לרעתינו נתן לנו את התורה. ותו מה זו הוכחה שמלה"ש נתאוו לה וכי מזה מוכח שהיא לטובתינו והוא ז"ל תירץ בהקדים חקירה אחת שחקר למה מלה"ש כל זה הזמן מיום שנברא העולם לא בקשו שתנתן להם התורה רק בשעה שרצה יתברך ליתנה לישר' וכי קנאה יש ביניהם ח"ו. ועוד הקשה עמ"ש בש"ס בשעה שהקדימו ישר' נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמר מי גילה רז זה לבני שמלה"ש משתמשים בו שנא' ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו נמצא דמלה"ש היו עושים מצוותיו יתברך וא"כ מה זו שאלה תנה הודך על השמים. וכדי ליישב כל החקירות הנז' תריץ יטי'ב בהקדמה אחת מ"ש במס' קדושין דל"א דרב יוסף היה סגי נהור והיה אומר כל מי שיאמר דהלכ' כר"י דסומא פטור מכל המצות עבידנא יו"ט לרבנן דהא לא מפקידנא ועבידנא השתא דשמענא להא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמ"ל דלית הלכתא כוותיה עבידנא יו"ט לרבנן ועיקר הטעם דגדול המצווה כתב הר' ז"ל כי מי שהוא מצווה ועושה מתגרה בו היצה"ר וצריך כח גדול להכניעו אבל מי שאינו מצווה אינו מתגרה בו היצה"ר כלל. והנה מלה"ש הוה ס"ל כס"ד דרב יוסף דיותר טוב מי שאינו מצווה ועושה והיו עושים רצונו יתב'. וכאשר ראו שהקב"ה עלה ברצונו הפשוט ליתן התורה לישראל אחר שגם הם היו מקיימים איזה מצות מזמן הבינו בדעתם דהסכימה דעתו כר' חנינא דגדול המצווה ועושה ואמטו להכי נתעוררו לשאול תנה הודך על השמים דגם הם רוצים להיות מצווים ועושים ולזה השיב להם מרע"ה כלום יצה"ר יש ביניכם הלא הא דגדול המצווה הוא לגבי ב"ו דיש לו יצה"ר משא"כ לגבי דידכו. וגם ישראל היה בדעתם כס"ד דר' יוסף דיותר טוב הוא מי שאינו מצווה ועושה ולהכי אמרו נעשה ונשמע. ובהכי פי' הרב ז"ל כו' המדרש שמא תאמרו לרעתכם אני נותן לכם את התורה שיותר טוב הוא מי שאינו מצווה ועושה לא כן הדבר! לא נתתיה אלא לטובתכם שיותר גדול הוא המצווה ועושה שהרי מה"ש נתאוו לה ונעלמ' מהם כדי ליתנה לכם ע"כ תד"ק:

אשר בזה פירשתי לענ"ד כונת הכתו' בקהלת טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי שמש דלכאורה אין לו מובן מאי קאמר טובה חכמה עם נחלה ורש"י ז"ל פי' נחלה זכות אבותם ולא ידענו מה ענין החכמה עם זכות אבות ותו קשה אומרו ויותר לרואי שמש מאי כוונתו בזה. ואולם עפי"ה ניחא ונקדים מאי דאיתא במס' ע"ז ד"ב הופיע מהר פארן מלמד שהקב"ה החזיר את התורה ע"כ אומה ולשון ולא קבלוה ואיתא בזוה"ק ששאלו מאת הקב"ה מה כתיב בה ואמ"ל לא תרצח לא תנאף לא תגנוב ולא קבלוה. אבל ישראל עם קדוש בלי שום שאלה קבלוה והשיבו קול אחד כל אשר דבר ה' נעשה:

האמנם יש לחקור הגם כי יפה עשו ישראל וכך נאה להם לומר תכף נעשה ונשמע בלי שאלה. אך! השכל האנושי לא יסכים בזה כי בנוהג שבעולם אם אחד נותן לחבירו איזה מתנה או איזה מקח לא יאמר המקבל תכף אני מוכן לקבל מבלי שישאל אופן ומהות המקח או המתנה כי אפשר שיש בה חסרונות ולא יוכל לסובלם. וא"כ איך ישר' שבאותו הדור השיבו תכף נעשה ונשמע בלי ידיעה מה טיבה של תורה ואולם יתורץ חקירה זאת עפ"י מ"ש הרב ש"י ז"ל בכלל התירוצים שתי' לטענת דינא דבר מצרא דמלה"ש יען ישר' הם בני בעלים הראשונים שאבותינו הקדו' כבר קיימו כל התורה אפי' ע"ת וחל החיוב על זרעם אחריהם לקיים מילי דאבות וחיליה מההיא דפסחים מבני כישן שנהגו אבותיהם שלא לילך מצור לצידון בע"ש ושאלו את ר"נ ואמ"ל שגם הם חייבים לקבל מה שקיימו אבותיהם משום אל תיטוש תורת אמך וא"כ מה שלא שאלו ישר' מה טיבה של תורה הוא הטעם שכבר ידעו אשר לא יערכנה זהב ולזה תכף אמרו נעשה ונשמע שלא יזכו בה מלה"ש מדין בן המצר הוכיחו באמר' נו"ן שהם בני בעלי' הראשונים ולהם יאתה ולהורו' שהם בני בעלים הראשוני' שלא יזכו מלאכי השרת וכדכתיב תורה צוה לנו משה מורשה וגו' לא שאלו כלל:

עו"ן מה שכתב הרב של"ה ז"ל דמילת חכמה הוא כינוי לתורה ודקדק כן דאיתא במסכת אבות איזהו חכם הרואה את הנולד משמע דפלגן בהדייהו ופירש הוא ז"ל דמ"ש איזהו חכם הרואה את הנולד הכו' הרואה את הנולד מן החכמה דהיינו דתיבת חי"ת עולה 418 ותיבת כ"ף עולה 100 ותיבת מ"ם עולה 80 ותיבת ה"י עולה 15 ס"ה עולה 613 תרי"ג והיינו דבא התנא לאשמועין איזהו חכם שראוי לכבדו בשבי' חכמתו שמקי' תרי"ג מצות כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה יעי"ש:

מעתה זה יהיה כונת הכתו' טובה חכמה דהיינו שיפה זכינו בתורה עם נחלה בטענת שהיא נחלה ואנו בני בעלים הראשונים ומזה נודע דהשכר היותר גדול הוא לרואי השמש מדהוכרח הקב"ה ליתן התורה ולא רצה שיקיימו אותה ישראל בנחלת אבות מוכח דגדול המצוה ועושה וא"כ סומא שהוא פטור מכל המצות אין לו שכר רק ברואי השמש:

עו"ן מ"ש התנא הרב פ"ד ז"ל כדי לבטל טענת מודעא בכפיית ההר כדין דינא דמלכותא וחייבים ישראל לקיים התורה ולא יוכלו ליפטר בטענת אונס או בטעם שלא השוה גזירותיו ע"כ בני מלכותו יען כי כל האומות הם תחת ממשלת השרים וישראל דוקא עם בחר לו יה כדכתיב בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו וגו' והרה"ג כמהרח"פ ז"ל בס' עמודי חיים הביא משם ס' תולדות שמשון שהק' על ה' פ"ד ז"ל שגם בבני ישר' שהם בני מלכותו לא השוה גזירותיו שהרי הכהנים יש להם מצות מיוחדות וגם הדיינים יש להם מצות מיוחדות ואיך נאמר דד"ד בקבלת התורה שהרי כתב מהריק"ו ז"ל בשו' ס"ו דאם המלך חקק על בני אומנות אחת או על בני חנויות אחת לא נאמר בזה דד"ד ופסקה מור"ם ז"ל בסי' בס"ט יע"ש [ולדידי לק"מ דכוונת מהריק"ו ז"ל דבגזירה זאת שגזר על בני אומנות אחד כיון שלא גזר על כל בני מלכותו לא נאמר בזה דד"ד אבל לא בשביל זה לא נאמר שבכל גזירותיו שיגזור ע"כ בני מלכותו לא יאמר דד"ד] והוא ז"ל תי' דמצות שנצטוו הכהנים והדיינים דמי לההיא דפ' הגוזל ד' קי"ג דמלך שציוה לכרות עצים ואילנות מאיזה אנשים מבני מלכותו ואפי' מאדם אחד לבד לעשות נשר מוכתר לעבור עליהם מדינא דמלכותא ופסקוהו כל הפוס' ז"ל ומרן בסי' שס"ט והוא מטעם שכבר יצא טבעו בכל מדינות מלכותו והוא אדוניהם והם עבדים לו יע"ש והרה"ג כמהרח"ף ז"ל תי' דמטכסיסי המלכות שיהיו שרים עומדים לפניו הרואים פניו ואינם חייבים לקיים גזירות שגוזר המלך על שאר עמו יען הם משרתיו ואני עני נר' לי לתרץ אפי' למטוניה דמר דדמי לההיא דבני אומנות והוא דכתב ה' תה"ד ז"ל בסי' שמ"א דאם המלך קודם שגזר פירש דבריו שפ' ופ' אין עליהם חיוב לקיים הגזרה מ"ט. אבל אחר שגזר על כל בני מלכותו וכבר נשתעבדו כולם לקיימה ואח"ך רוצה לפטור איזה עיירות או איזה אנשים לית בה דד"ד באותו גזרה יע"ש:

מעתה נא"ה שהקב"ה מתנה עם ישר' ע"י מרע"ה קודם מתן תורה וז"א ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ואם זה הוא חובה כמו שכתב הרב אבק סופרים חייבים לשמוע בקולו בתחילה ואחר כך ושמרתם את בריתי להיותכם מצווים ועושים ובמה שאני מחייב אתכם אין לכם טענת אונס שהרי אתם כל בני מלכותי מזה זמן מדור הפלגה וז"א והייתם לי סגולה מכל העמים וכבר יצא טבעי בעולם כי לי כל הארץ ואני אדוניכם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים תיבת לי רומזת שאתם מפלטרין שלי כי זהו מתכסיסי המלכות לעמוד ממלכת כהנים וגוי קדוש. הרי רמוז כל החילוקים הנז' ודו"ק:

וזה יהיה כונת הכתו' בישעי' סי' ס"א ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלד'ינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו דבאמת הפסוק הזה אין לו מובן. אמנם עפי"ה הנה נכון דהנביא הוא מבשר לישראל אחר שאמר ואכלתם אכול ושבוע והללחם את שם ה' אלד'יכם אמר תדעו אף הכהנים שיש להם מצות מיוחדות לא נאמר שאינו משוה גזירותיו כי משרתי אלד'ינו יאמר לכם ואדרבא אתם בני פלטרין שלו חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו: וחוץ מדרכינו פירשתי כונת הכתובים הנז' בהקדים מ"ש הרב צפנת פענח חדש ז"ל דפי' כו' מ"ש רז"ל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו מעל דלכאו' הוא תמוה איך תלוי ענין הברכה במעילה והוא ז"ל פי' בהקדים מה שחקרו המפרשים דידוע דיעקב ועשו חלקו העולמות ועוה"ז נטל עשו ואיך אנו אוכלים בעוה"ז אם אנו אוכלים על צד החסד צריכים לבוש וליכלם מהם על דרך מאן דאכיל דלאו דיליה ואם אנו אוכלים שלא ברצונם א"כ אנו אוכלים גזל ח"ו. ותי' יטיב' שאנחנו עבדיו יתב' והוא כב יכול כהן כידוע וקי"ל מאכילין תרומה לעבדי כהן בפני רבו והיינו ע"י הברכה אנו ממשיכין המוחין ומורידין השכינה למטה ונמצא שאכלנו בפניו. אבל אם לא בירך נמצא שנהנה מן התרומה והוי כאילו מעל דאכל תרומה שלא בפני רבו. אמור מעתה זהו כו' הכתו' אחר שאמר הנביא ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלד'יכם דהיינו שיברכו ואח"כ אמר להם ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלד'ינו יאמר לכם ותאכלו כדין עבד כהן ובכן חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו לשון מורת רוח שלא תבושו מן הגוים שאתם אוכלים על צד החסד ודו"ק:

ובא"א נלע"ד לפרש כונת הפסוקים סמיכות אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. והן קדם נבין כונת הפסוקים בפ' בהעלותך ויאמר משה לחובב ן' רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל ויאמר יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמ' אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' לנו והטבנו לך. ולכאורה כל הפסוקים מלאי' חקירו' וכאשר כל מפרשי התורה האריכו למעניתם הלא בספרתם וגם אני עני ב"א פירשתי כמה אופנים בדרושים הקודמים ועתה אמרתי להביא מן החדש בדרך פשט אי ניחא קמיה שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר. והוא דלכאורה יל"ד כי מאחר דמרע"ה אמ"ל לכה אתנו והטבנו לך והיינו שיתנו לו חלק בא"י דהכי פי' כל המפרשים וא"כ למה סירב יתרו מלילך באומרו כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ופי' המפרשים לא אניח את הודאי ואטול את הספק ולנו לדעת מהו הספק אחר שאמ"ל כי ה' דבר טוב על ישראל ותו ק' מה זו בקשת מרע"ה ומה זו נתינת טעם אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר. ותו לנו לדעת מה כוונתו במה שאמר והיית לנו לעינים דמשמש עבר ועתיד כדפי' רש"י ז"ל ואין אתנו יודע מאי קאמר. ותו קשה מה שחזר ואמר והיה כי תלך עמנו והיה הטוב וגו' ומה הוסיף מתחילה שאמ"ל לכה אתנו והטבנו לך. ואולם יובן בדרך פשטי בהקדים מה שראתה עיני' להרב בירך יצחק ז"ל בפ' שלח לך שהביא מ"ש במדר' יבש חציר נבל ציץ ודבר אלד'ינו יקום לעולם ר' אחא הגדול פתח כך אמר הקב"ה לישראל אעפ"י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ איני חוזר בי אלא ודבר אלד'ינו יקום לעולם. והק' הוא ז"ל דאיך יוצדק לומר אעפ"י שהתניתי דהיא הנותנת מפני שהתנה צריך לקיים תנאו ומאי אעפ"י והוא ז"ל תריץ יטיב בהקדים מה שפסק הר"מ בפ' י"א מה' מכירה דאם אחד התנה עם חבירו שאם ילך לירוש' ביום פ' ימכור לו ביתו או יתננה לו במתנה והחזיק הקונה או המקבל מתנה בבית והלך לירוש' באותו יום ה"ז קנה הבית. אבל אם לא החזיק הקונה או המקבל מתנה קודם הליכתו אעפ"י שהלך לירוש' באותו יום שאמר והחזיק אח"כ בבית לא קנה משום דהוי אסמכתא ובזה פי' הרב ז"ל כונת המדר' הנז' דהרי הקב"ה אמר לאברהם אע"ה לך לך מארצך והתנה עמו לתת לו את הארץ דהשתא הו"ל כההיא דכתב הר"מ ז"ל אם תלך לירוש' אתן לך בית זה והלך אעפ"י שהחזיק אחר כך בבית לא קנה מטעם אסמכתא וזהו כונת המדר' אף ע"פ שהתניתי עם האבות דהיינו תנאי לחוד ולא החזיק קודם הליכתו דעפ"י הדין הוי אסמכתא עכ"ז ודבר אלד'ינו יקום לעולם עכ"ל. ובאמת אמרו אין משיבין על הדרש אבל כגון דא תמיהני איך יצאו דברים אלו מפה קדוש שהרי כך הוא לשון המדר' ודבר אלד'ינו יקום לעולם משל למה"ד למלך שהיה לו אהוב ואמ"ל אם תבא עמי למקום פ' אתן לך חפץ פ' והלך עמו לאותו מקום ואח"כ מה ואמר המלך לבנו אעפ"י שמת אביך אני מקיים דבורי ונותן לך החפץ כן הקב"ה אמ"ל לאברהם לך לך מארצך והלך אמר לישר' אע"פ שהתניתי עם האבות ומהו דבר אלד'ינו יקום לעולם. הרי דכל כונת המדר' הוא להודיע דאפי' שמתו האבות הוא כב יכול מקיים דבורו ומה דמות יערוך לההיא שפסק הר"מ ז"ל. ותו ק' דעיקר מה שאמ"ל הקב"ה לאברהם לך לך מארצך הוא כדי שיזכה בא"י דהכי כתיב אל הארץ אשר אראך נמצא דעיקר הליכתו הוא לזכות בא"י ואין לו דמיון למ"ש הר"מ ז"ל ולא אכחד דתיבת אעפ"י שהתניתי דכתב במדר' אין לה שחר כיון שמה שאמ"ל לך לך היא כדי לזכות בא"י:

ואולם אשכחנא לה פתרי דבאמת מה שאמ"ל הקב"ה לאברהם לך לך לא היה כדי שיזכה בא"י אלא אחר שהלך לשם אמ"ל קום התהלך בארץ ועיקר מה ששלחו כתב הרב ז"ב שהקב"ה אמר לאברהם אע"ה לך א מארצך הוא כדי שיטלטל ממקום למקום ויצא טבעו בעולם ועי"ז יתרבו הגרים ויוציא רפ"ח ניצוצות הקדושה שנפלו בתוך הקלי' בעת השבירה והם בתוך האומות וכשיתגיירו יצאו מעמקי הקלי' יע"ש וזהו שאמ"ל ונברכו בך כל משפחות האדמה. נמצא שהקב"ה שלח לאאע"ה שילך לקבץ ניצוצות הקדושה ונדר לו ליתן לו אר"י: מעתה יבא על נכון כונת המדר' עפ"י דרכו של הרב בירך יצחק ז"ל עפ"י מה שפסק הר"מ ז"ל דאעפ"י שהתנה ליתן לו א"י ולא החזיק קודם נסיעתו כי מן הדין לא הייתי חייב עכ"ז ודבר אלדינו יקום לעולם. עו"ן מ"ש המפרשים על פסוק ויסב אלד'ים את העם דרך המדבר ולא נחם אלד'ים וגו' שטלטלה הקב"ה במדבר כדי שישמעו כל אוה"ע כל הנסים ונפלאות שעשה עמהם ויבואו להתגייר ויגמרו להוציא הניצוצות שנשארו מאחר פטירת אאע"ה וכן היה שיתרו שהיה כהן מדין תיכף בא להתגייר וכל אוה"ע היי מוכנים לבא להתגייר לולי שבא עמלק וצינן את הקדרה כמעט היו מוציאים לאור כל הרפ"ח ניצוצין:

מעתה זה יהיה כונת הכתו' דמרע"ה אמר ליתרו שלא ילך לביתו רק שילך עמהם במדבר בסתם ונתן טעם כי ה' דבר טוב על ישר' דהיינו א"י אבל כונתו היתה להוציא ניצוצות הק' ועי"ז יזכה לא"י ויתרו הבין דמה שאמ"ל מרע"ה והטבנו לך עיקר בקשתו שילך עמהם לא"י. וע"ז השיב לא אלך כיון שלגבי דידכו הוי ספק אם ירצה ה' ליתנה לכם כיון שלא החזיק אאע"ה קודם נסיעתו והוי אסמכתא ולהכי אמר כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך לא אניח את הודאי ואטול את הספק. ולזה השיב לו מרע"ה אל נא תעזוב אותנו אין כוונתי ניתן לך חלק בארץ אלא עיקר כוונתי שלא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר הטעם הוא כדי שעי"ז יתרבו הגרים להוציא ניצוצות הקדושה והיית לנו לענים ביאתך שבאת אצלינו היה לנו תועלת גדול שבאו כמה גרים להתגייר אגב ששמעו ממך אלא שלאחר שתלך עמנו זה אמרתי לך והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך אם נזכה אנחנו וגם אתה תזכה עמנו. [דמילת אשר היא כמו אם על דרך אשר נשיא יחטא] אף שלא מן הדין:

אמור מעתה זה יהיה סמיכות הכתו' רק נקדים עוד מ"ש תרגום יב"ע ואשא אתכם על כנפי נשרים דהקב"ה הוליך את ישראל להר המוריה בליל פסח ואכלו שם הקרבן פסח והחזירם למקומם. ולנו לדעת למה הוצרך הקב"ה להוליכם לבית המקדש שיאכלו ק"פ מאחר דכבר שחטו אותו בחוץ. אבל עפי"ה ניחא דהנה הרואה דכל יעודיו יתב' היו בלשון אם דהיינו אם שמוע תשמעו אל מצותי אם בחקתי חנכו אם שמור תשמרון. וגם עתה אמר להם אם שמוע תשמעו בקולי וגו' שיזכו למתנת הארץ ולכאורה אפשר יאמר נא ישראל כיון דכל היעודים בלשון אסמכתא אם לא יעלה ברצונו יתב' לא יקיימם ולא יסמוך לבבם של ישראל לקיים מצותיו יתב' ואמטו"ל הוליכם הקב"ה תכף שיצאו ממצרי' לביהמ"ק בכדי שיקנו בחזקה ואח"ך לא יש ספק אסמכת' כלל. וז"א אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים והחזקתם בארץ ועתה אני מתנה בכם אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים דהיינו מתנת הארץ ותזכו בה כדין בלי שום ספק אסמכתא. אשר עפי"ז מה מתוק לחכי כוונת הפסוק בפ' כי תבא ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת וגו' וכל המפרשים אחזו צער שהיל"ל בהיפך ויתן לנו את הארץ הזאת ואח"כ ויביאנו אל המקום הזה שהוא ביהמ"ק אבל עפי"ה ניחא דע"י שהביאנו אל המקום הזה באותה לילה ליל פסח זכינו ויתן לנו את הארץ הזאת כדת של תורה:

ובדרך זו אלך לפ' כו' הכתובים אשר סידר עזרא הסופר כשגמרו בנין בית שני וידוי דברים על העבר ותשו' על העתיד וכ"ת בנחמייא סי' יו"ד ועתה אלד'ינו האל הגדול הגבור והנורא וגו' מלכינו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך וגו' והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת לפניהם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך וגו' הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאתינו ועל גויתינו מושלים כרצונם ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלד'ים ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וניטוש את השנה השביעית ומשה כל יד וגו' ולא נעזוב את בית אל'דינו ע"כ ולא נאריך בדקדוקי' רק שתים הנה להבין כפל הענין והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר לתת לפניהם לא עבדוך דהרי כל כוונתו לו' כי מרוב טובה שהשפיע עליהם הקב"ה לא עבדו את ה' ע"ד וישמן ישורון ויבעט ולמה הוצרך לפרט במלכותם ובטובך הרב אשר נתן להם ובארץ הרחבה ונו' כאילו בכל דבר יש עון בפני עצמו. זאת שנית ק' אומרו הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו וגו' הנה אנחנו עבדים עליה וכי לארץ יהיו עבדים אתמהה. ג' אומרו ועמי הארץ המביאים את המקחות ביום השבת למכור לא נקח מהם וניטוש את השנה השביעית ומשה כל יד. ולנו לדעת למה פרט שתי מצות אלו יותר מכל התרי"ג מצות והראב"ע פי' דאותה שנה שביעית היתה א"כ תינח דנקט מצות שביעית שקבלו השמטת קרקע והשמטת הלואות דהיינו ומשא כל יד כדפירש"י ז"ל אבל שבת למה נקט מוכח דאלו המצות היה בגרם לגלותם ומשו"ה מקבלים עליהם לשמור השבת והשביעית ותו ק' אומרו ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאחינו ועל גויתינו מושלים כרצונם ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה. לנו לדעת למה מושלים על גויתם בשביל שמשלמים מס למלך. ותו ק' מהו ובכל זאת כאילו היום פטורים ועכ"ז הם כורתים אמנה: אמנם עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מאי דאיתא במס' ערכין ד' ל' ע"ב אמ"ר בר חנינא בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר מטלטליו לא הרגיש לסוף מוכר שדותיו. לא הרגיש לסוף מוכר את ביתו לא באתה לידו לסוף מוכר את בתו. לא הרגיש לסוף שלווה ברבית לא באתה לידו לסוף מוכר את עצמו ולא לך אלא לגר ולא לגר צדק אלא לגר תושב כשהוא אומר משפחת גר זה הנכרי או לעקר זה הנמכר לע"ז עצמו וכל המפרשים אחזו צער מה כל החרדה הזאת בעון שביעית יותר מכל עבירות שבתורה וכמה תי' נאמרו בזה והרב החסיד הרב ש"י ז"ל פ' בהר הכי אמר מר דכל עיקר חומר עון שביעית הוא לבטל טענת מודעה בקבלת התורה מטעם דינא דמלכותא כדאמרי' בפי' איזהו נשך ד' ע"ג ע"ב ארעא לטסקא משתעבד ומלכא אמר מאן דיהיב עסקא ליכול ארעא וזהו טעם שביעית ומצות התלויות בארץ. ובזה פי' כונת המאמר בסנהדרין פ' א' דשאל ההוא תלמידא לר' אבהו מ"ט דשביעית והשיב לו כך אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שביעית כדי שתדעו שהארץ שלי היא והענין דאע"ג דכבר מילתינו אמורה דלבטל טענת המודעה הוא מע' דד"ד. אך. במצות החלויות בארץ יאמר נא ישראל דא"י ירושה מאבותינו. וכבר כתב הר"ן בפ"ג דנדרי' ד' כ"ח ע"א דלא נאמר דינא דמלכותא אלא במלכי אה"ע דבידם לגרש אותנו מן הארץ אבל במלכי ישראל לא אמרי' דד"ד מפני שא"י כל ישר' שותפים בה כי כולנו ירשנו אותה מאבותינו. וא"כ לגבי מצות התלויות בארץ ושביעית יטענו טענת אנוסים כי היא ירושה מאבותינו. וזה היתה כונת ר' אבהו כך אמר הקב"ה זרעו שש והשמיטו ז' כדי שתדעו שהארץ שלי היא איני כמלכי ישר' שלא יוכל לגרש אתכם וזה הט' אמר הרב החסיד ז"ל בפ' ויקהל לשמירת השבת משום דד"ד והביא ראיה מהא דקי"ל גוי ששבת חייב מיחה דהוי משתמש בשרביטו של מלך יען הם תחת ממשלת השרים משא"כ ישר' שהם תחת מלכותו יתב'. ובזה פירשתי בעניותי כונת הילקוט בישעי' אמרו ישראל לפני הקב"ה כיון שהגליתנו מארצינו בדין הוא שלא נשמור את השבת ולא המצות שלך ועפי"ד הרב ז"ל הוא פשוט דמה שנתן לנו את השבת הוא להודיענו כי דד"ד והארץ שלו היא ובידו לגרש אותנו וא"כ אחר שכבר גירש אותנו ואנחנו תחת ממשלת השרים א"כ כבר אנו פטורים מלשמור אח השבת:

עו"ן מאי דאיתא במס' מציעא ד' ע"ג ע"ב אמ"ל ר"פ לרבא חזי מר הני רבנן דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשעבדי בהו טפי אמ"ל הכי אמר רב ששת מהרקייהו דהני בטופסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לשתעביד למאן דיהיב כרגא וכתבו התוס' דאית ספרים דלא גרסי בהו טפי ועיקר הבעיא אם יכולים להשתעבד בהם בשביל הכרגא שפרע בשבילו. ולמאן דגרס טפי עיקר הבעיא הוא משום איסור רבית שאם היו פורעים בעדם עשרה והיו משתעבדים בהם שיווי חמשה עשר. והר"מ ז"ל בפ"א מה' עבדים ה' ח' כתב וז"ל מלך שגזר שכל מי שלא יתן המס הקצוב על כל איש ישתעבד לזה שנתן המס על ידו הרי זה מותר להשתמש בו יותר מדאי אבל לא כעבד והראב"ד ז"ל השיג עליו וז"ל בחיי ראשי לא נאמרו דברים הללו בגמ' אלא לענין רבית שהיה המס עשרה דינרים והיו עושים בהם מלאכה שוה ט"ו דינר ואיבעיא להו אם היא הלואה ויש בו משום רבית או לא ופשיט להו דאינה הלואה אלא זביני דמלכא. ומרן בכ"מ ז"ל השיג להשגת הראב"ד ז"ל דאינה השגה דאינו גריס טפי ומפרש הבעיא משום רבית אבל הר"מ ז"ל לא גריס טפי ומוכח דלא גריס הר"מ טפי מדהביא סמוך ונר' לההיא דרב סעורם דהוה תקיף אינשי דלא מעלו ומשתעבד בהו מוכח דעיקר הבעיא אינו משום רבית אלא משום דמשתעבד בהו יע"ש. והרב מגדל עוז ז"ל השיג להשגת הראב"ד ז"ל דדינו של הר"מ ז"ל הוא מההיא דפ' החולץ ד' מ"ו דאיתא התם הך סוגיא אמ"ל ר"פ לרבא חזי מר הני דבי רבנן דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשתעבדי בהו כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא ואמ"ל הכי בטופסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעביד למאן דיהיב כרגא וההיא ודאי לא אפשר לפרושא אלא משום עבידתא יתירתא דהא אי צריכי גיטא דחירותא בעא מיניה וכו' יע"ש:

ותבט עיני להרב בירך יצחק ז"ל שהק' על ה' מ"ע ז"ל דההיא דיבמו' עיקר הבעיא הוא על הגוים שאם שלמו המס בעדם ומשתעבדי בהו אי צריכי גיטא דחרותא משום דקנו אותם קנין הגוף וא"כ מה מייתי מהתם דהכא הר"מ איירי בישראל שמשתעבדים בהם. והאמת דלכאורה היא פליאה נשגבה לד' רש"י והתוס' שפירשו כוונת הבעיא גבי גוים אבל אחר המחי"ר נעלם מעיני דמר דהריטב"א בחי' ליבמות והר"ן שם והמאירי ז"ל כולהו ס"ל דעיקר הבעיא הוא אף על ישר' אי צריכי גיטא דחירותא והשיב דצריכי מדינא דמלכותא והכריחו כן מדנקט בלשון הבעיא הני רבנן דיהבי זוזי אכרגא דאינשי והיל"ל אכרגא דגוים מדנקט אאינשי משמע דגם על ישראל מבע"ל וא"כ שפיר כתב הרב מ"ע דאפשר דהר"מ ס"ל כהריטב"א ז"ל. ומה שהביא ראי' לדבריו ממ"ש הר"מ בפ"ט מה' עבדים שכתב וז"ל מלך שגזר מי שלא יתן מס ימכר דינו דין והרי הוא כעבד כנעני לכל דבר. האמת שהרב כ"מ ז"ל ציין לההיא דפ' החולץ שנאמרה לגבי גוים. אבל הרב מ"ע יכול לפרש דברי הר"מ ז"ל גם בישראל ובפרט דנקט והרי הוא כעבד כנעני בכ"ף הדמיון ולא נקט הרי הוא עבד כנעני ממש אם איתא דמיירי לגבי אוה"ע ואכמ"ל:

איך שיהיה נקטינן מסו' זאת דמי שאינו משלם מס משתעבד שעבוד הגוף מדינא דמלכותא

עוד טעם אחר כתבו המפרשים בענין חומר איסור שביעית והוא דרש"י ז"ל בפ' בראשית כתב וז"ל אמר"י לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם ומ"ט פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו שלא יאמרו אוה"ע ליסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממין להכי התחיל בבראשית להודיע שכל הארץ שלו היא וברצונו נטלה מהם ונתנה לאשר ישר בעיניו ע"כ נמצא דכל כונתו יתב' להודיע שהארץ שלו היא ואנחנו אריסים לעבוד עליה ולזרעה ולאכול פירותיה ולהכי צוה לנו מצות שביעית ומי שאינו מקיים מצות שביעית מורים דאינה שלו יתב' הארץ ובאים אוה"ע ונוטלים אותה מידינו. ואפשר דזה יהיה כונת מאמר רז"ל במס' שבח דף ל"ג ע"א בעון ע"ז וג"ע והשמטת שמיטין גלות בא לעולם וגולין ישראל ובאים אחרים ויושבים במקומם דכתיב ואתכם אזרה בגוים ושממו עלי' אויביכם היושבים בה. ולכאורה ק' דתינח עון ע"ז וג"ע שהן עבירו' ניחא אבל בעון השמטת שמיטין שיתחייבו גלות מהיכא תותי אבל עפי"ה יבא על נכון ופשוט: עוד טעם אחר כתבו המפרשים ז"ל בעון חומר איסור שביעית והוא דאיתא בפ' חלק דף ק"ג ע"ב כי אתא יהויקים אמר קמאי לא ידעי לארגוזי את הבורא ח"ו כלום אנו צריכים אלא יש לנו זהב פרווים שאנו משתמשין בו יטול אורו אמ"ל והלא כסף וזהב שלו הוא שנא' לי הכסף ולי הזהב אמר להם כבר נתנו לנו שנא' השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ע"כ. נמצא דכל עיקר טענת הכופרים הוא בחשבם שהארץ נתן לבני אדם לחלוטין. ולהכי צוה קב"ה מצות שביעית להודיע שאין הארץ לחלוטין לבני אדם אלא היא לו יתב' עוד כתב הרב כלי יקר ז"ל דטעם מצות שביעית משום דאיתא בש"ס במטותא מנייכו לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כוליה שתא. נמצא ב' חו' בשנה צריכים לבטל מלימודם בששה שנים יעלה י"ב חו' שיפסיד מלימודו ומשו"ה צוה הקב"ה לשבות בשנה השביעית כדי ללמוד בתורה כל השנה:

מעתה נבא לביאור הכתובי' שעזרא מסדר הוידוי והתשו' בדקדוק כל הטעמים האמורים בענין שביעי' כי כבר מילתינו אמורה שאותה שנה שביעי' היתה ובעון השביעית גלו מארצם. והתחילו בעון ביטול תורה וכה אמרו מלכינו ושרינו אבותינו לא עשו תורתך הכו' שלא קבעו עתים לתורה ועוד אמר והם במלכותם שם רמז למ"ש הר"ן דבמלכי ישראל ליכא דינא דמ"ד וא"כ אינם חוששים לדינא דמלכותא. וגם בטובך הרב אשר נתת להם שם רמז למ"ש יהויקים יטול אורו יש לנו זהב אופיר בחשבם כי הארץ נתת לפניהם כמ"ש יהויקים והארץ נתן לבני אדם וז"א והארץ הרחבה והשמינה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים ואח"כ אמר דע"י עונותיהם גלינו ונשתעבדנו תחת מלכי אוה"ע גרמו לנו שאנחנו מעלים מס למלך ולא עוד אלא שמשתעבדים בנו כרצונם וז"א ותבואתה מרבה למלכינו אשר נתת לנו בחטאתינו ועל גויתינו הם מושלים כרצונם ובכן הנה אנחנו עבדים כדין עבדי המלך להורות כי דינא דמ"ד והארץ אשר נתת לאבותינו שם רמז שהארץ אינה לנו כס' יהויקים ואנחנו עבדי' עליה כדין אריסים שלא יאמרו אוה"ע ליסטים אתם. ואח"כ אמר הגם כי בגלותינו גרם לנו נזק להעלות מס למלך ומשתעבדים בנו כרצונם בכל זאת לא נכחד כי אנחנו חייבים לקיים תורתך וטרם כל להודיע לכל כי דד"ד וחייבים. ואנחנו כורתים אמנה ובאים באלה ובשבועה ללמוד בתורת ה' אשר נתנה ע"י משה עבד ה' ולשמור השבת שלא נקח ממה שמביאים למכור וגם השביעית ניטוש כמו שאמר תשמענה ונעשתה ומשא כל יד ולהביא בכורי אדמתינו וראשית עריסותינו ומעשרותינו ללויים ולא נעזוב את ה' דהיינו שמקבלים עלינו לקיים כל המצות התלויות בארץ להוכיח דד"ד:

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו להזווג הקדו' הנעשה בחג השבועות יש לחקור דהנה ראיתי להראשונים מערכה לקראת מערכה דהרב מהרימ"ט ז"ל בפ' שמיני הביא משם הרב בעל העקידה שער ן' שכתב שכל מה שהשרה הקב"ה שכינתו עלינו היה כדמות אירוסין אבל לעת"ל יהיה נישואין. וכתב עליו ה' מהרימ"ט דדברים אלו הם סוגיא ערוכה בפ' המדיר דע"א ע"ב והיה ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי ופירש"י אישי לשון אישות. ככלה בבית חמיה שככר נישאת וגם לבה בבעלה ואינה בושה הימינו עכ"ל. הרי מבואר דלעת"ל יהיה לנו דין נשואה וא"כ נמצא דדבריו הם סוגיא ערוכה. וה' פ"ד ז"ל בסוף הספר הוסיף להפליא מההיא דאיתא במס' יומא דנ"ד ע"א אמ"ר קטינא בשעה שהיו ישראל עולים לרגל מגלגלים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומ' להם ראו חבתכם לפני המקום כתיבת זכר עם נקבה אמ"ר נחמן משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה היא מבעלה כיון שבאה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה הרי דבזמן בית המקדש היה לנו דין נשואה הפך הרב בעל העקידה וההיא דפ' המדיר לא קשיא יען דכשנחרב הבית א' חזרנו להיות לנו דין ככלה בבית אביה אף שנבנה הבית שני כמ"ש שם במס' יומא והיה ס"ד דבבית ג' ודאי יהיה לנו דין ככלה כבית אביה לכך הבטיח לנו והיה ביום ההוא תקראי אישי לעת"ל שיהיה לנו דין נשואה יעי"ש. והר' דברי אמת ד' כ"א ע"ד תמה עוד על ה' מהרימ"ט ז"ל דלמה הביא משם בעל העקידה מאחר דאיתא במדרש פ' החדש שכתב בפי' דעוה"ז הכל היה אירוסין כדכתיב וארשתיך לי לעולם ואמטו"ל לא מסר להם אלא הירח ולעת"ל יהיו נשואים שנאמר כי בועליך עושיך וגו' ואז ימסור להם את הכל. ואסיק דתלמודא דידן פליג עם המדרש דתלמודא דידן ס"ל דבזמן בית המקדש היה לנו דין נשואה ולסב' המדרש דלעת"ל יהיה לנו דין נשואה ועד אותו הזמן הכל הוא דין ארוסה וק' לענ"ד דהעלים עין הר' דברי אמת ממ"ש מהרש"א בח"א בפ' המדיר וז"ל תקראי אישי וכו' הנה מבואר דבעוה"ז ליכא נשואין עמנו אלא אירוסין שנא' וארשתיך לי באמונה וכו' אבל לעוה"ב יהיה נשואין והוא כו' הכתוב בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם בעוה"ז אבל בעוה"ב באהבתו ובחמלתו הוא גאלם בעצמו וינטלם וינשאם דהיינו נשואין עכ"ל הרי דה' מהרש"א ז"ל ס"ל כס' הפר' וא"כ תיקשי ליה דהוי הפך סוגיא דיומא אל"ו דלא נעלם מעיני הרב מהרש"א ז"ל סוגיא דיומא ולא פליג תלמודא דידן עם המד' רק דתלמודא דידן ביומא מיירי בזמן בית א' והמד' ג"כ בזמן בית ב' הגם שהוא דוחק:

עכ"פ יש לחקור מאי' נ"מ אי אמרינן דיש לישה לישראל דין ארוסה או דין נשואה. ואולם לדידי חזי לי דג"מ לענין דינא לההיא דאמרו בפ' הכותב דפ"ג במתני' הכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה. והקשה בגמרא וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקות הימינה לא אמר כלום. ותירץ אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה כדר' כהנא נחלה הבאה לו לאדם מתנה עליה שלא ירשנה והקשה אי הכי אפי' נשואה נמי ותי' נשואה שאני דידו כידה באופן דדוקא בעודה ארוסה יכול להסתלק ולא בנשואה וכן פסק הרמז"ל פ' כ"ג מה' אישות ומרן בש"ע סי' צ"ב יע"ש וא"כ אם יש לנו דין ארוס' יוכל הקב"ה לסל' השגחתו מעלינו ולהסתיר פניו ממנו ב"מ אבל אם יש לנו דין נשואה כביכול לא יוכל להסתלק. ואפשר דזה יהיה הויכוח של הקב"ה עם מרע"ה כדאיתא במדרש פרשת כי תשא כשעשו ישר' את העגל כעס עליהם הקב"ה בא משה לרצותו ואמ"ל כי שיחת עמך ואינם עמי. א"ל מרע"ה עמך הם ואי אתה יכול לכפור בהם הוי למה ה' ימרה אפך בעמך. המחצה להם שהם בניך כשא"ל הכי מיד נתרצה שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ע"כ. ויל"ד דאיך יוכל מרע"ה לו' לפני הקב"ה עמך הם ואי אתה יכול לכפור בהם כנר' דטענה אלימתא טען לפניו יתב' ואם באמת היתה טענתו טענה למה לא נתרצה לו הקב"ה עד שאמר לו התרצה להם שהם בניך: ואולם עפי"ה הנה נכון דמרע"ה ס"ל דבשעת מת"ת שכפה עליהם ההר כגיגי' שהיה במקום חופה ויש לישראל דין נשואה ולא יוכל כב יכול לסלק השגחתו מעל ישראל ולפיכך כשא"ל הקב"ה שיחת עמך ואינן עמי אמ"ל מרע"ה עמך הם ואי אתה יכול לכפור בהם מן הדין. אבל הקב"ה לא השגיח בטענה זו אלא ס"ל דיש להם דין ארוסה. וכשראה מרע"ה שלא הסכים הקב"ה בטענה זו בקש מלפניו התרצה להם שהם בניך וכשא"ל הכי נתרצה תכף. ואפשר דזה יהיה כו' דוד הע"ה ה' ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך היתי נבהל והוא פשוט דידוע דהסתר פנים תרגומו סילוק יקרת שכונתו. וז"א ה' ברצונך עשית חופה ע"י כפית ההר נמצא דיש לנו דין נשואה ואיך הסתרת פניך היתי נבהל וק"ל:

ובדרך זו אלך לפרש כו' הכתו' בפ' וילך וחרה אפי ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו צרות רבות ורעות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלד'י בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי אסתר הסתיר פני ביום ההוא ע"כ הרעה אשר עשה כי פנה אל אלד'ים אחרים. והדקדוק מבו' דבתחי' כבר אמר והסתרתי פני מהם. ואח"כ חזר ואמר ואנכי הסתר אסתיר פני. ותו ק' כפל הלשון הסתר אסתיר. והרמב"ן ז"ל פי' דזהו לטובה דאמר ואנכי הסתר אסתיר פני דמאחר דהתודו ואמרו על כי אין אלד'ים בקרבי וגו' ואומרו הסתר אסתיר פני פי' יסתיר פנים של זעם וכו' יעי"ש. גם ה' כלי יקר ז"ל פי' כמה דרכים בפסוקי' הללו ואחד מהם הוא לטובה דהיינו הסתרת פנים של זעם יעי"ש והאמת טעם הכתוב בקרא בתר הכי ע"כ הרע' אשר עשה כי פנה אל אלד'ים אחרים אינו מורה כן ואולם עפי"ה ניחא ונקדים מאי דאיתא במדרש פר' כי תשא דמרע"ה שבר את הלוחות לדונם כפנויה ולא כאשת איש. והקב"ה כב יכול ברוב רחמיו יתברך הסכים על ידו וא"ל ישר כחך ששברת. למען יהיה דינם כפנויה. אמור מעתה זהו כו' הכתו' דבתחי' אמר וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני דהיינו שמסלק שכינתו יתב' והיה לאכול כדי ליפול ביד האויב ומצאוהו וגו' וישראל בדעתם שדינם כנשואה יזעקו בקול מר הלא על כי אין אלד'י בקרבי שסילק השגחתו יתברך ודקדק ואמר בקרבי שהיה צריך שיהיה בקרבי כמש"ה בקרבך קדוש וע"ז מצאוני הרעות האלה:

ולזה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני דל"מ דלא חשבתי אותה לארוסה דיכולני לסלק שכינתי אלא אני דן אותה כפנויה ולהכי נקט כפל הלשון הסתר אסתיר ונתן טעם כי פנה אל אלד'יס אחרים ואם אני דן אותה כאשת איש יגדל עונה מנשוא אלא מוכרח אני לסלק שכינתי ולדון אותה כפנויה ודו"ק: איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי"ד איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו' שם רמז לקוטב דרושינו דאם ישראל עושים רצונו של מקום ועושים מעשה אבותם יקראו בני ישראל כמ"ש בזוה"ק בני ישר' עאלו בני ישר' נפקו וז"א איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו שם רמז למ"ת שכתוב בה. ויחן שם ישר' ויש להם דין נשואה אבל אם הם ח"ו מנגד שאינם עושים רש"מ אזי סביב לאהל מועד יחנו ולא יכנסו פנים:

חזרתי ואמרתי איש על דגלו באותות וגו' על פי מה שפי' ה' מהר"מ אלשיך ז"ל כו' הכתו' על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה לא יחשו המזכירים את ה' אל דומי לכם ואל תתנו דומי לו עד יכונן ועד ישים את ירוש' תהלה בארץ. דהכונה דידוע מ"ש רז"ל דעתיד הקב"ה להוריד בהמ"ק ג' בנוי ומשוכלל והכונה דחלילה להאמין שיורידהו בנוי גשמי מן השמים אלא ודאי שהוא רוחניות ובגינו יהיה ממצות ומע"ט שיעשו ישר' משם יבנה בהמ"ק. ואם הצדיקים מסגלים מצוות ומע"ט ובאו הרשעות ויעשר עבירות גדולות יסתר כל מה שבנו הצדיקים והן בעון ודאי כי זהו העיכוב בנין בית קדשינו ותפארתינו פי בעוה"ר עינינו הרואות אחסור דרי ועושים עבירות במי רמה ונתרבה הפריצות ומשחקי בקוביא ומחללים שבתות בפרהסיא ומבזים התורה ולומדיה וכי יקום איש להוכיחם יקרא בקול גדול מה לך ממני להוכיחני אני אתן תשובה לבורא עולם מה איכפת לך. אבל המוכיח בני מעיו מתחתכים כי הוא עושה תעניות והפסקו' וחזרן במצות לבנות אבן אחת במצותיו ורואה בעיניו לרשעים עושים העבירות וסותרים כל בנינו ומידי הוא טעמא שצונו הקב"ה הוכח תוכיח את עמיתך כי מה בידינו לעשות עתה שבהמ"ק חרב לא יש סנהדרין להביאו לפניהם וללקותו או לדונו בד' מיתות ב"ד או לחייבו שיביא קרבן אין לנו אלא לדבר אלה הדברים דברי מוסר למען ישמעו שהם הם המעכבים לגאולה. וז"א על חומותיך ירושלם שהיא ירושלם העליונה הפקדתי שומרים גדולי ישר' שיקומו בקהל עם ויוכיחום מידי יום ביום וגם בלילות תמיד לא יחשו עד יכונן וישים את ירוש' תהלה בארץ ויורידהו לארץ בנוי בעזרת ה' יתברך: את זה רמזתי בנושאי מקדם איש על דגלו באותות לבית אבותם הכוונה כל מי שהוא גדול בדור [לא כמוני פחות שבערכין] יחנו בני ישר' חייבים ליתן מוסר השכל ומילת יחנו יהיה מלשון אם תחנה עלי מחנה וע"י זה יחזרו בתשו' כל שהם מנגד ואינם עושים רצונו של מקום. ויזכו בזה סביב לאהל מועד יחנו ויבנה בהמ"ק בב"א בטבלא ובז"ק כיר"א:

חזרתי ואמרתי איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל בהקדים מחלוקת אפלטון וארסטו החוקרים כי לדעת אפלטון אהבה אמיתית היא כמו האדמה שאוהבת את המטר והמוכר שאוהב להקונה או הקונה המבקש איזה חפץ ומצא המוכר אותו ויאהבהו אהבה עזה וארסטו חולק עליו וס"ל דזו אינה אהבה אמיתית רק אהבה חכליתית שהאדמה רוצה את המטר והמוכר רוצה למכור החפץ ומבקש להקונה או הקונה מבקש החפץ ומבקש מהמוכר שימכרנו לו וכן העני שאוהב את העשיר ליהנות ממנו וגם העשיר אוהב איזה עני להחזיק בידו למלאת חסרונו לזכות נפשו. אבל. אהבה אמיתית היא בשני בני אדם במשקל אחד ממש שניהם חכמים שניהם מיוחסים שניהם עשירים שאינם נצרכים זה לזה ולא זה לזה כל ואוהבים זה את זה זוהי אהבה אמיתית:

אשר בזה פירשתי בעניותי כונת הפסוק ואהבת לריעך כמוך אני ה' דידוע דעיקר עבודת ה' הוא לעבדו מאהבה ומי מפיס שהוא עובד מאהבה הלא הוא מצפה מהקב"ה מזונותיו וחייו וחיי בניו מאיתו יתב' ונמצא שהיא אהבה תכליתית ומה יועיל אהבה זאת אבל אם אנו רואים שהוא אוהב את בני אדם שהם שוים לו ממש בחכמה או בעושר או בעוני שאין להסתפק לשום תכלית אז ודאי שגם עבודת ה' הוא עובד מאהבה בלי תכלית. וז"א ואהבת לריעך כמוך כשאני רואה שאתה אוהב לריעך כמוך שהוא שוה לך ממש אז אני ה' אוהב אותך כי ידעתי כי אהבתך היא אמיתית את זה רמזתי בנשאי מקדם איש על דגלו באותות לבית אבותם הכוונה ששניהם שוים באותות וגם ביחס לבית אבותם יחנו בני ישר' הכוונה שיהיו באחדות גמורה ע"ד ויחן שם ישר' אני מבטיח להם שיבנה ביהמ"קסביב לאהל מועד יחנו בעהי"ת בעגלא ובז"ק כיר"א:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה