אור ברסלב
איש אמונים דרוש יב לשבת כלה

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש יב לשבת כלה

דרוש יא לשבת כלה

דרוש שדרשתי בבהכ"ן הגדולה בשנת אמר"ת ה' לפ"ק:

והנושא בא יחנו סביב למשכן העגות ולא יהיה קצף על עגת בנ"י. יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בנ"י. ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל ושמרו הלויים את משמרת משכן העדות:

איתא בפסיקתא זוטרתא פ' יתרו סי' י"ט אות וא' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכן הוא אומר אחת היא יונתי תמתי. כהנים יכול כהנים מבטלנים כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו ת"ל וגוי קדוש אלה הדברים שלא תפחות ולא תוסיף אשר תדבר אל בני ישראל כסדר הזה עכ"ל: יתבונן האדם ויעמיק ההמשכיל מה יקרו חסדיו יתברך אשר בראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו וכמ"ש הרב מופת הדור ה' חיד"א ז"ל בדרוש כ"ו לשבת כלה בס' דברים אחדים כי הנה הפלוסופים חילקו כל חמדות העוה"ז לג' חלקים. טוב. ערב. מועיל. וכתב הוא ז"ל דבתוה"ק יש בה ג' חלקים הנז' טוב דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם. ערב דכתיב מתוקים מדבש ונופת צופים מועיל דתנן גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה וכתיב כי חיים הם למוצאיהם. האמנם לעומת זה יש לאידך גיסא בתענוגי העוה"ז יש אהבת הערב דהיינו אכילות ושתיות שחוק וטיול. ויש אהבת המועיל שרודף האדם לצבור כסף וזהב יום ולילה לא ינוח ולא ישקוט לאסוף הון ואוצרות רבות כי בדעתו הנפסד שיועיל לו הממון אבל באמת קרא כתיב לא יועיל הון ביום עברה. וגם האכילות והשתיות הכל כאפס ותוהו נחשבו. למצא כי בתענוגי העוה"ז לא יש אהבת הטוב רק אהבת הערב והמועיל. ובזה פירשתי בעניותי כו' הכתובים בתהלים טוב לי כי עוניתי למען אלמד חקיך טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. והוא פשוט דדהע"ה משבח ומפאר להקב"ה שלא הלך אחר אכילות ומשתאות ועסק בתורה שהרויח כי בזה ישיג הטוב מה שאינו משיג בתענוגי העוה"ז. וז"א "טוב" לי כי עוניתי ולא הלכתי אחר התענוגים למען אלמד חקיך וגם לא בקשתי לאסוף ממון יען טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף וזה יהיה כו' הכתוב טוב טע"ם [כי ר"ת טעם הוא טוב ערב מועיל] ודעת למדני כי במצותיך האמנתי והוא פשוט. ובזה פי' ה' ז"ל כו' הכתוב טוב מע"ט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו ר"ת מע"ט מועיל ערב טוב ביראת ה' מאוצר רב שאינו מתקיים וש"י:

והנה ידוע דהאדם הוא מורכב מגוף ונפש הגוף הולך אחר תאות הגשמיות תענוגי העולם הזה והנפש הולכת אחר תאות הרוחניות ללמוד תורה ולשמור מצותיו יתב'. נמצא שהם חלוקים זה עם זה. והרב אהל יעקב בעל המשלים המשיל הענין לעיר קטנה שהיו בה ב' עשירים והיה המחלוקת רב ביניהם ואנשי העיר מחציתם נמשכים אל האחד ומקצתם אל הב' ועי"ז היה ריב ומדון בעיר והיה שם איש אחד חכם ונבון ורצה לעשות שלום ביניהם והסכימה דעתו לקרב את שנים העשירים ע"י שיתחתנו בנו של זה ישא את בת הב' ובזה יהיו אהובים כריע כאח. כן הדבר האדם המורכב מגוף ונפש ומתנגדים זל"ז והקב"ה כ"י הפליא עצה לשתף עם מזון הגוף ופרנסתו ומחיתו מצות רבות דהיינו כשיחרוש ויזרע ויקצור כמה מצות יש בהם וכשילוש יש מצות חלה וכשיאכל יש ברכת המזון והמוציא וכן ברכת הנהנין באופן דשניהם שמחים הגוף הרי אוכל ושותה ועושה כל הנאות הגשמיות והנשמה תהנה מקיום המצות והברכות וזה נלע"ד כו' הכתוב במשלי צוף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם ופירש"י אמרי נעם אלו דברי תורה והוא פשוט דעל ידי הדברי תורה יהיו צוף דבש לשני הצדדים מתוק לנפש ומרפא לעצם שהוא הגשמיות:

ובדרך זו נלע"ד לפ' כו' הכתוב ביואל ב' ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלד'יכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם. והנה דלכאו' יליד מה זו אזהרה לאכול אי כו' כדי שיברך הרי כבר כתוב בתורה ואכלת ושבעת וברכת. ותו ק' אומרו ולא יבושו עמי לעולם מהיכא תיתי שיהיה להם בושה דקאמר ולא יבושו וגו' האמנם עפי"ה הנה נכון ונקדים מאי דאיתא בסנהדרין דצ"א ע"כ א"ל אנטונינוס לדבי גוף ונשמה יכולים לפטור עצמם מן הדין גוף או' הנשמה חטאה שהרי מיום שנסתלקה הנשמה הרי הוא כאבן מוטל ונשמה או' הגוף חטא שמיום שפירשתי ממנו לא חטאתי א"ל רבי אמשול לך משל למה"ד למלך שהיה לו פרדס נאה והיו בו פירות בכורות נאות והושיב בו ב' שומרים א' חיגר וא' סומא מה עשו רכב החיגר על הסומא ואכלו הפירות כשבא המלך אמר להם היכן הבכורות חיגר אמר אני איני יכול לעלות והסומא אמר אני איני רואה אותם מה עשה הרכיב החיגר על הסומא ודן אותם אף הקב"ה מביא הנשמה עם הגוף ודן אותם שנא' יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו ופי' רש"י דהשמים הוא כינוי לנשמה והארץ הוא כינוי לגוף שבא מן הארץ עכ"ל:

והנה מתשו' רבי שהשיב לאנטונינוס מוכח דס"ל דהלכה כר' יאודה ור"מ לגבי ר' שמעון בההיא דאפליגו במס' שבת ד' צ"ב ע"ב תני במתני' המוציא ככר לרה"ר חייב הוציאוהו שנים פטורין לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבים ור' שמעון פוטר. ואיתא בגמ' במתניתא תנא זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב ור' יאודה ור' שמעון פוטרין זה אינו יכול וזה אינו יכול ר"י ור"מ מחייבים ור"ש פוטר וטעמא דר"ש דתלתא מיעוטי כתיבי נפש אחת תחטא חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי ז"י וז"י וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול יע"ש והשתא בהכרח ס"ל לרבי דלא כר"ש שהרי הגוף והנשמה באמת הוי זה אינו יכול וזא"י ולד' ר"ש פטירי ממיעוט דבעשותה אלא ודאי דס"ל כר"י ורבי מאיר דמחייבים. וכן ראיתי להרב מוה"ר הרב חיד"א ז"ל כס' יוסף תהלות דמדמי להך מאמר דרבי לההיא פלוגתא דמס' שבת הנז' וכיון דקי"ל כר"י ור"מ בזה אינו יכול וזא"י דחייב ולהכי מחייב הקב"ה לגוף ולנשמה דזה א"י וזא"י יע"ש. אשר מזה אני תמיה כמה נתחבטו הרב ח"ק כמוהר"ר קאלאמארו ז"ל עם מוה"ר ראש"ל רבין חסידא. הרב אנ"ן ז"ל בפי' זא"י וזה א"י אם הכוונה ששניהם תשושי כח ולא יוכל האחד לעשות המלאכה לבדו. או דילמא דפי' זא"י וזא"י הוא מצד הפעולה שהיא גרועה דהיינו שכל אחד אשר בידו אחת ואמטו"ל אינו יכול אבל אם היה תופס בב' ידיו היה יכול ונ"מ לענין סינון המים בשבת ע"י שנים דהיינו שאחד אוחז המסננת וא' שופך המים דלד' הרב כמוהר"ק ז"ל הוי זה א"י וזא"י מצד הפעול' שזה ששופך המים אינו יכול לאחוז המסננת כיון שהוא שופך ואף שיש לו כח גדול אינו יכול מיקרי וחייב ולד' מוה"ר ראש"ל הרב אג"ן ז"ל אם באמת יש לכל אחד מהם כח לשפוך המים ולאחוז במסננת הוי זה יכול וז"י ופטורין יעש"ב. ותימה דלא זכרו לדברי רבי הנז' שהשיב לאנטונינוס דבאמת הגוף בלא הנשמה אין לו שום כח לעשות שום דבר וכן הנשמה בלא הגוף נמצא דהעיקר תלוי בכח ולא בגריעותא דפעולה וכס' הרב אג"ן ז"ל ותמהני דלא זכרו למאמר הלזה ודו"ק. עו"ן מ"ש הרב שלטי הגבורים ז"ל בפ"ק דב"ב וז"ל והעובר עבירה שחייב עליה חטאת נותן כפרת עונו כו"ך לעניים כמו שמפורש בס' התשובות להגאונים ואם אותה עבירה עשאוה שנים כאחד אפי' שזה לא היה יכול לבדו לעשות כל העבירה עתה שעשאוה השנים שניהם צריכים כפרה וצריך כל אחד מהם לתת צדקה כל מה שהיה אחד מהם נותן לבדו כיון שהוא לגבוה וע"כ לא מבעייא בגמ' שור של ב' שותפים כיצד משלמין כופר אלא משום דהממון אזיל לחצירו ואם ישלמו כל אחד כופר שלם ירויח זה חינם אבל כשהממון אזיל לגבוה ודאי כל אחד משלם כפר שלם עכ"ל. ובאמת לא זכיתי להבין ד"ק מאי אפי' דקאמר הלא עיקר החיוב הוא היכא שזה אינו יכול וזא"י ואם ז"י וז"י דפטורים. ותו ק' מ"ש דכיון שהוא לגבוה כאילו דינא אשמועינן והלא דינא דזא"י וזא"י דאמרינן שניהם חייבים היינו שכל אחד חייב חטאת אחת כאילו עשה כל העבירות ומאי אתא לאשמועונן ולדידי צ"ע. ואולי דהוי ט"ס וצ"ל אפי' יכול לעשותה לבדו ואם כנים אנו בזה יתורצו הב' קושיות הנז' ואם שגיתי את"מ. והיותר תימא דלא זכר שר דהרמז"ל פסק בפ"י מה' נזקי ממון ה' ה' בשור של ב' שותפים שהרג כל אחד משלם כפר שלם וכתב הה"מ דאף שהיא בעייא בגמ' ולא איפשיטה כיון דכופרא כפרה נקטי' ביה להחמיר יעש"ב והוי הפך מ"ש הוא ז"ל והוא פלא: אשר עפי"ז נר' לפקע"ד מתוק מדבש כו' הכתוב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. דלכאו' יל"ד מה היא עשית האנוש ומה הוא שיחזיק הבן אדם ומאי שיאטה דשבת הכא. ותו ק' ושומר ידו אמאי נקט ידו ולא ידיו אבל עפי"ה ניחא והוא דכבר אמרנו דאם יצטרך האדם לעשות איזה מלאכה בשבת או שרוצה מים לצמאו וצריך למלאת מים מן הבור או לחולה הצריך אף שהכל מותר לעשות בשביל החולה בשבת יעשו אותה מלאכה בשנים שזה יכול וז"י וכמ"ש ה' שמחת יו"ט ז"ל בסי' ע"ן ד' ר"ח יע"ש. והנה טעם דזה יכול וז"י דפטורים אמרו התם בגמ' דכתיב בעשותה כולה ולא מקצתה. וז"א אשרי אנוש יעשה זאת שיכול לעשותה כולה ועכ"ז אינו עושה לבדו אלא ובן אדם יחזיק בה דהוי פשאוה שנים בז"י וז"י ודאי איש כזה הוי שומר שבת מחללו. אבל גבי שאר עבירות אינו כן דאפי' דזה יכול אלא דעוסק בידו אחת אפי"ה חייב וז"א ושומר ידו מעשות כל רע ודו"ק:

וכדי להבין הפסו' שאמר דהע"ה אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח ויגידו שמים צדקו כי אלד'ים שופע הוא סלה. אחר שאמר בתחי' יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו ומה שדרשו בגמרא על הגוף והנשמה מה סמיכות יש עם פסוק אספו לי חסידי וגו' האמנם נר' לפקע"ד אי ניחא קמיה שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהק' מ"ש רמ"א ז"ל בתשו' סי' ע"ו דבא לחלוק על מרן הב"י שפסק במילה בשבת שמוהל אחד ימול ויעשה פריעה והכל והוא ז"ל כ' דיותר טוב לעשותה בב' מוהלים שלא יעשה אחד מהם מלאכה שלימה והוי כשנים שעשאוה דפטורים דהוי כמו זה עוקר וזה מניח ועוד הביא ראיה מקרבן התמיד שדוחה שבת ועושין אותו כמעשהו בחול ולא אמרינן שיעשה כל המלאכות כהן אחד אלא ודאי דמותר לעשותה בשנים יעש"ב. וכנראה שתשו' מור"ם ז"ל הלזו היא נעלמה מאת מרן מהריט"א ז"ל שהוא ז"ל כתב להיפך שאדרבא מן הראוי היה לעשות השחיטה בשנים דכל מאי דאפשר למעבד בהיתר עבדינן בשנים דזה יכול וז"י כיון דמדינא שחיטה כשירה בשנים לולי דגלי קרא במועדו ללמד דהותרה העבודה בשבת כמעשהו בחול יע"ש. ובאמה דמלבד דלא הוי סיעתא לרמ"א ז"ל אדרבא הויא תיובתיה אמור מעתה דזה יהיה כו' הכתוב אחר שאמר דהע"ה בהקב"ה דן את הגוף והנשמה מטעם דזה א"י וזא"י מביא דאיה מהמילה לד' מור"ם ז"ל דיותר טוב שיהיו שנים מטעם דזה יכול וז"י וז"א "כורתי" בריתי בין בין שנים. ועור מביא ראיה משחי' התמיד לד' מרן מהריט"א ז"ל דמן הראוי שיהיו שוחטים בשנים כיון דז"י וז"י לולי דגלי קרא במועדו. וז"א עלי זבח וא"כ מכאן מוכח דמשפטי ה' אמת וז"א ויגידו שמים שהוא הנשמה שהיא כינוי לשמים וחשקה ותאותה לידבק בשרשה יגידו צדקו כי אלד'ים שופט הוא סלה בדין כיון דזא"י וזא"י ודו"ק. ואפשר דזה יהיה כו' הכתוב ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלד'יכם עפ"י אמות הקודם דאם האדם אוכל לשובע נפשו ומברך וגם כל המצות המצורפות לאכילה זהו מותר גמור דעי"ז נעשה שלום בין הגוף והנשמה. וז"א אשר עמכם להפליא שלא יהיו מתנגדים זל"ז הגוף והנשמה ועי"ז אינו צריך להביא אותם אחרי פטירתם לדון הגוף והנשמה כדכתי' יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו וז"א ולא יבושו עמי לעולם תיבת עמי דייקא ותיבת לעולם היינו לאחר פטי' לא יבשו ודוק:

ובאמת לא אכחד כי תמיהה לי מלתא טובא במה שראיתי לה' מהר"מ מינץ ז"ל בסי' צ"ח שנשאל בנערה אחת שהיתה משודכת עם ראובן ועברו דברי ריבות בין המחותנים ונשתדכה הנערה עם שמעון ורוצה לשלם הקנס והלך החתן לפני ב"ד הצדק וטען שזהו בושה גדולה שמבייש להחתן בהניח הקנס והסכימו הרבנים לטענתו וגזרו על הצד הב' שלא יתן הקנס שהוא מביש להחתן וע"ז נשאל הרב ז"ל הנז' וגם הוא ז"ל החליט המאמר שהאמת עם החתן והאריך הרחיב לחייב לאבי הכלה ולהחתן הב' ולאביו ובתחי"ד כתב שלא יוכל אבי החתן הב' לפטור את עצמו בטענה שהבן הוא גדול ובר דעת ומה בידו לעשות. וגם הבן יפטור מה בידי לעשות כיון שאבי הוא הנותן לי הנדן וכיוצא והוא צוה לי ליקח את הנערה הזאת. שאם יטענו שניהם הכי אדרבא יתחייבו מדינא דזה אינו יכול וזא"י דשניהם חייבים וכו' והרי זה דומה לההיא דאיתא בפ' חלק אמ"ל אנטונינוס לר' נשמה והגוף יכולין לפטור עצמם מה"ד וכו' והכא נמי לא שנא יעש"ב. והנה להרב מוה"ר יוסף תהלות ז"ל לא קשה כ"כ דאין משיבים על הדרש וכמו שכן כתבו בס' חקי חיים ז"ל בסי' הנז' על מ"ש בס' ראשי דוד ז"ל שני הרבנים הנז' הרב אנ"ן והרב כמוהרר"ק ז"ל. ברם לה' מהר"מ מינץ ז"ל דמייתי סייעתא לעיקר דינא מהאגדה הנז' למילף מיניה דהיכא דזה אינו יכול וזא"י שניהם חייבים ולדידי המעמי' מעט בעניין אדרבא יכולים להביא ראיה לאידך גיסא דר' ס"ל כר' שמעון דזא"י וזא"י שניהם פטורים דאלת"ה למה הוצרך בעל הפרדס להרכיב החיגר על הסומא להוכיחם וכן הקב"ה להרכיב הגוף עם הנשמה לעשותם גוף אחד ולדונם כיון דמדינא שניהם חייבים מן הראוי לדון לכל אחד בפ"ע כמו באיסור שבת דכל אחד חייב חטאת בפ"ע כאילו עשה הוא לבדו כל העבירה אל"ו דכל אחד בפ"ע לא רצה לדונה דמן הדין הם פטורים ואמטו"ל הרכיב אותם יחד לעשותם גוף אחד דבודאי חייב ואין פוטר אותו והוא תימה:

איך שיהיה אמרתי לפ' כו' הכתוב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע בדרך מוסר השכל. דהנה זאת כמה פעמים שנלאינו לומר תוכחת מוסר בעד שמירת שבת דהנה אמרו רז"ל כל המחלל את השבת כאילו כופר בכל התורה כולה ומן הראוי היה ע"כ איש אשר בשם ישראל יכונה לישב כל יום שבת יושב ולומד תהלים ולשמוע הדרשן ולא מבעיא שאינם לומדים אלא שיוצאים לשוק לדבר דברי ריבות ונבלות ודברים בטלים. ויש מהם יוצאים חוץ לעיר ואינם נזהרים מלהוציא המורה שעוה או הטריספיל או פיפיעאס או הריזה ונכשלים לחלל שבת בפרהסיא. ויש מהם שמגדלים שער ראשיהם הנקר' "פירוקא" וביום השבת סורקים במסרק ורוחצים וסכים על כמה אופנים מחללים את השבת בעוה"ר. ואינם נותנים לב להבין ועין לראות כי בכל חו"ל שגבר האויב ותכף ומיד גזרו בעוה"ר לבטל את השבת ושיהיה יום השוק ביוש"ק. ולולא חסדיו יתברך שהמלכות שלנו הוא מלכות של חסד ואדרבא רצונו שכל אחד ישמור חוקיו ומשפטיו. והרב בירך יצחק בפ' וילך נתן טעם למה מבקשים כל שונאי ישר' כאשר גברה ידם ב"מ קודם כל דבר לבטל את השבת. והוא בהקדים מ"ש בפ"ק דחגי' ועוד דרש את ה' האמרת היום וה' האמירך היום א"ל הקב"ה לישר' אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דאמרו שמע ישר' וכו' אף אני אעשה אתכם חטיבה א' דכתי' מי כעמך ישראל גוי אחד וגו'. וכתבו התוס' בד"ה ומי כעמך וגו' אמרי' במדרש ג' מעידים זה על זה ישר' ושבת והקב"ה. הקב"ה ושבת מעידין על ישראל ישר' ושבת מעידים על הקב"ה הקב"ה וישר' מעידים על השבת ע"כ. ופי' המפ' למה הביאו התוס' ז"ל דברי המדרש הנז' ותי' דהוקשה להתוס' על פשט הש"ס דאיך ישראל והקב"ה מעידים זע"ז והלא חיישינן לגומלין וכדתנן בפ"ד דדמאי שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן אינם נאמנים. ולזה הביאו המדרש דכתב דג' המה מעידים זע"ז ובג' ליכא למיחש לגומלין. ובזה פי' הוא ז"ל כו' הכתו' על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישר' עוד כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו. דלכאו' קשה מהו הסוד ומהו הצפון ואיך יכחידום ב"מ אמנם עפי"ה ניחא וידוע דשבת נקרא חמדה גנוזה. וז"א על עמך יערימו סוד שכבר ידעו זה הסוד דע"י עדות השבת נתאמת עדות ישראל והקב"ה דלא חיישי לגומלין ויתיעצו על צפוניך שהוא שבת קדש דנקרא חמדה גנוזה לבטל את השבת אמרו כשאנחנו מבטלים את השבת נכחידם מגוי העדות שמעיד הקב"ה על ישר' מי כעמך ישר' גוי אחד בארץ נתבטל ח"ו זה העדות דחיישי' לגומלין ולא יזכר שם ישר' עוד וע"ז דואג דהע"ה כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו כונתו דכל מה שהם מבקשים לבטל את השבת כוונתם להרע ולפגום בכבודך ולבטל עדותך ח"ו יעש"ב ודפח"ח זלה"ה. ובזה פיר' בעניותי כו' הכתוב שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלד'ים אלד'יך אנכי. דיל"ד מהו הדבור לא פירש להם. ותו קשה ישראל ואעידה בך נראה שהוא קשור עם ואדברה ולא ידענו מהו הדבור ויצטרך להעיד הקב"ה. ותו ק' או' אלד'ים אלד'יך אנכי והביאור פי' שהוא מה שאמרו אנכי ה' אלד'יך. ועפי"ה ניחא דידוע דדבור הוא כינוי לשבת דכתי' ודבר דבר והוא פשוט דע"י השבת הוא יעיד עלינו ואנחנו נעיד עליהם:

ואחר שמוע כל אלו הדברים גודל עון חילול השבת איך לא יסמר שער האדם לשמור את השבת בכל יכולתו. ונוסף גם הוא יש כמה פריצים שמגלחים זקנם בעוה"ר ולא ידעו ולא יבינו עד היכן מגיע עונשו של מגלח זקנו הלא תראה לה' מוה"ר ה' חיד"א ז"ל שמבי' מעשה שאירע בקרוב בזמן ר' יאודה החסיד ז"ל שהיה איש מגלח זקנו והתרה בו כמה פעמים ולא הטה אזן ובשעת מיתתו אחר שהיה נוטה למות נתרפא מעט והיה מניח ידו בזקנו ואמרו לו מה אתה ממשש בזקנך אמ"ל תדעו שכבר עלתה נשמתי למעלה ותיכף הניחו לו זפת על זקני והיו מושכים בזפת את שער זקני עד שהולך להפשיט עורי מעל פני ונתנו לי מעט רפואה לפי שעה לספר לכם מם שאירע לי כדי שלא תכשלו אתם בזה. ומי הוא ששומע מעשה רב כזה ולא תפול עליו אימתה ופחד מלנגוע אפי' בשטר אחד כ"מ. וחוץ מזה כמה נתרבה הפריצות בעוה"ר לאין תכלית. ושחוק בקוביא בקאב'אניס. וקללות להנשים ומכים אותם לזקנות. ואשכנזיות וגם מקללים הדין בעוה"ר. וכבר נלאו להוכיח כל הבתי דינים ואינם נותנים אזן קשבת ומה בידינו לעשות עוד הלא מאליהם היה להם להבין מצב שפלות אומתינו ופחיתות ערכינו הלא תשמעו מה שעושי' בחו"ל לאחינו בנ"י שמבזים אותם ומחרפים עד שהסכימו בדעתם לגרשם מן הארץ אל תתן ה' מאויי רשע אכי"ר וכל זה גרמו המה לעצמם שרצו ללבוש מלבושיהם ולדבר בלשונה ולאכול מאכלתם ויתערבו בגויים ללמוד מעשיהם כדי להשיג למעלתם וכאשר התחילו להשיג ממעלתם נתקנאו בהם ועכשיו רודפים אחריהם רח"ל. ובכן איך לא יחרד לב אנוש ולא ישמע לקול מורים אשר כבר נלאינו להוכיח ואינם נותנים לב לשוב מדרכיהם ה' ברחמיו יתן בלבנו לשוב בתשו' שלימה לפניו יתב'. ועוד זאת יתירה פשתה המספחת לילך לקבול בערכאותיהם בעוה"ר ובזה אין בידינו להוכיח כלל. וכבר כתב הגאון החק"ל ז"ל בח' א"ח סי' מ"ח דס"ב ע"ב דכל זה ענין הערבות להיות נענש האדם על חבירו וכן גדולי הדור שנתפסים ב"מ בעון הדור היינו בדבר שיש בידו כח לכוף את חבירו ולהחזירו למוטב ואם אין בידו כח ודבריו אינם נשמעים אין עליו להוכיח ולא חייב מצד הערבות ועי' בס' חקקי לב ח"א ח' א"ח סי' י"ט דכ"ג ע"ב ובס' בירך את אברהם דרס"א ע"ג יע"ש: מעתה נא"ה דידוע דמילת עשיה הוא כינוי לכפיה ולזה נקרא גט הניתן בכפיה גט מעושה וז"א אשרי אנוש שיכוף לישר' על קיום התורה אבל צריך שיקבלו דבריו ויכנסו באזני השומע וז"א יעשה זאת יכוף אותם לקיים התורה ומצוותיה אבל בתנאי שיקבל השומע וז"א ובן אדם יחזיק שהוא השומע יחזיק בה ועיקר המוסר והתוכחה צריך להיות על חילול שבת וז"א שומר שבת מחללו. זהו ראשון שבתוכחה ואח"כ יוכיח אותם על שאר עבירות וז"א ושומר ידו מעשות כל רע ודו"ק. וכאשר נתבונן בדעתינו קדושת יום החג הקדוש הבע"ל יום שזכינו להיות במעמד הר סיני לקבל התורה הק' ומידי הוא טעמא שחג הק' הזה הוא יותר גדול במעלה משאר החגים ומועדים וכמה היא מעלתו שזכינו בו לקבל התורה הק' ואם ח"ו חלילה לא נקיים אותה מה היא קדושתו ומעלתו. ולא עוד אלא שנקרא חג השבועות ולמה נקרא חג השבועות הלא ידוע הטעם שנשבעו ש"ח לקיים מצוותיו יתש"ל. וא"כ נמצא דאם ח"ו חלילה נעבור איזה עבירה מלבד שאנו עוברים על ציוויו יתב' עוד זאת יתירה שאנחנו עבריינים ג"כ. וגם כפויי טובה כדאיתא במדר' שיר השירים כולך יפה רעיתי ומום אין בך תני רשב"י או' בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר נעשה ונשמע אותה שעה לא היה בהם לא בעלי מומי' ולא מצורעי' ולא חגרין ולא סומין לא אלמין ולא חרשין לא שוטים ולא טפשין וכו' על אותה שעה נאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך. וכן איתא בילקוט תורת ה' תמימה כשם שהתורה תמימה כך לא קבלו ישראל את התורה עד שנתרפאו מכל מום ונטהרו מכל טומאה: אשר עפי"ז נר' לפקע"ד לפ' כו' הפסוקים ועתה אם שמוע תשמעו וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו' דלכאורה ק' מה זו נתינה טעם והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ דזה פשו' הוא. ותו ק' למה נקט תאר ממלכת כהנים וגוי קדוש ולא נקט תאר אחר. האמנם נלע"ד לפ'. ובתחי' נבין כו' הכתובי' בירמי' סי' ל' מה תזעק על שברך אנוש מכאובך על רוב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך כי אעלה ארוכה לך וממכותך ארפאך נאם ה' כי נדחה קרא לך ציון היא דורש אין לה כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם ונבנתה העיר על תילה וארמון על משפטו ישב ע"כ. והדקדוקים רבו א' דבתחילה אמר מה תזעק על שברך וק' דודאי דיזעק בקול גדול כיון שהוא כב יכול אומר אנוש מכאובך וכי מי שיש לו כ"כ כאב גדול לא יזעק. ב' אומרן על רוב עונך עשיתי אלם לך נמצא שהוא כב יכול הוא הביא לה המכאובים וא"כ עתה שרצונם לשוב בתשו' זועקים שירפאם. ג' אומרו כי אעלה ארוכה וגו' כי נדחה קראו לך לא ידענו מי הקורא אותה ולמה קראו אותה נדחה. ועוד אומרו ציון היא דורש אין לה למה יאמרו דורש אין לה:

ואולם נלע"ד דיובנו בהקדים מאי דאיתא בפרק המדיר ד' ע"ב ע"ב המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו עליה תצא שלא בכתובה. ע"מ שאין בה מומין ונמצאו עליה מומין אינה מקו' כנסה סתם ונמצאו עליה מומין תצא שלא בכתו'. כל המומין הפוסלי' בכהנים פוסלין בנשים ואמרו בגמ' ד' ע"ד ע"ב ת"ר הלכה אצל חכם והתירה מקודשת הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקו'. מה בין חכם לרופא חכם עוקר את הנדר מעיקרו, רופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא. וכתבו התוס' בד"ה חכם עוקר את הנדר מעיקרו. אין לפרש דבלשון תליא מילתא שהוא התנה ע"מ שאין בה מומין והיו בה מומין דא"כ הלך הוא אצל הרופא היכא שהיו בה מומין ורפאה אמאי קאמר לקמן דמקו' אלא בקפידת המומין תלוי הטעם שאף עתה לאחר שנתרפאת נמאסת היא בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין. אבל נדרים ליכא קפידא הואיל ועוקרו למפרע אבל אם לא עקר ליה אלא מכאן ולהבא הוי נמי קפידת עונש משעת הנדר עד שעת ההתרה. ודוקא שהלכה אצל חכם והתירה קודם ידיעת הבעל שהיו עליה נדרים אבל לא מהני היתר כדקתני במתני' נמצאו עליה נדרים אינה מקו' ולא מפליג בין בני היתר לאינם בני היתר וטעמא שע"מ כן מקדשה שאם לא ירצה לבעל הקדושין מסיבת הגדרים שיהיו הקדושין קיימי' והיכא דידע קודם שהותרו הרי מיד מבטל הקדושין שאינו יודע אם יש היתר וכו' יע"ש. וכן כ' הרא"ש ז"ל שם יע"ש. אבל הטור ז"ל יצא לחלק בסי' ל"ע באה"ע ס"ק ל' דדוקא בדהתנה ע"מ שאין בה מומין דקפיד דבשעת הקדושין שלא היו בה מומין ואם נמצאו בה מומין אינה מקוד' אבל אם התנה ע"מ שלא יהיו בה מומין ונמצאו בה מומין ורפאן הרופא הרי זו מקו' שזה לא קפיד אלא שלא יהיו לה מומין והרי נתרפית ומקו' למפרע יע"ש ודברי הטור ז"ל הללו הם היפך דברי התוס' ואביו הרא"ש ז"ל וכבר תמה על זה מרן ז"ל בב"י יע"ש ומ"ש בס' בד"ה שם יע"ש. נמ"ל דמדברי התוס' והרא"ש ז"ל משמע דכשהחנה ע"מ שאין בה מומין הוכיח דקפיד אמומין ואפי' אם נתרפאה אצל הרופא אפי"ה כיון שהרופ' מרפא מכאן ולהבא וזה כשזוכר שהיו בה מומין נמאסת היא בעיניו וגם אם אמר ע"מ שלא יהיו בה מומין ג"כ אמרי' אמומים קפיד ואינה מקו'. ולד' הטו' ז"ל אם התנה ע"מ שאין בה מומין קפיד אשעת הקידושין שלא יהיו בה מומין ולפיכך אף אם נתרפאת אצל הרופא אינה מקו' שהרי היו בה מומין בשעת קדושין אבל אם התנאי היה שלא יהיו בה מומים עיקר קפידתו שלא ישארו בה מומין וא"כ כיון שנתרפאה הרי לא יש בה אומין ומוכרחים אנו לי' דלא ס"ל להטור ז"ל כהתוס' דס"ל דנמאסת היא בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין.. ומרן ז"ל בש"ע פסק כוותיה דהטור ז"ל ויצא לחלק בין היכא שהתנה ע"מ שאין בה להיכא שהתנה ע"מ שלא יהיו בה יע"ש והרב בית שמואל ז"ל שם נסתפק אם היכא שהתנה שלא יהיו בה דאמרי' דאם נתרפאת מקודשת למפרע אם נודע לבעל מהמומין קודם שנתרפאה מי אמרי' דאפי"ה מקודשת שהרי כבר אין לה מומין או דילמא בשעה שנודע לו שהיו לה מומין כיון שאינו יודע אם יש רפואה למומין הרי מיד נתבטלו הקדושין כמו דאמרי' גבי נדרים דאם נודע לבעל קודם שהתיר לה החכם הרי מיד נתבטלו הקדושין שחושש הבעל שמא לאו בני היתר נינהו והניח הדבר בספק יע"ש. גם הרב מהר"ח אלפאנדארי ז"ל בס' אש דת בפ' נצבים נסתפק גם הוא בספקו של ה' בית שמואל ז"ל הנז' יע"ש:

ואנא עני ב"א אמינא בתר דלחיכנא עפרא דתחות רגלוהי אמינא דבתיבת מקו' למפרע שכתב מרן ז"ל בב"י ובש"ע מה שלא כתב הטור ז"ל נפשט הספק הנז'. והוא דהנה זה המקדש התנה ע"מ שלא שלא יהיו בה מומין. ולד' הטור ז"ל דפי' דבריו הם שלא ישארו מומין נמצא דבשעה שקידש את האשה סבר וקביל שיהיו לה מומין אבל מתנה שלא ישארו בה לעולם דזה אינו יכול לסבול שתהיה בעלת מום לעולם. אבל אם תתרפא סביר וקביל שתהיה נשואה עמו וא"כ חזינן שאם תתרפא מהמומין הרי נתקיים התנאי וחלו הקדושין למפרע ואם לא נתרפאה הרי נתבטלו הקדושין נמצא דבשעת הקידושין אדעתא דהכי נחית הבעל שאם תתרפא יחולו הקדושין ואם לא תתרפא בטלו הקדושין וא"כ איך יצויר לומר דאיכא חלות ספק כלל זה נלע"ד וא"ש את"מ. והנה הרב אש דת הוליד מספק זה דין אחד דהא דאמרינן דהיכא דנודע לבעל קודם שתתרפא דשמא בעלי הקדושין יען אינו יודע אם יש להם רפואה. מינה דאם הבעל רופא ויודע שיש רפואה למומין אלו הא ודאי דמקו' הביא דבריו הרב מוה"ר הרב חיד"א ז"ל בס' ברכי יוסף באה"ע סי' ט"ו יע"ש ובזה פי' כו' הכתוב ויאמר אם שמוע תשמע וגו' כי אני ה' רופאיך יע"ש וש"י:

מעתה נא"ה ונקדים את הידוע דכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלים בנשים. עו"ן מ"ש בפ"ק דמגילה אמר ר"ש ן' לקיש אין הקב"ה מכה את, ישראל אלא א"כ מקדים להם רפואה למכה שנא' ברפאי לישראל ונגלה עון בית אפרים אבל אוה"ע אינו כן אלא מכה ואח"ך מרפא שנא' ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא יע"ש. וידוע דהרפואה של ישראל היא התשובה וע"י התשו' זדונות נעשות לו כזכיות ונמצא, דנעקר העון מעיקרו כמו הנדר שעוקר אותו החכם מעיקרו ועפי"ז פי' ה' מהרימ"ט ז"ל כו' הכתוב ארפא משובתם כי שב אפי ממנו דהיינו שנעקר העון מעיקרו וז"א כי שב אפי ממנו יע"ש. וידוע דבזמן שישראל עושים רש"מ ומקיימי' מצוותיו יתב' עליהם נאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך אבל כשחוטאי' ופוגמים בנפשותם ב"מ נאמרו עליהם כל אשר בו מום לא יקרב כמפו' בזוה"ק ובתיקוניה בכמה מקומות. אמור מעתה מה נעמו קדושין הללו שהקב"ה מקדש את ישר' וקודם כל הודיעם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' ואביא אתכם אלי כדי לקדש אתכם והנני מתרה בכם ועתה אה שמוע תשמעו בקולי וגו' ורמז להם שאפי' אם ח"ו יחטאו שכבר הקדים להם הרפואה וז"א והייתם לי סגולה מכל העמים שלהם המכה היא קודמת להרפואה אצליכם הרפואה קודמת [שהיא התשו'] והטעם שאני הרופא כי לי כל הארץ אפי"ה אני מזהיר אתכם בשעת הקדושין. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שכמו שהמומין פוסלים בכהנים כן פוסלים בכם. וז"א ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכוונתו יתב' שלא יהיה בכם מומים ולזה אפשר שהזהירו הקב"ה למרע"ה אלה הדברים אשר תדבר ודרשו רז"ל לא פחות ולא יותר דזה חילוק קטן אם יאמר ע"מ שאין בכם מומין או ע"מ שלא יהיה לכם מומין. ונקדים מאי דאיתא במדר' פ' נח כל מקום שנאמר אין לה היה לה בשרה נאמר אין לה ולד הים לה יצחק בחנה נאמר אין ילדים היה לה שמואל בציון נאמר דורש אין לה יהיה לה שנא' ובא לציון יע"ש. ואפשר דזה יהיה כו' הכתו' שהקב"ה אומר לישר' מה תזעק על שברך אנוש מכאובך כי בדעתך כיון שיש לך מומין לא יש לך תקוה על רוב עונך עצמו חטאתיך אבל כבר חשבתי זה מתחילה ועשיתי אלה לך כשהתניתי עמך פירשתי דברי כי אעלה ארוכה לך שלא יתבטלו הקדושין לגמרי. מה תאמרו שהרי נודע לי המומין שלך ואיכא ספיקא שמא יתבטלו הקדושין לגמרי לזה אמר תדעו שאני הרופא וממכוחך ארפאך ושמא תאמרו כי נמאסת בעיני בזכרי את המומין שלכם וז"א כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה ולזה משיב כה אמר ה' כי אשיב את שבות אהלי יעקב וארמון על משפטו ישב כבראשונה בקרוב בעהי"ת. ועפ"י זה יובן כו' המאמר הנצב פתח השער ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכד"א אחת היא יונתי תמתי שלא יהיה בכם מומין וכו' ופשוט:

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי' דברי יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישר' שם רמז לקוטב דרושינו ולפטי' הצדיקים כי ה"ן בעון שנה זאת מעוברת היתה אמריה ממררת שאבדנו כמה חכמים צדיקים וחסידים הרב ח"ר נסים חאייון דרופתקא דאורייתא הרב ח"ר חיים פאדרו פה מפיק מרגליות דורש כתרי אותיות שוקד על לימודו הרב ח"ר שבתי יאושע חסידא קדישא מי יוכל לספר קדושתו וחסידותו הרב ח"ר מירקאדו אל שוחט לא ימיש מתוך האהל הרב ח"ר מורינו מיוחס מגזע היחס והמעלה כולם מתו בעוה"ר במבחר ימיהם הרב ח"ר נסים ויאלוב'וס נדכה ביסורין קשים ומרים הרב ח"ר אברהם לאנייאדו לא עבר עליו חצות ועוד כמה מיתות משונות אשר נלאתי לספר ואף גם זאת יום זה פקודת חובי כי אבדתי ברי ובר בטני בחור כארזים בני אליעזר אם אשכחך תשכח ימיני אבל שאולה ארד אל בני והן קדם נלקע"ד לפרש כו' הכתו' בירמיה סי' י"ד שבר גדולה נשברה בתול' בת עמי מכה נחלה מאד המאוס מאסת את יאוד' אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה ידענו ה' רשעינו וגו' זכור אל תפר בריתך איתנו דלכאורה יל"ד בהני קראי דבתחילה מספר בעד ישראל כי שבר גדול נשברה מכה נחלה מאד וע"ז קא מתמיה שני תמיהות המאוס מאסת את יאודה וגו' ומק' בכח מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא וגו' איך יצוייר קושיות אלו אחר שידעו חטאתם ועוונותם וכאשר הודו אח"ך ידענו ה' רשעינו וא"כ מאחר שידעו איך שייך להקשות קושיות הללו. ולא עוד אלא שסיימו דבריהם זכור אל תפר בריתך אתנו משמע דעיקר סוף הקו' היא זכור אל תפר בריתך אתנו ולנו לדעת מהו הברית שכרת ה' עמנו שמבקשים ממנו זכור אל תפר בריתך אתנו ואולם עפ"י אמות הקודם הנה נכון דכבר אמרנו דדעת התוס' והרא"ש והר"ן ז"ל דאם היו בה מומין אף שתתרפא נמאסת היא בעיניו כי זוכר שהיו בה מומים. ולדעת הטור אם התנה ע"מ שלא יהיו בה מומים אם נתרפאה חלו הקדושין למפרע ואמטו"ל הקב"ה באהבתו ובחמלתו עם ישר' פי' דבריו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים דהיינו ע"מ שלא יהיה בה מומים בכדי שאם תתרפא ויחזרו בתשו"ש הוי ממש כנדר שהחכם עוקר מעיקרו וחלו הקדושין למפרע. ואפשר דבזה אפי' התו' והרא"ש ז"ל יודו בזה כי קי"ל דגדולה תשובה דזדונות נעשות לו כזכיות הרי נעקר העון מעיקרו והותר. עו"ן מאי דאיתא במס' גיטין דמ"ז המוציא את אשתו משום שם רע הרי זה לא יחזור דצריך שיאמר לה בשעת הגט הריני מגרשך משום שם רע ואם לא אמר לה הכי בשעת הגט יכול להחזיר יע"ש וכן פ' כל הפוס' ז"ל. מעתה נא"ה דמתרעם הנביא שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד. הכונה שישר' מודים כל עונותיהם שהיו להם מומים גדולים. ועתה שואל מאתו יתב' מאיזה ט' עזב אותם אם מטעם שמאס בהם וכס' התוס' ז"ל או מט' שהוציאה משום שם רע דדינא הוא דלא יחזיר וז"א המאוס מאסת את יאודה וא"כ עזבת אותם מחמת מיאוס אם בציון געלה נפשך. וע"ז מקשה בכח אם הוא מחמת מיאוס מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא הכוונה אתה חושב אותנו כמו אשה שאין לה רפואה. ועוד מקשה אם הט' משום שם רע לא אמרת לנו שאתה מה גרשת אותנו שהוא משום ש"ר והראיה שאנו בכל עת אנחנו מקוים לשלום ואתה עזבתנו וז"א קוה לשלום ואין טוב. ולזה אמר ידענו ה' רשעינו עון אבותינו כי חטאנו לך והרי אנחנו מודים על חטאתינו ואנחנו חוזרי' בתשו"ש וא"כ מתחנני' לפניך אל תנאץ למען שמך זכור אל תפר בריתך אתנו שאמרת בפי' בשעת מת"ת שלא תעזבנו לעולם:

את זה רמזתי יחנו סביב למשכן העדות צדיקים במיתתם ינוחו על משכבותם ויתפללו בעדינו שהקב"ה יאמר די לצרותינו ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל בעזרת האל יתברך:

חזרתי ואמרתי יחנו סביב למשכן המדות ולא יהיה קצף על עדת בנ"י שם רמז לקוטב דרושינו דשבת הוא עדות לישראל. וכבר ידוע מ"ש רז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עע"ז כאנוש מוחלים לו שנא' שומר שבת מחללו אל תיקרי מחללו אלא מחול לו וזה יהיה רמז יחנו סביב ביום ש"ק ללמוד תורה שהוא משכן העדות שע"י שבת הוא עיקר העדות וע"י שמירת שבת ולא יהיה קצף על עדת בנ"י בעהי"ת

חזרתי ואמרתי ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות דה"ן בעון חשש כחינו מצרות. ובכן אנו מבקשים ברחמיו יתב' יאמר די לצרותינו ויבנה בית קדשינו וז"א ולא יהיה קצף על עדת בנ"י ויבנה בית קדשינו ותפארתינו ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות בעגלא ובז"ק כיר"א:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה