אור ברסלב
איש אמונים דרוש י לשבת כלה

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש י לשבת כלה

דרוש ט לשבת כלה

דרוש שדרשתי בקק"ג שנת התרל"ט ליצירה:

והנושא בא יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו איש על רגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו סביב לאהל סוער יחנו סביב לאהל מועד יחנו:

איתא במס' שבת אמר רב חמא מ"ד כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים למה נמשלו ישראל לתפוח לומר, לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע עכ"ל:

יחרד האיש וילפת הירא את דבר ד' כאשר ישים אל לבו קדושת יום חג השבועות הבע"ל כמה גדלה מעלתו כי בו הנחילנו אבינו אב הרחמן תורתינו הקדושה והתמימה וזכינו להשראת שכינה שבאה השכינה להר סיני קודם שבאו ישראל לתת לנו התורה הקדושה וכמ"ש הכתוב ויהי ביום הג' בהיות הבקר וגו' ופירש"י וז"ל מלמד שהקדים על ידן מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן שיהא הרב ממתין לתלמיד וכן מצינו ביחזקאל ג' קום צא אל הבקעה ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ד' עומד לקראת האלד'ים. מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה וזה שאמר ד' מסיני בא לסיני בא לא נאמר אלא מסיני בא עכ"ל:

הראת לדעת גודל אהבתו וחיבתו יתב' עמנו עמו וצאן מרעיתו שהקדים לירד בהשכמה קודם בואם לתת לנו תורה הקדושה:

אך זוהי שק' לע"ד על דברי רש"י ז"ל הללו שנר' שהם הפך סוגייא דנדרים ד' ח' ע"א דאיתא התם אמר רב גידל מניין לאומר לחבירו למחר נשכים ונשנה פרק זה שעליו להשכים שנאמר קום צא אל הבקעה ואקום ואצא והנה שם כבוד ד' עומד. ופי' הרא"ש והר"ן ז"ל דעיקר דינו דרב גידל אתא לאשמועינן דזה שאמר לחבירו למחר נשכים ונשנה פ' זה נעשה נודר לדבר מצוה ועליו החיוב מוטל להשכים. ופסקו הר"מ ז"ל פ"א מה' נדרים ה' ל"ט דהוי נודר לדבר מצוה יע"ש. וא"כ מאי מייתי רש"י ז"ל שהקב"ה כביכול הקדים מה שאין דרך ב"ו לעשות כן הלא דינא הכי הוי כיון שהוא אמר למרע"ה וקדשתם היום ומחר כי ביום הג' ירד כל העם וגו' הוי נדר וצריך להקדים. ותו מאי ראיה מייתי דכן מצינו ביחזקאל וכו' הלא עיקר דינא דרב גידל נלמד מההיא דיחזקאל ולפי דבריו דמתן תורה וההיא דיחזקאל היה בדרך אהבה וחיבה וענוה יתירה א"כ מאי ראיה מייתי רב גידל. וראיתי להרב נש"ר בפ' יתרו שהק' לרב גידל אמאי מייתי ראיה מיחזקאל ולא מייתי ראיה ממ"ת דכתי' ויהי ביום הג' וכפירש"י ז"ל. ותי' דאי הוה מייתי ממ"ת הו"א שהוא דרך ענוה לזה הביא ראיה מיחזקאל דא"א לומר שהוא דרך ענוה דכבר אשמועינן ממ"ת יעש"ב ולא ידעתי מה תיקן לד' רש"י ז"ל דהשוה הך דמ"ת וההיא דיחזקאל דשניהם דרך ענוה נאמרו אכתי ק' אמאי מייתי מיחזקאל ותו ק' דעתה שידענו דההיא דיחזקאל דינא הוי וא"כ גם במ"ת הוי דינא ולא דרך ענוה ומה יענה רש"י ז"ל להך סוגייא: והנה לקו' ה' נש"ר ז"ל דלא מייתי רב גידל ראיה מהך דמ"ת מוכרחים אנו לתרץ דמההיא דמ"ת ליכא כ"כ ראיה דהרי הקב"ה כביכול דרכו להקדים בכל יום בבהכ"נ כדכתי' מדוע באתי ואין איש וכדאיתא בש"ס דברכות ד' ו' יע"ש. וא"כ א"ש דביום מ"ת שהוא יום אדיר ודאי שיקדים כביכול וליכא ראיה לדינו של רב גידל. אבל מההיא דיחזקאל דלא היה שעת התפי' ועכ"ז הקדים שפיר יליף רב גידל דהוי נודר לדבר מצוה ואולם לרש"י ז"ל דמשוה הך דמ"ת וההיא דיחזקאל בחדא מחתא הוא חימה:

נקוט מהא דהקב"ה כביכול דרכו להקדים בכל יום לביהכ"נ לשמוע תפילותיהן של ישראל:

אשר עפי"ז נלע"ד לפרש כוונת הכתובים בתהלים סי' ד' וכ"ת הקשיבה לקול שועי מלכי ואלד'י כי אליך אתפלל ד' בקר תשמע קולי בקר אערוך לך ואצפה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וגו' ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. דלכאורה ק' דמאחר דכבר אמר הקשיבה לקול שועי למה חזר לו' ד' בקר תשמע קולי. ותו ק' כפל הלשון בקר תשמע קולי בקר אערוך לך וגו' ב' פעמים בקר דנר' שפת יתר ותו ק' אומרו אערוך לך ואצפה לא ידענו מה יערוך ולמה מצפה. ותו ק' נתינת טעם כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' דמשמע דהטעם שאני אערוך לך ואצפה משום כי לא אל חפץ רשע אתה ולא ידענו מאי כוונתו בזה הטעם ובש"ס דרשו על פסוק זה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע על כת מספרי לה"ר שאינם מקבלים פני שכינה ולא ידענו מה קשר דברים יש עם למעלה. ותו ק' אומרו ואני ברוב חסדך אבא ביתך וגו' אחר שכבר אמר ד' בקר תשמע קולי הרי שכבר הוא בביהכ"נ איך יוצדק לומר עתה ואני ברוב חסדך וגו' הי"ל לאומרו קודם ואח"כ יאמר ד' בקר תשמע קולי וגו':

האמנם לעד"ן לפרש אי ניחא קמי שמייא בהקדים מה שנשאל הרב עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ד על עיר אחת שנפלה דליקה ונשרף הביהכ"נ ונשארו ההיכל והכותלים והיו הצבור מתפללים שם במקום החרב והס"ת הוציאו אותם מההיכל ונתנו אותם בבית אחת מקום המשתמר וביום קריאת ס"ת היו מביאים הס"ת בהשכמה והיו מניחים אותו בהיכל ואח"כ היו מתחילים להתפלל ונמצא שם רב אחד ואמר להם שלא יפה הם עושים רק שיתפללו ובשעת קריאת ס"ת שילך הש"ץ עם איזה אנשים מביהכ"נ למקום שהס"ת שם ויביאוהו לביהכ"נ לקרות בו ועל זה נשאל הרב עדות ביהוסף ז"ל כדת מה לעשות. והוא ז"ל השיב שהטוב טוב לעשות כמו שנהגו הקהל להביא הס"ת בבקר השכם ואח"כ כשיבואו כל הצבור יתחילו להתפלל ודלא כמ"ש הרב המורה מכמה טעמים. א' דהתורה צריכה להקדים לבא להקהל כמו שמצינו להקב"ה שמקדים לבא לביהכ"נ וכדאיתא בגמ' אין הצבור רשאים לצאת עד שיוציאו הס"ת אסברא לי בר אהינא אחרי ד' אלד'יכם תלכו נמצא דהתורה היא דומה להקב"ה וכמו שהקב"ה מקדים לבא לביהכ"נ כן נמי כבוד התורה שהיא תקדים לבא ולא להתאחר לבא אחר כל הקהל:

ועוד דאם אנו אומרים שיביאו הספר תורה באמצע התפילה ישארו כל הקהל דוממין ומצפים לביאת הס"ת ומאי דביני ביני ישבו לשיח שיחת חולין ודברים בטלים ועל הרוב ידברו לה"ר וזולתו בבהכ"נ וזה עון פלילי. ועוד דהחיוב על כל אדם בביאתו לבית הכנסת להשתחות בהיכל מקום הס"ת ואם יביאוהו בבקר השכם יכולים לקיים זאת אך אם יביאו אותי בשעת קריאת התורה לא יוכלו הקהל לקים חיוב זה אף בימי קריאת ס"ת ומשום הני טעמי הסכים שצריך להביא הס"ת קודם התפילה יעש"ב שהסכימו עמו כמה רבנים ז"ל. דבר הלמד מכל האמור שצריך להקדי' בבקר להביא הס"ת לביהכ"נ. ולאו דוקא בנדונו של הר' עדות ביהוסף ז"ל שנשרף הביהכ"נ אלא כבר מצינו בש"ס דיש מקומות דאינם מניחים הס"ת בבית הכנסת אלא מוליכים אותו למקום אחר המשתמר וכדאי' בש"ס בפ' אלו נאמרין דל"ט ע"ב אמר ריב"ל אין ש"צ רשאי להפשיט את התיבה בצבור ופירש"י ז"ל שהיה דרכם להביא הס"ת ממקום אחר שמשתמר בו לביהכ"נ והיו פורשים בגדים נאים ומצניעים שם הס"ת ואח"כ מפשיטים את התיבה כשמוליכים אותו למקומו אחר התפילה ואין כבוד הצבור להמתין עד שיפשיט את התיבה אלא מוליכים הס"ת ואח"כ חוזר הש"צ ומפשיט את התיבה. באופן דבמקום שאין הס"ת בביהכ"נ צריך להקדים בבקר השכם ולהביא הס"ת לבית הכנסת כדי שיבואו הקהל וישתחוו להיכל ואחר כך יתפללו:

מעתה נא"ה דהנה דהע"ה היה מתפלל הקשיבה לקול שועי וגו' ומבטיח להקב"ה כב יכול ה' בקר תשמע קולי כשתבא לביהכ"נ בבקר תשמע קולי שכבר התחלתי בתפי' קודם שתבא כדי שלא מכעוס לומר מדוע באתי ואין איש. אך לפעמים צריך אני להקדים להביא הס"ת לביהכ"נ עד שיבואו הקהל אח"כ להתפלל וז"א בקר אערוך לך ואצפה וע"ז נרגש וכי תימא ל"ל להקדים בבקר להביא הס"ת ולערוך אותו ולצפות עד שיבואו הקהל הלא יכול להיות להביא הס"ת בעת קריאת התורה כמ"ש אותו החכם לזה משיב דלא אריך למעבד הכי והטעם כי באותה שעה שהולכים להביא הס"ת ישארו כל הקהל בטלים ויבואו לדבר בביהכ"נ דברים בטלים ולה"ר וכיוצא ולז"א כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכדררשו בש"ס לא יגור במחיצותך רע דהיינו מדברי לשון הרע וכיוצא. ועוד נתן טעם אחר שכשהס"ת בבהכ"נ אני משתחוה להיכל בכניסתי וז"א ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה וגו' כידוע ליודעי חן סוד הפסוק הזה ודו"ק:

וכדי להבין הכתו' שאח"כ ה' נחני בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכך כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון האשימם אלד'ים ברוב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך. ולא נאריך בדקדוקים ונלע"ד לפרש אי ניחא קמי שמיא בהקדים מאי דאי' במס' שבת ד"ד ע"א אמ"ר ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה בשבת קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא התירו והק' בגמ' היכי דמי אי בשוגג ולא אידכר למאן התירו ואי אידכר מי מחייב הלא כל חייבי חטאות אינן חייבים עד שיהיה תחילתן וסופן שגגה ואלא במזיד קודם שיבא לידי סקילה מבעי ליה. ומשני אמ"ר שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים. מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירו. והק' בתוספות והא דאמרי' בפ' בכל מערבין ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעבד ע"ה איסורא רבא וכו' ותי' דהתם עדין לא נעשה המעשה וכו' אבל הבא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמר וכו' והק' עוד והא דאמרינן בהשולח מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו ן' חורין ואף על גב דעובר בעשה דלעולם בהם תעבודו שאני מצוה דפו"ר שהיא מצוה רבה וכדאי' התם בר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשרה משום מצוה דרבים עכ"ל:

עו"ן מאי דאיתא במס' ע"ז ד"ד ע"ב ארשב"י לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשו' לרבים עכ"ל. ובהכרח לומר דהטעם שחטא דוד בגזרתו יתב' כמו שפירש"י ז"ל הוא משום ניחא ליה לחבר דבת שבע כבר היתה ראויה לדוד מששת ימי בראשית והוי איסורא קלילא. והטעם שחטאו ישר' הוא משום מצוה דרבים:

אשר עפי"ה פי' הרב הנשי"א ז"ל כונת הכתובים בתהלים וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו בהשפטו יצא רשע ותפי' תהיה לחטאה יזכר עון אבותיו אל ה' וגו' דהכו' דדהע"ה מתרעם על אויביו במקום שהיה להם להחזיק לו טובה שלמדו ממנו דרכי התשו' וזהו אהבה עזה שעשה להם והיינו מטעם ניחא ליה לחבר וכו' היו אומרים לו הבא על אשת איש מיתתו במה. וז"א וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי. ובכן לאנשים כאלה מן הראוי שיחטאו במועצות השטן ויבואו לחזור בתשו' ולא תקובל תשובתם. וז"א הפקד עליו רשע ושטן וגו' בכדי שבהשפטו כשיעמוד לדין יצא רשע ותפילתו שאם יחזור בתשו' תהיה לחטאה ולא עוד אלא יזכר עון אבותיו שחטאו בעגל כיון שהוא מודה שמה שחטאו היה להורות תשובה לרבים ודפח"ח:

מעתה זהו כו' דהע"ה שכבר ידע שמוכרח לחטוא כדי להורות תשו' ליחיד וע"ז היה מתפלל ה' נחני בצדקתך יען יש לי שונאים וז"א למען שוררי הישר לפני דרכך שלא אכשל בשום מכשול ועון. ונתן טעם כי השונאים אינם מחזיקים טובה ואדרבא בקרבם הוות ולשונם יחליקון וז"א כי אין בפיהו וגו' לומר האמת שמה שאני חוטא הוא משו' ניחא ליה לחבר ואף אם יאמרו בפיהם קרבם הוות וגו' וא"כ לאנשים כאלה האשימם אלד'ים יפלו ממועצותיהם בכדי שברוב פשעיהם הדיחמו ולא תקבל תשובתם כי מרו בך שאם אני אחטא לא ברצוני אלא בגזרתך ונמצא שמרו בך ודו"ק:

באופן דעינינו הרואות כמה מצטער דוד הע"ה מאויביו וגם משונאיו ומקללם על שהיו מרננים עליו בענין בת שבע אף דהענין היה אמת שנכשל דוד אלא שלא ידעו דראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית כ"ש וק"ו כשמעלילים עלילות ברשע ובשקר מוחלט לדבר סרה על הרבנים והת"ח כאשר פשתה המספחת בעוה"ר בדור הזה שהוא פרוץ מרובה ולימדו לשונם הני בריוני לדבר על הת"ח בעלילות ברשע שאוכלים ממון העניים ומחללים כבוד התורה בשוקים וברחובות ומדברים ככל העולה על רוחם ואינם מקבלים מוסר ותוכחה ובהפקירא ניחא להו ולא צייתי לדינא ופרקו עול בחשבם כי מה יעשו להם הדיינים כי לא צייתי לדינא מאחר שמטעם הממסלה אי אפשר להחרימם וא"כ הבחירה בידם לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ולא ידעו ולא יבינו כי זה בלתי אפשר כל עוד נשמת רוח חיים באפינו חובה עלינו לרדוף אחריהם עד החרמה להקים דגל התורה ובלא"ה כבר אמרו רז"ל כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ואף אם לא יחרימו אותם הם כלים מאליהם. זאת ועוד טח מראות עיניהם כי לא בציר הם הרשעים עצמם שלא שמעו לקול מורים יהיה להם ריב ומדון עס זולתם ויבזאו לבית דין לטעון טענתם והבע"ד שכנגדם כן יעשה כמעשיהם ולא יהיו צייתי לדינא ויהיו צועקים ואינם נענים:

ואפשר דזה רמז לנו הנביא ישעי' בסי' מ"ב הן יבושו ויכלמו כל הנחרי' בך ופי' המחריזים נגדך (כמו בני אמי נחרו בי) מתרי טעמי חדא דלא ידעו דהעובר ע"ד חכמים חייב מיתה וז"א יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך. ועוד תאמר להם שלמחר הם בעצמם יבקשו לבע"ד שיעמדו לדין ולא תמצאם וז"א תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך שלא יהיו צייתי לדינא ולבבי יחשוב דזו היתה כו' דהע"ה בתפילתו שיתה ה' שמרה לפי נצרה על דל שפתי אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע את אישים פועלי און ובל אלחם במנעמיהם יהלמני צדיק חסד ויוכיחני וגו' שכוונתו בתפילתו להקב"ה שישית לפיו מחסום לבל יטה לבו לדבר רע להתעולל וגו' עם אלו הרשעים פועלי און ולא יכשל להיות בסעודתם וז"א ובל אלחם במנעמיהם אלא אדרבא אני מבקש שיוכיחיני הצדיק ויכה אותי, וזהו לגבי דידי חסד וז"א יהלמני צדיק חסד ויוכיחני לילך בדרכי ה' ודו"ק:

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו כי כבר אמרנו, גודל קדושת היום יום חג השבועות הק' שבו נתכבדנו שבא הקב"ה בכבודו לקראת ישר' לתת לנו את התורה הקדו' כחתן היוצא לקראת כלה לקדש את ישראל בעשרת הדברות כדאי' במד"ר כי הי' הדברות הם היו בתורת קידושין:

והנה המפרשים חקרו לדעת למה הוצרך הק' ב"ה להטריח את עצמו לירד כדי לקדש את ישראל מאחר דאיתא במדר' פ' עקב שמע ישראל מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנן אמרי למה"ד למלך שקדש מטרוניתא בב' מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך שמרי את השניה כך הקב"ה קדש את ישר' בנעשה ונשמע אבדה את נעשה שעשו העגל אמ"ל שמרו את נשמע הוי שמע ישראל עכ"ל. וא"כ מאחר שכבר קדשם בנעשה ונשמע פעם א' למה חזר לקדשם פ"ב בעשרת הדברות. וזכורני שחקירה זאת הביאה בס' מילל לאברהם והוא ז"ל תי' עפ"י מ"ש הריב"ש ז"ל בסי' פ"ב וז"ל שאלת ראובן עשה שליח לשמעון לקדש לו אשה בעיר אחרת והלך השליח וקדשה לראובן כדת וברכו ברכת אירוסין ובא השליח והאשה ושניהם אומרים שנתקדשה לראובן האם יצטרך ראובן לקדשה פעם אחרת ולברך ברכת אירוסין פעם שנית אם לאו ואמרת כי ר' וידאל אפרים לא הניחך עד שיקדשנה פ"ב בידו. ואתה אמרת לו שאם יחזור לקדשה הבעל נותן דופי בקדושי השליח וכו' וכו' והשיב לך שהראב"ד ז"ל כתב בהלכותיו שצריך הבעל לחזור ולקדשה משום מצוה בו וכו'. והשיב וז"ל אין ספק שכיון שהאשה והשליח אומרים שנתקדשה אי"ץ קדושין אחרים ומה שאמר לך ר' וידאל משם הראב"ד ז"ל וכו' תמיהני איך פה קדוש יאמר דבר כזה כי לא אמרו מצוה בו אלא כשבא לקדשה בעירו וכו' ואם לא ברכו ברכת אירוסין בתחילה מנהג יפה לקדשה פ"ב ולברך ברכת אירוסין ואף שכבר נתקדשה ובאותה שעה לא ברכו וכו' והא ראיה מברכת המזון שאם אכל ושכח ולא בירך דמברך כ"ז שלא נתעכל המזון שבמעיו וכן בנ"ד כ"ז ששם ארוסה עליה מברכין וכו' יע"ש. ובהיותי בזה ראיתי להרב מש"ל בפ"ג מה' אישות ה' כ"ג הק' ע"ד הריב"ש ז"ל דמה דמות יערוך דשאני בהמ"ז שהיא אחר האכילה משו"ה מברך עד שיתעכל וכו' לא כן הכא דמן הדין חייב לברך קודם אירוסין היכי אמרינן שיברך אחר אירוסין הגע עצמך ברכת הנהנין אם שכח ולא בירך האם יחזור ויברך עד שיתעכל והניחה בצ"ע ע"ש:

ואני עני מזה כמה שנים תמיהני על קו' הרב ז"ל והנה בעתה חמותי ראיתי אור להתשב"ץ ז"ל בח"ב סי' ע"ד שגם הוא כתב בהריב"ש ז"ל דדמי לברכת המזון מאחר דמיום האירוסין עד שעת כניסתה לחופה שם ארוסה עליה אף דמן הדין צריך לברך קודם אירו' מ"מ אם שכח ולא בירך יכול לברך כל זמן שמצות עשיה קיימת מידי דהוה לברכת ציצית ותפילין וסוכה ולולב שחובה לברך קודם עשייתן ואם שכח ולא בידך קודם מברכין כל זמן עשיית המצוה וכו' יעש"ב שהביא משם תלמידי ר' יונה דמדמו הך דארוסה לבה"מ וכמ"ש הריב"ש ז"ל והוא פלא:

איך שיהיה בעיקר הקדושין אם צריך המשלח לקדשה פ"ב במחלוקת הוא שנוי דלדעת הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל וכמה מרבוואתא ס"ל דא"צ לחזור ולקדשה שלא להוציא לעז על קדושי השליח ודעת הראב"ד ז"ל וכמה מרבוואתא ס"ל דצריך המשלח לקדשה פעם ב'. ועיקר פלוגתייהו כתב מר"ן ז"ל בב"י במ"ש הירושלמי אמר לב' צאו וקדשו לי אשה פ' הן הן עדיו הן הן שלוחיו אמ"ר אבין הדא דתימא בשטר אבל בכסף לא מהימני ר' יוסי אמר כיון שהאמינה תורה שנים אף בכסף מהימני. ודעת מרן ז"ל דהלכה כרבי יוסי כיון דבתלמודא דידן איפסיקא הלכתא בשליח נעשה עד ולא מפליג בין קדושי שטר לקדושי כסף. והרב הכנה"ג באה"ע סי' ל"ה הגהב"י אות ט' הביא משם ה' תומת ישרים שהק' להר"ם ומר"ן דבקדושין פסקו דשליח נעשה עד ולגבי דיני ממונות פסקו דאין שליח נעשה עד דהוי נוגע ואמאי בקדושי כסף לא אמרינן דהוי נוגע וכתב משם חכם אחד דגם בקדושין אם היא מכחשת אינו מועיל עדות השליח. וא"כ דינא הוא דהויא מקודשת מספק ואם קדשה אחר איכא למיחש לקדושיו יע"ש:

אשר זה נלע"ד דהיה הויכוח בין עבדי דוד ובין אביגיל (שמואל א' כ"ה) ויבואו עבדי דוד אל אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחוץ רגלי עבדי אדוני ותמהר ותקם אביגיל ותרכב וגו' ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי לו לאשה. ולכאו' יל"ד במ"ש וידברו אליה לאמר דתי' לאמר אין לה מובן לאמר למי. ובשלמא אם היו אומרים שתהיה לו לאשה היה שייך תיבת לאמר. ותו ק' תשו' אביגיל הנה אמתך לשפחה וגו' דענוה זאת אם היתה עושה לפני דוד ניחא אבל לפני עבדיו מאי נ"מ. ותו קשה אומרו לרחוץ רגלי עבדי אדוני אין זה צניעות מדבריה שכבר נתרצית לינשא לעבדיו יותר טוב היל"ל לרחוץ רגלי שפחותיו כמ"ש רות ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך. ותו ק' אומרו ותלך אחרי מלאכי דוד ובתחילה קראם עבדים. ותו קשה אומרו ותהי לו לאשה מאי אשמועינן ע"ז באו השלוחים:

ואולם עפי"ה הנה נכון דעבדי דוד סברי כס' ר' יוסי וכמ"ש הר"מ ומרן הן הן עידיו הן הן שלוחיו ולהכי אמרו לה בזה הלשון דוד "שלחנו" אליך "לאמר" דהיינו שאנחנו שלוחים וגם עדים "לאמר" ולהגיד העדות שכבר קדשונך ופי' דבריהם דאף בקדושי כסף מהימני ולז"א "לקחתך" לו לאשה וסתם קיחה הוי בכסף אבל אביגיל ס"ל כהראב"ד דצריך לקדשה דהע"ה פ"ב וכמ"ש הכנה"ג דאם קדשה אחר חיישינן לקדושיו ולז"א הנה אמתך לשפחה דווקא אבל לא לאשה לגמרי יען אתם נוגעים וזה כיוונה בדבריה ברמז לרחוץ "רגלי עבדי אדוני" וגו' שאם אתם תרצו לקדש אותי מספיקא חיילי הקדושין ובכן ותקם ותמהר ותרכב וגו' ותלך אחרי מלאכי דוד הוציאם מכלל עבדי דוד יען הם שלוחים ועדים ולהכי שינה הכתוב וקראם מלאכי דוד להודיעינו דהסכים דהע"ה דתכף עפ"י עדותם ותהי לו לאשה בלא קדושין כלל:

נקוט מהא דאם היא מכחשת אין השליח נאמן וא"כ מידי הוא טעמא דהוצרך הקב"ה לחזור ולקדשם הוא בעצמו כי חשש שמא יכחישו ישר' בקדושין שנתקדשו ע"י מרע"ה בנעשה ונשמע. וזה אמרתי דרך רמז כוונת הכתו' אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלד'י כסף וגו' דלכאו' תיבת אתי אין לה מובן ועפי"ה ניחא דמאחר שראיתם שאחר הקדושים ראשונים שקדשתי אתכם עוד דברתי עמכם פנים בפנים קדשתי אתכם וכ"ז למה כדי שלא תעשון "איתי" לא תוכלו להכחיש לו' לא נתקדשנו ופשוט וזה יהיה רמז הכתו' ממשפטיך לא סרתי כי "אתה" הוריתני ופשוט:

והנה רבין חסידא גאון עוזינו הוא הקדוש בס' שארית יעקב חקר חקירת חכם בס' נשוא דמאחר דמה"ש נתאוו לקבל את התורה וא"כ איך זכו ישר' בה מאחר דקי"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקר רשע ותי' כמה תי' וגם הרב מוה"ר הגאון חיד"א ז"ל חקר חקירה זאת ותי' באופן אחר יע"ש בס' דברים אחדים ד' קנ"ו. והרב החסיד מהר"י אלגאזי ז"ל הביא משם ה' משכנות יעקב ז"ל שכתב דכל עיקר גלות מצרים היה להתיך זוהמת הנחש ולברר כל הסיגים כדי שיהיו ראויים לקבל התורה. וכתב הוא ז"ל דלפי"ז אף לד' הרא"ש ז"ל דס"ל דאף במתנה איתיה להאי דינא דעני המהפך בחררה מודה דהיכא שטרח חבירו הרבה כדי לזכות בחררה ליתא להאי דינא ונמצא דישר' שטרחו הרבה שנשתעבדו במצרים בפרך כמה שנים ובאים מה"ש לתבוע שרוצים לזכות בתורה מדין עני המה"ב ודאי דלית להם שום זכיה. ובזה פי' כוונת המאמר כשעלה משה למרום דהשיב מרע"ה למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם דהכוונה דכיון שטרחו ישר' כ"כ ונשתעבדו במצרים כדי לזכות בתורה אדרבא הם נקראים המהפכים ומה"ש אין להם לתבוע התורה יע"ש בד"ק ודפח"ח:

אשר בזה נלע"ד כוונת הויכוח שהיה בין נתן הנביא ובת שבע ואדוניהו וזה סדר הכתו' ואדוניה ן' חגית מתנשא לאמר אני אמלוך ויעש לו רכב ופרשים וגו' ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תואר וגו' ויהיו דבריו עם יואב ן' צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדוניהו ויזבח אדוניהו צאן ובקר וגו' ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה לאמר הלא שמעת כי מלך אדוניהו ן' חגית ואדונינו דוד לא ידע ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בניך שלמה לכי ובואי אל המלך דוד ואמרת אליו הלא אתה אדוני המלך נשבעת לאמתך לאמר כי שלמה בנך ימלוך אחרי ומדוע מלך אדוניהו והנה עודך מדברת שם עם המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך ותבא ב"ש אל המלך וגו' ותאמר אדוני המלך אתה נשבעת לאמתך לאמר וגו' ועתה הנה אדוניה מלך ואתה אדוני המלך לא ידעת ויזבח אדוניהו וגו' ועתה אדוני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו והיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו והיתי אני ובני שלמה חטאים והנה עודנה מדברת עם המלך ונתן הנביא בא ויאמר נתן אדוני המלך אתה אמרת אדוניה ימלוך אחרי וגו' כי ירד היום ויזבח וגו' ולי אני עבדך וגו' אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדך וגו' ויאמר המלך קראו לי לב"ש וגו' וישבע המלך חי ד' וגו' כי כאשר נשבעתי לך וגו' כן אעשה היום הזה ויאמר המלך קראו לי לצדוק הכהן וגו' והרכבתם את שלמה בני וגו' ומשח אותו שם צדוק הכהן וגו' ועליתם אחריו ובא וישב על כסאי והוא ימלוך תחתי ואותו צויתי לנגיד על ישראל. ע"כ:

והנה הדקדוקים באלו הכתו' רבו מארבה ונזכיר קצת מהם שלא ראיתי להמפר' שנתעוררו בהם. א') ק' על אדוניה איך עלה על דעתו לומר אני אמלוך וכי ברצונו הוא האם לא ידע שבועת אביו ומנבואת נתן הנביא ובודאי ידע שהרי כאשר מלך שלמה הלך ויחזק בקרנות המזבח לבל ימיתהו שלמה ופי' המפרשים שחשש פן ידון אותו כמורד במלכות יען ידע שבועת אביו וא"כ איך הרהיב עוז בנפשו לו' אני אמלוך. ב') ק' על דהע"ה שלא עצבו אביו מימיו וגו' הלא הוא חייב לקיים שבועתו והי"ל ליסרו. ג') ק' אומרו ויהיו דבריו עם יואב ן' צרויה וגו' ופי' רלב"ג ז"ל להמשיך לבבם להסכים עמו ולא ידענו באיזה טענות יוכל להמשיך לבבם. ד') ק' אומרו ויעזרו אחרי אדונייהו משמע שמלבד שהסכימו לטענותיו ותכף עזרוהו כאילו היה צריך לעוזרו תכף. ה') ק' על נתן הנביא שאמר לב"ש הלא שמעת וגו' ואדונינו דוד לא ידע כי זהו שקר גמור ח"ו שהרי כבר שמע דהע"ה באומרו אני אמלוך ולא עצבו. ו') קשה אומרו ומלטי את נפשך ואת נפש בניך שלמה דתיבת נפש היא יותרת הדבר. ז') למה הוצרך לבא אחריה ולמלאת את דבריה הלא שם כל הדברים בפיה ולא ידענו מה הוסיף בדבריו. ח') קשה להבין פי' דבריה והיתי אני ובני שלמה חטאים דכמה פי' נאמרו בתיבת חטאים ואין מקרא יוצא מידי פשוטו דהוי חטאים ממש ולא ידענו היאך יהיו חטאים כי מה פשעו ומה חטאו ורד"ק פי' שכוונתה על דהע"ה ומפני הכבוד אמרה אני ובני שלמה ולא ידענו מה חטא דהע"ה ט') ק' מה זו תמיהה של נתן הנביא אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדך וגו' כאילו חייב להודיעו. יו"ד) ק' לדהע"ה אחר ששמע כל דבריהם הפך פניו ואמר קראו לי לבת שבע ואמרו רז"ל שקנחה בי"ג מפות מה היה צודק המעשה הזה אחר כל הויכוח הגדול הזה כאילו הוא תשו' מספקת לכל דבריהם. י"א) ק' אומרו חי ד' וגו' כי כאשר נשבעתי וגו' כן אעשה וגו' דכל אלו הדברים הם שפת יתר היל"ל קראו לצדוק וגו' ועליתם אחריו וגו'. י"ב) ק' כפל הדברים והוא ישב על כסאי והוא ימלוך אחרי ואותו ציויתי לנגיד על ישר' דנר' דברים כפולים:

ואולם נלע"ד לפרשם אי ניחא קמיה שמייא והן קדם נקדים מה שחקר הרב דרכי שלום ז"ל בפ' וילך דהלא כדין היה עושה אדוניה לבקש המלוכה כי לו יאתה דהוא היה גדול שבאחים וכן פי' הרמז"ל פ"א מה' מלכים ה' ז' וז"ל הבן הגדול קודם לאחיו הקטון ממנו וא"כ כדין היה מבקש המלוכה ותירץ עפ"י מ"ש רד"ק ז"ל בפי' הכתו' ולא עצבו אביו מימיו וגו' שיצא לתרבות רעה והיה רוצה למרוד באביו וכו' ואמטו"ל לא היה כדין שימלוך אדוניהו שהרי כתב הרמז"ל בד"א שהבן הגדול קודם היכא שהוא ממלא מקום אבותיו בחכמ' וביראה. היה ממלא מקום אבותיו ביראה אע"פ שאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה ממנים אותו במקום אביו ומלמדים אותו וכל מי שאין בו יראת שמים אעפ"י שממלא בחכמה אין מעמידים אותו אפי' לשאר מינויים דלא זכו בניו אלא הכשרים עכ"ל. ובהכי תירץ חקירתו ז"ל. ואחרי המחי"ר בחינם דחק עצמו להביא עצות מרחוק דהאמת כן הוא דכשאינו ממלא מקום אבותיו ביראת ה' אינו ראוי למלוך. אך בלא"ה כבר הקב"ה הבטיחו ע"י נתן הנביא שלא יהיה אדוניהו מלך דהכי כתי' בשמואל ב' ז' והקימותי את זרעך אחריך שר יצא ממעיך (מוכח דאבשלום ואדוניהו לא ימלוכו דכבר היו נולדים) והכינותי את ממלכתו. וכ' רד"ק ז"ל דכיון שאמר אשר יצא ממעיך מוכח דאבשלום ואדוניהו לא ימלוכו דכבר היו נולדים ומאשר יולדו עדיין אמר שיהיה מלך וכו' יע"ש הרי שטעה בדמיונו אדוניהו ואפשר דהא והא איתא טעם שגזר הקב"ה שלא יהיו מלכים אבשלו' ואדוניהו מפני שיצאו לתרבות רעה וכמ"ש ה' ד"ש ז"ל רק הדבר ק' לדהע"ה למה לא היה מוכיח לבנו אדוניהו שילך בדרכי ה':

עו"ן מ"ש הרב החסיד הרב ש"י בפ' נשוא לטענת מה"ש שלא היו מניחים למרע"ה שיזכה בתורה הק' בטענת עני המה"ב דהביא משם הרב משכנות יעקב ז"ל דהנה עיקר גלות מצרים היה להתיך זוהמת הנחש כדי שיהיו ראויים לקבל התורה ולפי"ז אף לד' הרא"ש דס"ל דאף במתנה איכא לדינא דמני המה"ב מודה היכא שטרח חבירו הרבה ליתא ונמצא שאדרבא ישראל שטרחו להשיגה בגלות מצרים כמה שנים ובאים מה"ש ליטלה מהם איכא בהו דינא דעני המה"ב. ובזה פי' כונת המאמר למצרים "ירדתם" לפרעה נשתעבדתם והכונה דלהכי כתי' בתורה אשר הוצאתיך מא"מ ואנחנו שירדנו למצרים חזר הדין שאנו יש לנו דין עני המה"ב ואתם לא יש לכם רשות ליטלה ממנו יע"ש:

עו"ן את המחלוקת הידוע דלד' ר"ת עני המה"ב ובא אחר ונטלה מיקרי רשע וחייב להחזיר והריטב"א בחי' לקי' ומוהריק"ו שו' קל"ב ס"ל דרשע מיקרי אבל אינו חייב לשלם וה' מהרשד"ם ז"ל בסי' רנ"ט נשאל במקום שלא היה רק באטאן אחד מזה כמה שנים ועתה יצא שמעון לעשות באטאן אחר ואסיק דאין הב' יכול לבנות באטאן אחר דהוי עני המה"ב דמיקרי רשע והוק' לו ממ"ש ה' מהריק"ו בשו' קל"ב דמשום דין עני המה"ב לחוד אין לכופו להוציא מידו אלא דרשע מיקרי לבד ותי' דהתם איירי שכבר החזיק השני ואחר שהחזיק אין כח בטעם דמיקרי רשע להוציא מידו אבל היכא דבא ליכנס להסיג גבול חבירו פשי' דמוחים בידו ומעכבי' בידו שלא יהיה רשע. ואולם אם כבר זכה הראשון פשי' דאין שום אדם יכול ליטלה ממנו והנוטלה הוי גזל גמור מדאורייתא ומוציאין מידו יע"ש. והרב בעי חיי ז"ל בח"מ ח"ב סי' ק"ג הק' למהרשד"ם ז"ל בזה דידיה אדידיה דבסי' שנ"ד נשאל באחד שהחזיק לשרת במכס ועתה בא איש אחר ורוצה ליכנס שם. והשי' זה שרוצה ליכנס נקרא רשע דהוי עני המה"ב והדברים ק"ו ומה אם טורח האחד להנאתו אעפ"י שעדיין לא החזיק נקרא השני שקדם ונטלו רשע מי שרוצה לחטוף מחבירו דבר שכבר זכה בו מזה זמן עאכ"ו ועל זה הק' ה' בע"ח ז"ל דהיל"ל דהוי גזלן גמור ולא לבד לקרותו רשע יע"ש שהניחה בתימה. ולפקע"ד נר' דל"ק ול"מ דהנה כבר כתב ה' מהרשד"ם ז"ל דמן הראוי למחות ולגעור בזה השני שרוצה ליכנס ולעכב בידו ואנה"נ דאם היה פועל ועושה והיה נכנס היה קורא אותו גזלן גמור אלא כיון שלא נכנס עדין ומבקש ליכנס מעכבים בידו מטעם דהוי רשע [ועוד יש לחלק דהא דאמרי' דהוי גזל גמור היינו דוקא בחררה או חפץ שהראשון מהפך אחריה וכבר זכה בה ובא הב' והוציאה מידו שייך לקרותו גזלן אבל כשירות תדירי שלוקח בכל שבוע פרס כך וכך בזה לא שייך למימר שאם זכה הב' אלא דהוי גזל גמור דוקא אבל שמוציאים מידו לא נאמר בזה שהרי לא חטף דבר שכבר זכה הא' אלא מה שעתיד לזכות חטף ממנו ומה יוציאו מידו]:

וראתה עיני להרב מים רבים בח' ח"מ סי' י"ד שנשאל בראובן שהשיג רשיון מאת אדון העיר להלוות מעותיו לנכרים ברבית וע"י גזבר האדון השיג שטר מלא וגדוש שנתן לו ולבניו אחריו רשות להלוות ושלא יוכל שום אדם זולתו להלוות ויהי מקץ שמת אדון העיר וכמה אדונים אחרים אשר קמו תחתיו ויורשי ראובן מוחזקים בענין ההלואות הנז'. ויקם איש אחד שמעון להשתדל מאת אדון העיר שהוא עכשיו ומאת גזבריו להשיג רשות להלוות ברבית ויורשי ראו' צועקים ששמעון בא להשיג גבולם ורשע מיקרי ושמעון טוען כי האדון הא' שנתן רשות לראו' כבר מת ובטל כחו ואין כאן השגת גבול. והשיב דאף שכבר מת האדון זכותו במקומו כל שלא מיחה האדון השני דהוי עני המה"ב ורשע מיקרי זה המשתדל השני וחרם רביע עליה וגזלן גמור הוא. והוק' לו מההיא דנשאל הר' מוהריק"ו ז"ל בשו' קי"ח על ראו' שהיה דר בעיר פ' והיה לו חנות להלוות לעכו"ם ברבית ואחר כך עקר דירתו משם והושיב את שמעון בחנות הנז' והניח נכסיו ביד שמעון ושיתן לו סך קצוב לשנה כו"ך ועשו שטר ביניהם שאינו נותן ואינו מוכר החזקה לשמעון כ"א בכל זמן שירצה ראו' יוכל לסלק לשמעון ולישב בחנותו ואח"כ מת אדון העיר והלך שמעון והוציא הוצאות וחידש רשות להלוות ברבית לעכו"ם וכתבו על שמו ואת שם ראובן לא הזכיר ועתה קם ראו' לתבוע שהחזקה היא שלו. ולא יוכל להלוות בלתי רשותו ושמעון טוען שכיון שכבר מת האדון והוא השיג רשות מאת האדון, החדש ואין לו עוד דו"ד בחזקה זאת שכבר זכה הוא בו והשיב דהדין עם שמעון כיון שכבר מת האדון אשר מכחו בא ראובן והוכרח שמעון להוציא הוצאות בחקים ותנאים חדשים מהאדון החדש כבר נסתלק מעשה ראו' וזכה שמעון וכו' יע"ש הרי דפסק הפך דבריו ז"ל ותי' דשאני נדון מהריק"ו ז"ל ששמעון הוציא הוצאות כדי שיניחהו האדון החדש הא ודאי דלעצמו הציל כיון שראובן לא היה בעיר ואם לא היה שמעון משתדל לא היה מתקיים רשות ההלואה לשום אחד מה שא"כ בנדונו שמתו כמה אדונים ולא מיחו החדשים שנתמנו בבני ראו' כלל ומשו"ה העלה דזה המשתדל הב' רשע מיקרי וכו' יעש"ב. ולפקע"ד לא ידעתי מה דמות יערוך באמת דההיא דמהריק"ו ז"ל שאני שכבר זכה שמעון ופעל ועשה והוציא רשות מהאדון על שמו ועתה בא ראו' לסלקו דבריו בטלים דאפילו נימא דמיקרי רשע מ"מ אין מוציאים מידו מה שא"כ בנדונו דזה הב' רוצה להשתדל להשיג רשות להלוואות פשיטא דמעכבים בידו. איך שיהיה נקיטינן דלדעת ה' מים רבים דאין שום שינוי עולה במיתת האדון זולת אם האדון החדש מוחה פשי' דזוכה השני אבל כשהאדון החדש לא מוחה מאן ספין ומאן רקיע להוציא מיד הזוכה הראשון ולדעת הרב מהריק"ו ז"ל במיתת האדון נסתלק כחו ורשותו ממינוי הנז' ואז יכול הב' ליטול המינוי מהאדון החדש:

עו"ן תשו' ה' מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' צ"ה דכ' דבכל מינוי השררה ורבנות ודיינות איכא דין עני המה"ב וכ' הרב הכנה"ג סי' רל"ז דח"מ הגהב"י אות ט' מוסר השכל וז"ל ראיתי בני עליה והנם מועטים השומרים עצמם מהשגת גבול חבריהם כי רדיפת אחר השררות מעור עיני שכלם ברם זכור לטוב אותו האיש הרב כמוהר"ב אנג'יל שהפצירו בו כמה וכמה וע"י כתבים וספורים ולא רצה להשיג גבול שום אדם זכרה לו אלד'יו לטובה עכ"ל:

עו"ן את הידוע דמקח שנעשה באיסור המקח קיים וזה שלא כדע' רמ"א דס"ל דאם שאם נשב' שלא למכו' ושלא לתת ועבר ומכר ונתן המקח בטל ומר"ן ז"ל בב"י סי' ר"ח דחה דבריו ופ' דהמקח קיים כיון שהוא איסור שבדה מלבו אי עביד מהני ופשוט:

עו"ן מ"ש הרב מהר"מ אלשיך ז"ל סי' ס"ז דאם בעל החררה נותנה מעצמו בלי תביעה להב' אין בו משום עני המה"ב יע"ש:

מעתה נא"ה דהנה אדוניהו ידע השבועה שנשבע דהע"ה כי שלמה ימלוך אחריו אבל חשב בדעתו שכבר נסתלק כח שלמה ורשותו במיתת אביו וכשהוא מוציא הוצאות וטורח הרבה בדבר המלוכה יזכה בה הוא וליכא משום דין עני המה"ב וכמ"ש ה' מוהריק"ו ז"ל. ולא עוד אלא דכשהוא טורח הרבה יהיה הוא אדרבא המהפך ושלמה שיבא ליטלה ממנו עליו קאי האיסור וכמ"ש ה' ש"י ז"ל בישראל שזכו בתורה במה שטרחו במצרים. ולזה היה אומר אני אמלוך הכוונה שהוא הגדול אני ראוי למלוך ויען ששלמה היה מהפך לזה ויעש לו רכב ופרשים וגו'. וכ"ז היה אומר לפני אביו כי אולי אביו מעצמו יתן לו המלוכה בלי תביעה ויזכה בה וכמ"ש ה' מהר"מ אלשיך ז"ל ודהע"ה היה רואה בעיניו כל זה והיה זוכר שבועתו רק היה חושש יען הוא גדול ולו יאתה המלוכה וכשראה שיצא לתרבות רעה ומרד באביו לא נתן אל לבו ליסרו ולהדריכו כי מעתה בהכרח תתקיים שבועתו מן הדין וכמ"ש הרמז"ל דהבן הממלא מקום אביו ביראת ה' הוא קודם וז"א ולא עצבו אביו מימיו "לאמר" דהיינו לייסרו ולהדריכו מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תאר מאד הכוונה שגם הוא כאבשלום בעיני אביו. ותכף נתיעץ אדוניהו עם יואב שר הצבא ואביתר והטעים טענותיו שהוא הגדול וראוי למלוך וליותר טוב הוא טורח הרבה בדבר בכדי שאחר מות אביו יהיה הוא המהפך ושלמה אם ירצה לזכות במלכות יהיה הוא בסוג רשע ח"ו וכמ"ש הרב החסיד ש"י ז"ל וכששמעו יואב ואביתר הסכימו בזה ולז"א "ויעזרו" אחרי אדוניהו תכף לזכות במלוכה. ויזבח אדוניהו וגו'. ונתן הנביא חשש שתי חששות שמא דהע"ה לא ידע כי אדוניהו יצא לתרבות רעה. וכיון שכן אפשר שחשב דהע"ה שהוא בעל החררה ונתן המלוכה לאדוניהו וכמ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל וגם בראותו כמה הוא טורח אדוניהו ויועציו חשש שמא יהיה הוא המהפך ושלמה הוא הרוצה ליטלה. ולז"א לבת שבע הלא שמעת כי מלך אדוניהו. ואדונינו דוד לא ידע שיצא לתרבות רעה וגם אמר לה כמה הוא טורח לזכות במלוכה ולז"א ליכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה דהיינו שלא יקרא רשע ח"ו ועתה לכי ובואי אל המלך דוד ואמרת אליו שנשבע ששלמה בנך ימלוך אחריו ומדוע מלך אדוניהו דוקא זאת השאלה תשאלי ממנו וחשש נתן הנביא שמא ישיב לה דהע"ה שהוא בעל החררה והוא נתנה לו ולזה לא יש מענה בפי ב"ש מה להשיב אחר שהוא נתנה לו. ולזה אמר לה עודך מדברת הטענה קודם שישיב שום תשו' אני אבא אחריך ומלאתי את דבריך. אבל ב"ש לא הסכימה דעתה בזה מאחר ששמעהשדהע"ה לא ידע שאדוניהו יצא לתרבות רעה פיה פתחה בחכמה ושאלה ממנו אדוני המלך אתה נשבעת וגו' ושמא האמר כי זה הבן הגדול ראוי למלוך לז"א ועתה אדוני המלך לא ידעת. וא"כ עתה שידעת שאינו הגון למלוכה עיני כל ישר' עליך זולת יואב שר הצבא ואביתר שיש להם פניה ותכלית כמ"ש כל המפרשים שיואב ידע שמוכרח לצוות עליו להמיתו בדבר מיתת אבנר ועמשא וגם אביתר כבר הוציאו מהכהונה ומינה לצדוק וחוץ מאלו השנים בעלי תכלית מצפים כל ישר' לשמוע מה בפיך מי יהיה המלך אחריך. וכי תאמר שאחריך ידונו סנהדרין ובודאי שיסכימו ששלמה שהוא ממלא מקום אבותיו ביראה יתמנה למלך ולז"א והיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו והייתי אני ובני שלמה חטאים מכל הצדדים הן מצד דכיון דמהיום הוא חושב עצמו למלך ומתנהג בטכסיסי המלכות ומוציא הוצאות יהיה הוא המהפך בחררה ואנחנו חטאים. והן דיאמרו דפסול שלמה מצד שבא בעבירה וזהו חטא בשבילך וכמ"ש רד"ק וגם יאמרו דעברת על השבועה שנשבעת לי. ותכף כשסיימה דבריה קודם שישיב דהע"ה על דבריה נכנס נתן הנביא ופי' כונת השאלה וכה אמר אדוני המלך אתה אמרת אדוניה ימלוך אחרי שהרי אני רואה שהוא עושה מעשה רב כי ירד היום ויזבח שור ומריא וצאן וגו' ויקרא ליואב שר הצבא ולאביתר שהם בעלי פניה וחוץ מאלו השנים לא קרא לשום אדם מגדולי המלכו' הלא תדע שאף אם אתה אמרת לו שימלוך אחריך לא יועיל לו כי אין אתה בעל החרדה שתוכל ליתנה למי שתרצה כי הקב"ה כבר גזר ששלמה ימלוך ובזה לא בחר ה'. וז"א אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה אם היה הענין עפ"י גזרתך לא איכפת לי במה שלא הודעת את עבדך מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו אבל אין הענין בידך לגזור כרצונך. וכשמוע דהע"ה דברי נתן הנביא שהיא גזרת מלך שהסכים הקב"ה ע"י באותה שבועה שנשבע לבת שבע שלא רצתה להזקק כי חששה דאיכא איסור בביאה שמח שמחה גדולה ולזה אמר קראו לי לב"ש להורות דליכא שום חשש איסור וכה אמר כי כאשר נשבעתי לך כי שלמה בנך ימלוך אחרי כי כן אעשה היום הזה. ותקוד ב"ש אפים ארצה ותאמר יחי אדונינו המלך דוד לעולם פי' הרב דרכי הים ז"ל עם ההיא דריב"ל דנשבע למה"מ בשבו' דלא אתינא והלך למעלה וסיפר הענין ואמרו אי לא איתשיל אשבועתי' כל ימיו הניחוהו והוא חי לעד בעוה"ב ולזה התפללה ב"ש כיון שמקיים השבו' שנשבע לה מן הראוי שיחיה לעד לעולם כריב"ל ודפח"ח. מעתה אחר שהוא ממנה אותו למלך בחיו באמת הוא בעל החררה דהקב"ה כ"י הוא אמר ויהי שימלוך שלמה אחרי מותו ולזה צוה לנתן הנביא ועליתם אחריו והוא ישב על כסאי תחתי והוא ימלוך אחרי ואותו צויתי לנגיד על ישר' הכונה שלא יהיה לו שום דו"ד עם אדוניהו אחרי מותו הוא אומר בפה מלא שהוא בעל החררה ורצונו ליתנה לשלמה דוקא ולא לזולתו אפי' אם יאמר אדוניהו שהוא המהפך ושלמה הוא השני הוא נותנה לו בלתי תביעה ודו"ק:

איך שיהיה נחזור למאמרינו הנצב פתח השער א"ר חמא מ"ד כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים למה נמשלו ישר' לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישר' הקדימו נעשה לנשמע. והתוס' הקשו דטפי הי"ל להביא פסוק וריח אפך כתפוחים שנאמר על כנסת ישראל ומהרש"א בח"א תירץ דקאי אסיפא דקרא דלעיל מיניה כן רעיתי בין הבנות כתפוח בעצי היער. והאמת שהוא דוחק שהרי כתוב אח"כ כן דודי בין הבנים. ומורי הרב בעה"מ ספר בני בנימין זיל היה מתרץ על פי מ"ש הרב נאות יעקב ז"ל דישראל אינם יכולים לטעון טענת אונס כיון שאבותינו הקדו' כבר קיימו את התורה ונמצא שישר' חייבים הם לקיים מה שכבר קיימו וקבלו אבותיהם ואין אומרים אנוס למי שאונסים אותו לעשות מה שהוא חייב. ומידי הוא טעמא שקדמו נעשה לנשמע להורות שאינם אנוסים והכונה עד שלא שמענו כבר עשו אבותינו וחייבים אנו לקיים מה שקבלו אבותינו וליכא אונס למי שכבר חייב זתד"ק של ה' נאות יעקב ז"ל ובזה פי' עט"ר מוה"ר כו' הפסוק בפשיטות ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ממינו אש דת למו והם תוכו לרגליך דהיינו שכפית עליהם את ההר כגיגית ולז"א לא היה צריך שהרי ישא מדברותיך מוכרחים להיות משא בעול התורה שהתורה היא ירושה תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ודפח"ח נבוא לקושיא התוס' שלא יכול להביא מפסוק וריח אפך כתפוחים דהתם קאי להפרי עצמו שהוא התפוח שיש לו ריח אבל פסוק כתפוח בעצי היער קאי על האילן שיש אילן נקרא בשם הפרי כמו התאנה והתמר התאנה חנטה פגיה אמרתי אעלה בחמר והש"ס רצה להשמיענו דכמו התפוח פריו קודם לעליו שהוא האילן כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע להורות דלא היו אנוסים. פש גבן כי פסוק זה נאמר להקב"ה ולא לבנ"י ולזה היה מתרץ ז"ל כי בכל קילוס שקילסו ישר' להקב"ה חזר הוא וקילסן וא"כ כיון שקילסוהו כתפוח בעצי היער ודאי שחזר וקילסן הקב"ה בתפוחי' והאמת הוא שקילסן וריח אפך כתפוחים ואם כן שפיר מקשה המאמר למה נמשלו ישר' לתפוח ובזה היה מדקדק ז"ל בדברי התוס' שהק' טפי הי"ל להביא פסוק וריח אפך וגו' דהכו' דגם מפסוק זה יליף שפיר ודו"ק:

ולפקע"ד נראה לפרש כו' הכתו' ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' על פי קוטב דרושינו דמה"ש לא היו מניחים לישראל שיזכו בתורה בטענת עני המה"ב וכמה תשו' נאמרו בזה עוד ראיתי שתירצו בההיא דכתב מהרשד"ם ח"מ סי' קנ"ו שנשאל בראו' ושמעון שהיו שותפים במכס המלך ומת ראו' ונשאר שמעון לבדו נושא ונותן במכס ותבעו הית מים שהם שותפים במקום אביהם ושמעון טוען שכיון שמת אביהם נתפרדה החבילה ואין להם שום שותפות כלל והשיב דהדין עם שמעון דנתפרד' החבילה ואין להיתו' שום חלק ונחלה בשותפות כלל ובסו"ד כ' וכמו שראו' יכול ליקח המכס כולו עליו ולסלק להיתו' מעל עצמו כמו כן אם יש לאל ידם להיתומים להוציאו לראובן וליקח המכס עליהם יכולים הם לעשות כי כן המנהג הפשוט במלכות עכ"ל. וכ' הרב חק"ל ח"א ח"מ סי' ק"ה דקמ"ו ע"א וז"ל ועיקר חידושי' דמהרשד"ם הוא להתיר להיתומים אף שלא הפכו במכס קמ"ל דשרי לדידהו כיון דמכח אביהם קא אתו יורשים את זכותו ובזה הוא שנהגו להתיר אבל אדם אחר אנה"נ דמקרי רשע עכ"ל יעש"ב. וזה כו' הפסוק ואתה מרבבות קדש שהם מלה"ש בטענת עני המב"ת אבל האמת שאנחנו יתומים באנו מדין ירוש' כמ"ש מהרשד"ם ז"ל וז"א מורשה קהלת יעקב ודו"ק:

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחילת דברי יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו שם רמז למ"ש בתחי' קוטב דרושינו דכל ישראל חייבים להשכים בבקר לביהכ"נ להתפלל ואם הס"ת הוא רחוק צריך להביאו לביהכ"נ ואח"כ יתפללו לפניו. וז"א יחנו בני ישר' לשון תמנונים שצריך להתחנן לפניו יתב' ואם הס"ת הוא מנגד שהוא רחוק צריך להביאו תחיל' ואח"כ סביב לאהל מועד יחנו: חזרתי ואמרתי איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישר' מנגד סביב לאהל מועד יחנו. דתיבת מנגד אין לה מובן. ואולם אמרתי שיהיה רומז ונרמז לפטי' הצדיקים כי ה'ן בעון מתו כמה צדיקים ובחורים ובחורות וכשאני לעצמי גדל כאבי כל עת אזכרה ובפרט יום הזה המר והנמהר יום פקודת חובי עוני ענה כי אבדתי בני ידידי אליעזר אם אשכחך תשכח ימיני אבל שאולה ארד אל בני וכבר ה' מהרימ"ט ז"ל תמה איך הותר לצעוק ולספוד ביום השבת והתירו לדרוש ברבים ולעורר הבכי והיגון והתי' לזה שאם הוא לא יוכל להתאפק וע"י הבכי יש לו עונג בזה מותר ואדרבא ע"י הדרשה יעשה נח"ר לנשמות הצדיקים ויהיה להם עילוי גדול ליהנות מזיו השכינה וגם מי שאינו יודע ללמוד רק בדילוגין וסירוגין אפי' אותיות א"ב אם הוא קורא ביום השבת שהוא אות ביני ובין בני ישר' הוא מרוצה לפניו יתב' ע"ד מ"ש רז"ל ודילוגו עלי אהבה העיקר הוא שלא ישבו לדבר דברים בטלים בשבתות בחגים ובמועדים שהם אות וקשר אהבה בינינו ובין הקב"ה כמו שנאמר כי אות היא בני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. וז"א איש על דגלו אפי' שאינו יודע ללמוד והיינו דילוגו באותות שהם השבתות וימים טובים שהוא קשר ואות לבית אבותם הוא אבינו שבשמים יחנו בני ישראל שלא יש שום מלאכה והמה חונים בלימודם ולשמוע הדרשה מפי הדרשן זוכה ע"י לימוד זה מנגד לקדושים אשר בארץ המה שהם מנגד ואינם יכולים ליהנות מזיו השכינה ח"ו ע"י לימוד זה סביב לאהל מועד יחנו:

חזרתי ואמרתי יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו. שם רמז למידת השלום כי ה"ן בעון ענין המחלוקת ושנאת חינם היא שהחריבה את ביתינו ואם נזכה להיות באחדות גמורה בלב אחד כמו שהיה ביום מ"ת פתע פתאום ויחן שם ישראל באחדות בלב אחד כגוף אחד יבא משיח צדקינו ונזכה לבנין בית מקדשינו וז"א יחנו בני ישראל בלב אחד שהם בפירוד מנגד זל"ז ובטחנו עי"ז סביב לאהל מועד יחנו בבנין בית קדשינו ותפארתינו בעוב"ק כיר"א:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה