אור ברסלב
איש אמונים דרוש טז לשבת כלה

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש טז לשבת כלה

דרוש טו לשבת כלה

דרוש שדרשתי בבהכ"ן הגדולה שנת תרמ"ה ליצירה:

והנושא בא. ואת כל הערה הקהילו. האנשים האלה אשר נקבו בשמות ואת כל הערה הקהילו, ואת כל העדה הקהילו באחד:

איתא בשבת פ' אמ"ר עקיבא ד' פ"ח ע"ב אמ"ר יאושע ן' לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל התורה בא אמרו לפניו חמדה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ואתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים אמ"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה אמר לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמ"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' אלד'יך אשר הוצאתיך מא"מ אמר להם למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם. שוב מה כתיב בה וכו'. מיד הודו להקב"ה שאמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ עכ"ל: יתבונן האדם ויעמיק המשכיל מה יקרו חסדיו יתב' אשר הבדילנו מן התועים ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו הק' וע"מ כן הוציא את אבותינו ממצרים לקבל תורתו הק' כדכתי' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלד'ים על ההר הזה ובראשית מאמרו יתברך פתח באשרי אנכי ה' אלד'יך אשר הוצאתיך מארץ מצרים:

והנה הרב בינה לעתים ז"ל חקר חקירת חכם אמאי נקט אשר הוצאתיך מא"מ יותר טוב הי' שבח ויקר לכבודו יתב' אם היה אומר אנכי ה' אלד'יך אשר בראתי שמים וארץ וכל צבאם. ולפקע"ד נר' לתרץ לחקירה בדרך פשוטה דהוכרח הקב"ה כביכול למינקט אשר הוצאתיך מא"מ והוא דידוע כשעלה מרע"ה לקבל התורה קמו מלה"ש לטעון תנה הודך על השמים עד שאחז מרע"ה בכסא כבודו יתב' והתשו' ראשונה שהשיב להם מרע"ה מכדי תורה מה כתי' בה אנכי ה' אלד'יך אשר הוצאתיך מא"מ למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם וא"כ אפשר דבכונה מכוונת פתח הקב"ה לומר אשר הוצאתיך מא"מ כי גלוי וידוע לפניו יתברך שיקומו המלאכים לעכב את התורה שיהיה פתחון פה למרע"ה מה להשיב למלה"ש. ואפשר דזה יהיה כוו' דהע"השאמר שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. דלכאורה מי הם הרודפים לא ידענו מה היה הפחד דחזר ואמר שש אנכי. אבל עפ"י האמור הנה נכון והוא דמרע"ה כשטענו מלה"ש תנה הודך על השמים חשב בלבו שהקב"ה כביכול הוא יטעון בעדו כי עפ"י מאמרו וצוויו עלה למרום שאמר לי עלה אלי ההרה ואתנה לך את לחות האבן והתור' והמצוה אשר כתבתי להורותם. ואולם כשאמ"ל הקב"ה החזר להם תשו' באותה שעה נכנס בלבו מורא ופחד מאחר שלא השיב להם הקב"ה אני אמרתי לו שיבא לקבל התורה עד שאחז בכסא כבודו והשיב להם למצרים ירדתם וכו'. ובכן זה יהיה כונת דהע"ה שרים שהם מלה"ש רדפוני חנם לעכב התורה הק' ומדברך פחד לבי שאמרת לי החזר להם תשו' אבל שש אנכי על אמרתך שאמרת אנכי ה' אלדיך אשר הוצאתיך מא"מ כמוצא שלל רב שבזה היה לי פתחון פה להשיב להם למצרים ירדתם וכו'. והרב בינה לעתים ז"ל תריץ יטי'ב לחקירתו הנז' והוא דמטבע כל בעל חי לאהוב החפשיות הן האדם והבהמה וחיות ועופות ואפי' צפרים קטנים בהיותם חפשים מזמרים ע"ג האילנות משא"כ כשיפלו ברשת וישתעבדו בהם בלי נשמע קולם ואיכא כפ' קנין תורה דמס' אבות והמכתב מכתב אלד'ים הוא חרות על הלוחות אל תיקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה שנא' וממתנה נחליאל ומנחליאל במות נמצא דישראל היו משועבדים ומעונים תחת יד המצריים ובהיותם מעונים ומשועבדים מה להם מבריאת העולם ומכל תענוגיו רק כשיצאו מעבדות לחירות שקבלו התורה ינעשו חפשים אז היה להם שמחה שהשיגו הנאה ותועלת מבריאת העולם והשמים והארץ וכיוצא. ומידי הוא טעמא שאמר להם הקב"ה אנכי ה' אלד'יך אשר הוצאתיך מא"מ מבית עבדים כי זה היה תכלית שמחתם שהשיגו החפשיות. וזה אמרתי בעניי שרמז לנו דהע"ה לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי והוא פשוט ומובן מאליו לולי תורתך שאני משתעשע בלימודה ויודע בעצמי שאני בן חורין אז בהיותי בא"מ משועבד אבדתי כל טובות העוה"ז בעניי שהייתי מעונה תחת ידם:

האמנם כדי להבין כל המשך הכתובים לעולם ה' דברך נצב בשמים. לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד. למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני. לך אני הושיעני כי פקודיך דרשתי. לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן. והנה המפרשים ז"ל פירשו דפסוק זה לעולם ה' מלה"ש אמרוהו בטענתם דברך שהיא התורה שתהי' נצב בשמים אבל לא ידענו קשר פסוק שלאחריו לדור ודור אמונתך. וגם מה היה טענתם שעמדו למשפטך כי הכל עבדיך. ומה היה התשו' לולי תורתך וגו' וכל הפסוקים שלאחריו לא ידענו קשר הדברים ולמה קוו רשעים לאבדני והתשו' לזה עדותיך אתבונן: ואולם נלע"ד לפרש הכתובים הנז' אי ניחא קמי שמייא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהקדים מ"ש הרב החסיד בס' ש"י בפ' במדבר דטענת מלה"ש שרצו לזכות בתורה מדינא דב"מ ומה שזכו בה ישראל בטענה דיש להם דין בנים ובזה פי כונת סמיכות המשניות חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו' חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה דבטענה שנקראו בנים זכו לקבל התירה וש"י. מ"מ כד דייקינן שפיר טענה זאת דישראל שנקראו בנים קלישא פורתא מאחר כי כמה פעמים כתוב בתורה כי לי בני ישראל עבדים כי עבדי הם הרי דקראם הקב"ה עבדים וא"כ עדיין יטענו מלה"ש מאי חזית דסמכת אהני קראי דנקראו בנים סמוך אהני קראי שהם עבדים ואית לנו דינא דב"מ. אלא דאעיקרא דדינא לנו לדעת עיקר טענת מלה"ש שטוענים נים דיש להם דינא דב"מ וכי איזה קנין הגוף יש להם בשמים ממעל שטוענים דדב"מ הלא המה משרתי עליון נקראו כדכתי' משרתיו עושי רצונו משרתיו אש לוהט וא"כ אף אי נימא דישראל דין עבדים יש להם הלא גם המה משרתים ובמה יפה כחם לזכות בדינא דב"מ כאילו יש להם קנין קרקע בשמים. ואולי נוכל להמליץ לדעת המפרשים ז"ל דטענת מלה"ש היתה מדין מצרנות נוכל לדמותו לההיא דפ' מרן בח"מ סי' קע"ה דאם דר בבית בשכירות ובית שאצלו נמכר דלדעת הר"מ ומרן ז"ל דליכא בזה דדב"מ ולד' הרא"ש והר"י ברצלוני ור' ירוחם דאיכא בזה דדב"מ. וא"כ זה יהיה טענת מלה"ש דכיון שהם דרים בשמים ממעל והתורה מונחת שם מקודם שנברא העולם תתקע"ד דורות הם קודמים לזכות בה לד' הרא"ש ז"ל ודעימיה. ואם זאת היא טענתם הגם דבפלוגתא מתנייא גם זו אינה טענה דהרי הם מעת שנבראו עומדים ומשרתים לפניו יתב' כמו שמצינו במלאך שנתאבק עם יעקב אע"ה דכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר ואמרו רז"ל שהגיע זמנו לומר שירה וגם ביוצר אנו אומרים יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם וכו' עונים באימה ואומרים ביראה קדושה כולם כאחד וכו' נמצא דיש להם במה לעבוד את ה' ואנחנו דלים ורשים אם לא נקבל את התורה במה נעבוד את ה' ובכה"ג מצינו בש"ס בתרא ד' ה' ע"א רונייא זבן ארעא אמיצרא דרבינא סבר רבינא לסלוקיה מדינא דב"מ אמ"ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא ארבעה לצלא ארבעה לצללא ופירש"י דרונייא היה איש עני ורבינא היה איש עשיר ולהכי אמ"ל רב ספרא כמו שרוצה העני ד' ככרות כן העשיר רוצה ד' ככרות ואינו הישר והטוב שיאכל העשיר וישאר העני בלא כלום אלא הטוב והישר הוא שיקנה אותה העני וליכא בזה דדב"מ וא"כ אזדא לה טענת מלה"ש מאחר שאנחנו עניים ודלים. אלא דגם בזה פליג ר"ת על רש"י ודחה פירושו מאחר דקי"ל דאין מרחמין בדין יע"ש בד"ה ארבעה וכו' וא"כ יטענו מלה"ש שמא הלכה כר"ת דאין מרחמים בדין:

הנה תשו' לזה עצינו להריב"ש ז"ל בסי' תק"ז שנשאל באחד שנתן בית לעניים באחריות ורוצה המצרן לסלק להעניים בדין מצרנות והשיב הוא ז"ל דליכא בזה דדב"מ דהרי קי"ל לאשה וליתמי לית בה דדב"מ ועניים דינם כיתומים דהכי איתא בב"ק דף ל"ו ע"ב ההוא גברא דתקע לחבריה וחייביה רבינא פלגא דזוזא ואמר ההוא גברא ליהוו לעניים ואח"כ חזר ביה ורצה ליקח אותה ואמר רב יוסף כבר זכו עניים ואע"ג דליכא עניים אנן יד עניי אנן כדאמרינן בגיטין יתומים אינן צריכים פרוזבול יע"ש הרי דבש"ס דימו דין עניים לדין יתומי' וכמו דלגבי יתומים ליכא דינא דב"מ גם בעניים ליכא דדב"מ יעש"ב זכינו לדין דלית להו למלה"ש שום טענת מצרנות כלל דדינינו כמו דין יתום:

אלא דלא זכיתי לדעת עליון אמאי לא הביא פלוגתא דרש"י ור"ת הנז"ל דפליגי אי נאמר בעני דדב"מ או לא. וכי תימא דלא חם להביא פלוגתא הנז"ל כיון שמצא סוגיא מפורשת דמדמי דין עני לדין יתום הנה מלבד דק' דהי"ל להביאה ולהק' לר"ת שכתב דאין מרחמים בדין עוד זאת לפלא בעיני דאין מהסוגיא שהביא שום ראיה שלא זכר שר מ"ש הר"ן רבו ז"ל שכתב וז"ל והא דמדמינן דין עניים לדין יתום היינו במעמד שלשתן עכ"ל וכוונתו דמדינא זכו העניים יען היה שם התוקע כפו והמודה ורב יוסף שהיה גבאי העניים וכיון שאמר המודה ליהוי לעניים זכו תכף מדין מעמד ג' אלא שלא היו עניים התם וזכה רב יוסף הגבאי בעדם כמו אפוטרופוס דגם ביתומי' דינא הכי דאין צריכים פרוזבול דב"ד אפוטרופוסי דיתעי נינהו וא"כ מה הועיל הריב"ש ז"ל לדינא מסוגיא הנז' והוא פלא:

עוד מצאתי תירוץ מספיק לטענת מלה"ש והוא דראיתי למרן הכ"י ז"ל שם בסי' קמ"ה כתב שבא מעשה לידו בחנות אחת ובית אחת על גבה והיה דר ראובן בבית ושמעון היה דר בחנות ונושא ונותן בה ומתפרנס ממנה ובא בעל הבית ורצה למכור הבית והחנות ורצה ראובן לקנותם הבית והחנות מדינא דב"מ ובעל החנות רוצה לקנות החנו' יען שהוא דר בה ומתפרנס ממנה והשי' מרן ז"ל דראו' יוכל לקנות הבית שהוא דר בה דוקא אבל לא החנות ואפי' אם כבר קנה החנות מוציאים אותה מידו יען שהוא אינו רוצה החנו' להתעס' רק להשכירה לאחרי' ואינו מן הישר והטוב שיוציא זה מהחנות שהיא כדי חייו אלא הישר והטוב שיקנה זה החנות להחיות את נפשו ונפש בניו יעש"ב. נקוט מהא זכינו לדין דאף אם ישראל דין עבדים יש להם ואף אי נימא דמי שדר בבית ובית שאצלו נמכר יש בה דין מצרנות לגבי עניותינו ודלותינו ליכא דדב"מ דדמי לדין יתום לד' הריב"ש ז"ל ובפרט לפי מ"ש מרן הב"י ז"ל דהתורה הק' היא חיינו ואורך ימים דליכא דדב"מ:

עו"ן מאי דאיתא במס' ע"ז דף ג' ע"א לעת"ל יאמרו אוה"ע ישר' שקבלוה היכן קיימוה אומר הקב"ה אני מעיד בהם שקיימוה אומרים לפניו כלום יש אב מעיד על בנו ואומר להם הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם אומרים לפניו שו"א נוגעים בעדותן הם דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שו"א לא שמתי ובתוס' בד"ה נוגעים הקשו והרי ראיה גדולה שקיימוה שהרי שמים וארץ קיימים הם ותי' שמה שהם קיימים הם מחמתו יתב' ואין אב מעיד על בנו ועוד י"ל דמה שהם קיימים הוא על הקבלה כדאמר אם ישר' מקבלים עכ"ל. וה' פמ"א ז"ל בסי' מ"ד וכמה גאונים ז"ל הקשו אם התנאי הי' על הקבלה וכבר קבלוה תו ליכא שוה נגיעת עדות וה' שנות חיים ז"ל דתי' שני שחי' התוס' ועוד י"ל וכו' כוונתם היא דיש לומר להגוים לדחותם שבאים בעלילה אבל האמת שכבר קיימוה כאשר העיד בנו הקב"ה כב"י: מעתה נבא לבאר כוונת הכתו' לעולם ה' דברך נצב בשמים דהיינו התורה היתה מונחת בשמים ממעל תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וז"א לדור ודור אמונתך כמה דורות קדמה התורה ואח"כ כוננת ארץ ותעמוד וע"ז עמדו מלה"ש למשפטיך בדינא ובדיינא דיש להם דין מצרנות יען שהתורה היא בשמים וגם כי הכל עבדיך ומאי חזית שתתן לישר' דין בנים ולזה מתנחם לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי כמ"ש הריב"ש אם לא מחמת עניותי לא הייתי מקבל התודה כדין יחום. ועוד לעולם לא אשכח פקודיך כי בה חייתני כמ"ש מרן הב"י. ולכן מתחנן עוד דהע"ה אחר שזכינו לקבל התו' לך אני הושיעני אעפ"י שאני לגבי דידן כבן הושיעני לו' כי פקודיך דרשתי הכוונה שבקשתי לקבל התורה והוי כמו דרשתי את ה' וענני ולמה אני מבקש ממך כן יען לי קוו רשעים לאבדני אבל אני מקיימה כולה כאשר העדותה בנו וז"א עדותיך אתבונן ודו"ק:

ואני בעוני תירצתי לקו' ה' פמ"א ז"ל על התוס' כנז"ל דבאמת מצינו שיש צד נגיעה לשמים וארץ בעדותם על ישראל אף אי נימא דתנאי הקב"ה עם השו"א היה על הקבלה דהכי איתא במס' תענית ד' ז' אמר ריש לקיש בשעה שהשמים נעצרים מלהוריד על ומטר דומה לאשה שיש לה חבלי לידה ואינה יכולה לילד ויליף לה בג"ש נאמרה עצירה באשה ונאמרה עצירה בגשמים יע"ש נמצא דהשמים יש להם צד נגיעה אם יעידו על ישר' שמקיימים את התורה שלא יעצרום מלהוריד טל ומטר. אבל לגבי הארץ יש לה נגיעה לאידך גיסא דאיתא במד"ר שכל עשב יש לה שר ומושל שמכה אותה להצמיח ואם תעיד על ישראל שלא קיימו את התורה לא תתן את יבולה ולא יכו אותה באופן שיש צד נגיעה להשמי' להעיד לטובתם ולהארץ להעיד להפך:

וכי תאמר בלבבך איך מרע"ה הזמין את השמים ואת הארץ לעדים כדכתיב העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ ואעידה בם את השמים ואת הארץ כיון דממ"נ יש להם צד נגיעה. הנה לזה כבר תריץ יטי"ב הרב נש"ר ז"ל בפ' בחקתי ופי' כוונת הכתו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל כי אביאנו וגו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד וגו' וכבר הבאתי דבריו אלו בשנת התרל"א שפירשתי בזה פסוקי איוב ועתה הוכרחתי לחזור ולשנותם היום. והוא דהיה מדקדק למה צוה אותם מרע"ה ועתה כתבו לכם מאחר שכבר הוזמנו להעיד יכתבו בזמן שיהיה. ותו תיבות שימה בפיהם אין להן מובן כיצד ישימו בפיהם ותו מה זו נתינת טעם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישר' כי אביאנו וגו' והוא ז"ל פי' באופן נאה ובתחילה הביא סוגיא דתענית הנז' דמוכח מינה יש צד נגיעה להשמי' וגם הביא דברי המדר' שהבאתי למעלה דפעמי' יש צד נגיעה להארץ עוד הביא לנו מה שפסק מרן בח"מ סי' ס"ו בשם בעה"ת ראובן שיש לו שט"ח על שמעון ולוי חתום בעד בשט"ח הנז' ואח"ך קנה לוי השט"ח הנז' שהוא אחד מהעדים החתומים בשט"ח הנז' אם בשעה שקנה לוי השט"ח הנז' כבר היה חתום כו עם העד הב' לא חיישינן לשיקרא כי הוא נוגע בעדות מאחר שהעד הב' חתום בו ומסתמא לא חתם על השקר עד הב' בשביל הנאת לוי כיון שבשעה שחתם לוי לא היה ניכר בו ריעותא אמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד דמי. אבל אם אחר שקנאי לוי השט"ח. רוצה לחתום על השטר לא מהני מאחר שיש לו נגיעה אעפ"י שחתום בו העד הב' דנמצאו מפקי ממונא אפומא דחד סהדא יע"ש. וכבר מילתינו אמורה דשמים וארץ פעמים השמים נוגעים ולפעמים הארץ נוגעת. וכבר ידוע דבאותו פרק שהעיד מרע"ה על ישר' לשמים ולארץ לא היו צריכים לא למטר השמים שכבר היה להם באר מרים ולא ליבול הארץ שהיה יורד להם מן במדבר. ולהכי דקדק בדבריו מרע"ה העידותי בכם היום את השמים ואה הארץ היום הזה שלא יש חשש נגיעה לא בשמים ולא בארץ אנכי מזמין אותם לעדי'. ועוד אני מצוה אתכם ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישר' ותחתמו עתה בעדות. וע"ז נרגש הפסוק ולמה צריך כתיבה עתה הלא די שיעידו בע"פ וז"א שימה בפיהם ולזה משיב שאם יחתמו עתה תועיל עדותן לאחר מכאן וז"א למען תהיה לי השירה הזאת לעד כי אביאנו אל האדמה וגו' ויוצרכו להגיד עדותם יועיל וז"א וענתה השירה הזאת לעד הא לא"ה לא מהני מידי אלו חוד"ק ז"ל וש"י:

אלא דיש להעיר על הרב ז"ל הנז"ל שיסוד זה שהניח הוא רעוע דהא דמהני העדות אף דבשעת ההגדה הוא נוגע הוא דוקא כשהנגיעה היא מחמת ממון אבל אם הנגיעה היא מחמת פיסול הגוף כגון שהוא קרוב או מחמת עבירה צריך שתהיה תחילתו וסופו בכשרות וכמ"ש מרן ז"ל בח"מ בסי' ל"ג ס"ק ט"ו ונתן טעם דכשהוא פיסול מחמת ממון יכול להסתלק מההנאה והוי תחילתו וסופו בכשרות אבל כשהוא פיסול מחמת הגוף לא לאיש אופן שיסתלק. וא"כ עדות השמים והארץ אם פסולייהו מחמת הגוף שיחזור העולם לתוהו ובוהו מסיבה שאי אפשר להסתלק מההנאה וא"כ צריך שתהיה תחילתו וסופו בכשרות דלא דמי לההיא דחתם בשטר קודם שקנאו וא"כ נפל היסוד ונהרס הבנין. אבל בדבר הזה שנוגע לכללות כל ישר' לא יש שום פיסול נגיעה אפי' קרובים וכמ"ש הרשב"א ז"ל בסי' תתי"א והביאה מרן בב"י סי' ל"ז שנשאל בתקנות העיר אם יכולים להעיד מבני אותה העיר יען הוו נוגעים והשיב באמת כן הוא שאין מביאים עדים ממדינה למדינה להעיד על תקנותיהם יען כי תקנות שכל ישראל נכללים באותה תקנה א"כ בטלת אותה תקנה מן העולם שאין לה עדים וכו' יעו"ש. וא"כ שפיר מהני עדות שמים וארץ אף כי נימא דפסולייהו פיסול הגוף יען הוי תקנה כוללת לכל ישר' ואם לא יועיל עדות שו"א לא שבקת חיי שלא ימצא זולתם. עו"ן מ"ש הרב מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קי"ח דדבר הנעשה בפומבי לעיני הכל ליכא למיחש לנגיעת עדות ואפשר דזה יהיה כוונת מרע"ה שאמר הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ כי ידעתי וגו' וכשגמר השירה כתו' וידבר משה את הדברים האלה אל כל ישר' ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום וגו' והוא פשוט והוא דנרגש שלא יחשבו דאיכא צד נגיעת עדות בשמים ובארץ. וע"ז צוה הקהילו אלי וגו' שיהיה העדות בפומבי כמ"ש מהרש"ך. ואח"כ אמר הדברים אל כל ישראל וכמ"ש הרשב"א ז"ל דכיון שהיא תקנה כוללת לכל ישראל אמר להם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוה את בניכם שזה העדות אף שיש צד נגיעה כשר ומכושר: ובדרך זו אלך לפרש כוונת הכתו' בישעי' סי' ג' וכה תארם כי יתפוש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידיך. ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם. דלכאו' יש לדקדק כמה דקדוקים. א' אומרו כי יתפוש איש באחיו לשון תפיסה משמע שהאחד היה רוצה לברוח ולילך והוא היה תופס בו כמו ותתפשהו בבגדו ולא ידענו היכן היה רוצה לברוח ולמה היה תופס בו. ב' אומרו כי יתפוש איש באחיו בית אביו ופי' בית אביו דאמרי שלא תחשוב שהיה אחיו ממש לכן אמר בית שהיה קרובו ממשפחת בית אביו ולא ידענו מאי נ"מ אם היה קרובו או לא. ג' אומרו אח"ך שמלה לכה קצין תהיה לנו ופירשו כל המפרשים דהיה לבוש בגדים וחשבו שהוא עשיר ומשו"ה רוצים למנותו דיין כי פי' קצין כמ"ש גבי יפתח לכה והיית לנו לקצין ולנו לדעת האם מפני שהוא עשיר היו רוצים למנותו דיין. ד' ק' שאומרים לו והמכשלה הזאת תחת ידיך וכי זהו גמולו שידון אותם בחנם וגם שיקח עול המכשלה עליו. ה' אומרו ישא ביום ההוא לאמר וכל המפרשי' פירשו שפי' ישא הוא שבועה כמו לא תשא את שם ה' אלד'יך וגו' ולא נדע למה נשבע ל ומי הכריחו לישבע? ותו מהו פי' מילת לאמר שיש בה כמה פירושים. ו' ק' אומרו שהשבו' היא לא אהיה חובש ופירש"י ורד"ק ורלב"ג שפירושו לא אוכל לחבוש למי שמחויב במאסר ובאמת לא ידעתי למה לא יוכל לחבוש מאחר שהוא הקצין הוא הדיין. ז' ק' אומרו ובביתי אין לחם ואין שמלה מאי שיאטיה הכא אם יש לו לחם או לאו. ח' ק' אומרו לא תשימוני קצין עם היה די שיאמר לא תשימוני קצין:

והנה חוץ מדרכינו אמרתי כוונת הכתובים הללו בדרך תוכחת מוסר. רק דקשה לכאו' דדברי ישעיה הנביא נראים כסותרים ממש מהפך אל הפך דבפסוק דלעיל מיניה ממש כתוב ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד מוכח שהם רעים וחטאים ומבזים הנער לזקן והנקלה לנכבד. ותיכף אמר יתפוש איש באחיו קצין תהיה לנו הרי שמבקשים שיהיה דיין עליהם ותופסים אותו בע"כ. ותו ק' אומרו ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו דהוי כפל דברים איש באיש ואיש ברעהו אשר המובן מדבריו שמדבר על ב' כיתות איש באיש ואיש ברעהו. ותו ק' אומרו אח"ך אמרו צדיק כי טוב וכי יש מי שאומר על צדיק שאינו טוב? ומה יועיל האמירה שיאמרו שהוא טוב? שאומר אחריו כי פרי מעלליהם יאכלו משמע דעל האמירה יהיה להם שכר:

ואולם נלע"ד לפרש בהקדים חקירת הרב הגאון חק"ל ז"ל בח' א"ח סי' מ"ח דמאחר שכל ישר' הם ערבים זל"ז כדכתיב בפ' נצבים וא"כ מטעם הערבות מוכרח האדם להוכיח את חבירו כדי להציל עצמו מהערבות שלא יענשוהו בסיבתו. ותירץ יטי'ב דחיוב התוכחת והמוסר הוא למי שמקבל מוסר ותוכחה שבאמת הוא ערב בעדו וע"ז נצטוינו הוכח תוכיח. אבל אם הדור פרוץ שאינם מקבלים תוכחת כאשר עינינו הרואות בדור הזה אשר כמה פעמים ניחר גרונינו כי הן בעון פשתה המספחת פריצות בעריות עד אין תכלית אשר תסמר שער בשרינו מראות עבירות ביד רמה, ולא עוד אלא קללת הדיין בעוה"ר שגור בפיהם אוי לאזנים שכך שומעות. ואף גם זאת יושבים בריש גלי בקאב'אני'ס לשחוק בקוביא והם עניים מרודים ומאבדי' ממונם בשחוק וקלות ראש. הא ודאי לאנשים כאלה וכיוצא בהם חלילה אין לנו ערבות עליהם מאחר שאינם שומעים לדברינו ומבזים את התורה ואת לומדיה כי אם חיובא רמיא עלינו להודיע שהם מופרשים מקהל ישר' ואין להם חלק עם ישר' עד אשר ישובו בתשובה שלימה. וזה אמרתי פשט הכתו' הוכח תוכיח את "עמיתך" כשידע' שהוא עמיתך באמת אתה חייב להוכיחו כדי שלא תשא "עליו" חטא דהיינו שיענישוך בסיבת הערבות:

עו"ן מ"ש הגאון הרב חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים טעם כעיקר למ"ש רז"ל לא חרבה ירוש' אלא על שביזו בה ת"ח דהק' דאף אם בזיון הת"ח גדול עונם מנשוא מ"מ איך יצוייר שבשביל העון הזה תחרב ירוש'. והוא ז"ל תריץ יטי"ב דע"י בזיון הת"ח עתידה תורה שתשתכח מישר' הא כיצד? דהנה הת"ח איך יוכלו להיותם שקודים על לימודם אף שיש להם טף ונשים ומשא כבד עליהם ולא יש להם שום משא ומתן כי אם בזאת שיש מחזיקים בידם ומכבדים אותם ויראים מהם במורא ופחד וכאשר רואים הקטנים כבוד הת"ח אשר כל רואיהם יקירום ומחזיקים בידם ומקיימים גזרתם נכנס החשק בלב הקטנים להיותם שוקדים על לימודם להשיג הכבוד והפאר של הת"ח. אבל כשרואי' הקטנים שכבוד הת"ח לא נחשב לכלום ואדרבא חרפת כל אדם לוקח. כל הנקרא בשם ת"ח יתבטל מלימוד התורה ויבקש לעשות עצמו סוחר וכיוצא דרואה בעיניו שיתנו לו יותר כבוד ופאר כשאינו ת"ח. ואני אמרתי בעוניי להבין דברי רז"ל שדקדקו לומר על שביזו בה ת"ח. אבל הטעם נלע"ד יען עקו"ת ירוש' דדאב'ה מיום הוסדה כל יושביה מצפים לרחמי אחינו שבגולה ומוכרחים לכתוב מכתבים לחו"ל ולבקש מהם עזר וסיוע להחיות נפשות העניים והאביונים וצריך שיחתמו בכתבים רבני וגדולי העיר וכולי האי ואולי. ואם לא יחתמו הרבנים רק איזה אנשים בע"ב לא יתנו אזן קשבת כלל ומידי הוא טעמא שכל הנהגת העיר היא ע"י הת"ח והת"ח הם המה מבקשים עזר וסיוע מהבעלי בתים ומוכרחים להעמיס עליהם בעת דוחק הכולל שיסייעו אותנו להחזיק ביד לומדי התורה וילדים קטנים תשב"ר הבל שאין בו חטא עניים ויתומים וכן לסיוע בעדה עניים ליתן מס המלך יר"ה מוכרחים אנו להעמיס על הבע"ב שיתנו עזר וסיוע בעד העניים מרודים וגם הת"ח נותנים חלקם. משא"כ בחו"ל כל הנהגת העיר היא ביד הגבירי' יש להם נאבילה של יין ושל בשר ויש להם עריכה שמעריכים את עצמם באופן שהכנסותיה מתוך העיר ולא מחוצה לה ובכן אין להת"ח שום התערבות בעניני העיר והממשלה יר"ה לא תתבע רק מגבירי העיר ובזה נשאר הת"ח בכבוד יותר מת"ח אשר פעה"ק אשר מוכרחים להשפיל כבודם ולבקש עזר וסיוע לא להנאת עצמם רק לטובת העניים וז"א על שביזו "בה" דייקא: ואפשר שר שזהו כו' ישעיה הנביא שהיה מתרעם על בני דורו שהיה בהם ב' סוגים של אנשים הסוג הראשון הנה אלה רשעי' ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד וכיון שבאו למידה המגונה הזאת לבזות הנער לזקן והנקלה בנכבד הא ודאי לא ישמעו לקול מורים אשר צועקים עליהם שלא לגלח זקנם ולא לקצץ מהזקן במספרים דזו רעה חולה מקרוב נעשתה התועבה הזאת בעוה"ר וכבר ידוע כי בזמן רבינו יאודה החסיד ז"ל היה אחד מגלח זקנו וכמה פעמים גער בו ולא שמע עד שמת ושלח הר"י ז"ל הנז' לעכב שלא יקברוהו שרצונו לבוא ללוותו וכל אנשי העיר כששמעו שהרב רוצה ללוותו נתאספו כולם יחד שם ובא הרב ז"ל לבית המת וגזר על הנפש שתחזור לגוף כרגע נתעורר המת וסיפר בקול צעקה ויללה על עון הזקן כל מה שסבל מעת מיתתו עד אותה שעה וכל העם שומעים וישתוממו על המראה ותכף חזרו בתשו' שלימה ומת המת וקברוהו. וכמה פעמים צעקנו מרה על המשקולות שזהו גזל רבים וגם על חילול שבתות שיוצאים בשבת חוץ לחומה ואינם נזהרים ממשאוי. וגם על המלבושים של הנשים החדשים כמלבושי נשי אירופא ואינם משגיחי' בשפלותינו וחרפתינו אשר אנו נבזים ומאוסי' בעיני אוה"ע וכ"ז מסיבה שכבוד התורה הוקל בעיניהם:

ועוד היה סוג אחר בימי ישעי' הנביא לאידך גיסא יראים ושלמים עד למאד כי אם בזאת היה להם גריעותא חדא שלא היו רוצים לעזור ולסייע העניים בעד מס המלך וגם לקופת ת"ת ואפי' חיטי דפסחא אינם רוצי' ליתן והיו רוצים שיהיה רב ומו"ץ עליהם ללמדם תורה ודינים ומשפטים אבל היו רוצים שיהיה בחינם ולכן כשהיו רואים איזה ת"ח לבוש בגדים נאים בוחרים בו שיהיה להם מו"ץ וז"א כי יתפוש איש באחיו שמלה לכה (כבר יש לך בגדים נאים כמו שפירש"י ורד"ק) קצין (תהיה לנו ומבקשים ממנו שיהיה מוכיח להפריצים הנז"ל מסיבת הערבות כי כל ישראל ערבים זה לזה. והמכשלה הזאת תחת ידיך כי זאת כינוי לערבות כמאמר החכם אם ערבת לריעך וגו' עשה זאת איפא בני והנצל וגו' וכשישמע החכם הנז' דבריהם קפץ בשבועה) לא אהיה חובש (הכוונה מחובשי בית המדרש דהיינו מו"ץ) מב' סיבות האחת שאתם רואים בגדי נאים אבל תדעי כי בביתי אין לחם ואין שמלה (וצריך שיחזיקו בידי כדי שאהיה שקוד על לימודי וחבוש בבית המדרש. ועל מה שאמרתם שאהיה מוכיח לאלה הפריצים מטעם הערבות אני אומר לכם) לא תשימוני קצין עם (דמילת עם הוא כינוי כשאינם עושים רצונו של מקום דאין לי בהם דין ערבות שכל מעשיהם למרות עיני כבודו אבל לגבי דידכו אני מבקש מכם בבקשה) אמרו צדיק כי טוב (הכוונה אמרו בפה על הת"ח כי טוב הוא ואף אם יעמיס עליכם לטובת העניים תקבלו בשמחה ובטוב לבב והגמול והשכר שמור לכם לעוה"ב וז"א) כי פרי מעלליהם יאכלו ודו"ק:

ועפ"י דרכינו וקוטב דרושינו נלע"ד לפ' כו' הכתו' הנז"ל בהקדים מ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' ל"ז ס"ק כ"ב נהגו עכשיו לקבל עדים מהקהל על תקנותיהם אפי' לקרוביהם והיא תשו' הרא"ש ז"ל ורבינו ירוחם והרשב"א והריב"ש ז"ל וידוע מתני' דפ' זה בורר מי שקבל עליו קרוב או פסול לדון ולהעיד אינו יכול לחזור בו וכן פסק מרן ז"ל בסי' הנז' ופירש שאם קנו מידו אינו יכול לחזור בו. עו"ן מ"ש ה' משפטי שמואל בשם הר"מ חנין ז"ל בסי' צ"ג וז"ל וקי"ל חכם שנתמנה על הצבור יכול לדון אף לקרובים שע"מ כן קבלוהו עליהם וא"כ הוי הדין דין עכ"ל. [אבל מרן בב"י הביא מ"ש הריב"ש ז"ל בסי' שי"א שכתב משם הרשב"א מי שמע כזאת שיקבלו הקהל עליהם דיין שיוכל לדון לקרוביו וכו' יע"ש] וברא"ם ז"ל בח"א סי' י"ב נשאל בראובן ששכרו אותו לשוחט ומלמד תינוקות בכו"ך לחדש ונשבע להיות מכרת זמן מה ואחר עבור ב' חדשים חזר בו והלכו רוב הקהל לפייסו ולא איפייס ואמרו לו שחייב לשרת עד זמן פ' והכחיש שמעולם לא נשבע ולא יצאה שבועה מפיו וכאשר קמו רוב הקהל והעידו שנשבע בפניהם א"ל שאינם נאמנים להעיד שהם נוגעים ואינו מקבל עדותם: והשיב הרב ז"ל דלכאורה נראה דטענת השוחט טענה מעלייתא היא כדאמרינן בפרק חזקת דמ"ג בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאים ראיה מאנשי אותה העיר כיון דס"ת לשמיעה קאי והן נהנין משמיעתו. וכן תניא תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר. מ"מ כד דייקת שפיר לאו טענה היא משום דכיון דמעיקרא האמין לאנשי קהלתו שיהיה עדותם עדות הו"ל כאילו קבל עליו קרוב או פסול שהוא נאמן עליו וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה שאין מביאין עדים ממדינה למדינה ולא בתקנות והקדשות בלבד אלא אף במסים שהם דיני ממונות אין לפסול עדות אנשי קהלתו אע"ג דנוגעים בעדות כיון דאנן סהדי דקבלינהו עליה אפילו קרובים ולית דין צריך בושש. ומה שאמרו בברייתא תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר לא אמרו אלא לאותן שאינם מבני העיר שאין בני העיר הזו נאמנים על בני עיר אחרת וכו' אבל בני אותה העיר עצמה וכו' פשיטא שהם נאמנים ואין זה צריך לפנים עכ"ל:

והנה בתשו' הרא"ם הלזו צריכה נגר ובר נגר מכמה אנפי ואין כאן מקום להאריך וכבר ה' פמ"א ז"ל עמד על דבריו וגם הרב דרכי נועם ז"ל בח"מ סי' כ"ב והק' על דברי הרא"ם ז"ל דמאחר דאסיק בדבריו דההיא ברייתא דתנו מנה לעניי עירי וכו' מיירי לאותן שאינם מבני העיר אבל אותם שהם מבני העיר פשיטא שהם נאמנים מדינא דגמ' וא"כ למה הוצרך להביא בתתי' מ"ש הרא"ש והרשב"א שתקנת הקהלות לקבל עדות בני העיר אפי' לקרובים כיון דמדינא כשרים אם התובע מבני העיר. ומכח קושיא זאת הוכרח להניח יסוד חזק דזה השוחט ומלמד שנשאל עליו הרא"ם ז"ל לא היה מבני אותה העיר והביאו אותו לזאת העיר לשוחט ומלמד והניח בניו ובני ביתו בעירו ובכל יום הים מעותד לחזור לביתו. וע"ז נסתפק הרא"ם ז"ל אם נדון אותו כבני עיר אחרת או נידון כבני אותה העיר כיון שכבר קבל עליו לישב שם זמן מה והוא אינו מכחיש שכבר קבל עליו רק הוא מכחיש שלא נשבע. וע"ז השיב הרא"ם ז"ל אם רוצה לטעון שהוא מבני עיר אחרת ואינו רוצה לקבל עדותם אומרים לו הלא ידעת תקנת הקהלות שכל מי שבא לעיר אם אינו רוצה להיות כבני העיר הי"ל להתנות בפירוש ועליו מוטל להתנות שלא יחשב מבני העיר וכיון שלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה ועשה עצמו כבני העיר וחייב לקבל עדותם אף שהם נוגעים. ואם רוצה לחשוב עצמו כבני העיר מדינא דגמ' נאמנים להעיד יעש"ב. ואף בדברי ה' דרכי נועם ז"ל הללו יש להעיר אבל אוכמ"ל:

מעתה נבא לבאר הכתו' ונקדים את הידוע דתיבת לאמר הוא עדות דכן דרשו בסנהדרין ד' קי"א על פסוק יצאו אנשים בני בליעל וידיחו את יושבי עירם לאמר ודרשו בגמ' לאמר מלמד שצריך עדים והתראה ועי' פירש"י שם. ואפשר שזה היה הויכוח ביניהם דאיש אחד מעיר אחרת תפסו אותו להיות עליהם דיין אעפ"י שהיה קרוב שלהם קבלו אותו לדון אף לקרובים וכמ"ש ה' משפטי שמואל ז"ל רק בקשו ממנו שגם הוא יקבל עליו עדות הקרובים ובני העיר אם יהיה ביניהם איזה הכחשה מתקנת הקהלות וכמ"ש הרא"ם ז"ל. וז"א כי יתפוש איש באחיו ולשון תפיסה נופל על אחד שאינו מהם ותופסים אותו וגם היה מבית אביו שהיה קרוב וכמ"ש כל המפרשים ואומרים לו שמלה לכה תקח פרס קצין תהיה לנו. ומילת קצין הוא דיין כמ"ש גבי יפתח שלקחו אותו לקצין והוא שפט את ישראל ואנחנו מקבלים אותך אפי' שאתה קרוב. אבל פירשו דבריהם תדע והמכשלה הזאת תחת ידיך הכוונה כמו שאנחנו מקבלים אותך אפי' שאתה קרוב כן נמי דומה בדומה המכשלה הזאת תקבל עליך לקבל עדותינו ועדות בני העיר. וכששמע דבריהם רצה להסביר להם שהוא לא יכנס בכלל בני העיר וכמ"ש ה' דרכי נועם ז"ל שעליו מוטל להתנות שלא יכללו אותו בכלל בני העיר ועשה מעשה ונשבע על קבלת עדות הקרובים כי כן הדין מי שקבל עליו עדות קרוב או פסול אם קנו מידו אינו יכול לחזור כו ולכן ישא ביום שהוא שנשבע על קבלת העדות וזהו לאמ'ר שנשבע לקבל עדותם ופירש דבריו בענין חזרתו לביתו שהוא מעותד בכל יום לחזור לביתו ובזה אינו מקבל עדותם מדין תקנת הקהלות וז"א לא אהיה חובש שפירושו דיין כדכתי' באיוב שונא משפט יחבוש ופי' דבריו לעולם לא אהיה חובש לפי רצונכם כי בביתי אין להם ואין שמלה הכוונה שאני מעיר אחרת ובכל יום אני מעותד לחזור לביתי וע"כ אני מתנה תנאי גמור שאיני מקבל תקנת הקהלות וז"א לא תשימוני קצין עם הכוונה שאהיה נחשב כבני העיר ודו"ק:

איך שיהיה נחזור למאמרינו הנצב פתח השער דלענ"ד לא אדע שכול כו' תירוץ מרע"ה כשאמר לו החזר להם תשו' והשיב מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם מוכח מדבריו מדלא אמר שמא ינצחוני בטענה שהתשו' שהשיב באחרונה כבר היתה שגורה בפיו אלא שנתפחד שמא ישרפוהו והתמת אתמהה איך יוצדק שיהיה עליו שום מורא ופחד כלל מאחר שהקב"ה כביכול אמר לו עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם אחר שהקב"ה גזר כן ודאי שהוא ישמרהו מכל טוען ומערער וא"כ מה זה הפחד שנתפחד מרע"ה וכעת לא מצאתי מי שנתעורר בזה. ולפע"ד נר' לפרש בהקדים מה שנחלקו ב' המאורות הגדולים הרב מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ק' וה' מהר"מ אלשיך ז"ל בסי' ס' בשאלה שנשאלה לפניהם בראובן ששלח סחורה לשמעון ונתחייב בכל מין אחריות הספינה ואפי' אם יבואו שודדים על הספינה וכתב עליו שטר בכל חוזק וכשיצאה הספינה אל תוך הים קמו הספנים הם נעשו שוללים והרגו את כל אנשי הספינה זולת איש אחד שנמלט וסיפר גופא דעובדא. עתה קם שמעון לתבוע מראובן דמי הסחורה שהוא נתחייב באחריותה כפי השער שבידו. וראובן טוען אני נתחייבתי בכל מין אחריות שיבא על הספינה אבל מתוך הספינה עצמה שהספנים עצמם יהיו שוללים זה לא קבלתי ולא עלה על דעתי וה' מהרשד"ם ז"ל חייבו לראובן כיון שקבל עליו אחריות גם זה בכלל האחריות הוא וחייב. אבל הרב מהר"מ אלשיך ז"ל פטר את ראובן מטעם דהוי אונסא דלא שכיח ולא קביל עליה לולא שהוציא שמעון עוד שטר אחר דמוכיח מתוכו דגם אחריות כזה קביל עליה. ושניהם נסתייעו מתשו' הרא"ש כלל ק"ב דהרא"ש ז"ל נשאל בא' שמכר מרתף של יין לחבירו ונתחייב באחריות בשבר ובשפיכה והלוקח קביל עליה אחריות שאם יתקלקל היין ויחמיץ יהיה באחריותו ואח"כ בא גייס לעיר וחשש הלוקח שמא יגעו ביין ויתנסך ואומר למוכר שאחריות הניסוך ג"כ הוא עליו והמוכר משיב שהוא לא קבל רק אחריות מן השבר ומן השפיכה אבל אחריות הניסוך אינו עליו ודן את הדין הרא"ש ז"ל שחייב המוכר גם באחריות הניסוך. וה' מהר"מ אלשיך ז"ל יצא לחלק דהתם שאני שהלוקח פי' דבריו שאינו מתחייב רק באחריות אם יחמיץ וממילא כל מין אחריות חוץ משיחמיץ יחול על המוכר אפי' דלא שכיח ומינה דן לנ"ד שלא קבל הלוקח שום אחריות אמרינן אונסא דלא שכיח לא קבל עליה. ותשו' זו של הרא"ש ז"ל היא מוקשית כי משנה מפורשת היא בפ"ד מס' טבול יום משנה ז' וז"ל התורם את הבור ואמר ע"מ שתעלה שלום שלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה ור"ש אומר אף מן הטומאה והלכה כת"ק. וא"כ דדינא הוי כהרב מהר"מ אלשיך ז"ל דאונסא דלא שכיח לא קביל עליה. ואפשר דזה היה פחד מרע"ה דאף שאמר לו הקב"ה עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן וכו' עלה בדעתו דתביעה זו של המלאכים היא אונסה דלא שכיח יען דמי ממש להבדיל כמו אלף הבדלות כמו אחריות הספני' עצמם כיון שדירתם בשמי' ממעל והתור' שם היא מונחת והיה ראוי שהקב"ה יאמר להמלה"ש בציוויי ובמימרי עלה לקבל התורה ומה לכם כי תצעקו עליו וכיון שאדרבא אמ"ל הקב"ה החזר להה תשובה נכנס מורא ופחד בלב מרע"ה שמא הוי כאונסא דלא שכיח ולזה השיב מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם וע"ז השיב לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשו' והענין דאיכא בזוה"ק פ' בא דכסא הכבוד ד' סמכין ושית רגלין הוו עשר ספירות וזהו כסא הכבוד נמצא דכסא הכבוד כלול בו כל סודי התורה וזה רמז לו הקב"ה תניח סודי התורה שזוהי תכלית בקשתם תנה הודך על השמים דהיינו סודות והחזר להם תשו' ותכף השיב להם מרע"ה תשו' ניצחת ואת כל ונוכחת:

ואפשר שזה היה הויכוח בין יפתח ובין זקני גלעד כשבאו אצל יפתח ואמרו לו לכה והית לנו לקצין מלחמה בבני עמון ויהי כמשיב יפתח הלא אותם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. וכל המפרשים אחזו צער מה כל הכעס הגדול של יפתח הלא כך היא דרך העולם כשיש לו איזה צרה הולך ומתנפל אפי' לפני אויביו שיצילהו מצרתו ותו ק' דאם תמיהת יפתח היא תמיהה באמת מה זאת התשו' שהשיבו לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת והית לנו לראש ולכל יושבי גלעד. ואם כוונתם לפייסו במה שהוסיפו עתה שיהי' להם לראש ולכל יושבי גלעד עכ"ז מילת לכן שבנו אליך אין לה מובן. ותו ק' שיפתח לא קבל ההוספה שהוסיפו שהרי אמר להם אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן ה' אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש הרי שלא קבל ההוספה ותו ק' תשובתם שהשיבו ה' יהיה שומע בינותינו אם לא כדברך כן נעשה וכל המפרשים פי' שנשבעו לו שבועה חמורה ולא ידענו מי הכריחם לישבע ועפי"ה הנה נכון דאנשי גלעד דנו בדעתם דלא ימנע יפתח לבא להלחם בבני עמון רק מפני השונאים שגירשוהו ולזה שלחו לו השונאים עצמם כדי שיתנפלו לפניו ויביאוהו וע"ז כעס יפתח ואמר להם כיצד אמסור עצמי בידכם וכל הפחד שאני מתפחד הוא מכם שאתם בחזקת שונאים ובשלמא אם היו באים אנשים זרים הייתי לוקח מהם בטחון בעדכם אבל אתם השונאים אותי ותגרשוני איך אמסור גופי בידכם יען הוי אונסא דשכיח ואף שאתם מתנפלים עתה לפני הלא טענת האונס והמודעה פתוחה לפניכם וז"א ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. ולזה השיבו לו לכן עתה שבנו אליך דייקא על גופך באנו אנחנו שאם היו באים אנשים זרים היית מבקש מהם בטחון דוקא בעדינו כי ידעת שאנחנו השונאים ואם היה מגיע לך נזק מזולתינו לא היו מתחייבים כי הוי אונסא דלא שכיח. אבל אנחנו שבנו אליך לקבל אחריות עלינו בעדינו ולכל יושבי גלעד בדבור זה שאנחנו אומרים כוונתינו להתחייב בעדינו ובעד כל יושבי גלעד וע"ז השיב להם יפתח לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי לחייב אתכם באונסא דלא שכיח בשביל שאתם משיבים אותי להלחם בבני עמון כי מדינא אין אתם מתחייבים באונסא דלא שכיח כדאיתא במתני' ובכן איני מבקש בטחון רק מכם ובעדכם שלא חזקו אותי זהו תכלית כוונתי להיות בטוח מכם דוקא. ולזה השיבו בשבועה חמורה בלי ספק ובלי אסמכתא וז"א אם דהיינו ספק לא פי' אינו ספק אלא כדברך כן נעשה כלומר שאנחנו נשבעים על דעתך שתהיה בטוח שלא יגיע לך שום נזק בשום אופן לא ממנו ולא מזולתי' ודו"ק:

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחי' דברי ואת כל העדה הקהילו רמז לקוטב דרושינו דאמרנו דכל דבר הנעשה בפומבי לית בה משום נגיעה בעדות ובפרט בדבר שהוא נוגע לכל ישראל כמ"ש הרשב"א ומהרש"ך ז"ל והוא בכאן היה שכל אחד היה מביא ספר יחוסו ועידי חזקת לידתם של כל אחד ואחד כדי להתיחס על השבט והיה ספק בעדים שהיה להם צד נגיעה ח"ו וע"ז קאמר קרא ואת כל העדה הקהילו ובזה ליכא חשש נגיעה:

חזרתי ואמרתי האנשים האלה אשר נקבו בשמות ואת כל העדה הקהילו שם רמז לפטירת הצדיקים בעוה"ר שנה זו מעוברת היתה אבדנו את ר' סימון משה רעייא מהימנא אשר הערה למות נפשו ועמד בפרץ ירוש' וסבל כ"ב שנים עול ומשא כבד לא שקט ולא נח רובץ תחת משאו גם בעוה"ר אבידת הצדיק החסיד הרב ח"ר אשר במבחר ימיו מר דיינא ברי בנסתר ובנגלה שלם בכל וגם פטירת הצדיק קדש קדשים כליל לאישים מר שמואל נדכה ביסורים קשים כל ימיו במכאובים וכמה בחורים נגדעו שני אחים מגזע היחס ועוד כמה בחורים הא ודאי לא על חנם זמנו מוכיח עונותינו הטו אלה וחיובא רמיא עלינו להקהל יחד ולעורר את לבבינו האטום וסתום. וז"א על פטירת האנשים חשובים אשר נקבו בשמות נסתלקו מן העולם בעוה"ר והתיקון לזה ואת כל העדה הקהילו לחזור בתשובה שלימה אולי יחנן ה' ויאמר די לצרותינו ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו:

חזרתי ואמרתי ואת כל העדה הקהילו באחד נר' לפ' עפ"י מאי דאיתא במד"ר על פסוק והוא באחד ומי ישיבנו והוא אחד לא נאמר אלא והוא באחד ללמדך שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא כשישר' באחד דהיינו באחדות אחד. יה"ר ה' יסלק שנאת חנם מתוכינו ויטע בלבנו אהבה ואחוה ועי"ז ימהר יחיש לגאלינו והיה ה' למלך על כל הארץ בעגלא ובז"ק כיר"א:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה