אור ברסלב
איש אמונים דרוש טו לשבת כלה

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש טו לשבת כלה

דרוש יד לשבת כלה

דרוש שדרשתי בבהכ"ן הגדולה שנת תרמ"ד ליצירה:

והנושא בא:

וחנו בני ישר' איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם והלוים יחנו סביב למשכן העדות, יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל יחנו סביב למשכן העדות:

איתא במדר' פ' יתרו. וישמע יתרו כהן מדין הה"ד שמעו דבר ה' בית יעקב זש"ה בני אם ערבת לריעך תקעת לזר כפיך. ורבנן אמרין בני אם ערבת לריעך אלו ישראל שנעשו ערבים בינם לבין הקב"ה חביבים ישראל שנקראו ריעים שנאמר למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך עכ"ל:

יתבודד האדם ויעמיק המשכיל מה יקר ומה נכבד קדושת יום המעמד הקדוש יום שזכינו לקבל תורתינו הק' אמרת ה' צרופה פקודי ה' ישרים ובעוצם התלהבותם וגודל תשוקתם ענו כל העם פה אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע עד שיצאה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני שמלה"ש משתמשים בו וירדו ס"ר מלה"ש וקשרו לכל אחד שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע:

והנה יש לחקור דהרי מצינו שישראל אחר כך חזרו ואמרו למרע"ה קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלד'ינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלד'ינו אליך ושמענו ועשינו שהקדימו שמיעה לעשיה ולפקע"ד נראה לתרץ עם מה שראתה עיני בס' זקן אהרן שכתב דפי' נעשה הוא פנימיות התורה שהוא רוחניות שכן מצינו במלה"ש שכתוב בהם גבורי כח עושי דברו משרתיו עושי רצונו בדבר ה' שמים נעשו ונשמע הוא הפשט שהוא הלבוש. ואמטו"ל יצאה ב"ק ואמרה מי גילה רז זה לבני שמלה"ש משתמשים בו דכתי' בהו עושי דברו כנז' לקבל פנימיות התורה בתחילה ואח"כ הפשט. ואולם כל זה הוא שאמרו כל אשר דבר ה' שיצא מפיו של הקב"ה שייך לקבל כמו מלה"ש סודות התורה בתחי' ואח"ך הפשט אבל כשישמעו מפי מרע"ה מוכרחים לי' ושמענו בתחי' כידוע שימלא כריסו האדם בלימוד הפשט ואח"ך יכנס בפרד"ס:

אמנם הרב בינה לעתים תירץ יטי'ב להחקירה הנז' והוא דידוע דהדברים היוצאים מפי אדם כדי שיהיו מקובלים אצל השומעים צריך ב' תנאים הא' מפאת גדר וחשיבות המדבר בהיותו מוחזק לגדול הערך יקובלו דבריו אף מבלי השקפה על עצם מהות דבריו איך שיהיה. והתנאי הב' מהות הדברים מצד עצמה דברים מצודקים ויקרים אשר כל שומעיהם ימצאו בהם טעם כעיקר ויקיימו אותם. ובזה פי' כו' עבדי נעמן דכתי' ויגשו עבדיו וידברו אליו דבר גדול דבר הנביא אליך הלא תעשה ואף כי אמר אליך רחץ וטהר דיש לדקדק מה זו תמיהה הלא תעשה מאחר דלפי דעתו הנפסד לא אמר לו רפואה שתועיל. ותו ק' אומרם ואף כי אמר אליך רחץ וטהר שהם שפת יתר מאחר שכבר אמרו לו דבר גדול דבר הנביא אליך ומה הוסיפו עוד לדבר. ואולם עפי"ה הנה נכון דעבדיו נגשו אליו להסביר לו שמוכרח לעשותו תכף מבלי להתבונן מה אמ"ל יען שהמדבר הוא נביא יקר הערך ומוכרח לעשות בלי שום תפונה. וז"א דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה אתמהה? ל איך תסתפק אם לעשות או לאו מאחר שהדבר יצא מפי הנביא. ושוב אמרו לו טעם אחר שמוכרח לקיים דברי הנביא מפאת דבריו שאמ"ל רחץ וטהר שהשכל מחייבו שהרחיצ' במי הירדן יתרפא הצרעת וז"א ואף פי' וכ"ש כי אמר אליך רחץ וטהר שהדברים עצמם הם יקרים ומצודקים וא"כ בהצטרף הב' תנאים אתה מוכרח לקיים דבריו עכדת"ק יעי"ש:

אשר עפי"ז טעמא טעים הרב ז"ל כי בתחי' בבואם לשמוע הדברים מפיו כי היא בכבודו עליהם יראה אז אמרו בלב שלם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע בהקדמת עשיה לשמיעה שלהיות דבר ה' כי פיו ידבר אליהם יעשוהו תכף כאלו תקדים העשיה לשמיעה מבלי שום לב להבחין מה יצוה להם. אבל אח"כ כשהוכרחו לשמוע מפי מרע"ה אז דקדקו ואמרו ושמענו ועשינו יעש"ב. ועפ"י דרכו דרך הקדש אפשר לפרש כו' רבינו הק' שאמר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם והרע"ב ז"ל פי' המשנה הזאת שמדבר בהנהגת האדם במדה הממוצעת לא כילי ולא פזרן יע"ש. ולפקע"ד אינו מתיישב פי' זה שיפארו אותו וגם מה הוא הכפל לעושיה ות"ת לו מן האדם כיון שהכל סובב על האדם. אמנם עפ"י דרך הרב ביל"ע ז"ל יבא על נכון שרבינו הק' מזהיר אותנו איזה דרך ישרה שיבור לו האדם שיהיו דבריו נשמעים כשמוכיח את הבריות בדברי מוסר והשיב שצריך שני תנאי' האחד שמה שידבר שיהיו דבריו מצודקי' ומקובלים בכדי שישמעו דבריו ויעשו אותם וז"א כל שהיא ת"ת לעושיה דהיינו להשומעים ועוד תנאי שיהיה המוכיח ת"ח לו מן האד' המוכיח שיהיה גדול בכדי שיקובלו דבריו באהבה. ואפשר דזה יהיה כו' דהע"ה בתהלים בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת. דלכאו' הדקדוק מבואר מהיכא תיתי שימנע מלהוכיח שאומר הנה שפתי לא אכלא. ותו קשה אומרו ה' אתה ידעת מאחר שהוא מדבר בקהל רב הרי כל העולם יודעים ומה כוונתו לומר ה' אתה ידעת. אבל האמת עפי"ה הנה נכון והוא דחשש דהע"ה שמא ימנע האדם מלהוכיח ברבים אף אם יהיו כל דבריו מתוקים מדבש מחששא שיאמרו לו מי אתה שתחזיק עצמך לחסיד ונקי שישמעו דבריך להוכיח את הרבים חלילה לא תמנע מסיבה זאת כי הכל גלוי וידוע לפניו יתב' והוא יודע תעלומות לב שאתה נקי ובזה חזק ואמץ. וז"א בשרתי צדק בקהל רב שאני מוכיח בדברים מצודקים בקהל רב הנה שפתי לא אכלא פי' לא אמנע מלהוכיח מסיבה שאין יודעים מעשי אם אני נקי כדי שיקובלו דברי כי בזה ה' אתה ידעת וסמוך לבי לא אחת מפני זה ודו"ק:

ובאופן אחר פירשתי בעניותי כונת דהע"ה בשרתי צדק בקהל רב פעם אחרת בשנת החרל"ו והוא דה' שני אליהו ז"ל כתב דדהע"ה היה מוכיח את הקהל וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. וק' לפי' דא"כ מאי קאמר הנה שפתי לא אכלא מהיכא תיתי שימנע עצמו מלהוכיחם עד שמשבח עצמו דאינו נמנע. ותו ק' ה' אתה ידעת הלא כל הקהל הם שומעים ואולי אמרתי לפרשו בהק' מאי דאיתא במס' שבת ד' נ"ה ע"א אמ"ר בר חנינא מעולם לא יצאתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר לרעה חוץ מדבר זה דכתיב ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירוש' והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים ע"כ התועבות אמ"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ותיו של דם על מצחן של רשעים. אמרה מדה"ד לפניו רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו אמ"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמ"ל היה בידם למחות ולא מיחו אמ"ל גלוי וידוע לפניו שאם היו מוחים לא היו מקבלים אמר לו רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי והיינו דכתיב זקן בחור ובתולה טף ונשים למשחית ב"מ יע"ש. באופן דנקיטינן דהחיוב הוא על ראשי ישר' להוכיח להרשעים ואף אם לא יקבלו ח"ו יען דלפניהם אינו גלוי רק לפניו יתש"ל וכזה הם פטורים. וזה יהיה לע"ד כו' דהע"ה בשרתי צדק בקהל רב להוכיחם ואף אם ח"ו לא יקבלו תוכחתי לא אמנע מלהוכיחם. וזה הנה שפתי לא אכלא והטעם כי לפניך גלוי וז"א ה' אתה ידעת ולפנינו אינו גלוי ומן החיוב מוטל עלינו להוכיח אותם ולפטור את עצמינו:

ובכן אמינא הגם שאיני כדאי להוכיח לאחרים והלואי אזכה להוכיח את עצמי כי באמת אינו שייך לנו עם בני ישר' שאנו שפלים ונבזים בעיני האוה"ע לעשות אלו המעשים להביא מנגנים שינגנו בחופות ובקונביטי'ס של נשים ובנוג'אדאס ומרקדים לפניהם בנות בתולות ובודאי מידי הרהור לא יצאו ופריצות וערבוביא וגם לילך הנשים מחוץ העיר מגולות חצי ראשיהן אחר שכבר הכרזנו כמה פעמים ובפרט על חילול ש"ק ועל שבועת שוא ושקר וגזל המשקולות וכיוצא ובמה יודע איפה שאנחנו חבל נחלתו יתש"ל כי בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו הק' איך שייך שיהיה לנו לב לעשות הפך רצונו יתב' חלילה. אין זה כי אם תגבורת היצה"ר הוא המתעה אותנו ועומד כגבור להסית ולהדיח לעשות רצון החומר הטבעי שהוא רע נוטה אל הגשמי:

ואפשר דזה יהיה כוונת הנביא יחזקאל סי' ט"ז רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים שדים נכונו ושערך צימח ואת ערום ועריה. והנה כל המפ' פי' להני קראי שמדבר על יצי"מ שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וישר' היו פרים ורבים כמ"ש כן ירבה וכן יפרוץ וכשהיו רוצים לילד היו הולכים למדכר ויולדות זכרים ומניחות אותם שם והם מתגדלים שם כעשב השדה בהשגחתו יתב' ואח"כ היו באים עדרים עדרים כל אחד לבית אביו וזהו שמתרעם עליהם הנביא. אך זו היא שקשה שהי"ל לומר שערך צימח קודם השדים שסי' השערות הוא קוד' להשדים וכדאית' במסכת נידה דף מ"ז ע"א ותו קשה למה נקט אלו הב' דברים השדים והשערות אם לא שרמז איזה רמז הנביא בתרעומותיו על ישר' ואין אתנו יודע כוונתו אמנם נראה לפקע"ד לפרש בהק' מ"ש במד' פ' דברים רבנן אמרי התורה נמשלה לחמשה דברים למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים ליין דכתי' ושתו ביין מסכתי לדבש וחלב דכתי' דבש וחלב תחת לשונך לשמן דכתי' שמן תורק שמך יע"ש וה' בינה לעתים בדרוש מ"ג הק' דמה תועלת שנמשלה התורה לחמשה דברים הללו והוא ז"ל תריץ יטי'ב והוא דהרמז"ל כ' דיש ה' סיבות המונעות את האדם מלעסוק בתורה. ראשונה היא עומק המושג שנדמה בדעתו שלא יוכל להשיג עומק התורה ואמטו"ל נמשלה למים להודיעינו כי אינה עמוקה כלל אלא אדרבה היא קלה כמים. שניה קוצר המשיג שידמה בדעתו שהוא פתי ולא יוכל להבין התורה ואמטו"ל נמשלה ליין כמאמרם ז"ל חמרא וריחני פקחי כן התורה יוכל להבינה כיין שתפקח בה דעתו. שלישית היא אורך ההצעות שיהיה צריך ללמוד כמה חכמות בכדי להבין תורתינו הקדו' לזה נמשלה לשמן שאינה מתערב עם שום משקה כן התורה ממנה יתלמד כל דבר הצריך לו. רביעית הוא מיעוט הפרנסה ומסיבתה ימנע מלעסוק בתורה לזה נמשלה לדבש כמו הדבש דכתיב בה דבש מצאת אכול דייך כן האדם יסתפק במועט ולא יבקש מותרות ויעסוק בתורה. חמישית היא רוע התכונה החומרית שיצרו מתגבר עליו לילך אחר תאות הגשמיות לזה נמשלה לחלב כי כמו החלב שמהפך את טבע הילד שיהיה ניזון במעי אמו מבשר ודם הנידה וכשיוצא לעולם ניזון וגדל ע"י יניקת החלב וכן נמי דומה בדומה אם יתחיל האד' לעשו' בתור' יתהפך רוע מזגו וטבעו וכמאמרם ז"ל תורה שבו מחזירתו למוטב. ואפשר שזה יהיה רמז הנביא זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתך. והכוונה דהנביא אומר על לבו שאינו עוסק בתורה מהסיבות חמשה הנז"ל המונעות אותו ולזה אמר זאת שהיא התורה אשיב אל לבי שאינו רוצה לעסוק בה ע"כ אוחיל שיסכים עמי לעסוק בתורה והוא כי מחסדיו יתברך המשיל להתורה לחמשה דברים שהם ח'לב ד'בש שמן י'ין מ'ים שהוא ר"ת חדשי"ם לבקרים ועי"ז רבה אמונתך. והנה כל זה הוא כשיתחיל ללמוד ולעסוק בתורה הלימוד תסייע אותו שיהיה מתמיד בעסק כמו המים והיין וכיוצא. אכל אם חסר לו אחת מהנה דהיינו שרוע מזגו נוטה אל החומר הגשמי לא יועילו הד' אחרים כלל כמובן. ואפשר שזה יהיה כו' הנביא רבבה כצמח השדה נתתיך בהיותך במצרים שהיו יולדות ומשליכות ילדיהן תחת האילנות והיו נגדלים מאליהם והיו באים כל אחד לבית אביו ותרבי ותגדלי ותבואי להר סיני לקבל את התורה בעדי עדים דהיינו שני כתרי' שקשרו להם מלה ששדי"ם נכונו דהיינו הארבעה דברים ש'מן י'ין ד' ד'בש מ'ים נכונו הם הכנה לעסק התורה אבל ושערך שהוא דין כידוע שהשערות הם דין צימח תגבורת הדין מטעם שאת עירום ועריה דהיינו רוע מזגכם שנוטה החומר אל הגשמיות נמצא חסר החלב מזה נשאר' חסר בלימוד התורה:

והנה עיקר מצות התוכחה שחייבו לאדם להוכיח את חבירו הוא מטעם שאנחנו ערבים זל"ז וזה אפשר כוונת הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא שהכו' שמזהיר רחמנא שתוכיח לעמיתך בכדי שלא תשא אתה עליו דהיינו בשבילו כמו על דבר אשר לא קדמו על אשר מעלתם בי שאם אחד יחטא מסיבת שלא הוכחת אותו תשא אתה החטא עליו מטעם הערבות:

ואפשר דזה יהיה כו' מקראי קדש בפ' יתרו כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישר' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והיתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. ולכאורה רבו הדקדוקים בהני קראי ראשונה שדרשו רז"ל כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ולנו לדעת מאי עבידתייהו של הנשים לומר להן זה השליחות של קבלת התורה כיון דקי"ל כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות. ב' אומרו אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים מדהתחיל לדבר בלשון זה מוכח שצריך שישמעו הנשים דברים אלו ולנו לדעת מה שייכות יש לנשים בדברים אלו וה' בעה"ט פי' אתם שנים במסרה אתם ראיתם אתם נצבים ולא ידענו מה קשר יש ביניהם. נ' או' ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי תרגם יונתן כן עוזיאל וטענית יתכון על עננין היך דעל גדפי נשרין מן פולוסין ואובילית יתכון לאתר בית מקדשא למיעבד תמן פסחא ובההוא ליליא יתבית יתכון לפילוסין ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי והנה מה שהכריחו ליונתן בן עוזיאל לתרגם כן שהולכים לבית המקדש להקריב ק"פ הוא מדכתיב ואביא אתכם אלי ואין אתנו יודע למה הוצרך הקב"ה להוליכם למקום ביהמ"ק והלא קודם שנבנה היו יכולים להקריב במקומם אם לא שהיה מוכרח מן הדין לעשות כן. ד' אומרו ועתה מה הוא הכוונה לומר ועתה כיון שעל עכשיו הוא מדבר. ה' כפל הלשון אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי כאילו הם ב' דברים. ו' אומרו והיתם לי סגולה בלשון עבר ולא ותהיו לי סגולה כמו שאמר אח"כ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ז' מה זו נתינת טעם כי לי כל הארץ ומי לא ידע בכל אלה כי לה' הארץ ומלואה. ח' אומרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' ומילת ואתם אין לה מובן כאילו הופך את פניו ומדבר לאחרים ואומר להם ואתם. ט' מה שייך לומר להם שיהיו כהנים וגוי קדוש בעת ובעונה הזאת. יו"ד אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישר' הרי סותר הקודם דבתחילה אמר שידבר עם הנשים ועכשיו א"ל שידבר עם בני ישר' ולא עם בנות ישר' הפך ממה שאמר בתחילה:

ואולם נלע"ד דיובנו בהקדים מאי דאיתא במס' סוטה ד' ל"ז ע"א תנו רבנן ברוך בכלל ברוך בפרט ארור בכלל ארור בפרט ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי ארבעה וארבעה הרי שמונה ושמונה ששה עשר וכן בסיני וכן בערבות מואב. ופירש"י ברוך בכלל ברוך אשר יקים את דברי התורה וגו' הרי בכלל. ברוך בפרט ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה הרי בפרט. ארור בכלל ארור אשר לא יקים. ארור בפרט ארור אשר יעשה פסל ומסכה וגו' הרי ארבעה בריתות ללמוד וארבעה ללמד וארבעה לשמור וארבעה לעשות הרי ששה עשר ללמוד וללמד כל המצות כולן טעונות ארבעה ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם ולמדתם אותם את בניכם וכו' יע"ש. באופן דט"ז בריתות היו בהר סיני דהיינו ד' בריתות בללמוד וד' בריתות בללמד וד' בלשמור וד' בלעשות כיצד כללמוד יש ברית ללמוד וללמד ולשמור ולעשות וכן בללמוד יש ברית ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכן בכולם. וכן פירש בחי' אגדות שם דתיבת לשמור אינו ל"ת כדאמרי' השמר פן ואל וכו' אלא לשמור כדאמרי' בפ"ק דקדושין אשר תשמרון זו משנה ע"מ לעשות זה מעשה יע"ש. וט"ז בהר גריזים וט"ז בערבות מואב הרי מ"ח בריתות לכל מצוה ומצוה ר' שמעון מוציא הר גריזים ומכניס אהל מועד שבמדבר ובפלוגתא דהני תנאי דתניא ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ר' עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ר' שמעון ן' יאודה איש כפר עכו אומר אין לך כל מצוה שבתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים נמצא לכל אחד מישראל ת"ר אלף וג' אלפים ותק"ן מאי ביניהו אמ"ר משרשייא ערבא וערבא דערבא. ופירש"י דלת"ק כל אחד מישראל הוא ערב על מ"ח בריתות של כל אחת ולדברי ר' שמעון כל אחד נעשה ערב על חובתו של חבירו וגם על ערבות חבירו שכל א' ערב על תר"ג אלף ותק"ן יעש"ב. דבר הלמד מהסוגייא שבהר סיני נעשו ערבים כל ישראל זה לזה:

ואולם אם הנשים בכלל הערבות הן. בפלוגתא מתנייא דלד' הרא"ש ז"ל הנשים אינם בכלל הערבות דהכי איתא במס' ברכות דף ך' ע"ב אמ"ל רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ לאפוקי רבים י"ח אי אמרת בשלמא דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא ואי אמרת דרבנן הוי שאינו מחוייב בדבר וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח והק' הרא"ש ז"ל מההיא דאמרו לקמן ד' מ"ה דלהוציא את אחרים י"ח עד שיאכל כזית דגן ובשיעור כזית אינו חייב אלא מדרבנן ואפי"ה מוציא את אחרים שאכלו כדי שביעה שחייבים מן התורה ותי' דלא דמי דבאיש כיון שהם ערבים זל"ז חייב לפטור את חבירו מן העונש אפי' לא אכל כלל אלא דבלא הנאה אינו יכול לברך ואמטו"ל מוציא את אחרים י"ח שחייבים מדאורייתא מטעם הערבות אבל הנשים אינם בכלל הערבות לפיכך אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן עכ"ל יעש"ב. וכ"כ רבינו יונה וכ"כ ריא"ז ז"ל והנה הרב עץ חיים אבואלעפייא ז"ל הק' על הרא"ש ז"ל מקרא דכתי' בפ' נצבים טפיכם נשיכם וגו' הרי דאיתנהו בכלל ערבות. ועוד הק' מההיא דמס' ע"ז דר"ח ן' תרדיון הוציאוהו לשרפה מפני שהיה הוגה את ה' באותיותיו ולאשתו להריגה על שלא מיחתה בו ומחאה הוא מטעם ערבות כדאיתא במס' שבועות ד' מ"ל על מה שאמרו שצריך לומר להנשבע הוי יודע שבכל עבירות נפרעין ממנו וכאן נפרעין מכל העולם והק' בגמר' ומכל עבירות אין נפרעין מכל העולם והתניא וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זל"ז ותי' התם שיש בידם למחות נמצא שמטעם ערבות חייב למחות וא"כ למה נענשה אשת רחב"ת לד' הרא"ש ז"ל דאשה אינה בכלל ערבות. וקו' זאת עצמה הק' הרב זרע אברהם ח"א בא"ח סי' י"ב ושניהם תירצו בסגנון אחד לד' הרא"ש ז"ל דאשה בכלל ערבות במצוה שהיא חייבת ומ"ש דאינו בכלל ערבות היינו במצוה שאינה חייבת. והכריח זה ה' ז"א ז"ל מדאמרו בגמ' התם אא"ב דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא ואם איתא דאינה חייבת בערבות אפי' אם היתה חייבת מדאורייתא היאך היתה מוציאה את אחרים כיון דאינה בדין ערבות יע"ש וכבר השיגו על תי' זה דמוכח מדבריו דמה שמוציא האדם את חבירו י"ח באיזה ענין שיהיה הוא מדין ערבות ועיין בס' שונה הלכות בד' ט' והגאון ה' חק"ל א"ח סי' מ"ה ד' פ"ג ע"א. ואני עני הנני מוסיף להפליא על דבריו דשם בגמ' אמרו ת"ש בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה הרי דחייבת מדאורייתא שהרי מוציאה י"ח לבעלה ותי' שבעלה אכל כזית דאינו חייב אלא מדרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן. וגם הרא"ש עצמו סיים בסו"ד דהאשה אינה מוציאה אלא מי שחיובו דרבנן ואם איתא למטוניה דמר דמה שמוציא האדם י"ח לחבירו הוא מדין ערבות והוא ז"ל אסיק לעיל דבדרבנן ליכא ערבות רק בדאורייתא עי"ש. מאי נ"מ אם היא חייבת מדרבנן כיון שהיא אינה בכלל ערבות היאך תוציאה את אחרים אף מדרבנן:

והיותר תימה על ב' הגאונים ז"ל דכתבו שאשה ישנה בדין ערבות במצות שהיא חייבת דוקא מה יענו לההיא סוגיא דסוטה שהבאתי לעיל דהערבות הוא על מ"ח בריתות הרי לדידהו הנשים לא אפשר להו להיות ערבניות כי ללמוד וללמד אינם חייבות כמ"ש הרמז"ל בפ"א מה' ת"ת ה' א' וגם במצות עשה שהז"ג הם פטורות א"כ לא תמצא בנשים שיהיו ערבניות על מ"ח בריתות כלל ובהכרח צ"ל דאי אמרי' דנשים הם בכלל ערבות כדעת רש"י ז"ל בפ"ק דמגילה ובפ"ק דערכין ד' ג'. היינו על כל המצות הם ערבניות אעפ"י שאינם חייבות באיזה מצות. וכן ראיתי להרב אלפאנדארי בס' אש דת ולהרב שמע יעקב בפ' ויצא שכתבו שודאי אם הם ערבניות מוכרח שהם בכלל ערבות אף במצות שאינם חייבות שהרי כמה מצות יש לכהנים שאין אנו חייבים בהם ועכ"ז אנו חייבים למחות בידם ולקדשם כדאיתא בת"כ קדושים יהיו לאלד'יד'ים מצוה על ב"ד לקדשם בע"כ ולצוותם שלא יטמאו. איך שיהיה נקטינן אם הנשים הם בכלל ערבות על כל המצות אף שאינם חייבות במחלוקת הוא שנוי:

עו"ן מ"ש ה' החסיד בס' שמע יעקב פ' בא שפי' ויכוח פרעה עם מרע"ה שאמ"ל מי ומי ההולכים והשיב מרע"ה בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו וגו' ופרעה השיב יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח וגו' ראו כי רעה נגד פניכם בהקדים מ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ה סי' ג' שהק' ב' סוגייאות דפ' מי שמת ד' קמ"ג ע"ב דאמרו התם ההוא דשלח חתיכות מעיל ופסקי דשיראי לביתיה לבניו אמ"ר אמי הראויין לבנים לבנים הראויין לבנות לבנות משמע דבנות בכלל בנים אע"ג דאמר לבניו ואילו התם לקמן ד' הנ"ז אמרי' ההוא גברא דאמר נכסי לבני והו"ל ברא וברתא מיבעיא לן מי קרו אינשי לחד ברא בני או לא משמע דאי קרו אינשי לחד ברא בני פשיטא ליה דאין הבת בכלל ותי' דההיא דשדר חתיכות מעיל וכו' מיירי בבריא ואמדינן דעתיה דגם הבנות בכלל. אבל ההוא דאמר נכסי לבני מיירי בש"מ בההיא אמרי' דאין הבת בכלל ונתן טעם לדבר דבבריא שנותן מתנה לבניו ודאי דגם הבנות בכלל אבל בש"מ שהוא להנחיל אמדינן דעתיה דאינו לעשות איסור לעבור אדשמואל לא תהוי באעבורי אחסנתא ומוכרח דכונתו דוקא לבנים שהם יורשים:

נקוט מהא דבדבר דאיכא צד איסור לא אמרינן דבנות בכלל בנים. והנה הקב"ה גזר אומר כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום ועינו אותם ת' שנה וא"כ אם יוצאים קודם עוברים אעשה דגר יהיה זרעך ובשלמא האנשים כיון דמה שיוצאים לעבודתו יתב' כדכתי' שלח את בני ויעבדוני א"כ אתי עשה דעבודה דאלים טפי ודחי עשה כי גר יהיה זרעך אבל הנשים שאינם בכלל עבודה אינם יכולים לצאת קודם הזמן ולעבור על עשה כי גר יהיה זרעך והנה הקב"ה שלח לפרעה ע"י מרע"ה בשליחות הא' שלח את בני ויעבדני ופרעה סבר דדוקא הזכרים יצאו לעבודתו יתב' והבנות אינם בכלל כיון דאיכא איסור כנז' ואמטו"ל שאל מאת מרע"ה מי ומי ההולכים וכשהשיב לו מרע"ה בבנינו ובבנותינו וגו' השיב לו פרעה יהי כן ה' עמכם הכונה אם יסכים הקב"ה עמכם שיצאו גם הבנות בכלל ופי' דבריו ראו כי רעה נגד פניכם הכונה דאיכא איסור ובהאי לא אמרי' הבנות בכלל ובכן לכו נא הגברים ועבדו את ה' וגו' ע"כ תד"ק וש"י זיע"א עכ"פ הקב"ה הסכים לדברי מרע"ה ועשה מעשה והוציא האנשים והנשים והוכיח במישור דמ"ש שלח את בני בכלל בנים בנות ומינה דבמילת ויעבדני ופי' המפ' שהוא לקבל התורה שייך לאנשים ונשים. והקשו המפ' דאמאי נקט שלח את בני ויעבדני כלשון יחיד דזה היה בשליחות ראשון דוקא ובכל פעם היה אומר שלח את עמי ויעבדוני או ויחוגו לי במדבר ואמאי שינה בפעם הזאת. והם אמרו שכונתו יתב' בשליחות הראשון שיהיו באחדות כגוף אחד ואיך יהיה כגוף אחד ע"י הערבות שיהיו ערבים זל"ז:עו"ן מ"ש הרב מופת הדור כמהרח"פ ז"ל בס' עמודי חיים שהביא מ"ש במדר' פ' יתרו שכתב דעיקר הערבות היה בהר סיני ונתן טעם לדבר משום דהוי כדין ערב בשעת מתן מעות: עו"ן מ"ש הר"ן ז"ל בריש מס' כתובות והביאו מור"ם ז"ל באה"ע סי' נ"ה דהחופה היא כשמנשאים אותה לבית הבעל יעי"ש. וכתב מהר"מ גאלאנטי ז"ל דהר"ן ז"ל מיירי במקום שנוהגים להביא הכלה לבית הבעל קודם ז' ברכות: עו"ן מ"ש המפ' ז"ל דמזמן דור המבול היו אומרים שהארץ נתן אותה להם הקב"ה לעשות בה כרצונם ואין לו שליטה בארץ ח"ו ובזה פי' ה' שמע יעקב ז"ל כו' הכתוב כי מלאה הארץ חמס שרוצים לחמוס את הארץ. והנני משחיתם את הארץ להראותם כי לי הארץ ומלואה. ואח"כ בזמן דור הפלגה חילק שבעים אומות תחת שבעים שרים ובחר בישראל לסגולתו יען נשבע שלא להביא מבול וכדי להודיע שהארץ היא לה' יתב' חילקם לע' אומות תחת ע' שרים להראות שהם תחת ממשלתו יתב':

עו"ן מ"ש בכתובות ד' ק"ב אמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבתך כו"כ כמה אתה נותן לבנך כו"כ עמדו וקדשו הן הן הדברים הנקנים באמירה יע"ש:

מעתה נא"ה דהא קבה"ו רצה לעשות הנשואים המפוארי' בכל חוזק ותקף וכה אמר בשליחותו ע"י משה כה תאמר לבית יעקב שהם הנשי' שחייבו' לקבל הערבות גם המה. ותגד לבני ישראל הגדה של חכמה כאשר נבאר הלאה ולהנשים אמור להן אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים הכוונה שעשיתי מעשה להוציא גם את הנשים אף כי אמרתי שלח בני הסכמתי שגם הבנות בכלל וא"כ גם במילת ויעבדוני צריך שיהיו גם הנשים בכלל הערבות כמ"ש ה' בעה"ט אתם ראיתם אתם נצבים שהוא הערבות וגם תודיע להם שכבר עשיתי חופה שנשאתי אותם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי למקום המקדש שהוא ביתי ועשיתי אותה לשם נשואים ועתה שהוא שעת הקדושין אני מתנה עמכם שני תנאים אם שמוע תשמעו בקולי שתתחייבו ללמוד וללמד ושמרתם את בריתי שבכלל שמירה היא עשייה כמ"ש מהרש"א ז"ל והתנאי שאתם רוצים ממני שאני נתחייבתי לכם הלא תדעו כי מזמן דור המבול ודור הפלגה לקחתי אתכם לסגולתי להראות לכל העמים כי לי כל הארץ וז"א והיתם לי סגולה בלשון עבר ואל האנשים אמר אל יקשה בעינכם ערבות הנשים כי איך אפשר שהן ערבות במצות שאינן חייבות שהרי גם אתם תהיו לי ממלכת כהנים וכל המצות שלכם הכהנים אין ישראל חייבים וז"א ואתם תהיו לי וגו' בוי"ו. וכי תאמר שאינם חייבים להוכיח אתכם לז"א וגוי קדוש כמ"ש קדושים תהיו חייבים להזהיר על הכהנים שיהיו קדושים ולהכי מסיים אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כי להם שייך ודו"ק:

ועפ"י אמות הקודם אפ"ל כונת מרים הנביאה שלקחה החוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. דלכאורה ק' למה המתינה אחר שגמרו השירה האנשים התחילה היא. ותו ק' דקדוק שדקדקו המפ' ז"ל דהיל"ל ותען להן בנו"ן שהוא לשון נקבה ואמאי נקט להם לשון זכר. ואולם עפי"ה הנה נכון ונק' מ"ש הרב החסיד בס' שמע יעקב שהק' למה אמרו ישראל ה' ימלוך וגו' ולא אמרו ה' מלך ותי' שישראל היו טועים שיצאו קודם הזמן ועדיין לא נשלם הזמן וחשבו שהיו עדיין עבדי פרעה והיו ממתינים כשיושלם הזמן לומר ה' מלך יעי"ש. ומטעם זה אמרו אשירה לה' כי גאה גאה. ונר' דעיקר הטעות היה שהוציאם ע"מ לחוג קרבן פסח כמש"ה שלח את בני ויעבדני במדבר ואתי עשה דעבודה דאלים ודחי עשה דכי גר יהיה זרעך וכמו שהבין כן פרעה שאמר לא כן לכו נא הגברים ובמה נסתרה טענתו שכבר נשלם הזמן שהרי יצאו גם הנשים בכלל שאינם ראויים לעבודה מזה מוכח שנשלם הזמן או ע"י קושי השעבוד או ע"י ריבוי עם או שהחש' התחיל משנולד יצחק אע"ה. ולכן כששמעה מרים הנביאה שאמרו ה' ימלוך ולא אמרו ה' מלך הבינה טענתם ולכן לקחה התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות לשורר בקול נעים שודאי כבר יצאו לחירות שהרי יצאו גם הן ולזה ותען להם להאנשים ענתה בקול גדול שירו לה' כי גאה גאה לשעבר ולא כאשר טעיתם אתם ודוק:

ומורי הרב בני בנימן זצוק"ל זיע"א היה מפרש כוונת הפסוקים אתם ראיתם וגו' לישב הדקדוק שבתחילה נקט לשון עבר והיתם לי סגולה ואח"כ נקט לשון עתיד ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' ובתחי' חקר מה דעתם של ישראל לומר נעשה ונשמע הפך טבע העולם, והוא ז"ל תריץ יטיב עפ"י מ"ש בקדושין ד' ס' ע"א האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן ליך מאתים זוז ר' הונא אמר מקו' והוא יתן ור"י אמר מקו' לכשיתן מאי בינייהו איכא בינייהו דפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר לרב הונא לא הוו קדושי שני קדושין כיון דאנידא היא בראשון דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דהא גמרו קדושי ראשון למפרע ולר"י קדושי שני הוו קדושין דלית ליה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו ופסקו כל הפוסקים ז"ל כרב הונא:

והנה יש מן המפ' שכתבו דביזת מצרים נתן להם הקב"ה בתו' קדושין והתנה עמהם שיתן להם את התורה כדכתי' תעבדון את האלד'ים על ההר הזה וכשיצאו ישר' ממצרים אחר שלקחו כל ביזת מצרים כשראו המצריים נוסעים אחריהם צעקו המבלי אין קברים וגו' חדל ממנו ונעבדה את מצרים הראו בפיהם שחזרו בהם ח"ו. ולכן עתה בשעת מת"ת שלח לומר להם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים שלקחתם כל רכושם ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ותרגם התרגום לקבל אולפן אורייתי הכוונה שהתניתי עמכם ליתן לכם התורה ועתה שכבר הגיע עת דודים ליתן לכם התורה אני שואל מכם אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי מחמת הקדושין ראשונים כס' רב הונא וז"א והיתם לי סגולה מכל העמים לשון עבר או לדעתכם שמכאן ולהבא תהיו מקודשים וז"א תהיו לי ממלכת כהנים לשון עתיד וכוונתו יתש"ל לבחון אותם מ"ש חדל ממנו ונעבדה את מצרי' אם ח"ו הסכימו לחזור למעשיהם שהיו עושים במצרים עע"ז והוי כמו שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר דלרב הונא לא הוו קדושין ולר"י הוו קדושין וע"ז הוכרחו במעשיהם להשיב נעשה ונשמע שאם היו אומרים נשמע ונעשה היו מוכיחים דס"ל כר"י דקדושין ראשונים נתבטלו ח"ו ולית הלכתא כוותיה אלא כר"ה ובהכי הודיעו חיבתן לפני המקוה ע"כ תד"ק זלה"ה וש"י:

מעתה נחזור לקוטב דרושינו בענין הערבות ונבא להבין כו' מקראי קדש בישעי' סי' נ"ו אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. והנה פסוקים הללו אמרתי לפרשם חוץ מדרכינו דלכאו' יליד מהו כפל הלשון אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה ואי מיירי בב' בני אדם לנו לדעת באיזה קמיירי ותו' ק' שבת מאן דכר שמיה הכא ותו ק' אומרו ושומר ידו מעשות כל רע אמאי נקט ידו ולא נקט שומר נפשו או שאר איברים. ואולם נר' דמיירי במצות הצדקה שהיא נעשית בין שנים הנותן והמקבל וקרא דלעיל מיניה כתיב שמרו משפט ועשו צדקה ובא הנביא להזהיר להנותן הצדקה ולהמקבלה. והוא בהק' מתני' פ"א דשבת יציאות השבת שתיים שהן ארבע בפנים ושתיים שהן ארבע בחוץ כיצד העני עומד בחוץ ובעה"ב בפנים אם עשה העני כל המלאכה דהיינו שהכניס את הסל לפנים ונתן לתוך ידו של בעה"ב או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעה"ב פטור ומותר לגמרי. ואם הבעה"ב הוציא ונתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה בעה"ב חייב והעני פטור זולת אם פשט העני את ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה או שנתן לתוכה והוציא שניהם פטורים אבל אסורים וכן אם פשט בעה"ב ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורים אבל אסורים אעפ"י שכל אחד עשה חצי מלאכה חיישינן שמא יעשה כל אחד מלאכה שלימה. וכ' הרא"ש והר"ן דבההיא דאמרי' דבעה"ב פטור ומותר לגמרי היינו מאיסור שכת אבל יש עליו לאו דלפני עור לא תתן מכשול וכן בעני דפטור חייב משום לפני עור ל"ת מכשול והרע"ב כ' דמה שנקט התנא המציאות בעני ועשיר אגב אורחיה קמ"ל דהוייא מצוה הבאה בעבירה וחייבין עליה. באופן דאע"ג דגדולה היא מצות הצדקה כדכתי' כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' עכ"ז כנגד איסור שבת שלא ניתנה לידחות שבת משום מצות צדקה וכמ"ש התיו"ט שם בפ"א דשבת בד"ה פשע וכו' יעי"ש ולא עוד אלא שאפי' לא עשה שום מלאכה אלא העני בא ולקח הככר מרה"י והוציאו לרה"ר עובר הבע"ב משום ולפני עור ל"ת מכשול:

וטרם בואי לביאור הכתובים כמו צער בנפשי לא אדע שכול היכי קרי לה הרע"ב ז"ל מצוה הבאה בעבירה מאחר שהככר שרוצה ליתן לעני אינו גזול והיכי קרי ליה מצוה הבאה בעבירה אע"ג שעבר על איסור שבת אבל הצדקה באמת עשה הגע עצמך אחד שלבש טלית שהוציאו מרשות לרשות האם נאמר שלא קיים מצות טלית. והכי איתא בירושלמי דשבת פ' האורג חברייא בעון קומי ר' ייסא לא כן אמר ר' יוחנן מצה גזולה אין אדם יוצא י"ח בפסח. אמר לון תמן גופא עבירה הכא הוא עבר עבירה. איך אנו אומרים הוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה י"ח בפסח עכ"ל. וביאור דבריו דהחברים הקשו לר' ייסא איך אמרי' דהקורע על מתו בשבת שיצא ידי קריעה הרי אמ"ר יוחנן מצה גזולה א"א יוצא בה י"ח בפסח משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. והשיב להם ממן גופה עבירה המצוה עצמה היא עבירה כיון שהיא גזולה אבל הכא המצוה שהיא הקריעה הבגד שקרעו אינו עבירה אלא הוא עבר עבירה כי בבגד לא יש שום עבירה ולהסביר להם עשה להם משל וכי אם הוציא מצה מרה"י לרה"ר האם נאמר שלא יצא י"ח בפסח בתמיה יעש"ב הרי כמ"ש בעניותין וכ"כ התוס' בר"פ ג' דסוכה בד"ה משום יע"ש ולדידי הוא פלא: [ומדי עוברי ראיתי לה' יד דוד בשיטתו לשבת שכתב לתרץ קו' ה' שושנים לדוד שכמו אצל הבעה"ב עובר על ולפני עור לת"מ כן נמי גבי העני עובר משום ולפני עור היכא שהבעה"ב עשה כל המלאכה שפטור העני מאיסור שבת יעש"ב. ואני עני ב"א לא ידעתי איך יצוייר שיעבור העני על ולפני עור דבשלמא הבעה"ב שייך ביה שרוצה ליתן לו צדקה והעני רעב ללחם ומוציא הככר מרה"י לרה"ר לאכול הרי עבר הבעה"ב על ולפני עור לח"מ. אבל העני שדפק על הפתח שיתנו לו צדקה והבעה"ב יושב בביתו ואם לא היה רוצה ליתן לו צדקה מי יכריחהו ומאליו קם והוציא הככר ונתנו להעני איך יעבור העני על לאו דלפני עור [ועוד יש לי אריכות דברים בזה לא ע"ט האסף] ועי' לה' יד אליהו מלובלין סי' כ"ג:

מעתה נא"ה דהנביא מזהיר על מצות הצדקה וכבר ידוע מ"ש במדר' פ' בהר יותר ממה שעושה בעה"ב עם העני עושה העני עם הבעה"ב דכתי' שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז אשר עשה עמי לא נאמר אלא אשר עשיתי עמו. וז"א אשרי אנוש יעשה זאת שנותן צדקה ובן אדם שהוא העני יחזיק בה שגם הוא עושה עם הבעה"ב כנז'. רק צריך שיזהרו שניהם לא מבעיא בשמירת שבת מחללו שלא להוציא מרה"י לרה"ר דהוי מלאכה גמורה ואפי' אם שומר ידו דהיינו מ"ש במתני' פשט העני את ידו מעשות כל רע דהיינו שלא עשה הוא שום מלאכה אפי"ה שניהם אסורים משום לפני עור לת"מ ודו"ק:

אמנם עפי"ד יובנו הכתו' הנז' אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע ואל יאמר ן' הנכר הנלוה אל ה' הבדל יבדלני ה' מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ומחזיקים בבריתי וגו' ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו וגו' כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי והביאותים אל הר קדשי וגו' ולא נאריך בדקדוקים זולת להבין אמרי בינה מאי ס"ד של הגר והסריס שהגר אומר הבדל יבדילני והסריס אומר שהוא עץ יבש מאי כונתם בזה והנביא מבטיח לכל אחד מהם אם ישמרו שבת ומחזיקים בבריתו שיעשה להם יד ושם והביאותים אל הר קדשי וגו' ולנו לדעת מהו הכח שלהם:

ואולם נלע"ד לפ' אי ניחא קמי שמייא בהק' מאי דאיתא במס' קדושין ד"ע ע"ב אמ"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנאמר הנלוה עליהם הגר ונספחו על בית יעקב. וכתבו התוס' בד"ה קשים יש מפ' לפי שכל ישראל ערבים זה לזה ולאו מלתא היא דהא לא אתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרי' בסוטה ד' ל"ז נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף וג' אלפים ותק"נ שכולם נתערבו זל"ז אלמא לא נתערבו בשביל הגרים וכו' יעש"ב. ודברי התוס' הללו הם ממש דברי רש"י ז"ל במס' נדה די"ג ע"ב. והרב מהרימ"ט ז"ל בחי' על קדושין הקשה על דכרי התוס' הללו מההיא דאמרי' בפ' שבוע' הדיינים דל"ט ע"א אמרי' כשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך וכו' שכן מצינו במרע"ה שהשביע את ישראל וכו' אין לי אלא אותם העומדים בהר סיני דורות הבאים אחריהם וגרים העתידין להתגייר מנין ת"ל ואת אשר אינינו פה וכיון דגרים הוו בכלל השבועה הוו נמי בכלל הערבות וה"נ מוכח בקראי בפרשת נצבים בפ' אתם נצבים וגו' וגרך אשר בקרב מחניך וכתוב לעברך בברית משמע שכולם נכנסו בברית והתם דרשו במדר' שכולם נעשו ערבים זל"ז וכו' וסיים בדבריו דאנחנו ערבים על הגרים והם אינם ערבים עליהם דומיא דטף ונשים שאנו ערבים עליהם והם אינם ערבים עלינו שאין ספק בידם למחות וכו' יעש"ב. והרב זרע אברהם בח"א סי' י"ב דחה דבריו וכתב שכל מ"ש בפרשת נצבים ובמס' שבועות היינו דוקא שהגרים קבלו עליהם לקיים התורה והמצות כישר' אבל בכלל ערבות לא נכנסו הגרים כלל יע"ש. והלק"ט ז"ל בח"א סי' קל"ב כתב וז"ל הא אמרי' בפ' בתרא דקדושין קשים גרים לישראל דכתבו התוס' משום ערבות הא אמרי' דלא קבלו ישר' גרים עליהם [פי' הא אמרי' בסוטה דל"ז דלא קבלו ערבות רק על תר"ג אלף ותק"ן] תשו' נהי דלא קבלו עליהם ערבות אבל אם יעשו שלא כדין למה לא יענשו אם לא יוכיחו אותם כשבידם למחות עכ"ל. [ופליאה דעת ממני שדבריו הם הפך סוגיא דשבועות התם דאמרו בגמ' ובשאר עבירות מכל העולם אין נפרעין והתניא וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זל"ז ותי' התם שיש בידם למחות. הרי דכי ליכא ערבות אינם חייבים למחות אעפ"י שבידם למחות וצ"י] נמצא דהלק"ט אזיל ומודה שלא קבלו ישר' ערבות על הגרים כמ"ש התוס' ורש"י וכסברת הרב ז"א ז"ל והאמת יורה דרכו כי במס' סוטה דל"ז הנז"ל מוכח דבערבות מואב כרת ברית עם ישר' כדכתיב לעברך בברית וגו' היה שם ערבות דהא פליגי תנאי בערבא דערבא ושם כתי' טפכם נשיכם וגרך וגו' וכמ"ש הרב עץ חיים וה' מהרימ"ט ז"ל ואיכמ"ל:

עו"ן מ"ש ה' עיר דוד ז"ל שפי' כו' מדרש תמוה שיניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכולם מתאימות אמ"ר הונא אלו ישר' שלא הקדים אחד מהם תפילה של ראש לתפילה של יד שהכוונה דהטעם דהתפילין של יד צריך להניח תחילה משום שהוא מורה על גאולת מצרים דכתי' כי בחזק יד וגו' ותפי' של ראש מורה על קבלת התורה דאיתא במנחות ד' ל"ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' אלו תפי' שבראש וכתב מהרש"א בח"א שבתפילין כתי' למען תהיה תורת ה' בפיך דבזכות קבלת התורה יהיה ישר' למעלה שהן כתר תורה יעי"ש ומשו"ה צריך להקדים תפי' של יד דגאולת מצרים היה קודם קבלת התורה ואם יניח של ראש תחי' מורה דעתו שהתורה קדמה דהיינו מזמן אברהם אע"ה שקיים אפי' ע"ת ונמצא שאינו רוצה לקיים התורה והמצות מפאת חיוב רק מתורת מנהג כמו בני בישן כידוע שרוצה לינצל מהערבות ולומר שהערבות של שעת מ"ת היה לאחר מתן מעות. וזהו איסור גדול שהחיוב מוטל עלינו לקיים התורה והמצות מפאת חיובינו שנתן לנו תורה"ק לעבדה ולשמרה ואמטו"ל חיובא רמייא להניח תפי' של יד בתחי' שמורה על גאולת מצרים ואח"ך תפי' של ראש שמורה על קבלת התורה. וזהו כו' המדרש שיניך כעדר הקצובות שכולם מתאימות שכל ישראל היו מתאימים באחדות אחד כתאומים איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק כגוף אחד לקיים התורה והמצות בחיוב נמרץ וראיה לזה ששום אחד מישראל לא הקדים תפי' של ראש קודם תפי' של יד יעי"ש. ובמצות שבת וכל הלכותיו ג"כ יוכ"ל האדם יען שהשבת ניתן לישר' קודם מת"ת בלא שום ערבות שלא יהיה האיש הישראלי ערב על חבירו באיסורי שבת הגם שבמת"ח נצטוו עוד הפעם בעשרת הדברות מ"מ מצות שבת כבר קבלו אותם ואם אח"ך נעשו ערבים זל"ז הוי ערב שלא בשעת מתן מעות נמצא דבשני דברים הללו שמירת שבת והנחת תפי' של יד קודם צריך ליזהר ביותר כדי להראות את עצמו שהוא עובד את ה' בחיוב נמרץ ולמחות ביד חבירו כמ"ש איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ונתחזק בעד אלדינו לעובדו באמת וידוע דישר' נתנו את בניהם ערבים עליהם כמ"ש במדר' חזית והן בעון עינינו רואות וכלות בחולי הרע הזה כמה נפשות נשרפו בעוה"ר וכבר נלאינו להתפלל ונעשו שמים כברזל יען שלא חזרנו בתשו' והו"ל טובל ושרץ בידו ועד מתי נתעורר מתרדמתינו בעוה"ר אפי' מי שלא היה שום חולי בביתו הוא דואג שמא יבא ב"מ ובכל רגע הוא מתפחד ה' ברחמיו ישקיף עלינו השקפה לטובה:

מעתה נא"ה והוא שהנביא מזהיר לעם בני ישר' אשרי אנוש יעשה זאת שהוא קיום התורה באופן חיובי ובן אדם יחזיק בה על דרך שאמרנו איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק למחות ביד עוברי רצונו כדין ערב גמור ובפרט בשני דברים צריך ליזהר ביותר דהיינו שומר שבת מחללו ולמחות ביותר למי שאינו שומר שבת בכל משפטיו כאשר כבר ניחר גרונינו זה כמה פעמים שיזהרו שלא לצאת מפתח העיר החוצה בשום משאוי כלל אפי' אלפ"יניטי אחת אסור לשאת עליו והן בעון שמעתי שיש אנשים שאינם נזהרים ולוקחים טריספיל בידם ויש לוקחים ג'אדיר בידם ויש אוכלים פיפיטאס וזהו עון פלילי רח"ל. וכ' בספר לחמי חודה שהמחלל שבת יצאנו מהערבו' וגם צריך ליזהר בתפי' של יד להקדים אותה לשל ראש וז"א ושומר ידו דייקא מעשות כל רע. וכשישמע הגר דברים הללו יאמר בלבו שלא יקבלו אותו בני ישר' מב' טעמים הן מצד דהגרים אינם בכלל ערבות וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל שאין אנחנו ערבים עליהם והם אינם ערבים עלינו ועוד אפי' לפי טעות הטועים שהתורה ירושה להם מאבותינו הק' זיע"א הם שהם גרים בני נכרים וילדי זנונים שאין להם יחס לא יגיע להם ירושה בתורתינו הק'. וז"א ואל יאמר ן' הנכר הבדל יבדילני ה' שתי הבדלות הן מפאת הערבות כנז' והן מפאת אבותיהם הערלים וגם הסריס לא אמר בלשון הבדלה אלא כיון שהוא סריס ואין לו זרע אין לו מי שיגין בעדו בערבות וז"א ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש וגו'. ולכן מבטיחו כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ומחזיקים בבריתי דהיינו שהם מקבלים להיות ערבים בכח הברית אשר כרת עמהם וגם את ן' הנכר הנלוה אל ד' שיהיה שומר שבת מחללו ומחזיקים בברית כאמור והביאותים אל הר קדשי וגו' ודו"ק:

וזה יהיה כו' מאמרינו הנצב פתח השער וישמע יתרו הה"ד שמעו דבר ה' בית יעקב זש"ה בני אם ערבת לריעך תקעת לזר כפך ורבנן אמרי בני אם ערבת לריעך אלו ישר' שהם ערבים זל"ז חביבים ישר' שנקראו ריעים שנא' למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך דלכאו' נר' שהוא תמוה דבתחי' כבר אמר הה"ד שמעו דבר ה' בית יעקב הגם שלא ידענו מה נרגש ומה השיב הה"ד וכו' והוסיף עוד לו' זש"ה בני אם ערבת וגו'. ותו ק' אומרו ורבנן אמרי וכו' משמע דבאו לחלוק על הת"ק ולא ידענו במאי פליגי וכי הת"ק מכחיש בזה שכל ישר' ערבים זל"ז:

ואולם עפ"י אמות הקודם הנה נכון דבתחי' הביא קרא וישמע יתרו שבא להתגייר וע"ז נרגש אם יתרו שהוא גר נכנס בכלל הערבות או לא ולזה השיב שמעו דבר ה' בית יעקב שהם הנשים וכונתו להודיענו שהגרים הם כמו הנשים וע"ז הוקשה לו וכי בנשים הוא מוסכם שהם בכלל הערבות דלדעת הרא"ש ז"ל אינם בכלל ערבות ולד' רש"י הם בכלל ערבות. ולזה בא לתרץ זש"ה בני אם ערבת לריעך תקעת לזר כפיך דזר הוא הגר כדאמרו ביבמות ד' ק"ט ע"ב אמ"ר יצחק מאי דכתי' רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים וכו'. וז"א אם ערבת לריעך הכונה כמו שאתה ערבת לריעך כן נמי תקעת לזר שהוא הגר כפיך שגם הוא נכנס בכלל הערבות וכן כ' שם מהרש"א ז"ל בח"א וז"ל כי ערב זר פירש"י שמערב זרים שהם גרים עם ישראל ולולי פירושו לענין גרים נמי מתפרש בלשון ערבות כמ"ש כל ישר' ערבים זל"ז והמקבל הגר להיות מכלל ישר' הרי הוא נעשה ערב גם בעדו יע"ש [ובאמת פליאה דעת ממני איך לא זכר ש"ר מ"ש רש"י ז"ל בנדה דף י"ג ע"ב דאין ישר' נכנסים בערבות בעד הגרים מההיא דסוטה דף ל"ז דלא נכנסו ערבים רק על תר"ג אלף ותק"ן שהיו מספר בני ישר'. וכ"כ התוס' בקדושין דף מ' ע"ב בד"ה קשים יע"ש והוא תימה] ועל זה פליגי רבנן עליה ואמרי בני אם ערבת לריעך אנו ישר' שהם ערבים בינן לבין הקב"ה פי' דבריו שלא תטעה לומר דמילת ריעך הוא לחבירך ישר' כמותך ובא הכתוב להקיש הגר לישר' חלילה. אלא הגרים לא נכנסו בכלל ערבות כמ"ש התוס' ורש"י ז"ל ופירוש מילת ריעך הוא הקב"ה כביכול וז"א חביבים ישר' שנקראו בנים להקב"ה שנאמר למען אחי וריעי ודו"ק:

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחי"ד וחנו בני ישר' איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם והלוים יחנו סביב למשכן העדות עפ"י קוטב דרושינו שחייב האדם להוכיח במילין לכל עושי עול מדין ערבות והגאון ה' חק"ל ת"ק בח' א"ח סי' מ"ח הק' דאם כן דחיובא רמיא ע"כ ישר' להוכיח לחבירו מדין ערבות א"כ עשה דהוכיח תוכיח למ"ל כיון דבלא"ה חייב למחות ואם לא מיחה הוא נתפס כאילו הוא עשה אותו עון. ותי' יטי'ב דהאמת אם הוא גדול הדור ויש בידו להכות ולרדוף אחריו עד החרמה ולענוש נכסין חייב למחות ואם לא מיחה הוא נענש על ידו אבל אם אין בידו להכות ולענוש כגון שמבזים אותו ואין שומעים דבריו אז הוא פטור מהערבות אבל הוא חייב להוכיחו לחבירו בלשון רכה ובפה רך לקיים מ"ע דהוכח תוכיח. דזה יהיה כו' הכתו' הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא הכונה חיוב דהוכח הוא כשלא תשא עליו חטא דהיינו דליכא ערבות אזי הוא חיוב הוכח וגו'. ובזה תי' ז"ל כל הקושיות שהק' להרא"ש ז"ל יעש"ב. וידוע דמילת יחנו כינוי לשלום כמ"ש רז"ל ויחן שם ישראל שהיו כולם בלב אחד. עו"ן מ"ש הרב זרע אברהם ז"ל שם בא"ח סי' י"ב שהביא דברי התוס' ורש"י ז"ל דכתבו דגרים אינם בכלל ערבות מההיא דאמרו במס' סוטה דלא יצאו ערבים רק על תר"ג אלף ותק"ן ולא מנו הגרים בכלל. והק' הוא ז"ל דהלוים לא התפקדו באותו מנין ואי אפשר שאינם בכלל ערבות אנחנו עליהם והם עלינו יעש"ב. עוד ידוע דכל ענין הערבות הוא שנהיה כגוף אחד שעי"ז כל מצוה שיעשה האדם נוגע לכל ישראל וכמו שביאר לנו הרב שר שלום ז"ל בהקדמה לס' נהר שלום והודיע לנו ס' התכללות של כל הנשמות השרשיות וענין זה דכל ישר' הם ערבים זל"ז על הנגלות וגם על הנסתרות יע"ש. ומינה דאם חטא האדם מגיע הפגם לכל ישראל ב"מ. את זה רמזתי וחנו בני ישר' שיהיו באחדות גמורה אבל אם ח"ו יחטא אחד חיובא רמיא על איש שהוא גדול הדור על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם היינו יוצא צבא להכותו ולעונשו מטעם הערבות וע"ז נרגש על הלוים שלא התפקדו ולזה אמר והלוים יחנו סביב למשכן העדות אבל העיקר הוא שכולם יהיו זכים וברים מחטא שלא יהיה קצף על עדת בני ישר':

חזרתי ואמרתי יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישר' שם רמז לפטירת הצדיקים ז"ל וגם היום פקודת חובי גדל כאבי ברי ובר בטני אבל שאולה ארד אל בני אם אשכחך תשכח ימיני יה"ר צדיקים במיתתם ינוחו על משכבותם ושם ינוחו יחנו סביב למשכן העדות נהנים מזיו השכינה ולשון יחנו הוא לשון תחינה ובקשה והתפללו בעדינו שיסלק חרון אפו מעלינו ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו ולא יהי' קצף על עדת בני ישר':

חזרתי ואמרתי יחנו סביב למשכן העדות שם רמז לבנין בית קדשינו ותפארתינו וימהר ויחיש לגאלינו ויהיו כהנים בעבודתם והלוים לדוכנם ולשמירתם בעגלא ובז"ק כיר"א:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה