אור ברסלב
איש אמונים דרוש ט להספד

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש ט להספד

דרוש לחינוך ישיבת מזל צומח

שדרשתי בלול ז' מג"א התרמ"ז יום פקודת השנה יא"צ של הרב הגאון הצדיק מו"ה גדלי' טיקטין ז"ל מ"ך בעי"ת ברעסלוי יע"א. וקבע פעה"ק ירושלם ת"ו ישיבה קדישא למען ילמדו רבני הספרדים ורבני האשכנזים נ"י ביום פטירתו מידי שנה בשנה לע"ן. וקמתי אני הצעיר משום יקרא דידיה לדבר שני גרגירים יה"ר שתהיה נשמתו צב"ה:

והנושא בא. ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם בכם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם:

איתא במדרש איש כי ידור נדר לה' וגו' הה"ד כי לא ידע האדם את עתו ע"כ:

ציון במר תבכה נהי בכי תמרורים. בימים הללו בין המצרים. ונוספה נחלתינו בהנחל עליון נחלה מבוהלת. ויצאה גחלת. יום זה פקודת השנה. ראש ולענה. משמועה רעה. מחלה ונועה. בשנה החולפת אבד חסיד מן הארץ הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל חסידותו וקדושתו. הרב ר' גדליא טיקטין ז"ל אוי בא לה אמרה ברעסלוי כי אבדה כלי חמדתה. הי חסיד הי עניו דרופתקא דאורייתא. הן בעודנו חי לא עזב חסדו ואמיתו. דבר ציוה ליום פקודתו להחזיק ביד לומדי התורה לעשות נח"ר לנשמתו וקבע ישיבה בארעא קדישא ציון היא בית חיינו. עיר קדשינו ותפארתינו. להגות בתורת ד' ביום פטירתו. לזכר עולם גילה צדקתו. ובהורמנותייהו דרבנן הנני עומד לספוד לצ'רה. למעבד לים יקרא. וי לאזילא וי לחבילא. קול נהי נשמע מציון המהוללה. מה אענה ומה אומר הנה לשלום מר. אך בזאת אראה בנחמה פרי צדיק עץ חיים בניות ברמה. הוד והדר פעלו וצדקתו. המה יצאו לקראתו. ינוח על משכבו בגן עדנו. עם הצדיקים וחסידים ישע אהלי אפדנו. עומד ומשמש לפני כסא כבודו. ויסך אלו'ד בעדו. ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו. אלד'ים יחננו ויברכנו. וימהר ויחיש לגאלינו. א תה תקום תרחם ציון:

ידוו הדווים ויקוננו הספדנים על אבידה שאינה חוזרת. הצדיק נודע למשגב יקר תפארת. אשר מדברי צוואתו. הורה גבר חשקו ותאותו. לעלות ההר הטוב הזה. אשר מחזה שדי יחזה. וכאשר לא יכול להשיג מטרתו. עזב מהונו לחכמי ארץ הק' להשלים פרי מחשבתו. ובאין תפונה ידע צדיק מ"ש בספרי פ' ראם כי יושבי ארץ ישראל קודמין לעניי חו"ל. גם הרב מהריק"ו ז"ל שורש ה' כתב דהמחזיקים ביד יושבי ארץ ישראל יש לו חלק וזכות כאחד מיושביה. והגאון ה' חיד"א ז"ל בס' יוסף אומץ סי' י"ט כתב כמה טעמים דראוי להחזיק ביד יושבי א"י. זה יצא ראשונה כי ע"י הצער שסובלים יושבי א"י בהיותם נאנחים ונאנקים הוי לכפר על אחינו שבחו"ל שיש בהם שעושים כמה דברים כמו גילוח זקן ופאות ושחוק הקומידיאס וכו' וע"י שמחזיקים ביד יושבי א"י ובפרט המחזיק ביד רבנן קדישי כי ע"י לימוד תורתם יושבים בשלוה אנשי חו"ל:

עוד טעם ב' כתב כי תפילת חו"ל יש מסך מבדיל ובלולים יעלו מארץ לא מטוהרה דרך חול משא"כ כי בא"י כל תפילה כל תחינה החלו עולין אל השמים ממעל. ובמה יתרצה עבד ד' להיות לו חלק בישיבת א"י ותורת א"י אם לא בהחזיק ביד יושביה ותפילתם היא העולה ועשה את עולתו. ובס' ראש דוד פ' ויצא אחר שכתב כי תורת א"י שם יתנו וכו' והיא עבודת ד' באמת והדברים עתיקים. והק' וז"ל ויש לחקור כי מצינו גדולי ישראל תנאים ואמוראים יושבי חו"ל והם כי לא להזכיר שלא עבדו את ד' כראוי. והתשו' לזה דכשם שרצה הקב"ה כי לא יחדל אביון כדי לזכות להעשירים וכו' כן הדבר הזה כי הן בעון יושבי א"י הם נצרכים ויש עניים ואביונים וכו' ואין להם תקומה כי אם בצדקת בני הגולה החכם בחכמתו והעשיר בעשרו מחזי' ביד יושבי א"י ובכן יושבי א"י הם שלוחי כל הגולה וכו' וכל ישר' המחזיקים בידם וכו' כנודע יששכר וזבולון אחד מתעסק ואחד לומד וכו' וכזאת כל בני הגולה נזונים בזרוע יחדיו יחלוקו המחזיקים עם יושבי ארץ ישראל יע"ש ותרוה צמאונך:

אשר עפ"י הטעמים הללו נר' לפקע"ד לפרש כוונת דהע"ה בעז' קכ"ב שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך יהי שלום בחיליך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלד'ינו אבקשה טוב לך. דלכאורה יש לדקדק בהני קראי דבתחי' קא משבח לירושלם כי שמה ישבו כסאות למשפט ואח"כ מזהיר שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך כאילו הם ב' דברים ירושלם שתהיה בשלום ועוד דבר אחר ישליו אוהביך. ואח"כ אמר יהי שלום בחיליך שלוה בארמנותיך היינו שכבר התפלל שיהיה שלום ושלוה. וא"כ למה אמר אח"כ למען אתי וריעי אדברה נא שלום בך הלא כבר שאל יהיה ש' בחיליך. ותו קשה לנו לדעת מה כוונתו למען אחי וריעי ולא ידענו מי הם. ותו קשה מ"ש אח"כ למען בית ה' אלד'ינו אבקשה טוב לך בתחי' אמר אדברה נא שלום בך עתה שינה אבקשה טוב לך מהו הדבור ומה היא הבקשה: ואולם עפי"ה הנה נכון וידוע כי מילא שלום הוא כינוי לצדקה דכתי' והיה מעשה הצדקה שלום וידוע כי אוהבי ה' הם הת"ח כדכתיב להנחיל אוהבי יש. וידוע כי דיבור הוא קשה. מעתה זה יהיה כונת דהע"ה דבתחי' משבח לירוש' כי שמה ישבו כסאות למשפט ת"ח שקודים על לימודם. ואחר כך מזהיר אותם לאנשי חו"ל שאלו שלום ירושלם בכללות כל ירוש' חייבים אתם להחזיק בידם במעשה הצדקה שלום ואח"כ מזהיר על הת"ח שיחזיקו בידם שילמדו בשלוה. וז"א ישליו אוהביך. ונתן טעם ראשון כי ע"י יושבי א"י ולימודם יכפר עליהם יהי שלום בחיליך אנשי חו"ל שלוה בארמנותיך מדה כנגד מדה ממש שלום ושלוה:

ושוב כתב למען אחי וריעי אדברא נא שלום בך. הכוונה דאנחנו דין אחי' ושותפי' יש לנו כמ"ש ה' ראש דוד ז"ל כיון דאתם מחזיקים בידינו יש לכם ליקח חלק בזרוע וז"א אדברה נא קשה שלום בך. ועוד טעם אחר כי תפילתינו תעשה רושם כי אנחנו מתפללים במקו' שכינ' עוזינו וז"א למען בית ה' אלד'ינו אבקש' טוב לך אנו מתפללים בעדכם כי תפילת א"י העולה בלי מסך אל השמים ממעל ודו"ק:

ובלי ספק שזו היתה כוונת הרב המנוח שאנו עסוקים בהספדו שהפריש מממונו לת"ח שבפעה"ק ירוש' ת"ו וחיובא רמיא על האפוטרופוסי' שמינה לקיים פקודתו בלי שינוי כלל. וזה יהיה כוונת הפסוק שבוע העבר איש כי ידור נדר לה' וגו' לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה דיש לדקדק מילת על נפשו אין לה מובן והיה די שיאמר לאסור איסר עליו. ותו ק' כפל הענין לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה דנראה אך למותר. ואולם עפ"י דרכינו הנה נכון ובהקדים מ"ש הגאון הרב חתם סופר בח"מ סי' קי"ד וסי' קט"ו במי שאמר אתן לעניים כו"כ דתיכף בשעה שאמר אתן נשתעבדו כל נכסיו ואם מת חייבים היורשים לקיים חיובו כאשר נדר יעש"ב. ואפשר דזה יהיה כו' הכתו' איש כי ידור נדר לה' וגו' לאסור איסר על נפשו דהיינו לתקון נפשו לאחר פטירתו אם נדר בל' נדר דהיינו שאמר על עצמו שהוא יתן היורש הבא אחריו לא יחל דברו ולא ישנה מפקודתו אלא ככל היוצא מפיו יעשה:

ובאו"א נלע"ד לפרש הפסוק הזה בהקדים מ"ש בחולין די"ז ע"א בעי ר' ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ מהו. ופירש"י מהו לאכלם אחר כניסתן לארץ מי אמרי' כי אסר רחמנא בשר נחירה לאחר ביאה ה"מ לנחור אחר כך ולאכול אבל הנחורות הבאות מהמדבר הואיל ובשעת נחירתן היתה היתר תו לא מחסרי איד לא שנא ודרוש וקבל שכר הוא שצריכים אנו לעמוד על האמת ואעפ"י שכבר עבר עכ"ל. והרא"ש ז"ל דחה דברי רש"י ז"ל וכתב דנ"מ מבעיא זאת לאדם שאסר על עצמו באחד מן המינין מזמן פ' ואילך וכשהגיע הזמן היה בידו מאותו המין שהיה אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנשאר בידו מאותו המין או לא. אי נמי כגון שר ב"ד לאסור דבר אחד כמו שאסרו גבינות העכו"ם ושלקות וכיוצא אם נשאר לו מאותו דבר. אם אסור לאכלו או לא עכ"ל. וראיתי להרב טירת כסף ז"ל שהק' על הרא"ש ז"ל דאיך מדמה גבינות העכו"ם שאסרו ב"ד עם אברי בשר נחירה. דשאני אברי בשר נחירה קודם כניסתן לארץ היה היתר גמור נחירה כמו שחיטה ממש בזה שייך הך בעיא דר' ירמיה כיון שנשארו מזמן ההיתר שהי' היתר גמור לאכלם אם יש היתר עתה שנכנסו לארץ לאכלם או לא משא"כ גבינות העכו"ם מה שגזרו ב"ד עליהם איתא התם בפ' אין מעמידין דל"ה רב אדא בר אהבה אמר מפני שטחין אותם בשומן חזיר ור"ן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותם בחומץ וחד אמר מפני שמעמידין אותם בשרף של ערלה וחד אמר מפני שמעמידין אותם בעור קיבת נביל' נמצא דאינו גזירה שגזרו הב"ד כי אם מפני שידעו שיש בהם צד איסור ואיך יוצדק שיותר באכילה מה שנתותר בידו קודם שגזרו הלא האיסור במקומו עומד ומה דמות יערוך הרא"ש ז"ל לאברי בשר נחירה. ומכח קושיא חזקה הזאת נדחק הרב ע"כ ז"ל לתרץ דמה שכ' הרא"ש שגזרו ב"ד על הגבינות אינו אלא הגבינות שמעמידים אותם בעשבים ופרחים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מאכלות אסורות ה' י"ד שהורו מקצת הגאונים שאסור לאכול גבינות העכו"ם אפי' שהעידוהו בדבר היתר משוה שיש שמעמידין אותה בדבר האיסור. וזהו מ"ש הרא"ש ז"ל שאם גזרו ב"ד על הגבינות שהעמידו בעשבים דאין בהם שום נדנוד איסור רק משום גזירה זה דומה לבעית ר' ירמי' בחולין דאברי בשר נחירה יע"ש בדבריו באורך:

ולפקע"ד אמינא אחרי המחי"ר מכת"ר אי אפשר לפרש בכו' דברי הרא"ש במאי דאמר שאם ירצו ב"ד לגזור איזה גזירה כמו שגזרו על גבינות העכו"ם דכו' על גבינות המעמידין אותם בעשבים ופרחים והיינו תקנת מקצת הגאונים שכתב הרמב"ם ז"ל דאם איתא דזו היתה כוונתו לא הו"ל למנקט הרא"ש ז"ל בלשונו הטהור כמו שגזרו על גבינות ושלקות ואי הזה נקיט גבינות לבד היינו מעמיסים בדברי הרא"ש ז"ל שכוונתו על תקנת הגאונים ז"ל ומדנקט גבינות ושלקות היא היא הגזירה שנשנית במשנה בפרק אין מעמידין ועליה אפליגו אמוראי מ"ט גזרו על הגבינות

אבל לפי דעתי אמינא דהרא"ש ז"ל סירכיה נקיט דדרכו לילך אחר סברת התוספו' ז"ל והתו' כ' שם בפ' אין מעמידין דל"ה ע"א בד"ה חדא וכו' וז"ל ואור"ח כי עכשיו לא מצינו טעם פשוט לאסור הגבינות העכו"ם דהא טעם האיסור הוא משום ניקור [דהיינו גילוי] כריב"ל דקי"ל הלכה כריב"ל אף לגבי ר' יוחנן כ"ש לגבי שמואל וכו' ודברי רב אדא בר אהבה שאמר שטחין אותם בשומן חזיר אינם כלום וגם ר' חסדא שאמר וכו' דרב נחמן בר יצחק שאמר וכו' עמדו בקושיא וליכא למיחש וכו' אלא משום גילוי ואנו שאין נחשים מצויים בינייהו אין לחוש משום גילוי וכו' יע"ש: נמצא דלדעת התו' אין טעם לאסור גבינות העכו"ם ובודאי דהרא"ש ז"ל כדרכו ס"ל כדעת התוס' משם ר"ת ושפיר כתב שאם ירצו ב"ד לגזור כמו שאסרו גבינות העכו"ם ושלקו' וכיוצא ושפיר דמי לבעית ר' ירמיה באברי בשר נחירה. ובהג"א שם בפ' אין מעמידין מצאתי שכ' וז"ל מותר להעמיד הגבינה בין בקיבת נבילה בין בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה וכן מותר למלוח הקיבה בעורה מיהו לכתחי' היה אוסר, ר"ת משום מיאוס ובדיעבד היה מתיר באכילה וכו' עי"ש:

באופן דשפיר מצינן למימר לתרוצי בעד הרא"ש ז"ל דס"ל כדעת התוס' או משום גילוי כמ"ש התוס' ז"ל או כמ"ש בהג"א משום מיאו' ושפי' מדמי גזרת הגבינו' דמתני' לההיא דבעי ר' ירמיה באברי בשר נחירה. ומהתימה על הרב ע"כ דסמך ובנה דיק דדעת הרא"ש ז"ל במ"ש כמו שגזרו גבינות העכו"ם היא תקנה מקצת הגאונים שהביא הר"ם ז"ל והביא דברי התו' ז"ל הנז' וכתב בזה לא הלך הרא"ש ז"ל אחר דעת התוס' ז"ל לדרכו והוא תימה מאחר שהוא ז"ל העתיק דברי הרא"ש ז"ל שכ' גבינות העכו"ם ושלקות ולא הרגיש דחיבת ושלקות שכתב מורה דמיירי על גזירה דמתני' כמובן וצ"ע: מעתה נבא לבאר כוונת הכתוב איש כי ידור נדר וגו' לאסור איסר על נפשו עפ"י תי' ראשון שתי' הרא"ש ז"ל כנז"ל דהיינו איש שהוא אסר על עצמו איזה מין והגיע זמן התחלת האיסור ויש בידו מאותו המין לא יחל דברו לאכלו כיון דבעיא היא דלא איפשיטא וסלקא בתיקו חייב לקיים ככל היוצא מפיו:

ובא"א אמרתי לפרש כוונת הכתוב הנז' איש כי ידור נדר לה' וגו' בהקדים מ"ש הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות נדרים וז"ל נדרי הקדש מצוה לקיים אותם ולא ישאל עליהם אלא מדוחק דכתיב נדרי לה' אשלם עכ"ל והגאון הרב חיד"א ז"ל הביא משם רבינו אפרים כת"י שכתב בכוונת הכתו' מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי דאותיות נש"א הוא נדר שבועה איסר דבשלש אלא נשמר נפשו ולא נשאל עליהם יש"א ברכה וגו':

ואפשר שר דזה יהיה כונת הכתו' איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו דהיינו שבג' אלה רוצה לשמור נפשו התקון הוא לא ישאל על נדרו וז"א לא יחל דברו בין בנדר בין בשבועה בין באיסור אלא ככל היוצא מפיו יעשה ויקיי':

מעתה הבה נא אב"א לבאר כוונת המאמר הנצב פתח השער איש כי ידור נדר לד' הה"ד כי לא ידע האדם את עתו דלכאורה לנו לדעת מה נרגש במדרש ומה השיב הה"ד וכו' ואולם אמרתי להזכיר פה מה ששמעתי מפה קדוש מוה"ר ה' דוד קאריאו זלה"ה שהיה מפרש כוונת הכתובים אמרת לד' ד' אתה טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה. והיה מקשה להבין כוונת דהע"ה אמרת לד' ד' אתה ומי לא יאמד זה וכי הוא לבדו או' ד' אתה. ותו ק' אומרו טובחי בל עליך לקדושים וגו' מה רצה לו'? ואיך יאמר טובתי בל עליך? וכי על מי הוא? ואולם היה מפרש בהקדים את הידוע מ"ש רז"ל ובזוה"ק כשנודר האדם ורוצה להפריש קרבן שלא יאמר לד' עולה לד' חטאת והטעם כתב ה' של"ה שמא כשיאמר לד' עולה קודם שיוציא תיבת עולה מפיו ימות ונמצא שהוציא ש"ש לבטלה ועפ"י הקדמה זאת פי' הגאון ה' חיד"א ז"ל כוונת המדרש הנז"ל דנקט קרא איש כי ידוד נדר לה' נרגש המדרש אמאי נקט קרא כי ידור נדר לה' ולא יאמר לד' נדר כי לא ידע האדם את עתו ומידי הוא טעמא אשמועינן קרא איש כי ידור כך צריך לומר נדר לה' מטעם הנ"ל ודפח"ח זיע"א:

עוד נקדים את הידוע דדהע"ה היה ראוי להיות נפל אלא שיש אומרים דאדם הראשון נתן לו שבעים שנה מימי חייו ויש אומרים דאבותינו הק' זיע"א הם משנותיהם עשו גביה ביניהם והשלימו לו שבעים שנה. מעתה זה היה מפרש כוונת דהע"ה אמרת לד' ד' אתה הכוונה אני בעצמי שידעתי קצבת שנותי ע' שנה לית לי למיחש למיתה ויכולני לומר ד' אתה ואיני צריך לומר אתה ד' והטעם טובתי היינו שני חיי בל עליך אינם קצובים ממך כי אם לקדושים אשר בארץ המה נתנו לי משני חייהם למר מאדה"ר ולמר מאבות העולם וש"י זלה"ה:

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחי' דברי ד' אלד'י אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם ופירש"י ז"ל דכשאמר מרע"ה ה' אלד'י אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמי' אמרו לו ישראל מסה קצבה אתה נותן לברכותינו והלא אמר הקב"ה לאאע"ה אשר אם יוכל איש למנות וגו' אמר להם זו משלי והקב"ה יברך אתכם כאשר דבר לכם עכ"ל ויש לחקור מה ברכה בירך אותם משה שאמר זו משלי כאילו בירכן ברכה בפני עצמה והלא כשבירך אותם הקב"ה אשר אם יוכל איש למנות וגו' כבר נכללה ברכתו דבכלל מאתים מנה ומה הוסיף הוא לומר ברכה זו משלי ואיך לא הרגיש ח"ו חלילה מרע"ה בדבריו ותו יש לדקדק בקרא מילת ככם אלף פעמים דאין לה מובן היל"ל יוסף עליכ' אלף פעמים. ואולם נר' לפקע"ד לפר' בהקדים מאי דאיתא בש"ס ביומא כתי' והיה מספר בני ישראל וכתי' אשר לא ימד ולא יספר ומשני ל"ק כאן בזמן שישראל עושים רש"מ כאן בזמן שאין ישראל עושים רש"מ וחקר הגאון ה' חיד"א ז"ל דאם יהיה האופן דישראל כולם יהרהרו בתשו' בזמן אחד איך יתקיים באותו פרק אשר לא ימד ולא יספר כיון שהרהרו בתשו' כולם. ותי' יטי'ב דכשישראל ח"ו אינם עושי' רש"מ כל אחד גויה בפני עצמם כיון שאין מקיימים ואהבת לריפך כמוך שהוא כלל גדול בתורה אבל כשהם באחדות אחד ודאי שעושים רש"מ ואז כל אחד מישראל נחשב כדוי גדול כמ"ש רז"ל יאיר ן' מנשה ברובה של סנהדרין וא"כ כשכל אחד יהיה שקול לכמה אנשים יתקיים תכף באותו פרק אשר לא ימד ולא יספר:

אשר עפי"ז פי' הרב מהרימ"ט ז"ל כוונת הכתוב ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה והוא דידוע דהטעם דהקב"ה נוטל צדיק א' ומכפר על הדור יען שישראל כיון שהם באחדות נחשבים כגוף אחד וכמ"ש בזוה"ק משל להקזה משא"כ הגוים שנחשבים כל אחד בפני עצמו וזה פי' הכתוב ידין בגויים כשהקב"ה עושה דין בגויים עושה בכל אחד בפ"ע כיון שאין להם אחדות וז"א מלא גויות אבל בישראל מחץ ראש דהיינו צדיק אחד על ארץ רבה דהיינו ע"כ ישראל וש"י זלה"ה. ואני בעניותי ברגליו אעבורה אמרתי בדרושים הקוד' פסוק שלאחריו מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש. דאין לו מובן כוונת דהע"ה מנחל בדרך ונתן טעם ע"כ ירים ראש. ואולם עפי"ה ניחא ונקדים מאי דנחלקו ר"ע ור"א במס' סוטה נמצא הגוף במקום א' והראש במקום אחד ר"א אומר מוליכים הראש אצל הגוף ור"ע אומר מוליכים הגוף אצל הראש והלכה כר"ע דמוליכים הגוף אצל הראש דהראש הוא העיקר. מעתה יהיה כונת הכתו' אחר שאמר מחץ ראש על ארץ רבה נרגש למה צריך שיהא נפטר אדם גדול לכפר על הדור כיון שהם באחדות אחד ונחשבים כגוף אחד היה די שיפטר הקטון שבישר' והיה די לכפר כמו אם יכאב האצבע קטנה יכאב כל הגוף. אבל התי' לזה שעיקר כל הגוף הוא הראש והוא המכפר ע"כ הגוף ומהיכא ילפינן לה מעגלה הערופה בנחל. וזה יהיה התי' מנחל בדרך משם ילפינן דהראש הוא העיקר על כן ירים ראש. ובודאי שפטירת הצדיק שאנו עסוקים בהספדו דמיתתו היתה כפרה ע"כ ישראל ולא ישמע עוד שור ושבר בכל גבול ישר':

מעתה יהיה כוונת מרע"ה שאחר שהוכיחם בתוכחת מוסר שיהיו עושים רש"מ ויהיו באחדות גמורה מבטיח אותם שיהיה כל אחד מישראל נחשב לגוי גדול וז"א ה' אלד'י אבותיכם יוסף עליכם "ככם" דייקא אלף פעמים כמ"ש גבי יאיר ן' מנשה וזוהי ברכה שלו. ועוד הוסיף ואמר ברכתו יתב' אשר אם יוכל למנות את עפר הארץ וגו' ואמר להם ויברך אתכם כאשר דבר לכם. יה"ר שתתקיים ברכתו ויפרו וירבו ישראל בקרב הארץ ונזכה ונחיה לראות בטובת ישראל המצפים ומחכים ומיחלים לישועתו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה