איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר
דרוש ח לשבת כלה
דרוש שדרשתי בקק"ג שנת התרל"ז ליצירה:
והנושא בא וישכרו את כל כלי אחל מועד ואת משמרת בני ישראל משמרת בני ישראל לעבוד את עבודת המשכן:
איתא במדרש סדר היום יברכך ה' וישמרך יברכך ה' בממון וישמרך מן החטא יאר ה' פני אליך בתורה עכ"ל:
ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר בחר בנו מכל העמים והבדילנו מן האומות והנחילנו תורתו הקדושה ותרי"ג מצות וזיכנו לעובדו ללמוד בתורתו הקדושה ולקי מצוותיו וכמאמר דהע"ה מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטי' בל ידעום הללויה. דלכאו' ק' אמאי נקט כפל הענין במילות שונות דהיינו דבריו חקיו ומשפטיו. ותו ק' אומרו לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום דמהיכא תיתי שידעו משפטים כיון שלא נתן להם התורה. ומוכרח דכלפי שאמר חקיו ומשפטיו לישראל בא להודיעם דמשפטים כל ידעום הגויים ולנו לדעת כוונתו. אמנם נלע"ד דיובן עם מ"ש הרב בינה לעתים בדרוש ל"ד הרחיב הדברים להודיעינו שלימות אמונתינו שהיא נבדלת מכל האומות דהנה ידוע דלא כל אדם יחכם וכמ"ש הר"מ בס' המורה כי יש ה' דברים המונעים את האדם לימוד התורה קוצר המשיג ועומק המושג ואורך ההצעות ובקשת הצריכים ורוע התבונה מגעיית החומר. והנה באומות אף אם יהיו חכמים מחוכמים וישימו כל תכלית אושרם בהשגת המושכלות להשתדל בידיעתם מתוך החקירות עד כי יגיעו לתכלית מטרתם אך לא יגיעו שום תועלת להמונים הריקים אשר אין להם יד בחכמה ואין להם דעת להבין או מרוב טרדותם באופן כי ההמונים שבהם יחיו בעוה"ז כפראים בלתי שום ידיעה ותועלת. לא בן אנחנו עם בני ישראל החכמים שבנו יבלו ימיהם בלימודם תורה וים התלמוד ותורת אמת וישיגו לידע ולהבין סדר ואופן עשית המצות אשר ציונו ה' אלד'ינו בתכלית השלימות ויבואו ויגידו לעם אף להריקים ופוחזים יבינו אופן עשית כל מצוה ומצוה כמתכונתה אף שאינם יודעים אמיתות טעמה. עכ"פ לא יגעו לריק ח"ו ואדרבא ריקנים שבנו מלאים מצוות כרימון. ובזה פי' הרב ז"ל ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר סוף דבר הכל נשמע את האלד'ום ירא וא מצותיו שמור כי זה כל האדם. דהכו' דשהע"ה מזהיר אותנו שלא לעשות כמעשיהם שעשית הספרים הרבה אינו קץ השלימות אבל אנחנו עם בני ישראל סוף דבר הכל נשמע שכל מה שלומדים החכמים סוף כל סוף הוא להשמיע לכל הקהל שדר יראת ה' ועשית מצותיו כי זה כל האדם בין חכם ובין שאינו חכם:
מעתה אפשר כי זה כיוון דהע"ה מגיד דבריו ליעקב שהם החכמים כמ"ש ויעקב איש תם יושב אוהלים כי עי"ז יודיעו חוקיו ומשפטיו לישר' לא עשה כן לכל גוי כי אף שהחכמים שבהם לומדי' בחכמות לא ישיגו שום תועלת לזולתם ומשפטים כל ידעום הללויה:
אשר עפי"ז אפשר לפרש כו' ככתו' בפ' נצבים כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך וכלבבך לעשותו. דהנה כבר כתבנו בשם הרמז"ל דיש מי שיוכל לפטור עצמו מלימוד התורה בטענה כי הוא פתי וטפש ואינו משיג דעתו להבין אמרי בינה או כי רבו מספר אורך ההצעות ורחוק הוא להשיג או כי טרדותיו עצמו מספר. לזה אמר כי כל הסיבות הללו הם למניעת הלימוד אבל עשית המצות אין צריך לא דעת ולא תבונה. וז"א כי המצוה הזאת וגו' לא נפלאת היא ממך מקוצר המשיג ולא רחוקה היא מסיבת אורך ההצעות וכיוצא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך אם חשיג או בלבבך לעשותו' דייקא:
ואולם להבין כל המשך הפסוקים הנז' לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד וגו' דלכאו' יל"ד מהיכא תיתי שיטענו שהיא בשמים או מעבר לים כדי לומר להם לא בשמים היא וגו'. ונלע"ד לפרש בהק' את הידוע טענת מלה"ש דינא דבר מצרא. והמפרשים ז"ל תי' דניתנה לנו במתנה או שאנו בנים או ת"ח או עניים וכיוצא כמה תירוצים נאמרו בזה כאשר הספרים מלאים. וכל אלו התי' כל בעל שכל יתפלא בעיניו דאיך יתכן דהקב"ה כ"י יעשה אופני הברחה מהמלאכים ליתנה לנו את התורה אם האמת עם המלאכים. ובפרט לפי מ"ש בש"ס בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו וכו' כשאדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב לוקח שמח אבל הקב"ה מכר את התורה ושמח וכו' הרי שבתורת מכר אתא לידן. האמנם ראיתי לה' ש"ך עה"ת שתי' דאעיקרא קו' ליתא כי המלאכים הם בשמים והתו' היא היתה תחת כסא כבודו יתב' דכתי' ואהיה אצלו אמון וגו' וא"כ מהיכא תיתי שיהיה להם דין בן המצר לא יהיה אלא דהפסיק ביניהם רכבא דדקלי יעש"ב. ואפשר דזה יהיה כו' יתב' שאמר למרע"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשו' ופשוט: עו"ן מאי דאיתא במס' חגיגה ד' ה' ע"ב רב אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה שחוק לרעהו אהיה וגו' אמ"ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו לרבנן נפק ר"י ודרש ואותי יום יום ידרושו וכי ביום דורשין ולא בלילה אלא לומר לך כל העוסק בתורה יום א' מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה. והקשו המפרשים וכי משוא פנים יש בדבר דיום אחד יהיה נחשב כפל השגה וכי תימא דמצי למימר הא קאימנא ללמוד ומה אעשה כי הדרך רחוקה מ"מ אינו דומה הבא טעון להבא ריקם. ותי' דעיקר כו' ר"י לאשמועינן דכיון דדאינו כל כך חשקו דטרח כ' חו' לבא ללמוד תורה בדין הוא שיטול שכרו בלימוד יום אחד ככל הבנה כולה ומפיק לה מדכתיב ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפאן דעיקר תלוי בחפץ וחשק בלימוד:
באופן מצינו ב' סיבות המונעות עסק התורה הא' היא כי מאחר שהתורה היא זכות המלאפים מדינא דב"מ ואיך נזכה בה אנחנו בתואנות ודברים. ועוד אם בית המדרש הוא רחוק הרבה כההיא דרב אידי ימנעהו מלילך ללמוד תורה. וז"א כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך אל יפלא בעיניך שאיך תזכה בה מאחר שהיא זכות המלאכים וגם לא רחוקה היא הכו' הריחוק אל ימנעך מללמוד דהנה לטענת המלאכים תדע כי לא בשמים היא התורה כי אם תחת כסא הכבוד. וגם כשאתה חפץ ללמוד יום אחד לגבי דידך אם יש לך חשק בתורה לא רחוקה היא אלא קרוב אליך הדבר כשיש לך חשק בפיך ובלבבך לעשותו:
והנה האי קרא כי קרוב אליך הדבר מאד וגומר דרשו אותו בעירובין דנ"ד ע"א דצריך הקורא להוציא בשפתיו. דאיתא התם אמ"ל שמואל לר' יאודה יאודה שיננא פתח פומך וקרי פתח פומך ותני כי היכי דתתקים בידך ותוריך חיי שנא' כי חיים הם למוצאיהם חל תיקרי למוצאיהם אלא למוציאם בפה. ולכאו' יל"ד דמפסוק זה לא נלמד אלא שמאריך ימים אבל שמתקים תלמודו בידו לא נפקא מהכא. ואולם ראיתי לה' בינה לעתים ז"ל שכתב דהענין הוא טבעי והוא דידוע דמי שיש לו דעת חריף וזך השכל הוא מלחות המוח ומי שהוא זכרן הוא מיובש המוח וא"כ א"א ב' נושאים אלו באדם אחד זולת דזה שהוא זך השכל וחריף אחר שמבין הלימוד כשחוזר ומוציאו בפיו ע"י השמעת הקול והויכוח מתיבש המוח וזוכר כל מה שלומד. וגם אורך ימים היא בפעם כי הנפש הרוחני והגוף הגשמי כששניהם מסייעים דהיינו שהשכל הרוחני מעיין והפה והלשון והגרון מסייעים בלימוד כשלומד בקול רם הרי נהנית הנפש מסיוע הגוף ג"כ משא"כ כשהנפש הרוחני דהיינו השכל הרוחני הוא מעיין ולומד בלי סיוע האברים הגשמיים מבקשת הנפש ליפרד מהגוף מאחר שאין לה שום עזר וסיוע מהגשמיות. וזה פי' הרב ז"ל כו' שמואל דאמ"ל לרב יאודה שיננא פי' שאתה חריף וזך השכל פתח פומך וכו' כי היכי שתתקיים בידך ותוריך חיי ועיקר הראיה מהכתו' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא דהיינו הגשמיות מתרפא הן בלחות המוח נעשה ממוזג והן כל גופו הגשמי אתד"ק:
אשר עפי"ד הללו מה נעמו לחכי דברי התנא במס' אבות ר' דוסתאי בשם ר' ינאי משום ר' מאיר או' כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנא' רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו מלבבך הא אינו מתחייב עד שישב ויסירם מלבו ע"כ. ובאמת כי כל ימי היתי מצטער להבין דברי התנא איך יצוייר שיתחייב בנפשו מאחר שאינו זכרן ומה יעשה אותו הבן אבל עפי"ה הנה נכון דאם הוא לומד ומוציא בשפתיו אינו שוכח ואם אינו מוציא בשפתיו מלבד דשוכח וגם מתחייב בנפשו דייקא שרוצה ליפרד מהגוף. וע"ז אמר יכול אפי' תקפה עליו משנתו דהוא גסי הדעת וטפש נאמרו דברים הללו והשיב דחלילה לא נאמר זה אלא ללומד בלחישה בלב דוקא דהוא חריף ולכתחי' הוא יושב ומבין בלבו ומסירם "מלבו" דייקא: ואולם במס' מנחות ד' צ"ט ע"ב איתא התם אמר ר"ל כל המשכח דבר אחד ממשנתו עובר בלאו שנא' השמר לך. פן תשכח וגו' יכול אפי' מחמת אונסו חיל ופן יסורו מלבבך עד שיסירם מלבו ר' דוסתאי בר ינאי או' אפי' תקפה עליו משנתו ח"ל רק ע"כ. והרב גאון עוזינו רבין חסידא בס' מנחה טהורה הק' דר' דוסתאי בר ינאי אמר במס' אבות יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו וכו' ואיך אומר הכא ת"ל רק והניחה בצ"י יע"ש. והנה קו' זאת כבר הק' אותה מהרש"א ז"ל בחי' אגדות וגם קושיות אחרות יעו"ש ולפי האמור אין כאן קו' דהכא באבות מיירי כשאינו מוציא בשפתיו כנז"ל משא"כ במנחות מיירי לעבור בלאו. ולפקע"ד מעיקרא קו' ליתא דהכא באבות אמר ר' דוסתאי משום ר' מאיר אבל במנחות אמרה מסברא דנפשיה וק"ל:
נקוט מהא דשמואל דאמ"ל לרב יאודה דכשהאדם מוציא בשפתיו אינו שוכח לימודו ומאריך ימים ואפ' דזה יהיה כוונת דהע"ה לילי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני דהכונה פשוטה עפי"ה דע"י השתעשעותו בתורה והיינו ששמח בלימוד התורה שהוא גשמיות מרויח ב' דברים לעולם לא "אשכח" פקודיך כי בם "חייתני" דייקא ודו"ק: נחזור לקוטב דרושינו שעיקר שבח האומה הנבחרת היא שכל ישראל החכמים הלומדים בתורה וההמונים אף שאינם לומדים מ"מ מקיימים מצותיו יתב' וכי תימא מה תועלת בזה כיון שההמונים אינם מקיימים לימוד התורה. אבל התי' לזה כיון שכל ישר' ערבים זל"ז כמ"ש בסנהדרין ד' ז"ך וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו הרי הם כשותפים דמה שמקיים זה מגיע התועלת לחברו וכן בהפך. וכ"כ ה' עיר דוד ז"ל כסי' רמ"ה משם ה' מהר"מ אלשיך ז"ל שפי' כונת התנא עבירה גוררת עבירה דהיינו כיון שכל הנשמות הבאות לעולם תלויות באדה"ר וא"כ כל אדם שיחטא נגרר מחטא אדה"ר ונמצאו כל הנשמות נהנים מהעבירה ויש לכולם מלק בגוף העבירה וא"כ אף שהצדיק אינו חוטא מ"מ מגיע פגם לנשמתו כחטא הרשע כי כל הנשמות הם בשותפות שנחצבו ממקום אחד והו"ל כאילו שניהם עשו העבירה ולהכי הם ערבים זל"ז דאם השותף אחד העני גובה מהעשיר כדין יע"ש. וגם ה' נחלת בנימן במצוה קכ"ט הכריח דהם ערבנים קבלנים דאלת"ה איך תפס הצדיק בעון הרשע והלא דינא הוא דלא יגבה מן הערב תחילה יעש"ב:
ועפי"ז פי' הרב פני שלמה כונת התנא לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה ן' חורין ליבטל ממנה בהניח שאנחנו עם בני ישראל יש לנו דין מתעסקים לגבי קובה"ו. וכתב מרן בב"י ביו"ד סי' קע"ז הביא מחלו' הרמז"ל עם הסמ"ג והרי"ף ז"ל בב' שנשתתפו וכל אחד הניח קרן בשותפות ואחד מתעסק דלהרמב"ם ז"ל צריך להעלות לו שכר להמתעסק כי בחצי הממון שהוא של חבירו הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון ול"ד הסמ"ג והרי"ף ז"ל אין צריך להעלות לו שכר כי זה לא נאמר רק במתעסק שאין לו קרן בשותפות וליכא למיחש לרבית. ומור"ם ז"ל בי"ד סי' קע"ז ס"ק ג' פסק כהרי"ף ז"ל דשותפות הוי וליכא חשש רבית יע"ש. ומזה דן הרב ז"ל דכיון דהוי שותפות גמור מינה דאם הגבילו זמן להשותפות ורוצה המתעסק לחזור בתוך הזמן דאינו יכול כיון דהוי שותפות ואין לו דין מתעסק וכתב עוד וה"ה נמי היכא דהשותף האחד מתעסק לפעמים הו"ל שניהם מתעסקים ואינו יכול לבטל העסק בתוך הזמן. והנה הקב"ה מסייע את האדם כמ"ש רז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו וגם להפך אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו דכתי' צופה רשע לצדיק וגו' ובכן שלא יחשוב האדם שכיון שהוא מתעסק לבדו דינא הוא דיכול לבטל תוך הזמן לזה בא התנא לומר לא עליך המלאכה לגמור הכונה שהקב"ה הוא העוזר ואין אתה מתעסק לבדך ובכן לא אתה ן' חורין ליבטל ממנה בתוך הזמן אתד"ק ז"ל יע"ש. ואני עני לא זכיתי להבין ד"ק במאי דכתב וה"ה נמי אם השותף האחד מתעסק מעט וכו' דהנה הוא הביא לנו פלוגתא דהר"מ והרי"ף ז"ל בב' שותפים שנתנו כל אחד קרן בשותפות והאחד מתעסק והב' ג"כ מתעסק מעט וכי בזה יש מחלוקת הלא לכ"ע היכא ששניהם הניחו קרן בשותפות ושניהם מתעסקים פשי' דהוי שותפות ומאי ה"ה שייך לומר. ואי מיירי היכא שהאחד נתן ממון לבדו והב' מתעסק אלא שגם האחד מתעסק מעט גם בזה כבר כתב הרמז"ל דהוי שותפו' גמור בפ"ו מה' שלוחין הלכה א' שנים שהיו נושאים ונותנים בשותפות אעפ"י שהממון מהאחד לבדו יכולים להתנות כמו שירצו וכו'. וא"כ לא ידעתי למה הביא מחלוקת הר"מ והרי"ף כיון דבזה ששניהם מתעסקים ליכא שום פלוגתא ואעיקרא דדינא בהכרח לומר דהך עיסקא שמתעסקים אנחנו עם בני ישראל הוא שהקב"ה נתן הממון לנו להתעסק כמ"ש הוא עצמו לעיל מזה שהביא מאמר חז"ל ויטע ד' אלד'ים גן בעדן ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה לעבדה אלו מ"ע ולשמרה אלו מל"ת וכתב דהוי כמושיב חבירו למחצית שכר דצריך להעלות לו שכר. ובזה פי' כונת ר' טרפון היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים בחשבם דאיכא חשש רבית וצריך להעלות להם שכר ולזה אמר והשכר הרבה וכו' יע"ש. באופן דאנו לא הנחנו שום קרן בשותפות כי הכל ממנו יתב' וכמאמר התנא כי ממך הכל ומידך נתנו לך:
אשר עפי"ד ה' ז"ל הללו נלע"ד לפ' כו' הפסוקים בפ' נצבים והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ד' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה וגו' והבדילו ה' וגו' וכל המפרשים ז"ל אחזו צער להבין המקראות הללו מאי טענתו של זה לומר שלום יהי' לי וגו' למען ספות הרוה את הצמאה לא ידענו פי' מי הוא הרוה ומי הוא הצמאה. ותו ק' אומרו לא יאבה ה' סלוח לו כאילו איכא ספיקא שיאבה לסלוח והול"ל לא יסלח לו ה'. וחוץ מדרכינו אמרתי בדרך רמז דהכתו' מדבר נגד המתפרצים בעם ומחללים כבוד התורה ומטילים דופי בת"ח להעליל עליהם דברי גנאי רח"ל בחשבם כי בזה יעשו כל מזימותם ולא יוכיחום לעיניהם. וז"א אחר ששמעו שכולם נעשו ערבים זל"ז ובהכרח מסיבת הערבות יוכרחו הדיינים להוכיח וליסר לכל עושי רשע בזה מצא הרשע פ"פ לעשות כל תועבותיו דכאשר יוכיחהו הדיין יענה עזות וכה יאמר גם הת"ח פ' עשה כו"ך והוא בכלל הערבות ובזה חושב לינצל עצמו. והנה מילת רוה היא כינוי לת"ח כדכתי' ונחך ה' תמיד וגו' והיית כגן רוה וכו' ומילת הצמאה היא לע"ה כדאיתא בילקוט תהלים אך סוררים שכנו צחיחה אין צחה אלא צמא ואין צמא אלא ע"ה דכתי' הוי כל צמא וגו'. מעתה ז"א והיה בשמעו את דברי האלה הזאת דהיינו הערבות והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך ולא יוכיחוני על פני כלל למען ספות הרוה את הצמאה כי אנכי יכול להעליל עליהם ומילת ספות כמו האף תספה צדיק עם רשע וכה אומר שיוכיחו גם להת"ח ממנו והקדוש ב"ה היודע האמת לא יאבה ה' סלוח לו וגו' והבדילו ה' לרעה שיוציאהו מהערבות שלא יתכפרו עונותיו בזכות הצדיקים:
ולפי דרכינו נראה דיובנו בהקדים מה שנשאל הרב מהרלב"ח ז"ל באחד שראה חבירו הולך ליריד ונתן לו ה' חבילות של איסטיס [פי' ביל] ומחציתם מכרם לו וזקף המעות עליו בהלואה ונעשו שותפים שניהם. וכתבו שטר השותפות והמכירה וההלואה הכל בשטר אחד וכשחזר היה ביניהם טו"ת וראה ה' ז"ל השטר וכתב דבאופן כזה איכא למיחש לאיסור רבית ואף שהוא לא טען אנן טענינן לאפרושי מאיסורא דאף לד' הסמ"ג והרי"ף דס"ל דבנשתתפו והניחו קרן שניהם אף שהא' מתעסק לבדו ליכא חשש רבית ואי"ץ להעלתו לו שכר מ"מ בנדון כזה דמתוך השטר מוכיח שלא נתן שום ממון שהשותפות והמכירה וההלואה כתו' הכל בשטר אחד ודאי דגם הרי"ף מודה דאיכא איסור רבית אם לא יתן לו שכ"ט. ושוב כתב דכיון דאיכא שבועה בשטר באיסור כזה שהוא דרבנן יועיל השבו' לחייבו כמו שהארכתי בקו' הרבית עכ"ל יע"ש:
עו"ו מ"ש ה' יריעות האהל ז"ל בסי' ג' שנשאל בראו' שנתן סך מה לב' שותפין שיתעסקו בניהם והתנו שהריוח יתחלקו החצי לבעל המעות והחצי יתחלקו בין השותפים ב' שלישים יקח אחד והב' יקח שליש ונעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז על כל הממון רמ"ג רמ"ג. ובזמן חלוקת השותפות רצה בעל המעות לגבות כל החוב מאחד מהם כפי השטר שבידו. והראו השט"ח הנז' לה' ז"ל והשיב דזה השט"ח חספא בעלמא כיון ששניהם נעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז הו"ל כדין הלויני ואלוה לך דהוי רבית גמור והיא תשו' הרא"ש ז"ל כלל ק"ח סי' ט"ז [וכתב הרב גד"ת דהשכל מחייב דלא דמי לנכש עמי היום ואנכש עמך למחר דהתם מדינא חייב לשלם לחבירו שכר פעולה שניכש עמו ויכול לפרוע לו שינכש עמו למחר משא"כ בהלואה דמדינא אסור לתת לו שכר ההלואה דהוי רבית וא"כ כשהתנה עמו הלויני ואלוה לך הוי רבית גמור יע"ש] וא"כ כאן נמי שזה יצא ערב קבלן בעד חבירו בעד שכר שגם חבירו יצא ערב קבלן עבורו הוי רבית וכיון שכן השטר בטל והוי כעין מקח הנעשה באיסור דכ' הסמ"ע בח"מ סי' ר"ז דהמקח בעל יעש"ב. ובאמת דסברא זאת היא זרה ותמוהה דא"כ ביטלת כל שטרי ערבים קבלנים וכבר השיג עליו הרב ת"ת צבי ז"ל וכבר. הארכתי בזה במקום אחר איכמ"ל. ובכן נא"ה דהנה כבר מילתנו אמורה דלד' הרב עיר דוד ז"ל אנחנו כל בני ישראל שותפים ולד' הרב נחלת בנימן ז"ל אנחנו ערבנים קבלנים זל"ז ולד' ה' פני שלמה ז"ל אנחנו מתעסקים ושותפי' גם עם הקב"ה כמ"ש רז"ל כל המקיים את התורה כאילו נעשה שותף להקב"ה:
אמור מעתה דעיקר זכייתנו בתורה היא רעועה בידינו ח"ו מטעם איסור רבית דלדעת הרב מהרלב"ח ז"ל היכא דהמכירה והשותפות וההלואה הכל היה בשטר אחד דהיינו התורה שהכל כלול בתוכה ובלעדה אין לנו אפי' אות אחת איכא חשש רבית וצריך להעלות לו שכר ואנן קי"ל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא לא יש תיקון לזה רק שבועה כמו שהעלה הרב ז"ל כאמור ולד' הרב יריעות האהל ז"ל דהוי רבית גמור לא יש תיקון כי אם שהמלוה לא ירצה לגבות מאחד בעד חבירו רק יתבע מכל אחד חלקו כאילו לא היה ערבות בעולם ובזה ליכא מאן דפליג דכל אחד יפרע מנת חלקו:
ובכן הביטה וראה התכת המקראות דהנה הקב"ה נתן לנו התורה הק' שבתוכה כלול המכירה וההלואה והשותפות ובלעדה אין לנו שטר אחר אפי' אות אחת ולכן הוצרך מרע"ה לקבצם לכל ישר' ולהשביעןוז"א לעברך בברית ה' אלד'יך ובאלתו וגו' ופי' דבריו יען אתם מתעסקים בשותפות. וז"א למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלד"ים וגו' ואח"כ פירש דבריו שיהיו ערבים קבלנים זל"ז. וז"א ולא אתכם לבדכם וגו' כמ"ש המפרשים ז"ל ואח"כ חשש מרע"ה דבענין הערבות אפשר שאיזה מהם יעשה מזימותיו ותועבותיו ויתלה עצמו בס' יריעות האהל ז"ל דהשטר חספא בעלמא. וז"א פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה וגו' והיה בשמעו את דברי האלה הזאת דקדק בדבריו את דברי האלה ולא אמר את האלה הזאת הכונה ענין הערבות דסליק מיניה והתברך בלבבו כמתחסד שלום יהיה לי הכונה אין עלי שום חיוב לקיים התורה כלל אלא בשרירות לבי אלך וטעמו למען ספות לשון תוספת הרוה את הצמאה שגובה מהעשי' שהוא רוה בעד העני שהוא צמאה דהינו א' בעד חבירו כיון שממי שרוצה לגבות גובה הוי רבית גמור וא"כ לאיש כזה ראוי לתת לו כדרכו וכמדתו ולא יגבה הקב"ה חובתו מהצדיק לכפר בעדו אלא ממנו יגבה חובו ויפטר מהערבות. וז"א לא יאבה ה' סלוח לו דהיינו לגבות מהצדיק אלא יעשן אף ה' וקנאתו וגו' והבדילו ה' מהערבות ודו"ק:
ובדרך זו אלך לפרש כו' התנא באבות פ' ג' הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים החנות פתוח והחנוני מקיף הפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללוות יבא וילוה והגבאים מחזירים תמיד ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה ע"כ ולכאורה כל דברי התנא הללו צריכים ביאור וה' מהר"ש אוזידא ז"ל אמר מר דהמשנה הזאת היא נקשרת עם המשנה שלמעלה הימינה חביבין ישר' שניתן להם כלי חמדה ועתה בא להודיעינו שהתורה ניתנה בערבון שכל ישראל הם ערבים זל"ז. ולנו לדעת למה הוצרך עתה התנא להודיעינו ענין הערבות וכי בשביל שזכר התורה צ"ל הערבות. ותו ק' שאר דברי התנא מה פירושם ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו כנר' דיש לו מה לטעון שלא היה יודע. ותו קשה או' ויש להם ע"מ שיסמוכו כנר' שיש מחלוקת. ותו קשה או' והדין דין אמת משמע דכ"ע מודו והא כיצד. ותו קשה והכל מתוקן לסעודה משמע דבזה יתורץ הכל ולא ידענא מאי קאמר: ואולם עפי"ה הנה נכון ונקדים מה שנשאל הרב מהרש"ך ז"ל בח"א סי' קל"ז בשמעון שהעליל עליו הגוי שהיה ערב בעד חוב שהיה חייב לו בן אחיו יוסף והוכרח להתפשר עמו ונתן לו שט"ח וברח מהעיר אחר זמן בא שמעון ונתאכסן בבית חמיו ראובן וידע הגוי ובא לבית ראובן לתבוע משמעון הנז'. וברח שמעון ותפס הגוי את ראו' חמיו והוכרח להתפשר עמו לזמנים ואח"כ תפס ראו' את יוסף שישלם לו החוב שנתחייב להגוי כי בסיבתו העליל הגוי על שמעון חתנו ובקש יוסף לילך לפני ב"ד ומיאן ראובן ורצה להוליכו לעש"ג והוכרח יוסף להתחייב אחר שעשה מודעה כדין ובקש ממנו ערב ונכנס לוי ערב בעדו. ובבא הזמן תבע ראו' מיוסף החוב ויצא זכאי בדינו בכח המודעא ועתה תובע את הערב. והשיב הרב ז"ל דהערב פטור כיון דהלוה פטור בכח המודעא. וע"ז הוק' לו ממ"ש הרשב"א בסי' אלף ן' בראו' שהשאיל לשמעון חפץ בתנאי שאם לא יחזירנו לו עד זמן פ' שיתחייב ליתן לז כו"ך ויצא לוי ערב בעדו על החיוב הנז' ובהגיע הזמן לא החזיר החפץ שמעון ותבע אותו ראובן לדין ויצא שמעון זכאי מטעם דהוי אסמכתא. ובא ראובן לתבוע מן הערב והשיב ה' ז"ל דודאי דהערב חייב לשלם אף ששמעון השואל פטור ויטול הערב את החפץ ומשלם דמיו כמו שנתחייב כיון שנתחייב בקנין וכו' והוי כאותה שאמרו תן מנה לח' ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב וכו' יעש"ב. הרי דאף שהשואל פטור אפי"ה חייב הערב ומאי שנא ויצא לחלק דשאני נדון הרשב"א ז"ל דהמשאיל לא רצה ליתן החפץ עד שנתחייב השואל בחיוב הנז' וגם לא מסר בידו החפץ עד שיצא ערב לוי ועל אמונתו של הערב סמך והוי ממש כההיא דאמרו תן מנה לפ' ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב משא"כ היכא שלא נתן לו להלוה לא כסף ולא שו"ך רק שהיה מעליל עליו לעשקו וזה נכנס ערב במה שנתחייב יוסף וכיון דיוסף לא נתחייב במה יתחייב הערב ויש לפוטרו אף שנתחייב בקנין שהרי מצוה עשה להציל ליוסף מן האונס כדין ערב דכתו' דלא משתעבד דמצוה עבד ולאו מידי חסריה ה"נ לאו מידי חסריה לראובן וכו' יעש"ב. והאמת אגיד דלא זכיתי להבין ד"ק אי טעמו משום דמצוה קא עבד ולאו מידי חסריה לא היה צריך לומר כיון דהלוה פטור בכח המודעה אף הערב פטור הלא בערב דכתו' הגם שהלוה מודה שחייב ולא עשה שום מודעה עכ"ז אמרינן דהערב פטור מטעם הנז' וכההיא ששנינו במס' בתרא דקע"ז הרי שהיה חונק את חבירו דפטור ופירש"י שם הטעם משום דמצוה קא עביד ולא חסריה מידי עי"ש. ותו ק' לפקע"ד דנראין דבריו סתראי למ"ש בח"ב סי' ר"ז דאם המעליל נסתלק מהלוה ואמר להערב אתה תפרע דודאי דחייב הערב דהוי שלוף דוץ וכנדון הרשב"א ז"ל שלא השאיל החפץ אלא על סמך הערב דהוי שלוף דוץ יעש"ב. והדבר קשה דאף אם המעליל נסתלק מהלוה וסמך על הערב מאי הוי כיון דסוף סוף לאו מידי חסריה ומצוה קעביד כמ"ש בח"א סי' קל"ז הנז"ל ולדידי צ"י. וה' מהר"ש יונה ז"ל בביאורו על הטור סי' קכ"ט ס"ק ח' הביא דברי ה' מהרש"ך ז"ל הללו ויצא לחלק דדוקא אם לא ידע הערב שהלוה מסר מודעה אזי הוא דפטור הערב מטעם דהלוה פטור גם הוא פטור אבל אם ידע הערב שהלוה מסר מודעא ועכ"ז נתחייב אזי חייב הערב כנדון הרשב"א ז"ל דאף שידע הערב דהיה אסמכתא ועכ"ז נתחייב יעש"ב ויש לעמוד בכל ד"ק ובמ"ש בנו המגיה ז"ל ואיכמ"ל:
והנה ישר' בקבלת התורה היו אנוסים כמ"ש במס' שבת מכאן מודעא רבא לאורייתא וא"כ איך יוצדק לחייב את הערב ובפרט דורות הבאים אחר מעמד הר סיני אשר לא ידעו במודעא פשיטא דפטור הערב לד' ה' מהר"ש יונה ז"ל. אמנם אי אמרינן דהקב"ה כב יכול בשעה מ"ת לא רצה ליתנה אלא ע"מ כן דוקא חזר הדין כנדון הרשב"א ז"ל דהוי כעין ערב שלוף דוץ וכההיא דתן מנה לפ' וכו':
עו"ן מה שראיתי להגאון מופת דורינו בס' אהבת דוד ז"ל ד' ג"ן ע"א שמביא מ"ש הה"מ פ' כ"ט מה שבת ה' יו"ד שהביא מ"ש בפסחים ד' ק"ו דקידוש היום דשחרית נקרא קידושא רבא וכתב הוא ז"ל דגם הן דמודעא רבה הוא על דרך סגי נהור כמו קידושא רבא דאין ממשות בדבריהם ואינה מודעא יעי"ש:
עו"ן מ"ש במדר' פ' נצבים אמר הקב"ה לישראל בני לא לרעתכם נתתי לכם את התורה אלא לטובתכם שהרי מלה"ש נתאוו לה וכו' כדכתיב כי בי ירבו ימין ויוסיפו לך שנות חיים יעש"ב. עו"ן מ"ש בתנחומא פ' וזאת הברכה דמילת אדם הוא כינוי לצדיק יעי"ש:
מעתה נא"ה דהנה במתני' אמרו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה וע"ז נרגש הלא היו אנוסים ויש להם טענת מודעא לזה בא כמתרץ הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים הכונה דבשעת נתינת התורה לא נתנה אלא בערבות ובכן המצודה פרוסה על כל ישראל ובכן החנות פתוח וכו' ואמר על כל החיים לרמוז דאף דורות הבאים שלא היו באותו מעמד נתחייבו בערבות ובכן כל הרוצה ללוות יבא וילוה. וע"ז נרגש הלא דורות הבאים שלא ידעו מהמודעא למה יתחייבו דאם הלוה פטור גם הערב פטור. לז"א והגבאין מחזירין תמיד ונפרעין מן "האדם" דהיינו הצדיק בין מדעתו ובין שלא מדעתו הכונה בין אם ידע בין אם לא ידע ויש להם על מה שיסמוכו שהיא תשו' הרשב"א ז"ל דהוי כעין ערב שלוף דוץ כאותה שאמרו תן מנה לפ' ואקדש אני לך וכו' ואח"כ אמר והדין דין אמת הכונה שהמודעא אין בה ממש שהתורה ניתנה להם לטובתם. וז"א והכל מתוקן לסעודה. דרמז לנו התנא בדבריו אלו להודיעינו כי מודעא זו אין בה ממש והיא כמו קידושא רבא דסעודה שבת שהוא על דרך פני נהור וכמ"ש הרב אהבת דוד ז"ל:
איך שיהיה דבר הלמד מכל האמור דאנחנו עם בני ישראל קשורים זה בזה בכבלי ברזל מע' הערבות. ובכן השכל מחייב לדבר דברי מוסר אף שאיני כדאי. אחי וריעי! ל הלא תדעו במה אנן קיימין בצרה גדולה מכל הצדדים מחמת יוקר השערים כי מידי יום ביום מוסיף ואזיל וצרת המים אין אתנו יודע מה תהיה אחריתינו בשנה הזאת. וצער המלחמות האל ברחמיו יצילנו מכל פחד וממצור ומשבי ומביזה ומכל צער ונזק אכי"ר. וא"כ איך יצוייר שהצדיקים יושבים ולומדים כל היום וכל הלילה ומסגפים עצמם וסובלים יסורים. ואחרים שילכו לשחק ולעשות עבירות ביד רמה. והאופים זה כמה פעמי' נלאינו לומר להם שיהיו אופים בנאמנות ואינם שומעים ופושטים ידיהם בגזל מלבד שאינם מתפללים וגם משרתיהם אפילו ק"ש בתפילין אינם אומרים וביוש"ק כבר אמרנו כמה פעמים שאין להם מלאכה שיבואו בבית הכנסת ללמוד תהלים ואיך יסבול הצדיק הצער הגדול הזה בראותו איזה פריצים מחללים התורה כאשר עינינו רואות כמה וכמה המגלחים זקנם חציה או לשליש ולרביע לקשט עצמם והצדיק סובל כמה תעניות והפסקות ועניות ויסורים והוא מוכן להיות נלכד ברשת הערבות. ואם כן מידי הוא טעמא דהסברא נותנת למחות ביד אלו שאינם הולכים בדרכי ה' ח"ו. ולפקע"ד אפשר דזה היה מתרעם דהע"ה הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל אך ריק זיכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות. ולא נאריך בדקדוקים כי רבים המה. האמנם עפי"ה הנה נכון. ואפתחה במשל פי ענין זה של הערבות למה"ד לאיש אחד עשיר שהיה לו ב' בנים והוכרח לשלחם לעיר אחרת להביא סחורו' כששלח אותם צוה לב' בניו שיהיו שניהם שותפים וירויחו לאמצע ויוציאו כל הוצאותיהם מן האמצע. ואחר שנסעו האחד היה הולך בדרך הישר וכל רעיוניו ומחשבותיו בענין העסק והיה מרויח בכל יום סך מה. אך הב' היה הולך לשחק בטרטריאות ועושה כל אשר יסיתנו יצרו הרע והיה מוציא הוצאות ופיזורים לאבדון. באופן שכל יום האח האחד היה עיף ויגע בלי מרגוע לנופו בלי אכילם ובלי שתיה והיה מרויח סך מה ולעת ערב היה מקבץ אצלו כל הריוח והיו באים בעלי חובותיו של האח השני והיה הולך כל הריוח ההוא בענין רע והיה האח הטוב מתאנח על שלא יוכל לעבור על ציווי אביו להפרד ממנו ולחלוק בכדי שידעו כל העם כמה היה טורח להרויח דבר יום ביומו והיה מפסידו אחיו והיה בוכה ומצטער שצריך להמתין עד ביאתם לבית אביהם ויראה חסרונו ויכיר בטובתו שאם היה חולק עמו תכף היה האח הב' מוכרח לישאר ערום ועריה כרגע. וזה ממש דומה בדומה אנחנו עם בני ישר' כי בזמן הבית היתה השכינה שורה וכל החוטא דנין אותו כפי מעשיו. או מקריב קרבנו ויתכפר לו. לא כן עתה שנחרב הבית ונסתלקה השכינה והערבות נשאר במקומו וז"א הנה אלה רשעים ואינם חוששים למורא המקום כלל והמה יושבים בשלוה לעשות כמעשיהם. וז"א ושלוי עולם השגו חיל ואח"כ אמר אך ריק זיכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים כמ"ש רש"י שבכל יום מתחדשות צרות אחרות מה שלא דימו ולא עלתה על לבו. ושוב אמר אם אמרתי אספרה ענין זה דומה כמו הנה דור בניך בגדתי לב' בנים שהאחד בגד באחיו. ושוב אמר ואחשבה לדעת זאת הכונה שאני חושב איך ובמה יודע זאת להם עמל הוא בעיני ואינם מבינים ואיני מוצא שום תיקון רב עד אבא אל מקדשי אל שיבנה בהמ"ק ב"ב אבינה לאחריתם שכל אחד ילקה כפי עונו. ושוב אמר אך בחלקות תשית למו הכונה אם היה מתחלק הערבות הזה הפלתם למשואות ויראו כל העולם איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות לא כן עתה שאינם מרגישים ברוע מעשיהם יען רואים שהם ניזונים ולא ידעו ולא יבינו כי בזכות הצדיקי' הם נזונים וכמ"ש רז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש:
עוד מצינו דבשביל הערבות הזה שנתנו בניהם ערבים זכו ישר' לקבל התורה ולא ניתנה לאוה"ע וגם לא למלה"ש. והטעם כ' הרב כסף נבחר בפ' במדבר דמלה"ש אין להם פו"ר. ואוה"ע כיון שהם שטופים בזימה ואין להם יחס ואין בניהם ידועים כדי שיהיו ערבים עליהם. אבל האומה הקדושה ישר' קדושים הם גדורים בעריות ובצניעות בקדושה ובטהרה בניהם הם כשרים וראוי לקבל אותם ערבים ומידי הוא טעמא דזכו לקבל התורה ואפשר דזה יהיה כונת המדרש במשלי נואף אשה חסר לב אמ"ר זבידא מהו חסר לב שהקב"ה מסיר חכמה מלבו ואין חכמה אלא תורה וכו' דלכאו' לנו לדעת איך הוי מדה כנגד מדה מפני שהיה נואף אשה יסיר חכמה מלבו. ותו ק' אומרו ואין חכמה אלא תורה שהתורה מסתלקת ממנו ולא ידענא מאי קאמר. אבל עפי"ה ניחא דהנה כל שבח ישראל הוא שהם קדושים ובניהם כשרים בלי שום ספק וא"כ כשזה נואף אשה הרי פוסל זרעו וא"כ בהכרח שתסתלק החכמה ממנו מדה כנגד מדה והדר מפרש שהחכמה שתסתלק ממנו אינה החכמה במילי דעלמא אלא התורה הקדושה שאינו שייך בתלמוד תורה:
עוד איתא במדרש אלד'ים מושיב יחידים ביתה זה הנושא אשה הגונה לו הקב"ה מוציא מהם בנים בעלי תורה אוסרים ומכשירים הוי מוציא אסירי' בכושרו' אבל הנושא אשה פסולה יוצאים מהם בנים עמי הארץ הה"ד אך סוררים שכנו צחיחה ואין צחה אלא צמא וכד"א הוי כל צמא לכו למים עכ"ל:
אשר עפי"ז נלע"ד לפ' פשט הכתו' בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה כפרי בענך אשית לכסא לך. דלכאו' ק' דלא ידענו מה היתה בקשת דהע"ה ומה היא השבועה שנשבע לו הקב"ה אבל עפי"ה ניחא דהנה אויבי דהע"ה היו אומרים לו הבא על א"א מיתתו במה וע"ז היה מבקש דהע"ה שבנו אשר יולד לו מבת שבע שיהיה ת"ח כדי שידעו ויבינו שלא חטא כי ראויה היתה ב"ס לדהע"ה. ולזה נעתר הקב"ה לבקשתו והשיב לו ונשבע לו מפרי בטנך אשית לכסא לך ובזה ישתקו שונאיו המכלימים אותו וק"ל:
ואפשר דזה היה הויכוח בין יפתח ובין אחיו והם הכתובים בשופטים ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה ויולד גלעד את יפתח ותלד אשת גלעד לו בנים ויגדלו בני האשה ויגרשו את יפתח ויאמרו לו לא תנחל בבית אבינו כי ן' אשה אחרת אתה. ויהי מימים וילחמו בני עמון את ישראל וילכו זקני גלעד לקחת את. יפתח מארץ טוב ויאמרו ליפתח לכה והית לנו לקצין ונלחמת בבני עמון ויאמר אליהם יפתח הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם ויאמרו זקני גלעד אל יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והית לנו לראש לכל יושבי גלעד ויאמר אליהם יפתח אם משיבים אותי להלחם בבני עמון ונתן ה' אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש ויאמרו זקני גלעד ה' יהיה שומע בינותנו אם לא כדבריך כן נעשה ע"כ. ולכאו' הדקדוקים בכתו' הללו רבו למעלה ראש. א) שאחר שאמר והוא ן' אשה זונה סתר דבריו וכו' אמר ויולד גלעד את יפתח ולא ידענו מי הוא האומר דברים הללו אם האשה אמרה כן או גלעד הוא שאמר כן או העולם הוא שאומרים כן כיון שהיא היתה זונה מהיכן ידע שהוליד גלעד את יפתח. ב) טענת בני יפתח שגירשוהו מלהסתפח בנחלת אביו באמרם אליו כי בן אשה אחרת אתה לא ידענו וכי מפני שהוא ן' אשה אחרת לא ינחל עמהם. ג) דברי זקני גלעד החליפו דבריהם שבתחילה אמרו לו לכה והית לנו לקצין ואח"כ ונלחמת בבני עמון ואח"כ אמרו והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והית לנו לראש. ד) קושית יפתח הלא אתם שנאתם אותי וגו' ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם אין לה שחר פשיטא כי בעת צרה יבואו ליכנע. ה) תשו' זקני גלעד לכן עתה שבנו אליך וגו' אם קושית יפתח היא קושיא לא יוצרך להשיב לו לכן עתה שבנו אליך ולא ידענו פי' התירוץ. ו) היל"ל לכן עתה באנו אליך ולמה נקטו שבנו אליך כאילו היא פעם ב' שהלכו ושבו ז) תשו' יפתח אם משיבים אתם אותי וגו' אין לה מובן דמה הוסיף הוא הלא כך אמרו לו והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והית לנו לראש והוא כך אמר אם משיבים אתם אותי להלחם וגו' אנכי אהיה לכם לראש וא"כ מה דבר להם כאילו שאל מהם תנאי חדש ולא ידענו מהו. ח) ק' אומרו אנכי אהיה לכם לראש היל"ל ואנכי אהיה לכם לראש בוי"ו המוסיף:
ואולם עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מ"ש הטור באה"ע סי"ד פנויה שנתעברה הרי זו נאמנת לומר לכשר נבעלתי והולד כשר ומ"מ אין מחזיקין אותו כבנו ודאי ליורשו אף שמודה הנואף שבא עליה. וכתב מרן בב"י דאם הנואף מודה שהוא בנו ודאי דיורש אותו וכן פס' בש"ע באה"ע שם וה' בית שמואל ז"ל בס"ק כ"ו השיג עליו דאין זה לשון הרמב"ם אלא בב"י כתב הכי וכבר כתבתי למעלה דאי דיימא מיניה ולא דיימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה והוי בנו לכל דבר יע"ש. וה' הכנס"ג ז"ל שם בהגה"ט אות מ"ד הביא לשון הטור שכתב ואין מחזיקין אותו כבנו ודאי ודקדק הוא ז"ל מדבריו דמשמע דכבנו ספק מחזיקין אותו ואם תפס לא מפקינן מיניה אבל בתשו' הגאונים כתבו דאפי' תפס מפקינן מיניה באופן דלא מצינו זולת לה' בית שמואל ז"ל דס"ל דאי דיימא מיניה ולא דיימא מעלמא הוי בנו לכל דבר: ומהתימה דלא זכר שר לתשו' הגאונים שהביא הכנה"ג ז"ל הנז' ועוד ראתה עיני בתשו' הגאונים שערי צדק שער ג' מח"ד סי' י"א תשו' לרב פלטוי ז"ל שכתב וז"ל הבא על הפנויה והולידה בן מהו שיירש בנכסיו. כך ראינו אם מודה בו שהוא בנו יירשהו ואם אינו מודה בו שהוא בנו נעשה שתוקי ואינו יורש וכו' יעי"ש. הרי להדייא ס' מרן ז"ל בפירוש אתמר ועוד ראיתי בתשו' הריב"ש סי' מ"ב דחקר דמאחר דהיא טוענת בריא שממנו נתעברה והוא מודה שבא עליה אלא שאינו יודע שהוא בנו הו"ל בריא ושמא כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ותי' שטענת זאת הפנויה היא בעד הולד לכשיולד וכשיגדל הולד ויבא לטעון נגד אחיו ליטול הירושה הוא אינו טוען בריא שמאביו של אלו האחים נתעברה אמו אלא ספק וטענת אמו אינה מועלת להולד והיורשים מוחזקים ומי יוציא מידם. עו"ן מ"ש הרשב"ש ז"ל בסי' תע"ה דפנויה שנתעברה אין מחזיקים אותו כבנו של זה שבא עליה אלא יקראו אותו בשם אמו כמו רב מרי בר רחל יעש"ב. עו"ן דפי' אשה זונה יש מפרשי' שהוא פונדקות וכן הוא בתרגום וכן אמרו ברחב הזונה:
מעתה נבא לביאור הכתו' דהנה ליפתח היו קורין אותו על שם אמו ן' אשה זונה ואשמועינן קרא חידושא דזאת האשה היתה דיימא מגלעד וכל העולם היו אומרי' דגלעד הוליד את יפתח דלא הייתה דיימא מאחרי' ועכ"ז היו קורין אותו על שם אמו. וז"א והוא ן' אש זונה דכך היו קוראים אותו ן' הפונדקית אע"ג דהיה מוחזק בכל העיר שהוא בנו כיון דלא דיימא מעלמא והיו אומרים ויולד גלעד את יפתח ואמר עוד דכשגדלו בני האשה האמיתית שלו גירשו את יפתח אף במה שהיה מוחזק כמ"ש הכנה"ג בשם תשו' הגאונים בטענה מאחר שקוראים אותו בשם אמו ואביו לא גילה דעתו שהוא בנו רק להם היה מודה שהוא אביהם. וז"א ויגרשו את יפתח ויאמרו לו לא תנחל בבית "אבינו" שאנחנו יודעים ודאי כי בן אשה אחרת אתה. ואתה ספק שקוראים אותך בשם אמך כמ"ש הרשב"ש ז"ל. וכאשר הלכו זקני גלעד אליו כי ההסכמה היתה ביניהם שמי שילחם עם בני עמון הוא יהיה לראש והיה צריך שיאמרו לו לכה ונלחמת בבני עמון ותהיה לנו לקצין הם הפכו הסדר לכבדו ולומר לו שרצונם דוקא למנותו לקצין ואח"כ ילך להלחם עמהם, אבל יפתח בזה תפס אותם הלא אתם שנאתם אותי הלא תראו שמחמת שנאה עשיתם עמי אף במה שהייתי תפוס ותגרשוני מבית "אבי" דדיימא מיניה הלא תאמרו אם איכא ספיקא שאמי היתה פסולה והפקירה עצמה ואני איני בודאי ן' אבי מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם למנות אותי ן' אשה זונה שהוא פסול שנאמר בו אך סוררים שכנו צחיחה אדרבה לעת כזאת כי עת צרה היא היה צריך לכם לבחור איש שיהיה מגזע היחס. ותכף הרגישו זקני גלעד ואמרו לו האמת אתך לכן עתה "שבנו" אליך לסברתך בסדר אחר והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון ואז יתברר שאין אתה ן' פסולה ואז תהיה לנו לראש. ויהי כמשיב שאין רצוני בכך על הספק שתשיבו אותי להלחם בבני עמון תחילה ונתן ה' אלא אנכי אהיה לכם לראש בתחילה להוציא מעלי הלזות שפתים ומידי הוא טעמא תיבות אנכי אהיה לכם לראש נפרדות בלא וי"ו. וזקני גלעד הסכימו בזה וכה אמרו לו אם "לא" הכוונה לא על הספק אלא כדברך כן נעשה ונשבעו לו וכן עשו מעשה וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין כאשר שאל קודם המלחמה ודו"ק:
ניהדר אנפין למאמרינו הניצב פתח השער יברכך ה' בממון וישמרך מן החטא יאר ה' פניו אליך בתורה. דלכאורה יל"ד דנר' דהא בהא תלייא הברכה דאם יש לו ממון צריך להתפלל שישמרהו מן החטא ויזכה להאיר פניו בתורה ואם אין לו ממון אין צריך להשמר מן החטא ואינו רוצה לזכות בתורה ח"ו. ואולם עפ"י קוטב דרושינו הנה נכון. וחוץ מדרכינו ראיתי לה' מוה"ר בס' ראש דוד ז"ל שפי' סמיכות וישמרך מן החטא יאר פניו אליך בתורה עפ"י מ"ש חכמי האמת כי העונות מבדילים להחשיך אור השכל להבין דברים על בוריין ויסובו עליו קבא דקושיתא ולכן השרידים אשר ה' קורא להם ללמוד תורה לשמה ולהמשיך עליהם אור עליון לכוין לאמתה של תור קודם הלימוד יתוודו על חטאתם ויתנו לב לשוב ובכן יעלה למודם זך וישר. וזה פי' וישמרך מן החטא ובכן יאר ה' פניו אליך בתורה אתד"ק. ובעוניי אמרתי דזהו כונת התנא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ופשוט:
אמנם עפ"י דרכינו יבא על נכון דכבר אמרנו דהשכל מחייב דמוכרח הצדיק להוכיח את העם כדי שלא יגיע לו נזק ממעשי הרשעים מטעם הערבות. ואולם גם כל ישר' מי שחננו ה' עושר לפי יכלתו מחויב להחזיק ביד הת"ח כדי שיעסקו בתורה כי ידוע שהת"ח הם נקראים נטורי קרתא שומרים את העולם מן החטא. וכמו שראיתי לה' בירך יצחק שפי' כונת המדר' כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה והק' דאיך תלייא ביאת הארץ כלימוד התורה והלא התורה היא חובת הגוף ופי' הרב ז"ל עפ"י מ"ש בירוש' דסנהדרין אם ואית עיירות של ארץ ישר' שנתלשו ממקומן הוי יודע והוא על שלא החזיקו ביד לומדי התורה דכתי' על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי. נמצא דהת"ח הם שומרים את העיר. מעתה כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל תדע כי עץ מאכל הוא ת"ח צריך נטיעה להחזיק בידו ולזה אמר המדר' הה"ד עץ חיים למחזיקי' בה אתד"ק ז"ל. עו"ן מ"ש בש"ס בפ' ב' דייני גזרות כי טל אורות טליך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו אר"א ע"ה מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלד'יכם וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה והלא כתי' כי ה' אלד'יך אש אוכלה הוא אלא כל המהנה ת"ח מנכסיו כאילו נדבק בשכינה וזוכה לתחה"מ וכתב ה' החסיד בס' ש"י פ' בהעלותך הטעם עפ"י מה ששמע משם הרב הקדוש מהר"ח ן' עט"ר ז"ל דמי שהוא מחזיק ביד לומדי התורה בעוה"ז אף שהוא פ"ה זוכה בג"ע לאור תורה וכ"כ בס' שכחת הלקט בשם ס' סודי רזי אתד"ק יעי"ש: ובכן נא"ה שהמדר' מפ' כונת הפסוק יברכך ה' בממון. אבל לא תחשוב שזה הממון שנתן לך הקב"ה הוא למלאת תאותך אלא שישמרך מן החטא והוא שתחזיק ביד לומדי התורה. ועי"ז תזכה יאר ה' פניו אליך בתורה שהוא כביכול ילמד לך תורה לעוה"ב כאמור:
איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם ושמרו את כל כלי אהל מועד נלע"ד דהוא רמז להצדיקים הנקראי' כלי ה' כדאיתא בזוה"ק פ' ויקהל. וראיתי לה' מוה"ד בס' הנחמד ראש דוד דפי' כוונת ההוא ספדנא אוי נא לה אמרה ריקת שאבדה כלי חמדתה עפ"י מה שנשאל ה' גו"ר בח"מ כלל סי' ג' ח"י באשה אחת שאבדה תכשיטי' אם בעלה יכול לגבות אותם מכתו' והשי' דחייבת אף דהוי שמירה בבעלי' דדוקא בכלים שעושה בהם מלאכה פטורה מכח התקנה כמ"ש בירוש' פ' הכותב דאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם. וכן פ' הר"מ ז"ל בפ' כ"א מה' אישות יעי"ש. וידוע דאנו עם בני ישראל יש לנו עם הקב"ה דין אשה ובעלה ובכן כשנאבד הצדיק דהיינו התכשיטין חל החיוב עלינו שבעונותינו אבדנום וכמו שיסדו אנשי כנה"ג בסליחות אנשי אמונה מרוב עונינו נאספו מנו בחטאינו כאשר הן בעון ידוע בשנה זאת שמועות רעות שבאו שנאבדו כמה צדיקים ובשבוע זאת נפקד אחד חכם משה שפיר שייף עייל שייף נפיק משכים ומעריב בב"כ ובב"מ לא פסיק גירסא מפומיה ממאנין חבירין דקבה"ו. וזאת לי למעצבה כי היום בא פקודת השנה כי אבדתי מרגלית יקר הערך בעונותי כי ארד אל בני אבל שאולה וזה פירש הרב ז"ל כונת הספדן על ר' זירא אוי נא לה אמרה ריקת כי אבדה כלי חמדתה והיא חייבת כדין האשה שאבדה תכשיטי' את"ד: אשר עפ"י דברי הירוש' והרמב"ם ז"ל מה מתוק לחיכי שסיים הפסוק בברכת כהנים וישם לך שלום כי כבר פירשנו כי עיקר הברכה היא יברכך ה' בממון כדי להחזיק ביד הת"ח וליזהר בכבודם ולתמכם ולסעדם. סיים הכתוב שאם תהיו נזהרים בזה ועכ"ז נפקד איזה צדיק שבדור אין עליכם עון אשר חטא מכח התקנה שאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם. וז"א ישא ה' פניו אליך שהיא התקנה שיעשה לכם משוא פנים כדי שישם לך שלום כאמור. וזה נלע"ד כונת דהע"ה הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. דלכאו' תיבת גם אין לה מובן אכל עפי"ה ניחא שהוא מדבר בעד הצדיקים הת"ח דלעיל מיניה כתי' יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ואח"כ אמר בעד הת"ח הנחמדים וכו' גם עבדך הכוונה הגם שאני עבדך ואיני חייב לשמור עצמי כי הוייא שמירה בבעלים אפי"ה נזהר בהם בכבודה והטעם בשמרם עקב רב הכוונה שאני רואה בהם שהם שומרים אפי' דברים שאדם דש בעקביו נמצא שהם שומרים ומגינים עלי ואף אני חייב ליזהר בכבודם:
וראיתי להרב החסיד ש"י ז"ל שפי' כוונת הפסוק אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו' דאיירי במחזיק ביד הת"ח ואייתי לשון הזוה"ק פ' צו וז"ל ת"ח בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו שבתות ולית לון מדיליהון כלום דלאו אינון בני מלאכה וצריך לענגא להו בכל מיני מאכל ומשתה ולאוקרא להון בלבושין שפירין כגוונא דשבת וכו' וכל מה דעביד ב"נ לשבתות וי"ט אית למיעבד לון ע"כ. וזה פי' הכתוב אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שומר שבת מחללו דהוי כמו שמירת שבת יעש"ב: עו"ן מ"ש בסוטה בפ"ק דת"ח צריך שיהיה בו גאוה שמונה שבשמינית ור"ן ב"י אמר לא מינה ולא מקצתה דכתי' תועבת ה' כל גבה לב. ופי' המפרשים דפליגי בתיבת כל אי אמרי' אפי' כל דהו. ובזה פי' עט"ר מורי הרב בני בנימן זצוק"ל כונת הפסוק אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלד'י כסף ואלד'י זהב דידוע מ"ש רז"ל ויט שמים וירד דהרכין הקב"ה השמים ושמי השמים וירד על הר סיני לתת התורה לישר'. ובזה הורה כי ס"ל להקב"ה כביכול דכל גבה לב אפי' כל דהו כר"ן בר יצחק ואיך יצוייר לומר שהקב"ה מרוב גדולתו אינו משגיח בתחתונים וצריך לאמצעי ח"ו. וז"א אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ובכן לא תעשון אתי אלד'י כסף והוא פשוט זלה"ה:
וזה רמזתי ושמרו את כל כלי אהל מועד אפי' כל דהו חכם הקטון שבהם וכ"ש וק"ו להרבנים הגדולים שצריך ליזהר בכבודם לתמכם ולסעדם וזה עצמו הוא משמרת בני ישר' שעל ידם מביאים השפע ומתפללי' ומגינים על הדור והכל הוא מטעם הערבות לפי קוטב דרושינו:
חזרתי ואמרתי משמרת בני ישר' לעבוד את עבודת המשכן ופי' מוה"ר עט"ר בעהמ"ח ס' בני בנימן ז"ל עפ"י מ"ש רז"ל שחייב כל אדם לצפות לישועה כידוע. ופי' משמרת הוא המתנה כמו ואביו שמר את הדבר וז"א כלו כל הקיצין ואנחנו מצפים לעבוד עבודתינו בבנין בית קדשינו ותפארתינו בביאת משיח צדקינו בעגלא ובז"ק כיר"א: