אור ברסלב
איש אמונים דרוש ז לשבת כלה

איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר

דרוש ז לשבת כלה

דרוש ו לשבת כלה

דרוש שדרשתי כקק"ג שנת התרל"ו ליצירה:

והנושא בא:

ירך המשכן יחנו צפונה. ופקודת משמרת בני סררי קרשי המשכן ופקודת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו:

איתא במדרש שיר השירים שחורה אני ונאוה שחורה אני בחורב יעשו עגל בחורב ונאוה אני בחורב. כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שחורה אני בעוה"ז ונאוה אני לעוה"ב עכ"ל:

זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. במחוקק במשענותם. יומא כי האידנא נעל עשר עטרות. ותורה שם בישראל אמרות טהורות. את החקים ואת התורות. קבעובו חובה. להשמיע במרום קולו בריא בחיובא. הלכות עצרת בעצרת במדבר בערבה. אדם לעמל יולד אשרי מי שעמלו בתורה. לילה כיום יעי'ר כחשיכה כאורה. לא ימיש מתוך האהל לעבדה ולשמרה. אך בזאת שבת היום קדש אגרא דכלה. מי יעלה בתחילה. רבני אלפין עוברין לפני התיבה בתור אדם המעלה. לא כן אנכי עמדי לא נכחד עצתי. מכיר אני את מקומי. שכחתי מאכול לחמי. מה אני לפתוח במילין לצד עילאה. בקהל רב משונה ביאה. לפני המלכים האדירים רני אלפין כי מלאה צבאה. דורשו רשומות שמהם תצא תורה:

זאת אשיב זוהי סיבה זוהי ביאה. מזכיר בהודאה. אפתחא דבי נשיאה. מיום שנתמנה גדול אדונינו גאון כוזינו. מוה"ר ראש"ל גדול הנאמר באברהם נשיא אלקי"ם בתוכינו. הוא אמר ויהי דבר צוה. ותהי המשרה על שכמי על דבר אמת וענוה. מידי שנה בשנה הכי אמר מר הוא הודה הוא זיוה. לעבור לפני העם ואימא מילי דדרשה לישרים נאוה. מצוה בעידנא. עת לחננ'ה. לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. ופקודתו שמרה רוחי בכל שנה קמתי אני לפתוח אשפוך לפניו שיחי. ממילי דדרשה יעלו על רצון מזבחי. הרימותי קולי מה טוב חלקינו. ומה נעים גורלינו. וחיי עולם נטע בתוכינו. אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. ובתורתו יהגה יומם ולילה לא זז מחבבה. אורך ימים בימינה עד זקנה ושיבה. מאן בעי סם חיי טל תורה מחייהו. ושומר תורה תאשרהו. כצנה רצון תעטרהו. הך היא דרכה של תורה:

זאת זכרון כי אזכרה. שנה שעברה כהיום הזה פסיק סדרא. זאת קומתי חסורי מחסרא. חלופי שופרא הרוני לענה. כי יד אלוק' נגעה בי לעת זקנה. חצי שדי עמדי ראש ולענה. ביעותי אלו"ק יערכוני ויכלו באפס כחי. אדברה במר רואי. ואעט כמעיל קינ'ה אשא בשיחי. אני הגבר ראה עוני. חזות קשה ברי ובר בטני. מי יתן מותי אני. על מות לב'ן יקיר לי אליעזר בני. אם אשכחך תשכח ימיני. שאנתי מצהמת לבי ניחר גרוני. למה נחבאת לברוח תחת אחד השיחים. כשושנה בין החוחים. נטשת מעט הצאן האם רובצת על האפרוחים. במבחר ימיך בחור כארזים. וי להאי שופרא דבלי בארעא איה סופר איה שוקל חכם עדיף גל של אגוזים. נקצרו ימי עלומיו כדגים הנאחזים אוי לי על שברי אב אני רואה בנו ידידו. פתאום בא אידו. וחמס כעש חמודו. עיני ולבי ברכות בחשבון מבכי נהרות. וירד מיעקב נהרי נחלי ירדו במצולות. וכל העם אשר בשער דרכי ציון אבלות. געו בבכיה. צווחו ככרוכיא. בייא בייא. יתנו אידיה'ן. כעם ככהן. שוו בשיעוריהן. אך זה היום יום פקודת השנה. טינא ובר טינא. מרגלית שנפלה בין החולות. חוץ לזמנו וחוץ למקומו כצפור נודדת מן קינה. זה הוא חרון אף שבתורה:

זאת מכלל דאיכא אחריתי - לא טובה השמועה מחלה ונוטה. מרעה אל רעה. מעין המאורע. ה"ן נגרע. חכם שמת איתיה בשכיב מרע. בחצי ימיו מת ואבד שמו. חוץ לזמנו וחוץ למקומו. רך ויחיד לאביו ולאמו מזרע אהרן רב כהנא יקי'ר יקירי'נו. כל שרוח הבריות ורוח המקום נוחה הימנו רוח עברה בו ואינינו. לשוא שמרה אלמנתו לא יבא עוד לביתו. והיתה מנוחתו. על זאת תאבל הארץ נדע בחרי אף גבר יאיקר בנר מצוה ותורה:

זאת ועוד יגדל המספד בירושלם. ונשמע וימס לבבנו ויהי למים. ורפו כל ידים. הצדיק אבד הן גביר השר המפואר. ובישראל יתפאר. חכם ושלם נדיב נדיבות יפה פרי תואר. המחזיק ביד לומדי התורה. כל שהיא תפארת לעושיה נהר'א נהר'א. למחזיקים בה ותומכיה נשיא ישראל הוא זיוה הוא הדרה. מפנחס קאתי היה מוכן ומזומן לעלות אל הר קדשנו. כיון היא בית חיינו. ואל על יקראוהו הצבי ישראל. קום עלה בית אל. מחשבה טובה הקדוש ב"ה מצרפה למעשה להרגיעו ישראל. נסע למנוחות. והשביע בצחצחות מהולל בתשבחות גדולי' מעשיו ונפשו חשקה בתורה:

זאת אדרש לכם אתם הרי ישראל לכו ונשובה אל ה' והחי יתן אל לבו. ויחשוב על משכבו. לא לחנם הוכיח זמנו מרורת פתנים בקרבו. יחר האיש גבר על חטאיו בשובינו אל ה' אלקינו. ינחמנו מעצבונינו. ישוב ירחמנו. ואל שדי יתן לכם רחמים. יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים. עד עמוד הכהן לאורים ולתומים. זה כלל גדול בתורה:

יסוד התורה ועיקר האמונה לקיים תורתנו הק' שניתנה לנו ביום חג השבועות הק' יען אשר בסיבתה הוציא אותנו הקב"ה ממצרים וכמ"ש הר"ם ז"ל בס' המורה בח"ג פ' מ"ג וז"ל אמנם שבועות הוא מתן תורה ולהגדיל היום ההוא נמנו הימים מן המועד הראשון אליו כמו שממתין בו האוהב הנאמן שהוא מונה ימים וגם השעות וזו היא סיבת ספירת העומר מיום צאתנו ממצרים עד יום מת"ת שהיא היא הכונה והתכלית ביציאתם כאמור ואביא אתכם אלי עכ"ל:

דבר הלמד מדבריו ז"ל שעיקר חיוב ספירת העומר הוא לרוב תשוקתינו לקבל התורה בדרך אהוב נאמן שמונה ימים לקבל אהובו ביום הנועד כן עשי בני ישראל היו מונים כל יום מיום צאתם ממצרים עד שהגיעו לקבלת התורה. וכן ראיתי להרב מופת הדור גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים שהביא מדרש שמצא בס' שבלי הלקט וז"ל למה תלה הכתוב. יום חג השבועות בספירה משא"כ כל המועדות לפי שכשנתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהם עתידין לקבל התורה לסוף ן' יום ליציאתן שנא' תעבדון את האלקים על ההר הזה הרי הן' של תעבדון יתירה לומר לך לקץ ן' יום תקבלו את התורה ומרוב חיבה היו מונים כל יום ויום הרי עבר יום אחד וכן שני מתוך חיבתן הגדולה לכך נקבעה הספירה לדורות עכ"ל. באופן דגם לדברי הרב שבלי הלקט ז"ל עיקר טעם יציאת מצרים קודם הזמן היה לקבל התורה ועיקר ע' הספירה היא לרוב תשוקתינו לקבלת התורה והוקבעה לדורות:

אשר עפי"ז אמרתי בעניותי דרמז דהע"ה באלפא ביתא לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. דלכאורה יל"ד אמאי נקט הכא אתבונן לשון בינה. ותו קשה קשר הדברים ותו קשה מה הוא השבח שמאהבת התורה ללמוד בה כל היום והלא זהו הציווי והגית בו יומם ולילה. אמנם עפי"ה הנה נכון דקא משתעי בגלות מצרים שכבר היו נטמעין כמעט בן' שערי טומאה ולא היה להם תקומה. וז"א לי קוו רשעים לאבדני שאהיה נטמע עמהם ואני חשקי ותאותי לאידך גיסא להשיג ן' שערי בינה. וז"א עדותיך אתבונן ונקט בלשון זה ג"כ שהוא התבוננות והדר מפרש מהו התבוננות שעדין חסר ק"ץ שנים שציוויו ית' היה ת' שנה וז"א לכל תכלה לבא עד תכלית הגלות ראיתי ק"ץ שנים חסר עדין רחבה מצותך מאד ואח"ך מה אהבתי תורתך שבסיבתה יצאנו קודם הזמן ומרוב אהבתי אותה כל היום היא שיחתי אני מונה "כל" שהוא בגי' חמשים אני מונה היום כו"ך היא שיחתי כמשל של האוהב שכתב הרמז"ל:והנה עפ"י דברי הר"מ ז"ל והרב שבלי הלקט ז"ל הללו מצאה הקפידה מקום לנוח מאחר דכ"כ היו משתוקקים ישראל לקבלת התורה שהיו מונים דבר יום ביומו כדרך האוהב הנאמן א"כ למה הוצרך הקב"ה לכפות עליהם את ההר כגיגית כדאיתא במס' שבת פ' ר"ע ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית וא"ל אם אתם מקבלים אח התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם. וכבר התו' הקשו מעין קו' זאת כי מאחר שהם אמרו נעשה ונשמע למה היה צריך לכפות ההר יע"ש. והרשב"א ז"ל הק' לאידך גיסא אם באמת יש להם טענת אונס למה יענשו. והרב הגאון חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים דרוש ע"ז הביא משם הרב מהר"י מולכו ז"ל שתי' דהאמת דישראל אמרו נעשה ונשמע מרוב משקם בקבלת התורה ולא חזרו בהם ח"ו אך כונתם היה על קיום המצות דוקא אבל לעסוק בתורה לא רצו לקבל כי זה היה ענין מחודש אצלם דחייבים להגות בתורה ובזה מיאנו עד שכפה עליהם ההר והמודעא היתה על עסק התורה דוקא. ובזה יתורצו כל הקושיות הנז"ל דהן אמת דכל תשוקתם בזה שאמרו נעשה ונשמע היה על קיום המצות ומה שמעניש אותם הקדוש ב"ה הוא על עברם על מצותיו יתברך שקבלום ברצון והמודעא היתה על עסק התורה:

ועם כי לענ"ד לא ידעתי היכי ניחא ליה להגאון הרב חיד"א ז"ל בתי' זה כאילו עסק התורה הוא דבר חיצוני והלא עסק התורה היא אחת ממצות עשה שמנאה הר"מ ז"ל במנין המצות ובפ"א מה' ת"ת פסק וז"ל האב חייב ללמד את בנו תורה שנא' ולמדתם אותם את בניכם. ואם לא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנא' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וסיים בדבריו וז"ל וכן אתה מוצא שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה והיא סוגיא בפ"ק דקידושין ועי' מ"ש מרן בכ"מ. ואם כן כיון שקבלו עליהם קיום המצות ממילא נתחייבו לעסוק תמיד בתורה וחזרו הקו' לדוכתייהו. ואולי כונתו ז"ל שלא רצו להגות בתורה יומם ולילה כי זה אינו ממנין המצות כ"א דברי קבלה:

אשר עפ"י תי' זה של ה' מהר"י מולכו ז"ל נר' לע"ד דזה יהיה פשט הכתו' בתהלים. אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלק"י חפצתי ותורתך בתוך מעי. והנה רש"י ובעל המצודות ז"ל וכמעט רוב המפר' פי' להאי קרא אז אמרתי וגו' דמיירי על שעת קבלת התורה שאמרו נו"ן ובאו בחשק גדול לקבל התורה. וז"א אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר שהיא התורה כתוב עלי. אך לנו לדעת מאי קאמר אח"ך לעשות רצונך אלק"י חפצתי ותורתך בתוך מעי למה תהיה בבני מעים ולא תתן קולה ברחוב ואולם עפי"ה הנה נכון דתני והדר מפרש הן אמת דאז אמרתי בחשק גדול ובאתי לקבל התורה ואל יקשה בעיניך א"כ אזדא לה טענת המודעא דליכא אונס ולזה תירץ לעשות רצונך אלק"י חפצתי כל חשקי וחפצי היה על קיום המצות דוקא אבל לא על עסק התורה כי אם שתהיה בתוך מעי דוקא:

ובא"א נלע"ד כו' הכתוב הנז' לעשות רצונך אלק"י חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת. דלכאו' ק' דדבריו סתרי אהדדי מרישי' לסיפי' דבתחילה אמר ותורתך בתוך מעי והדר אמר בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ותו ק' אומרו ה' אתה ידעת מאחר שהוא אומר דבריו בקהל רב וכולם שומעים אותו ואיך יצדק לו' ה' אתה ידעת בכי הא. אמנם אמרתי דרך פשט בהקדים מה שכתבו המפרשים ומייתו לה משם רבינו האר"י ז"ל שהיה מפרש כו' הכתוב לך דומיה תהלה אלקים בציון ולך ישולם נדר שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו. דהכונה כי לגבי קובה"ו לא היה צריך האדם להתפלל ולהודות בפה כ"א יותר טוב במחשבה יתפלל וימשיך ככל הצריך כי הוא כב יכול יודע כל אשר בלב האדם וגם בעת צרה לא היה צריך לידור בפה רק אם חישב במחשבה לבד חייב לשלם. אך מה שנתחייבנו להתפלל בפה מט' המון העם שאינם יודעים לכוין במחשבה ואמטו"ל חייבונו רז"ל להתפלל ולידור ולהודות בפה. וז"א לך כב יכול יודע מחשבות דומיה תהלה היה די להללך בדומיה וגם לך ישולם נדר מבלי שאפרש בשפתי. ונרגש על זה שומע תפילה למה תיקנו להתפלל בקול ותי' עדיך כל בשר יבואו דהיינו מפני המון העם שאינם יודעי' לכוין במחשבה מעתה כשאדם מתפלל ביחיד ויודע לכוין ולהמשיך כדבעי אינו צריך שיתפלל בקול רם רק כשמתפלל בצבור אז צריך שיוציא בשפתיו ואפ' דזה יהיה כו' הכתו' לעשות רצונך אלק"י חפצתי אבל במחשבה ותורתך בתוך מעי ואיני צריך להוציא בשפתי. אבל כשאני בקול רם הנה שפתי לא אכלא ונתן ט' למה אינו צריך להוציא בשפתיו ה' אתה ידעת כונתי ומחשבתי רצויה: ומזה זמן רב אמרתי כו' הכתו' הזה בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת. ופי' ה' שני אליהו ז"ל דדהמע"ה היה מוכיח את הקהל וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. וק' לפי' מאי קאמר דהע"ה הנה שפתי לא אכלא שלא ימנע מלהוכיחם מאיזה סיבה היה צריך שימנע והוא אמר שאינו נמנע ותו ק' או' ה' אתה ידעת הלא הוא מוכיחם בקהל רב ואולי אמרתי דיובן בהק' מ"ש במס' שבת ד' נ"ה ע"א אמ"ר בר חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתי' ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירוש' והתוית תיו על מצחות האנחים הנאנסים והנאנקים ע"כ התועבות אמ"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ותיו של דם על מצחן של רשעים. אמרה מדה"ד לפניו רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו אמ"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעי' גמורים אמ"ל היה בידם למחות ולא מיחו אמ"ל גלוי וידוע לפניו שאם היו מוחים לא היו מקבלים אמ"ל רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי והיינו דכתי' זקן בחור ובתולה טף ונשים למשחית וגו' ב"מ באופן דטענת מדה"ד החזקה חייבה לכל ראשי ישר' להוכיח את ישר' אף אם ח"ו לא יקבלו מאחר דלפניו הוא גלוי ולפניהם אינו גלוי מעת' אפ' דלזה כיוון דהע"ה בשרתי צדק בקהל רב להוכיחם כמ"ש ה' שני אליהו ז"ל ואף אם לא יקבלו תוכחתי לא אמנע מלהוכיחם וז"א הנה שפתי לא אכלא. והטעם ה' אתה ידעת דלפניו יתב' גלוי ולפנינו אינו גלוי וחייב להוכיחם:

איך שיהי' נחזור לקוטב דרושינו והוא דראיתי להרב החסיד שארית יעקב ז"ל שכ' דכל חשק ישראל ותשוקתם לקבלת התורה יען אבותינו הק' זיע"א קיימו כל התורה כול' כבר ורצו ישר' לזכות בה מדין ירושה אשר עפי"ז נלע"ד כונת הכתובי' בקהלת סי' ז' אל תאמר שהימים הראשוני' היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זה טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי שמש. וכל המפרשים פי' בפסוקים הללו לפי רוחב מבינתם ואף אני ב"א ואענה חלקי אך טרם כל לנו לדעת מה היתה טענת האומר שהימים הראשונים היו טובים ומה היא הסתירה שהוכיחו כי לא מחכמה שאלת על זה וכל דברי האומר והסותר הם כספר החתום וכנר' שהסתי'היא מה שאמר אח"ך טובה חכמה עם נחלה ולנו לדעת מאי קאמר. ורש"י פי' נחלה מאבותם. לרואי שמש הן כל הבריות כדתנן בנדרים הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין שהחמה רואה אותם ולכאו' ק' לפי' למה כינה את כל העולם בשם רואי שמש ותו ק' לדבריו שכל הבריות הם נקראים רואי שמש מאי ויותר דקאמר:

ואולם נלע"ד לפ' בהקדים מ"ש הרב בינה לעתים בדרשו' ותוכן דבריו שאין אנו רשאים לחקור שום חקירה על משפטי ה' להביאם אל הטבע כי אם חובה עלינו לקיימם כאשר נצטוינו מפיו יתב' וכאשר קבלנו מאבותינו ובזה פי' דברים נחמדים לך נא ראה. אך ראיתי לה' שנות חיים ז"ל דלא ס"ל הכי ואדרבא לדעתו ראוי להבין ולהשכיל טעמי המצות ע"י חקירה דראה במכילתא דאאע"ה השיג להכיר אלקותו יתב' ע"י החקירה כי ראה אותם אחד עובד. לחמה ואחד לירח וא' לטלה וכן מרע"ה במדין הכיר את בוראו ע"י החקי' נמצא דפליג על ה' בינה לעתים ז"ל. ואולם בסו"ד הביא ס' הרב ברוך ן' יזייא ז"ל דיצא להכריע דאה"ן דטוב לחקור לידע ולהשכיל טעמי המצות ולקרבם אל הטבע רק באיזה מצוה דלא יוכל להשיג הטעם ע"י החקי' לא מפני זה ימנע מלעשותה ח"ו אלא חייב לקיימה מצד ציווי יתב' כמו שקבלנו מאבותינו הק' יע"ש. וכן בקדש חזיתיה להגאון ה' חיד"א ז"ל שהביא משם כת הקודמים שפי' כוונת הכתוב כי חק לישר' הוא משפט לאלקי יעקב דהכונה דיש איזה מצות דלגבי דידן לא ידענו טעמם אבל בשמים ממעל יש סוד כמוס וטעס נפלא וז"א כי חק לישר' הוא דוקא לגבי ישר' הוא ח"ק אבל האמת משפט לאלקי יעקב אינו חק כלפי שמייא אתד"ק ז"ל יע"ש: באופן דלמדנו מהכרעת ה' ברוך ן' יזייא ז"ל דטוב האדם שיחקור עד מקום ששכלו מגיע ואם לא ישיג חייב לקיים המצוה מצד ציווי אלקותו יתב' עפ"י קבלת אבותינו הק' אמנם לגבי הדיינים מצינו יותר חומרא והוא דהרא"ש ז"ל בכלל ק"ז הבי"ד מרן הב"י סי' ט"ו הק' ב' סוגייאות אהדדי דבמס' סנהדרי' ד' ו' איתא אר"ש בר נחמני אמ"ר יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכי' בישראל שנא' אלקים נצב בעדת אל ומאי לאמיתו זה דין מרומה שיש לו לדיין לחקור ולדרוש להוציא הדין לאמיתו ואלו במס' שבועות ד' ל"ב אמרו מנין לדיין שיודע בדין שהוא דין מרומה שלא יאמר הואיל שהעדים מעידים בפני אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק אלמא דיש לדיין להסתלק מלדון דין מרומה הפך מ"ש בסנהדרין דזכות הוא לדיין לדרוש ולחקור להוציא הדין לאמיתו: וקודם בואי לתי' של הרא"ש רגע אדבר מה שראיתי שם במס' שבת ד' יו"ד ע"א רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בי דינא הוה קא חליש לבייהו תנא להו ר' חייא ב"ר מדפתי ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפי' שעה א' מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ופי' רש"י דהפי' האמיתי הוא דהוה חליש לבייהו שהיו בתענית שלא סעדו כל היום יע"ש ואמ"ל ר' חייא ב"ר שאינם צריכים לדון כל היום מאחר שמחוייבים ללמוד תורה ודי בשעה א' שידונו. תו איתא התם בגמ' ר' אמי ור' אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא הוו טפחי אעברא דדשא ואמרי אי איכא מאן דאית ליה דינא ליעול וליתי עכ"ל. והתוס' בד"ה אי איכא כתבו וז"ל משמע דעדיף דין מת"ת והא דאמרי' בפ' בתרא דמ"ק גבי ההוא דטרקיה זיבורא ושכיב עילוה למערתא דחסידי ולא קבלוה למערתא דדייני וקבלוה התם בדיינים שאינם מומחים וכו' יע"ש. והרואה יר' דכונת התוס' מדהיו טפחי בכל שעתא אעברא דדשא ואמרי מאן דאית ליה דינא ליעול ובודאי היו מפסיקים הלימוד מפני הדין תורה. וע"ז הוקשה להם מההיא דמ"ק וכו':

ואני בער לא ידעתי אשמע שהרי מהסוגי' עצמה שהבאתי בתחי' מוכח הפך הוכחתם שהרי קו' ר' חייא בר רב וכי תעלה ע"ד שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית וכו' וא"א לסברתם דדין עדיף מאי קאמר תורתו מתי נעשית הלא עסוק בדין דעדיף טפי מהתורה אל"ו דא"א לומר כן דדין עדיף ומה שהיו עושים ר' אמי ור' אסי לא מפני שאין עדיף אלא דהעולם צריך להם שהיו דיינים ומוכרחים לדון בין איש ובין רעהו ולהכי הוו טפחי אעברא דדשא:

אשר עפ"י המאמר שהבאתי לעיל דמובן ממנו דמה שהותרו לילך לביתם לאכול ולא לישב כל היום בתענית הוא מטעם דתורתו מתי נעשית וע"י לימוד התורה הרויחו שלא היו מתענים. ואפשר לענ"ד דזה יהיה פשט הכתוב בתהלים למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדי' לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי בתענית והוא פשוט. הר"מ מרוטנבורק ז"ל תירץ דמ"ש בשבועות דיסתלק הדיין מדין מרומה היינו כשהתובע הוא רמאי אזי מצוה לדיין להסתלק בכדי שלא יוציא ממון מהנתבע בטענותיו וערמימיותיו על ידו. אבל מ"ש בסנהדרין דמצוה לדיין לדרוש ולחקור ולדון דין אמת לאמיתו מיירי כשהנתבע הוא רמאי ולא ישיב תשו' נכונה לטענותיו של התובע ואם יסתלק הדיין זהו רצונו של הנתבע שלא יוציא בולעו מפיו ובהכי מצוה לדיין להוציא את הדין לאמיתו. ואם כבר טרח הדיין ולא השיב נכונה ורואה הדיין בעין שכלו שזה הנתבע הוא עושק את התובע מצוה לדיין לדון לפי אומד דעתו כאלו השיב הנתבע ונתברר שחייב הנתבע והכל לפי אומד דעתו ודין זה דהרא"ש פסקוהו הטור ומר"ן בש"ע סי' ט"ו יע"ש בסמ"ע וש"ך ז"ל ומר"ן ז"ל סיים בדבריו שיהיה הדיין מומחה יע"ש. וכתב בחי' הגהות על הטור וז"ל אין לפגוע בכבוד אחד מן הדיינים ולחקור בראשון שנסתלק מן הדיין [כשהתובע רמאי] ולא בשני שרצה הדיין לדונו [כשהנתבע רמאי] כי דברים אלו הם מסורים ללב וכו' כי הדיין יודע מה הוא עושה וכו' ולכן אין להרהר אחר הדיין כלל וכו' יעש"ב: באופן דלגבי הדיינים אין רשות לשום אדם להרהר אחריהם ולחקור אחר מעשיהם כלל. ואפ' דזה יהיה פשט הפסוק עפ"י התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל דלכאו' יל"ד למה נקט בתחי' אשר יורוך ואח"כ נקט אשר יאמרו לך דמילת יורוך פי' יראו לך ואח"ך נקט אשר יאמרו לך דהיינו שיגזרו עליך טבלי להראות לך. ולנו לדעת מאי שנא דבתורה נקט יורוך ובמשפט נקט יאמרו לך. והראב"ע ז"ל פי' ועל המשפט היינו בדבר המופלא ולא ידענו מאי חדית לן בדבריו אלו. ותו קשה או' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ופי' רש"י אפי' אמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין כ"ש שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל. וכונת רש"י רצויה אפילו אמרו לך על ימין שהוא שמאל לדעתך שאתה חושדו אבל האמת אמרו לך על ימין ימין ומ"ש רש"י ז"ל כ"ש כשאומר לך על ימין ימין פי' הרב שפתי חכמים שאתה יודע שאמרו לך על ימין ימין. והדבר קשה מהיכן יודע שהדיין אמר לו על ימין אטו כ"ע דינא גמירי. אבל עפ"י האמור הנה נכון דמצינו דבכל דין תורה יכול הדיין אם ישאלוהו להראות מוצא מקור הדין כדי שתתיישב דעתו של הבע"ד ולא יחשדהו. אך בדין מרומה כבר אמרנו לכ"ע דהדיין יחתוך הדין לפי אומד דעתו כאילו כבר נתברר שכל טענותיו של הנתבע שקר. ולזה קא מזהר רחמנא עפ"י התורה אשר יורוך שמראה לך מן הספר טעם הדין פשיטא שאתה חייב לקבל אלא ועל המשפט כפי' הראב"ע בדבר המופלא דהיינו דין מרומ' דבזה אין צריך הדיין להורות לך אלא מה שיאמרו לך מפיהם אתה חייב לעשות ולזה באה האזהרה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך אף כי לפי דעתך אמרו לך על ימין שהוא שמאל אי אתה רשאי להרהר אחריהם וכ"ש שאומר לך על ימין שהוא ימין וכמ"ש ה' שפתי חכמים שאתה יודע שאתה הרמאי ורצית לעשות ערמומיות על האמת ואתה יודע שאמרו לך על ימין ימין:

עו"ן מ"ד בסנהדרין בפ"ק בית דוד דינו לבקר משפט וכי בבקר דנים וכל היום אין דנים אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו עכ"ל. והרב בירך יצחק ז"ל פי' בזה כו' הכתוב לי דבר צור ישר' מושל באדם צדיק מושל יראת אלד'ים וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות. בהקדים מ"ש התם בסנהדרין מלכי ישראל לא דן ולא דנים אותו אבל מלכי ב"ד דן ודנין אותו והר"מ ז"ל כתב הטעם דמלכי ישר' אינם נכנעים לד"ת חיישינן שמא תצא תקלה כעובדא דינאי המלך בפ' כהן גדול דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא וכו' יע"ש. באופן דמעלה גדולה היתה למלכי ב"ד שדן ודנין אותו מפני שהיו נכנעים ביראת ה'. ועיקר מעלתם דיש כמה דינים דפטור בדיני אדם הביאם הרב שמע יעקב בפ' משפטים. מעתה דהע"ה היה משתבח שהיו דנין אותו. וז"א לי דבר צור ישראל מושל באדם דן את אחרים וגם דנין אותי מסיבת היותי מושל ביראת אלד'ים וגם אני דן את אחרים כאור בקר יזרח שמש כמו שנצטוינו ב"ד דינו לבקר משפט כך אני דן אם ברור הדבר לפני כבקר אני דן ואני מעדיף שזה שאני דן כדין הברור לפני כבקר היינו כאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות הכו' לא שיהיה הבקר מעונן אלא ברור לפני כשמש אתד"ק ז"ל וש"י. דבר הלמד מענינו דהדיינים נקראים רואי שמש שאם ברור הדבר לפניהם כשמש דנין אותו דוקא:

מעתה נבא אל הביאור דכו' שהע"ה היא ליסר את העם לבלתי ילכו אחר הטבע בחקירות במצוותיו יתב' ותולים עצמם באבות ראשונים וכמ"ש ה' שנות חיים ז"ל דאאע"ה ומרע"ה השיגו להכיר את הבורא יתב' ע"י החקירה כי אני חושש כי אין כוונתך להשיג בחכמה להבין טעמי המצוות שאם לא תשיג הטעם תמנע עצמך מלקיים המצוה ח"ו. וז"א אל תאמר שהימים הראשונים שהם דורות הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה רק אני מזהיר אותך טובה חכמה עם נחלה כמ"ש ה' ברוך ן' יזייא ז"ל שהכריע שטובה החקירה עם יסוד האמונה שהנחילנו אבותינו. ויותר אני מזהיר אותך שתרחיק עצמך מלהרהר אחר רואי שמש שהם הדיינים שלא תטעה לחקור טעמם ונימוקם רק כאשר יגידו לך כן תעשה:

ואפשר שזה יהיה רמז בקראי ואתחנן וכ"ת ויצוינו ה' אלד'ינו לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלד'ינו שהכו' שאנחנו חייבים לעשות כל מצותיו יתב' כחקים ליראה את ה' אלד'ינו דוקא מבלי שום חקירה. אך צריכים אנו להבין כו' הפסוקים ויצוינו ה' אלד'ינו לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלד'ינו לטוב לנו כל הימים להחיותינו כהיום הזה וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלד'ינו כאשר ציונו:

והנה כל המפ' נתעוררו בכו' הפסוקי' האלה ואף אנא עני ב"א אענה חלקי אי ניחא קמיה שמיא. וטרם כל לנו לדעת כי בכאן הוסיף נופך אחר שאמר לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלד'ינו חזר ואמר לטוב לנו כל הימים כי משמע שמה שאנו עושים החקים לטוב לנו הנה מלבד כי זה נראה כעובד ע"מ לקבל פרס ח"ו זאת ועוד דסתר דבריו הראשונים שעיקר עשייתם תהיה ליראה את ה' אלד'ינו דוקא. ותו קשה כפל הענין לטוב לנו כל הימים להחיותינו כהיום הזה דנראה כמיותר. ותו ק' אומרו וצדקה תהיה לנו ותירגם אנקלוס וזכותא תהא לנא ולא ידענו פי' הלשון ולא פי' התרגום ואם כוונת התרגום הוא שיהיה לנו שכר לעוה"ב הי"ל למינקט ולמען יאריכו ימים שדרשו בגמ' לעולם שכולו טוב ואמאי נקטיה בלשון צדקה דמשמע דמדין צדקה אנו זוכים ותו ק' אומרו עוד הפעם כי נשמור לעשות וכבר אמר בתחי' לעשות את כל החקים. ותו ק' אומרו את כל המצו' הזאת אמאי נקט בל' יחיד ולא נקט את כל המצות וכבר אמר בתחי' את כל החקים ותו קשה כפל הלשון כאשר ציונו וכבר אמר בתחי' ויצוינו ה' אלדינו הא תו למה לי:

ואולם נר' לע"ד לפרש דיובנו בהקדי' מתני' ריש מס' פאה אלו דברים שאדם עושה אותן אוכל מפירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ואלו הן כיבוד או"א וג"ח והבאת שלום בין אדם לחבירו ות"ת כנגד כולם ע"כ. ובמס' קי' ד' מ' ע"א יליף להו מקראי דכולהו אית להו פירות לעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ופרי' בגמ' וליתני שילוח הקן דכתי' למען יטב לך והארכת ימים ומשני אמר רבא ר' אידי אסברא לי אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב. טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב ופירש"י בד"ה ר' אידי דאינו דומה שלוח הקן להנך דמתני' דהנך כלהו הבריות נהנים ממנו ונמצא טוב לשמים וטוב לבריות ובההוא כתיב כי פרי מעלליו יאכלו וכו' אבל בשלוח הקן טוב לשמים הוא ואין כאן טוב לבריות וכו' והילכך לא תניא גבי אוכל מפירותיהן בעוה"ז. וקודם בואי אל התכלית רגע אדבר במה שראיתי לה' סם חיי ז"ל בדרשותיו ד' ז"ך שהביא סוגי' זאת והק' הוא ז"ל להמקשן דאמאי מקשה משילוח הקן הי"ל למפרך משאר מצות דקחזינן דאיכא שכר בעוה"ז כדכתי' אם בחקתי תלכו וגו' ורבים כאלה ולפקע"ד לא אדע שכול מאי קא ק"ל דהרי כל חוזק הקושיא של המקשן היא אחר שהכריח שטעם כיבוד או"א וג"ח וכו' שיש להם פירות בעוה"ז הוא משום דכתי' בכבוד או"א למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ודרשינן למען יאריכו ימיך לעוה"ב ולמען ייטב לך לעוה"ז וכן לגבי ג"ח ות"ת וכו' וע"ז רמי ומק' דבשילוח הקן נמי כתי' למען ייטב לך והארכת ימים ואמאי לא תני לה ולידרוש למען ייטב לך לעוה"ז והארכת ימים לעוה"ב וא"כ היאך יוצדק להקשות מיעודים אשר בפ' בחקתי הלא יאמר התרצן לית בהו למען ייטב לך והארכת ימים לעוה"ב כי אם יעודים בעוה"ז ואפשר דהם הקרן והפירות אתמהה: והנה בעיקר דברי המשנה הזאת לא אדע שכול דקתני אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב וכו' דאיך? ובמה? אנו זוכים בפירות הללו דהוו דבר שלא בא לעולם דגוף הקרן לא הקנ' לו עכשיו כי אם הפירות והיא הלכה פסוקה בפ' מי שמת ד' קמ"ז ע"ב ידור פ' בבית זה יאכל פ' פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפ' וידור בו דקל זה לפ' ויאכל פירותיו ופסקוה כל הפוס' ז"ל הר"מ בפ"י מה' זכיה ומרן בסי' רנ"ג וה"נ דכוותא. ועינא דשפיר חזי להרדב"ז ז"ל בראשונות סי' רנ"ב שנשאל בראו' שעשה צואה ומסר המעות והמטלטלי' ביד החכם מר ניהו רבא הרדב"ז ז"ל לשם ת"ת שיונחו במקום בטוח להרויח ע"י משכונות בטוחים והריוח ההוא יאכלוהו לומדי תורה שתורתם אומנותם והקרן יהיה קיים לעד לעולם. והר' מהר"י בי רב ז"ל וה' מהר"ש הלוי ז"ל ביטלו הקדש זה מטעם דהוי דשלב"ל כיון שאמר והקרן קיימת לעד לעולם מדכתב הרשב"א והנ"י ז"ל והרדב"ז ז"ל היה חלוק עמהם שכבר מסר המעות לידו הרי הוציא הדקל מרשותו וזכה הוא בגוף ובקרן ללומדי תורה אלא שהתנה שלא יאכלו גוף הקרן רק הפירות דוקא. ועוד שהיה כתוב בלשון הצואה כתחז"ל ועכ"ז לא הסכימו עמו ויען היו המה שנים כפו אותו לבטל דעתו נגדם והוכרח להוציא מידו המעות והמטלטלי' שמסר לו הנותן ונתנם ליורש. ובחדשות סי' קע"ז נשאל עוד הפעם בענין כזה שמסר הנותן שטר המשכנתא ביד הרב מהר"י בי רב וכתב בשטר בפי' ששעבד המעות הפירות ללומדי תורה והקרן יהי' קיים לעד. והשיב הוא ז"ל הנה לשעבר חלק עלי הרב מהר"י בי רב עצמו ז"ל ומהר"ש הלוי וביטלו הצוואה וכפו אותי והחזרתי המעות ליורש ואני הייתי חלוק עמהם יען היה הענין בצואת שכ"מ אבל עתה שהיא מתנה בריא פשיטא דההקדש בטל מטעם דהוי דשלב"ל. והרב פ"מ בח"ב סי' ל"ה נשאל בראו' שכ"מ שאמר לקרובו הסך ש' גרושי' שבידך הפרשתי אותם להנערה פ' להרויחם לנדונייתה ונכנס לבית הספק שמא הוי פירות דקל ולא קנתה הנערה ואח"ך כתב דודאי כיון שכבר הפרישם ביד פ' פירות ודאי קנתה מפני ששעבד גוף הנכסים לפירות והוי כמו דקל לפרותיו יע"ש שמטעמים אחרים כ' בסו"ד שזכתה גם בגוף עכ"פ בפירות מיהא כתב דקנתה מטעם ששעבד לה גוף הנכסים לפירות ופליג על ה' מהר"י בי רב ומהר"ש הלוי והרדב"ז ז"ל. אך ראיתי לה' ידי דוד הנד"מ שרצה לזווגם ויצא לחלק ביניהם וז"ל וי"ל דשניא נדון הפ"מ מנדון הרבנים הנז' דבנדון הפ"מ קאמר הפרשתי לה הש' גסים שבידך להרויח בהם והוי הפרש' הגוף לפירו' ששעבד גוף הנכסי' לפירותיהן כדקל לפירות. אבל בנדון הרבני' נר' שהפרי' המעות אבל לא זיכ' אותם להם בגוף הממון רק שהפריש' והניחם כדי שישאו ויתנו בהם והריוח יתנו להקדש והוי מקדיש דשלב"ל שהרי עדין ברשות המקדיש קיימי וכו' יע"ש:

ובאמת תמהני איך פה קדוש יאמר דבר זה אחר שהוא עצמו הביא תשו' הרדב"ז ד' קע"ז בפי' ושעבד כה"ר משה הנז' לאכילת הפירות הוא וישיבתו וכו' ובתשו' דסי' רנ"ב כתוב בפירוש שמסר אותם ביד החכם הרי שזיכה להם הגוף בעצמו ואיך יצוייר לומר ברשות המקדיש קיימי באמת פלא ולדידי ק' לזווגם:

איך שיהיה נחזור לעיקר חקירתינו אף אי נימא דבכגו"ד בפלוגתא מתניא מי הוא זה שיכול לתבוע מאתו יתב' שישלם לנו הפירות בעוה"ז. ולכאו' לא מצאתי ישוב לחקירה זאת רק שמדין תנאי אנו זוכים בפירות שהקב"ה התנה עמנו שבעשיתינו מצות אלו ע"מ שישלם לנו פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא ובזה כבר פסק הטור סי' ר"ט ס"ק י"ב דאף דאין אדם מקנה דשלב"ל תנאי מהני בדשלב"ל וזהו דעת הרא"ש וכמ"ש מר"ן שם ושרשו פתוח מההיא דבן לוי לדידן דקי"ל דע"מ תנאה הוי כידוע. ובהיותי בזה ראיתי להכנה"ג ז"ל שם בסי' ר"ט הגהט"ו ס"ק ע"ו שכתב וז"ל מעשה באחד שנתן מתנה לחבירו בתנאי שיזכה בה לבן הנותן שיולד אחריו ויש מי שפקפק דכיון דהתנאי הוי דשלב"ל התנאי בטל והמעשה קיים ואני השבתי לו מדברי הטור שכתב דתנאי מהני בדשלב"ל דאם מכר את השדה והתנה עמו ע"מ שתתן לי מן הפירות כו"כ בכל שנה אז קיום המקח תלוי בו ואם לא יתן לו כמו שהתנה יתבטל המקח עכ"ל:

ואני אי"ש צעי'ר למדב'ר לא ידעתי מה דמות יערוך דהנה דין זה של הטור ז"ל הוא שהתנאי דהיינו חיוב ליתן הפירות אינם בעולם שפיר כתב הטור דמהני התנאי אבל המעשה שנשאל הוא ז"ל שרוצה להקנות למי שאינו בעולם מהיכא תיתי שיזכה. וסוגיא ערוכה היא בפ' יש נוחלין דקל"א ע"א על הא דתנן לא כתב לה בנין דכרין דיהוון ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב והק' בגמ' אמ"ל ר' פפא לאביי בין למ"ד ירתון ובין למ"ד יסבון הא אין אדם מקנה דשלב"ל ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל הנ"מ למי שישנו בעולם למי שאינו בעולם לא ומשני תנאי ב"ד שאני. וכן בפ' מ"ש ד' קמ"א ע"ב ההוא דאמר לדביתהו נכסי להאי דמעברת אמ"ר הונא המזכה לעובר לא קנה איתיביה רב נחמן האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אמ"ל משנתינו איני יודע מי שנאה והק' בגמ' ולימא ליה ר"מ היא דאמר אדם מקנה דשלב"ל ומשני אימור דשמעת ליה לר"מ למי שישנו בעולם למי שאינו בעולם מי שמעת ליה עכ"ל. באופן דיש הפרש גדול בין מקנה דבר שלב"ל למקנה למי שלא בא לעולם וא"כ מה דמות יערוך הכנה"ג ז"ל לנדון דידיה לסתור דברי המפקפק ממ"ש הטור דתנאי מהני בדשלב"ל אנה"נ דמהני אבל תנאי להקנות למי שלא בא לעולם לא שמענו מדברי הטור ז"ל שהרי המוכר מתנה ע"מ שתתן לי כו"כ פירות בשנה הוא הרי הוא בעולם אלא שהפירות אינן בעולם ומה דמות יערוך והוא תימה:

או אפשר דאנו זוכים בפירות בעוה"ז מדין נדר שכ"כ הר"מ במז"ל בפ' כ"ב מה' מכירה ה' ט"ו וז"ל דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים אינו כדין ההדיוט שאם אמר מה שתלד בהמתי יהיה הקדש או אתנהו לצדקה ה"ז חייב לקיים דברו שנא' ככל היוצא מפיו יעשה עכ"ל. וכתב ה' כ"מ ז"ל שטעם הר"מ ז"ל שחייב לקיים מדין נדר יעש"ב. וכן פסק בס' הקצר סי' רי"ב עי"ש:

ואפשר דזה יהיה פשט הכתוב והיה עקב תשמעון את המשפטי' האלה ושמרתם ועשית' אותם ושמר ה' אלד'יך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותי' ואהבך וברכי' והרבך ובר'פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' דלכאו' יל"ד אמאי נקט בלשון ושמר ולא נקט ונתן או לשון אחר. ותו איכא למידק תיבת לך נר' מיותרת האמנם עפי"ה הוא פשוט דלעיל קא' ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם ודרשו רז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם וע"ז פי' דבריו והיה עקב כתרגומו ויהי חלף דתקבלוןדהיינו תנאי שמתנה עמהם ושמרתם ועשיתם אותם כשתקיימו כל המצות הקב"ה ישמור לכם מכלל כל המצות שתעשה את הברית ואת החסד שנעש' אנחנו דהיינו לימוד התורה שנקרא ברית ואת החסד שהיא ג"ח שכולם כלולים בה אלו המצות ישמור אותם לך הקב"ה לשלם לך פירותיהן דהיינו ובירך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו':

מעתה נא"ה ויצוינו ה' אלד'ינו לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלד'ינו הכונה דהקב"ה צוה אותנו] לעשות את כל החקים וגו' אך יש בהם חקים שהם לטוב שאינם לגבי שמים דוקא אלא גם טוב לבריות. וז"א לטוב לנו דבאלו המצות שהם לטוב לנו שיש לנו בהם שכר בעוה"ז ובעוה"ב. וז"א להחיותינו כהיום הזה וצדקה תהיה לנו כתרגומו וזכותא תהא לנא ונקט בלשון זה וצדקה תהיה לנו שם רמז דמדין צדקה משלם לנו שכר בעוה"ז. ועוד איכא טעמא אחרינא כי נשמור לעשות את כל המצוה כאשר ציונו שכך התנה עמנו ונקט את כל המצוה בלשון יחיד כי בכללותם היא טוב לבריות ג"כ. ובטעם זה שאמרנו שמה שנותן לנו הקב"ה פירות בעוה"ז הוא מדין תנאי א"כ מדויק לשון המשנה אלו דברים שאדם עושה אותם וכו' דהיל"ל אלו דברים שיש להם פירות אבל עפ"י טעם זה דהאדם תכף שעושה אותם הרי נתחייב הקב"ה מדין התנאי ולהכי נקט אלו דברים שאדם עושה אותם וכו' וכן נמי מדוייק בקרא אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו: והרב החסיד שארית יעקב ז"ל הביא מדרש בסדר יתרו שכשקבלו ישראל את התורה מאז זכו לפשטי התורה וגם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש עכ"ל. והק' הוא ז"ל היכי קא זכו למה שתלמיד ותיק עתיד לחדש דהו"ל פירות שלב"ל. ולא אכחד כי שמעתי ולא אבין מאי קק"ל הלא כבר קבלו ישראל את התורה וזכו בה ושפיר זוכים במה שתלמיד ותיק עתיד לחדש אטו אם אדם קנה פרה מחבירו לא זכה בולדותיה שתלד והא נמי דכוותה. והוא ז"ל תירץ עם מאי דאמרי' בפ' מי שמת אמ"ר יוחנן דעתו של אדם קרובה אצל בנו. ובהכי אמרו במתני' דאם אמר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה. וא"כ ה"ה הכא שזכו ישראל במה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כי הוא אבינו מלכינו ומזכה לנו אף דשלב"ל שהם חידושי תורה:

ואפשר דזה יהיה הויכוח שבין בעז ורות דהנה בעז אמר לה לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערותי. והשיבה רות מדוע מצאתי חן בעיניך להכיריני ואנכי נכריה. ויאמר בעז אל רות הגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך וגו' ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלק"י ישר' אשר באת לחסות תחת כנפיו. דלכאו' ק' איך יוצדק תשו' רות בשביל שרצה בעז להטיב עמה יצאת לטעון מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה מה זו שאלה שרצה לרחם עליה. ואם טענתה טענה מה היתה תשו' הגד הוגד לי וגו'. ותו ק' אומרו ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה וגו' ותרגם התרגום יגמול ה' ליך גמול טב בעלמא הדין על עובדך טב ויהי אגרך שלימה לעלמא דאתי ולנו לדעת מהיכא תיתי לשלם לרות בעוה"ז ובעוה"ב ואולם עפי"ה הנה נכון דרות ס"ל דכל מה שאנו זוכים לאכול פירות בעוה"ז הוא מטעם שכ' הרב החסיד ז"ל שאנחנו יש לנו דין בנים ודעת אבינו שבשמים קרובה אצלינו. והנה כאשר אמר לה בעז וכה תדבקין עם נערותי שרמז לה שרוצה לישאנה וגם רמז לה שעתיד לצאת ממנה דוד שאמר לה גושי הלום והלום כינוי למלכות וגם רמז לה לעושר דכתי' ותאכל ותשבע ותותר ופי' רש"י שם במס' שבת ד' קי"ג ע"ב יע"ש. וע"ז יצאת לטעון באיזה טעם תזכה בכל היעודים הללו בעוה"ז מאחר דהוי דשלב"ל וכי תימא דעיקר זכייתינו בפירות הוא מט' היות לנו דין בנים לזה פיה פתחה בחכמה לטעון ואנכי נכריה דא"א להיות לנו דין בנים כמוכם מטעה היותי נכריה. ולזה השיב בעז הגד הוגד לי וגו' דאת עשית ג"ח עם חמותך ובג"ח איכא ב' טעמים הא' ישלם ה' פעלך מדין תנאי כיון שכבר עשית המצוה והב' ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלק"י ישר' אשר באת לחסות תחת כנפיו מדין צדקה ונדר ור' חסא בא להודיע דדוקא מדין צדקה ישלם לה הקב"ה ולא מדין תנאי שהרי עם הגרים לא התנה הקב"ה וזה חדית לן ר' חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו:

דבר הלמד מכל האמור שמן החיוב המוטל עלינו להגות בתורת ה' יומם ולילה כי היא חיינו ואורך ימינו ומי שאינו יודע לקרות בתורה עכ"פ יתגבר כארי בבקר השכם להתפלל עם הצבור בכוונת הלב. ולא כאשר אנו רואים בעוה"ר כמה פריצי הדור משרתים של התנור שאינ' נזהרים להתפלל אפי' ביחיד ומה יענו ליום הפקודה ואף בש"ק שאין להם שום עסק אינם נזהרים אפילו להתפלל במקום שהיה להם להתאסף בבתי כנסיות וללמוד תהלים לפחות:

והנה מצינו לדהע"ה כמה נצטער באותם ששה חו' שנצטרע כדאיתא בסנהדרין ד' ק"ד אמר רב ששה חו' נצטרע דהע"ה דכתי' תחטאני באזוב ואטהר. והיה מצטער הרבה לענות קדיש וקדושה עם הצבור ואפ' דזה יהיה כונת הכתובים בתהלים סי' ט' חננני ה' ראה עוניי משנאי מרוממי משערי מות למען אספרה כל תהלתך בשערי בת ציון אגילה בישועתך דלכאו' יל"ד דהנה עיקר תפילתו היתה שיחוננהו ה' ויראה עוניו משונאיו ומפרש דבריו שירוממהו משערי מות ולא ידענו מאי קאמר היל"ל מצילי משערי מות. ותו ק' נתינת ט' שמבקש שירוממהו למען אספרה כל תהלתך וכי בשביל זה רוצה שירוממהו. ותו ק' אומרו כל תהלתך וכי כל תהלותיו יתב' יכול לספר. ותו ק' בשערי בת ציון וכי דוקא בשערי ציון יוכל לספר תהלותיו יתב'. ואולם נלע"ד דיובן בהקדים מה דאיתא במס' פסחים ד' ע"א ע"ב שאסור להוציא בשר הפסח מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ. תו איתא בש"ס אמר"י אמר רב וכן לתפילה ופליגא דריב"ל דאמר ריב"ל אפילו מחיצה של ברזל אינה מספקת בין ישראל לאבינו שבשמי' ופירש"י וכן לתפילה העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה והעומד חוץ לפתח אינו מצטרף. והתוס' שם בד"ה וכן לתפילה הקשו לרש"י דבסוטה דל"ח משמע דהלכה כריב"ל דמחיצה של ברזל אינה מפסקת ובפ' כל גגות דצ"ב משמע דמחיצה מפסקת דאמרו תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין ונראה לר"י דהכא מיירי לענין יחיד שרוצה לענות קדיש או קדושה או איש"ר פליגי כאן רב יאודה יריב"ל דלריב"ל אינה מפסק' ולר"י מפסקת כי היכי דמפסקת לענין צירוף ה"נ לא נפיק י"ח עכ"ל. תו איתא התם בש"ס הא גופא קושי' אמרת מן האגף ולפנים כלפנים הא אגף עצמו כלחוץ אימא סיפא מן האגף ולחוץ כלחוץ הא אגף עצמו כלפנים לא קשיא כאן בשערי העזרה כאן בשערי ירוש' דאמר רב שמואל בר רב יצחק מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלם מפני המצורעים שמגינים עליהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים עכ"ל:

נקוט מהא דשערי ירוש' לא נתקדשו מפני המצורעי'דנחשב אגף עצמו כלחוץ. ומרן ז"ל בב"י בא"ח סי' נ"ה הביא לשון הגמרא ופירש"י וכתב וז"ל ומשמע לכאורה דאגף כלפנים וראיה משערי עזרה שהיו מקדשין אותן ואפי' שערי ירוש' אי לאו משום המצורעים היו מקדשין אותן. ור' ירוחם פליג וס"ל דאגף הוי כלחוץ וזהו דעת הר"מ בפ' ט' מה' ק"פ ישש"ב. וראיתי לה' מערכי לב ח"א ד' ן' ע"ב שכ' משם רמב"ר דבזמן שנצטרע דהע"ה היו ליצני הדור מבקרים אותו שם ואומרים לו בית ה' נלך להורות לו שאסור לו ליכנס בתחום עיה"ק אבל הוא לא היה מצטער על זה כיון שהיה יושב בתוך השער ואיהו ס"ל דאגף הוי כלפנים יע"ש. וכונתו רצויה דדהע"ה ס"ל כס' הב"י דאגף הוי כלפנים ודלא כרי"ו:

אך אחרי המחי"ר מכתו"ר לא ידענא מאי קאמר דהרי מרן הב"י כתב כן לענין צירוף עשרה ברם לגבי מצורע ליכא מאן דפליג דחשיב האגף כלחוץ שהרי לא היו מקדשין שערי ירוש' מפני המצורעים ודהע"ה היה מצורע והוא פלא. ולדידי חזי לענ"ד דדהע"ה לא קאמר לענין צירוף אלא לענות הוא קדיש וקדושה ואיש"ר עם הצבור כמ"ש התוס' דבזה כ"ע מודו לס' ריב"ל דאפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישר' לאבינו שבשמים וזהו טעמו של דהע"ה שלא היה מצטער מאחר דיכול לענות קדיש וקדושה ואיש"ר. ואנה"ן דודאי היה רוצה דהע"ה להתפלל עם הצבור. עוד כתב הרב דלעת"ל ותקדשו אף שערי ירוש' שלא יהיה באותו זמן זב ומצורע. מעתה נא"ה והוא דדהע"ה היה מתפלל להקב"ה שיראה עונייו משונאיו שהיו מלעיגים עליו בית ה' נלך וז"א ראה עוניי משונאי מרוממי משערי מות שהמצורע חשוב כמת ולזה דקדק מרוממי שיתרפ' מצרעתו ויצא משטר ירוש' שיושבי' המצורעים. ונתן ט' לדבריו למען אספרה כל תהלתך דאם יתרפא מהצרעת יוכל להתפלל כל התפילה עם הצבור אפי' בשערי בת ציון הוא מצטרף דאיהו ס"ל דאגף הוי כלפנים אבל עתה אינו יכול להתפלל עם הצבור כ"א לענות קדיש וקדוש' ואמר עוד אגילה בישועתך דלעת"ל יתקדשו גם שערי ירוש' ולמה מקדשין אותן אם לא דהלכה אזלא דאגף הוי כלפנים ודו"ק: ואפשר דזה היה מתרעם הנביא ירמיה סי' ט' על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו לקולי ולא הלכו בה. דלכאורה יל"ד בין בדברי השואל בין בדברי המשיב האל יתב' דנקט כפל הענין במילות שונות ולא עוד אלא דבדבריו יתב' יש תוספת דברים אחר שכבר אמר על עזבם את תורתי והדר אמר ולא שמעו לקולי הוסיף עוד ואמר ולא הלכו בה דבאמת תיבות אלו אין להם מובן. ואולם עפ"י קוטב דרושינו הנה נכון דכבר אמרנו דעל ידי לימוד התורה וקיום המצות ובפרט המצות הידועות שהם טוב לשמים ולבריות אנו אוכלים פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב. עו"ן מ"ש במס' ב"מ ד' ל' ע"ב תני רב יוסף והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון את הדרך זו ג"ח אשר ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה. נקוט מהא דפי' תיבת ילכו בה היינו ג"ח וביקור חולים וקבורת המת:

מעתה ז"א דהנביא מתרעם על ב' דברים על מה אבדה הארץ שאינה מוציאה שום פרי וגם נצתה כמדבר מאין עובר בעד יושביה אשר נדדו הלכו ויהי כמשיב הקב"ה יתש"ל על עזבם את תורתו אבדה הארץ שאינה מוציאה שום פרי כלל. ועוד ולא שמעו לקולי שאפי' לס' שאמר שיאמר אדם שמע שחרית וערבית לקיים מצות והגית בו יומם ולילה גם זה לא קיימו ועוד אמר ולא הלכו בה. דתיבות אלו הם לג"ח וגם זה לא עשו וזוהי סיבה כי אבדה הארץ בעונותינו הרבים:

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחילת דכרי ירך המשכן יחנו צפונה ופקודת משמרת בני מררי. עפ"י מה שראיתי להרב יערת דבש שכ' בפ' קראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבאנה דק"ק דלמה היה צריך למקוננות באותו זמן שכל ישר' היו מתאבלים על חרבן הבית אבל העיקר כי בכל דבר הספד וקינה הקרוב הקרוב אל הנעדר לא יוכל להספידו ולא לעורר עליו הבכי כי מרוב יגונו יסתתמו דבריו ולא ידע דבר אך בבא איש זר יעורר הבכי. הדברים ק"ו אב על בנו כשיקום להספידו במקו' שהוא היה צריך לבכות עלי ולהספיד אותי אוי לי אללי לי. הלא יעקב אע"ה בחיר שבאבות היו לו י"ב שבטים ונפקד ממנו יוסף ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ואיתא במדר' שכל שעה שהיה זוכר יעקב אע"ה דבר יוסף שאמר לו הנני כששלחו לראות את אחיו היו מעיו מתחתכין והיה צועק בקול מר כי ארד אל בני אבל שאולה ודוד הע"ה היו לו כמה בנים וצעק בקול מר על אבשלום שהי' רודוף אותו מי יתן מותי אני תחתך מה אענה ומה אומר כי אזכרה יום המר והנמהר שקבל המיח' בספ"י וקרא אותי לקרות שיר השירים וכשהגיע לפסוק בחור כארזים ויתן את קולו בבכי צעק בקול מר היאמן כי יסופר שאשכח צרה כזאת תשכח ימיני אם אשכחך בני אליעזר כאשר כתב הרב אבק סופרים שאנחה כזאת אין לה גבול לא שנים עשר חו' עד יום מותי. וזהו שאמר איוב גם היום מרי שחי ידי כבדה על אנחאי ופירש"י אחר כל התנחומין הללו מרי שחי במקומו עומד ידי כבדה מכת נגעי תקיפה יותר מאנחתי שאיני קובל וצועק לפי מכתי ובאמת אמרו קשה סילוקן של בחורים לפני המקום כחרבן בהמ"ק שנא' קרא עלי מועד לשבור בחורי גת דרך ה'. וזה אמרתי דזהו כו' המדרש על פסוק בכה תבכה בלילה מעשה באלמנה אחת שהיה לה בן תשחורת ומת והיתה בוכה בלילה והיה רשב"ג שומע קולה והיה בוכה על חרבן בהמ"ק ופירש הרב מהראנ"ח שמאחר שהן שוין מיתת בחורים עם חרבן בהמ"ק לכך כשהיה שומע קול בכייתה היה בוכה על חרבן בהמ"ק. כל העם הנמצאים בעת ההיא יעידון יגידון על עוצם התלהבותו והוידוי שהתודה לפני י' אנשים מי שמע כזאת מי ראה כאלה כאשר ראיתי להמפ' שכתבו. והרב אליהו כהן זלה"ה בס' מדרש אליהו שהיה מפרש כו' מאמר אמ"ר יאודה אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נח"ר ליוצרו גדל בש"ע ונפטר בש"ט מן העולם ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו דאין הכי' כפשטה אלא ר' יאודה אשמועינן חידושא ומדבר על ב' אנשים הא' גדל בש"ט מי שעמלו בתורה והב' נפטר בש"ט מן העולם עליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות הוא יותר טוב מאותו צדיק מיום הולדו. את זה רמזתי בנשאי מקדם ירך המשכן רצונו לומר מי שהוא קרוב למשכן על דרך עובר ירך אמי והמשכן כינוי לצדיק הכונה שהקרוב יחנו צפונה לא יאות לו להספיד וליתן את קולו בבכי כלל וע"ז מתמה ופקודת הכונה כשיארע דבר רע ומר כזה שמת בחור ולא מיתת עצמו שנהרג ע"י אחרים וכידוע דמילת פקידה לא נאמרה אלא במלחמה שהוא הרוג ויפקדו מעבדי דוד וכיוצא מה יעשה לבכות עליו ולהספידו ויהי כמשיב משמרת בני "מררי" הכו' חברת המקונניםכמ"ש משמרות כהונה ולויה ה"נ ז"א משמרת בני מרר"י אנשים מרים היודעים להספיד כראוי הלא תראה קרשי המשכן כשנחרב קראו למקוננות וכו'. וסילוקן של בחורים דכוותה שקולים הם ויבואו גם שניהם:

חזרתי ואמרתי ופקודת משמרת בני מררי הכונה שמכאן ואילך יפקד זאת המשמרה של בני מרר"י ובילע המות לנצח הא כיצד בבנין בהמ"ק. וז"א קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו שיבנה בב"א בעגלא ובז"ק כיר"א:

תוכן העניינים

איש אמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה