איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר
דרוש ה להספד
ממורי הרב בעהמ"ח ס' בני בנימין זלה"ה:
והנושא בא. קדש הם את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח נחוח לה'. קדש הם את דמם תזרוק על המזבח ואת הלבם תקטיר אשה לריח נחוח לה'. קדש הם את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח נחוח לה':
גרסינן התם בפ"ק דברכות לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני ר"ל ור"י חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ביום ואני חצות לילה אקום להודות לך ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה לא חסיד אני שכל מלכי מ"ו יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדש"ו כדי לטהר אשה לבעלה עכ"ל:
הלא מראש כל דברי הוא דידוע הדבר דסילוק הצדיקים הוא לכפרה וכמ"ש רז"ל בכמה מקומות ואעפ"כ קשה לפני הקב"ה יותר מחרבן ב"ה וכמ"ש רז"ל קשה סילוקן של צדיקים לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר ב' ומחרבן ב"ה דאילו בתוכחות כתיב והפלא את וכו' ובחורבן ב"ה כתי' ותרד פלאים ואלו בצדיקים כתיב לכן הנני יוסיף להפליא את העם הפלא ופלא וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתר ע"כ והרב החסיד פי' הכונה שתמהו רז"ל כיון שמיתת הצדיקים מכפרת למה עשה ה' ככה להביא תוכחות על ישראל ולהחריב ב"ה היה לו ליטול צדיק א' ולכפר עליהם לזה תי' דקשה לפני הקב"ה סילו' של צדיקים יותר ממאה תוכחות ומחרבן ב"ה ובחר הרע במעוטו וכיון שלא הספיק גם זה לקח גם הצדיקים וזה נלע"ד כונת המקונן זקנים משער שבתו וכו' נפלה עטרת ראשינו וכו' על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם וכו' אתה ה' לעולם תשב. וכו' השבינו ה' אליך ונשובה וכו'. ונקדים עוד פי' המפרשים באלו הפסוקים על סילוק הצדיקים ועל חרבן ב"ה אבל אני אפרשם באופן אחר מדבריהם וגם נקדים שהחכמים והצדיקים נקראים עיני העדה וזה הוא לע"ד כונת הפסוק זקנים משער שבתו דהיינו שמתו הצדיקים אחר שנפלה עטרת ראשינו ונחרב ב"ה וע"ז דהיינו חרבן ב"ה היה דוה לבנו לבד מפני שהיו אומרים שכבר יש צדיקים שהם מרכבה לשכינה ויגינו עלינו וע"י יהיה השראת שכינה בישראל כמ"ש המפרשים אבל על אלה דהיינו סילוק הצדיקים חשכו עינינו דהיינו שנסמו עיני העדה זאת רעה חולה ומפרש ואזיל למה אני בוכה יותר על סי' הצדיקים מפני שעל הר ציון ששמם ונחרב ב"ה עדין היינו מתנחמים שאתה ה' לעולם תשב וע"י הצדיקי' יהיה השראת שכינה וכמ"ש אבל עכשיו שנסתלקו הצדיקים ואין לנו מגן אינו ראוי לנו כי אם לשוב כתשו' ולבכות לפניך ולומר השבינו ה' אליך ונשובה וכו' אבל להבין סוף המאמר שאומר וכ"כ למה וכו' כתב הרב הנז' שהכונה בהקדים מאמר רז"ל במס' מ"ק דר"ל אספדה לההוא צ"מ ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבא וכו' ופי' הרב בב' אופנים האחד בהקדים מ"ש הר"ן שפירא ז"ל על פסוק ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען וקשה דלמה נקט הסי' הפר ואח"כ הסי' הכללי היה לו לומר להפך ופי' הוא ז"ל הכונה באורך וחוץ מדברי הרב אפשר לומר שארץ כנען דנקט קרא לאו לסי' נקטיה אלא מפני שר"ל שהארץ עדין היתה בחזקת כנען ולא זכה בה אברהם עדין לכן הוכרח לקנות קבר מאת בני חת אעפ"י שהשי"ת הבטיח לו לתת לו את הארץ וכמ"ש רז"ל על פסוק והכנעני אזי בארץ אבל הרב ז"ל מפרש דהצדיק שהוא בא"י נותן שפע בכל העולם בזכותו מפני שהוא כמו הלב שנותן חיות לכל הגוף וכן כשמת ב"מ צדיק בא"י ניכר החסרון בכל העולם ולכן אמר שאעפ"י סותמת שרה בקרית ארבע וכו' ניכר החסרון בכל ארץ כנען ובזה פי' המאמר שאמר ר"ל ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבא להגדיל המספד שניכר החסרון בכל העולם ובזה שמעתי משם המפרשים כונת הפסוק הצדיק אבד ואין איש שם על לב ר"ל שאין איש ר"ל זה הצדיק שנאבד היה על לב דהיינו א"י שניכר החסרון לכל העולם ובאופן אחר אפשר לפרש זה הפסוק דרך הלציי בהקדים מה שאמרו רז"ל כל המתעצל בהספדו של ת"ח ראוי לקוברו בחייו ע"כ וכתבו המפרשים הכונה שהספד הוא בכח הכרח לצדיק כדי שלא יחזור לבא בגלגול כדי שיספדוהו וזה שנתעצל מפני שחושב בלאו הכי הוא בא לזה מדה כנגד מדה ראוי לקוברו בחייו וזה הוא הכונה אחים לי בהספדא דהתם קאימנא ולא אבא בגלגול וזה נר' לע"ד כונת הפסיק הצדיק אבד ואנשי חסד נאספים להספידו ואין איש שם על לב לבא להספידו באומרו דמה יועיל למת לבכות עליו ואין מבין דמפני הרעה שאנחנו עושים בעצמנו לבכות ולספוד עליו נאסף הצדי' לבית מנוחתו ולא יצטרך לבא בגלגול וכמ"ש הר"ן שפירא ז"ל וגם אפשר ג"כ רמז הפסוק הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים ובהקדים עוד דא"י גבוה מכל הארצות ולזה נתכון דע"ה להגדיל המספד דהרי על במותך שהיא א"י גבוה מכל הארצות חלל אפי' צדיק א' כבר הוא רע ומר שנוגע הצרה לכל הארצות ומכ"ש איך נפלו גבורים שבודאי שיש להצטער יותר ויותר ובאופן אחר פי' הרב כונת המאמר הנז' בהקדים חקירת המפרשים על שני מאמרים הסותרים זה את זה שא' אומר וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה נולד צדיק אחר ובמאמר אחר אמרו חכם שמת אין לנו תמורתו ומתרצים ב' תי' הא' הוא שנולד במקום אחר והב' שהוא קטן עדין וביני ביני אנחנו חסרנו החכמה ובזה מפרש הרב כונת הפסוק והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה שאמרו רז"ל בסוטה שהשי"ת אומרו על הצדיקים אלא שרצה לרמוז הב' תי' הנז' וזה הוא כונת ר"ל בהספדו לההוא צ"מ שרצה לרמוז הב' תי' האלו וזה הוא כונת המאמר שאומר וכ"כ למה ר"ל למה אתה אומר שקשה כ"כ סי' הצדיקים והרי וזרח השמש ובא השמש וכו' ומתרץ ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר לרמוז הב' תי' הנ"ל ולע"ד יובן בהקדים חקירת המפרשים שכבר ידוע שחייב כל אחד מישראל להשלים כל התרי"ג מצות בשלימות שהם כנגד אבריו וגידיו וזה דבר דלא אפשר דלא יקיים איש אחד מישראל כל המצות בשלימות מפני כמה מצות דלא יבא לידם לקיים ובזה תי' ג' תי' דהיינו ע"י השלום ואחדות שנחשבים כגוף אחד ובכללות אומה ישראלית ויקיימו אותם או ע"י עסק התורה שנחשב להם למעשה כמ"ש רז"ל זאת תורת העולה כל העוסק בתור עולה כאלו הקריב עולה וכו' או ע"י מחשבה טובה שנחשב למעשה כשמקיים כל מצוה הבאה לידו ומצפה מתי יבוא לידו לקיים אז נחשבים לו למעשה. ונקדים עוד שכל חכם מישראל קבל חלקו מסני וגם ככר ידוע שבא"י יש מצות יתרות וגם כבר ידוע שאויר א"י מחכים ומסוגל לחכמה. נמצא מכל זה שמיתת צדיק א' בא"י יש להצטער הרבה מאד על חסרון החכמה אשר קבל מסני שזה ודאי אין לנו תמורתו וזה הוא כונת המאמר חכם שמת אין לנו תמורתו לרמוז על החכמה של זה לא יש לנו תמורתו וגם על קיום המצות שהיה עושה בא"י וכל ישראל צריכים לשלמות נפשם לזה ולכן ניכר החסרון לכל העולם ואפי' שנולד אחר כמ"ש וזרח השמש וכו' מ"מ החסרון לא יוכל להמנות וזה הוא כונת ר"ל שרצה להגדיל הוא המספד וזה הוא כונת המאמר שמקשה וכ"כ למה ותי' וכו' וכוונת הפסוק וכמ"ש הרב ז"ל:
ובזה שכתבנו שע"י האחדות בכללות מקיימים התרי"ג מצות. ראיתי להרב הנז' בס' שארית יעקב שפי' הפסוקים שבפ' קרח שאמר קרח כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' וישמע משה ויפול על פניו שהכונה שהם היו רוצים לומר שצריך כל א' לקיים המצות בפרטות מפני שלא היו רוצים להודות שכגוף א' נחשבים ולכן היו רוצים גם כהונה לקיים מצות כהונה בפרטות אבל כשאמרו כי כל העדה כולם קדושים וכו' ואמרו רז"ל שר"ל כולם שמעו בהר סני אנכי ה' אלד'יך אז וישמע משה ויפול על פניו שנצטער לראות איך תופסים החבל בשני ראשים דאם רוצים שכולם שמעו בהר סני היינו מפני שהם מודים שכולם נחשבים כגוף א' ולכן דיבר עמהם בלשון יחיד ואינו כמו שאמר משה לי ציותה ולא להם וא"כ למה מבקשים מצית כהונה כיון שבלא"ה יש להם חלק במה שמקיימים הכהנים דכיון דגוף א' נחשבים והז"ל תרי דסתרן אבל לע"ד כדי להבין מה היה כונתם לומר ששמעו מהר סני או לא שמעו יובן בהקדים מה שאמרו רז"ל שכשעשו ישראל את העגל אמר משה לפני הקב"ה לי צויתה ולא להם כדי להצילם ולכן חשב קרח בדעתו שמפני זה היה משה מתנשא עליהם לומר שהתורה ניתנה לו לבדו ולא להם והם לא יוכלו להחפשו מפני שיש להם בידם עון העגל וצריך שיודו לו בזה כדי להנצל מעון העגל וכמ"ש לכן בא קרח מצד אחר להציל את ישראל מעון העגל ולא יהיה כדבר משה שאמר לי ציותה ולא להם והוא בהקדים מ"ש רז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה ולא היה ראוי דוד לאותו מעשה אלא להורות שאם חטא ציבור אומרים לו כלך אצל ציבור ואם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ופי' המפרשים הכונה שלא היו ראוים לעון ע"ז אלא לעון זנות וכן דוד לא היה ראוי לעון זנות אלא לעון ע"ז אלא ודאי שלא היה הדבר מצד יצרם הרע אלא להורות תשובה לציבור וליחיד. עוד נקדים מ"ש ה' ר' בחיי על התורה שההפרש שיש בין קדוש לקדש הוא הוי"ה שהיא מאותיות שם הוי"ה שזה האות מפריד בין קדש המזומן לזנות ובין קדוש לה' וזה הוא כונת קרח שאמר כי כל העדה כולם קדושים כולם שמעו בסני אנכי ה' אלד'יך ואין אנו צריכים לטעותך שאמרת לי ציותה ולא להם מפני שכל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ר"ל שאינם מזומנים לזנות כי יש להם הוי"ה מאותיות השם בתוכם ומעיד איך לא חטאו בזנות וכיון שנצולו מזנות בשביל עון ע"ז אין להם אשמה כי לא היה ראוי להם זה המעשה ודאי שלא עשו אלא להורות התשובה לציבור וכמ"ש ובזה יובן לע"ד מאמר אחד תמוה וז"ל כשראה דוד שאמר קרח כי כל העדה כולם קדושים נטל הכנור והתחיל לנגן ארוממך ה' כי דלתני ולא שמחת אובי לי ע"כ וכמ"ש יובן שהטענה שאמר קרח להציל את ישראל מעון ע"ז היא הטענה בעצמה להנצל דוד מעון ב"ש:
ובאופן אחר כתב הרב הנז' להבין כונת המאמר שאמר וכ"כ למה וכו' והוא בהקדים מאי דאמרינן במס' מגילה מכאן סמכו דבי רבי שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מ"מ ק"ו מעבודה ופריך ועבודה חמיר והא כתי' עתה באתי וכו' לא ק' הא דרבים וכו' ופריך ות"ת דיחוד קיל והא תנן וכו' כבוד תורה קאמרת וכו' נמצא דכבוד תורה דלאחר מיתה חמיר ובזה מתרץ הרב הנז' קושית הרב שלמה אלגאזי על הרי"ף על מה שחי' הרי"ף על מה שהקשו המפרשים דבמכות אמרינן אמר רבא כמה טפשאי שאר אנסי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבא ואלו בקידושין איבעיא להו מהו לעמוד בפני ס"ת ק"ו מלומדיה מפני לומדיה עומדים מפניה לא. כ"ש ותי' הרי"ף דבמכות איירי בשעה שלומדין ומחדשין חי' התורה עדיפי מס"ת. והק' לו הר"ש אלגזי ז"ל מלשון הרא"ש במ"ק על מאי דאמרי' דקורעין על ס"ת שנשרף ובעי מנ"ל ומשני דכתי' ולא קרעו בגדיהם מכלל דבעי לקרוע וכתב הרא"ש דכיון דילפינן מקרא עיקר הקריעה הא דאין מאחין ילפינן מכ"ש דלומדיה דעל לומדיה אין מאחין כ"ש עליה. ובתר הכי קאמר אבל עיקר הקריעה לא ילפינן מלומדיה כדאמרינן במכות כמה טפשאי וכו' ואם כדברי הרי"ף דבמכות איירי בשעה שלומדין הדרא קו' לדוכתה דנילף עיקר הקריעה מלומדיה דהוי לאחר מיתה שאין לומדין דאז ס"ת עדיף והרב החסיד מתרץ דכבוד תורה דלאחר מיתה חמיר ועדיף מס"ת ושפיר קאמר הרא"ש דלא ילפינן מלומדיה עיקר הקריעה כיון דהוי כבוד תורה דלאחר מיתה דחמיר ועדיף מעבודה כדאמרינן במגילה אלא דהן אמת דלשון הרא"ש קשה טובא דקשיא רישא לסיפא וכבר דשו בו רבים וכבר נדחקו בו הרבה וגם אני אענה חלקי לכאורה לומר דכונת הרא"ש הוא כך דס"ל כמ"ש הר"ן דלעולם ס"ת עדיף וכמ"ש בקידו' אלא שרבא במכות קרא אותם טפשאי להני אינשי מפני שאין לנו ילפותא למקם מיקמי ס"ת אלא מכח ק"ו מלומדיה וכיון דהם לא קיימי מפני לומדיה מהיכן בא להם החיוב בס"ת וגם הרא"ש ס"ל דאין לנו ילפותא לקרוע על לומדיה אלא אחת דילפינן עיקר הקריעה מקרא דלא קרעו דמשמע דבעו לקרוע א"כ מסתמא נמי גם הקריעה דעשה אלישע על אליהו היה על צד החיוב כיון שמצינו שיש חיוב בקריעה על ס"ת אבל אם לא היה הילפותא על עיקר הקריעה לא ילפינן מלומדיה דדילמא אלישע לכבוד התורה הוא דעביד הכי ולא מצד החיוב וכמו שמצינו בר' עקיבא ששרט על כשרו ואינו מצד החיוב ואחר שמצאנו בפי' שיש חיוב בקריעה על ס"ת ידענו שגם אלישע מצד החיוב עשה וזה הוא שכתב שם הרא"ש דכיון דילפינן עיקר הקריעה מקרא הא דאין מאחין ילפינן מכ"ש מלומדיה אבל עיקר הקריעה לא ילפינן מלומדיה משום דאי לאו דהוי חיוב קריעה מפורש בס"ת לא הוה ידעינן עיקר חיוב לא בלומדיה ולא בס"ת ומ"ש הרא"ש כדאמרינן במכות הכונה הוא לדוגמא בעלמא כמו שקרא אותם טפשים מפני שאם הם אינן עומדין מפני לומדיה מהיכן בא להם החיוב בס"ת גם בכאן הוא כך שאם אין לנו הילפותא בס"ת מהיכן יבא החיוב בקריעה לא בלומדיה ולא בת"ת והרב פרשת דרכים פי' בזה כונת הפסוקים טבעו בארץ שעריה איבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה' ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם ע"כ ולמ"ד חוץ מדרכינו יובן באופן אחר והוא כמ"ש הרב החסיד בס' שארית יעקב לפרש המשך הפסוקים נשקד עול טבעי בידו וכו' סלה כל אברי ה' בקרבי וכו' עולליה הלכו שבי לפני צר וכו' ויצא מן בת ציון כל הדרה וכו' ע"כ ופי' הרב הכונה במ"ש חכמי אשכנז דמאחר דישראל חשיבי שומרי שכר על התורה שנתן הקב"ה להם לעובדה ולשומרה והקב"ה כביכול ניתן עמה בשעת נתינת התורה למלאכתם כמ"ש רז"ל בפ' תרומה ויקחו לי תרומה ומן הדין כל שבעליו עמו פטור אכן אין זה רק בשגגות וזדונות אכן בפשיעה חייב אף אם בעליו עמו דהו"ל מזיק בידים ובזה פי' כונת הפסוקי' דר"ל מחמת דנשקד עול פשעי בידו זה היה סיבה דסילה כל אברי אפי' כי ה' בקרבי וכיון שה' בקרבי והיה שאול עמי מן הראוי שלא יענשו כי בעליו עמו לא ישלם אבל כיון דהוו להו פשעים נתחייבו ועוד שעולליה הלכו שבי לפני צר ונתבטלו תינוקות של בית רבן וע"י זה ויצא מן בת ציון כל הדרה היא השכינה דכל עצמו דהיה עמהם היה בשביל התורה וכיון דאין תורה נסתלקה שכינה ונמצאו מתחייבים אלו ת"ד ז"ל. והן אמת דיש לעמוד בדבריהם שכתבו בפשיטות דבפשיעה בבעלי' חייב ואילו אנן קי"ל להלכה דפטור מ"מ דברי הרב אלו מתקיימים בסוף הפסוק שאומר ויצא מן בת ציון כל הדרה דהיינו שנסתלקה השכינה ובזה נתחייבו וכמ"ש הרב ובזה נבא לכונת הפסוקים הנ"ל דהיינו שאומר הנביא טבעו בארץ שעריה וכו' שנחרב הבית וגם מלכה ושריה בגוים דהיינו הצדיקים וכל זה היה מפני שאין תורה ונסתלקה השכינה והראיה שנסתלקה השכינה דגם נביאיה לא מצאו חזון מה' מפני שנסתלקה שכינה ולכן נתחייבו כיון שאין בעליו עמו וכמ"ש לעיל שכונת רבא שקראם טפשים להני אנשי דעושים כבוד לס"ת ואינם עושים כבוד לת"ח מפני שכבוד תורה הוא לעשות כבוד לת"ח שבתורה כתוב את ה' אלד'יך תירא לרבות ת"ח יובן לע"ד כונת רז"ל במה שאמרו כל המתעצל בהספדו של צדיק כאלו כופר בעיקר דכיון דאינו עושה כבוד לת"ח נמצא דלא דריש את ה' אלד'יך לרבות ת"ח ונמצא בא לידי כפרות וכמ"ש במגילה דכבוד תורה דלאחר מיתה חמיר טפי מפרש ה' החסיד כונת המאמר הנ"ל שאמר וכ"כ למה שהכונה שבעל המאמר הקשה דכיון דקי"ל דעבודה חמיר מת"ת דיחיד מה כל החרדה הזאת לומר דקשה סילוקן של צדיקים יותר מחרבן ב"ה ומתרץ לה ואבדה חכמת חכמיו וכו' דהיינו לאחר מיחה וכבוד תורה דלאחר מיתה חמיר טפי ולהבין הדמיון מיתת הצדיקים לחרבן ב"ה וכן במה שאמרו רז"ל כל הקובר אשתו ראשונה כאלו נחרב ב"ה בימיו מפרש הרב טירת כסף שהכונה שכמו שחרבן ב"ה אינו נשכח שבכל יום ניכר החסרון כן אלו הדברים בכל יום ניכר החסרון ולכן אמר יעקב וקשה עלי מיתתה של רחל מכל הצרות שבעולם ואעפ"י שרחל היתה אשתו שנית מ"מ כל כונתו היה בה וזה שנדחק הרב מפורש יוצא מתוך דברי ה' פ"ד בדרך האחרים שכתב שזה תלוי אם יצאו האבות מכלל ב"ן או לא יצאו דאם יצאו הרי בקדושין תליא מלתא ורחל נתקדשה קודם אבל אם לאו הרי לאה קדמה בנישואין ובזה מפרש הרב כונת הפסוקים בפ' ויחי ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בעוד כבר' לבא אפרתה ואקברה שם וכתב רש"י שאעפ"י שאני מטריח עליך להוליכני ולא כן עשיתי לאמך ופי' הכונה שיעקב נתכוון להוציא מלב יוסף שבשביל יעקב שאיחר הנדר מתה רחל ולעולם דין ישראל יש להם ורחל היא הא' ובהתר היו נשואיה וקשה על יעקב. שלא הוליכה אל מערת המכפלה ולזה אמר לו דכיון דבבואי מפדן מתה תכף רחל בכניסתנו לא"י בין תבין שלא יצאנו מדין ב"נ ואין אנו נענשים על הנדרים שאינן מכלל מצות ב"נ ולא מתה רחל אלא שהיא השניה ולאה בהתר היו נשואיה. ואני הצעיר ברגליו אעבורה לפרש הפסוק אחר שאומר ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ וכו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ע"כ ובהקדים מ"ש הרב בדרוש אחר שחטא ראובן תלוי אם יצאו מכלל ב"נ או לא יצאו דאם לא יצאו חטא ראובן ואם יצאו לא חטא ראובן ואם חטא ראובן אסורה לו ואם לא חטא ראובן מותרת לו וזה שאומר ועתה שנתברר לך שלא יצאנו מכלל ב"נ יתבאר לך ג"כ שחטא ראובן ונטלה הבכורה ממנו ונתנה לך ומנשה ואפרים יטלו ב' חלקים כדין בכור ובזה יובן לע"ד מאמר רז"ל כי עלית משכבי אביך יצועי עלה אמר לו יעקב איני מקרבך ואיני מרחקך עד שיבא משה שכתוב בו ומשה עלה אל האלד'ים מה שדעתו לעשות כך יעשה כיון שבא משה התחיל לקרבו שנא' יאי ראובן ואל ימות ע"כ ונקדים עוד מ"ש הרב החסיד שמשה שנעשה שליט מהשי"ת למצרים הורה להלכה שדין ישראל יש להם דאל"כ אין שליח לגוי וזה הוא כונת המאמר שיעקב ספוקי מספקא ליה והניחו למשה כיון שבא משה ועשה מעשה כדין ישראל אז התחיל לקרבו ובמ"ש ויכוח יעקב עם יוסף יובן לע"ד מאמר תמוה מס' זית רענן ועשית עמדי חסד אל תקרי עמדי אלא עם דוד דאעפ"י דתיבת עמדי היינו ממש עם דוד אבל צריך להבין מאי שיאטיה דדוד עם מה שאומר לו לעשות חסד עמו להוליכו למערת המכפלה אבל יובן עם מ"ש ועוד נקדים מ"ש הרב פ"ד על מאמר רז"ל רגזו ואל תחטאו וכו' אמר דוד לפני הקב"ה עד מתי אתם אומרים לא מפסול משפחה הוא לא מרות המואביה הוא אמרו בלבכם על משכבבכם אף אתם לא באתם משתי אחיות ראו עיקרכם ודומו סלה ואף תמר שלקחה יאודה זקנכם לא מפסול משפחה הוא ע"כ ופי' הרב הכונה שדוד רצה להוכיח לבני דורו שהיו רוצים לפוסלו דלא יבוא עמוני ונקבות בכלל והוא מוכיח שאינו כן והראיה שרות שנשאת יצאו בנים צדיקים וחסידים מוכרח שמאת ה' היתה זאת והזוג עולה יפה וכשר אני דאלת"ה ותאמרו שלא יש ראיה מהבנים יעקב שנשא שתי אחיות נאמר שהיה איסור בדבר ח"ו אלא ודאי צ"ל כיון שיצאו מהם צדיקים וחסידים מוכרח שמאת ה' היתה זאת והזוג עולה יפה א"כ גם אני כן וא"ת שיעקב יצאו מכלל ב"נ ורחל ילאה נתגיירו וכקטן שנולד דמי ולא יש אחוה אין הדבר כן שהרי תמר שנשאת ליהודה אם נאמר שלא יצאו מכלל ב"נ שפיר שער ואונן לא קנו שב"נ אינו קונה שלא כדרכה ומותרת היתה ליהודה אלא אם אמרת שיצאו מכלל ב"נ אסורה היתה לו זת"ד ז"ל וזה נראה לע"ד כונת יעקב שאמר ליוסף ועשית עמדי חסד אל תקרי עמדי אלא עם דוד הכונה שמלבד החסד שתעשה עמי להסיר העינא ולהסכים עמי שלא מתה רחל בשביל איחור הנדר כיון שלא יצאנו מכלל ב"נ עוד תעשה חסד עם דוד שיכול להוכיח לבני דורו שכשר הוא לבוא בקהל וכמ"ש:
או יאמר באופן אחר בהקדים מ"ש אבא מארי ז"ל בפי' כי' הפסוקים של ויכוח מיכל עם דוד שאמרה לו מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום וכו' כהגלות נגלות אחד הריקים ויאמר דוד וכו' לפני ה' אשר בחר בי מאביך וכו' ושחקתי לפניו וכו' ע"כ ואמרו רז"ל שאמרה לו בית אבי לא היו עושים כן והוא השיב לה בית אביך היו מכבדים את עצמם וכתב הוא זיל דהכונה בהקדים מה דפליגי הרמב"ם והרא"ש על זקן ואינו לפי כבודו דפטור להשיב אבידה אם רצה להחמיר על עצמו ולהשיב דהרמב"ם כתב דיחזיר ותע"ב והרא"ש כתב דאינו רשאי להבזות תורתו והנה בית שאול ס"ל כהרא"ש דאסור ולכן אפי' במקום מצוה לא היו רוצים לבזות את עצמם אבל דוד ס"ל כהרמב"ם דלכבוד שמים מותר לכן אמר ושחקתי לפניו וכו' ובכאן יעקב שאמר ליוסף אעפ"י שהוא מלך שהוא בעצמו יוליכנו למערת המכפלה ושמא יאמר יוסף שהלכה הוא כהרא"ש דאינו יכול למחול על כבודו אפי' במקום מצוה ויעקב אמר לו שהלכה הוא כהרמב"ם ובמקום מצוה יכול למחול על כבודו ולכן אמר לי ועשית עמדי חסד אל תקרי עמדי אלא עם דוד להורות דמלבד החסד שעושה עמו ג"כ עושה חסד עם דוד שגם הוא הסכים להלכה כהרמב"ם וכמ"ש. ובכן נבא למאמר הנצב פתח השער דבמאי פליגי וכתב ה' שארית יעקב דפליגי בזה והוא עפ"י תשו' הרב בית יעקב ז"ל דמחלק בן צנעה לפרהסיא חד ס"ל דוד דוקא קאמר דהיה משבח עצמו במה שהיה עושה בצנעה בתוך ביתו וחד ס"ל אפי' בפרהסיא אבל לע"ד נר' כמ"ש המפרשים שהצדיקים נתפסים בעון הדור ויש הפרש בין צדיק שהוא טוב לשמים לבד ובין צדיק שהוא טוב לשמים ולבריות ולכן חד ס"ל דהתפלל דוד מפני שהיה חסיד לשמים ולכן התפלל וחד ס"ל דאפי' שהיה טוב לשמים ולבריות אפ"ה התפלל שלא יתפס בעידן ריתחא כמו המאורע הזה שאנחנו עסוקים בהספדו שהיה טוב לשמים ולבריות שבעו"ה נתפס בעון הדור שצריך לבכות עליו ולהשתדל לתת נחת רוח לנשמתו שבזה יסלק חרון אפו מעל כל עמו ישראל ועפ"י האמור לעיל דחטא ראובן היה תלוי אם היה להם דין ב"נ אז אנוסת אביו ומפותת אביו אסורה לבנו אבל אם היה להם דין ישראל לא חטא מפני כי אנוסת אביו ומפותת אביו מותרת לבנו ועפ"ז נר' כונת המסרה כי עלית משכבי אביך מטרף בני עלית עלית למרום ע"כ ועיין להרב פני דוד בפ' ויחי מ"ש ועפ"י דרכו אפשר שיובן עם האמור לעיל שגם יעקב היה מסופק בדבר והניחו עד משה כמ"ש רז"ל אני איני מקרבך ואיני מרחיקך וכו' שהכונה שאומרת המסרה כי עלית משכבי אביך אפ"ה לא חטאת בזה מפני שדין ישראל יש לכם ואנוסת אביו ומפותת אביו מותרת לבנו והראיה לזה שמטרף בני עלית שאחיך היו רוצים להרוג את יוסף לפי סברתם שדין ישראל יש להם ואתה הצלתו מידם ש"מ דיחיד ורבים הלכה כרבים דדין ישראל יש לכם זאת ועוד אחרת עלית למרום משה עלה למרום אז נתברר הדבר שדין ישראל יש לכם וכמ"ש:
או יאמר באופן אחר מאמר הנז"ל ועשית עמדי חסד ואמת אל תקרי עמדי אלא עם דוד כמ"ש הרב פני דוד שם פ' ויחי משם חידושי הגרשוני דטעם דנשאר יעקב בחיים ומקיש הוא לזרעו כמ"ש רז"ל להורות שנקרא אל ולא חטא בשתי אחיות וכו' ואמרו בירוש' על ארונות שבחו מח"ל לארץ דקרי בהו וכו' וכפי זה דיעקב אע"ה לא חטא בשתי אחיות ולא מת אתי שפיר דלא שייך ביה מ"ש בירוש' זת"ד וכבר ידוע שיעקב נתן לדוד כ"ח שנים ואם ח"ו יוסף לא יוליך לאביו לארץ יאמרו דהטעם מפני דחטא בשתי אחיות ושייך ביה קרא דכתי' ותבואו ח"ו ומינה דהשנים שלו נפגמו ולא יועילו לדוד אבל בעשות לו החסד לקוברו בא"י מודיע לכל העולם שלא חטא והוא בחיים ולא שייך ביה קרא דכתיב והשנים שלו לא נפגמו ונמצא עושה חסד עם דוד כאמור ועם האמור לעיל משם המפרשים דלא היו ישראל ראוים לאותו העון דר"ל דלאותו לא היו ראוים אבל לעון אחר אין מפני שנוהג שבעולם מי שהוא בצרה וביסורין יבא לחטוא בע"ז כדכתי' והיה כי ירעב וכו' אבל מי שיש לו כל טוב אפילו שיבא לחטוא יחטא בג"ע ולא בע"ז כדכתי' וישמן ישרון וכו' דעפ"ז נר' שיובן מאמר רז"ל בנים גדלתי ורוממתי במן והם פשעו בי בעגל ע"כ דהכונה כיון שלא היו ישראל בצרה ויסורין דאפי' כדי לאכול היה יורד להם המן איך יתכן שיבואו לפסוע בעגל זה תימה ופשוט:
או נאמר באופן אחר מאמר הנ"ל ועשית עמדי חסד ואמת אל תקרי עמדי אלא עם דוד בהקדים מ"ש הרב שמע יעקב בפ' ויחי דבענין הקבורה היה מקום לחשש שיוסף לא ירצה לעשותו מפני האיסור ותבאו ותטמאו את ארצי וכו' ויוסף היה סבור שאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך על כן הוצרך יעקב להודיע כי לא יתפוש כשטה זו בענין זה יען איכא הכא דינא דגרמי דבעבורו ירד למצרים וכו' ויוסף השיבו אנכי אעשה כדבריך דבלא זה איכא היתרא ממ"ש הרב משפטי שמואל סי' ק"ב דמצד הדין הלכה היא דמוטב שיחטא בשביל שיזכה חברו אלא דאין מורים כן וכו' יעש"ב ועפ"י דרכו יובן לע"ד ג"כ המאמר הנ"ל וגם כבר אמרנו מ"ש רז"ל שלא היה ראוי דוד לאותו העון אלא שאם יחטא יחיד וכו' וצריך לומר שדוד תפס השיטה כדברי הרב משפטי שמואל שהלכה כן לכן אמר יעקב ליוסף ועשית עמדי חסד שבזה שתעשה מעשה שאומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך תעשה חסד עם דוד ג"כ שהוא תפס השיטה כך וכמ"ש ודו"ק: