איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר
דרוש ג לשבת תשובה
ממורי הרב בעהמ"ח ס' בני בנימין זלה"ה:
למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל:
במדרש רבא פ' תצוה וזה הדבר הה"ד קחו עמכם דברים זה ש"ה ארחץ בנקיון כפי וכו' לשמוע בקול תודה לפי שישר' אומרים הנשיאי' חוטאים ומביאין קרבן ומתכפר להם אבל אנו עניים ואין לנו להביא קרבנות ת"ל קחו עמכם דברים ואני מוחל לכם ואין דברים אלא דברי תורה שנא' אלה הדברים אשר דבר משה אמרו לו אין אנו יודעים אמר להם הקב"ה בכו והתפללו לפני ואני מקבל עכ"ל:
ידוע הדבר ומפורסם הענין כמה גדלה מעלתם של ישראל עם הקב"ה שיש להם דין בנים וע"כ הוא מקבלם בתשובה לא כן א"ה שיש להם דין עבד ולכן לא יש להם תשו' והטעם הוא כמ"ש המפרשים הלא בספרתם שאב שמחל את כבודו כבודו מחול אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שעפ"ז נראה לע"ד לפרש דברי ר"ע שאמר בפ'. יוהכ"פ אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים ע"כ שנר' שבא להורות מע' ישראל שמקבל מהם הקב"ה התשי' שעושים לפני מלך גדול השי"ת מה שלא יש בשום אומה ולשון זאת הזכיה וזאת המעלה מפני שמלך שמחל על כבודו וכו' אבל ישר' שהוא אביהם יש להם תשו' ועפ"ז נר' ג"כ כוונת המדרש וז"ל ועשו לי מקדש אמר הקב"ה לישר' אתם בנים ואני אביכם שנ' בנים אתם לה' ואני אביבם שנ' כי הייתי לישר' לאב כבוד לבנים כשהם אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו וכמה"כ עטרת זקנים בני בנים וכו' עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם עכ"ל:
ומקשה הרב שמע יעקב ז"ל בפ' תרומה ד' מ"ט דלמה במצוה הזאת הוצרך לטעם שהם בנים והוא אביהם ואם כבנים ואם כעבדים חייבים לקיים מצות בוראם ופי' לפי דרכו עש"ב ולפקע"ד נר' לפרש עפ"י האמור ונקדים עוד שמצינו בפ' כי תשא שאמר השי"ת למשה הנה מלאכי ילך לפניך וכו' כי לא אעלה בקרבך וכו' ומשה לא נצה עד שאמר ילך נא אדני וכו' ונמצא שדוקא לישראל שיש להם דין בנים ואם יחטאו ח"ו יש להם תשו' הוא טוב להם שישכון השכינה בתוך בני ישראל שאם יחטאו ח"ו ויחזרו בתשו' יסלח לחטאתם אבל לא"ה שאין להם תשו' אינו טובה להם לשכון השכינה בתוכם שאם יחטאו יכלה אותם כרגע ר לכן הוכרח בעל המאמר במצוה הזאת ליקח טעם שהם בנים והנה ראיתי להרב הגדול בספרו הבהיר מדבר קדמות אות ב' שכתב משם הרב מוהר"ח ן' עטר ז"ל דמהברכות מוכח דישראל יש להם דין כנים ובן מברך לאביו לא כן דאם היה להם דין עבדים כלום יש עבד שנותן שלום לרבו ומדהרשנו הקב"ה לברכו מוכחא מילתא דדין בנים יש לנו ובזה פי' הרב הנ"ל פ' ועתה ישר' מה ה' אלד'יך שואל מעמך וכו' והוא דרבותינו דרשו אין ועתה אלא תשובה ודרשו ג"כ א"ת מה אלא מאה דחייב לברך מאה ברכות בכל יום דזה הוא כוונת הפסוק דהתשו' מועלת לישר' יען דיש להם דין בנים וגם הברכות היא הוכחה דדין בנים יש להם ונמצא דהא והא אחת היא התשובה והברכות יעש"ב ובערך הד' הביא משם הרב מוהר"י חאג'יז ז"ל בס' קרבן מנחה סי' קכ"ד דהבן יכיל לעשות רצון אביו אעפ"י שלא צוה כך כההיא דחייא בר דב דאפיך לאמיה ואי לאו משום למדו לשונם דבר שקר היה נכון לעשות רצון אביו אעפ"י שלא ציוה כך אמנם העבד אין לו לעבור על דברי אדונו אע"ג שרצונו יהיה כך כמעשה דאוגר כשצוהו נבוכדנצר הרשע להרוס חומת ירוש' כמ"ש באיכה רבתי וכפי דברי הרב יש לנו ללמוד שאם ישר' יש להם דין בנים יכולים לעשות סייגים וגדרים לתורה אעפ"י שלא צוה אותם כיון שעושים כדי לעשות רצון קונם אבל אם יש להם דין עבדים אינם יכולים לעשות בלי ציווי ובזה נ"ל כוונת רז"ל אמרו מ"ה לפני הקב"ה כתבת בתורה אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד ואתה נושא פנים לישראל דכתי' ישא ה' פניו אליך א"ל ואיך לא אשא נים להם שאני כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה ע"כ והמפרשי' פי' הכוונה שמ"ה היו סוברים שישראל לא יהיה להם שכר על התורה כיון שקבלוה באונס והשיב להם השי"ת כיון שעושים יותר על מה שנצטוו ש"מ שעושי' ברצון ולע"ד עם האמור ניחא שכוונת מ"ה לקטרג שכיון שחטאו לא יהיה להם תשו' שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וזה הוא שאמרו איך אתה נושא פנים לישר' לקבל התשו' מהם והשיב להם איך לא אשא פנים שיש להם דין בנים חדא שאני הרשתי אותם לברך וזה הוכחה שיש להם דין בנים ועוד שהם הוסיפו לעשות רצוני יותר ממה שנצטוו וזה ג"כ היא הוכחה שיש להם דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול ובזה אני נושא להם פנים ומקבלם בתשו' ועפ"ז יובן ג"כ לע"ד דברי רז"ל על מה אבדה ארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה בתחילה ע"כ די"ל מה חרי אף הגדול הזה בשביל שלא ברכו על התורה לאבד את הארץ יותר מכל עבירות שבידם אבל עם האמור ניחא שכל עבירות היה להם תשו' אבל כיון שלא ברכו נר' סברתם שדין עבדים יש להם ולכן לא ברכו בטענה כלום יש עבד שנותן שלום לרבו ולכן לא יש להם תשו' מדה כנגד מדה לפי סברתם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול:
והנה בזאת המעלה שיש להם לישר' עם הקב"ה שדין בנים להם מה שלא עשה כן לכל גוי מצינו ג"כ שבזה זכו ישר' לתורה שאפי' שמ"ה היו אומרים תנה הודך על השמים והם היו רוצים לזכות בתורה מדין דינא דבר מצרא וכיון שיש לנו דין בנים בטלה טענתם שלגבי הבן לא נאמר דין זה דבן המצר ובזה נלפע"ד כוונת התנא שאמר במס' אבות חביבים ישר' שנקראו בנים למקום שע"י זה חביבים ישר' שניתן להם כלי חמדה דהיינו התורה וגם מצינו עוד שע"י זה זכו ישר' ג"כ במתנת הארץ כמ"ש הרב הגדול הנז"ל בספר ראש דוד שאם ישר' לא יש להם דין בנים לא יזכו במתנת הארץ דהכותב נכסיו לעבדו אם שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה וכמ"ש מוהר"ש אלגאזי ששייר ארץ מצרים דגזר אומר לא תוסיפו לראותם וכו' דעפ"ז נר' כוונת הפסוק והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי וכו' וכבר ידוע ג"כ שבזמן שאין עושים רצונו של מקום ואינם עושים תשו' הם נקראים עבדים וזה נלע"ד כונת הפסוק כי גרים ותושבים אתם עמדי ר"ל אם תעשו רצוני ותקראו בנים תזכו בארץ ואז תהיו תושבים ואם לאו ח"ו שלא תעשו רצוני ואז לא תהיו בנים אלא אתם תהיו עבדים וא"כ ח"ו תחשבו גרים בארץ וגם עם האמור יובן כוונת יהושע שאמר לישראל כסבורים אתם ליכנש לארץ ערלים ונקדים עוד מיש המפרשים שעל ידי המילה הוא שיש להם דין בנים ואז הם זוכים במתנת הארץ ומפ"ז אמר להם כסבורים וכו' עוד מצינו הוראה אחרת דיש לנו דין בנים והוא מ"ש הרב הנז"ל בספרו פ"ע ח"ב בד' ט"ו על הא דאמר ר' אבהו אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרן ישר' א"ל בכי תשא ופי' רש"י אם באתה לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה ופי' הכוונה דכדי שתבא הגאולה צריך תשובה והתשובה אינה מקובלת אלא א"כ יש לנו דין בנים ומהצדקה מורה שיש לנו דין בנים והתשו' מקובלת וזה הוא כוונת הכתוב ציון במשפע תפדה ושביה בצדקה כלומר השבים בתשו' יתקבלו בצדקה דמהצדקה ניכר שיש לנו דין בנים ותתקבל התשו' זת"ד יבזה נלע"ד כוונת הפסוק במזמור ק"ו אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת זכרני ה' ברצין עמך פקדני בישועתך שהכוונה אשרי מי ששומע המשפט להורות שיש לנו דין בנים ואיך יהיה זה ע"י שעושה צדקה בכל עת דיקא אפי' בעת שאין עושים רצונו של מקום דהיינו שיש להם עונות אפ"ה ע"י הצדקה מוכח שיש לנו דין בנים ועי"כ זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך שתתקבל התשו' ותבא הישועה ועפ"ז יובן כוונת רז"ל גדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנא' שמרו משפט ועשו צדקה וכו' ומקשים כי מהפסוק נר' שצריך שניהם משפט וצדקה ואיך דרש ר"י גדולה צדקה לבד אבל עם האמור אתי שפיר שכוונת הפסוק הוא שמרו המשפט שיש להם דין בנים ואיך יהיה דבר זה ועשו צדקה ואז תקובל התשו' וקרובה ישועתי לבא ובזה ג"כ נר' רמז הפסוק כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם וכו' דהכונה דבעשיית הצדקה שהוא משפט המורה שיש להם דין בנים בזה יזכו לכל אשר הבטיח ה' לאברהם שאפי' שיחטאו כשיחזרו בתשובה תתקבל תשו':
והנה הרב אבא מארי ז"ל בדרשותיו כ"י פי' כוונת המשנה הנז"ל אמר ר"ע אשריכם ישראל וכו' באופן אחר במ"ש רז"ל שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה בישר' אלא דוקא בע"ז ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה בישר' ובזה פי' הרב מר זקני ז"ל כוונת המאמר בילקוט הושע וז"ל אמרו ישר' לפני הקב"ה רבש"ע אם אנו עושים תשובה מי מעיד עלינו א"ל הקב"ה לרעה נעשיתי לכם שנא' וקרבתי אליכם למשפט וכו' לטובה איני נעשה לכם הוי שובה ישר' עד ה' אלד'יך ע"כ ופי' הכוונה שלזה שאלו שאם ישובו במחשבה מי מעיד עלינו שאין מי שידע מחשבות אלא הקב"ה ולזה השיב להם והוא יעיד בהם כשם שהעיד לרעה במחשבה הרי דינם כישר' וזה הוא שובה ישראל וכו' דהיינו אפי' בלב עד ה' אלד'יך דהוא היודע ואח"כ קחו עמכם דברים בפועל ובזה פי' הרב אבא מארי ז"ל כוונת המשנה שר"ל אשריכם ישראל שיש להם זאת המעלה שאעפ"י שאינו יודע שום אדם שחוזרים בתשו' כגון שאינם עושים מעשה בפועל אלא במחשבה לבד ואפ"ה יועיל לכם משום שלפני מי אתם מטהרין כלומר שאין מי שיודע שום דבר מטהרתכם ואעפ"כ מועיל לכם כיון שאביכם שבשמים יודע מחשבותיכם לטובה בלבד שנא' מקוה ישראל ה' דהייתור בא להורות אפי' על המחשבה ועפ"ז נראה לפע"ד שיובן כוונת המאמר בילקוט מלכים וז"ל לע"ל מביא הקב"ה כל א"ה ומעבירן על הגשר של גהינם וכשמגיעים שם מיד נופלין בגהינה והיו ישר' מתיראין ואומרים אפשר כאשר עשה עם אלו כן יעשה עמנו מיד אמרו לפני הקב"ה רבש"ע אנחנו עמך ונחלתך אמר הקב"ה מי מעיד לכם אמרו יבא אברהם ויעיד אמר לו מעיד אתה שהם עמי ונחלתי אמר לו אברהם והלא כבר אמרת לי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי אמר להם הקב"ה מי מעיד יותר אמרו לו יבא יצחק ויעיד קרא ליצחק אמר לי מעיד אתה שהם עמי ונחלתי אמר לו יצחק והלא כבר אמרת לי כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל אמר להם מי מעיד יותר אמרו לו יבא יעקב ויעיד קרא ליעקב אמר לו מעיד אתה שהם עמי ונחלתי אמר לו רבש"ע כבר אמרת להם לא יהיה לך אלד'ים אחרים על פני והם אמרו שמע ישר' ה' אלד'ינו ה' אחד עכ"ל:
ולכאורה הוא תמוה וצריך ביאור ויובן עפ"י מ"ש ונקדים עוד מ"ש המפרשים שהשי"ת נתחייב לירד במצרים הוא בעצמי כמ"ש דן אנכי ואעפ"י שהקב"ה הוא כהן ומצרים מלאה גלילים מ"מ כיון שישר' יש להם דין בנים כהן מטמא לבנו ועוד נקדים מ"ש הרב ראש דוד בפ' שמות והבאנו דבריו למעלה שאם ישר' לא היה להם דין בנים לא היו זוכים במתנת הארץ דהכותב נכסיו לעבדו אם שייר קרקע כל שהי' אין מתנתו מתנה וכאן שייר ארץ מצרים דכתיב לא תוסיפו וכו' ובזה יובן הכוונה של המאמר שאומר לע"נ מביא את כל א"ה ומעבירם על גשר של גהינה וכשמגיעים שם נופלין מיד בגהינם לרמוז שאפי' אותם שעשו תשובה אינו מועיל להם ונופלין כולם בגהינם וישר' מתיראים ואומרים אפשר כאשר עשה עם אלו כן יעשה עמנו מפני שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מיד אמרו לפניו רבש"ע אנחנו עמך ונחלתך ר"ל אנחנו יש לנו דין בנים ולא דמיא לשחר א"ה שאין מועיל להם התשו' אמר להם הקב"ה מי מעיד שאתם יש לכם דין בנים אמרו יבא אברהם וכו' כיון שבא אברהם ואמר לא כך אמרת וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ומשם ראיה דיש להם דין בנים וכמ"ש דאל"כ איך ירד הקב"ה למצרים ארץ מלאה גלולים אמר להם מי מעיד יותר מפני שבזה י"ל דהלכה כר"י דאמר בזמן שעושים רצונו ש"מ נקראים בנים ולא כר"מ דאמר בין שעושים רצונו ובין שאין עושים רצונו נקראים בנים לזה אמרו יבא יצחק כיון שבא יצחק אמר לו לא כך אמרת לי כי לך ולזרעך וכו' וכיון שזכו במתנת הארץ כל הזרע בין צדיקים ובין רשעים מוכח דיש להם דין בנים א"ל הקב"ה אפי' כשאינם עושים רצונו של הקב"ה מי מעיד יותר דכל זה הוא כשעושים תשו' בפועל אבל אם עשו תשו' במחשבה מי מעיד שיועיל להם לישראל אמרו לו יבא יעקב ויעיד כיון שבא יעקב ואמר לו לא כך כתבת בתורה לא יהיה לך אלד'ים אחרים על פני וזה הוא במחשבה וכמ"ש הרמב"ן והביאו החינוך דאחרים אינו אלא בלב וזה הוא שאמרו רז"ל דמחשבה דע"ז מצרפה למעשה ומינה שמעינן לכל התורה כולה אין מחשבה רעה מצטרף למעשה וה"ה למחשבה טובה שמצטרף למעשה משא"כ בא"ה ולזה סיים והם אמרו שמלו ישר' דהיינו במחשבה כמ"ש רז"ל כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם ואגב אורחין ראיתי להרב נחלת יעקב על הרא"ם בפ' ויחי על פסוק עקרו שור זה יוסף שנקרא שור כתב וז"ל ואף על גב דדוקא בא"ה הוא דמצטרף למעשה וכו' אבל בישראל לא י"ל דהיינו דוקא כשחזר ממחשבתו ונחם על הרעה אשר חשב לעשות וכו' א"כ שפיר מעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום עכ"ל ולע"ד אחר המחילה רבה מכ"ת אינו נראה כן מהש"ס בקידושין שאמרו מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה. מחשבה שאינה עושה פרי וכו' ואי קשייא איך נחשב להם למעשה י"ל דהאי אגדה דדריש עקרו שור זה יוסף ס"ל דהשבטים לא יצאו מכלל בני נח ומאן דס"ל דיצאו מכלל בני נח ודין ישראל יש להם דריש עקרו שור סנאה כמ"ש אונקלוס אבל החילוק זה שכתב הרב לחלק בין כשניחם על הדעה ובין כשלא יצא למעשה אלא שהוא לא ניחם על הרעה ניתן לאמר לע"ד במחשבה של ע"ז שאמרו רו"ל שמצרפה למעשה היינו דוקא כשלא ניחם על הרעה אבל אם ניחם על הרעה השי"ת מתנהג עמו במידת הרחמים אפי' אם יחזור ויחטא. ובזה יתיישב לע"ד מה שמקשים על הרא"ש במס' ר"ה על מ"ש שם אני ה' קודם שיחטא וכו' והקשה הרא"ש דלמה צריך למידת רחמים קודם שיחטא ותי' בתי' ב' שהוא במחשבה על ע"ז והקשו עליו דהא בסוגיא דקדושין שם אמרו ודילמא מהרהר בע"ז הוה ואם איתא להא דהרא"ש אעפ"י שהרהר בע"ז היה צריך להתנהג עמו במידת רחמים ועוד קשה מ"ש פרו מחשבתם מחשבה שיש בה פרי מצרפה למעשה דמוכח דכל שעשה מעשה נענש על המחשבה הפך דברי הרא"ש ולפי מ"ש יתיישב שהרא"ש מדבר כשנחם על הרעה ולא בשביל תשובה אלא כשנחם על מחשבה זו מצד עצמו באיזה סיבה שתהיה שאז השי"ת מתנהג עמו במידת הרחמים שלא להענישו על זאת המחשבה עד שיעשה מעשה אבל אם לא נחם מענישו אפי' בלי מעשה אבל בשאר עבירות אינו נענש על המחשבה כלל בין נחם ובין לא נחם עד שיעשה מעשה ודו"ק. והרב אבא מארי ז"ל כתב לתרץ בעד הרא"ש באופן אחר והוא כמ"ש רש"י וחנותי את אשר אחון למי שארצה וכו' והשתא ל"ק להרא"ש דשפיר קאמר למתנהג במידת רחמים ועוד כתב תי' אחר בשם מוהר"י הלוי ז"ל לחלק בין מהרהר תמיד למחשבה במקרה פעם אחד או שתים שמ"ש הרא"ש שמתנהג עמו במידת רחמים היינו במחשבה במקרה ומה שנראה מהסוגיא שעונש על הרהור של ע"ז היינו במהרהר תמיד ועפ"ז פי' הפסוק של פרשת נצבים שאומר והיה בשומעו וכו' לא יאבה ה' וכו' דהיינו שהוא יחשוב שלעולם מתנהג עמו במידת רחמים אפי' במחשבה דע"ז ואין הדבר כן אלא לכשירצה לפי תי' הא' ולפי תי' הב' במהרהר תמיד לא יאבה ה' סלוח לו וכו' ועפ"י דרכו יובן ג"כ כמ"ש לפי דרכי עוד פי' הפסוק של ישעיה שאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלוד'ינו כי ירבה לסלוח כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה' ע"כ דהיינו שאומר הנביא שישובו בתשו' בין במעשה ובין במחשבה כי צריך כפרה כדי שלא יענש משום כי לא דרכיכם דרכי נאום ה' הכונה שמתנהג במידת רחמים שלא יענש כלל לעולם לא אלא הכונה היא דוקא כשירצה לתי' הא' או כשאינו מהרהר תמיד כתי' הב' ולפ"ד דהכי יובן ג"כ לפי דרכי כמ"ש והרי הוא מבואר:
או אם נאמר כונת הפסוק זה באופן אחר והוא בהקדים מ"ש בש"ס במס' סוכה דף ל"ג על הא דתני נקטם ראשו פסול תני וכו' עלתה בו תמרה כשר בעי ר"י נקטם ראשו מערב יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי אצל מצות או לא ותיפשוט ליה מהא דתנן כיסהו הרוח חייב לכסות וכו' ואמר ר"פ זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות דר"פ גופיה מבעיא ליה מפשט פשיט ליה דאין דיחוי אצל מצות לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא או דילמא ספוקי מספקא ליה לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן תיקו ופי' רש"י בד"ה יש דיחוי אצל מצות כלום נוהגת תורת דיחוי אצל מצות כשם שנוהגת אצל קרבנות דאם נראה ונדחה וכו' דתו לא הדר מחזי הכא נמי הואיל ונדחה כשנקטם תו לא הדר מחזי והשתא לא דייק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה וכו' עכ"ל:
והנה דברי רש"י הללו לכאורה תמוהים הם במ"ש והשתא לא דייק וכו' וכמ"ש הרב כפות תמרים באורך על מי כיון רש"י לומר זה אם על ר"י ודאי דבעי בדחוי מעיקרא אם תמצא לומר דפשוט לו דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי אכתי יסתפק לו בנראה ונדחה אי הוי דחוי או לא וא"כ על הפשטן דפריך דתפשוט מההיא דכסהו הרוח ונתגלה דהוי נראה ונדחה שפיר קא פשוט משום דהדברים ק"ו ומה נראה ונדחה אמרינן דאין דחוי כ"ש בדחוי מעיקרא דאין דחוי ולכן מסיק הרב דאין אלו דברי רש"י אלא היתה הגהה בחוץ וכו' יעש"ב ולפק"ד נר' דהם דברי רש"י דכונתו היינו דבין לר"י דבעי וכו' ובין להפשטן דפריך דתפשוט מההיא דכסהו השתא לא פריך ולא דייק בין דחוי מעיקרא לנראה ונדחה והיינו ששם בש"ס ע"ב קאמר על מאי דאמרי' במתני' ואם היו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט הא חזר וליקטן מאי כשר דאשחור אימת אילימא דאשחור מאתמול דחוי מעיקרו הוא וכו' אלא דאשחור ביו"ט נר' ונדחה הוא וכו' לעולם דאשחור מעיקרא וכו' ע"כ ושם פי' רש"י בד"ה דחוי מעיקרא עדי' מנראה ונדחה דמה שלא נר' למצוה מעולם עד עכשיו השתא הוא מתחזי והוי כהקרבה שהוקדש עכשיו וכו' אבל לנר' למצוה ונדחה ממנה הוה ליה דחוי עכ"ל שנר' ברור דכונת רש"י לומר שהס"ד דהש"ס מתחילה היה שדחוי מעיקרו ונראה ונדחה שוים הם אלא שבמסקנא חידש לו דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה וזה הוא כונת רש"י כאן לומר דהסוגיא דהכא אזלא כמו הס"ד דלקמן דלא דייק בין דחוי מעיקרא לנר' ונדחה אבל אנה"נ דלמסקנא דלקמן דפשיט דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי ולא נשאר לנו ספק אלא בנראה ונדחה וכן ראיתי להרב המאור שכתב וז"ל והא דבעי ר"י נקטם ראשו וכו' איכא נוסחי דכתב בהו נקטם ראשו מערב יו"ט ואנן לא גרסינן אלא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה ביו"ט וכו' ובגמ' אסיקנא דחוי מעיקרא לא הוי דחוי פשוט מינה נראה ונדחה חוזר ונראה לא תפשוט מינה וכו' עכ"ל שנר' ברור כונתו שבעית ר"י הוי בנראה ונדחה אבל בדחוי מעיקרא פשיטא ליה דלא הוי דחוי והוי כמסקנא דלקמן אבל רש"י ז"ל לא בחר בזה דרצה לקיים הגירסא כמו שיש לנו ומ"מ היוצא לנו דבין רש"י ובין בעל המאור שווים הם לענין דינא דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי ונר' ונדחה מספקא לן אבל התוס' רוח אחרת אתם שכתבו בד"ה נקטם מערב יו"ט וכו' וז"ל וכי תימא הא אסקינן גבי אשחור תפשוט דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי לא הוי דומיא דהכא דשאני התם דבידו ללקט ואפי' בקדשים מכשירים מהאי טעמא בפ' כל הפסולין וכי' ומשני רב אשי כל שבידו לא הוי דחוי ומיהו לא לגמרי דמי להאי דינא נראה ונדחה הוא ולקמן מסקינן דלא תפשוט מינה וכו' וכן בההיא דהפריש קרבן וכו' עוד אמרינן בזבחים וכו' דהואיל ונדחה נדחה אעפ"י שבידו לתקן וצריך לחלק בדברים וכו' עכ"ל ולא ביארו החילוק:
וראיתי לה' ברך יצחק שכתב וז"ל ולע"ד דהחילוק הוא דשאני גבי קרבן דמומר וגבי מזבח שנפגם דלא מהני משום דאין התיקון נעשה בנופו של קרבן אבל גבי קבל הכשר וכו' התיקון נעשה בנופו של הדחוי משום הכי מהני עכ"ל ולפק"ד אחר המחילה לא זכיתי להבין דבריו שהרי גבי קרבן המומר ומזבח שנפגם לא אדחי הקרבן כמ"ש המעיין בזבחים שם דבעי ר"י אכל חלב והפריש קרבן וכו' וחזרו בהם וכו' ומסיק שם התם קרבן לא אדחי הכא קרבן נמי אדחי ופי' רש"י דקרבן המומר לא אדחי מישר' הכשרים אלא גברא אדחי מקרבן וא"כ שפיר יש תיקון בגוף הדחוי ועיין בתוס' דף ל"ד ע"ב בד"ה כל שבידו וכו' ששם כתבו שקרבן מומר אין בידו לתקן שהרי אין דעתו לחזור ובנפגם המזבח צ"ל דאין בידו לתקן דמי יימר דמשכח אבנים שלימות לבנות באופן שלדעת רשיי והמאור דחוי מעיקרא לא הוי דחוי אבל כשאין בידו לתקן הוי ספק אבל בנראה ונדחה הוי ג"כ דחוי מספק והר"ן הביא השתי סברות וז"ל ונקטם ראשו מערב יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט דדחוי מעיקרא הוא כשר דהכי מסקינן בש"ס גבי היו ענביו מרובים וכו' ויש מחמירים עוד לומר אע"ג דגבי ענביו מסקינן דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי לא פשטינן מינה בעין דעלתה בו תמרה משום דשאני התם דבידו לתקן ומ"מ אין בידו לתקן לגמרי דא"כ אפי' נראה ונדחה היה לנו להכשיר כדאמר רב אשי גבי קבל הכשר אלא שאני התם דהוי בידו לתקן לגמרי אבל הכא אין בידו כי אם בעבירה דאין ממעטין ביו"ט עכ"ל אבל הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש כולם כתבו ואם מעיטן כשר ואין ממעטין ביו"ט והשמיטו כל מאי דחילקו בש"ס בין הושחרו מערב יו"ט וכו' ומדסתמו דבריהם משמע דבכל גוונא כשר וכל האחרוני' אחזו צער למה פסקו דבכל גוונא כשר ומרן ב"י תו' דטעמם הוי דכל מאי דחילקו בש"ס היינו משום דלא אסיקו אדעתייהו מתחילה מאי דקאמר ר"א בתר הכי דמותר ללקטם לאכילה כדאית ליה הושענה אחריתי וכיון שכן הו"ל בידו לתקן ולא הוי דחוי כלל כיון דאי משכח הושענה אחריתי מותר ללקטם לאכילה כדאמר רב אשי בזבחים כל שבידו לאו דחוי הוא והרב כפות תמרים הקשה עליו דא"כ אף דחוי מעיקרא לה תפשוט דשאני התם דבידו לתקן והניחו בצ"ע: ולפק"ד לא ידעתי מאי קשיא ליה דהרי מר"ן בירר דבריו דכל שקלא וטריא דהש"ס הוא לפי הס"ד דלפי המסקנא דהוי בידו לתקן אנה"נ דלא תפשוט לא זה ולא אותו אלא אי קשיא על מר"ן הא קשיא דלא הוי בידו לתקן לגמרי כמו קבל הכשר דהתם בידו אבל הכא מי יימר דמשכח הושענא אחריתי וכמ"ש הרב מקראי קדש והרבה להשיב על מר"ן בזה יעש"ב. והרב מר וקציעה גם הוא דחה דברי מר"ן ויצא לידון בדבר חדש הפך דברי מר"ן וכל הפוסקים ות"ד הוא דבשיש לו הושענא אחריתי אסור ונדחה זה מספק דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה וראוי להחמיר שיהיה פסול ולא להקל שיהיה כשר אבל כשאין לו הושענא אחריתי אז ראוי להחמיר שיהיה כשר ולא לפוטרו מן המצוה כמו בכסוי הדם שמחמרינן לחייבו בכסוי זה הוא ת"ד ולפק"ד אחר המחילה רבא קשה לי על דבריו דאם כפי דבריו למה בלולב של אשירה שבטלה פסק הרמב"ם דפסול דאי בעית בש"ס בפ' כל הצלמים דף מ"ז וז"ל בעי ר"ל המשתחוה לדקל וכו' ומוקי רב דימי באשירה שבטלה קמבעיא ליה יש דחוי אצל מצות או אין דיחוי ושם ג"כ פריך הש"ס מדתנן וכו' כיסהו הרוח חייב לכסותו וכו' ואמר ר"פ זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות ומסיק דרב פפא גופיה איבעי ליה וכו' תיקו וכפי דבריו דהספק הוא דוקא כשיש לו לולב אבל כשאין לו לולב אחר ראוי להחמיר ולא לפוטרו מן המצוה והיה לו להרמב"ם לפסוק גם שם דכשר כשאין לו לולב אחר כמו הכא ועוד קשה דכאן בסוגיא דסוכה קאמר לימא כתנאי עבר ולקטן פסול דברי ר"א בר צדוק וחכמים מכשירים וכו' מאי לאו בהא קמפלגי דמאן דפסל סבר יש דחוי אצל מצות ומאן דמכשר סבר לא אמרינן יש דחוי אצל מצות וכו' ואם כדבריו היה לו להש"ס לדחות דכ"ע יש דחוי אצל מצות והכא בשיש לו הושענא אחריתי מיירי ועוד קשה דכאן בש"ס כשאמר נראה ונדחה לא תפשוט עדיין לא אסיק אדעתיה דמיירי בדאית ליה הושענא אחריתי מיירי דהא בתר הכי קאמר משום ר"א אמרו ממעטין ביו"ט ומוקי רב אשי דר"א סבר לה כאבוה דאמר דכר שאין מתכוין מותר ופריך דהא מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ולבסוף מסיק הכא במאי עסקינן בדאית ליה הושענא אחריתי מכלל דעד השתא לאו בדאית ליה הושענא אחריתי מיירי ואפ"ה קאמר הש"ס נר' ונדחה לא תפשוט היפך דברי הרב הנ"ל והרב ט"ז תירץ באופן אחר והוא דכיון דרב פפא פשיטא ליה דאין דחוי אצל מצות ור"י מספקא ליה לא שבקינן פשטותיה דר"פ משום ספקא דר"י וקי"ל דאין דיחוי במצות בין לקולא ובין לחומרא וראיה ממ"ש פ"ק דב"ק לענין חצי נזק דלרבא פשיטא לי' ולר"פ מספקא ליה ופסקינן כרבא זת"ד:
והנה הרב מקראי קדש הק' עליו דראייתו אינה כלום דהתם פשיטא ליה תדע דבפרק השוכר את הפועל איתא נתן לה וכו' ופסק הרמב"ם וכו' הרי זה ספק ולא אמרינן דלר"א פשי' ליה ה"נ לר"פ גופיה מספקא ליה זת"ד והרב אבא מארי תי' דמ"ש דראייתו אינה כלום ל"ק משום דה"נ רב פפא בפי' מוכח מדבריו דפשיטא ליה כדעת התנא דאין דחוי אצל מצוות דקאמר זאת אומרת וכו' דזה הלשון משמע דפשיטא ליה וכמ"ש הרב כפות תמרים יע"ש וכמ"ש הוא מהש"ס דפ' השוכר ופסק הרמב"ם דה"ז ספק לאו ראיה היא משום דהתם הספק הוא בדברי ר"א עצמו שאמר והקרבתו הוא משום דפשיטא ליה דבהקדשתו לא. או משום דבהקדשתו מספקא ליה ובהקרבתו פשיטא ליה ולכן פ' הרמב"ם דהרי זה ספק משום דאין ראיה מדברי ר"א מאי ס"ל משא"כ הכא שדברי ר"פ ברורים הם דפשיטא ליה ולפק"ד אחר המחילה מכ"ת קצת קשה לי דמהש"ס דההיא דפ' כל הצלמים דהובא זאת הסוגיא בעצמה קאמר בהדיא כזה הלשון דר"פ גופיה איבעי ליה מפשט פשי' ליה לר"פ וכו' או דילמא ספוקי מספקא ליה דמשמע דהספק הוא בר"פ גופיה וכן ראיתי להרב הגדול מוהריט"א ז"ל בספרו הלכות יו"ט דף מ' דמריהטא דלישניה משמע דס"ל דהספק הוא בדברי ר"פ גופיה והוא הק' על דברי הרא"ש שכתב על הא דפליגי ר"ט ור"ע ביוצא דופן והבא אחריו כתב הרא"ש וז"ל והלכה כר"ע דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם דהתנן לקמן בפרק יש בכור יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בכור לא לנחלה ולא לכהן ע"כ והק' עליו וז"ל ועוד קשה על דברי הרא"ש שכתב דהלכה כר"ע מטעם דהוי מחלוקת ואח"כ סתם מההיא דפ' י"ב דהא יש לדחות דאין ראיה משם דאפשר דאפי' כר"ט אתיא דהא לר"ט יוצא דופן והבא אחריו שניהם ספק בכור הם ובבכור אדם שורת
הדין הוא דפטור מפדיון כיון דהוא מוחזק ואיכא למימר הממע"ה כדין כל ספק בכור וע"ז קאמר התנא דאינם בכור דכיון דמצד הספק אין כאן לכהן כלום חשיב כאלו על צד הודאי אינם בכור וכו' ואין זה תימה דקתני התנא סתם כאילו על צד הודאי הוא דמצינו כיוצא לזה בפ' לולב הגזול דמצדד הש"ס דמאי דקתני כסהו הרוח חייב לכסות דאפשר דהתנא ספוקי מספקא ליה אי יש דחוי או אין דחוי ומספקא לחומרא מחייבינן לה לכסות ואף דקתני התנא סתם חייב לכסות דמשמע דעל צד הודאי קאמר ועכ"ל דאף דמשום ספיקא הוא מ"מ כיון דשורת הדין הוא דספק דאורייתא לחומרא וחייב לכסות לא חייש תנא לפרש בפירוש דמפני ספק הוא עכ"ל ולפק"ד אחרי נשיקת עפרות זהב לו לא זכיתי להבין הדמיון דשאני התם דמה דקאמר התנא חייב לכסות הוי לשון מדוקדק להדין ולא חש התנא להאריך שהוא מפני הספק אבל הכא אם איתא דהוי מפני הספק לא היה לו להתנא לומר אינם בכור אלא היה דייק בלישניה לומר הרי זה ספק בכור מ"מ למדנו מדבריו דס"ל דהספק הוא גם לר"פ דאם לאו מאי ראיה מייתי מהכא להרא"ש כיון דלר"פ פליג על ר"י וס"ל דהתנא פשיטא דאין דחוי וכו':
איך שיהיה נמצינו למדין דהוי ספק אם יש דחוי או לא יש דחוי ובזה נראה לי כוונת הפסוק שאומר יעזוב רשע דרכו וכו' והוא שכתבו המפרשים שאיך אדם יהיה לו תיקון בתשובה שהרי נראה ונדחה אינו חוזר ונר' אבל כיון שהתשובה הוא בידו של אדם וכבר אמרנו שכל שבידו לא הוי דחוי וזה הוא כוונת הפסוק יעזוב רשע דרכו וישוב אל ה' וא"ת נר' ונדחה וכו' כי לא מחשבותי וכו' ולא דרכיכם דרכי ואני חושב שאדם בידו לתקן ואינו דחוי:
ובזה נבא להבין מאמר הנצב בפתח השער שאומר קחו עמכם דברים לפי שישר' אומרים לא יש תשו' כי אם בקרבן ובשלמא עשירים בידם הוא לתקן ולהביא קרבן ואינם דחויים אבל אנו עניים ואינו בידינו וכיון שנדחינו תו לא מצי חזי לזה אומר להם השי"ת קחו עמכם דברים דהיינו התורה וכיון שבידכם לעשות לא הוי דחוי וחוזרים ואומרים אין אנו יודעים דברי תורה וא"כ אין בידינו לעשות ולזה משיב להם השי"ת בכו והתפללו לפני ואני מקבל ונמצא שזה הוא ביד כל אדם לעשות ולכן אינו דחוי ויש תשובה לכל אדם ובכן חזרתי לנושאי מקדם והיתה לי השירה הזאת דהיינו התפילה לעד בבני ישר' שיש להם תשו' חזרתי לרמוז בבנין המקדש ואז השירה תהיה לעד בבני ישר' בעגלא ובזמן קריב כיר"א: