פרק ד · אות יב
יב טוֹבִים הָיוּ חַלְּלֵי חֶרֶב, בְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן שֶׁהָיוּ מֵתִים מֵרֵיחַ עוּכְבָנִיִּין, אֲבָל בַּחֻרְבָּן הָאַחֲרוֹן לֹא הָיוּ עוּכְבָנִיִּין, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין לָהֶם, הָיוּ מְבִיאִים גְּדָיִים וְצוֹלִין אוֹתָן בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל עִיר, וְהָיָה אוֹתוֹ הָרֵיחַ מְפַעְפֵּעַ בָּהֶם וְהָיוּ מֵתִים, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבוֹת שָׂדָי.