פרק א · אות מט
מט מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בַּיְתוֹס נַחְתּוֹם שֶׁנִּשְׁבֵּית וּפְּדָאוּהָ בְּעַכּוֹ, זָבִין לָהּ חָלוּק אֶחָד אָזְלַת לְמִישְׁטְפֵיהּ בְּיַמָּא אֲתָא גַּלָּא וְנַסְבֵיהּ. זְבַנִּין לָהּ אוֹחֲרָן, אָזְלַת לְמִישְׁטְפֵיהּ בְּיַמָּא וַאֲתָא גַּלָּא וְנַסְבֵיהּ, בְּעוֹן עוֹד לְמִזְבַּן לָהּ אוֹחֲרִין, אָמְרָה לְהוֹן הַנִּיחוּ לוֹ לַגַּבָּאי שֶׁיִּגְבֶּה אֶת חוֹבוֹ, כֵּיוָן שֶׁצִּדְּקָה עָלֶיהָ אֶת הַדִּין רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם וְהוֹצִיא לָהּ כֵּלֶיהָ.