פרק א · אות מז
מז מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בַּיְתוּס שֶׁקִּדְּשָׁהּ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנִכְנְסָה פַּעַם אַחַת לִרְאוֹת, וְאָמְרָה אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהוֹצִיאוּ לָהּ טַפֵּטִיּוֹת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ עַד פֶּתַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְיַחֲפוּ רַגְלֶיהָ, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְיַחֲפוּ רַגְלֶיהָ, וּכְשֶׁמֵּת יְהוֹשֻׁעַ בַּעְלָהּ פָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים סָאתַיִם יַיִן בְּכָל יוֹם, וְהָא תַנְיָא אֵין פּוֹסְקִין יַיִן לָאִשָּׁה, רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר לְשׁוּם זְנוּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ד, יא): זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב. רַבִּי יְחִזְקְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ לְתַבְשִׁילֶיהָ. וְעוֹד תְּנַן אִם הָיְתָה מְנִיקָה פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִים לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי מוֹסִיף, יַיִן, שֶׁהַיַּיִן מַרְבֶּה אֶת הֶחָלָב. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לֹא רְאִיתִיהָ שֶׁקָּשְׁרוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם שֶׁל עַרְבִיִּים, וְהָיוּ מְרִיצִין לָהּ מִירוּשָׁלַיִם וְעַד לוּד, וְקָרָאתִי עָלֶיהָ הַפָּסוּק הַזֶּה (דברים כח, נו): הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה וגו'.