פרק א · אות מו
מו מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי צָדוֹק הַכֹּהֵן שֶׁנִּשְׁבּוּ, אֶחָד זָכָר וְאַחַת נְקֵבָה, נָפַל זֶה לְסַרְדְּיוֹט אֶחָד וְזוֹ לְסַרְדְּיוֹט אֶחָד, הָלַךְ זֶה אֵצֶל הַזּוֹנָה וְנָתַן לָהּ הַזָּכָר, וְהָלַךְ זֶה אֵצֶל חֶנְוָנִי וְנָתַן לוֹ הַנְּקֵבָה בְּעַד יַיִן, לְקַיֵם קְרָא דִּכְתִיב (יואל ד, ג): וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ. לְבָתַר יוֹמִין אַיְיתֵית הַהִיא זוֹנִיתָא לְהַהוּא טַלְיָא לַחֶנְוָנִי, אָמְרָה לֵיהּ מִן בְּגִין דְּאִית לִי טְלָאי דְּדָמֵי לְהַהִיא טַלְיוּתָא לֵית אַתְּ בָּעֵי דְּנָסֵיב חַד לְחַד וּמַה דְּאַיְיתֵי מִנַיְיהוּ יֶהֱוֵי לָאֶמְצַע, אֲמַר לָהּ אִין, מִיָּד נְסַבוּנוּן וִיהֲבוּנוּן בְּחַד בֵּיתָא, שָׁרְיָיה וּבָכְיָיה הַהִיא טַלְיוּתָא, אֲמַר לָהּ טַלְיָא, לְמָה אַתְּ בָּכֵית, אָמְרָה לוֹ וְלֹא אֶבְכֶּה דִּבְרַתֵּיהּ דְּכַהֲנָא רַבָּה אָזְלָה לְאִיתְנַסָּבָא לְעַבְדָא. אֲמַר לָהּ בְּרַתֵּיהּ דְּמַאן אַתְּ, אָמְרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ דְּצָדוֹק כַּהֲנָא. אֲמַר לָהּ וְהֵיכָן אַתּוּן שָׁרְיָין, אָמְרָה לֵיהּ בְּשׁוּקָא עִילָּאָה. אֲמַר לָהּ וּמַה סִּימָן הֲוָה בְּדָרַתְכוֹן, אָמְרָה לוֹ סִימָן פְּלַן. אֲמַר לָהּ הֲוָה לִיךְ אָח אוֹ אָחוֹת, אָמְרָה הֲוָה לִי חַד אָח וַהֲוָה לֵיהּ חַד שׁוּמָא בְּכִתְפֵיהּ, וְכַד הֲוָה אָתֵי מִבֵּי סִפְרָא אֲנָא גַּלְיָיא לֵיהּ וּמְנַשְׁקָה לֵיהּ, אֲמַר לָהּ אִין חֲמִיתֵּיהּ חֲכַמְתְּ יָתֵיהּ, אָמְרָה לֵיהּ אִין, גָּלֵי גַרְמֵיהּ וַחֲכִים דֵּין לְדֵין וַהֲווֹ מְגַפְּפִין דֵּין לְדֵין וּמְנַשְּׁקִין דֵּין לְדֵין עַד דְּנָפְקָא נִשְׁמַתְהוֹן, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה.