איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
מסכת מנחות · דף סו.
תוס' ד"ה כתיב א' וכ' בסוף אחד. ערבי פסחים דרשי מינה מה שביעי רשות אף ששת רשות ובסוף פ"ק דחגיגה מה שביעי קציר אף ששת קציר וכו' ושמא תיתי וכו' וי"ל משום דהנה בתוס' דחגיגה בדף י"ז ע"ב ואיצרך דר"א ואיצרך דר"א וכו' הקשה הר"ר אלחנן מברייתא דלעיל ליעבד צריכתא וחג השבועות דאר"א ל"ל וי"ל דהאי ברייתא אתיא לסתור דרשת הצדוקי' ולכאורה קשה עדיין ל"ל דר"א אר"א דהא ממילא נמי מוכח דיש לו תשלומין ובשלמא אם הוה מקשה ל"ל ברייתא הוי שפיר שייך הך תי' וע"ק דהא בבריית' לא נקט כלל סמיך דדריש מינה לסתור ס' הצדוקין אך י"ל דהנה הגאון מוהר"ר אברהם ברודא הקשה דהא ממילא מוכח נמי לסתור ס' הצדוקין דהא הש"ס מיצריך דהא דר"א בן יעקב מיצרך דאי מר"א אר"א ה"א דאסור במלאכה קשה הא בחג המצות אין אסור רק יום שביעי ויום השביעי הוי שבת אם נאמר דעצרת הוא לאחר השבת ובודאי אסור במלאכה דהא הוי שבת. ר"ל משום דהנה הש"ס מקשה ואימא שמונה וליקוש לחג הסוכות ומשני תפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת ופי' התוס' בסוכה דלא מצי לומר בכאן כמו בכל הש"ס דמרובה אין לדבר סוף וקץ אך הא בכאן יש קץ דהוה רק שמונה אך בכאן הוי הפי' דהא בשלמ' אם נימא מועט הוי אמת דמועט אם נימא הוי אמת דהא בכלל המרובה הוי נמי מיעוט ומשא"כ אם המרובה לא הוי אמת כמו מיעוט אם הוי מיעוט אמת וא"כ לפ"ז יהא תיקשי דלמא שמונה ולא שייך תו תירץ הש"ס תפסת מרובה לא תפסת דהיינו בשלמא במיעוט הוי בכלל מאתיים מנה דהא בכאן אם נימא תפסת מרובה יכול להיות דעצרת אחר השבת וא"כ אם חל שבת ביום שביעי הוי עצרת לאחר ששה ימים שחל באמת השתא ומשא"כ אם נימא דהוי תשלומין רק שבעה וא"כ הוי בודאי עצרת דהוי התחלת המנין מלאחר י"ט של פסח דאל"כ תיקשי ל"ל דראב"י דהא הוי שביעי שבת וכקו' הגאון הנ"ל וא"כ חל עצרת מקודם וא"כ לא שייך דמנה בכלל מאתיים והוי המיעוט בודאי אמת דהא לא הוי אמת דהוי שבעה ימים אחרים ולא אותן הימים דאמרינן אם הוי השמונה ימים תשלומין וא"כ לא הוי המיעוט בוודאי אמת ואינו שייך תפסת מרובה לא תפסת וא"כ ל"ק קושיות הגאון הנ"ל. אך מה כי אמרינן דמה חודש למנין אף עצרת למנין וא"כ עכ"פ לא יותר משבעה ימים. דהא מנין אין יותר משבעה ימים וא"כ לא מצי להיות יותר משבעה ימים וא"כ אי אמרינן כס' הצדוקין ל"ל דר"א בן יעקב דהא הוי שביעי שבת ויותר משביעי לא מצי להיות דעכ"פ או שביעי או יום א' וא"כ בזה מיושב קושיות התוס' הנ"ל דבאמת כי מוקמינן על הך דששה מן החדש ושביעי מן הישן כדי לסתור ס' הצדוקין וא"כ תקשי כנ"ל כקושיות הגאון הנ"ל (דבלא"ה לא מצי להיות כס' הצדוקין הנ"ל) דכיון דלא מצי להיות יותר משבעה ימים מכח דרבה בר שמואל או דמה שביעי קציר אף ששה קציר וא"כ כיון דבאמת ח"ה נמי אסור בדבר שאינו אבוד וא"כ שפיר דמותר בשביעית בתשלומין בדבר שאינו אבוד וא"כ שפיר מוכח תרוויי' ול"ל דילמא על זה לחוד דהוי רשות דאל"כ תיקשי ל"ל שבעה וששי יכתוב רק לשבעה ימים לא תאכל חמץ וממילא ידעינן דהוי רשות וכן מתורץ דלמא על זה דהוי ששי מן החדש דממיל' מוכח דהוי רשות דאל"כ תיקשי הא אמרינן דאם עשאו לחמי תודה אינו יוצא משום דבעינן מצה המשתמרת לשם שבעה וזה אינו ראוי לאחר יום א' הוי נותר וא"כ מ"ה אם נאמר דששה הוי מן החדש וא"כ הא לא הוי מצה המשתמרת לשם שבעה דיאכל כל שבעה דהא הוי יום א' בראשון אסור מן החדש והכי איתא בסוכה דאין עושין סוכה על גמל משום הך טעמא דסוכה לשם שבע' בעינן והא דעשה סוכה בחה"מ הוי טעמ' מקרא שם והוי חילוק הואיל דהוי ראוי קודם וכן על גבי אילן משום דביו"ט אסור לעלות במחובר (כ"ע מודה בזה רק דטעמ' דמאן פליג משום דהוה רק מדרבנן אסור להשתמש בב"ח ובמחובר. וכתבה תורה סחה ששה מן החדש ומשמע כל האכילה יהא מן החדש ואין צריך לאכול אכילה אחרת א"ו דהוי רשות והוי שפיר שמעינין כל התלתא מהך דמוקי לששה מן (הישן) החדש וממילא מוכח הנך תלתא ומתורץ קושית התוס':
אך דקשה דאמר רבא שם במנחות כולן אית להו פירכא לבר מהנך תנאי בתראי בין בבריית' קמייתא בין בברייתא בתרא והנה רבא מק' על הנך תנאי קמאי דלמא ביו"ט האחרון וא"כ לפ"ז אם בי"ט אחרון וא"כ לא מוכח תרווייהו דלמא רק על חדש ששה ול"ק קו' הגאון הנ"ל ז"ל י"ל דדילמ' בי"ט האחרון ושפיר הוי אמינא דאסור בעשיית מלאכה בתשלומין אך י"ל או דהא בחגיגה דף ח' יש לימודים דאסור דבאמת הוי מלאכת ח"ה מדרבנן (והנה בחגיג' יש לימודים עוד דח"ה אסור מן התורה מכח ק"ו יע"ש היטב) ומאן דדריש דהוי מן התורה באמת על זה התנא ע"כ ס"ל כמו הנך תנאים דלא דרשי רק דלא אמרינן דלמא הוי רק לאחר שבת אבל על יו"ט אחרון לא מתרצי כלום ועוד דעל זה לא שייך פירכא דעכ"פ יהא מוכח דהקרא הוי לבתר יומא קמא רק דתיקשי דלא יהא מוכח מלאכת ח"ה מן התורה ורבא רוצה לומר דעל הנך תנאי לא מוכח דהוי בתר יומא קמא ומתורץ בזה הרמב"ם דכתב דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה ויליף מהיקשא ובאמת להרמב"ם הא בעינן על בל תאחר אך י"ל דבאמת הפ"י מקשה מאי פריך ות"ק תשלומין מנלן דילמא דהוי כמו דהוי עכ"פ מיתור חג המצות דבי' פתח ומ"ה מוכח תשלומין אך י"ל דא"כ אכתי קשה מנלן תשלומין דלמא אי לאו חג המצות ולא הוי כתיב רק חג הסוכות ה"א דעל תשלומין לעצרת בשמונה ימים כמו ח"ה ואפשר לא הוי מוקי בבל תאחר. (ולא הוי ידעינן אם לבעל תאחר או לתשלומין כלל לשבעה אך מה כתיב ג"כ חג המצות והוי ע"כ חג הסוכות או חג המצות דאי לתשלומין ל"ל חג הסוכות א' מיותר וא"כ אתי על בל תאחר ודחי וא"כ לאחר כך דמיצריך למכתב לא מוכח כלום רק בל תאחר לבד ולא לתשלומין וע"ז שפיר משני דיליף עכ"פ דמה חודש למנוי' והן דנימא על יום או על שבעה עכ"פ לא יותר משבעה ימים ושפיר יליף א"י ת"ז כ"ק וה"פ ולא הוי מטעמן דיליף מסוכה דשמונה ימים ומתורץ שפיר קושיות המהרש"א:
ובזה מיושב קו' המהרש"א דמק' בחגיגה דף י"ז ע"ב האיך יליף מאמרה תורה דנילוף מיובל דמונין שנים ואין מונין שנים וכן הקשו התוס' דנימא תפסת מועט תפסת והוי רק חד יומא ולפמ"ש מתורץ דבאמת אין צריך רק דלא נימא יותר משבעה והנה על מאי דא"ל מהרש"א דסמיך על לימוד של ראב"י קשה הא ר"י פליג על זה וא"כ ע"כ לר"י לא הוי רק או דברגל א' עובר או בשני רגלים ואמאי פסק הרמב"ם דלא כר"י וע"ק אליבא דר"י גופא הא הוא אמרה הלכה כסתם מתניתין וא"ל כסתמא דיחידאה לא אמר ומתניתין כ"ה דהוא יחיד הא הוא גם כרבנן לא יכול למיפסק רק כיחידאה וא"כ אמאי אין הלכה כסתם מתניתין (וא"ל) ולפמ"ש א"ש דלרבנן י"ל אין צריך לומר כראב"י אך כמ"ש לעיל דהוי כקו' הפ"י למה לי חג המצות וא"ל דאפשר לאיתקש לחג הסוכות קשה מדרבה בר שמואל דעכ"פ אין יותר משבעה ימים כן הוי לת"ק ור"ש וע"כ ס"ל כראב"י דהוי חג הבא בזמן קצירה ור"י ע"כ לא ס"ל כר"ש דהא הוא לא דריש חג הבא בזמן קצירה וא"כ כיון דר"י לא ס"ל כר"ש לא פסקינן כסתם מתניתין דכיון דר"י לא ס"ל כן ומ"ה שפיר פסק הרמב"ם כמאן דלא בעינן כסדרן אע"ג דסתם מתניתין כן כיון דאמוראי ר' יוחנן לא פסק כן וטעמא דר"י דהוי סתם יחידאה ומ"ה לא פסק כן רק כרבים דשלשה רגלים אע"ג דהוי שלא כסדרן:
והנה מ"ש לעיל ליישב קושיות הגאון הנ"ל ובאמת דר"א אר"א בלא"ה לא מייתרי דס"ל דלענין לינה בעינן דיליף בח"ה ובשבועות מפסח ואין היקש למחצה יליף תשלומין גם כן וטעמא דת"ק דהרמב"ם דאין צריך לינה לימוד משום דבלא"ה כו' דיחיד מביא קרבן צריך לינה וכמ"ש בס' פ"י יע"ש היטב.
ובזה הנ"ל מיושב הא דלא מביא הך דרשה דראב"י ומביא רק דרשה דרבה בר שמואל ולפמ"ש מתורץ דהאי דרשה דרבה בר שמואל איצטריך גם כן בין לת"ק ובין לר"ש ומשא"כ דרשה (דרבה) דראב"י לא צריך רק לר"ש ולא לת"ק והמקשין הקשה באמת לת"ק ולר"ש ומש"ה לא מביא רק דרשה דרבה בר שמואל: