איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
מסכת מכות
חוה"מ סי' לו בכאן מקשה המע"מ על הרא"ש דכתב להקשות על הרי"ף דהרי"ף סובר דבעינן דיהא ידע הכשר בפסול אזי אמרינן אם נמצא קרוב או פסול עדותן בטילה הא לא"ה לא והקשה מן הבה"ג דכתב וז"ל הבה"ג קאמרו רבנן דשטר שחתימו עליו סהדי ואשתכח חד מיניהו קרוב או פסול ניהו דממונ' לא מפקינן מינהו אבל שבועה משבעינן לי' אפומא דהאי עד כשר והא דלא מיפסל משום דאמרינן רווחא שביק הא לא"ה לא נפסל. ומקשה המע"מ אמאי לא הביא השגה מהגאון שמבי' הרי"ף אח"כ בעצמו וכן הרא"ש מביא אח"כ וז"ל וחזינן לגאון דקאמר ה"מ בעדות בע"פ אבל בשטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהן קרובין זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה וכו' תתקיים העדות בשאר וי"ל דהנה הרא"ש כתב בדעת הרי"ף בב"מ בדף י"ג גבי שובר דבמכר אפי' לאביי דאמרינן עדיו בחתומיו זכין לו מ"מ אם מכר קודם שנתן לו השטר נתן לאחר נתבטלה זכין החתמין ורש"י לא כתב כן והנה בזה מחלוק הטור עם הרבינו ירוחם בדעת הרא"ש אם ס"ל כן לפסק הלכה דהמוכר יכול לחזור קודם שבא לידו דאם מכר לאחר ולא מסר עדיין רק מסר אח"כ וא"כ כבר חזר מקודם. וי"ל דמוכח כהטור דהנה בסנהדרין האי שטר מתנתא דחתימי עליו תרי גיסי וא"ל רב יוסף זיל קני' בעידי מסירה ואותבי' אביי דהא מודה ר"א במזויף מתוכו. והנה קשה אמאי לא מקשה דהא הש"ך פסק דבעינן אם לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו בעינן דימסור דוקא בפני עדים דאל"ה חוששין דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ודלא כשיטת הסמ"ע יעש"ה בסי' ל"ט וא"כ תיקשי הא ע"כ נמסר בפני הנך עדים דחתמו והוי ראי' והגדה דהא חתמו בשטר והוי הגדה על המסירה. וא"כ הוי נמצא אחד מהן קרוב או פסול ועדותן בטילה. אך אם אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו אין צריכין להיות נמסר בפניהם אך אם אמרינן דאם מכר לאחר לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו אזי צריך שימסרו בפניהם דוקא וא"כ תיקשי קושיא הנ"ל אך לשיטת הרי"ף לא קשה דהא בעינן שידע בפסילין שמכיר ובכאן לא מיבעי דאינו אפשר דמכיר דהם קרובין ומסתמא אמרינן דאינו מכיר ומה גם אפשר דלא ידעו דהם חתמו א"ע על הנך שטר וא"כ לא ידעו אם הם מכוין להעיד וא"כ אם לא כוונו להעיד והוי ראוי להצטרף עם כל אחד ואחד דאין פסול וכמו שאכתוב לקמן אי"ה בדף בד"ה וא"כ א"ש מ"ש לעיל. אך לשיטת הרא"ש דפליג על הרי"ף במס' מכות וא"כ קשה כנ"ל אלא ע"כ דאין זו סברא דהוי חזרה וא"כ לא צריך להיות עידי חתימה בפניהם. וא"ל דלמא ס"ל כר"י דדוקא בדיני נפשות ולא בדיני ממונות זה אינו וא"כ יש לפסוק כאביי נגד ר"נ דהוי בתראי כמ"ש האשר"י לענין עדיו בחתומיו זכין נגד רבה דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי וכן כתבו התוס' בב"ק גבי יאוש בדף ס"ח ע"ב בד"ה ר"י ואלא ע"כ דלא ס"ל כן להרא"ש:
והנה ברבינו ירוחם דס"ל דבא מת כשיטת הרי"ף דס"ל להרא"ש וצ"ל כן משום דהנה באמת איתא בתוס' דמכות דמשמע דבע"א לא נתבטל לענין שבועה והנה נ"ל דאפי' לאותן הפוסקים דס"ל דאין מגיע שבועה מ"מ דהא נ"מ לענין ממון ומשא"כ היכא דאין נ"מ לענין ממון כלל דהיינו בעדי מיתה להתיר אשתו ובודאי לא פסול דהא עיקר הטעם דהוי צירוף דנצרף ביחד ומשא"כ היכא דאין צריך צירף. שוב מצאתי בתשובת שבות יעקב שכתב כן. והנה עוד יש הוכחה מתוס' דכתובות דף ל"ג ע"ב בד"ה וניתרי בהו בתוכ"ד וז"ל דאפי' מעידין מאה כל אחד תוכ"ד של חבירו חשובין כולן תוכ"ד של ראשון ואם נמצאת א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה. ולכאורה קשה היכי מוכח ניהו דהתוס' בזה לא ס"ל לס' התוס' דמכות לענין קרוב או פסול דאין צריך לומר תכ"ד רק דבכאן ס"ל שצריך לומר תכ"ד גם לענין קרוב או פסול וכמו דאיתא בתוס' דסנהדרין ג"כ בדף ל"א ע"א בתוס' ד"ה שב"ש אומרים וכו' אך מ"מ קשה הא כל אחד מה דאמר תוכ"ד של חבירו בטל הוא ובטל העד השני בתוכ"ד ובטל העד השלישי בתוכ"ד. א"ו צ"ל סברת התוס' דכיון דלא הוי הך פסול מגופו רק דהוי פסול מכח נמצא א' מהן קרוב או פסול לא הוי כמו דין פסול דנימ' גבי נמצא אחד מהן קרוב או פסול חד טעם הוי כמ"ש המרדכי דמש"ה לא אמרינן דנמצ' א' מהן קרוב או פסול בתחלה בדיני נוגע ומהני סילוק משום דלא הוי פסול לכל העולם רק דלאותו עדות פסול והנה המל"מ מסתפק היכא דהוי רק פסול לו ואינו פסול לכל העולם וא"כ לפי ס' המרדכי דכיון דהוי רק פסול לאותו עדות ולא לכל העדות ועוד לפמ"ש בתומים היכא דהוי אינו פסול בגופו רק מכח דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה לא שייך לומר נמצא אחד מהן קרוב או פסול ומכ"ש בכאן דהוי הפיסול רק מכח נמצא קרוב או פסול ואפילו לר"ש דפליג בטריפה מודה בכאן דלא הוי פסול בגופו וכן משמע מ"ש המל"מ גבי נוטל שכר להעיד דלא שייך נמצא קרוב או פסול ולפ"ז א"כ לפ"ז לא שייך לומר נמצא קרוב או פסיל מחמת דכל אחד ואחד נפסל בשביל חבירו וא"ש דברי התוס' וא"כ לפ"ז נ"ל לומר דין חדש דבשני קרובים דכל אחד פסול בפ"ע לא שייך לומר נמצא אחד מהן קרוב דהא כמו דלא אמרינן גבי ע"א משום דאין צריך לצירוף כמו שמביא בכנה"ג ה"נ הכא דהא עיקר הטעם משום צירוף והא הוא לא צירף לפסול ממ"נ אם מי שיעיד הוי כל אחד שיעיד עוד עמו הא הוא אין צריך לצרוף רק אחד וכל אחד ואחד כשר וא"כ הוא אינו אפשר שהוא יצרוף לפסול רק עם יצרף עוד שנים ואזי הוי פסול והוא אין צריך לשנים וכל אחד ואחד אפילו דנפסל מכח דנצרף דמ"מ לא מיקרי פסול ומ"ם א"ש גבי שני גיסי דחתמי ול"ק מכח נמצא קרוב או פסול ומתורץ שפיר קשיא הנ"ל ונמצא אם לא נימא דהוי כשיטת הרי"ף דבעינן שיכיר בפיסולו הוי קשה קושיא הנ"ל ועכצ"ל כמ"ש התירץ הנ"ל:
והנה לכאורה קשה מאי פריך הש"ס ביבמות גבי הרגתיו לפי ס' הראב"ד דס"ל דהוי הטעם דמש"ה אי לא אמרינן פלגינין דיבורא הוי עדות שבטלה מקצתה דהא אם הוי עדות אחד כשר ועדות אחד פסול פסול כולה ומכ"ש אם עד אחד אומר כן והנה ר"י לא ס"ל דהוי קרוב לעצמו וא"כ הוי בטלה כולה אך רק בדיני נפשות דלמ' ס"ל כר"י ומשא"כ בקידושין דהוי לענין דרישה וחקירה כמו דיני ממונות אך י"ל דבאמת הא טעמא דס"ל משום דכמ"ש התוס' במכות הנ"ל משום דלא שייך ומה שנים הא לא בטלה לענין עד אחד וא"כ לפ"ז לא שייך לומר דבעדות אחד דאמר לשני דברים דכיון דאין צריך לצירוף כלל על עדות השני' לעדות זו ואם כן לא שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה א"ו דלא ס"ל כרב יוסי רק כרבי ולרבי אפילו לענין שבועה בטלה כמ"ש בשם תשובה אחת בס' כנה"ג יעש"ה ומש"ה מקשה שפיר לרב יוסף וא"כ לפ"ז הא רב אלפס פסק כר"י גבי עדות שמעידין על שני דברים דבטלה כולה וא"כ גם ע"כ לענין שבועה בטלה כולה אע"ג דאין צריך לצירוף פסול וא"כ עכצ"ל דהוי אם לא ידע מהפסול לא פסלה לעדות כי היכי דלא תיקשי קושיא הנ"ל בסנהדרין דלא פריך מכח עדות (שבטלה מקצתה בטלה מקצתה בטלה כולה) דנמצ' א' מהן קרוב או פסול אך הא הגאון רב האי גאון פסק כר"ל דל"א עדות שבטלה מקצתה וא"כ שפיר לשבועה בטלה ומש"ה נ"ק מסנהדרין דאיכ' לתרוצי וכמ"ש לעיל ומש"ה מקשה מבה"ג הרא"ש דשם אית' להדיא ואם לא שבק רווח' לא מהני לשבועה כלל וח"כ שפיר תקשי מסנהדרין אלא עכצ"ל כשיטת הרא"ש דאין מועיל מה שמכר קודם שבא לידו החתימה השטר ומקשה שפיר ומתורץ קו' המע"מ הנ"ל וא"ל מאי מקשה ונמצ' מה יעשה שני אחין הא שם הפי' דהוי רק שלשה כן פי' רש"י להדיא אדרבה דייק לשון רש"י דכתב דכוונתו כמ"ש מעיקרא כתב רש"י שאר העדות ואחר כך נקט רק בשלישי וכן הר"ן והוא כמ"ש דוקא שלשה אבל ד' וכשרים:
אך מהרמב"ם לכאורה סותר דכתב דרואה כל העולם וא"כ לא הוי כמו שכתבתי אך י"ל דהנה באמת עיקר הטעם דבע"א לא נתבטל לענין שבועה משום דלא שייך צירוף וכמ"ש הרי"ף דהיכ' דלא ידעי בפסול לא ירצו הכשרים להצרפו ופסולין וכן כתב הש"ך לענין דלח ראו כאחת מאי מהני כוונו להעיד וכ"מ בסנהדרין בדף ט' בתוס' ד"ה בזמן. דהוי הפי' דכוונו להעיד עם הכשרים דכתבו וז"ל כיון דבשעת רא' יחד ומתכוין להעיד אפילו וכו' דנתכוונו להעיד עם הכשרים וא"כ אם לא כיוונו ואין צריך לכוין וא"כ באמת גם ע"א פסול וכפי הלשון שכתב הש"ך מאי מהני כיוונו וא"כ שפיר כתב הרמב"ם אם הוי אמרינן דאין צריך כיוונו להעיד אבל באמת לפי המסקנ' ולפי פסק הלכה אין פוסל ע"א היכי דמהני ע"א ובמה שכתבתי לעיל מתורץ ג"כ קושיות המהרש"א דהקשה לעיל בתוס' בדף ו' ע"א בד"ה שמואל אמר הלכה כר"י ואפילו אירע לאחר כדי דיבור מ"מ עדותן בטילה משום דמקשינן שלש' לשנים וכו' והקשה המהרש"א מנלן לתוס' לפי המסקנ' דמתרץ הש"ס במקיימין דבר אפשר דבעינן תוכ"ד. וי"ל דהנה באמת האיך אמר ומה יעשו שני אחין והקשה התוס' לא יעידו בב"ד ותי' התוס' דזימנין דלא ידעו ויעידו שלא ידע דכבר העיד. ועיין לקמן בדף כ' ע"א בד"ה והנה מ"ש לעיל וכו' ודף כ"ב ע"א והנה אם נימ' תוכ"ד בעינן וא"כ לא שייך דלא ידעו דהעיד אך הוי אפשר הפי' משום דהוי מאה דהעידו תוכ"ד וא"כ לא ידע מה דהעיד מכבר מקודם אך לפ"ז וא"כ הוי הפי' מה יעשו שני אחין דהוי באמת עדים יותר משנים ולפמ"ש לעיל לא פסול כן דכיון דאין צריך לצירוף אך באמת דכיון דפי' במקיימי דבר דצריך לילך לב"ד ויקיימו הדבר שיחד הכשירין והפסולין ומש"ה בעינן דוקא תוכ"ד ולא הוי הפי' במקיימי הדבר ולא בעשו דבר וכמ"ש הש"ך בסימן ל"ו יעו"ש וכמו כן הוא בהרא"ש במקימי הדבר אא"כ באו בב"ד עם האחרים ומש"ה שפיר דס"ל הרא"ש במקיימי הדבר אא"כ באו לב"ד עם האחרים וא"כ מש"ה בעינן תוכ"ד ולפ"ז כיון דבעינן במקיימי הדבר וא"כ ע"א או שנים עם ע"א דאי אפשר למצוא דלא הוי שנים בלאו הכי זאת לא הוי במקיימי הדבר לפני ב"ד זאת לא פסול וא"כ האיך שייך מה יעשו שני אחין ועכצ"ל דליכ' רק שלשה וא"כ לא שייך דלא ידע כיון דבעינן תוכ"ד דוקא או דאין צריך תוכ"ד ומתורץ שפיר קושיות המהרש"א הנ"ל וא"ש דברי התוס' הנ"ל וא"כ א"ש מ"ש לעיל לדברי הרי"ף דבעינן שיכיר הכשר בהפסול מ"מ אם לא ידע דכבר חתמו וא"כ אם לא כיונו להעיד ואפילו אם נימא דזה הוי ג"כ פסול במאי דנצרף עם הפסול ומקרי גם זה נמצא אחד מהן קרוב או פסול אך לענין זה הא לא ידעו דכיונו להעיד וא"כ לא ידע דהוי פסול ובשלמ' בשאר פסולין אע"ג דלא ידעי דכוונו להעיד אך מ"מ ידע דהוי פסול אך לענין כיונו דהוי רק פסול מחמת כוונו להעיד וא"כ אם לא כוונו להעיד לא הוי פסול כלל ולא ידע דהוי פסול כלל רק אחד הוי ידע דהא פסול ואינו ראוי להצרף רק עם אחר וכל אחד ואחד כשר באמת וא"ש הכל:
והנה יש עוד ראי' כפי הסבר' הנ"ל משום דהרמב"ם בפירוש המשניות שלו להרמב"ם כתב דבעינן דוקא שיהיו כולן רואין זה את זה ולכאורה קשה לפמ"ש הפרישה דאם הוי אחד קרוב או פסול לא הוי עדות שיכול להזמה משום דאין הזמה עד שיזומו כולם אלמ' דכיון דאין בהם דין הזמה אע"ג דמזים כולן לא הוי הזימה אפילו באותן שש להם הזמה וא"כ מפני מה לא מהני אם ראו רק מקצתן וא"כ בזה שראו אותו מקצת לא הו דין הזמה דיהא בטלה כולה ולא הוי בנשאר דין הזמה כיון שבו אין דין הזמה ואלא דנ"מ דיהא דבטלה כולה ת"ל דהוי בטלה כולה מכח נמצ' קרוב או פסול וכמו שהקשו התוס' בסנהדרין בדף ל"א וכן קשה במה שכתב התוס' בד"ה אמר רבא דאם העד מכאן והעד מכאן רואין המתרה או המתרה רואה אותן מצטרפין להיות עדות אחת וכל דהמתרה מצרפן כמו מקצתן רואין אלו את אלו דמתניתין וא"כ האיך ראי' מייתי דשם הוי דזה פסול משום דמצרפו א"ו דבשביל זה לא הוי דין נמצא קרוב או פסול וכן בד"ה הוא והן נהרגין דהמתרה מצרפן כדקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו ומאי ראי' מייתי דשם הוי דזה הוי פסול ומשא"כ במתרה דהוי אפילו מפי עצמו ולא שייך דהוי פסול א"ו דלא הוי כדין הנ"ל דזה הוי מקרי קרוב או פסול וכי יש עוד ראי' דאל"כ קשה לשיטת הראב"ד דס"ל בטלה מקצתה בטלה כולה רק דהוי בתורת בע"ד ואמרינן פלגינן דיבור' דהוי במקיימי דבר ולא בתורת בע"ד וא"כ עדיין יכול לפוסלו דיעיד עכ"פ דנרבע לרצונו ופלגינין דיבורא או דרבע הפלוני סתם באותו זמן עם אותן העדים הללו ראו ונמצ' קרוב בטל כולם והנה הוי בטלה לאחרים להעיד לפלוני משום דהוי רשע ונמצא קרוב בטל כולם וא"כ נפסל כל העדים אחרים על פלוני וא"כ ממילא בטלה ג"כ עלי' דהוי עדות שבטלה מקצתה בטלה מקצתה בטלה כולה א"ו דכיון דלא בטלה רק מכח נמצא קרוב לא הוי כמו עדות פסולין דנתבטל כל העדות:
והנה בכאן י"ל דמהני שיזכה לה הגט דהא עיקר החשש הוי משום דטב למיתב טן דו וא"כ בכאן שנשאת מכבר ויש לה בעל אחר בוודאי הוי זכות ומאי דמסופק הרש"ל מכח ס' הרי"ף כבר גם כן בס' ש"י כתב דזה פשוט להתיר ומכ"ש בכאן. ונידון בעדות פסולין דרבנן ליכא ספיק' דבזה לא אמרינן דהוי אי ניסת לא תצא והא ראי' מתשובת הרשב"א דהוי בטל לגמרי נימא דהא הוי הדין נמי נשאת בגט שאין בו זמן וא"כ בוודאי לא בטלה לגמרי או דהו חילוק יע"ש היטב דאמאי לא אמרינן ג' גיטין פסולין דהוי בטלה אלא ע"כ דהכי תיקנו רבנן דיהא לא תצא דשם במס' גיטין הכי הוי תקנה ובעודם פסולים לא או דיש חילוק בין אין בו זמן ואי כתב בכת"י דהוי בגט לעידי פסול מדרבנן ויע"ש היטב בתשובת הרשב"א סימן אלף קס"ו ועש"ה והנה ז"ל בתומים סימן ל"ו דכתב אם לא הכיר וגם לא העיד בב"ד בוודאי לא בטלה אך זהו בדיני ממונות או בדיני איסור ובפרט לגודל חומר א"א אי אפשר לסמוך עליו.
והנה בתשובות ב"י סימן יוד איתא בהדיא וז"ל ואף אנו נאמר דטעמ' דכל העדות בטלה משום שנתייחד עמהם קרוב או פסול ונתכוון עמהם לכל דבריהם אלמא דוק' היכא דבעי להעיד ביחד ומשא"כ בע"א וזה דוקא אם אמרינן דבעי כוונה וא"כ א"ש הרמב"ם הנ"ל דמה יעשו שני אחין והנה מ"ש בתומים דאין הפ"י בב"י בפסולי דרבנן לא אמרינן נמצ' א' מהן קרוב או פסול דבטילה כל העדות יע"ש היטב אך באמת מן הך ספק דמספקינן בנוטל שכר להעיד משמע דבשאר פסולי דרבנן שפיר בטלה והנה בתשובת הב"י מבואר כן גבי דהיכא דמכחיש אהדדי לא שייך לומר נמצ' אחד מהן קא"פ וז"ל דפשיטא דקרא במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא במכחישי דבר אלמא דהוי הפי' במקיימי הדבר ר"ל דהכשרים עם הפסולין יהא מקימי הדבר וא"כ הוי כמש"ל א"ש דהיכא דאין צריך לצירוף לא הוי הם מקיימין הדבר ביחד דאין צריך במקום דמועיל עד אחד וכן א"ש מ"ש לעיל אפילו לפי שיטת הרא"ש דבעינן תרוויי' ראי' והגדה משום דהא בעינן דיהא אצל מסירה משום דשטר חשוב הגדה וכמ"ש הש"ך והוי כאלו העידו דהוי אצל מסירה הוי ראי' והגדה כאחת
והנה מ"ש בתומים דלא איתא בס' ב"י כמ"ש הכנה"ג דפסול דרבנן לא אמרינן נמצא אחד מהן קא"פ רק מטעם הכרזה. בסוף התשובה איירי מטעם הכרזה ומעיקרא אמר זאת בפסולי האב לשיטת הרמב"ם וכ בתשובת על הרב הגדול מוהר"ר אברהם בר נחמי' יעש"ה והנה אפי' לפ' פסק הראב"ד דאמרינן דלא פלגינין דיבורא היכא דלא הוי בעי י"ל משום דעכ"פ הגיד כאחד ומשא"כ היכא דאין צריך כלל וכלל לצרף ואינו מועיל צירוף והנה במה דהוזמו מקצת והם אמרו דראו וא"כ הוי שקר י"ל כמ"ש המהרש"א לענין מתרה דראו ולא ידע מי ראה יעש"ה המהרש"א.
והנה התוס' במסכת מכות בדף ו' ע"ב בד"ה הרי אלו עדות אחת שם איתא להדיא דהזמה הוי כנמצא א' מהן קא"פ ומש"ה בטלה כל העדות.
והנה עוד יש היתר משום דלדעת הרמב"ם והרי"ף דס"ל דחתימה גופא מהני ועידי מסירה ג"כ מהני והנה הדין בנמצא קרוב או פסול עדותן בטילה והנה הש"ס אמר במקיימי דבר הכתוב מדבר והוי הפי' משום דראו להעיד עדותן בפה וא"כ הנך עדים הקרובים ממ"נ אם לא הו"ל קרובים ה"ל בלא"ה אין ראוי לקיים הדבר עפ"י עדותן דמעידין על המסירה הא בלא"ה הוי העידו מכבר בב"ד דהוי עוד חתימה ובלא"ה לא הוי מקיימי הדבר ואלא משום דהוי פסולין וא"כ לא מהני עידי חתימתן שלהם וא"כ לא מהני השתא נמי דהא הוי קרובים ובשלמא בלא"ה שייך שפיר מקיימי דבר דהא אי לאו קורבה שלהן דאי דלא הוי קרובים או פסולין או דהתורה לא הוי פסלה לקרובים ולפסולין ומשא"כ בכאן ממ"נ אם לא הוי קרובים או דהתורה לא הוי פסלי לקרובים ולפסולין וא"כ לא הוי בלא"ה במקיימי הדבר דהא מכבר העידו בב"ד בחתימתן וא"צ לעדות שלהן השתא במסירתן וא"כ לא פסול עי"ז אך באמת הא הוי במקיימי הדבר דנ"מ אם לא יהא הגט בפנינו והנה בלא"ה האשה נאמנת לומר גרשתני אך דנ"מ שלא בפני בעלה ובעל בלא"ה יהא נאמן לומר גרשתי את אשתי חדא דמשמע בס' שב יעקב דאין השתא נ"מ אע"ג דנ"מ לכשיכפור הבעל דאמר גבי קידושין דהוי הדין דאם שניהם מודים מהני ע"א אע"ג דאם יכפור צריך לשני עדים אמרינן דאין מועיל עדותן אע"ג דבשאר ע"א פסול לשבועה משום דנ"מ לממון אך לענין קידושין דכיון דמודים הוי השתא ליכא נ"מ אמ"ג דנ"מ אם יקדש עוד לאחרים ויע"ש היטב והנה עדיין נוכל לומר לפמ"ש בס' הב"ש בסימן מ"ב דגבי קידושין מהני אם ראו דהי' אצל הבעל ואמר הרי את מקודשת ואח"כ ראו באשה אותו החפץ דהוי אומדנא דמוכח מהני וה"ה בגיטין דדמי בזה לגירושין יע"ש בב"ש סימן ק"ל יעש"ה וע"ש בסימן ק"ל וע"ע בב"ש וא"כ ע"ז עכ"פ שנמסר מיד הבעל אין צריך להעיד וע"ז לא הוי במקיימי הדבר וא"כ הו' רק כשירין דהעידו דראו מיד הבעל ואח"כ ראו באשה הגט ומהני ומה דהם ראו אצל האשה הגט ג"כ אח"כ לא פסלו דע"ז לא כיון להעיד ולא פסלו רק אם כוונו להעיד פסולי קורבא והעדים הקרובים דהוי הם עידי חתימה לשיטת הרמב"ם אין צריך להעיד רק דראו הגט אצל האשה והכירו בשעת מעשה בט"ע אצל האשה בשעת מעשה דמיד נפל ליד האשה אע"ג דלא ראו דנמסר מיד הבעל הוי מהני וע"ז לא הוי במקיימי הדבר דע"ז לא הוי מקיימי הדבר דנמסר מיד הבעל דע"ז לא נ"מ ולא צריכין לעדות החתימה על מסירתן מיד הבעל ממ"נ וכמש"ל ולא פסול לעדות זה שמעידין הכשרין דראו דנמסר מיד הבעל ולענין שראו שנפל ליד האשה אין צריכין גם כן רק שמעידין שעכ"פ ראו העדים הכשרים אח"כ ביד האשה קודם שנטל המסדר ועל זה אחר כך הגם שראו הפסולין גם כן בעת ההוא תו לא כוונו להעיד דהא אין צריך תו לזה כל כמה דלא ידע דהוי הפסול וכל זה דלא כש"ך דס"ל דכשירין שלא כוונו גם כן להעיד הגם דפסולין לא כוונו להעיד מ"מ אם הכשרים ג"כ לא כוונו להעיד דפסול אך באמת הא על ס' הש"ך חולקין הכ"מ והלח"מ והוי דין חדש למצוא ברמב"ם מה שאין שורש בש"ס.
אך בנדון דידן הוי ספק משום דגרע דמוכח דהוי רק קורבא דאשתו וא"כ שפיר מצי למצוא אם הוי בשעת חתימה קורבא באשתו ואח"כ קודם מסירה מתה אשתו או שגירשה והוי כשרין והוי ראוי לקיימו אם לא הו"ל עדיין קורבא השתא גם כן בנשים דבאמת לא מתה ולא גרשה אך אם אמרינן דהסברא הוי דראוי לקיימו הדבר אם לא פסל התור' קרובין או פסולין ואין הסברא דאם לא הו"ל קרובים וא"כ אין חילוק בין קרוב באשתו קרובין לקרובין דגופו בעצמו וצריך עיון כי זה נוכל למצוא להיתרא.
והנה לפי הך דעה דס"ל דאין מועיל אם נתן גט ולא אמר הרי את מותרת וא"כ בוודאי שייך הך סברא דפ"ז לא הוי מקיימי הדבר דע"ז גמר הוי הם העדים דאמר הבעל הרי את מותרת לכל אדם והכשרין הוי דאמר כך וסגי במה דראו הגט ביד האשה מקודם שנטל אצלה הרב המסדר אך לפי דעת הרמב"ם דהוי גט אם לא א"ל אם כן נמי ס"ק [דהוי גט אם לא א"ל כן ה"ז גיטך והרי וכו'] נמי א"ש דהא עכ"פ לא מעידין הפסולין על זה דאמר הרי זה גיטך דאין נ"מ דהא לזה דאמרה ה"ז גיטך עדיין צריך דיהא רואין הגט ג"כ ביד האשה ובזה לחוד סגי אם הוי עדי חתימה וא"כ בזה דא"ל הרי את מותרת לא הוי הם מקיימי הדבר והוי רק הכשרין עדותן עדות וא"כ לאחר שהכניס והניח הגט בידה קודם שנטל המסדר הוי עם הא (חסר א"ת) דא"ל הרי את מותרת מהני לפמ"ש הב"ש בסימן נ"ב בקידושין דידעה בלא ראו ה"נ בגיטין וכמו דמדמה הט"ז בגט בסימן ק"ל לענין קדושין בפני ע"א ה"נ גירושין מהני לפי הך דעה ה"נ לענין אומדנא בגט ובמאי דראו הגט אח"כ לא כיוונו להעיד וכמש"ל יעש"ה אך דזה דוקא אם אמרינן פלגינין דיבורא והא דל"א גבי שטר של שניהם משום דהוי משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא או כמש"ל דכיון דלא הוי רק פסול הוא משום דהוי נמצא אחד מהן קרוב או פסיל לא פסלינן לאותו עדות דהוי כשר ובכה"ג לכ"ע פלגינין דיבורא:
והנה באמת אם הבעל יהא מודה אזי בוודאי אין צריך לעדות דהא דבעל אינו נאמן הוי משום דאי גירשה קלא א"ל וא"כ באמת השתא הו"ל קול משום דא"א דגירשה קלא א"ל למילתא ומשא"כ השתא דבאמת יהא לה קלא דהא הוי ברבים עכ"פ להנך עדות אין צריכין ועוד אפ"ל דלא שייך יחוד עדים הכשרים עם הפסולין כיון דבמה דשמעו דאמר הרי את מותרת לא נצרפו עם הפסולין ובמאי דראו הגט ביד האשה זה אין מספיק לעדות זו דאמרו על המסירה וא"כ לא שייך לפוסלו וזה צ"ע והנה צ"ע דבאמת יש דעות דאפילו שלא בפניו נמי נאמנת האשה והנה במה דהוי שני דעות באם שמצטרפין אם לא הכיר בפסולין וכן יש דעות דדוקא בענין הגדה בב"ד והנה הש"ך ביו"ד ובחוה"מ ס"ק י"ט כתב דבאיסור דאורייתא דכיון דאין מסכימים מטעם אחד לא חשבינן רובא וצ"ע ויעש"ה.
והנה באמת הא דכתבו התוס' בכתובות דף ל"ג ע"א ומייתי הוכחה מנמצא קרוב או פסול ולא מייתי מדין הזמה דצריך להיות בתוך כ"ד אך לפמ"ש הפרישה א"ש דבאמת הא לזה שפיר שייך הך סברא דכיון דבמה דהגיד תוכ"ד לפסול לא הי נתקיים דין הזמה בזה העד משום דהוא העיד תוכ"ד ואין עדי הזמה עד שיזימו כולם וכן כל א' לחבירו וחבירו לחבירו משום דבעינן דעכ"פ בחבירו לא נתקיים דין הזמה ומש"ה מייתי התוס' מנמצא קא"פ.
והנה מ"ש בתומים דהוי הא דפסול מכח עדות שא"א יכול להזימה לא אמרינן גבי נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטלה. ולכאורה לפי מה דאמר רמב"ח וכן הוא שיטת הירושלמי דהא דקרובין ביחד פסולין לעדות הוי מכח דבהזמה אי אפשר לקיימו וא"כ מה פריך מה יעשו בשני אחין דהא האחין הוי רק פסולין מכח עדות שאאי"ל ואעפ"כ אמרינן גבי נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטילה והנה אם נימא דהוי הטעם מכח עדות שאאי"ל וא"כ אם באמת אם יש ארבעה עדים ובתוך שני קרובים להדדי וא"כ מצי להעיד קרוב עם אחד הכשר והקרוב השני עם עוד אחר כשר לאחר כדי דיבור ולא תליא הזמה בהו דכיון לאחר כ"ד אין צריך שיזומו כולם:
אך באמת מתלמודא דידן לא משמע כן דהוי הטעה מכח עדות שאא"ל רק מכח רבויא דקרא וכמו שכתב הר"ן בכתובות. והנה א"ל דבאמת הוי מצד רב אלא קשי' ממסכת מכות אך דהקשה ממתניתן דב"ב.
והנה יש ראי' ברורה מתוס' דמסכת כתובות בדף ל"ג ע"א בד"ה וניתרו בהו בתוך כ"ד וי"ל דכ"ז שעסוקין באותו ענין דאפילו מעידין מאה תוכ"ד ואם נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטלה ולכאורה מה זה הוא דהא בוודאי הדין דהא אחר שהעירו בתוך כ"ד של הפסל הוי בטל ונמצא דעדותו הוי בטלה מכח נמצא א' מהן קא"פ וכיון דעדותו בטלה הוי הוא דמצרף לעד פסול א"ו דלא אמרינן כן דעי"ז הוי דהוא גופא לא פסול רק מכח נמצא א' מהן קא"פ לא הוי הוא כמו פסול ורק יש הוכחה דהרמב"ם כתב בפי' המשניות להרמב"ם דבעינן דוקא דרואין כולן וכן כתב התוס' דאי הוי לרבות' ולכאור' ליכא רבותא משום דהנה הדין עדות שא"א יכול להזימ' באמת הוי שפיר עכ"פ לא הוי תוכ"ד כל עדות ועדות בתוכ"ד וכמ"ש הפרישה בהשמטות דבעינן דנהוי דוקא בכולן יכולין לקיים דין הזמה ואלא דנהוי כל עדות בטילה נמי בטל כמש"ל דכל או"א הוי עדותן בטלה וזה בעצמו טעם של התוס' דכתבו בכתובות לענין נמצ' אחד מהן קרוב:
והנה לכאורה דברי התוס' סותרין בכתובות במאי שכתבו במכות דלענין נמצא קא"פ דאין צריך תוכ"ד אך אפ"ל דהתוס' ס"ל דכשיטת הרמ"ה בכאן דבתוכ"ד לחודא אפילו כוונו להעיד ואוי"ל דבאמת הוי הפי' נמצ' קא"פ דהיינו מכח הזמה הוי הפסול:
וכן יש עוד הוכחה דהנה באמת לפי מה שכתבו התוס' דהקו' הוא דנרבע יציל דהיינו יש עדים אחרים קשה א"כ אם ירצה לפוסלו לעדות הרובע אזי שפיר אמרינן פלגינין דיבורא ואך דאין עדותן מועיל וא"כ פסול מכח נמצא אחד מהן קא"פ א"ו דאין הדין כן דכיון דהא דאינו ראוי לעדות שיפסלו אע"ג דפלגינן דיבורא הוי דפסול וא"כ אמאי אין מועיל עדות של הכשרים על זה שיפסול הוי רק מכח נמצא אחד מהן קרוב או פסול וא"כ הוי כס' הראב"ד דהוי נמצא א' מהן קא"פ בעדות א' וא"כ מש"ה לא פסלי ואו דנ"מ דאין נאמן על מה שהתרו בו וא"כ אם לא התרו בו אין מגיע מיתה וילפי' כן משום דהא לפמ"ש המרדכי דמש"ה בפסול ממון לא בעינן תחלתו דהוי רק לאותו עדות והוי רק לאדם א' יעו"ש בס' מל"מ שמסופק היכא דפסול רק לאדם א' אם אמרינן תחלתו וסא דעדות שנמצ' א' מהן קרוב וכו' דהא רבא המציא הך סברא דאאמע"ר וא"כ אפ"ל דבאמת ר"י ס"ל דאמרי' פלגינן דיבורא רק כיון דלא ס"ל דאדם קרוב אצל עצמו וא"כ הוי נמצא א' מהן קרוב ומשא"כ בכאן דהוי ממונא. וי"ל דס"ל דלדבריך רשע נפסול לעדות. אך י"ל דהא התוס' חולק הואיל דנ"מ לשבועה והנה לפי הך סברא לא שייך כלל דהוי נמצא קא"פ דכיון דא"צ כלל לצירוף והנה לפ"ז מוכרח דס"ל דגם בד"מ פסול וא"כ באמת ע"כ רב יוסף ס"ל דאמרינן:
והנה לפי שיטת ר"ח ולפמש"ל דגם הרא"ש מודה דאי תוכ"ד או דעסוקין מהני ראו וא"כ בכאן מהני הכשרין דראו ולא כוונו הפסול ומעיקרא עסוקין קודם שראו. והנה בוודאי אם בשעה שעסוקין באותו ענין או תוכ"ד ועדים ראו לא שייך לומר כיון דבשעת מעשה לא הוי מקודשת האיך מקודשת אח"כ כיון דעדיין עסוקין באותו ענין או תוכ"ד דכמו דאמר הרי את מקודשת לי דמהני עסוקין בא"ע ומש"ה הוי שפיר דין ב"ש בסי' מ"ב מה שמחלק על הרמב"ם וכדין דאיתא בפ"י לא מהני תוכ"ד ובעסוקין באותו ענין מסופק לר"י אם מהני אך בכאן כ"ע מודו דעסוקין מהני דשם הוי גזירת חכמים כן דוקא וא"כ לפי הנך דעות אפילו להנך דס"ל לא מהני חתימה מ"מ אי תוכ"ד ראו עדים הגט ביד האשה מהני ומהני כתב סופר וע"א לדעת העיטור וכמ"ש בשו"ת הנו"ב:
והנה באמת בתשובת מהר"מ מפאדווה ובתשובת ב"י איתא דגם בקידושין אפילו לאותו דיעה דעד א' בקידושין מהני מ"מ אם נמצא קא"פ בטלה עדותן וכ"ז דלא כתשובת שב יעקב הנ"ל אך לפמ"ש נוכל לומר דבה"ג מודים וכ"מ בתשובת מהרי"ט גבי עד המסייע פוטר משבועה והנה הך סברא דכתב הרא"ש אליבא דהרי"ף דגבי עבחז"ל אם מכר אדם מקודם נתבטלה זכי' החתימה איתא במרדכי בשם רבינו יצחק לתרץ הק' דאיתא בכתובות צ"ד דאמרי' לא שנמסר מקודם זכה גבי ונשאל לראובן שם בפ' המגרש צ"ל הפי' שם יעש"ה. והנה יש לצדד להכשיר את הוולדות שמעשה הי' שחתמו שני עדים שאחד מהם היו אשתו שני בשני עם העד השני והם גופ' הי' עדי מסירה:
וכבר ניסת בגט זה והיו לה בנים:
וצדדתי להיתרא כולי האי ואולי באשר שלדעת הרמב"ם הוי קורבא האם וקורבא אשות דרבנן וגם דעת הרז"ה בקרובי האם ואשות כרמב"ם אבל למעשה עדיין צ"ע היטב: