אור ברסלב
איגרא רמה חלק ב מסכת שבועות

איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא

מסכת שבועות

מסכת עבודה זרה

דף כג:

תוס' ד"ה דמוקי לה כד"ה אע"ג דאיכא תנאי דל"ל כולל וי"ל משום דהנה הש"ך הקשה על הטור מהא דשלא יאכלנה ואח"כ אמר שלא יאכל אמאי (יהיו) הא הוי עכ"פ חצי שיעור וי"ל משום דבאמת כוונתו על שלא כדרך אכילתן ג"כ דכוונתו על ההיתרא קא מישתבע וא"כ הוי כולל כסברת התוס' דזאת לא חשוב מוסיף כיון דעל כדרך אכילתן לא ניתוסף כלל וכלל כמ"ש התוס' לענין הנאה בחולין יע"ש רק כולל הוי. והנה התשב"ץ כתב דלא הוי כולל רק היכא דאפשר לומר. דעבר שני מלקות דהיינו אם עושה שנים חייב שני מלקות משא"כ לענין חליצה ויבום דאם (לא) חלוץ וייבם זאת א"א למיעבד תרווייהו וא"כ לענין שלא כדרך אכילתן ג"כ לא מצינו למעבר על שני איסורין דממ"נ אם אכל כדרך אכילתן לא אכל שלא כדרך אכילתן וא"כ לא משכחת לעבור אלא חדא ולא מחייב שני מלקות ולא הוי כולל והנה זאת הוא האמת גבי שלא אכלנה ככר כולה משא"כ אם אמר ברישא שלא יאכלנה ואח"כ אמר שלא יאכל וא"כ על כל כזית משתבע על ככר כולה כמ"ש הרא"ש והר"ן דפליגי על שיטת התוס' וא"כ שפיר משכחת לי' דיאכל כזית חדא שלא כדרך אכילתן וכזית השני כדרך אכילתן דע"כ תרתי וא"כ שפיר הוי כולל וא"כ ע"כ מתניתין ס"ל כמ"ד דאית לי' כולל בל"ה משא"כ פלוגתא דרבנן ור"ע דלא (משמע) ממתניתין ולא רצה לאוקמה בפלוגת' ומתורץ קושיות התוס' שהקשה על הרמב"ם בהלכות שבועות פרק עשירי דין י"א כתב וז"ל האשה וכו' וכתב הלח"מ דשם איתא הכל מודים בעד מיתה דאי לדידה ולא אמר בב"ד ולא הזכיר זה רבינו ז"ל ולא ידעתי למה. וי"ל משום דהנה איתא לאיבעי' בש"ס דאם הזכירה כחובה דאמר התרני להנשא ותנה לי כתובה אם מותר. וא"כ בכאן הא אינו חייב קרבן שבועה עד שיתבענו דוקא תביעת ממון כדאיתא לענין קנס ובשת ופגם וא"כ שוב לא מהימן לי' לאשה. וצ"ל כפי את"ל דנפשוט אבעי' הראשונה. אך עדיין קשה ונמצא דעיקר התביעה היא הכתובה אך דכל דא"ל לאנשי מגלי לב"ד יע"ש ברש"י דיבמות וכן הוא בר"ן דף קי"ז ע"א. והנה הרמב"ם בפירוש המשניות כתב דפלוגת' דר"ש ורבנן גבי קנס מאי דעיקר התביעה שלו וא"כ עכצ"ל דעיקר התביעה שלה הוי ממון. וא"כ בלא"ה אינו מותר בלא העד אך די"ל דהכפירה הוי בב"ד והתביעה הוי חוץ לב"ד וא"כ הוי מצי האשה לכפור אך א"כ בלא"ה אינו חייב שבועה דכיון דליכא עדים דהתביעה חוץ לב"ד וא"כ שפיר יכול לחזור ולהגיד ונימא דאין אדם משים לעצמו ולא מהימן לי' לעד דהוי תביעה אך י"ל דס"ל לרב פפא דלא כרבא דס"ל דפלגינין דיבורא או כר"מ דס"ל דאין צריך בב"ד דוקא דכפירה במקום דאין חוזר ומגיד ומש"ה לא הביא הרמב"ם ומתורץ קושיות הלח"מ והנה מכאן מוכח הרמב"ם דלא הוי הטעם משום דעבידא לאגלויי מלתא דאל"כ לא שייך מיגו דהא בדדמי וכמ"ש התוס' ביבמות. והנה כיון דאמר אח"כ בחרם וא"כ ממ"נ הוי רשע וא"כ ל"ל א"א משים עצמו רשע וא"ל לדבריך הוי רשע דז"א דהא עבר עבירה שאין בו מלקות הוי פסול מדרבנן ופסול מדרבנן כשר לעדות אשה ובשאר עדות בעינן פיו ולא ע"י שבועה אך לענין עדות אשה כשר מפי כתבם. והנה אם הטעם משום עבידי לגלויי כשר אפי' אית לי' הנאה כמו דאיתא בס' ב"ש בסי' ק"ך יע"ש שני סימנין אמצעי הוי כמו מובהק כמו דאית' בס' אבן העוזר. והנה אם נימא דע"א נאמן מטעם מיגו דהוי כפר דתובע הא אית' בספר אורים ותומים דלא אמרי' מיגו לאפוקי מחזקת א"א:

והנה קשה לפי מה דאי' בס' תשב"ץ דהרמב"ם באמת ס"ל דע"א נאמן מן התורה אפי' לענין ממון הואיל דאי"ל דעבידי לגלויי ומש"ה נאמן רק מעד העד מפי עד הוי רק מדרבנן וגם בע"ד הוי מדרבנן. וא"כ קשה לפמ"ש התוס' גבי משחקים בקוביא דהוי פסול מדרבנן ס"ל לרב פפא דחייב ק"ש ופי' התוס' דגבי ע"א אפי' הוי מדרבנן מ"מ הוי הכל לחיוב אם הוי העדות מועיל מדרבנן חייב ואם עדות הוי מועיל מדאוריית' אפי' אינו מועיל מדרבנן נמי חייב בשבועות דף ל"א ע"ב בד"ה ורבנן יע"ש. וא"כ קשה לפי שיטת הרמב"ם יש לחייבו אפי' אמרה לדידה דעכ"פ מועיל מדאוריית' ונ"ל כמו שכתב בספר התשב"ץ דלא ס"ל לר"פ דנאמן לענין ממון והוי מדאוריית' ועפי"ז מתורץ נמי הרמב"ם דהנה י"ל מש"ה פסק הרמב"ם כראב"י לענין עדים שמשחקים בקוביא לא פסול מדרבנן נמי אינו מחויב ק"ש משום דהא הוי מה"ת נמי פסול דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דכיון דלא חייב ע"י ולא נגמר הדין ולא תענה דהא לפי' הירושלמי הוי עיקר הטעם משום דבדיבורא אתעביד מעשה וכאן אין לוקין דלא איתעבד מעשה בדיבורא וא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה יע"ש מ"ש התוס' בריש מכות וא"כ מן התורה לא הוי עדות. ור"פ לא ס"ל דבעינן עדות שאי אתה יכול להזימה או דלא ס"ל כירושלמי ומש"ה פסק הרמב"ם כן. וא"כ בכאן לא שייך זה הטעם דהא אם הוי מעיד הוי שפיר בדיבורא איתעבד מעשה דהא האשה נמי יודעת ע"י ועדיין לא הגיד האשה בב"ד ומש"ה השמיט דינא קמא דרב פפא. וא"ש ומכאן נמי קשה למאן דס"ל דמטלטלין הוי אינו משתעבד הוי רק מדרבנן אך י"ל דהא גם עד אחד נמי אינו נאמן רק מדרבנן אך לשיטת הרמב"ם דע"א נאמן מה"ת שפיר מוכח. והנה י"ל קשיות הלח"מ דהא לדידן משועבד מכח תקנת הגאונים דבאמת א"ל דלא איכפת לן ואינו חייב ק"ש בדרבנן. אך לר"פ דס"ל דע"א אינו נאמן מה"ת לענין ממון וא"כ שפיר הוי החיוב מדרבנן ושפיר פטור ע"י דאמר לדידה. והנה איתא בספר כנה"ג כ"ז דלא כתיב בחיי ובמותי לא משועבד וכן איתא בס' התומים בלא אגב לא משעובד לשיטות הנ"ל יע"ש:

דף לג

איבעי' להו משביע עידי קנס. אליבא דראב"י כו' והקשה המל"מ מאי פריך הש"ס מפלגא נזקא קנסא. הא לא מחייב עצמו כלום ולכ"ע מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ונ"ל דהנה לכאורה קשה מאי קאמר הש"ס אליבא דמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב לא תיבעי לך הא לפי מה דאיתא בב"ק דף ע"ה ע"ב גבי פלוגת' דסומכוס וחכמים דחכמים סברי אי אמר בפני עדים טבחתי ומכרתי דפטור משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה. א"כ שפיר מצי לפטרו בכה"ג. ונ"ל דהנה לכאורה בב"ק מאי הוי דהוי השתא עדות שאאי"ל מ"מ לא מתחייב ע"פ עצמו דאי לח הוי מודה הוי עדות מעליא. ונ"ל ע"פ דאית' בש"ך ביו"ד בהלכות עבדים דלענין קנס אע"ג דהודאתו לא הוי הודאה לפטור מ"מ לחייב נמי לא הוי הודאה דלא שייך גבי קנס הודאת בע"ד כמאה עדים. ה"נ הכא לא מהימן ליה דטבח בפני עדים ועדות שאתה יכול להזימו לא הוי דהא לענין כדי דלא לחייב עדים שפיר מהימן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה