איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
מסכת חולין · יו"ד סימן כ
מה שהקשה על הרמ"א י"ל דבאמת אסור מדרבנן עכ"פ אפילו היכא דאיכא חזקה וכמו דאיתא שם ביבמות דבעי עכ"פ חליצה אע"ג דאיכא חזקה אך באמת קושיות התוס' הוי הכי דהא משמע דאמרינן נשחטה הרי הוא בחזקת היתר וקשה אמאי באמת מהני חזקה (וצ"ל משום דאיכא שני חזקות חזקת שלם וחזקת היתר בשחיטה) דהא משמע הא מחיים אע"ג דאינו דרוסה אעפ"כ אסור. אך באמת היכא דאיכא ריעותא וא"כ ליכא חזקה דאינה נקובה דהא יצאת מחזקתה עכ"פ דעתה איתחיל להיות ריעותא ומעיקר' הוי בחזקת שלם וכיוצא בזה כתב התבואות שור לענין רוב וכן כתב הרשב"א דכיון דהתחלה להיות מעשה דהתחלה דמטרפה כבר יצאה מחזקתה ואך דעיקר הקושיא הוי מדריסה דשם ליכא ריעותא דיצאתה מחזקת שלם וא"כ להיות חזקת שלם ליתא בכאן רק חזקת היתר וא"כ תליא בפלוגתא דשמא ימות וא"כ זהו כוונת רמ"א דבאמת מדרבנן אסור אך דקשה דבמאי דבידו יצאה מחזקת איסור אך דחזקת היתר נמי ליתא דתליא בפלוגתא דשמא ימות וא"כ ליכא עכ"פ חזקת איסור וא"כ יש להעמיד בחזקת שלם משא"כ היכא דאיכא ריעותא:
והנה יש ליישב הא דלא משני בספק דרוסה משום דלפי שיטת הפר"ח לא אוקמי' אחזקה בספק השקול עכ"פ מדרבנן אך דכיון דס"ס שרי וס"ס אם נימא דבאמת שרי ס"ס אפילו במקום חזקה. אבל הא אית' הדין דהיכא דאיכא שני חזקות לא מהני שני ספיקות וא"כ שני חזקות עדיפא ומכ"ש דעדיפא דשרי מדרבנן כיון דס"ס שרי גם מדרבנן אך דזה תליא בהך פלוגתא דשמא ימות דפליגי בו ר"מ ור"י ורב ס"ל כר"י דלא חיישינן לשמא ימות אך סתם מתניתין אתיא כד"מ דלא חייש לשמא ימות ומש"ה לא אוקי בספק דרוסה. והנה היכא דאיסור מצוי דתירץ התוס' עכ"פ לא עדיף מס"ס והנה הדין דה כא דאיכא שני חזקות עכ"פ עדיף מס"ס וכמו דאית' דכל חזקה עדיף מספק אחד וא"כ שני חזקות עדיף מס"ס ומ"ה תירצו התוס' דהוי מצוי:
אך באמת י"ל דכוונת התוספת דעכ"פ מדרבנן אסור:
אך דבאמת הוי קו' התוס' דהוי בחזקת שלם וא"ל דהוי נגד זה חזקת איסור קשה מכאן וע"ז תי' התוס' דהוי מצוי לאיסורא טפי מלהיתרא וא"כ הוי כל כמה דלא ניכר הדרוסה מבחוץ מקרי ספק דרוסה ורב ס"ל באמת דלא חיישינן לספק דרוסה וא"כ א"ש כללא דמילתא דבאמת הך תי' אינו מספק דמצוי אך עכ"פ שני חזקות מהני אך באמת אם נימא כסברת הש"ך אליבא דהרמ"א דבכה"ג שפיר הוי חזקה לאיסור דפליג עליו רבא או דעכ"פ מדרבנן אסור אך דבאמת דבדבר שבידו לשחוט לא מקרי חזקה לאיסור ובאמת מקודם הוי חזקה להיתר ולא ניקב מכח רובא וכמ"ש התוס' בחולין אך דבאמת הוי שמא ימות ולא הוי חזקה להיתר ונשאר רק חזקה לבד ואזי שפיר כיון דהוי מצוי וא"כ היוצא לנו מזה דבאמת בכאן לא מיקרי חזקה להיתרא דהוי שמא ימות וחזקה דשלם והכל הוי עד השתא מכח רובא דע"ז שפיר כיון דהוי מצוי ומאי דהוי ימות לא מקרי חזקה להיתרא דכיון דלא הוי בידו ובאמת רבא פליג על רבה או דמדרבנן הוי שפיר חזקה ורב ס"ל דחייש שמא ימות וסתם מתניתין הוי ר"מ ומתורץ שפיר ק' הש"ך:
והנה לכאורה בשחיטה קשה אמאי הוי לפי דאם נימא דאפשר לצמצם מ"מ פסול השחיטה במחצה לפי הך דעה דס"ל דבס"ס אוקמה אחזקה:
אך לפמ"ש בס' פ"י דפלוגתא דר"ג ור"י הוא בזה אלימא מרובא ואו י"ל דבאמת מכח דס"ל לפי ה"א דאפשר לצמצם: