אור ברסלב
איגרא רמה חלק ב מסכת חולין › דף מ מא

איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא

מסכת חולין · דף מ מא

יו"ד סימן מא סעיף ח

סוגיא דרבוצה

יעש"ה כל הסוגיא עם פירו"ת והרא"ש והר"ן וראשונים ואחרונים כולם וזה יצא ראשונה לתרץ קושיות בעל כריתי ופליתי בסימן כ"א וז"ל וקשיא לי' לרב אדא בר אהבה דס"ל בע"ז דף נ"ד אף דאא"א דבר שאינו שלו בניסך לה בין קרניו הוי מעשה ואסר ומייתי לה הך דעולא וד"ת עשה בה מעשה אסרה הך דניסך בין קרני' ודאי מעשה זוטא היא כמ"ש רבינו חננאל וקשיא לרב אדא בר אהבה קושיא דחולין דף מם חייב שלש חטאות וכי עביד בה מעשה פורתא אסרה וצריך לומר תירוץ הגמרא בחטאת העוף חצי קנה פגום וקשה לרבא אדא בר אהבה א"א לומר כן דהא איהו ס"ל דבעי דוקא וושט בשחיטה ולא קנה וצ"ע ונלע"ד ליישב קושיא הנ"ל דהנה רש"י בפירוש הגמרא דף מ"א כתב כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי הלכך לא מצי למיתני שום זבח דאלו עולה מכפרת אחייבי עשה וחטאת ואשם על חטאים ושלמים ושאר קדשים קלים דידי' נינהו להכי נקט עוף ובאמת מתוס' ד"ה כיון ותוס' ד"ה לא הוי חטאת לא משמע רק דחטאת קנין לכפרה ולא שאר קדשים כמבואר בדבריהם ולדעתי נראה לפרש פירש אחר דהנה איתא פלוגתא אם שחיטה שאינה ראוי' הוי שמיה שחיטה או לא הוי שחיטה מר יליף משחוטי חץ וכו' עש"ה:

והנה הרא"ש פסק דאע"ג דקי"ל כר"י הסנדלר לפטרו מדו"ה בשחיט' שאינה ראוי' מ"מ בשחיט' ונמצא טריפ' חייב בדו"ה וכ' הפ"י דהיינו משום דס"ל דטריפה שחיטה ראוי' מיקרי כין שאין האיסור מצד השחיטה אלא מצד אחר שנמצא טריפה כו' והנה הפוסקים כתבו דאף אם איירי דמחשב משחיטה לזריקה מ"מ לר"י הא מחשבין מעבודה לעבודה ופסול והנה ע"כ הבריי' דשחט חטאת בחוץ לע"א ס"ל דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה דאי לא שמי' שחטה אמאי חייב דהא התוס' בבבא קמא כתבו אע"ג דגלי רחמנא בשחוטי חוץ דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה ה"מ דליכא פסול מצד אחר חבל איכא פסול מצד אחר לא שמה שחיטה והכא איכא פסול מצד אחר דהא לר"ה בגמר מעשה לכ"ע יכול לאוסרה והנה רש"י כתב בהמת חבירו לא מיבעיא שלו דמיחסרא משום תקרובות ע"ז בשחיטת סימן א' דאע"ג דב"ח אין נאסרין להדיוט לא משום נעבד ולא משום מוקצה מדאיצטריך למסרינהו לגבוה מכלל דלהדיוט שרי מיהו כי עביד מעשה מחסרין וא"כ לפ"ז י"ל דהכי פירש הגמרא כיון דקניא לכפרה אחא כדידי' דמיא דבאמת התנא סובר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה וא"ל אמאי חייב שלש חטאות הא הוי שחוטה שאינה ראוי' דז"א דהא באמת כדידי' דמיא והיא דבר של הקדש נמצא דבאמירה בעלמא הוי מוקצה לע"ז ונמצא דהשחיטה אינה מועלת ושפיר הוי שחיטה ראוי' כסברת הפני יהושיע משא"כ בשאר זבחים לשיטת ר"ח בגמר מעשה יכול לאסור אפילו שאינו שלו נמצא דהשחיטה אוסרתו והוי שפיר שחיטה שאינה ראוי' דע"י השחיטה בא הפסול ומשום הכי נקיט חטאת דלככרה קניא והוי פסול בלא השחיטה דהא אף באמירה בלא שחיטה מפסל וא"כ לא הוי הפסול מחמת השחיטה והוי שפיר שחיטה ראוי' ובחטאת עוף וחצי קנה פגום:

אך לפי"ז קשה כי משני הגמרא בגמר זביחה הוא עובדה ופריך הש"ס מאי אריא חטאת לאשמועינין זבח הא איכא לשנויי להכי קתני חטאת משום דככרה אין השחיטה גורם והוי שחיטה ראוי' לכך חייב משא"כ בשאר זבחים כו' ויש ליישב דהנה התוס' בב"ק דף ע"ו ד"ה שחטה הקשו מה פריך הגמרא קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' היא הא הוי שחיטה ראוי' משום שיכול לפדות בשעת פרכוס דבר העמדה והערכה היא ונראה ליישב קושיות התוס' דהנה התוס' בתמורה מקשים אמאי מטיל מום בקדשים אינו אסור רק משום קנס הא כל מה דאמר רחמנא צא תעבד אי עביד לא מהני ומה"ת אסור להטיל מום בקדשי' ותירצו התוס' דלא גרע מנעשה ממילא דלא יהא לא עשה הוא רק ממילא נפל בה מום ולפי"ז יש ליישב קושיות התוס' הנ"ל דהא בשחוטי חוץ ג"כ קשה הא אסור מן התורה לשחוט בחוץ והנה אף דהש"ך כתב כל דבר שיכול לעשות בהיתר. אף בעשה ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת מכ"מ לענין לאכול בחוץ בלא זריקה כדין חולין לא אפשר בלא שחוטי חוץ באיסור וכאן לא שייך תירוץ התוס' דלא גרע מעשה ממילא דבשחיטה לא שייך עשה ממילא דבעשה ממילא הוי נבילה אך לכאורה י"ל דהנה בספר מגיני זהב כתב דבחצי קנה פגום הוי מום בקדשים לפ"ז לכאורה קשה הא יכול לפדותה ע"י חצי קנה פגום וע"ז שפיר שייך תירוץ התוס' דלא גרע מעשה ממילא ושאר שחיטה אפילו היו בפנים הי' מותר ולפ"ז שפיר מקשו התוס' אבל י"א דהא התוספ' כתבו בדיבור שלפני זה דהסוגיא אזלא כמ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף וכו' ולמ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף בחצי קנה פגום לא הוי מום ואינה ראוי' לפדותה אלא בגמר שחיטה שפיר הוי מטיל מום בקדשים באיסור דלא שייך תירוץ התוס' דלא גרע מנעשה ממילא ועפ"ז מתורץ קושיא הנ"ל מאי מקשה הגמר' מאי אריא חטאת דהנה הגאון בס' פלתי כתב דהא דאדם אוסר דש"ש במעשה הוי רק דרבנן.

והנה איתא בב"ק דף ע"א ובתוס' דהיכא דהשחיטה אינה ראוי' רק מדרבנן הוי שחיטה ראוי' כו' נמצא לפ"ז מקשה הגמרא שפיר אמאי לא נקיט שאר זבחים וא"ל משום דהוי שחיטה שאינה ראוי' משום דשוחט לע"ז קשה קושיות התוס' הא ראוי לפדות ולקמן הוכחנו דמאן דס"ל דשחיטה שאינה ראוי' לא הוי שחיטה ע"כ סובר כל העומד לפדות כפדוי דמי וכיון דנפדה הוי רק להדיוט ולהדיוט מן התורה אינו יכול לאסור אפילו במעשה וא"כ הוי שפיר שחיטה ראוי' כיון דאינה אסורה רק מדרבנן וא"ל כתירוץ הנ"ל מכח כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת והוי מטיל מום בקדשים כנ"ל קשה הא הוי עכ"פ מום מחמת חצי קנה פגום וא"ל דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף וא"כ לא הוי מום כנ"ל הא הך סוגיא אזלא אליבא דר יוחנן ור"י סבר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ שפיר הוי מום והוי שחיטה ראוי'

ובזה מתורץ קושיות הפליתי הנ"ל די"ל דבאמת רב אדא בר אהבה סובר אינו לשחיטה אלא לבסוף וא"כ חצי קנה פגום לא הוי מום ומוקי באומר בגמר זביחה הוא עובדה ול"ק קושיות הגמרא מאי אריא חטאת כו' כנ"ל אכן זה דוקא אם נימא הא דאדם אוסר דש"ש בגמר מעשה הוא רק מדרבנן אבל אם נימא דא"א דש"ש בגמר מעשה מדאורייתא לא מצינו לתרץ כנ"ל אך אכתי יש ליישב קושיא הנ"ל דמה פריך הגמרא מאי אריא חטאת כולי דהכי פריך הגמרא דהא השתא ע"כ צ"ל נמי שחוטה שאינה ראוי' שמה שחיטה וא"ל כנ"ל דאין השחוטה גורם דהא בלא השחיטה נאסר ז"א דהא בלא השחיטה באיסור הי' ראוי לפדות דאין לך מים גדול מזה ולאחר פדיון ודאי לא מצי אסר באמירה בעלמא להדיוט ונמצא דהשחיטה גורם לפסול אפילו להדיוט ונמצא שפיר הוי שחיטה שאינה ראוי' אע"כ צריך לומר דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ושפיר מקשה הגמרא ליתני שאר זבחים אך א"כ תיקשי למה להגמרא לשנויי בחצי קנה פגום לישני בעוף ובגמר זביחה ונמצא לא קשה ליתני שאר זבחים דאפשר לומר דסבר ששא"ר לא שמה שחיטה ומשו"ה נקיט חטאת וכיון דלכפרה אין הזביחה גורם ושפיר הוי שחיטה ראוי' וא"ל דהא ראוי לפדות דהא אין לעופות פדיון אבל יש ליישב דא"כ קשה ליתני עולת עוף ובגמר זביחה היא עובדה ולא קשה הא הוי שחיטה שאינה ראוי' דהא מבואר דלאחר ששחט כדין הכשר שחיטה לא נאסר וכיון דבחולין סגי בשחיטת סימן ועובד ע"ז בסוף שני סימנים וא"כ הוי שחיטה ראוי' ועפי"ז מתורץ קושיות התוס' בד"ה לא הוי חטאת תיובתא תימא דמאי אריא חטאת דנקט כו' דיש לומר דמיירי בעוף כקושיא הנ"ל וא"ל למה לא נקט עולת עוף יש לומר הא השתא איירי דלא אמר בגמר זביחה היא עובדה רק דלא מצי לאסור רק בגמר מעשה וא"כ בעולה הוי גמר מעשה בסימן אחד דלא גרע מחולין וא"ב לא מצי למינקט עולת עוף דהא מששחט סימן א' אסרה:

ובזה יש ליישב קושיות התוס' בחולין דף פ"ה וא"ת ל"ל לר"מ למילף משחוטי חוץ נילף מגופה דאו"ב נוהג בקדשים אע"ג דלאו שחיטה ראוי' היא דהא הוי מחוסר זמן כו' ויש ליישב דהנה בחולין דף פ"א איתא כל כמה דלא זריק מיקטל קטלי' והוי שחיטה שאינו ראוי' לפ"ז יש לתרץ קושיות התוס' דמאותו ואת בני לא הוי מצי למילף דהא באמת ר"מ ס"ל אפילו היכא דשחיטה גורם הוי שחיטה ראוי' והנה לכאורה לפי הך דעה בחולין דכל כמה דלא זריק הוי שחיטה שאינה ראוי' א"כ קדשים גבי או"ב לא מיקרי השחיטה שאינו ראוי' דבלא השחיטה נמי שם דקדשים גורם איסור בהא כל כמה דלא זרק הוי שחיטה שאינה ראוי' משום קדשים וא"כ דבר אחר גורם ושפיר הוי משום או"ב שחיטה ראוי' אבל משחוטי חוץ שפיר יליף דהא באמת או אשר ישחט לרבות עולת העוף דחייב משום שחוטי חוץ. והנה התוס' הקשו בחולין הא אית לי' לר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי ותירצו כיון דמחוסר קבלה בכוס דלא אמרינן כל העומד לזרוק רק אחר שנתקבל בכוס כו' וא"כ הא בעוף לא בעינן קבלה בכוס דהא אוחז בצוואר ומזה וא"כ בוודאי אמרינן כל העומד לזרוק כזרוק דמי וא"כ שפיר איסור שחיטה גורם ושפיר הוי שחיטה שאינה ראוי' ואעפ"כ חויב משום שחוטי חוץ וא"כ מוכח דשמה שחיט' וא"כ מוכח דמאן דס"ל דהיכ' דשחיט' גורם הוי שחיט' שאינ' ראוי' ומש"ה לא נקט שאר זבחים קשה הא בלא"ה הוי איסור אם לא נשחט לע"א משום דכל כמה דלא זריק אע"כ דסובר כל העומד לזרוק כזרוק דמי כפי המסקנא אפילו לא נתקבל וא"כ בוודאי ס"ל כל העומד לפדות כפדוי דמי וע"פ מה שכתבנו לעיל הנה יש מקום אתי ליישב קושיות הפליתי בסימן ס"ה על הרמב"ם דפסק דאין אמ"ה של עוף נוהג בב"נ מפסחים דף ע"ג למ"ד מקלקל בחבורה פטור מה תיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ והכא בחולין מ"א מוקי לה להך ברייתא בחטאת עוף בחק"פ ולדברי הרמב"ם הנ"ל קשה מה תיקון כיון דעוף הוא ועפ"י הנ"ל א"ש דהנה התוס' מקשים שם בפסחים דמה פריך הגמרא לישני דתיקן להוציא מידי טומאת נבילה ותרצו דאפשר דתקרובות ע"ז נמי מטמא מדאוריית' ולא רצה בזה לפשוט האבעי' כו':

והנה לפמ"ש דהא דאדם אוסר דבר שא"ש במעשה להדיוט הוא רק מדרבנן רק לגבוה אסור מדאוריית' א"כ אכתי תקשי קושיות התוס' דהא תיקן להוציא מיד טומאת נבילה דאף דתקרובות ע"ז מטמא מדאורייתא מ"מ הא מדאוריית' אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו ואף דגבוה יכול לאסור (דבר שאינו שלו) מדאוריית' לענין לטמא בוודאי אין חילוק בין הדיוט לגבוה וצריך לומר דקושיות הגמרא קאי אליבא דמ"ד דחטאת כיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא וא"כ יכול לאסור וודאי מדאוריית' והנה לעיל כתבתי דלמ"ד חטאת כיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא דהיינו לרב אדא בר אהבה ול"ת בי' תו איכא לאוקמי דמיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה ע"ש וא"כ תו לא צריך לאוקמה בחטאת העוף וא"כ שפיר משני הגמרא דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ דהא לפי סברא זו לא צריכין כלל לאוקמה בעוף רק דנקיט חטאת דוקא דהוי שחיטה ראיי' כיון דאין השחיטה גורם וכמש"ל וא"ש:

הרמב"ם פסק דאמ"ה אינו נוהג בעוף. והקש' בס' פליתי ממסכת פסחים דף ע"ג דמתרץ דתיקן להוציא מידי אמ"ה אלמא דאמ"ה נוהג בב"נ. וי"ל דהנה במס' חולין דף מ' ע"ב מתרץ כגון שהי' חצי קנה פגום דבהדדי קאתי. והקשה הגאון מוה' דובעריש אבד"ק גלינא דהנה התוס' כתבו בחולין דהא אמרינן דא"א לצמצם ותי' התוס' דהוי כמו ס"ס דהיינו ממ"נ אם הוי רק חצי כשר ואם פחות מחצי ג"כ כשר מאי אמרת דלמא הוי רובא וע"ז שפיר הוי כמו ס"ס להתיר יעש"ה. ולפ"ז מקשה הוא בסוגיא זו דחולין שפיר קשה האיך שייך חצי קנה הא א"א לצמצם וא"ל דהוי כמו ס"ס דהא בכאן ממ"נ אם הוי רובא וכבר נטרף ואם הוי פחות ג"כ אינו חייב על שחוטי חוץ משום דמיד דהשלים לחצי הוי נאסר ותו אינו מתקבל בפנים וא"כ הוי כמו ס"ס לפטור דברובא נפטר ובפחות מחציו נמי פטור רק אם הוי שוה בשוה ואי אפשר לצמצם אך י"ל משום דהנה איתא לעיל בחולין דלחד דיעה בעינן שחיטה מופרעת. ופי' התוס' דאם שחט אפי' בהיקף אחד רק דשחט פורתא ואח"כ שחט עוד פורתא בהפסק אינו מצרף. והנה דעת הט"ז דבמשהו של קנה לא מטרף. והקש' בנה"כ מהא דשם דמק' על קנה מכי שחט פורתא והנה דעת הפוסקים המגיני זהב וכש"פ דאם שחט רובא מהסימן בעוף או משני סימנין בבהמה תו לא מיקרי שחיטה ולא חשוב מעשה דכיון דאינו מועיל לשחיטה בשלמא משהו מקנה קודם שנשחט שפיר מהני לצרף לשחיטה ומקרי מעשה וא"כ לפ"ז אם נשחט או נפגם חצי והוא שחט אח"כ לשכנגדו בצד השני ואם לא מצי לאסרו רק עד שיהא רובא דהא ממ"נ הך חצי שהוא פחות מרוב לא מהני כלום לשחיטה דקודם לזה לא מהני לצירוף רובא דהא בעינן שחיטה מופרעת ואלא דישחט הך עד שיהא רובא וא"כ בהך מעט שפיר יהא רובא בהחצי הראשון שכבר נפגם ומצרף וא"כ כיון דלא מהני כלום לא מצי לאוסרה וא"כ בכאן ממ"נ עד שיהא רובא לא מצי לאוסרה. ואך דבכאן קשה דהא כיון דמטי דהוי יותר ממשהו מן מה שכבר נשחט ואם הוי מה שנפחת מכבר הוי פחות מחצי וא"כ צריך ג"כ הך משהו כי היכי דנהוי שני משהו כי היכי דיהא רובא שפיר מצי לאוסרה. אך דהנה לקמן ר"נ ור"ע ור"י דאמרו אא"א דש"ש וכתב ר"ח דבגמר מעשה שפיר מצי לאסרו. והקשה רש"י דא"כ מה מקשה הגמרא ממנסך הא מנסך הוי גמר מעשה. ותירץ הרא"ש דכיון דאינו ניכר לא הוי מעשה רבה. וא"כ אם אמרינן דדוקא שחיטה בעינן מה דמצרף לשחיטה דהוי כמו גמר מעשה וא"כ מש"ה לא מצי לאוסרה בהך משהו. (ועיין לקמן בד"ה והנה באמת וכו') דהא אינו ניכר דהא לפי המדומה הוי מצומצם חצי וא"כ לא נ"מ בהך משהו דהוי משלים לחצי וא"כ אינו ניכר ולא חשיב מעשה ולא מצי אוסר כלל דכיון דלפי המדומה לא נ"מ בהך משהו וא"כ שפיר מתורץ קושיות הגאון הנ"ל ובזה מיושב הא דאמר ר"פ אי לאו דאמר ר"ה סי' א' ה"א מה מעשה גמר מעשה ומאי בעי בזה וי"ל דרצה לתרץ קושי' הנ"ל ואמר אי לאו דאמר ר"ה ה"א גמר מעשה וא"כ השתא נמי הוי ה"פ דוקא מעשה דמצרף לשחיטה והוי התירץ כמש"ל:

והנה לכאורה גם בהך תירץ דאמר בגמר זביחה היא עובדה והוי בוודאי הפי' דלא אמר מקודם שרוצה לעבוד בגמר זביחה דאל"כ הא כבר נעשה מוקצה ואסור לגבוה ואינו ראוי להתקבל בפנים. ועוד דהוי חושב בתחילת שחיטה על גמר שחיטה והוי כמו מחשב מעבודה לעבודה. וא"כ קשה מכי שחט חצי והוי א"א לצמצם וא"כ אם הוי רק פחות מחצי ונאסר מקודם ואינו ראוי להתקבל בפנים ואלא דהוי דלמא יותר מחצי והוי רובא. והנה המל"מ כתב דאית' ביומא דאמרינן דאם אכל חלב דצריך למיכתב דלמא אתא לב"ד וימעוט בשיעורין. ומקשה הא לא הוי שב מידיעה וכתב המל"מ בהלכות שגגות דכיון דלא מצי להתוודע אינו חייב. וא"כ אם באמת הוי רובא והוי הדין דלא הוי רק חצי דהוי ס"ס וא"כ על מה חייב דהא על מה דנשחט כי אם הוי רובא ובאמת לא הוי שב מידיעה דהא כ"ע סובר דהוי רק חצי בפנים. וא"כ יש לפטור אם הוי רובא ואם הוי פחות מחצי אינו ראוי להתקבל בפנים ואינו חייב רק אם הוי חצי מצומצם ואי אפשר לצמצם ורק אם נימא דאין לשחיטה אלא לבסוף ובאמת עולא גופא הא דאמר משום ר' יוחנן אפשר דס"ל גמר מעשה ורק על ר"ה קשה כמו שכתבו בתוס' ד"ה וכי הא דאמר עולא יעש"ה ואך צ"ל כפמ"ש לעיל אך אם נימא דבאמת הוי הפי' ממ"נ בשלמים לא שייך לומר דאין נ"מ בשחיטה דהא דידי' שפיר מצי לאסרה במוקצה בעלמ' אפי' בלא מעשה דשחיטה וא"כ שפיר אם חישב במה דשחט כנגדו שפיר אסרה מקודם שנגמר להצרף לרובא ומש"ה נקט חטאת ולא זבח דשלמים הוי ס"ל כריה"ג דממון בעלים וס"ל בחדא כוותי' ובאי אפשר לצמצם לא ס"ל כוותי':

או די"ל לפמ"ש הכ"מ בהלכות אבות הטומאה דאם נשחט רוב שנים הוי אפי' בלא מפרקת כמו מתה. וכן י"ל לזעירי דס"ל ברוב בשר ומפרקת דהוי לחודא נבילה וא"כ הא דקתני הותזו ע"כ בשני סימנין לחוד בלא מפרקת. וא"כ שפיר בבהמה לא מצי כן דניהו דבשחיטה בעינן מופרעת מ"מ מיד שנעשה רובא. ולא הוי בב"א וסימן אחד כבר נשחט והוי מתה והוי כמו שנשחט שני סימנין והוי כמו מתה ותקשה הא לא מהני וכי מחה עומד ומולק ואי שוחט וא"כ אינו ראוי לגבוה ומש"ה נקיט עוף דלא הוי אפי' עוף מתה בסי' א' וא"כ מה מקשה הש"ס וא"ה מאי אריא דנקט חטאת ולא זבח. ואך י"ל משום דהנה לקמן בדף י"ט ע"א איתא שם דאר"ה שחט שליש והגרים שליש ואחי ושיילו לר"ה ואמר טריפה דבעינן דתיפק חיותא בהכשר שחיטה ולא בהגרמה. וא"כ בכאן מיד דהוי רובא ולא הוי עדיין בהיקף בשוה בלי הפסק נטרף דתיפוק חיותא שלא בהכשר שחיטה וא"כ לא מהני שחיטה אח"כ וא"כ לר"ה ע"כ צ"ל דאתיא כריה"ג דס"ל אפשר לצמצם ואזי פריך שפיר מאי אריא חטאת ליתני זבח ומשא"כ לראב"א דס"ל דלא כר"ה שם בדף י"ט וא"כ שפיר מתוקמי דבאמת דשחט הוושט ואמר בגמר זביחה הוא עובדה ול"ק מאי אריא חטאת לאשמעינן זבח דבאמת ס"ל א"א לצמצם והוי רק החי' כמש"ל ולא אפשר רק בחטאת ולא בשלמים משום דס"ל בחדא כריה"ג דהוי ממון בעלים ואו דבעוף איירי דאם בהמה הוי לאחר שני סימנין נבילה גמורה ולא ראוי לבוא בפנים דוכי מתה הוא עומד ושוחט וכו'. ומתורץ קושיות הפליתי דהקשה לרב אדא ב"א דס"ל וושט ולא קנה האיך מתורץ הך ברייתא ולא תיקשי דהוא מוקמי באומר בגמר זביחה הוא עובדה ולא תיקשי מה ארי' וכו':

וא"כ מתורץ הרמב"ם הנ"ל ג"כ דהנה התוס' בפסחים בדף ע"ג ע"א דהוי לר"ש ולכאורה א"ל דבאמת מתניתין אתיא כר"י ודלא כר"ש אך י"ל משום דהנה קשה התוס' כתבו דמש"ה חייב בשבת משום דאם זרק הותרה ולכאורה קשה אם נימא דב"ח נדחין וכי שחט פורתא וא"כ א"א לגמור השחיטה משום דהוי בשבת וא"כ הוי נדחין וא"א תו להקריב ולא הוי הורצה ואך צ"ל דאם עלו לא ירד וא"כ קשה הא הוי בשבת וע"כ צ"ל דבפי' דהוי בלילה וא"כ הוי מחוסר זמן ואך אם אמרינן דאם עלו בשבת לא ירד ונפשט ספיקא דמל"מ (זה לא שייך בכאן) והנה באמת במאי דהוי בשחיטה וא"כ אם נימא דבאמת לא ירד אך דא"כ מה מקש' מאי ארי' חטאת וכו' י"ל כמ"ש התוס' בזבחים דגבי קדשים קלים לא מהני זריקה דכיון דהוי בפסול ומשא"כ בקדשי קדשים וא"כ מאי פריך בש"ס אך אם אמרינן דלא כסברת התוס' לק"מ אך אם אמרינן דבאמת בשלא במקומו במה דאירע פסול בשחיטה נמי לא ירד אזי מתורץ (ע"כ) ונמצא דבאמת לפמ"ש התוס' דעיקר הקושי' לר"ש [ומוכרח דאתי' כר"ש דס"ל ב"ח אינן נדחין ועיין לקמן בדף ד' בסופו בד"ה והנה באמת וכו'] וא"כ הוא הך מ"ד ס"ל דהוי הפי' מכח אי אפשר לצמצם וס"ל דלא כר"ה. וא"ל דנ"מ באלכסון ז"א דא"כ לא הוי ג"כ מופרעת דהוי הפי' דאין מהני אם הוי למטה נחתך ג"כ (ואו לר"י לא מהני מה דהוי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וא"כ עכ"פ אם לא ירצה לשחוט אח"כ לא הוי איסור) וא"ל דהוי נ"מ שפיר אם שחט במקום אחד ואח"כ נשחט במקום אחר והוי הפסק ובמשהו דנשחט בהפסק הוי עיקר השחיטה ואזי נגמר השחיטה אך דז"א דאין לך משהו דראוי לחלוק וא"כ קשה משהו מן הך משהו:

והנה מיושב קו' התוס' דמקשה בד"ה אי לאו דאמר ר"ה וכו' הא גמר מעשה וא"כ קשה מאי ארי' חטאת כו'. וי"ל משום דהנה הרש"ל כתב דאם חישב לשם נחירה ועקירה הוי אסור. וא"כ הנה התוס' כתבו בפסחים בדף ע"ג ע"ב דכיון דהוי לו בעלים לא הוי גרע מחישב שלא לאוכלין דהא הוי אין לך מחשבה גדולה מזו וא"כ כיון דאמר ובגמר מעשה שפיר נאסר. והנה הוא חישב לע"א וא"כ בשעה דנגמר המעשה והוי אסור ואין מועיל השחיטה והוי נבילה וא"כ לא גרע מחישב לשם נחירה וא"כ הוי בהתחלת עכ"פ נאסר משום דחשב לשם נחירה וא"כ מש"ה נקיט חטאת בעוף ולא נאסר דלא גרע מחצי קנה פגום ומתורץ שפיר קו' התוס' וא"כ הפי' אי לאו דאמר ר"ה ה"א גמר מעשה וא"כ השתא נמי לא נאסר רק בשחיטה דנ"מ להצטרף להשחיטה וכמש"ל ע"פ סברא דשחיטה מופרעת. ואך א"כ קשה קו' התוס' וע"ז משני אי לאו דאר"ה וכו' מ"ט דידי' מצי אסר כו' וא"כ בהתחלה שפיר נאסר משום מכח דידי' מצי אסרה כו' דרוצה לתרץ קושיות התוס' על רש"י בד"ה רבוצה דכתב רש"י לא מבעי' עומדת דכשהגביה והרביצה קנאה בהגבהה וכתבו התוס' בד"ה רבוצה כו' ואינו נראה דכי הגביה נמי לא קנה ואך י"ל הפי' דאם עומדת וא"כ אם נימא דלא מצי לאוסרה רק בגמר מעשה וא"כ עכ"פ בהתחלת השחיטה הוי כמו דנחשב בהשחיטה לענין דנהוי עקירה דהא בגמר מעשה הוי נבילה וא"כ נאסרה באכילה. והנה התוס' כתבו בגיטין בדף נ"ג ע"ב דאם אמרינן היזק שאינו ניכר שמי' היזק הוי שינוי מעשה ונקנה ולא מצי א"ל הרי שלך לפניך יעש"ה. והנה הרמב"ן כתב דגבי פיגול הוי כמו ניכר משום דהוי כאלו קטלה וא"כ מיד נקנה לו בשינוי מעשה ושפיר הוי שלו וא"כ דידי' מצי לאסור וא"כ זהו הפי' אי לאו דאמר ר"ה מה מעשה מעשה רבה וא"כ מתורץ קו' הגאון הנ"ל אך דקשה קושיות התוס' ועכצ"ל כמ"ש ע"פ ס' רש"ל וא"כ אי לאו דאמר ר"ה ה"א דידי' וכו' וא"כ שפיר ע"פ ס' הללו מתורץ מה דנקיט רביצה משום דכיון ע"פ ס' רש"ל ונאסרה בתחלת השחיטה ונקנה לו בשינוי מעשה והוי דידי' ודידי' מצי אסר והוי שפיר רבותא ומתורץ קו' התוס' על רש"י ומתורץ מה דאמר זאת ר"פ כדי ליישב קושיית הגאון הנ"ל וקושיית התוס' על רש"י דמש"ה נקיט רבוצה לרבות' הנ"ל וא"ש הכל. והנה באמת מוכרח דברייתא דהשוחט חייב ג' חטאת אתיא כר"ש מהא דהוי קשה הא ב"ח נדחין ומיד ששחט פורתא ואם ישהה עד הלילה יהוי שהי' וא"כ תו אינו וא"כ לא הורצה והוי שפיר עכ"פ מחוסר זמן דהכי כתבו התוס' דאם זרק הורצה וא"כ אפילו אם יעלה ירד בשבת דכיון דאינו ראו השתא למזבח דאינו רשאי להקטיר ואינו רשאי להקריב היום ואמאי חייב ולא הורצה דהוי פסול וע"כ אתיא כר"ש דס"ל ב"ח אין נדחין וכמו דאי"ל גבי פסח ומש"ה מקשה הש"ס שפיר בפסחים אליבא דר"ש מאי תיקן. אך באמת א"ל חנן המצרי הוא דאי"ל אפילו שחוטין אינו נדחין אך לפמ"ש התוס' לחלק בין דיחו בידים וכאן הוי דיחו בידים אך מהא דנקיבה לפסחו והוי ג"כ דיחו בידים ואפ"ה ס"ל לר"ש דאינן נדחין אך לר"י לא ס"ל החילוק ועיקר הקושיא הוי לרב אליבא דס"ל הך חילוק וכפי שיטת רש"י בשבת וא"כ הוא א"ש דרב לא ס"ל כר"ה והנה באמת עיקר הקושיא בפסחים מאי תיקון הוי לרב דס"ל דיש חילוק בן דיחו בידים וכדכתבו התוס' בפסחים בדף י"ב ע"א כי היכי דלא תקשה לרב מנקיבה לפסחו דאיתא במתניתין דיש דיחו וצ"ל דהיכא דדיחו בידים גם רבנן מודו אליבא דרב ונמצא מצינו לר"ש דס"ל דדיחו בידים גבי מפריש נקיבה וכו' ואינו דיחו וא"כ אתיא ע"כ כר"ש אזי מקשה שפר וא"כ א"ש אליבא דרב כמו שאמר רבי יהודא משמו במסכת חולין בדף י'"ט ע"א ולא ס"ל החילוק דבעינן דמיפק חיותא במקום שחיטה וכר"ה וא"ש כפמ"ש לעיל והנה לרב הונא דאמר אליבא דרב דטריפה ל"ק משום דהנה בתוס' ישינים מקשה מה פריך בפסחים אמאי לא מוקי כרבי יהודא דס"ל אליבא דרב גם כן דבעלי חיים נדחין יע"ש ביומא בדף ס"ג בתוס' ישינים שם ותי' דרוצה לאוקמי דנהוי כרב וא"כ מתניתין דפסחים אפשר לא ס"ל להך חילוק בין מדחה בידים ללא מדחה בידים ורק כרבי יהודא אך דרוצה לאוקמי כפי שיטתו וכמו דהנך אמוראי דפסחי' דשקלי וטריא אליבי'. רוצה לאוקמי כרב ומתרץ דכר"א וכיוסף בן חונאי יע"ש ה"נ רוצה לאוקמי מתניתין דפסחים דלא יהי' כחולק על רבו ומשא"כ ר"ה אליבא דרב באמת מתניתין דפסחים יחלוק רב לא ס"ל להך חילוק בין דיחו בידים והסוגיא דפסחים שם אזלו אליבא דרב יהודא ואו דבאמת שם בפסחים מקשה אליבא דהלכתא אם הך הדין מצי לפסוק ואם יהי' חייב ואליבא דהלכתא באמת מצי לאשכוחי בגמר זביחה דהרמב"ם פסק כר' יהודא שם אך באמת ז"א דהרמב"ם פסק ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ לא מצי לתרוצי כן והנה עי"ל דבאמת א"ש אפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ומוקי ר' יוחנן דבאמת בשחט בפנים הסימן הראשון (דאל"כ למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ מיד ששחט אזי נאסר וא"כ שפיר מצי לאוסרה דכיון דלא הוי דהקדש וא"ל א"כ הפסול הוי רק ע"י שחיט' בחוץ והוי גזה"כ דחייב י"ל לפי שיטת רש"י איגלאי מלתא למפרע דלא הוי קדשים דהתנא רוצה לאשמועינן דהיכא דכל החיובים יבא בב"א דהיינו ע"א ושבת ושחוטי חוץ על הך גמר שחיט' דהוי רוב ומש"ה א"ש אפילו לר"י דס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ איירו באומר בגמר זביחה היא עובדה. ול"ק מאי אריא חטאת דנקיט בשביל דלא יהא קשה מכח אי אפשר לצמצם וא"כ לריה"ג נאסרה מקודם ונחיט חטאת ומכח הך סבר' דמופרעת ומשא"כ בשלמים נאסרה מקודם וא"ש בפסחים דלא איירי כלל בעוף ומתרץ דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ ומתורץ שפיר הרמב"ם הנ"ל ואוי"ל דה"פ דאר"פ אי לאו דאמר ר"ה בעי לתרוצי קושיות הכו"פ לר"א ב"א או קו' הפליתי וע"ז אמר אי לאו דאמר ר"ה וכו' ה"א גמר מעשה וא"כ לא נאסר בשחיטת שכנגדו בקנה או בוושט כיון דאין נ"מ ומועיל כלל לשחיט' וכמ"ש לעיל אך דבגמר זביחה הוא עובד וא"כ ג"כ קשה קושיא הנ"ל דהא אי אפשר לצמצם ולא הוי שב מידיעה וא"כ צ"ל ג"כ כמ"ש לעיל דה"פ דבשחיטה מופרעת לא הוי ושחט כנגדו וא"כ מש"ה לא נקיט שלמים מ"ט דידי' מצי אסר בלא גמר מעשה וא"כ מה דשחט כנגדו עכ"פ בשלמים נאסר לגבוה ומש"ה לא קתני שלמים ובאמת איירי בבהמה. ומתורץ ק' הפליתי על ראב"א וכן על הרמב"ם הנ"ל וכמש"ל יעש"ה והנה שם בחולין בדף י"ט אמר כי נפיק בהכשירא קא נפיק אלמא דעיקר דיהיו בהכשירא נפיק וא"כ א"ש מ"ש לעיל דאם שלא בצירוף נפיק מקודם קודם כי המכשיר וא"כ הוי וא"ש הכל כמ"ש לעיל. והנה לפמ"ש לעיל בדף א' ע"ב דכיון דלפי הנראה והמדומה הוי אין צריך למעשה הך וא"כ הוי אינו ניכר דהא הך פלגא נראה לנו דהוי פלגא אע"ג דבאמת לא הוי פלגא ולא אסרה בהך מה דהוי יותר מרובא לפי הנראה והמדומה וא"כ באמת כמ"ש הרא"ש אליבא דר"ח מה דאינו ניכר לא הוי מעשה רבה ה"נ י"ל דלא הוי אפי' כמו משהו דמועיל לשחיטה עכ"פ דזה חשוב מעשה כיון דמועיל לשחיטה דעי"ז הוי היתר וכמו דאיתא בב"ק דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דכיון דמועיל לשחיטה וכמ"ש הפ"י שם יעש"ה. וא"כ ה"פ דשם דבאמת מש"ה פריך דוקא לר"נ ממנסך דס"ל אא"א דבר ש"ש אפי' במעשה רבה וכשיטת רש"י או דחשיב הך גם כן מעשה חשובה כיון דמועיל לשחיטה וא"כ כמו שכתבו התוס' בע"א דכיון דנאסר מן התורה במעשה רבה וא"כ אם שימש בכלי או ניסך בין קרניו דהוי רק קצת מעשה והוי עכ"פ אסור מדרבנן ואע"ג דגם שם אינו ניכר הוי עכ"פ אסור מדרבנן והובא בספר פליתי הך התי' וא"כ אסור מדרבנן במנסך עכ"פ אך דכיון דל"ת אפ' בגמר מעשה או במעשה חשובה אינו אסור וא"כ אינו אסור כלל מדרבנן ג"כ ומש"ה מקשה שפיר ממנסך וא"כ עכ"פ כיון דאינו ניכר לא הוי אפי' כמו מעשה זוטא דשחיטה כיון דמועיל עכ"פ להתיר לשחיטה רק דגבי מנסך עכ"פ אסור מדרבנן ולא לר"נ ג"כ מדרבנן הכל מותר וא"כ כיון דבחצי פגום הוי אינו ניכר ולא חשוב מעשה כלל דיהיו אסור עכ"פ מדאורייתא והוי שפיר מתקבל בפנים והוי עכ"פ חייב בשחוטי חוץ. והנה כמ"ש רש"י לשם דקנסו מדרבנן לגבוה ה"נ דקנסו להדיוט ג"כ מדרבנן עכ"פ וכן איתא בפליתי דהוי מדרבנן להדיוט עכ"פ ואך אם במעש' לא אסרה לא אסרה מדרבנן כלל וכן כתב רש"י להדיא בדף נ"ב ע"ב בד"ה בית חוניו וכ' דאליבא דמ"ד דע"א וכו' דהשתא להדיוט אסורין כדאמר לעיל בכלים שנשתמשו אלמא מדרבנן אסור להדיוט ג"כ:

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה