איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
מסכת זבחים
דף עח:
מה שהקשה הש"ך בסי' נ"ז דהא הוי ס"ס (גבי נפילה) וכן הקשה הש"ך בסי' נ"ז דאמאי לא משני בדרוסה דאינו רושם בחוץ והוי ספק דרוסה ובעי בדיקה ועכ"פ שחיטה אסורה משום חולין בעזרה. אך י"ל דלא כסברת רש"י דהקריבהו לפחתך דבאמת הא דר"י סובר דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת אסור הוי הטעם משום דהא ספק ראשון הוי אסור מן התורה דאוקמה אחזקה והוי כמו ודאי. והנה בגיטין כתבתי כיון דבידו לטבול לא הוי חזקה. וכן בנזיר טבילה לא מיקרי חזקה דבידו לטבול. אך באמת גם גבי אמ"ה הא הקשו התוס' ביבמות דהא משמע ביבמות דהוי חזקה בהיתר יבם אע"ג דהשתא אסורה ליבם דהוי א"א וא"כ אמאי הוי ספק דריסה אסור ולא אוקמה אחזקת היתר דהא אם ישחט יהא מותר. אך י"ל דהא אפי' אם הוי רובא להיתר מ"מ הא לא שייך לומר דיאכל מיד עד שישחוט. ואפשר דקודם גמר שחיטה יטרף דהא הוי שמא ימות להבא. וכן ברובא נמי הוי בחזקת חיים ואפ"ה שמא ימות חיישינן וא"כ זה הטעם של ר"י בעל התוס' משא"כ ר"מ ס"ל דלא חיישינן שמא ימות ג"כ וסתם מתניתין ר"מ ומש"ה אתי שפיר דמתניתין דזבחים לא הוי חזקת אמ"ה דהא כיון דלא חיישינן שמא ימות והוי בחזקת היתר וא"כ הוי ספק הראשון מותר מן התורה וא"ש ומשא"כ לפסק הלכה דחיישינן שמא ימות ולא הוי חזקת היתר והוי ספק הראשון אסור מן התורה משא"כ אם לא חיישינן שמא ימות והוי חזקת היתר. נמצא דכללא דמלתא דנגד ספק דהוי בדרוסה עכ"פ למאן דלא חייש לשמא ימות ג"כ מיקרי שפיר ס"ס דהא רובא הוי כמו רוב ושני' וא"כ הא כמו דאמרינן שמא ימות נגד חזקה ה"נ נגד ועוד דהא אמרינן רוב חולים לחיים וכ"ש בברי' וא"כ אמרינן אפילו נגד רוב שמא ימות ולפ"ז י"ל הרמב"ם דפסק לדרב דלכאורה במתניתין:
והנה י"ל קו' התוס' ביבמות בדף ל"א ע"א ד"ה כאן יש תימא וכו' ותי' התוס' דמש"ה חשיב טפי בחזקת היתר לשוק מליבם משום דבמיתת הבעל מישתרי לשוק אבל במיתת ערוה וכו'. וי"ל משום דה"פ דהוי עכ"פ בחזקת איסור ליבם דהא ממ"נ בחייו בחזקת אינו עומדת ליבם מאי אמרת דעומדת האשה להיות מותר אם ימות הבעל הא ז"א דעדיין הוי צרת ערוה ואלא דתעמוד אם ערוה תמות מקודם ומי יודע אם הוי כן ומש"ה אסור והוי כמו בהמה איתרעי וסכין לא הוי ריעותא וכן מיתת צרה לא הוי ריעותא (וסכין לא איתרעי דהא ריעותא דצרה) אי"ל דבאמת מאיסור לאיסור אין מחזיקין אך באמת לענין יבם הוי שפיר בחזקת איסור אשת אח ולא הוי מאיסור לאיסור והוי הפי' דהוי בחזקת היתר דלשוק מכח דהוי בחזקת איסור אוגם כמ"ש התוס' לעיל דהוי הפי' בחזקת היתר לשוק בחזקת שלא נתגרשה. ואם אמרינן דבאמת מחזקינן מאיסור לאיסור הוי הפי' בשלמא לענין איסור ליבם צריך אתה לומר דגם צרה מתה ומי יודע אימת הוי ולא הוי בחזקת היתר משא"כ לשוק לא צריך אתה לומר דצרה מתה רק דהבעל ימות והוי ריעותא בצרה והוי סכין לא אתרעי. ועל תי' התוס' קשה מנשמט הגרגרת ואח"כ שחט הוושט דהוי אסור א"ו דאין הפירוש דמש"ה חשיב היתר דכיון דאין צריך למיתת צרה רק דה"פ דהוי כמו סכין לא אתרעי:
והנה י"ל הרמב"ם דפסק דאם נפלה אחד מהן כרב ופסק למתניתין דזבחים וי"ל משום דהנה אפשר דהוי הטעם משום דס"ס לא מהני באתחזק איסורא ובהמה מיקרי אתחזק איסורא אך באמת בהמה לא מיקרי אתחזק איסורא. אך לפמ"ש הב"ה דס"ל דאם פי' חצי אזי אמרינן כיון דעל הך חצי אמרינן מרובא קא פריש וא"כ הוי כמו ודאי אזי שרי החצי חתיכה אחרת. וא"כ הא לפי אותן הסוברים דבאמת הא לבני נח לא תליא בשחיטה הא הוי הדין דאסור ליתן הבני מעים לב"נ אך דשרי מכח מי איכא מידי והנה לפי הסוברים דהיכא דהוי טריפה לא שייך מי איכא מידי ודלא כתבואות שור דכתב דבטריפה נמי שרי וא"כ שפיר הוי לבני נח נמי בחזקת איסור דאינו מועיל שחיטה והוי שפיר כמו ניקב הוושט דכיון דאינו מועיל שחיטה ואך רק איסור אמ"ה ולא הוי איסור אחר דליחזק מאיסור לאיסור וא"כ אסור כל הבהמה. והנה באמת בקדשים ל"ק דהא לא הוי ס"ס דגזרינן שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ולא הוי ס"ס. אך דהוי קשה דאמאי לא אמרינן דירע העד שיסתאב ואז הוי להדיוט וא"כ בהדיוט שפיר קשה דאמאי לא יהני ס"ס אך באמת רב לא ס"ל להא דר"ל וכמו דמוכח מהגרים שליש ושחט שליש וכמ"ש בחידושי דהא קשה דהוי מת מקודם ופריך שפיר משא"כ הרמב"ם וא"ש הכל יע"ש היטב:
והנה י"ל קו' התו' במס' חולין דף נ"ז ע"ב הא דאמר ר"י עמדה (אין) צריכה מעל"ע והלכה צריכה בדיקה. ולענין מה אמר עמדה צריכה בדיקה. אך י"ל דהנה ספק א' בגוף וספק א' בתערובות הוי הפי' משום דבכל ספק דלמא לאו נקובה אך א"כ כיון דהוי בכל ספק א' רק כיון דכבר אסור והוי כמו חזקה נגד ספק א' ולחד דעה אפ"ה שפיר אמרינן ס"ס והנה הא לחד דעה היכא דאיכא ס"ס עכ"פ לחד בן אדם אסור לאוכלו או לשני ב"א בב"א וא"כ עכ"פ מיקרי אתחזק איסור' דעכ"פ שבכאן טריפה וכנודע בין שני הספיקות חשבינן אך דהספק השני דעל כל אחד ואחד אמרינן דלא זה אך באמת י"ל דלא כסברת רש"י דהפי' מכח הקריבהו נא לפחתך רק דהפי' דהוי חולין שנשחטו בעזרה אך דהוי ס"ס אך דנגד הספק דלמא לאו נקובה והא באמת מחזקינן באיסור' דעכ"פ אסור לאדם אחד ולהך ס"ס דלמא לא זה. קשה הא באמת לכאורה לא מהני ס"ס דהא הוי חזקה דאיסור אמ"ה קודם שחיטה. ומחזקינן באמת מאיסור לאיסור וע"כ צ"ל דבאמת הא לא הוי איסור לענין זריקה והקטרה דבאמת יבדוק רק לענין שחיטה ושחיטה לא הוי חזקה אך באמת קודם הילוך אם אמרינן דלא מועיל בדיקה ועכ"פ אסור לזרוק וא"כ ממילא אסור לשחוט דכיון דאינו ראוי לזריקה משא"כ אם הו אמרינן דמועיל בדיקה לא הוי חזקה דלענין הקטרה יש לאסור בלא"ה דכיון דאפשר לבדוק משא"כ לענין עמידה לא שייך דהא בלא"ה צריך לעמוד תמיד כדין ביקור ושפיר מיושב קו' התוס'