איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
מסכת בבא קמא · דף פח:
סוגיא דתקנת אושא
בכאן הקשה הרב הגאון הגדול המפורסים אבד"ק פ"פד מאי מקשה הגמרא אמאי ירשנה בעלה תזבן כתובתה לגמרי הא אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל א"כ ימחול הבעל לעצמו ויש ליישב דהנה איתא (קכ"ד) אין הבעל נוטל בראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שניה במלוה כו' וכתבו התוס' ה"ה דלא שקל בעל במלוה אשתו אפילו מה שלוותה אשתו מנכסי מלוג עכ"ל ומלוה שעמו פלגי פי' הרמב"ם מלוה שהבכור נתחייב לאביו פלגי חלק בכורה יחלקו ביניהן דהוי לי' ממון המוטל בספק חולקין ואין ידוע אם חשוב מוחזק לאביו שהרי הבכור רוצה לשעבד כל נכס' לאביו לגמרי ובעין יפה גמר ומקנה נכסי' לאביו כדי שיהא אביו מוחזק בהך מלוה ויטול בה אותן פי שנים או דילמא לא שנא משאר מלוה הלכך פלגי. והנה לכאורה קשה על רב אידי בר אבין שמדמה נכסי מלוג לנכסי צאן ברזל א"כ קשה האיך יורש הבעל הכתובה הא במלוה שעמו פלגי הבכור וא"כ גם הבעל אינו יורש במלוה שעמו א"כ האיך יורש הכתובה וצ"ל דראב"א הוי ס"ל לפי ה"א דבאמת במלוה שעמו יורש כולו דס"ל דמקנה נכסי' לגמרי כדי שיהי' מוחזק וא"כ מתורץ קושיות הרב הנ"ל דהא כתבו התוס' בב"ב דף ע"ז הטעם דיכול למחול משום דמכירת שטרות לא הוי אלא מדרבנן והקשו התוס' אמאי לא נקיט מדאוריי' ותירצו כשם שאין יכול להקדישו כך אינו יכול למוכרו לפי שאינו ברשותו. וא"כ מקשה ראב"א שפיר תזבין כתובתה לגמרי וא"ל דהבעל ימחול לעצמו קשה אמאי הבעל יורש אותה הא הוי ראוי וא"ל דבמלוה שעמו נוטל דמי נכסי' לגמרי והוי מוחזק א"כ האיך מצי למחול הא עיקר הטעם דיכול למחול משום דמכירת שטרות מדרבנן ומפני מה הוי מדרבנן לפי שאינו ברשותו הא כבעל מקנה הנכסים כדי שיהי' מוחזק דבלא"ה לא מצי יורש אותה דהוי מלוה שעמו וצ"ל דהוי מוחזק דמקנה נכסי' וא"כ אינו יכול למחול ושפיר מקשה כגמרא תזבן כתובתה דממ"נ או דאינו יכול לירש או דאינו יכול למחול וק"ל:
עוד יש ליישב דהנה לכאורה קשה מה משני הגמרא משום דשמואל דאמר המוכר שט"ח הא כתב (התוס') הפ"י בכתובות דף פ"ה ע"ב כשמשכן שט"ח לחבירו אין צריך כתובה דהא עיקר הטעם דנבעי כתובה בהדי המכירה כתבו הקדמונים שם טעמים או משום דמכירת שטרות מדרבנן או משום דעיקר השיעבוד שיש למלוה על גוף הלוה אינו יכול להקנות לאחר א"כ לא שייך הני טעמי אלא במוכר משא"כ לענין משכון על חוב ידוע הא מדאוריי' משתעבד נמי הלוה לאידך נמי מדר"נ וא"כ במכירה לחוד סגי וכמ"ש בפנים עכ"ל והפ"י כתב בב"מ פרק איזהו נשך דף ס"ו ע"א בתוס' ד"ה ובגמרא בם אמר ר"נ שכתבו דשום אחד לא הזכר דבעינן שטר או קנין וכתב שם משום דבמשכון חשבינין המוחזק המלוה לפר"י משום דהוי כמסירה והמחילה אינה צריכה קנין וזוכה באמירה בדבר שתחת ידו וא"כ ה"נ כיון דחשבינן למלוה כמוחזק זכה באמירה בלבד נדין מחילה והפ"י כתב לקמן בתוס' ד"ה ומניומי דסברי התוס' דלעולם מקרי המלוה מוחזק במשכונות הקרקע אע"ג דהלוה מוחזק וא"כ מאי משני הש"ס משום דשמואל קשה מקודם משכן אצלו השט"ח וא"כ כיון דקנה שפיר המשכון מדאוריי' וא"כ אח"כ הוי כדין מחילה שניכרת באמירה ואיתא בפרק הכותב דמסתלק עצמו מדבר שלב"ל וא"כ שפיר קוה מדאוריי' ולא מהני מחילה שתמחול האשה אח"כ כיון דהמכירה הוי מכירה טובה וצ"ל דלא כמו סברת הפ"י דהוי מוחזק והוי מחילה ואין צריך קנין וא"כ מתורץ קושיתו של הגאון הנ"ל דהא התוס' כתבו בב"מ בדף מ"ה ע"ב ד"ה לכשיהי' לי מעות החזירם לי ול"ד למשכנתא בלא נכייתא דהכא אם לא יפדה אין זה מלוה אלא מכר אבל הכא (אם לא יפדה) משכנתא לעולם יכול לפדותו או הוא או יורשין נמצא דמה דהיורשין אין יכולין לפדותו אין זה הוי מכר א"כ פריך שפיר אף אנן נמי תנינא וא"ל דימחול הבעל לעצמו קשה הא מצי האשה למיעבד למשכון מקודם ואח"כ למחול דהוי מכירה טובה וא"ל הא באמת לא הוי מכירה דלא כסברת הפ"י הא לענין זה באם מתה האשה מקודם שפיר הוי מכר דשייך גבי מחילה דהא הוי דהיורש אין יכול לפדותו דהא היורש מי הוא הבעל והאיך שייך לומר דהיורש דהיינו הבעל יפדה דהיינו דיהי' נותן מעות א"כ אדרבה זאת הוי עיקר המכירה דהא עיקר המכירה הוא שיעבוד חוב על הבעל וכיון דהבעל פורע נתקיים עיקר המכירה של השט"ח וא"כ כיון דהיורש אין יכול לפדותו דהיינו הבעל בוודאי הוי כמו מכר ושפיר שיך בי' מחילה ויכול להסתלק מדבר שלב"ל ולא מצי הבעל למחול לנפשי':
ואם נאמר כסברת הר"ן דבכתובה לא שייך שיעבודא דר"נ א"כ בוודאי לא מצי למשכן דהא עקר טעמא דפ"י הוא מכח שיעבודא דר"נ. אך לשיטת הר"ן קשה לפי ת' התוס' דימחול אחר שיגרשנה א"כ בוודאי שייך שיעבודא דר"נ כמו גבי שאר חוב וי"ל דהנה הרמב"ם פסק בהלכות אישות פט"ו דין א' האשה שהרשית את בעלה אחר נשואין שימנע עונתה ה"ז מותר. וכתב הלח"מ א"נ דהכא אינה מחילה אלא שכ"ז שהיא אינה תובעת הוא פטור וכיון שכן הוא נותן הדין נותן כמ"ש הט"ז בחוה"מ סימן ט' גבי ריבית קציצה דלא שייך שיעבודא דר"נ כיון שאין כאן תביעה ה"נ לענין נידון דידן כיון שהדין נותן שצריך לתבוע אז לא שייך שיעבודא דר"נ וא"כ ה"פ שיעשה למחול תיכף קודם שיגרשנה והא דאין יכול למחול הוא מכח מתנה עמ"ש בתורה וא"כ נ"ז דלא תבעה האשה פטור וא"כ שפיר לאחר שיגרשנה מחול דהא לא שייך תו שיעבודא דר"נ ולפי מ"ש הפ"י צריך לתרץ כתירץ הראשון על קו' הגאון הנ"ל:
עי"ל קושיות הגאון הנ"ל וגם קושיות הר"ן וגם מה שהקשיתי על פ"י דהנה לכאורה קשה אפילו בלא הא דשמואל דמוכר ש"ח וחזר ומחלו מחל דהא הרמב"ם פסק מהלכות גירושין (פרק יט הלכה ט' ועיין שם במגיד משנה) אע"ג דהבעל אינו יכול לבטל הגט בע"מ מ"מ כשיתרצו שניהם יכולים לבטלו מיהו דוקא כשהתנאי דבר שהוא בידו לקיימם וא"כ הכא הוי כמו חוב על תנאי כמ"ש המפרשים. בפרק אעפ"י גבי מה שהשיב הר"י לר' אלי' וא"כ בידם לכשיתרצו שניהם שלא יהא חוב כלל מעיקרא מבוטל מעיקרא כמו שם בקידושין ובגירושין דבטיל מעיקרא כיון דבידו שלא לגרשה וא"כ יבטל מעיקרא ומאי פריך הש"ס וא"ל דשפיר תזבין עכ"פ שאם תתאלמנ' תגבה הלוקח וזאת לא מצי לבטל כיון דבידו לא אפבר לקיים התנאי שימות הוא מקודם י"ל דהנה איתא בגיטין דף ט' פלוגתא דאביי ורבא אי פלגינן דיבורא או לאו ולאביי לא פלגינן דיבורא ונתבטל מכל וכל והש"ס פריך שם מר"נ שחוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד אלמא פלגינן דיבורא דאם לא הי' פלגינין דבורא הי' חוזר ג"כ בעבד וכיון דכיון דחוזר לענין גירושין יכול לחזור ג"כ אם נתארמל' ויש לישב דבאמת כתבו כתוס' לר"ט דהוי מתנה עמ"ש בתורה רק התקבלתי מהני וא"כ לא שייך דחוזר שיבטל מעיקרו זאת לא מצי למיעבד דא"כ הוי מתנה עמ"ש בתורה אך קשה דהא מצי למיעבד שיכתוב מקודם כתובה אחרת ואח"כ יבטל התנאי דזאת לא הוי מתנה עמ"ש בתורה. אך כמו כן קשה בתוס' דאמאי לא משני אהך ק שיא דהוי מתנה עמ"ש בתורה דמקודם יכתוב כתובה אחרת ואח"כ ימחול ויש ליישב דהנה הפ"י הקשה דא"כ תהי' הכתובה השנית משועבדת מר"נ וי"ל דהנה איתא בש"ע חוה"מ דהנותן לחבירו מתנה יכול להתנות שלא תהא משועבדת לב"ח א"כ ה"נ מצי למיעבד כן דהבעל יתנה בכתובה השנית ע"מ שלא תהא משועבדת לב"ח וא"כ מתורץ דלא מצי תוס' לשנויי אהך דהוי מתנה עמ"ש בתורה דמקודם יכתבו כתיבה אחרת א"ר קשה קושיות הפ"י דתהא הכתובה השני' משועבדת מדר"נ וא"ל דיתנה ע"מ שלא תהא משועבדת א"כ הוי כמו מכר כיון דאי אפשר למוחלו באופן אחרת הכת בה השנית אלא דיכתוב מקודם כתובה אחרת א"כ הוי כמו מכר ובמכר נתבאר בחוה"מ שם דאי אפשר להתנות דהא הדמים עכ"פ משועבדת א"כ ה"נ הכא ונמצא דמכח הך קושיא דתהא משועבדת מר"נ צריך הש"ס לומר הא דשמואל וע"ז שפיר משני הש"ס משום דשמואל ומתורץ קושיות התוס' ממעמד שלשתן דהא באמת יכול לבטל הכתובה השנית כמו דינא דהרמב"ם אך שתהא הכתובה השנית משועבדת מדר"נ ויכולה לסלקה בדמים לא שייך מעמד שלשתן כמו דפסק מהר"מ אלשיך בסימן קכ"ו ס"ק ו' וס"ק י"א כיון דהמוכר אין מסלק עצמו לגמרי מן החוב לא תקנו מעמד שלשתן כיון דעדיין יש זכות להמוכר ומשו"ה פסק שם הש"ך בס"ק י"א דאין מעמד שלשתן יכול למוחלו דאם הוי מצי למוחלו לא הוי דינא דמעמ"ש כלל רק שיסלק עצמו לגמרי ואפשר דזהו כוונת ר"י בתירוצו דמעמ"ש אין מועיל בכתובה הוא מטעם דהא באמת יכול לחזור כמו דינא דהרמב"ם אך מכח שיעבודא דר"נ וא"כ יכולה לסלקו בדמים א"כ לא שייך מעמד שלשתן גבי' כמו שמשמע בש"ך שם:
ובאופן אחר י"ל הך קושיא דלמא יכתוב מקודם כתובה אחרת ואח"כ ימחול. ובזה יתורצו שאר הקושיות דהנה לכאורה קשה לפי סברת תוס' בב"ב דגם הלואה ע"פ ניקנית באגב מקרקע א"כ קשה מאי משני משום דשמואל דהא באמת צריך לכתוב לה כתובה אחרת א"כ יהא מקנה הכתובה שנית אח"כ בשלמא בלא סברת התוס' בב"ב ל"ק דיהא מקנה הכתובה השנית דהא אין אדם מקנה דשלב"ל אך אם אמרי' דגם הלוואה ע"פ ניקנית קשה וא"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל דהא כתב הר"ן בשם הרשב"א בנדרים דף ל' דתפשוט מהאומר שדה זו שאמכרנה לכשאקנה קנוי' לך דלא הוי דשלב"ל הואיל ובידו השתא להקנות ה"נ הכא כיון דהשיעבוד על השני מתחיל השתא א"כ הוי בידו ויש ליישב משום דבאמת הא אנן קי"ל דמנה אין כאן משכון אין כאן וכתב הרא"ש דכל חיוב האחריות הוא משום דמשעבד הגוף וממילא השיעבוד כדין נכסי דאינוש אינון ערבין לו. וא"כ ממילא לא שיך לומר דיקנה השתא באגב מקרקע הכתובה השנ' וא"כ כיון דשיעבוד הגוף אין יכול למוכרו כמ"ש ר"ת ובשלמא גבי שאר חוב א"ש דבתחלת השיעבוד נשתעבד הגוף וממילא נשתעבד אח"כ הנכסי' כדין נכסי דאינש אינון ערבין לי' כמ"ש הפ"י בכתובות דף פ"ז כיון דמכח שיעבוד הגוף כופין לשלם וממילא נשתעבדו הנכסים אח"כ וכאן האיך שייך להתחיל ולומר דנשתעבד הגף וכופין למאן נשתעבד הגוף אי ללוקח הא באמת שיעבוד הגוף אצל הלוקח ליכא ואי לאשה האיך מתחיל שיעבוד הגוף האיך יכולה האשה לכופה הא באמת הממון של החוב שניי' אינו שלו רק של לוקח וגם בהרשאה אין יכולין להקנות זל"ז דממון שלא בא לידו אין יכול להרשות ונמצא דאי אמרי' דניקנית אי אפשר שיהי' החוב של הכתובה שני' יחול כלל א"כ דמי להא דאיתא בקידושין דף כ"ד גבי ע"מ שלא יהא לבעלך רשות בה דהדין דאין הבעל קנה הוא הטעם משום דאי אמרי' דיהי' נקנה להבעל גם האשה לא תהא קנתה דהא אתני כך ונמצא דבין כך ובין כך הבעל לא יהא קונה והוי הדין דהאשה קנתה והבעל לא קנה א"כ ה"נ הכא דאי אמרי' דהלוקח, יקנה לא יקנה כלל אפילו האשה דהא לא שיך להתחיל שיעבוד הגוף וא"כ קנתה האשה ולא קנה הלוקח וא"כ מתורץ דלא יכילנא לתרץ דמקודם יכתוב כתובה אחרת דא"כ תקשי יקנה גם הכתובה השנית באגב מקרקע דהא גם הלוואה בע"פ ניקנית באגב וא"ל דהאיך יתחיל השיעבוד דהא באמת בשעת כתיבת הכתובה השני' עדיין לא מחלה הכתובה הראשונה וא"כ שפיר הוי מתחיל השיעבוד לאשה ואח"כ כשתמחול הכתובה הראשונה יחול המכירה. ובזה מתורץ קושיות התוס' ממעמד שלשתן. דהא בלא"ה בלאו מלתא דשמואל מכח דינא דהרמב"ם יכול לבטל וצ"ל משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה קשה הא כחוב לה מקודם כתובה אחרת וצ"ל דיהא מקנה הכת בה השני' בתורת אגב ע"ז משני שפיר דיכולה למחול הכתובה השני' משום דשמואל דהא הכתובה השני' לא הי' במעמד שלשתן. ובזה מתורץ קושיות הרב הגאון הנ"ל דהגמרא מקשה שפיר אנן נמי תנינא הא יכולה למוכרו במעמד שלשתן וא"ל מכח דינא דהרמב"ם דהא היורש בוודאי אין יכול לבטלו דנעקר מעיקרא ובלא"ה קושיות הרב הגאון הנ"ל לא קאי רק אי הפי' בתו' דכיון דלא הגיע זמן הפרעון לא שייך גבי מעמד שלשתן א"כ שפיר קושיתו אכן אם הפי' בתוס' הוא כמ"ש הש"ך כיון שהדבר עומד בספק כמ"ש הש"ך בסימן קכ"ו ס"ק א' א"כ מתורץ קושיתו דהא השתא קאי בהא דאפילו אם מתה היא מקודם נמי יש לגבות דחשיב רק כיורש וא"כ בוודאי זכתה ולא הוי ספק כלל ושייך שפיר מעמ"ש ומקשה שפיר וא"ל אמאי לא פשוט מהאשה פגיעתן רעה לפי ה"א הא כתבו התוס' דבמנה ומאתיים בוודאי הוי לוקח והכא הא אריא דלא הוה לה תוספות כתובה ובזה מתורץ מה שהקשיתי על פ"י מאי משני משום דשמואל הא יכולה לעשות למשכון אותה הכתובה ואח"כ למוחלה י"ל דהא באמת מה שכתבתי לעיל א"כ יקנה הכתובה השני' הא יכול לעשות כמו שנתבאר בחוה"מ סימן קי"א להתנות ע"מ שלא תהא משועבדת אד אי מקנה לגמרי בתורת אגב לא שייך למימר דיהא מתנה כמו דלא מהני לר"מ ע"מ שאין לבעלך רשות בה וכתבו המפרשים הטעם כיון דהדין הוא מיד שזכתה האשה זכה הבעל אי אפשר להתנות משום דידה כידו משא"כ בשיעבוד דלא הוי קני' גמורה דיכול לסלקו להבע"ה בדמים מהני תנאי משא"כ אי אמרי' דיקנה לו בתורת משכונא א"כ קשה הא מצי למיעבד כדינא דהרמב"ם וא"ל דהוי מתנה עמ"ש בתורה יכתוב כתובה אחרת מקודם וא"ל דימשכן כתובה האחרת נגד המשכון שפיר מהני תנאי ע"מ שלא תהא משועבדת לב"ח וא"כ צריך להקנות לגמרי הכתובה השני' על הכתובה השני' וע"ז שפיר משני משום דשמואל דאמר כו':
ובזה מיושב קושיות הפנ"י דהקשה האיך מצי להקנות הכתובה מי איכא מידי דאילו השתא לא מצי להקנות ולקמי' מצי להקנות וי"ל דה"פ דמצי למעבד כסברת הפ"י דימשכן אותה ובלא"ה מש עבד מכח דר"נ ואח"כ יכול למחול דשפיר יכול למחול דבר שלא בא לעולם וא"ל דיכולה למוחלה ולומר דבטל התנאי כדינא דהרמב"ם ז"א דהא הוי מתנה עמ"ש בתורה וא"ל דיכתוב מקדם כתובה אחרת א"כ יקנה הכתובה השני' באגב מקרקע וא"ל אין אדם מקנה דשלב"ל כסברת הפ"י הא באמת השיעבוד של שני מאות זוז ג"כ השתא יכול להקנות וא"כ הוי כמו דינא דהר"ן בנדרים דף ל' וא"כ שפיר יכולה להקנות ע"ז משני שפיר משום דשמואל דאמר המוכר שט"ח כו' ויכולה למחול הכתובה השני' כיון דהקנין הי' כדין אגב ולא מכח השיעבוד דמצי לאתנויי ע"מ שלא תהא משועבדת לבעל חוב ויכולה למחול הכתובה השני' ואח"כ לכתוב הכתובה שני' דלא שייך למוכרו כיון דלא שייך שיעבוד הגוף בהתחלה:
וא"ל הא באמת רבא לא ס"ל בגיטין פלגינין דיבורא י"ל דהנה הגהת אשר"י כתב בגיטין דף ט' דיש חילוק בין גוף אחד לשני גופין דבגוף אחד גם רבא מודה דלא פלגינין דיבורא והכא דמי לשני גופין לגוף אחד ובפרט לפי מה שכתבו תוס' דיכולה מקודם לגרשה ולבטלה מקודם הגירושין דזה התנאי הוי בידו שלא לגרש ולבטלו אחר הגירושין גם לכשתתאלמן הואיל דלא פלגינין דיבורא. ובזה מיושב ג"כ קושיות הר"ן דנגד שיעבודא דר"נ שפיר שייך לעשות כסברת הרמב"ם ולהתנות בכתובה ע"מ שלא תהא משועבדת לב"ח ואם נאמר כסברת הפ"י דכתב אקושיות הר"ן דכיון דלא מצי למיזבן בדינר לא משועבד כלל דלא הוי מילי דמזדבנא בדינרי ומשמעות הש"ס אי אמרינין דמילי לא משתעבד אין יכול לכופו לזבן רק דהגמרא מקשה הא הוי מילי דמזדבנא בדינרי א"כ י"ל קושיות התוס' דמקשים דנכתוב שטרא בשמי' דאז לא מצי מחלה והכא ניחא כו' אבל בסמוך גבי היא שחבלה בבעלה קשה. ולפי סברת הנ"ל א"ש דהא איתא בגיטין בדף מ"ו בתוס' ד"ה דמי חמרא לא קאמר וכתבו תוס' דמי חמרא הוי דשלב"ל כדאיתא בפרק האומר משקלי ובאמת דדשלב"ל לא משועבד כלל ומשו"ה פסק בחוה"מ דאם נשבע קודם שיקנה שיתן לבע"ח מאוחר השבועה דקודם שב"ל לא שייך שיעבוד א"כ בשלמא גבי בע"ח אחר כיון דהדין נותן דאי בעי נוטל לעצמו בעד המעות שפיר משועבד לו משא"כ הבעל כיון דאין הבעל רשאי ליטול לעצמו בעד חוב דאסור להשהות כו' א"כ הוי דמשועבד לו רק הדמים שיבוא מן השט"ח הזה והוי דשלב"ל ואין משועבד לו וא"כ אי אפשר לכופו שתזבין וכו'. ובזה מתורץ קושיות התוס' מה קאמר אומדין הא שום אדם לא ירצה לקנות דכל לגבי בעל וודאי מחלה ומתורץ כמ"ש הפ"י דא"ל דאומדין דיבקש מהבעל שיכתוב שטרא בשמי'. אך קשה מה פריך הגמרא לעיל אף אנן נמי תנינא וא"א לזבין לכתובתה בטו"ה דהא התם בוודאי הבעל לא ירצה לכותבו בשמי' לענין שאם מתה היא מקודם תגבה הלוקח דהא אפסיד להבעל באם שלא תקנה הי' של הבעל. ויש ליישב דהנה לכאורה קשה מאי קאמר הש"ס משום דשמואל הא הוי דשלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל וא"ל הא איתא בפרק הכותב דאדם מוחל דשלב"ל דמסתלק מדשלב"ל הא הכא לא שייך זאת דהא פסק הש"ך בסימן ס"ו ס"ק קי"ד בשם הריטב"א דצריך למחול דוקא היורש ולא לפטור מעצמו א"כ הכא גבי מכירת שט"ח אי אמרי' דהטעם הוא משום דמסתלק עצמו מדבר שלב"ל דהפי' הוא דאין רוצה לזכות א"כ הוי כמו נכסי הגר דפקע מעצמו ואין מוחל שום אדם דהדין הוא דאינו פטור מהלוקח וצ"ל דהנה איתא בש"ע סימן רי"א דאם אמר לאחר שב"ל אבל לאחר מיתה לא שייך שתמחול שאימת רוצה שתחול לאחר מיתה ובההיא שעתא אין ראוי שיחול דהא כבר מתה בשעה שראוי שתחול המחילה דהיינו לאחר מיתה וצ"ל דהא השתא בהא קיימינין דאפילו אם מתה מקודם נמי יחול ולא הוי דשלב"ל נ"ל:
ויש לישב דלפמש"ל לפי הא דרב אידי ב"א דמצי למיזבין לגמרי אפילו תמות היא מקודם שייך גבי מעמד שלשתן דהא לא שייך גבי דינא דהרמב"ם וגם אין הדבר עומד בספק ולא מצי למחלה:
אך קשה לפי סברת הפ"י דמכירת הכתובה הוי דשלב"ל מאי משני הש"ס משום דשמואל הא מחילת כתובה הוי ג"כ דשלב"ל ואא"מ דשלב"ל וא"ל הא אדם מוחל מדשלב"ל כדאיתא בפרק הכותב דמסתלק מדשלב"ל ז"א דהכא לא שייך זה דהא פסק הש"ך בסימן ס"ו ס"ק קי"ד בשם הריטב"א דגר שמכר שט"ח לאחר ואח"כ מת הגר דלא נפטר הלוה מן הלוקח רק כשפטרו המלוה או היורש ולא נפטר מעצמו א"כ הכא גבי מכירת הכתובה דמי להא אם אמרי' דמחילת האשה הוי מטעם דמסתלק עצמו מדבר שלב"ל דהפירוש הוא משום דאינו רוצה לזכות א"כ הוי כמו נכסי הגר דפקע לעצמו ואין שום אדם מוחל דהדין הוא דאינו נפטר מהלוקח בהכי וצ"ל כמו הדעה דאיתא בש"ע חו"מ סי' רי"א דאם אמר לאחר שב"ל שפיר קנה ומכאן מוכח הך דעה:
ולפי תירץ הר"ן שתירץ על קושיא דהא משועבדת מדר"נ דבכתובה לא שייך שיעבודא דר"נ כו' י"ל קושיות התוס' בד"ה ואפילו מחלה לגבי בעלה כו' וא"ת הא וודאי אפסודי קח מפסיד דכי לא תמכור יגבה כתובתה אם תתאלמן או תתגרש כו' דהנה לכאורה קשה לר"י דס"ל קנין פירות קנין הגוף דמי ואם מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב לא קנה לוקח וכי קתני מתניתין מכר הבן לא קנה הלוקח כו' דלא מת הבן בחיי האב דאתי לידי דבן אבל מת הבן בחיי האב דלא אתו לידי הבן כי מת האב נמי לית לי' ללוקח ופירש"י דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו א"כ לפי סברת ר"י בוודאי כתובה לא מצי למוחלה אע"ג דמת הבעל או גירש מקודם דהא קנין הפירות כקנין הגוף דמי ובאמת בשעת מעשה לאחר הגירושין או לאחר מיתת הבעל לא מצי למחלה דהא לאח"כ שפיר משועבדת מדר"נ כמו שאר בע"ח וא"כ הוי כמו שם דמת הבן מקודם כיון דלא אתי לידי הבן מעולם ה"נ לא אתי ליד האשה מעולם דהא אח"כ הוי כשאר חיב דלא מצי למחלה והוי כמו שמתה האשה מקודם דלא מצי למוכרה אפילו בלא תקנת אושא כיון דבשעת מעשה (דבעי דפסק קנין פירות דבעל) דהתחיל להיות שלה כבר מת האשה מקודם ולא בא לידה כלל מעולם והשתא הוי קנין פירות והוי כקנין הגוף דמי ולא מצי למכרה ה"נ לא מצי למחלה השתא דהא הוי דשלב"ל דהא יש קנין פירות לבעל כמ"ש המל"מ וא"ל הא איתא בפרק הכותב דאדם מסתלק מדבר שלב"ל. הא כתב הריטב"א והביאו הש"ך גבי גר שמת ומקודם מיתה מכר לא נפטר הלוה בכך דאין נפטר רק אם פטרו היורש או המוכר וא"כ בכאן כשמסתלק הוי כמו נכסי הגר דנפטר ממילא כמ"ש שם. וא"כ כיון שמכרה האשה מקודם לא נפטר הבעל בכך בהסתלקות לחוד ואלא דבאמת לאחר שגירשה אינו משועבדת רק כפי שמגיע לב"ח ולא כפי טובת בת הנאה דהא לאחר הגירושין הוי ממון גמור אבל מה שיותר מן החוב אע"ג דבטובת הנאה אין שוה למוכרו השתא רק כפי הדמים שמגיע לב"ח מ"מ אין משועבדת כיון דהשתא הוי ספק ולא שייך שעבודא דר"נ ומתורץ קושיות התוס' דנגד החוב אין יכולה למוחלה ומתוך מה שכתבתי דדוקא בהתקבלתי מהני מחילה בכתובה מתורץ קושיות הש"ך בסימן ל"ט על הרי"ף על מ"ש הרא"ש דמתוך דברי רב אלפסי משמע דהא דאמרי' דלא אמרינן עידיו בחתומיו זכין לו אלא היכא דמטא לידו אינו כשובר א"כ אמאי הדין דמצא שוברין ה"ז לא יחזיר דדלמא כתובין הי' ונמלך עליהן שלא ליתנן וי"ל דהנה הקשה רש"י (רש"ל) מה משני משום דשמואל דאמר המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול דלמא לותה מקודם דלא שייך מכח מחילה משום שיעבודא דר"נ וי"ל משום דהא ע"כ איירי דכתב התקבלתי דבלא"ה לא מצי למחול הכתובה א"כ אי אמרי' דמחילה לא הוי מחילה א"כ הוי כמו לוה ולוה (דהא פסק הדמים דיכול לחייב עצמו באודייתא) ואין דין קדימה במטלטלין ואם קדם המאוחר ותפס הוי תפיסה דהא איתא בש"פ סימן ק"ד סעיף ג' מיהו אם תפס שטרות אפילו כי לא הוי כתפס משום דאין זה מקרי קצב וגבה משא"כ בכאן דהוי כאלו נתחייב המלוה להלוה בזה שכתב התקבלתי ובוודאי הלוה עצמו שייך גבי תפיסה והוי כמו שקדם וגבה גבה אך צ"ל דהא דפסק בש"ע סימן פ"ו סעיף ה' ואם אחר שנתחייב לוי לראובן הלך ופרע לשמעון חייב לפרוע לראובן פעם אחרת צ"ל דאיירי דהקנה לבע"ח הראשון מטלטלין אגב מקרקע והוי כמו קרקע דהוי דין קדימה ואם קדם ותפס מפקינין מיני' וכה"ג צ"ל בתי' תו בכתובות דלא מצי למוחלה מכח שיעבודא דר"נ ארי' ג"כ דהקנה אצלו מטלטלין אגב מקרקע ומשו"ה א"ש דאם לא אמר תנו אין נותנין דא"ל דחייב לאחר מקודם דלא מצי למוחלה ומשום מה פטור הבעל משום התקבלתי דהוי כאלו חייב המלוה להלוה והוי כמו לוה ולוה ואם תפס דמהני וא"כ הוי כמו שהאשה רוצה לחייב לבעלה והוי כמו שגם האשה נשתעבדת לבעלה מכח שיעבודא דר"נ וא"כ בוודאי בעינן מטא לידי' דהא נגד שיתחייב עצמו בוודאי בעינן מטא לידי' וכל כמה דלא מטא לידי' לא זכה דדוקא נגד המחילה שייך לומר דאין צריך שיבוא לידו. ובזה מיושב קושיות התוס' בב"מ דף כ' דמקשה שם תוס' בד"ה שובר בזמנו טורף וא"ת וניחוש דלמא זבנה הכתובה ביום שנכתב השובר דהשתא ל"ל עדי' בחתומיו זכין לו וי"ל דהא באמת אי לא מכר לאחר לדעת הרי"ף דשובר זכה אפילו לא מטא לידו אין יכול לחזור אפילו בו ביום אע"ג דבעינן מוכח מתוכו דכמו דהדין הוא אי אמרי' דשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחרת מוציאין שט"ח על אחרים ולא חיישי' לנפילה והוי הדין דקטנה לא מצי לגרש אבל גדולה מצי לגרש אע"ג דאין מוכיח מתוך השטר מ"מ כיון דלא חיישי' לנפילה והגדולה מוציא הגט והוי כמו שמוכח מתוך השטר כיון דאין צריך לעדים רק מיד שמוציא השטר הגט בוודאי הגדולה מגורשת א"כ ה"נ האשה לא מצי לחזור אפילו בו ביום משום דאם תרצה לחזור בו ביום (והעדים) והבעל מוציא השובר אז הוי כמוכח מתוכה דהא אנו רואין השובר וממ"נ לכתוב השובר ואימת שכתוב לא מגרע החזרה אימת שיכתוב וממ"נ מה שחוזר קודם הכתיבה לא מהני דהוא נתרצה בכתיבת השובר אח"כ והחזרה שאח"כ אין נ"מ לה לאחר הכתיבה אין בידה לחזור והוי כמו שמוכח מתוכו דבשלמא אי מכרה לאחר שפיר הוי אינו מוכח מתוכו דדילמא מכרה קודם כתיבת השובר ואח"כ אחר המכירה כתבה שובר משא"כ נגד האשה עצמו דממ"נ הוי מחילה טובה והוי כמו שמוכח מתוכו וא"כ לפי דעת ר"י דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי ומשו"ה כי מת הבן בחי' האב אינו מכירה כיון דלח אתי לידי' רק כי מת האב בחיי הבן הוי מכר דמה מכר כל זכות שתבוא לידי' א"כ בכאן לא הוי מכר כלל אם נכתב שובר אפילו בו ביום דכיון דהאשה בלא המכר אינה יכולה לגבות אפילו לאחר הגירושין א"כ הוי כמו שמת האשה מקודם דלא בא ליד האשה מקודם ה"נ הא לא בא ליד האשה כלל דהא כבר נכתב בו ביום שובר ולא מצי לגבותה ולא שייך כל זכות שתבוא לידה מכרה וכמ"ש המל"מ דגם במעות שייך הך פלוגתא דקנין פירות אם כקנין הגוף דמי או לא:
ולכאורה מה שהקשה התוס' בכאן מכח דינא דגרמי ואפילו אם נימא דבכאן פטור מכח דיני דגרמי דהוי גורם דגורם ומכח דבר הגורם לממון מ"מ יהא חייב מכח הא כיון שכתב התקבלתי ממילא הודאת בע"ד כמאה עדים והיכא דמשתרש כתב הש"ך דחייב אפילו היכא דפטור מכח שגורם להזיק רק דבמה יתחייב כיון דליכא שטר דהא לא בא ליד הלוקח השטר שכתב התקבלתי רק ליד הבעל אך אם נימא כמ"ש הב"י בש"ע חו"מ סימן ל"ט סעיף יד חייב עצמו לשניים בקנין אך אם נימא כסברת רב אלפסי דעדי' בחתומיו זכין לו כיון דהוי מחילה אין צריך שיבוא לידו אבל שיהא חייב לשלם להלוקח ע"ז לא נאמר עדי' בחתומיו זכין לו אך קשה האיך שייך עדי' בחתומיו זכין דהא הטעם זכין לאדם שלא בפניו והרשב"א כתב בחידושי' דהא דאמר ר"נ המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו הוא משום דחב לאחרים שאין צריך להקנותו דיכול לזכות בלא הדעת שלו א"כ הכא לא מהני תו זכי' דהוי כתפס לאחר במקום שחב לאחרים דלא מהני לזכות בשבילו. אך קשה בב"מ דף י"ט גבי ש"מ איתא לדשמואל דהא אעפי"כ מחמת שיעבודא דר"נ חייב וי"ל דבאמת לא חייב מכח דינא דגרמי דהוי רק גורם לגורם רק דיהא חייב מכח אשתרש. אך ממ"נ אם אמת דקיבל פטור ועי"ל דיכול למחול בלא התקבלתי אך מכח מתנה עמ"ש בתורם פטור כ"ז שלא תבע כדפסק הרמב"ם גבי עונה וא"כ לא שייך דינא דר"נ כיון דאינו חייב רק ע"י תביעה כמ"ש הט"ז א"כ שפיר אם אמרי' דיכול לסלק מדשלב"ל ל"ק הא הוי מתנה עמ"ש בתורה ולא שייך התקבלתי דהא בעינין דלסלק נותנו י"ל אם מסלק עכ"פ פטור בלא תביעה וא"כ לא שייך דינא דר"נ כיון דבעי תביעה כמ"ש הט"ז גבי שוחד וא"כ שפיר מכח התקבלתי פטור או מכח דהוי הודאת בע"ד כמאה עדים כיון דלא שייך דינא דר"נ:
ב"מ דף י"ט ע"א תוס' ד"ה שובר בזמנו טורף וא"ת וניחוש דלמא זבנה בו ביום וי"ל משום דבאמת נגד האשה עצמה בוודאי הוי כמוכח מתוכו רק נגד הלקוחות ובאמת לפמ"ש הפי בשם המהרש"א הכא שמפסיד לבעל בוודאי תקנו פירא דפירא לבעל א"כ באמת היכא דמחל ואם לא מכרה הוי פטור הבעל מגיע לו פירא דפירא וקו' הפ"י דמקשה מאי פריך לזבין לגמרי י"ל משום דאם אמר מהיום לכשארצה הוי כנכסים שאין ידועין לבעל דהא הכא ג"כ כ"ז דלא מכרה אין יכול הבעל לכופה למכרה וא"כ מיד שמכר להנחבל זכה הבעל והוי כמו שמכר מקודם שידע לבעל ואפילו אם מכר לאחר מ"מ זכה אחר בשבילו אם נימא דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים זכה אך כיון שמחל ואפשיד לבעל אי לא מכר הוי זכה מכח מחילה ושפיר מגיע לבעל. והנה איתא במסכת כתובות דף ס"ט ע"א עשור נכסי הוי יורש דיתומים ולמאי נ"מ דאין צריכין שבועה כיון דלא טענינן בשבילו דלא הוי כבא לפרע מנכסי יתומים וא"כ האיך ניחוש דלמא כתב ליתן ולא נתן עד תשרי הוי ברי ושמא ברי עדיף וא"ל אנן טענינן להו דהא עיקר החוב הוי רק ללקוחות דהא קודם שמכר הוי מחילה טובה וא"ל דנ"מ למעותיו דהא המעות הוי של בעל ואין מגיע לו רק אם יתגרש כפי הדמים שנטל א"כ אין חייב רק הדמים שנטל וכיון דאין צריך לשלם רק הדמים שנטל ממילא מהימן לאשה דהא הדמים שנטל צורך לשלם כמ"ש התוס' בד"ה ש"מ איתא לדשמואל דלא חיישינן בהכי לקנוניא:
ומה שקשה אם כתבה לו התקבלתי א"כ זכה הבעל י"ל משום דבעינן מוכח מתוכו וכאן לא מוכח מתוכו דלא מוכח מתוך הכתובה מי הוא הלוקח ואפילו למ"ד עידי מסירה עידי מסירה לא הי' יודעין בשעת מעשה וכדאמרי' בגיטין עדי מסירה הא לא יודעין באיזה מגרשה ולפ"ז יכילנא לומר דגם לר"א אין מתחיל הגט וגם במכר רק משעה שמוכח מתוכו רק דהפי' הוא בכתובות דלא הי' כלל עדי מסירה רק דגם ר"א מודה דבדיני מקח וממכר סגי בעדי חתימה משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ מי שנכתב לו ראשון קנה ראשון אע"ג דאינו מוכח מתוכו ולא זכה עד שמוכח מתוכו מ"מ בכתיבה שכתבו לשני לא שייך הודאת בע"ד כמאה עדים משום דחייב לראשון וא"כ לא קנה ומשו"ה יחלוקו וא"כ גם בהתקבלתי דכתב האשה לבעלה לא שייך לומר הודאת בע"ד:
מה שמקשים התוס' בב"ב דף קל"ט ע"ב י"ל משום דהנה לכאורה קשה לפי מה דאיתא במסכת ב"מ דטובת הנאה אינו ממון ולא שייך שום קנין משמע מפירש"י דלא מהני רק כמו דאפקיר לי' א"כ מאי פריך ותזבן לגמרי הא קנין חזקה לא מהני כמ"ש בספר בית יעקב כיון דהוי הפירות לבעל ושאר קנינים לא מהני דהא ל"ל רק טובת הנאה דהא אינו שלו אם לא מכר לא חייב כלל הבעל דיורש וצ"ל דס"ל דטו"ה ממון א"כ מיושב קושיות התוס' דהא כיון דלא מצי למוכרו רק לגבות חובו ופריעת ב"ח לא הוי ממון כלל דהא פסקינין גבי מודר הנאה ופורע חובו. ובזה מיושב קושיות תוס' בב"מ דף י"ט ע"א ד"ה שובר בזמנו טורף כיון דלגבי האשה עצמה מהני הך שובר כיון שכבר נכתב א"כ הוי רק טובת הנאה ולא חל כלל קנין ממונא כנ"ל ועי"ל קו' תוס' בב"מ דהנה הש"ך כתב דבעינן קודם מסירת השטר ואח"כ הכתיבה דקני לך איהו וכל שעבודא ולא בב"א א"כ בכאן שבאמת אם לא מכר הוי מחילה טובה ואין יכול לחזור א"כ קודם שכתב לו קנה לך איהו וכל שיעבודא הוי השטר אינו כלום וליכא בו כלל שיעבור הא הבעל פטור מכתובה וא"כ אימת הוא השטר טוב רק לאחר שיכתוב קנה ולא משכחת בלתי בב"א ומיושב ושפיר משני עדיו בחתומיו זכין לו אך קשה מאי קאמר הש"ס חישינן לפרעון ולקנוניא הא יכול לומר דעדין לא בא לידו אך עתה מצוה ליתן לו א"כ לא טענינן ליתמי פרעתי וגם ללקוחות הא כ"ז דלא בא לידו לא הי' חייב כלל ובידו שיצוה שלא ליתן כמו דהדין בכתובות דף ס"ט ועתה אעפ"י שהוא פרעון מ"מ נתחייב השתא עפ"י עדי מסרה מחדש דאפילו שטר שנמחל ש שעבודו אם נמסר מחדש לפני עדיין למ"ד ע"מ כרתי וא"כ השתא אין נ"מ והוי כא"י אם פרעתיך דחייב כיון דאנן לא טענינן ללקוחות. ויש ליישב דמשו"ה אמר הש"ס חיישי' לקנוניא ר"ל דדלמא אינו רוצה לחייב עצמו כלל אך קשה הא הפ"י כתב בכתובות דהא דיכול לחייב בהודאה דאנן סהדי דגמר ומקנה בלב שלם ונמצא דלענין משועבדים לא שייך לומר דגמר ומקני דהא לית כאן שטר. וא"ל דהא בב"מ אמרי' דחייב עצמו בל"ה י"ל דדמי לתופס לב"ח במקום שחב לאחרים כמ"ש הרשב"א בקידושין וי"ל עפמ"ש השיך בסימן פ"א דלא טענינן משטה הוא הטעם משום דכיון דאינו שלו ה"נ אינו שלו לא טעין משטה. ובזה מיושב מה דלכאורה קשה מאי פריך גבי שובר וליחש דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן כו' הא שם כיון דבעינין התקבלתי ולא חיישי' לקנוניא כמ"ש התוס' דלרב אסי לא חיישי' לקנוניא אבל באמת קושיות התוס' מיושב דהש"ס צ"ל לקנוניא הוא משום דבלא"ה לא טענינן ללקוחות. ובזה מיושב הא דלא חיישי' ג"כ לאביי דלמא התנה ע"מ שתתנו לידו ובאמת אין טוענין ללקוחות כן אך דקשה דניחוש לקנוניא וזה שכתבו תוס' דלא חיישי' לקנוניא:
מה שהקשה תוס' בב"מ דף י"ט תוס' ד"ה שובר בזמנו כו' וי"ל לפי הטעם של הש"ך בסימן ר"ב סעיף ב' כתב הש"ך דאין חצירו קונה אלא כשהוא כבר חצירו ומשו"ה בעינן דלמסור שטרו כיון דשטרא מקנה להשיעבוד בעינן דלהוי מקודם ולא בב"א כמו גבי חצר דהויא דמיא לחצר בזה דהשטר מקנה השיעבוד כמו חצר:
והנה י"ל לפמ"ש לעיל לישב הא דלא מוקי במעמד שלשתן נמי דפליגי אי מצי מחיל משום דהנה הראב"ן כתב דהיכא דאין לו לשלם לא מצי מחיל והנה התומים הקשה מהא דקידושין עליו דמשמע דלא סמכה דעתה דהוי מחילה אע"ג דאין לו לבעל לשלם וי"ל משום דהנה באמת טעמא דהראב"ן דהא הוי השתא שיעבודא דהא מזיק לו במחילות שטרא ונתחייב לו ואפילו באו בב"א מ"מ משמע מכתובות דף ע' דגבי קונם רק הואיל דמן הדין קונם מפקיע מידי שיעבוד הא לא"ה אפילו בב"א נמי וא"כ יש לטרוף דזה הוי טעמא דהראב"ן אך גבי שיעבודא דר"נ גופא קשה אמאי אינו יכול למחול הא הוי מטלטלין וצ"ל משום דאינו יכול לסלקו וא"כ גבי דינא דגרמי דהוי מזיק ומזיק שפיר יכול לסלקו בקרקע כדין דנזיקין יכול לסלקו בקרקע אפילו אי"ל מעות וא"כ שפיר אינו יכול למחול אך באמת הוי חלוק דהוי פלוגתא או כסף או מיטב והסוגיא דקידושין קאי כמ"ד ר"ה בר"י דכל מילי מיטב וא"כ שפיר נ"מ אך הא ראב"ן פסק כס' ר"ת דבעינין דוקא כסף וא"כ אין נ"מ ושפיר פסק ראב"ן מכח שיעבודא דר"נ והנה עוד יש לומר דדוקא אפילו למ"ד דיכול לסלקו בקרקע אפילו אי"ל מעות מ"מ הא הש"ך מביא בח"מ סימן צ"ה דעת הראב"ד דבעינין דוקא דהיכא דתבעו למלאות החפירות צריך דוקא למלאות החפירות וא"כ מ"ה לא מצי למחול בשעבודא דר"נ במעמד שלשתן דאפילו אם א"ל מעות דהא הפוסקים כתבו הטעם דאם יש לו במקום רחוק דלא מצי א"ל הנחתי לך מקום לגבות משום דכמו דאם הוי אצל לוה לא מצי לסלקו ממקום אחר ה"נ לא אמרי' אין טורפין משועבדים במקום שיש נכסים בנ"ח בכה"ג וא"כ בכאן שפיר לא מצי לומר הנחתי לך מקום לגבות דכיון דצריך ליתן לו דוקא חוב זה דהוי כמו למלאות החפירות כיון דאם יגבה מחוב זה הוי ממילא היזק אך דהוי הטעם לפמ"ש דלא הוי מטלטלין דלוקח וכאן לא שייך זה במלוה בשטר דהא נ"מ דעכ"פ תו לא מצי לגבות ממשעבדי ומזמן מוקדם רק מהשתא ומב"ח וא"כ שפיר נעשה מטלטלין דלוקח ומ"ה שפיר מצי למחול אך במעמד שלשתן דהוי מלוה ע"פ וליכא נ"מ בין מוקדם להשתא וא"כ שפיר לא הוי מטלטלין דלוקח וס"ל להתוס' דניזק ג"כ (אין) מצי לסלק בקרקע אפילו יש לו וא"כ שפיר נ"מ והנה משמע מב"ק לכאורה דבלוקח לא אמרי' אין טורפין כמו ביתומים רק מן הזיבורית וכתב התומים הטעם משום דנכסי דאינש אינון ערבין לו אך ואם אמרי' דגם בב"ק הוי הטעם משום דבאמת קנה עדיות באחרונה רק דאמר דלא ניחא לי' ואמאי לא מצי א"ל דאפסיד לי' עכ"פ מבינונית במה שקנה באחרונה וא"כ מ"ה שפיר שם טריף הא בלא"ה אפשר דבאמת אין טורפין מן הלקוחות רק בזיבורית וא"ש:
והנה דכתב התומים הטעם אפילו הוי ביד אחרים מ"מ קודם גבי' הוי של היורשין והנה באמת הוי עיקר הטעם משום דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה משום דיכול לסלקו משא"כ היכא דאין יכול לסלקו וכמו דאיתא בגיטין לענין קונמות מפקעינן מדי שיעבוד