אור ברסלב
איגרא רמה חלק ב מסכת בבא מציעא › דף לד.

איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא

מסכת בבא מציעא · דף לד.

דף יג

העתק כתבי קודש הקדשים מח"ז גאון הגאונים ופאר הקדושים מוהר"מ זצללה"ה:

הרמב"ם בהלכות שאלה ופקדון פרק ס' דין א' חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעלים ויש להביא ראי' להרמב"ם דה"פ בש"ס פרה לכפילא דהנה הש"ס דפריך ר"ז א"ה גיזותי' וולדותי' נמי ותי' דנעשה כמו דאמר חוץ מגיזותי' וולדותי' ופריך מאי פסקאי ולכאורה קשה לפי מה דאיתא במסכת בבא בתרא דף ס"ג ע"א דאמר חוץ ממעשר ופריך הש"ס והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל ופי' רשב"ם וכו' וא"כ אין משייר (והנה לשיטת הרא"ש דהוי הטעם דמ"ה לא הוי תנאי משום דהוו מתנה עמ"ש בחורה ל"ק דבכאן הוי תנאי דע"מ) (אך לשיטת הרמב"ן דלא הוי תנאי אפילו אמר ע"מ קשה א"ו כהרמב"ם) ג"כ והנה הרמב"ן כתב שם אע"ג דאמר ע"מ שתהא המעשר שלי ואפ"ה לא אמרי' דהוי בטל המכירה דכיון דהוי רק מקצת דבר מזה והוי שיור (ועוד דכאן לא שייך לומר ע"מ שתחזור לי גיזות וולדות דלפעמים נשאר בבית הגנב ואין טרחא מוטלת עליו כלל) וא"כ דלמא באמת משייר גם הכפל אך בשלמא לענין גיזות וולדות מהני שיור דהא שייר לעצמו מקום דהיינו פרה לוולדות וגיזות ושפיר מהני שיור ומשא"כ לכפילא כתבו התוס' דאפילו פרה לכפילא לא מהני וא"כ לא מהני שיור (ולא אמרי' תנאי כמו להרמב"ן בב"ב אלמא דלא אמרי' אומדנא או דהוי תנאי ומאי פריך) או דה"פ כהרמב"ם (ועיין לקמן בד"ה ועי"ל דראיית הרמב"ם וכו' דפי' דרק פרה לכפילא ומעיקרא הוי סבר דרק הכפל מקנה לו בשעת משיכה וא"כ מקשה שפיר דמאי פסקה דהא גוף הבהמה הוי שלו והקנין הוי ע"י דמתחייב עצמו באחריות וא"ל דמעות אין קינה י"ל דלא שייך נשרפה חיטך בעלי' ומ"ה קונה ועוד היכי דלא שייך משיכה לכפל לבד לכ"פ קונה מפות ואפ"ל דבכאן גם הרשב"א מודה דמהני דבשלמא שס בנתן ש"ח כ"ז דלא הלוה לו לא חייב הלוה כלל דלא גרע מאם הוי פרע לו דפטור (דהא הוי קביעת הזמן לטובה וכן בשואל יכול לחזור) ומכ"ש דעדיין לא נטל מעות אך בכאן דכיון דנטל הפקדון וחייב עצמו בשמירה לשמור וא"ה (דאר"ז דמשמע רק לפי התירוץ של רבא קשה הכי) הוי ה"פ דאל"ה הוי אמרי' סמוך לגניבתה רק דכיון דרבא אמר משעת גניבה ומה לי שבח דגיזות וולדות או דכפל וא"כ לשיטת הרמב"ם הוי בכאן עדיף דלכ"ע אמרי' דכאן מהני פרה לכפילא אע"ג דאיבעי' גבי עבד ודלא כתוס' שכתבו לאיפוך בכאן הוי לא שכיח טפי:

ובזה א"ש דאר"ז אלא דנעשה כמו שאמר וקשה מה לשון אלא דהא לא חזר כלל ממעיקרא מן תירוץ דלעיל (ועיין לקמן בד"ה וע"ל דראיית הרמב"ם וכו') וא"ל דפי' דמעיקרא הוי גוף הבהמה ולא פרה לכפילא וקו' ר"ז הוי אי הכי אפילו גיזות וולדות מא"ל ואלא ע"כ צ"ל דהוי חוץ וא"כ שפיר מצי לומר פרה לכפילא דכיון דהוי שיור ול"ק מאי פסקא וכפי התורץ:

והנה הרמב"ם. בדין ה' כתב וז"ל או שלא הספיק לתובעו וכו' וכתב הרב המגיד דבנוסחא אחרת בעי' אחרת שילם לבנים וכו' ויש להביא ראי' דהנה התוס' הקשו בד"ה א"נ דקיימא באגם ותימא וכו' משום דהנה אם נימא דסתם גניבה יאוש בעלים והנה איתא במסכת ב"ב דלמ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ופי' רשב"ם שם דכיון דהו"ל לראשון קנין פירות וגם סילק הנותן עצמו מגוף ומ"ה יחזיר ליורשי הראשון בשלמא היכי דמכר רק פירות לא קנה קנין הגוף דהוי כמו לאחר זמן שיור לעצמו הגוף והפירות ומשא"כ בכאן דסילק עצמו ומ"ה כיון דאייאש בסתם גניבה וא"כ דאמרי' איגלאי מלתא למפרע דכי גנב הוי שלו למפרע וא"כ אייאש עצמו והוי סילוק וא"כ ממ"נ לא הוי הגוף שלו דהא רק כשיגנוב והוי יאוש עצמו והוי סילוק וא"כ מעולם לא זכה בגוף ואך דלא ידע ורבא ס"ל דיאוש שלא מדעת הוי יאוש אך קנין פירות לאו כקנין הגוף הוא. ואך אם יכול בעל הפירות למוכרו והוי בוודאי כקנין הגוף דכמו באחריך דמקרי כקנין הגוף דמי יעו"ש היטב וא"כ אם הוי מעכשיו וא"כ הוי הדין דאם מכרה והוי השני ג"כ קונה וכמו דהדין בקידושי אשה דהוי הגמר אח"כ והו"ל ג"כ הגוף דכיון דאם מכר לכמה בני אדם יהא כולן שוין וא"כ שפיר תקשי א"ו דלא איירי במעכשיו ומשא"כ לפסק הלכה דפסקי' דיאוש שלא מדעת לא מהני כאביי וא"כ שפיר אמרי' במעכשיו ואך דאכתי הא יכול למוכרו דהא אם הוי ספק בשלימו לבנים ה"נ אם מכר לאחר אע"ג דישלמו ללוקח לא עדיף מיתומים וא"כ דכיון דאם מכרו מכור והו"ל קנין הגוף ועדיין תיקשי דהא הוי יאוש א"ו כהרמב"ם דלא גרס הך איבעי' בשלימו לבנים וא"כ לא מצי למוכרה והו"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף ועי"ל דראיית הרמב"ם דקשה לי' מאי שייך אלא בר"ז דרק ר"ז מוסיף ולא שייך אלא רק היכא דחזר ממה דמתרץ מעיקרא אך באמת לכאורה למה לי' לתרץ כגון דהקנה לבהמה ניהו דס"ל כס' התוס' דהוי בכאן דשלב"ל ולא מהני גוף לפירותי' נהוי תנאי דהקנה לו בהמה והתנה ע"מ שתחזיר לי גוף דהבהמה [ותליא באם דנימא כתירוץ הרמב"ן בב"ב וא"כ הוי לא שייך שיור רק דמסתמא לא אמרי' תנאי אע"ג דשם בב"ב איכא ג"כ אומדנא טפי מכאן ואפ"ה לא הוי תנאי ולהרא"ש שם הוי תנאי] והנה הא דכתב הרא"ש דצריך דוקא לחזור ולקנות במתנה פ"מ לחזור ומביא ראי' מהא דאמרי' במסכת סוכה יומא קמא לא ליקני' לקטן דקנין אי"ל מקנה לי"ל וא"ל דשם ה"פ כמ"ש הראב"ד לתרץ הקושיא גבי עבד כנעני דלא מהני תנאי והקשה אמאי לא מהני תנאי ותי' דמ"ה צריך להתנות עם הבע"ד וכאן לזכות הוי יד עבד כיד רבו ולא לחובה והוי כמו דהתנה שלא בפני בע"ד וכן י"ל בקטן דלא מהני תנאי דקטן לחוב הוי שלא בפניו. והנה אפילו אם י"ל כהרא"ש מ"מ כשחוזר לו הבהמה הוי כמו דמקנה לו דאין צ"ל בפירוש רק דמסתמא הוא כן י"ל לשיטת הרמב"ם רק דהוי קשה לי' דא"כ הי' צריך לומר דיחזור לו לבתר הכי וא"כ הוי קשה א"כ כל הגיזות וולדות שהי' עד שאתו הוי דידי' דהא אין צריך לחזור רק לבתר הכי וע"ז מקשה א"ה גיזות וולדות וע"כ צ"ל חוץ מגיזות וולדות וא"כ לא קשה ושפיר הוי אלא ור"ז גופא אמר ומאי פסקא אלא שבחא דאתא ממילא וא"כ שפיר יכול לומר דע"מ שתחזיר לו דלא הוי מעלמא והתנה ע"מ שתחזיר לי הבהמה דמהני

והנה לפמש"ל ע"כ הקושיא דמקשה ומאי. והנה לפמ"ש לעיל מכח הקושיא דמאי פריך מאי פסקא דהא הוי שיור וע"כ צ"ל דהקושיא הוי אם אמרי' דמהני פרה לכפילא וקשה אם אמרי' דמהני אין צ"ל דמקנה פרה לגמרי רק לכפילא אלא ע"כ צ"ל דאפ"ה תיקשי דכיון דמקנה לו פרה לכפילא אמרי' דמקנה לו לשבחא דעתידא ליהוי ודילמא לגיזת וולדות ג"כ עתיד לבוא וא"כ אלמא אפילו אמרי' פרה לכפילא קשה א"ה גיזות וולדות נמי דמקנה לי' שבחא וצ"ל חוץ מגיזות וולדות ומקשה מאי פסקא והיינו כשיטת הרמב"ם ומתורץ מה דהקשה שם המגי' סביב רב אלפס יעש"ה וא"כ ה"פ דר"ז אמר זה דהא קשה א"ה גיזות וולדות נמי וע"כ צ"ל דאלא דאמר חוץ מגיזות וולדות וקשה ומאי פסקא אלא ע"כ דדוקא שבחא דאתא מעלמא ומכ"ש דאין רוצה להקנות הפרה ורק הפרה לכפילא אם אמרי' דמהני כמו דקל לפירותיו ואם לא מהני אמרי' דהתנה ע"מ שתחזור לי' וכדלעיל ושפיר אמר אלא דעכ"פ אין הדין כרבא דקונה הגוף ושפיר הוי כמו פסק הרמב"ם וכדלעיל יע"ש היטב:

ומאי פסקא לכאורה קשה הא איתא במסכת ב"ב דף ס"ג ע"מ שמעשר שלי ואמאי הא אין אדם מקנה דשלב"ל כיון דאמר ע"מ שיורי שייר למקום המעשר א"כ באמת י"ל ששייר גם לגיזת וולדות וגם לכפל רק אעפ"י ששייר גוף לכפל לא מהני כמ"ש תוס' משא"כ לגבי גיזות וולדות מהני קנין פרה לגיזת וולדות וי"ל משום דהנה תוס' בד"ה כגון פירות דקל וקשה דבפרק השולח וכו' והכא פשיטא לי' דלא מהני פרה לכפילא וי"ל משום דהנה הפ"י כתב בב"ק דף ע"ו ע"ב תוס' ד"ה והלא פדי' מתרת דאין משלם דו"ה כיון שהוחזר הקרן קודם שאפשר להעמידו בדין. והנה לרב ששת ס"ל דעיקר החיוב דמכירה הוא לאחר יאוש דוקא משום דקניא ביאוש ושינוי רשות א"כ אי אמרי' דאיירי דא"ל קנה גוף לפירות ולכפל א"כ אי אפשר להעמיד בדין דא"ל לאו בעל דברים דידי את רק משום דא"ל קנה גוף לפירות א"כ קודם ששילם אי אפשר להעמידו בדין משום דהא אם יהי' העדים דהא אי אפשר להעמידו בדין אלא ע"י עדים וכיון דאיכא עדים שחייב קודם התשלומין בוודאי לא מקנה כפילא ואלא שחייב אלא שתבע לו אחר תשלומין א"כ כבר הוחזר הקרן לבעלים כיון דבוודאי כבר הוחזר התשלומין לבעלים דהיינו קרן ואין מתחייב להחזיר הבהמה שכבר קנה הלוקח אם כן אמאי חייב דו"ה והיקנה ואין יכול להקנות כי יאמר לאו בעל דברים דידי נינהו וא"ל הא מיקנ' באמירה בעלמא י"ל לרבא ה"פ הוא במתניתין אם כשנשבע אח"כ רוצה לשלם ושילם מהני א"כ כיון ששילם בוודאי הוחזר הקרן לבעלים אך אעפ"כ הא אם הי' רוצה הי' אמר לכתחלה שרוצה לשלם ואח"כ הי' תובע נמצא אפשר להעמידו בדין:

אבל לפמ"ש הס' אבן עוזר בב"ק בדף ק"ז ע"ב הואיל שחייב בקרן קודם שגנב פטור מכפל דלא מיקרי גנב אע"ג דהאמת גוף הגניבה נ"ז במה שגנב א"כ ה"נ אפי' מכפל יש לפטור כיון דכבר הוחזר הדמים לבעלים א"כ פריך שפיר מכח שואל שדווקא שילם ושם בוודאי הוחזר הקרן לבעלים אבל הרמב"ם פסק דלא כר' חייא בר אבא דאם שלח יד פטור כיון דגוף הבהמה אינו שלו א"כ שפיר מהני פרה לכפילא ומ"ה פסק דלא קנה הבהמה אבל הסוגיא דהכא אזלא כר' חייא בר אבא דשם דאם שלח יד פטור ומ"ה א"ל לאו בעל דברים דידי את אבל אם אמרינין דקנה דשלב"ל א"כ אימת קנה לאחר שמטי' לידו המעות והי' תובעו המפקיד רק לאחר שזכה המפקיד זוכה הנפקד משא"כ גוף הפרה זוכה הנפקד ובאמת אין אדם מקנה דשלב"ל רק מכח גוף הפרה פריך שפיר לא אפשר להעמיד בדין משא"כ אם מקנה דשל ב"ל וגם אי אפשר להחזיר גבי דשלב"ל אם אמר מעכשיו כמו שכתב הפ"י בשם הריטב"א בקידושין א"נ אם נימא דזה גוף הפרה לענין כפל מחשוב ג"כ דשלב"ל וא"כ לא קנה רק לאחר שבא לידו פריך שפיר הא אין (אדם) מקנה דשלב"ל דאם הי' מקנה דשלב"ל הוי א"ש דזוכה המפקיד ומתירץ הרמב"ם דהנה לכאורה קשה חדא דלישנא חוץ מגיזות וולדות משמע דמקנה גוף הבהמה ועוד לפי שפירש הש"ך בסימן רצ"ה ס"ק ס' דקשיות הש"ס א"ה קאי דליקני גוף הגיזות וולדות אם משלם משמע עכ"פ דגוף הבהמה קנה אם משלם וצ"ל דפסק הרמב"ם הוא דשלח יד חייב בכפל אבל הסוגיא דשלח יד פטור מכפל ואתי שפיר:

תוס' ד"ה א"נ דקיימא באגם תימא דנעשה כאמר כו' וי"ל משום דהנה קשה כי משני נעשה כאלו אמר סמוך לגניבתה ע"פ מ"ש תוס' במסכת ב"מ דף כ"ו ע"א דשתיך דאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצא לעולם וע"פ מה דאיתא במסכת ב"ק דף קט"ו ע"ב כיון דסופו לבוא לידי אנס א"כ אמאי קנה כאן ולפי פי' מהרש"א א"ש דפי' כאלו אמר שעה אחת סמוך לגניבה באותו שעה אמר כך ובוודאי באותו שעה אמר כך בלי שום תנאי רק כי מיגלא מילתא דגנב לבסוף אמרינן שאמר כך קודם גניבתה בהמה תהא שלך וא"כ באמת אם הי' אמר סתם תהא קנוי' לך בוודאי בוודאי הוי מועיל דהא אפשר דאיגנב אבל אי אמרינן דאמר ע"ת קשה וכי בכל רגע חשבינן כאלו אמר כך אלא אמרינן איגלאי מלתא למפרע וא"כ מיושב קושיות התוס' דאי אמרינן דהוה כאלו אמר פרתי קנוי' מעכשיו סמוך לגניבתה א"כ לבסוף אין ראי' לקנין כלל מכח דאין קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצא לעולם וגם במעכשיו בעינין שיהא ראוי עכ"פ לקנין וכן כתבו תוס' בכתובות בדף פ"ב ע"א ד"ה הא דאמר במעכשיו דבעינן שיהא עומד במקום הראוי לקנין ושם בהתוס' בב"מ בדף כ"ג ד"ה דשתיך משמע דלאו דוקא בחצר חצר לא קנה הואיל שיכול להיות שלא ימצא לעולם אלא בכל הקנינים נמי דינא הכי דהא התוס' מביא שם ראי' מתגר ובתגר משמע אפי' אם היו בידו ואפשר לומר דדווקא בחצר כתבו תוס' כן ובתגר נמי עיקר קושיות תוס' מרשותו דליקני דהיינו חצר וכן משמע לשון תוס' שם:

עי"ל דבאמת הפי' הוא נעשה כאלו אומר כשתרצה ותשלם תהא הפרה קני' סמוך לגניבתה דהפי' הוא כיון דסליק עצמו המפקיד מגוף ממילא קנ פירות כקנין הגוף וקנה מכח קנין פירות וא"ל מאי קאמר עומדת באגם איכא בינייהו ה"פ דהא הרא"ש כתב דמיד שסילק דהא מיד שסילק הנותן הכלי לשומר אפי' עדיין לא בא ליד השומר יתחייב בשמירתו מדין ערב ובאמת לענין דיקנה השומר שאין יכול המפקיד לחזור שלא יהא משתמש השואל או השוכר בכלי בוודאי בעינן משיכה כדאמר רב חסדא כדרך שתיקנו משיכה כו' אך דבאם רוצה השואל לחזור תו בוודאי אין חייב בשמירתו אך כ"ז דלא חזר המשאיל חייב השואל בשמירתו מיד שסילקו הבעלים משמירתו א"כ וודאי בדיבורא לא מקני כפילא דהא כל הנאה שלו דאם רוצה משתמש השואל וא"ל הא בידו לחזור דממ"נ אם חוזר אין בו דין שומרין כלל אך קנין פירות כקנין הגוף לא שייך לומר דהא אין לו כלל לשואל עדיין קנין פירות דהא יכול השואל לחזור שלא להשתמש וזה הפי' איכא ביניהו דעומדת באגם ולא נכנס כלל מעולם לרשות שואל דלא מהני כיון דלא שייך לומר קנין פירות והא דמהני ללישנא קמא י"ל ע"פ מ"ש הרמב"ן סי' ל"ט דאם נשתעבדו נכסים למלוה צריך המלוה להלוות ללוה והרשב"א והש"ך הקשו מקידושין גבי שואל קורדם ומיישב הפ"י דכיון דנכסים עיקר שיעבוד מתחיל רק משעת אונסין וא"כ עכ"פ גוף הפרה ניקנית לו מכח מה ששיעבד לשלם משעת גניבה או משעת מציאת הגנב ומחזיר הפרה ואינו יכול להחזיר וא"כ כיון שגוף שלו בוודאי קנין פירות כקנין הגוף וא"ל הא עדיין יש למשאיל פירות דהיינו גיזת וולדות ז"א דנגד זה שפיר מהני גוף הפרה משעת מסירה לענין גיזת וולדות משעת גניבה וא"ל איך שייך לומר דהא הגוף קנוי' לו מכח מה ששיעבד הנכסים הא יכול ליתן פרה כזה אחרת כמ"ש הש"ך גבי קרדום דיכול ליתן קרדום אחרת י"ל משום באמת כיון דהדין הוא דכל זמן דאין נותן קרדום אחרת מותר להשתמש באותו קרדום וא"כ הא פסק הרמב"ם אם קידש אשה על תנאי כו'.

באמת בכאן לא שייך לומר הואיל אי בעי אמר משלם לימא דמכח זה חשיב (כאלו) לומר דראו לעמוד בדין קודם שיחזור הקרן לבעלים (ז"א) כל כמה דלא אמר אני רוצה לשלם רק לבסוף כשנשבע שילם איגלי מלחא למפרע דחשיב למפרע שלו כאלו ידעינן דנשבע ושילם אח"כ נמצא אי הוה שייך לומר קודם שאומר ונשבע דיהא ראו לעמוד בדין ואח"כ כשישלם יהא שלו למפרע הוי א"ש ונמצא דנוכל לומר דאסוגיא שלנו אזלי כרב ששת דבעינן יאוש מקודם כי היכי דליקני הלוקח משא"כ הרמב"ם לא פסק כן:

עי"ל ע"פ מ"ש תוס' בב"ק דף ס"ה בד"ה מה לי קטלה כולה כו' דאזלינן כפי מה שהיו שוה קודם בעת התחלה הטביחה א"כ נגד מה שמכחיש מכח הטביחה היא רק חיוב דמיה וא"כ נגד הכחשה הטביחה שפיר הוי רק חיוב דמים וכבר שלם הקרן דהיינו הכחשה וא"כ פטור וכיון דפטור מהכחשה דדו"ה וא"כ ממילא פטור מכולה דלא תשלומי חצאי דו"ה ולכאורה לפמ"ש המל"מ בהלכות אישות דאם נותן לחבירו מתנה ע"מ שלא תתנו לאחר ואם נתן לאחר לא הוי מתנה קיימת מה שניתן לאחר והמקח הראשון קיים דאם נאמר דהמקח קיים נמצא דהוא לא הוי בע"ד ולא הוי שלו והמקח השני בטל ה"נ הכא הא איתא בב"ק דף דבעינן הודאה בפני בע"ד וא"כ אי אמרי' דהודאה מועלת א"כ אמרינן דחשיב כמו מעכשיו ונמצא דאם הוי הודאה לא נגמר המקח בשעת גמר וממילא בטל המקח ולא הוי בע"ד והמקח קיים והודאה בטילא דלא הוי בע"ד:

נעשה כאומר לו סמוך לגניבתה ולכאורה קשה על פ"י ב"ק דף קט"ו ע"ב כל העומד לאיבוד כאיבוד דפי' שם הפ"י כיון דעומד לגזול הוי כאלו אינו ברשותו ולא מצי למחלל עליו כמה שאמר ר"י שניהן אינן יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו א"כ הא איתא בב"ק דף ס"ט ע"ב ור"מ ור"י סתמא אחרינא אשכחא אין הגונב אחר הגנב כו'. אלא לבעלים נשלם אלא ש"מ לפי שאינו ברשותו וא"כ ה"נ הכא אמאי משלם כפל לשומר הא אין ברשותו ממ"נ אם לא יגנב אינו מקנה לו אלא דמקנה לו דוקא אם יגנב נמצא דהוי אינו ברשותו וי"ל משום דפי' הוא דסמוך לגניבתה מקנה לו מעכשיו ולכשימצא ונמצא דגוף שלו וקנין פירות כקנין הגוף דמי וממילא כפל שלו א"נ דאמר כשיגנב תהא נגמר הקנין בשעה ששילם וכצניעין דס"ל דלא כר"י אך א"כ ל"ק מעיקרא כיון דלא ס"ל כר"י ובמאי הוא גמר הקנין אם נימא לכשימצא במעות ובשואל בל"ה א"ש מכח דבר הגורם לממון כממון דמי וסילק מהני:

ואם נימא לתרץ קושיות תוס' מכח דלא מהני משיכה הואיל ואינו ברשותו א"כ לכאורה קשה דל"ל סמוך לגניבתה נימא דבאמת משעת מסירה וא"כ אפי' עומדת באגם נמי קנה וא"ל דאין יכול לגמור סמוך לגניבתה נימא דבאמת נגמר כשימצא וא"ל דבמאי יקנה בשעת גמר י"ל דנגמר בכסף קשה זאת ניחא כששילם (ואפשר כלפי תי' של תוס' א"כ כי נגמר לבסוף ממילא גם קנה הכפל למפרע) וא"כ כיון דנקנה למפרע הגוף ממילא קנין פירות כקנין הגוף דמי אך הא תינח בשואל אבל בש"ח קשה י"ל ע"פ פרה לכפילא דשפיר מהני בשאר שומרין וא"ל א"כ לא יקנה גוף הפרה דשפיר קנה גוף הפרה במה ששילם אך אם אמר ששילם לא מקנה גוף הפרה וא"כ זהו הפי' בגמרא א"נ דקיימא באגם דלא קנה עכ"פ גוף הפרה בש"ח דבמאי יקנה

תוס' ד"ה א"נ דקיימא באגם תימא כו' וי"ל משום דהא בעינן דיהא עומדת באגם מקום שראוי לקנין לבסוף שנגמר הקנין והנה משיכה הוא דווקא במשיכה וכתב הרשב"א דף ע"ז בב"ב (דף ע"ו ע"ב) דכיון דאין מ"ש שם רבים הוי כמו שהוא ברשותו כיון דיש רשות לאדם לשבת הרי הוא ברשות כל מי שעומד שם לקנות במשיכה כאלו הוא רשותו וכתבו תוס' בקידושין בשם הרשב"ם שאין משיכה אלא כשמושך ברשותו וכן כתב הרשב"ם עיקר משיכה לרשותו גבי רבנן סבר קפידא ומראה מקום כו' ובאמת פשוט כן בכ"מ דמשיכה הוא שמושך מרשות לרשות שלו וכן הרא"ש מביא לשון הרשב"ם דאין משיכה אלא כשמושך לרשותו וא"כ מכח האי סברא דב"ק גבי כל העומד לאיבוד כאיבוד דמי כתב שם הפ"י ה"נ לענין דאין יכול להקדישו דהוי כאלו אינו ברשותו וא"כ האיך יכול להקנותו סמוך לגניבתה דהא לא שייך משיכה דהא הי כאלו אינו ברשותו והא ראי' דהא גזלן גופי' קניא במשיכה דיהא חייב באחריתו אם משך לסימטא אלמא דחשוב רשותו של הגזלן וא"כ אי אפשר לגמור הקנין במשיכה דהא ע"כ צ"ל דכיון דגזל ממילא כי עומדת בסימטא יצאה מרשות הנגזל ויצא' לרשות הגזלן אבל חצירו קונה אפי' מגיע אחריו ואינו מגיע במתנה הואיל ודעת אחרת מקנה אותו כפי דאיתא בב"מ דף י"ב ע"א ותוס' כתבו בקידושין דמ"ה לא קנה מסירא בסימטא משום דמוכר בא ראשון והוי הסימטא רשות שלו משא"כ משיכה עקר מקומו ראשון והוי של הלוקח ואפי' אם נימא דגם בחצירו לא קנה כיון שעומד לאיבוד מ"מ א"ש דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד והנה מתו' שהקשה תימא דנעשה כו' ולכאורה דלמא ארי' דהקני' במסירה או ששימש בגוף הפרה נמצא דכיון דעומד באגם לא שייך לומר דהוי כמשיכה אריכתא או דס"ל כמ"ש (הלח"מ) המל"מ דכיון דראוי לקנין משיכה אפי' היו הקנין דבר אחר פ"ב מהלכות מכירה דין ט' ובאמת כן משמע בקידושין מה ששייר גט גומר מיתה א"כ אפי' בעת הגמר שקנין אחר מהני ובעת הוגמר השיור איכא מעות ששילם וממ"נ אם בדין חייב לשלם א"כ מהני סילוק וא"כ ממילא מגיע כפל לשומר מכח דבר הגורם לממון אך היכא שאין חייב לשלם מכח הדין ממילא מכח ממון ששילם נגמר הקנין אך היכא שעדיין לא שילם קשה אי משכח הבהמה במאי נגמר הקנין אך לפ"ז א"כ היכא דשילם שפיר נקנה הגוף במעות ששילם וא"כ כיון דאין משלם קנס שהמפקיד משלם להשומר מכח דבר הגורם אפי' אם נימא דלא מצי למסלק נפשי' מדשלב"ל גבי קנס כמ"ש המל"מ א"כ נקנה גוף הבהמה לשומר ממילא הקנס שלו כיון דקנין פירות כקנין הגוף דמי לכ"ע דהא כתב המל"מ היכא דכל ימיו הפירות אינו יוצאת ברשותו וא"כ הוי לכ"ע קנין פירות כקנין הגוף כיון דהגוף אינו יוצאת מהשומר ובמתניתין ה"פ דאמר דנגנב בפשיעה דנמצא דחייב לשלם וכיון דאין מגיע להמפקיד מגיע לנפקד מכח דבר הגורם לממון כממון דמי ובמתניתין א"ש כיון דיאוש כדי קנה וכבר הוחזר הקרן לבעלים במה ששילם ממילא מגיע לשומר א"נ אי נימא הטעם מכח קנין פירות כקנין הגוף דמי מ"מ במה ששילם אפשר דלדידי' לא הוי דשלב"ל כיון שכבר נגנב וס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ובאמת בעינן תרי מי יימר כמ"ש תוס' בב"ב וא"ל הא עדיין מגיע גיזת וולדות להמפקיד י"ל דבזה שפיר מהני גוף גיזת וולדות בשעת מסירה גוף הפרה או אפשר דלא תליא בהכי מידי כיון דהוא מסלק עצמו מגיזת וולדות נמי והנפקד שלו פירות שימוש אם נימא דיאוש עצמו חשוב כהפקר רק דלא מהני מידי כמ"ש הפ"י דשניהן אין יכולין להקדיש א"כ מיד שסילק עצמו ממילא זכיה הראשון מכח קנין פירות כקנין הגוף דהיינו הנפקד כיון דהוא סילק עצמו מגוף ורבא ס"ל כקנין פירות) דיאוש שלא מדעת הוי יאוש רק דיאוש לחוד לא קנה ואם נימא דיאוש לא הוי מטעם הפקר לא שייך לומר זאת דיאוש לא הוי קנין כלל אך דבאמת בל"ה א"ש דאימת הוי יאוש לאחר הגניבה וא"כ בשעת גניבה הוי של בעלים והא ראי' למאן דס"ל דיאוש קנה ואעפ"כ משלם הגנב כפל אשעת גניבה

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה