איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
מסכת בבא מציעא · דף י.
ד"ה תופס לבע"ח מה שפירש"י משום דלא עשאו שליח אין נראה דבפרק הכותב משמע גבי עבדא דימר בר חשו כו' לא קנה אפילו עשאו שליח ונ"ל משום דהנה לכאורה קשה האיך מהני תפסה כלל דהא ימר בר חשו הוי חייב לאחרים ג"כ ושביק ארבא והנה בב"ש בסימן צ"ו ס"ק ד' כתב בתשובת ש"י כשיש ב"ח על אביהן י"ל היורשין לא ניחא לן שבועה כי חכמים תקנו לטובתו וי"ל לא ניחא לן תקנת חז"ל ה"נ גבי מטלטלין י"ל לא ניחא לן בתקחז"ל דהא עיקר הטעם הוא משום שבועה דכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה וא"כ שייך החצי להבע"ח האחר וא"ל הא קדם ותפס ז"א הא מקשה בש"ם אמר לא ניחא לי גבי יורשין ומשני כופין לקיים מצות עשה וכתב הפ"י זה הוי השיעבוד כיון דכופין לפרוע חובות אביהן א"כ גבי יורשין ליכא מצוה רק על חצי וא"כ האיך יכול לתפוס דהא החצי שני אין משועבד לו כלל דהא לא אפשר לכוף היורשין על כולו והנה התוס' בב"מ בדף ו' ע"ב ד"ה והא הכא דכי תקפה כהן וא"ת ואמאי אין מוציאין מידו והלא הבעלים יכולין לתנו לכהן אחר ותי' במכירי כהונה וא"כ לא הוי תפיסתו תפיסה כלל וא"כ נגד החצי לא הוי תפיסה כלל כיון דיכול ליתנו לב"ח האחר וא"כ כיון דלא הוי תפיסה שפיר זכו היורשין בסימטא החצי השני וכן איתא בסימן שט"ו גבי וי"א דמוציאין מידו פירש הש"ך כיון דהברירה ליתן למי שירצה חשוב בחזקתו ובפרט לפי דעת רש"י דב"ח אין קונה משכון רק שלא בשעת הלוואתו אך דמשכון בשעת הלוואתו אינו משמט ואינו נעשה מטלטלין אצל בניו משום דהוי כאלו מכרו לו וכמ"ש הש"ך בסימן ע"ב דמשו"ה אינו משמט דחשוב כאלו מכרו לו וכן גבי יתמי חשוב כאלו מכרו לו וא"כ כיון דהדין דהברירה לא חשוב כאלו גלוי לכל ב"ד שאין לשלם רק מזה והוי כאלו מכר לו וא"כ כיון דהחצי זכו היורשין ממילא תיקשי קושיות הש"ס דף ח' ע"א שנים שהגביהו מציאה האיך הם קנו ולא שייך תי' הש"ס דהמגביה מציאה קנה חבירו דהא לא ניחא להיורשין דליקני במשיכה להב"ח דהא הוא לא צריך להך קני' דאם כל אחד אין קונה הוי של היורשין. והנה הפ"י כתב דאם תפס שפיר יש לגבות ממטלטלין דיתמי רק דאין מוציאין וכתב כיון דברשות יתמי קאי א"כ קשה הא אכתי ברשות יתמי קאי דאם רוצין נותנו לב"ח אחר ואמרי' לא ניחא לו בתקחז"ל אך באמת לאיפוך שייך נמי דלא קאי ברשות יתמי משום דהא הברירה ביד ב"ח ליתן לשני ב"ח האחר וא"ל הא הברירה לאמור היורשין אין אנו רוצין רק לב"ח האחד ולשני אין משועבד דהא מטלטלי דיתמי לא משועבד לבע"ח אך כיון דבין כך וכך אין השתא מטלטלי דיתמי ואין קאי ברשותו ומאי דהוי מטלטלי דיתמי הא תפס השתא אך אותו הב"ח לא תפסי כלל רק דהוא תופס בשבילם דזכין לאדם וזכי' מטעם שליחות אך הא תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אך מטעם מיגו דזכי לנפשי' הוא דהא אם לא הי' זכה לחבירו לא זכה לנפשי' כלל מטעם דכיון דחצי הוא של היתמי כיון דברשותם ליתנו לאחרים והוי כשנים שהגביהו מציאה דלא קנה כלל ובזה א"ש הא דלא מצי שויא שליח לתפוס וה"פ את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והתופס כו' א"כ האיך קנה הא הוי בחזקת יורשין דאם רוצה ליתן לבע"ח אחר וא"ל דזוכה בשביל אחרים הא תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ולא שייך לומר מיגו דזכה לנפשי' הא באמת לא זכה לעצמו כלל וא"ל הא עשאו שליח ושליחו של אדם כמותו ז"א הא באמת גם הב"ח בעצמו אינו יכול לזכות רק משום דזכה לאחרים ג"כ וזכי' מטעם שליחות ואיתא דעה אחת בש"ע אבן העזר דגבי שליח קבלה אין שליח עושה שליח כיון דלא מסרו ליד שליח שום דבר ה"נ הכא ב"ח עצמו מטעם שליחות ואיהו שליח של ב"ח ואין שליח עושה שליח ומיושב מה שהקשו התוס' על רש"י מעובדא דימר בר חשו:
והנה לפמ"ש הש"ך בסימן ע"ח דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו לא עדיף מהיכא דהוי מוחזק ולכך צריך לשבע היסת. והנה בוודאי תוך זמנו עדיף משטר כמ"ש תוס' בב"ב דף ח' ע"ב. והנה הא באמת אנן פסקי' היכא דא"ל מיגו אינו נוטל בשטר דק"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דנאמן משום מיגו אלמא דלא אמרי' חזקה דלא פרעו היכא דאי"ל מיגו ואמרי' אפשר דפרעו א"כ כ"ש היכא דאין צריך לפורעו בדין בוודאי ליכא חזקה דפרעו א"כ כמו גבי חזקה היכא דיש ברירה ליתנו לאחר לא הוי חזקה ה"נ גבי שטר היכא דיש חזקה ליתנו לאחר ולא יהא מוכח מן השטר דלא פרע דנאמן לומר דפרע א"כ גבי יורשין כיון דהברירה בידם ליתנו לבע"ח אחר אין נאמן ליטול בשטר וצ"ל כיון דיש הברירה ביד ב"ח ליתן לב"ח אחר תו לא חשובין כמוחזקין וממילא ברי ושמא ברי עדיף כיון דאינן מוחזקין לא טענינן בעבורם דלא טענינין בעד היורשים רק להחזיק איתא בפוסקים דאין מעיל תפיסה בבע"ח רק אם שמו דכל דלא שמו לא סמכה דעתי' או דתפס בידיעת ב"ד א"כ לא מהני בכאן תפיסה לענין שאר בע"ח כללא דמלתא באמת כיון דתפס הבע"ח מן היורשין אך אם אמר לא ניחא לי בתקנת חז"ל ונתן לאחד מן הב"ח והוא חמר שינתן לשאר הב"ח בשוה אז הוא זוכה בשביל שאר בע"ח ונעשה שלוחם וזכה בשבילם ולא שייך לומר דאין אדם זוכה בשל עצמו בשביל אחרים כדאיתא בב"ק ז"א דהא כיון דהוא הבע"ח האחד רוצה ליטול דהיורשין אמר לא ניחא לן בתקנת חז"ל ושפיר יש לזכות בשביל אחרים כיון דאין שלו חלא דיטול הבע"ח האחר וא"ל דלאותו הבע"ח שיתפס יתן לשאר בע"ח בשוה קודם שיאמרו היורשין לא ניחא לן בתקנת חז"ל ז"א כיון דלא מהני תפיסה ממילא חייב לשלם בעד מה שיתפוס לבע"ח האחרים בשוה כיון דאמרו היורשים לא ניחא לן בתקנת חז"ל רק גבי הך וכמו דאיתא בחוה"מ סימן קי"ט דבתרי גופא אמרי' להך ניחא לן בתקחז"ל ולהך לא ניחא לן בתקנת חז"ל א"כ ממילא יהי' מחויב אותו הבע"ח שיתפוס לאחרים בשוה לשלם: