אור ברסלב
איגרא רמה חלק ב מסכת בבא מציעא › דף פב

איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא

מסכת בבא מציעא · דף פב

דף לד:

תוס' ד"ה לא דכ"ע לית להו דשמואל. וקשה אמאי לא קאמר דכ"ע אית להו דשמואל. ויש ליישב דבאמת אע"ג דקנה מ"מ לא חייב באחריות כקושיות התוס' בד"ה אימר דאמר ר"י רק ה"פ דהנה לכאורה קשה בתוס' דמאי שכנגד המשכון חשיב כפירש אם כן אפי' אי נימא לית לי' דשמואל מ"מ נגד מה ששוה המשכון הוי כמו שמתנה ש"ח להיות כשואל דנקנה בדברים וצ"ל דהא באמת לענין זה דנקנה להיות כשואל אינו רק כחוב דהא לענין זה דיהיו נקנה הוי אסמכתא רק מה דהתור' חייבו וכיון שכן איהו אמר שיהיו נקנה לחלוטין והוי כמו דאיתא במסכת ב"מ דף מ"ז מי קאמר קנה לגוביינא וזהו כוונת תוס' דמביאים ראי' מהך דב"מ מי קאמר קנה לגוביינא אך קשה דבאמת אי אמרינן דגבי שואל משעת משיכה נתחייב באחריות א"כ הא איתא במס' ב"ק גבי שור תם דהוי כמו אפותיקי כיון דרחמנא ש יא אפותיקי א"כ ה"נ בנידון דידן הוי במו אפותיקי ואפותיקי הוי כמו משכונת. והפ"י כתב במס' כתובות דיכול למשכון שט"ח דלהיות נקנה במשכון א"כ קונה הלוה הך הלוואה בתורת משכון. וא"כ גבי משכון כיון דקנה מדר"י לא שייך גבי' אסמכתא כמו שנתבאר בחוה"מ סי' ע"ב כיון דב"ח קונה משכון לא הוי אסמכתא וזהו הפי' דקא מפלגו בדר"י וא"כ צ"ל דכנגד המשכון הוי כאלו פירש א"כ שפיר צ"ל דלא סבר כשמואל ואפשר דזו כוונת תו' בתירוצם. אך דהתוס' כתבו לקמן דמשכון א"א לדר"י חייב באחריות אך אי נימא כמ"ש הפ"י דלטובת מי שנתמשכן משכן אצלו שפיר קניא א"כ מאי פריך ותסברא ועוד לפמ"ש הש"ך בכה"ג הוי כמו שלא בשעת הלוואתו דכיון דלא מצי לגבות אם לא שקנה בוודאי קונה משכון וי"ל משום דהתוס' כתבו הטעם בב"מ דף נ"ח דמ"ה מתנה ש"ח להיות כשואל משום דהעולם סבורין דהוא שואל משא"כ גבי הקדשות א"כ הא כתב הרשב"א אפי' אם הוי שואל פטור משום דה א בשכר הלוואתו וא"כ ל"ל דהוי כשואל. אך די"ל הטעם דכתב הרשב"א דלא הוי כשואל משום דהתוס' כתבו וכן הס"ל מש"ה אין היתר שימש עושה אותו כשואל משום כיון דלא עושה אותו בידיעת המשאיל וא"כ לא סמכה אדעתא דלמא יבוא. א"כ גם כאן כיון דלא השאיל רק כ"ז שיהא אצלו ואם יביא אצלו מעות אז לא יהי' שואל רק כמו היתר שאלה ולא הוי כשואל ויהא ש"ש אי אפשר משום דהא עיקר הטעם משום דמעכשיו הוא מתחיל השיעבוד משא"כ ש"ש דאין השיעבוד מתחיל מיד משא"כ אם נימא משום היתר שימש הוי כשואל אם בלא"ה ש"ש א"כ הוי כמו שואל דהיינו היתר שימש וכאן נותן שכר אפי' בלאו היתר שימש א"כ רב יוסף ע"כ ס"ל כמ"ש התוס' אם בלא"ה הוא ש"ש בשביל היתר שימש הוא שואל א"כ כנגד משכון בוודאי הוא שואל וא"כ אמאי אמר ר"א נשבע וגובה מעותיו. או לפמ"ש רב יוסף לא ס"ל הך סברא דמה שכנגד המשכון הוי כאלו פי' וא"כ כי נימא דפליגי בדשמואל ע"כ צ"ל דאיירי בדפירש א"כ קשה אפי' אם נימא דהוי אסמכתא מ"מ נגד מעותיו דהוי כמו שאמר הריני שואל ושפיר אסמכתא קניא. ומש"ה צ"ל דלא פליגי בדשמואל ובזה מיושב קו' הפ"י על התוס':

תוס' ד"ה נימא בדלא שוה שיעור זוזי אבל קשה כיון דבשוה שיעור זוזי לכ"ע אבדו מעותיו וכו'. ונ"ל לפי שיטת ר"ת דס"ל בדפי' איירי שמואל והטעם הוא משום אסמכתא ואעפ"כ בדלא פירש נגד מעותיו דבאמת אפי' אם הוא אסמכתא מ"מ הא הלוה לא משתעבד עצמו אם מת אי נגנב או נאבד אך דהמלוה אינו נותן מעותיו. א"כ עכ"פ כ"ז שלא הוציא מעות ולא הוה הלוה דהא שפיר נגד זה לא חייב עצמו ונגד זה לא שייך לומר דהוי אסמכתא וגם שואל לא הוי אע"ג דראוי לשמש כמ"ש המ"מ גבי בעל דלא רצה להוי שואל א"כ הוי רק ש"ש או ש"ח א"כ הא אנן פסקינן שמור לי ואשמור לך הוי שמירה בבעלים א"כ כיון דנגד מעותיו שהוא יותר הוי ש"ש יפטור מש"ה אפי' נגד מעותיו משא"כ היכא דשוה רק נגד מעותיו א"כ אם חייב לשלם כדין ש"ש ממילא באמת הלוה פטור אם נגנב ולא הוי שמירה בבעלים. ובזה י"ל קושיות תוס' בדף ע' בד"ה לא שואל הוי די"ל דלענין זה. נ"מ אך הש"ך בשם ר"ן ש"ה כתב דאם אמר לו השאילנו והניח משכון הוי שואל ונתחייב באונסין:

ומה שהקשה התוס' דמשמע בפסחים דמשכון בשעת הלוואתו ג"כ שייך הא דר"י י"ל דהסוגיות פליגי אהדדי דהא ע"כ צ"ל פליגי ג"כ בדר"י במשכנו בשעת הלוואתו דבמאי פליגי. גם י"ל משום דלכאורה לימא דפליגי בדשמואל כמ"ש התוס' דמסתמא אם חשיב כפירש תליא בהך פלוגת' דשמואל ואלא דלכאורה לא שייך הא בהא ונראה הטעם משום דהא באמת כל דבר שהוא בידו הוי אסמכתא. אך היכא דלא גזים לא שייך דהוי אסמכתא דהא עיקר הטעם דאסמכתא הוא דאלו היו יודע דכן הוא לא ה' גמר ומקנה משא"כ היכא דלא גזים משא"כ היכא דלא אמר רק עיקר הטעם הוא משום דמין הסתם הוא סבור דאם יפסיד המשכון שיפסיד החוב דהא באמת כוונתו דשמור כראוי רק אם הי' יודע דלא ישמור כראוי סבור וקבל דיפסיד החוב וזה תליא בפלוגתא דיאוש שלא מדעת דלא אמרינן דאלו הי' יודע דיפסיד החוב וגם מדמה שם מתנה להך מילתא משא"כ סוגיא דפסחים אזלי אליבא דרבא דסבר דיאוש שלא מדעת הוי יאוש מש"ה לא מצי למימר דמן הסתם הוי כפירש דא"כ אפי' אם ל"ל דשמואל מ"מ יפסיד נגד המשכון והסוגיא אזלי אליבא דהלכתא דיאוש שלא מדעת הוי יאוש:

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה