איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
שאלות ותשובות הגאון רבינו משלם · כד
גי"ק הגיעני ומה שמכת"ה כתב דשני דברים אינן ברשותו של אדם הן אמת שכבר מתורץ בכלל דברים שכתבתי כיון דבשעת מעשה הי' היתר ואביא ראי' פשוטה אי אמרינן דעדיו בחתומיו זכין לו ובעינן מטא לידי' ואי מטא לידי' בסוף אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו למפרע ואם מכר אחר החתימת עדים וקודם שמגיע לידי' מ"מ כי מטא לידי' אח"כ זכה למפרע ולא מהני המכירה שמכר לאחר אעפ"י שהשתא אין בידו למכור דהא מכר מקודם לאיש אחר ונימא דעכשיו דמטא לידי' אע"ג שצריך להיות דעתו דעת המוכר או הנותן נימא דלא מהני ונימא דהוי כאיש אחר שנתן השתא ובודאי אפילו בנן לאחר מיתה אין בידו ליתן כו' א"ו דחשבינן דמתחיל מקודם הוה כאלו מכרה מעיקרא שהי' בידו א"ו כיון דמתחיל ע"י עשי' דעכשיו נגמר המעשה מקודם הוה כאלו מכרו מעיקרא דהוה בידו אעפ"י שאין עכשיו בידו ויש כיוצא בזה בחו"מ ראיות עד כי חדל לספור כי אין מספר גם מה שכתב על ראיית הראב"ד דלמא לא נתרצה הנכרי כי אם על תנאי זה ז"א כיון דלא התנה הלוקח תנאי זה ז"א כיון דהוה טובת הלוקח אין הלוקח יכול לבטל בשביל זה המכירה כדאיתא בחו"מ סי' ר"ז דהוי פטומי מילי וכבר דברנו מזה ופשוט הוא ומ"ש להתיר מכח התנאי שלא הי' כתיקנו כבר דברנו מזה אך הא שהרמב"ם פסק דבע"מ אצ"ל ד' דברים כמ"ש שם ומ"ש מכח תנאי שאי אפשר להתקיים בסופו בודאי לא שמענו מזה דזאת אי אפשר להתקיים בסופו בודאי לא שמענו מזה דלמא יעשיר לאחר הפסח ופשוט הוא ותו לא מידי הק' משולם בהרבני מוהר"ר שמשון ז"ל ומה שכתב על ראיית הראב"ד א' הא שם נותן אין רוצה רק על תנאי זה ומאי איכפת לי' ברבו שרוצה כיון שהנותן אין רוצה רק על זה ליתן והאיך יכול לזכות בע"כ א"ו דלא הוי תנאי כלל כיון שלא התנה עם המקבל מתנה כמו שבעינן בתנאי ד' דברים ה"נ הכא להיפך שהלוקח התנה תנאי אין יכול אך כי תרצנו שם בעובדא דנוולא שפיר לכאורה א"ל כך דהנכרי אינו רוצה והוה כי אינו רוצה בשליחותו אך כבר דברנו שם וגם עם מעכ"ת בהיותו עמד במחיצתי דהא כל שהוא טובת הלוקח ולא התנה הלוקח אין יכול לבטל בשביל זה התנאי כדאיתא בסי' ר"ז דהוי פטומי מילי בעלמא ופשוט מאוד ובמקום אחר הארכתי בחילוקי שכתבתי אלא שכאן אין מקומו להאריך:
ולפמ"ש יתו' דעת הרמב"ם דפ' בעובדא דנוולא אחי דה"פ דאין קנין כלום כיון דלא סמכה דעתו ולא הוה קנין כלום והוה כמו חזרה בודאי א"ש דבודאי יכול לחזור תוכ"ד רק דתנאי אין יכול להתנות בלא דעת המקבל כיון שרוצה שיתקיים המעשה רק דהתנה תנאי כמו שבעינן בתנאי ד' דברים ונסתייע מכאן דעת הרמב"ם דאל"כ קשה קושיא בזה לא הוה תנאי כפי סברת הראב"ד וא"ל מרמב"ם דפסק בקידושין אם עשה שליח וקידש ע"ת ה"ז בטל ואמאי הא לא הוה תנאי י"ל דהשליח יאמר אין אני רוצה להיות שליח כ"א ע"ת זה משא"כ בעובדא דנוולא דהשליח שתק רק דהמוכר התנה שפיר לא מהני וא"כ א"ש גבי עובדא דחמץ דהשליח עשה התנאי דסובר דהיא טובה ובאמת אין טובה שלו ולא שייך לומר אין אני רוצה להיות שליח כ"א בדבר זה והיה כמו דומיא דגיטין שהבאתי שם דהא אדרבה הוא רוצה טובה שלו כו' דהיינו השליח רוצה בטובת המשלח ואלו הי' יודע דזה בלא תנאי הי' טובת המשלח יותר בודאי הי' עושה בלא תנאי ואל תשיבני דג"כ נימא הכא נימא דבטל כלל כיון דעשה בתנאי והוא לא רוצה בתנאי יש לומר דאדרבה דניחא לי' דא"כ אסור לגמרי וניחא לי' דהמקח יהא עכ"פ בתנאי וממילא התנאי בטל כסברת הראב"ד הנ"ל:
מה שהשוב השואל הח"מ על ענין הנ"ל וכמו שנמצא בין הכתבים הצגתיו גי"ק הגיעני ושמחתי כמוצא שלל רב מה שכתב מעכ"ת שזה נכלל בכלל הדברים שכתב מכ"ת כיון שבשעת מעשה הי' היתר והביא ראי' אי אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו וכו' איני מבין הדמיון דהתם אגיד בי' ואם רצה ליתן לו אזי קנה למפרע משעת חתימה אבל בנידון דידן אינו ברשותו מידי דה ה באומר התקדשי לי על מנת שאתן לך מנה תוך ל' יום וקבלה קידושין מאחר תוך ל' יום מקודשת ואין מקודשת ואם שלמה ל' יום ולא קיים הראשון התנאי אזי פקעו קידושי קמא ואם קיים הראשון תנאו אין צריכה גט משני משום דאגיד בי' ה"נ משעה שחתמו העדים אפילו מטי לידי' אחר זמן המוגבל ממילא בטל המכירה שבנתים אבל הכא החמץ אינו ברשותו שיכול לבטל התנאי גם מה שכתב מעכ"ת. על מה שכתב בתנאי שאפשר להתקיים בסופו דלמא יעשיר בודאי היא אמת אני כתבתי זאת לרווחא דמלתא דהאיך אנו יודעין דהנכרי לא רצה לקיים התנאי דלמא אה הי' תובעין מן הנכרי מעות לאחר פסח הי' נותן לו כי אם שיודע בודאי בשעת מכירה שבלתי אפשרי שיתן לו תיכף אחר פסח מעות ע"ז כתבתי דהוה תנאי שאי אפשר להתקיים לפי דעת המוכר קצרתי במילין ודי לחכם כמותך ברמיזה מנאי הד"ש:
שמואל במוהר"ר שלמה זלמן סג"ל:
מה שהשיב להשואל עוד ענין הנ"לגי"ק הגיעני לקהלתינו ביום ו' רק שלא הייתי אז בביתי וביום א' תיכף שבאתי ראיתי כ"י מה שכתב מעכת"ה על מה שכתבתי שזה נכלל בכלל הדברים שכתבתי כיון כו' דע כן כוונתי כיון דאין יכול לגרש עכשיו דנהוי הגירושין חלין למפרע או למכור דנהוי המכר למפרע אע"ג דברשותו הוא לגרש או למכור השתא מ"מ לענין דנהוי חלין הגירושין למפרע מקרי אינו ברשותו כאלו הוה אינו שלו לענין למפרע דמה תלו לענין למפרע במה שעכשיו הוא ברשותו מ"מ השתא לענין למפרע הוה אינו ברשותו וגם על מה שכתבתי ראי' שני' מב"מ מעדיו בחתימיו זכין לו ג"כ מה שכתב מעכ"ת איני מבין הדמיון דהתם אגיד בי' ואם ירצה ליתן לו אז קנה למפרע משעת חתימה כו' ה"נ משעה שחתמו אפילו מטא לידי' אח"כ קנה המקבל ממילא בטל המכירה שבנתיים פ"כ אבל באמת אי אמרינן כך א"כ בנידון דידן נמי נימא הכי דהא באמת אי חמץ יהא שרי בהנאה בודאי מקרי ברשותו ומשום הכי, הוה הוה אינו ברשותו הואיל ואסור בהנאה וא"כ כי נימא דרשאי למוכרו השתא בלא תנאי דהיינו דמבטלו התנאי והוה מכירה למפרע ונמצא דהוה כאלו הוא ברשותו למכור כיון דבידו למוכרו השתא בלא תנאי מאי אמרת דהוה כמו דאמר משום מאי מהני משום דמהני היא גופה קשה למה יכול לבטל התנאי ואמרינן הטעם מ"ה מהני משום דכיון דיכול לבטלו התנאי א"כ גם שם בעדיו בחתומיו זכין לו מאי אמרת דזכה למפרע כיון דעדים זכין למפרע היא גופה קשה אמאי יזכה למפרע כיון דהשתא אין בידו ומה שכתב מידי דהוה האומר התקדשי לי כו' גם שם הוא הטעם דדבר למפרע יש בידו לעשות עכשיו כיון דהקידושין חלין למפרע כמו שכתבתי (בנידון דידן וכמו בעדיו בחתומיו זכין) וכיון דבאמת הדין דיכול לעשות כן לקיים עכשיו דנהוי הקידושין חלין למפרע מ"ה אמרינן בש"ס לפי האמת דמקרי קידושין תלוין וכי גמרי קידושי קמא פקעו קידושי שני' ומעכ"ת תלי' תניא בדלא תניא דזאת דאמרינן דהוה קידושין תלוים הוא משום כיון דבאמת הוא דיכול לעשות דנהוי נגמר הקידושין למפרע מ"ה אמרינן דהקידושין תלוי' וכי גמרי קידושי ראשון פקעו קידושי שני' ואין להביא ראי' משם לנ"ד ראי' לדברי כמו שהבאתי ראי' מעדיו בחתומיו זכין לו דהא באמת אם התנה ע"מ זה אני נותן לך ע"מ שאחר ילך או יתן בודאי אם יעשה אח"כ או ילך כו' בודאי נגמר הקידושין למפרע ואין צריך הסכמת הב"ד משא"כ בנידון דידן גבי החמץ וגבי עדיו בחתומיו (וא"צ הסכמת הב"ד) ה"נ לא גרע משום דעשה התנאי בדבר שיד הב"ד והוי כמו אחר בזה בודאי נגמר למפרע משא"כ בנ"ד ולענין ביטול התנאי בודאי אין יכול לבטל רק הב"ד וכן לענין עידיו בחתומיו זכין צריך הסכמת הב"ד דהיינו המוכר או הנותן ושפיר הבאתי ראי' לנ"ד מה שאין ראי' מקידושין ואם יקשה לך עוד על דבר זה יראה לכותבו לי כי אין אני יכול לכתוב כל מה שהלב חושב ואם נאבד הגט או נשרף בנתיים ואי הוה ביטול התנאי אח"כ אע"ג דאין עכשיו בידו לגרש השתא דהא נאבד או נשרף הגט השתא אך הואיל דמתחיל למפרע והוה כאלו הגט מתחיל מעיקרא שהי' הגט ה"ל כה שאלה אודות הגט עם המימר שנחלקו הגאונים ה"ה הגאון מו' יעקב יושע בעהמ"ח ס' פ"י, וה"ה הגאון מו' חיים כהן והגאון מו' יעקב יושע רוצה לפסלו ע"י זכי' מטעם וכתב ונתן מי שאינו מחוסר כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר זכי' ע"י אחר ונ"ל להוכיח שלא כהגאון הנ"ל דהנה איתא בגיטין ותו ליכא והאיכא האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה ופירש"י ואפילו רבנן דאמרי זכות וזכין לאדם שלא בפיו ה"מ לענין דלא מצי למיהדר מ"מ לא זכי עד דמטא לידי' ואין גט לאחר מיתה וכתבו התוס' דרש"י סותר דכתב לקמן דלא גרסינן תנו דאל"כ אמאי לא פליגי רבנן ואמרי זכות הוא ונ"ל דהנה מי שחצי' עבד וחצי' בין חורין יום שלרבו לרבו יום שלעצמו לעצמו ופירשו התוס' היינו למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה כיון דהדין דכופין ממילא מעשה ידו שלו כיון דתליא בלא רשותו כן פי' ג"כ ארבע שיטות להרשב"א כיון דעומד לשחרור כשחרור דמי דאין מחוסר רק גט שחרור דהא לא תליא ברצונו א"כ ה"נ הכא כיון דהדין הוא דלא יכול לחזור ממילא כיון דלא תליא ברצונו ממילא מעשה ידו של עצמו כיון דאין מחוסר רק גט שחרור וממילא כיון דאין מעשה ידו שלו יוצא במיתת האדון כסברת הגמרא בדף ל"ט עבדי דגר כי אשתו כו' כיון דמפקיר עבדו אין ממון להורישו ממילא יוצאת במיתת האדון רק אמימר פליג על הך סברא ורש"י במתניתין רוצה לתקן למאן דל"ל דאמימר כי היכי דלא תקשי ממתניתין והכא פריך לאמימר:
ובזה ניחא נמי הא לרשב"א לא יצא בשטר ע"י עצמו רק ע"י אחרים ולכאורה קשה הא זכי' מטעם שליחות יעיין בר"ן ולרש"י קשה הא בעינן מ"מ דלמטי' לידי' רק כיון דהוי רק מעוכב גט שחרור ממילא יכול לקבל גיטו לבד וא"כ מוכח דלא כהגאון הנ"ל דאל"כ היכי מצי עבד ליצא כיון דלא הוי גיטא לענין שחרור עד דמטא לידי' רק דלא מצי לקבל גיטו לרשב"א עד דניהוי ע"י אחר א"כ לימא נמי הכא הא מחוסר נתינה ע"י אחר מקודם שבא לידו לענין שחרור ועבד גמרינן לה לה מאשה ופסלי מחובר וא"ל כיון דבאמת מכיון שנתן לאחר ממילא יכול לקבל וממילא מצי למיעבד שליח ומכיון דמטא ליד אחר ממילא משוחרר הא ז"א דהא כתבו התוס' בנזיר והביאם הבעל משנה למלך דאם אמר לשליח בעודו קמח ליטול חלה לכשיהי' העיסה דלא הוי עיסה עדיין דלא הוי שליח כיון דבשעת מעשה לא מצי עביד הבע"ב ולא מצי עביד שליח שיעשה אח"כ ולא הוי שליחות כלל וכי עביד אח"כ הוי כמו בלא ציוו א"כ ה"נ הכא לא הוי שליחות והמשכיל יבין:
בו הנה י"ל מה שהקשה המ"א וכן הח"צ על דברי התוס' דסוטה דכתבו דהפסק כ"ב הוי הפסק מהא דזבחים דבאמת משמע שם לפי ה"א דס"ד דאינו מרחיק צפון והוי הסמיכה בחוץ והוי הפסק במיעוטו וכן לתרץ דרב יוסף בחד לישנא דסמיכה בכל כחו בעינן אך י"ל משום דהנה בברכות דף כ"ג ע"א דאמרינן הי' עומד בתפלה ומים שותת על ברכיו וכו' דאמרינן לימא בשהה בכדי לגמור את כולה וכו' ומסיק שם דפליגי בלא שהה מר סבר דגברא הוא דלא חזי וכו' ופי' שם הרשב"א משום דמעיקרא לא חזיא ומביא בשם התוס' דהוי הפירוש דהשתא דיחוי בשעה ששותת ומר סבר חזיא דלא אסרה תורה רק כנגד העמוד ובזה מיושב מה דהקשה בס' א"ר על הט"ז א"ח בסי' ק"ד דבאמת היכא דלא חזיא לחד דעה אפילו לא שהה רק דהשתא לא חזיא כי כן פירש הרשב"א בשם התוס' בחידושיו לברכות יעש"ה ובאמת לפמ"ש התוס' אין חילוק בין מקום הוא דלא חזיא או מקום לא חזיא וכדאיתא בפוסקים ולכאורה לפ"ז לא מייתי ראי' מזבחים דשם הא באותו מקום לא חזיא לשחוט וא"כ בודאי הפסק כמו דשם ומכח כל שכן דמה לא הוי הפסק שיעור כ"ב אמות והוי הפסק ומכ"ש בכאן אך התוס' הקשו למ"ד דס"ל דאע"ג דלא חזיא המקום או גברא מ"מ בלא שהה אינו חוזר לראש וכן פסקו הפוסקים וכן הרמב"ם וכן מוכח מר"י דאמרי במבואות המטונפות לדידך חוזר לראש אם שהה כדי לגמור את כולה דוקא וצ"ל דמוקי כמ"ד מרחק צפון ומוכח דהוי דוקא כ"ב אמות ועכ"פ בכ"ב אמות הוי אינו תיכף משא"כ לפי הא או לפי תירץ אחד בר"י הוי כמ"ד דכיון דגברא או מקום לא חזי הוי הפסק וס"ל כמ"ד דכן חוזר לראש אע"ג דלא שהה ומתורץ שפיר התוס'. ואו י"ל דבאמת א"ל דנכנס ע"י גגין ועליות ומוכח כס' המל"מ דשהה בודאי חייב אע"ג דנכנס דרך גגין דאל"כ אמאי לא הוי תיכף לסמיכה שחיטה למ"ד שמא ירבה בפסיעות ולפי התו' השני דסמיכות אשם לאו דאוריית' קשה דרך גגין הוי רק מדרבנן והם אמרו והם אמרו דבעי סמיכה ויש להתיר אך א"כ קשה אמאי לא פשוט מכאן דבאויר נמי גמור ושהה דאל"כ אמאי לא נכנס דרך גגין ועמר על עץ או אבן בעזרה דהוי כמו אויר אך י"ל דזיל הכח קא מדחה דלמא כמ"ד דבמיזד לאגמורי שהה וזיל הכא קא מדחה וא"כ מתורץ דבאמת בעינן לפני ד' רק דדרך גגין והוי גובה חומת עזרה ומ"ה לא הוי תיכף ופריך שפיר ויכנוס ידו בשער נקנור והוי לפני ד' ומתרץ דבעינן בכל כחו ועל הדרך גגין ולא שהה כלל רק דמקודם הכניס ידו ואח"כ הכניס ראשו ואזי מקיים מצות סמיכה ול"ק מהא דהוי הדין באתרו אל תטמא או אל תזיר דלוקין וא"כ האיך משכחת דנכנס דרך גגין אם לא בשוגג די"ל כמ"ש המל"מ דכבר נפסק הביאה שלא כדרך ביאה:
והנה מה שפסק הרמב"ם כמ"ד ביאה במקצת לא שמי' ביאה והוא משום דלרבא ביבמות בדף ה' דאמר ערוה לא צריך קרא ע"כ ל"ל דעולא וכמ"ש התוס' שם לחד תירוצא דל"ל דהואיל ואשתרי אשתרי: