איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
מסכת קידושין
דף ז:
ומאי דפסק הרמב"ם דאם אמר חציך בפרוטה וחציך בפרוטה דמהני וכן חציך בחצי פרוטה וחציך בחצי פרוטה דמהני והוי קידושין ובשני חציך בפרוטה הוי ספיקא ולכאורה קשה אמאי לא והנה באמת הנה התוס' גבי חציך בפרוטה וחציך בפרוטה אמאי לח אמרינן תפס קידושין בכולה כיון דגם האשה רוצה ל"ש דעת אחרת ותי' התוס' לחלק בין לשון והפ"י כתב דבאמת אין חילוק דאיזה לשון הוי כמו קונמות אך י"ל דתליא בהך אבע' דגבי גירושין חוץ מהפרת נדרים או חוץ מתרומה יע"ש היטב והנה קידושין דמיא לגירושין ויצאה והיתה וא"כ ע"ז לא שייך לענין תרומה או לענין הפרת נדרים (דעי"ז לא שייך קונמות דבשלמא לענין איסור לעלמא הוי לשון הקדש וקונמות) וא"כ הוי חוץ מהפרת נדרים או תרומה ומש"ה לא מהני (דדבר תורה ארוסה אוכלת בתרומה ויע"ש בס' פ"י דחצי' עבד וחצי' ב"ח אינו אוכל בתרומה יע"ש בגמ' היטב) והנה על חציך בחצי פרוטה וחציך בחצי פרוטה לא הוי שייך חפיסה דהא בחצי פרוטה אין דין קידושין והנה מהרי"ט תי' דהא האשה ג"כ מרוצה רק על חצי. והנה אם נימא דלא כס' מהרי"ט דבאמת הוא אמר אבל אצל האשה כיון דהיא לא התנה וליכא קפידא והוי כמו בתנאי אמרינן דמי דהתנה יכול לבטל וכן הוי הדין כמה פעמים דכיון דהוא לא אמרה כוונתו שיהא בלשון המועיל וכן במתנה או בשאלה לקדש יע"ש היטב בהרא"ש רק דלא יזכיר לשון שאלה וא"כ הא האשה לא הזכירה לשון חצי' והנה הא הדין בשטר חוב דשמין את הנייר אם יש בו ש"פ אע"ג דלא אמר בהשטר וא"כ בכאן שפיר יכול לתפוס הקדושין דהא אם הוי קדושין על חצי בחצי פרוטה וחצי השני עכ"פ אתי בתורת טעות דסבר דיכול לתפוס על חצי וא"כ הא חצי פרוטה אינו בתורת השבה והנה היכא דהוי מחילה בטעות איתא בב"מ דהוי כמו יאוש והיכא דהוי יאוש כתבו התוס' בב"מ גבי עבר על עשה דליכא לאו רק העשה וא"כ בחצי פרוטה לא אית בי' עשה וכן כתב הפ"י דגבי מחילה בטעות הוי רק מ"ע להחזיר כן הוא בב"מ דף ס"ז גבי פירות דקל דבעי למתיב מאונאה וכו' יע"ש היטב אך אם לא מקודשת עכ"פ על חצי' אזי הוא פרוטה שלם והוי בחזרה כל הפרוטה וא"כ שפיר מקודש ולא גרע מאם קדשה באיסורי הנאה והאשה הוי חולה שיש בה סכנה אך אם אמר שני חציך בפרוטה דכיון דהוי בדיבור אחד והויא דמיא לקני את וחמור דלא קנה אפילו הך חצי פרוטה ואזי שפיר צריך לחזור ולא מהני מאי דאשה רוצה עכ"פ דליתפוס כולה והוי אפילו חצי אינה שלה ולא קני' כלל עכ"פ בתורת קנין ומ"ש לעיל דהוי כמו חוץ מהפרת נדרים וחוץ מתרומה י"ל דא"כ מקודשת מכח ס"ס חדא או (בר"ע א"י תיבה זאת) דשכא הואיל ואעפ"כ מקודשת כולה ועוד איכא בגיטין דחוץ מתרומה וחוץ מהפרת נדרים:
והנה אם מה דהוי בדיבור אחד הויא דמיא לקני את וחמור וא"כ א"ש דאפילו חצי אינו מקודש כלל דכיון דאינו מקודש לחצאין על חצי השני ועוד דהא באמת אפילו אם א"צ להחזיר הש"פ מ"מ לא קנה וא"כ הוי כמו גזל נכרי דליכא איסור אבל מ"מ לא מקרי שלו ונ"מ אם הוא רוצה לתפסו חצי פרוטה יכול לתופסו מיד האשה וא"כ גם הך חצי פרוטה אינו ניקנית ניקנית לאשה והנה יש ראי' דהא היכא דשוה לו חמשה סלעים אע"ג דלא שוה אזי א"צ לומר דקבלה בחמשה סלעים הכהן בפדיון הבן ויע"ש ביו"ד ובט"ז והנה לפי זאת הסברא דהוי בדיבור אחת והוי כמו קני את וחמור וא"כ לא קדשה החצי דהא כיון דלא מצי להוי לחצאין ולקדשה החצי שני' וא"כ לא הוי קדושין אפילו החצי כלל ולא שייך דפשטה הקדושין בכולה
ועל קושיות הב"ש ממעשר שני דמשמע אפילו אינו שוה בכאן שוה פרוטה מקודשת והנה אם נימא אפילו אם יש לו דרך לשם נמי אינו מקודשת קשה וי"ל משום דבאמת הא כיון דאית לי' דרך לאותו מקום וא"כ הוי ש"פ אך דזה לא מקרי הנאה דהא יכול לקנות בכאן בעד פחות מש"פ משא"כ במעשר שני לא שייך זאת דהא א"א לקנות בפחות מש"פ דהא צריך ליתן המעות והמעות יהא כדין מעשר שני ואזי בודאי יצרך ליתן לו ש"פ כמו בירושלים והנה זה הוי הפי' בהרא"ש ג"כ דמייתי ראי' דאין להקדש אלא מקומו ושעתו בערוכין ושם א"ש דהא באמת גבי ראוי מקרי שכר פעולה או שכירות דאין משתלמת אלא לבסוף ואזי אין ב"ח נוטל כלום וכן אין הקדש כלום משכירות כן חיתא בערוכין דף ח"י ע"א וע' בש"ך לקמן גבי מעמד שלשתן ועיקר הא דמחוב נוטל ב"ח הוי מכח שיעבודא דר"נ משא"כ בשכר פעולה וא"כ עיקר ראי' דמייתי הרא"ש דאין להקדש אלא מקומו ושעתו דלא אמרינן הואיל דשויא במקום אחר ש"פ כהוי מקרי כסף פרוטה ושפיר מייתי ראי' אך מכ"מ דלמא הוי הטעם דעכ"פ הא ראוי להוליך עד שם וא"כ מ"ה אינו נוטל דהא מקרי ראוי דבודאי גרע מחוב שעדיין לא הגיע זמנו ומשכר פעולה ומ"ה אין להקדש אלא מקומו ושעתו משא"כ בקידושי אשה דהא יכול לקדש בשט"ח דאחרים אע"ג דמקרי ראוי רק דממילא כיון דאיכא ראי' דלא אמרינן הואיל וש"פ במקום אחר מקרי כסף בכאן ועל זה לא מקרי דנימא דהא מקרי גורם לממון מאי דיכול להוליך למקום אחר דהא יכול לקנות בכאן בעד פחות מש"פ משא"כ במעשר דאינו יכול לקנות בפחות מש"פ ואתי שפיר לשון הרא"ש ומתורץ קשיות הב"ש הנ"ל:
וכן איתא בפסחים בדף כ"ט דאם הוי לאחר זמן מקרי רק גורם לממון וכן ה"נ כי שויא במדי צריך להוליכן למקום פלוני והוי אין הזמן מיד וגרע משכירות דהוי דאין החיוב מיד וה"נ אין הזמן מיד שצריך להוליכן על הזמן למקום אחר היוצא לנו מזה שעכ"פ אם יש לו דרך למקום המדי דשם ש"פ וכאן א"א למצוא הך דבר לקנות אע"ג דאין רוצה ליתן לו ש"פ בעד זו מקודשת ואפשר דבאמת דבזה כ"ע מודו והנה י"ל קושיות הפ"י על שיטת הרמב"ם דהקשה הא קתני ב"ש בשוה דינר וא"כ ליכא נ"מ רק אם קיבלה קדושין מאחר וא"כ הוי ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ואמאי קתני לה בעדיית וי"ל משום דהנה מה שהקשה הב"ש על שיטת הרא"ש דהא איתא בש"ס אומר אדם לבתו קטנה צאי וקיבלה קידושין מאחר אך י"ל משום דהנה קשה לפמ"ש הרא"ש הוי כמו דיש שליחות לקטנה קשה הא גבי קדושי כסף הא לא הוי חזרה שליחות אצל הבעל אך י"ל דבאמת הוי הטעם מכח ערב אך דקשה דהא לא דיבר עמו וכקשיות התוס' והרא"ש וא"כ לפ"ז לא קשה דהא כיון דנעשה שליח של אביו לצות ליתן לה ואזי שפיר הוי דין ערב דהא כתב הט"ז דאם אמר חן מנה לפלוני וכו' ואם המקדש אמר כשאני נותן לפלוני הרי את מקודשת לי מקודשת מדין ערב אעפ"י שלא אמר אח"כ לאחר שנתן הרי את מקודשת לי וח"כ הוי תו א"צ להיות שליח רק שיצוה להיות מקודשת ואח"כ לא נעשה שליח בשעה שזכה לעצמו וכיון דאמרה הן קודם הנתינה הוי נעשה האשה שליח ליתן לה ואח"כ בשעה שנתן לה לא הוי כלל שליח רק שצוה לזרוק לאדם אחר אך לסברת תוס' רי"ד שסובר דבעי לאמר בשעת מעשה והרי את מקודשת לי וא"כ צ"ל דהוי בשעת מעשה ג"כ האשה שליח וא"כ שפיר קשה הא לא ניתן שליחות לחזרה ומ"ה צ"ל דאין הטעם משום שליחות רק דהוי כמו דבשעת מעשה שמכרה דיבור לקדושין כי יש בשעת מעשה עדיין ש"פ ומ"ם פסק כן דהסוגיא קאי למ"ד לא בעינן שליחות שיחזור שליחות משא"כ לפי מה דפסקינן כמ"ד דבעינן שליחות שיחזור לבעל ובפרט דבזה דמעולם לא הוי ראוי שיחזור וכדאיתא בגיטין בסי' קמ"א וא"כ לפ"ז דהוי הטעם מטעם ערב וא"כ גבי פדיון דאמה העברי' דאם הוי פחות מש"פ אך דהוי ש"פ במקום אחר וא"כ אם הוי שני ש"פ במקום אחד ורוצה ליתן האמה העברי' ולגרע וליתן מה שש"פ במקום אחר ובכאן הוי פחות מש"פ וא"כ ראוי לגרע מפדיונה. אך באמת כיון דהוי רק מטעס ערב וא"כ הא איתא בב"ק דף ע' ע"ב והא כי אתי לקמן לדינא וא"כ לא מצי לקנות וא"כ בכאן הא פטור מלשלם כמו ששוה במקום אחר רק כמ"ש הפ"י דגזרת הכתוב לענין קנין דמהני נמי מקרי שוה פרוטה במקום אחר ועכ"פ לשלם א"צ מדין ערבות וא"כ הא בעינן דיהא חזי' ליעוד בהך גירעון וא"כ זהו טעמא דב"ש דס"ל דמועד מה דשוה בסוף ונשתייר ש"פ וא"כ שפיר מתורץ קושיות הפנ"י:
והנה מה דמספקא לי' אם עשה שליח במטלטלין למכור והשליח מכר במטלטלין אגב מקרקע והמקרקע הוי קרקע של השליח אם מהני דכיון דאין המשלח מצי למכור אגב אלו המקרקע דאין המשלח מצי למכור בעד קרקעות אלו דאינו שלו' ולכאורה איכא למיפשט מהא דהא קתני או' אדם לבתו וא"כ הא האשה זכתה לעצמה אך מטעם ערב א"ש והנה הא דאיתא בסי' ע"ו דאם שותף לוה דהוא חייב דל"ש בערב כיון דלא דיבר עמהם והוא שיטת התוס' והרא"ש ואפילו לפי ס' הראב"ד (מ"מ הוי כמו דאמר מה שיתן להאשה):
והנה אפילו בלא הך סברא דחזרה שליחות אצל הבעל מ"מ מכח הך סברא צ"ל דהוי מכח ערב דהא כיון דהמעות הוי באמת של האשה וא"כ אם לא הוי הדין מטעם ערב ואם האב הוי רצה להתקדש בתה ויהא המעות של הבתה ליתן לבתה לא הוי מקודשת רק מטעם ערב הא ל"ה דמיא למטלטלין אגב מקרקע של השליח וכמ"ש לעיל דא"ל דאינו מקודשת יע"ש היטב:
והנה לאב אין מגיע הנאה בהך פדיון דמקדש דהא מעשה ידי' הוי של בעל קודם נשואין וכמו דהביא הרשב"א בשם הירושלמי ומ"ה לא נקט הש"ס נ"מ לענין מעשה ידי' יע"ש היטב:
והנה על תי' הפ"י ק"ק דהא כיון דבית שמאי צ"ל דנ"מ בדבר דיהא נפסד למדי וא"כ נתרץ ג"כ ברב"ה דכיון דע"כ בב"ש צ"ל כך ומסתמא איירי בדין אחד והנה לשיטת ר"י למי י"ל קו' הפ"י דבאמת אטו לא נוכל לומר כן דהיינו דא"ל מקודם דמקדש בחצי דינר וא"כ אינו רוצה להתקדש רק בחצי דינר אך אם אמרי' דאפ"ה הוי מקודשת דכיון דאצלה שוה דינר דהא המתנה הוי (ינח א"י תיבה זאת) בשביל זה הקדושין והוי כמו סברת המל"מ גבי איסורי הנאה מ"מ הא מוקי לב"ש דקידשה בלילה וא"כ לא ידעת האשה להערים כלל ולא הוי מקודשת אך דבאמת דלשון קשי' לי' דמשמע דוקא שוה כסף הא אפילו לא יהא ש"פ דכיון דהוא לא אמר דמקדש בש"פ משא"כ נ"מ שפיר הוי כן וא"כ הוי ב"ש לקולא וב"ה לחומרא ואו י"ל דלב"ש א"ש דהוי הפי' דמקפיד בפחות מדינר וא"כ ע"כ הוי הפי' בלילה או ע"י שליח וא"כ בודאי אינו מקודשת במאי דשוה במקום אחר דהא אעפ"כ מקפיד האשה על השליח או אם קדשה בלילה:
והנה מ"ש בס' פ"י להקשות דלמא אין צר כין בכאן כסף רק במאי דשוה במקום אחר וי"ל משום דהא איתא בב"ק בדף ע' ע"ב וכיון דאי אתא לקמן לדינא לא מחייבינן וא"כ לא הוי קנין וא"כ גם בכאן דהא קידושי אשה יליף משדה וכו' וא"כ אינו נקנה דהא איתא לקמן לדינא הוי פחות מש"פ ואינו יוצא בדיינים והנה אפילו לפי תי' רבא דאתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ופרש"י דדוקא בכאן דבאמת חייב רק דאין הב"ה יכול לכופו. וכתב רש"י בב"מ דף צ"א וכיון דרמי תשלומין עלי' משא"כ בחצי שיעור פחות מש"פ דלא רמיא תשלומין אך באמת לפמ"ש לעיל דיש לו דרך וא"כ הוי כמו מבטל כיסו של חבירו דהוי רק גרמי אך אפילו למאן דדאין דינא דגרמי יש לחלק כמ"ש התוס' בב"ק דף ע"א ע"ב דרק גבי ש"ח כיון דראוי למכור משא"כ בשאר דיני דגרמי ומה דהוי דרבנן יש לחלק בין דבר דשכיח או לא אך באמת הא הוי הדין כר"ש דדבר הגורם לממון וזה מקרי גורם לממון וכמו דאיתא בפסחים דף כ"ט ע"א דכיון דאין זמנו לאלתר ומכ"ש בכאן דהא הוי הזמן עד שיגיע למקום פלוני אך באמת הא הש"ס חילק עוד בין דבר שעיקרו ממון או לאו בזה לא הוי עיקרו ממון דכיון דאינו שוה בכאן פרוטה משא"כ במעשר דהוי באמת ש"פ רק דאינו ש"פ בכאן הואיל דאסור ושפיר דמיא להא דר"ש דהוי עיקרו ממון רק דהקדש או חמץ בפסח וא"ש (והנה הא דבאמת מקודשת בשטר דאחרים הוי הפירוש דהוי הנאה דמצי למוכרו וכמו שאדבר לשלטון משא"כ היכא דלא א"י) (והנה כמו שכתב הפ"י דספק אם האשה מקודשת בקרקע כן ספק אם האשה מתקדשת בשטר דהוי הכל חדא):
והנה עי"ל דהו' חילוק בין תי' ר"פ ובין תירץ רבא או דאם אמרינן דדינא דגרמי הוי רק מדרבנן (והנה הא דמקודשת בשטר הוי שיכול למוכרה משא"כ בכאן דאינו שוה פרוטה בכאן אין מקודשת דאין עיקרו ממון) ומ"ה לא הוי מקודשת רק מדרבנן אך בזה פליגי אם מאי דאינו שוה רק מדרבנן דהוי קנין מדרבנן אם מקודשת גם מן התורה יע"ש באהע"ז באר היטב:
והנה ע' בחה"ר בקדושין בדף נ"ו ע"ב בד"ה אר"י וז"ל ואי משום שעובר לפני עור לא תתן מכשול הא אסיקנא בפ"ק דמסכת וכו' כל שבידו לעשות אינו עובר בסייעו וכו' ומזה משמע דלא כשיטת התוספות דבישראל מומר אפילו מצי למיעבד בלא"ה אעפ"כ אסור והביאו הש"ך ביו"ד בהלכות ע"א ונמצא דהוי פלוגתא בזה:
דף נט:
ביטל עד שלא תרם וכו' והקשה הפ"י אפילו לר"י אמאי מהני הא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וי"ל משום דבאמת דבתנאי שבידו לבטלו שפיר מהני לדעת העיטור הביאו בא"ע סי' קמ"ג דיבטל הגט וא"כ בכאן הוי כמו שמתנה ע"מ מה שיפרש השליח יהא תרומה וא"כ הוי תנאי וא"כ נהוי דהוי כמסירה להדיוט אבל עכ"פ לא עדיף ממסירה להדיוט ובמסירה גופא בכה"ג יכול לבטל המעשה והוי ג"כ תנאי שבידו לבטל דהיינו שיתרום דהוי הדין דלא מהני תרומת השליח אח"כ וא"ל ע"ז גופא אמאי מהני תרומה מקודם שיתרום הבעה"ב מקודם תרומת השליחות. הא אמירה לגבוה הוי כמסירה להדיוט וי"ל משום דהנה בידו לתרום ממקום אחר וא"כ ממילא לא מהני תרומת השליח אח"כ דהא בעינן שיהא שירי' ניכרין לישראל אזי קרי' שם תרומה עליו וכאן הא לא הוי שירי' ניכרין לישראל דבלא"ה נמי מותר לאכול תבואה דהא כ"ז דלא חרם השליח הוי תרומת הבעה"ב תרומה ורשאי לאכול ולאחר אכילה תו א"א לתרום השליח תרומה והוי תרומת הבעה"ב תרומה וא"כ כיון דהוי בעה"ב לבטלו ושפיר מהני לבטל התנאי לדעת בעל העיטור ואפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דלא מצי הבעל לבטל הגט דהיינו המעשה בתנאי מעכשיו מ"מ כאן הוי כמו תנאי מאם לדעת הרמב"ם כיון דבאמת הוי רק תרומה משעה שקרא עליו שם תרומה דבאמת אנן פסקינן דאין ברירה אך כמ"ש בספר שאגת ארי' דלענין דלענין מאותו זמן שיהי' חל ע"ז בודאי אמרינן ברירה מכאן ולהבא וא"כ כיון דחל רק מאותו זמן בודאי הוי רק כמו אם דלשיטת הרמב"ם בא מתחיל ג"כ קצת מקודם ימ"ש:
והנה אם אמרינן כמ"ש הב"ש בסי' קמ"ג דהתנאי שיתנו מאתי' זוז לא מקרי בידו לקיים התנאי דלמא ל"ל ויאבד כל אשר לו. וא"כ גם בתבואה דלמא לא יהי' לו תבואה ממקום אחר ולענין אותו תבואה שפיר מקרי שירי' ניכרין לענין אותו דקריא בע"ה עליו שם תרומה והשתא כשהשליח יקרא על אחר בם תרומה וא"כ יתיר לאכול לישראל אותו שקרא הבעה"ב מקודם שם התרומה עליו וא"כ שפיר הוי אותו התבואה שקרא עליו בעה"ב שם תרומה שירי' ניכרין לישראל אך מצי להפריש ממקום אחר וא"כ מתורץ קו' הפ"י:
דף ס.
והנה מה דהקשה הר"ן על לשון הרמב"ם דאם הוי מסופק דילמא כר"י דהוי מעכשיו שיורי אמאי נקט דוקא כסדר הזה הוי מקודשת מספק אפילו אם א' מקדש לאחר זמן הראשון וי"ל דה"פ דכיון דנקט הרמב"ם דא' מעכשיו ולאחר ל' וא' אמר מעכשיו ולאחר עשרים אזי השאר ע"כ הוי דוקא כסדר הזה לאח"כ משום דאיתא בגיטין דאם קידש ראובן חוץ משמעון ובא שמעון וקידש חוץ מראובן לא הוי אשת שני מתים דמשום דקידושין דשמעון לא מהני מידי והנה בכאן כתב הרשב"א דעיקר הטעם לר"י דשייר רק דנתפוס עוד קידושי אחרים ורק לקידושי שיור הא באמת אסור לשניהם וא"כ בשלמא אם קידש עוד אחר בתוך הזמן ולגמור מקודם כלות הזמן של הקודם הוי פעולה דא"א לאחר לקדש רק עד אותו יום שיגמור קידושי שלו ד"מ דקידש לאחר עשרה ימים יהא נגמר וא"כ אי לאו הקידושי שלו הוי מצי לכ"ע לקדש עד עשרים יום ואיהו מהני קידושי שלו דא"א לאחר לקדש רק עד עשרה ימים וכן הוא ועל סדר הזה דנגמר הזמן שלו מקודם ומשא"כ אם הוי עד לאחר זה וא"כ מאי מהני דהא בלא"ה א"א אחר אותו זמנו בלא"ה לקדש מכח קידושי קוד' על הראשון בלא"ה מכח קידושי שנים אסורה זא"ז ולקידושי אין מועיל ומ"ה נקט דוקא על סדר הזה:
דף עט.
והנה י"ל הרמב"ם דפסק כרבנן גבי מקוה דכל הטהרות שנעשין ע"ג למפרע שורפין בין בר"ה בין ברה"י ופסק גבי חביות של יין דמכאן ולהלן לאחר ג' ימים הוי ספק והכ"מ הק' עליו דהא אמרינן מאן תנא חביות ר"ש דפליג גבי מקוה וי"ל דהנה התוס' כתבו בנדה דף ב' ע"ב בד"ה הי' בודק את החביות וכו' דאפילו לרבנן דס"ל דהוי יין וחומץ מין אחד מ"מ כאן הוי הפרשה בטעות וכו' ועי' בד' ה' ע"א בד"ה והנם אפילו וכו' ובדף ט"ו ע"ב ד"ה והנה הרשב"ם כתב וכו' ולכאורה קשה דהא כתב הט"ז בי"ד סי' רל"ב דאם קיבל התענית למחר דס"ל דהוי יום ה' ולאח"כ נודע דלא הוי כן מ"מ הוי נדר משום דזה הוי דברים שבלב דהא אינו מוכרח דדוקא ביום ה' נדר דלפעמים נודרין אף בשאר ימים וא"כ לפ"ז קשה בכאן מה הוי דהוא סובר דהוי יין מ"מ הא חומץ מפרישין אך דבכאן א"ש משום דהא באמת אסור לכתחילה דאין תורמין מן הרע על היפה וא"כ בודאי הוי כמו דהוכר דהוי אביו דאין צריך התרה דבודאי לא אסר על אביו ועי' לקמן ד"ה והנה ע"ש אך דהא איתא בחו"מ סי' ש' גבי הטבח שקלקל דפטור מלשלם אם נמצא פגום אע"ג דהוי הא רעותא לפניך דסכין פגומה והוי ג"כ חזקת איסור מ"מ אין מוציאין ממון אע"ג דהוי חדא במקום תרתי ואמרינן דבמפרקת איפגם אע"ג דאנחנו פסקינין כרב הונ' לא הוי ודאי במפרקת נגד עור יע"ש בהרשב"א בחידושיו וכן לא ס"ל לר"ה הך חילוק דחסר אחא יעש'"ה בס' תב"ש והנה הב"י כתב ביו"ד סי' של"א דנ"ל דבזמן הזה דכיון דאזלי לאיבוד א"צ להפריש מן היפה וא"כ הא הוי הדין גבי טבח דא"צ לשלם לענין חזקת ממון ה"נ א"צ ליתן לו היפה דהא הוי ספק דלמא הוי הך יין באמת יפה וא"כ א"צ ליתן לו מה שתרם מחדש השתא היפה וא"כ כיון דאין נ"מ לכהן כלל השתא אפילו אם יחשוב אם הוי חומץ לא יהא תרומה מ"מ הכהן לא יטול רק רע וא"כ תו ליכא חיסור במאי דחישב דאפילו אם הוי חומץ יהא ג"כ תרומה דכיון דליכא נ"מ לכהן והוי כמו דאזלי לאיבוד אך דהא אם יראה השתא להך דמפריש ויהא חומץ וא"כ להך דעה הוי ג"כ ג' ימים מעיקרא חומץ דס"ל דריחי' חלא והוי חלא וא"כ לא הוי תרומה דהא יודע דהוי חומץ וצריך ליתן לכהן מחדש יין תרומה אך באמת השתא דלא בדק מיד וא"כ שפיר הוי תרומה אפילו אי הוי חומץ אך דזה תליא בהברירה דאם אמרינן דאם הוי השתא דלא בדק מיד אמרינן דהוברר הדבר דעומד לכך שלא יבדוק אך אם נימא דאין ברירה וא"כ אמרינן דבשעת תרומה לא הוי הפרשה תרומה דלמא יראו שהוא חומץ מיד ואזי צריך ליתן לכהן והוי כמו דהפרשה הוי ע"ת דוק ותשכח אך דהא בדאוריית' אמרינן אין ברירה דהוי ספיקא וכדפסקינן וא"כ זהו הוי הפי' דהוי ספק א"א ברירה או לא ומאי פריך הש"ס מחביות על מקוה וצ"ל דעיקר קו' הש"ס הוי רק למ"ד ג' ימים ראשונים הוי וודאי והכל ספק אפילו ג' ימים אחרונים וא"כ עכצ"ל דמתניתא כרבי דחומץ ויין הוי שני מינים דאל"כ ליכא ספיקא דברירה כלל דהא אפילו אם ימצא מיד חומץ אמרינן השתא הוא דאחמוץ וא"צ ליתן התרומ' מחדש לכהן וא"כ הוי וודאי תרומה ואמאי צריך להפריש כלל מחדש א"ו כרבי דהוי חומץ ויין שני מינים ופריך שפיר:
ולפ"ז שפיר מתורץ מה דקשה למאן דפליג על הרשב"א וס"ל דאם הוגלד פי המכה אסורה אפילו קודם ג' ימים דכיון דיצא מכבר מחזקה שלה וא"כ קשה להך דעה דס"ל דג' ימים אחרונים הוי ודאי חומץ וא"כ בלא"ה ליכא חזקה לפי שיטת הרשב"א והוי ספק בלא הך חזקה דטבל דאוקמי אחזקה ראשונה וכמו דהדין בטריפה לשי' אותן החולקין על שי' הרשב"א וא"כ בהך חזקה הוי ודאי דהא אוקמינן על הך חזקה דהא חזקה דאורייתא אך לפמ"ש לעיל מתורץ שפיר דבאמת להך מ"ד הוי הספק מכח אין ברירה ואתיא כרבנן דחומץ ויין הוי מין אחד אך דעיקר הקושיא הוי למאן דס"ל דגם דג' ימים אחרונים הוי רק ספק ולהך מ"ד דהוי בג' ימים ודאי בלא"ה ל"ק כלום ולפ"ז מתורץ שפיר קושיות הפ"י דהא דמקשה על שמואל מהא דרמינן מחביות על מקוה ומשני רב חנינא מסורא הא מני ר"ש אבל לרבנן הוי ודאי ומקשה הפ"י אטו גברא אגברא קא רמית וכו' וי"ל משום דהנה מהרי"ט בחידושיו לכתובות כתב דגבי מעוברת לא שייך לומר דאוקמה אחזקה בשלמא בחי דלמא יהא זמן רב ויחי' משא"כ במעוברת דהא בין היום ובין מחר סופו לילד ותי' מהרי"ט דל"ק דהא לשמואל ס"ל דאפילו באותו יום עצמו דסופו לבוא היום לא אמרינן אוקי אחזקה ונמצא א"ל דאפילו למאן דפליג וס"ל דג' ימים אחרונים הוי ג"כ ספק דטעון חמרא מ"מ קשה דהא כיון דבהנך תלתא יומא הוי ודאי ריחי' חלא וא"כ לא הוי חזקה דהא בודאי בג' יום יהי' חלא בטעמא ג"כ ולא מקרי חזקה דכיון דבודאי ישתנה ודמיא לחזקת מעוברת וא"כ כיון דליכא חזקה דגופא רק חזקה דכאן נמצא וכאן הי' וחזקת טבל ואזי שפיר מוציאה ממון אך לשמואל יקשה שפיר דהא ס"ל לשמואל דאפילו באותו יום לא אמרינן הרי חסר לפניך והנה אם אמרינן דבאמת חזקה עדיפא מרובא ואפילו לשמואל אזלינן בתר חזקה אם לא איתרע או דהיכא דלא טעון ברי וכס' הפ"י דהיכא דלא טען ברי (לא) אזלינן בתר חזקה וא"כ בהך יומא עכ"פ לא מקרי חזקה דבודאי בהך יומא גופא ישתנה דכיון דהוי הך יומא יום ג' והרי חסר לפניך ומקרי ג"כ חזקה וכמ"ש הפלתי וא"כ באמת אם יראו דהוי בהך יומא חומץ אזי בודאי צריך לכהן התרומה מחדש וא"כ שפיר תליא ביש ברירה ומש"ה הוי ספק ולא הוי קשה אלא דע"כ הקושיא קאי רק לשמואל דס"ל דלא מקרי הרי חסר לפניך לחוד ולא חזקה דנערות בהך יומא וא"כ א"צ ליתן לכהן רק אפ"ה מקרי ודאי טבל לענין זה דשרי לאכול החומץ מה שכבר נתרם וא"כ הוי דוקא לשמואל ומקשה שפיר ומתורץ שפיר קושיות הפ"י הנ"ל.
ולפ"ז שפיר מתורץ הרמב"ם הנ"ל וכן הסמ"ג דכתב מתניתא דלאחר ג' ימים ספק דהנה לכאורה הקשה הרשב"א ומביאו המ"ל דמאי מקשה דחביות אמקוה דשם הוי טומאה ועשאו ספק כודאי אפילו בר"ה יע"ש היטב אך י"ל דהנה קשה לפי הך סברא דהחולקים על הרשב"א דאפילו יותר מג' ימים הוי טריפה דכיון דיצאו מחזקתה ומביאו ראי' מכתמים יע"ש היטב בהנך חביות דיצאו מכבר ג' ימים עכ"פ אך די"ל דחזקת טבל לא מקרי חזקה דהא יצאה עכ"פ קודם מחזקה דהוי חשבינן דמתקן הוא וכס' התוס' בכתובות וכסברת הט"ז בחו"מ סי' ע"ה גבי א"י אם פרעתיך דנמצא מטבע מזיופת כן ס' ר"י בר ברוך דכיון דיצאה מחזקת לא מקרי חזקת א"א והיא בכתובות יע"ש היטב אך דעכ"פ גבי מקוה נמי קשה דהא מכבר חשבינן דהוי טהור א"ו דאין זה ס' דיצאה וא"כ מקש' אך הרמב"ם דפסק ג' ימים ראשונים הוי ודאי ואח"כ אי ספק אפילו בג' ימים אחרונים וא"כ לא יצאה מחזקת עד השתא וא"כ ל"ק קו' הנ"ל ממקוה דהוי רק גבי טומאה עשאו ספק כודאי ומתרץ שפיר הרמב"ם:
ולפ"ז א"ש הסמ"ג וגם הסוגיא דבב"ב דלמ"ד דבג' ימים הראשונים הוי ודאי ואח"כ הוי ספק בג' ימים אחרונים ג"כ וא"כ ל"ק ממקוה דהוי טומאה ועשאו ספק כודאי ולמ"ד בג' ימים אחרונים הוי ודאי ל"ק דהוי הטעם מכח ברירה וזה הוי הטעם של הסמ"ג דכתב להך מתניתא ומביאו פלוגתא דר"ת ורשב"ם ולכל חד כדאית לי' למאן דפסק כרי"ב והיא לר"ת לשטתי' דס"ל דספק בברירה ורשב"ם ס"ל דאין ברירה ולא ספק א"ו דס"ל דלא כתי' תה"ר ויכול להוציא ממון היכא דהוי תרתי לריעות' והוי רק הטעם דיש חילוק בין טומאה לחביות ור"ת הא קשה דהוי יצאה מחזקתו מקודם אך ר"ת ס"ל דהוי ספק אם יש ברורה וכש' התה"ר ומתורץ שפיר:
או י"ל שיטת הסמ"ג וכן הרא"ש דמייתי להך ברייתא ולא כתב דהוי שלא אליבא דהלכתא והוא לא פליג על הרשב"א גבי ג' יום וי"ל משום דלכאורה קשה הא איתא בפסחים דאמרינן גבי תרומה לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י ובב"י משום דטו"ה אינו ממון וא"כ קשה לפי שיטת רש"י ותוס' דהוי הפי' בכאן נמצא וכאן הי' הואיל ויצאה מרשות הבע"ה וא"כ בכאן דיצאה לרשות הכהנים וא"כ ליכא ריעותא דהרי חסר לפניך ומאי פריך מחביות על מקוה א"ו מכאן מוכח דלא אזלינן בחר רשותו רק בשל מי נמצא אם הוי בבית אחרת וא"כ מכאן מוכח כרי"ף ורמב"ם ומביאו בחו"מ סי' רל"ב וא"כ מיושב הרא"ש והסמ"ג דהסוגיא אזלי שלא אליבא דשמואל דאזלינן בתר דהוי רשותו משא"כ לפי פסק הלכה דאתי רמי ואמר לא תצייתינהו ואזלינן בתר רשותו ודלא כהרי"ף והסוגיא אזלי לרבי יהודה ומתורץ שפיר דאתי רמי ואמר לא תצייתינהו להנהו כללי והוי אזלינן לפי שיטת רש"י ותוס' לא במאן דהוי בביתו רק מאן דהוי ברשותו וא"כ ל"ק מחביות אמקוה:
והנה מתורץ לפי מ"ש לעיל קושיות הת"ח בב"ב דף צ"ז ע"א דהקשה דאמרינן כמאן פשוט רמי ור"ז חד אמר כר"י וחד אמר כריב"ל וא"כ לא הוי פשיטות כלל ומאי פשוט ר"י לאביי דכיון דלא ידע ועוד הקשה לפי מאי דמיתנו דרימאי מר"י בן לוי וא"כ מאי דיחקי' לאוקמי בחלא ספיקתא לאוקמי דדוקא ימים ראשוני' וכר"י וי"ל משום דהנה באמת בזה פליגי דבאמת כי א"ל ברייתא דוחק לומר דהוי כר"ש ודלא כהלכתא וכמו שהקשה א"ו א"ו דפשוט לי' כר"י בן לוי וא"כ הוי מתניתין כרבנן והוי הטעם דהוי ספק והוי ספק אם יש ברירה וכס' התה"ד דאין מוציאין ממון ומאן דס"ל כר"י הוי השי' דבאמת ס"ל דלא יליף חביות מטומאה רק דקפה כמו שהקשיתי לעיל על שיטת למאן דפליג על הרשב"א וא"כ כיון דיצא למפרע מחזקה הוי בלא"ה בלאו חזקה דטבל הוי הספק וא"כ מכח חזקת הטבל הוי ודאי א"ו דפשוט לי' כר"י וא"כ לא אזיל למפרע מחזקה ודרומאי ס"ל כר"י אך דיליף טומאת חביות ממקוה וא"כ קשה ומש"ה אוקי בחלא ספיקתנו וא"כ הוי שפיר תליא בברירה דהא לאחר ג' ימים ראשונים אם לאחר ששה ימים יהא חלא יהא מוכרח דנתחמץ לאחר ג' ימים ראשונים אך באמת הא לא בדק מיד לאחר ו' ימים וא"כ שפיר תליא בברירה וא"ש כרבנן הנה הסוגיא דנדה דמקשה רומיא חביות אמקוה הוי להך שיטה דס"ל דג' ימים ראשונים וג' ימים אחרונים הוי ודאי וא"כ יצא מחזקה למפרע וס"ל דאזלינן בממונא ג"כ בתר חזקה וא"כ שפיר נ"מ לכהן ביפה דצריך לתרום מחדש דצריך ליתן לכהן אך לפסק הלכה א"ש הרמב"ם והנה לפי הך דעה דס"ל דג' ימים אחרונים הוי ודאי והקשיתי לאותן דפליגי על הרשב"א ומטרפי' למפרע הוי יותר קשה לפי שיטת הת"ח דכתב דלאחר ג' ימים דהוי ריחי' חלא אפשר להתחמץ ואפשר ביותר ג"כ וא"כ אפילו אם הוי נתחמץ רק השתא מ"מ בג' ימים בודאי יצא וא"כ באפשר ביותר ג"כ והנה לא שייך לומר דלא ירצה המפרש להפריש ג"כ אם יהא חומץ דהא צריך עכ"פ להפריש מחדש ויאסר תרווי"ל ישראל לאכול י"ל חדא אפשר דניחא לי' בזה מליתן להכהן היפה וא"כ לא ידעינן מאי כוונתו ולא אזלינן בתר מחשבתו וכדינא דט"ז ביו"ד סי' רל"ב וכמ"ש לעיל יע"ש היטב ועוד דבלא"ה אסור כיון דיש בו בשעה שבדק והפריש ויש בו תרומה ונאסר מכח שני לוגין דנתערב בו תרומה ואתי שפיר הכל: