איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
מסכת סוכה · דף ל.
הא דהשמיטו הפוסקים הך דא"ל ר"ה להנהו כו' י"ל משום דהנה י"ל דלכאורה קשה לפמ"ש בס' שיטה מקובצת לב"מ דהטעם דיאוש לא קנה לאחר שבא באיסורו הוי משום דכיון דבא באיסור והוי ידו כיד הנגזל וכאלו הוי ביד הנגזל וא"כ בכאן דבאו בב"א ולא הוי מעולם כיד הנגזל דומיא דאיתא בב"ק דאתי' לידו בתורת קריעה דלא הוי שומר כלל אך י"ל דבאמת ס"ל לר"ה דעיקר החשש הוי משום קרקע של נכרי וישראל מנכרי קונה רק במעות והנה התוס' בע"א כתבו דאם באסורי בא לידו הוי דומיא דמכירה דאינו קונה רק במעות ולא במשיכה גם בגזילה וא"כ כיון דאינו נקנה ובעינן קנין משיכה או הגבהה לאחר יאוש כמ"ש הפ"י בב"ק יע"ש בגיטין יע"ש דהא בשעת מעשה לא הוי עדיין יאוש אך דלאח"כ שכבר הוי מטלטלין והוי לאחר יאוש והוי בהיתרא אתא לידי' אך ע"ז שפיר הוי ידו כיד הנגזל אך הפוסקים דגבי שישראל נכרי מנכרי משיכה קונה וא"כ באמת יאוש לחוד קונה:
ואו י"ל דבאמת אפילו אח"כ נמי הוי הכל באיסורא דאם יקנה וא"כ הוי לא חייב כלל לשלם דנגד הדמים שפיר הא הוי יאוש דהא אייאש עצמו וא"כ מה שחייב לשלם וח"ל דהא חייב מקודם בדמים ומאן מפקע דניהו דמייאש מדמי מי קא מייאש ופירש הח"צ דכבר נתחייב בדמים קודם יאוש משא"כ בכאן וא"כ אם יהא נקנה וא"כ לא הוי חזרה וא"כ עבר על ל"ת. ובזה מתורץ קושיות התוס' דהא דמשמע הכא דבשינוי מעשה אפילו ביאוש לא קני וגם שינוי השם משמע דקונה ביאוש אפילו בשינוי השם החוזר לברייתו וי"ל משום דבאמת לפי מה דאיתא בב"ק בדף ק"ה ע"א גזילה איכא מצוה השבה ליכא יע"ש וא"כ בכאן דליכא כלל מצות השבה והנה גבי גוזל ומאכיל ומאכיל דלאחר יאוש פטור אחר אבל הראשון חייב משום דכבר נתחייב במ"ע דהשבה קודם יאוש וא"כ בכאן ליכא כלל מ"ע דהשבה וא"כ אם קנה לא קיים מ"ע דהשבה וביטול העשה וא"כ לא מועיל הקנין דיאוש ומ"ה לא מהני בכאן.
והנה באמת משמע מתשובת הרא"ש ומביאו בש"ע חוה"מ סימן שמ"ח דעיקר החיוב הוא בשביל שסייע אבל אם הראשון גנב וא"כ אפי' אחר הי' פטור רק דהחיוב הוי משום השבת אבידה והנה איתא גבי אנוס דמכי דאנס עומד אצל עמיר הוי כמו דמיקלי קלי אפילו אם נשא ונתן אח"כ ביד פטור וא"כ גם בקרקע שייך אבידה קרקע ועוד דלענין נטיעות העומדת לקצור הוי לענין זה בקיצור יע"ש דהוי פלוגתא דר"מ ורבנן ולענין זה כ"פ מודו כמו דכתב הש"ך לענין גביות חוב דעכ"פ ראוי להבריח וא"כ גם לענין גזל כן רק דלא הוי קנין כיון דלא הגביה עדיין הגזלן כמ"ש המ"א לענין דברים המחוברים לקרקע וא"כ שפיר אם יקנה ביאוש ושינוי מעשה שחוזר דבאמת אע"ג דקרקע אינו נקנה ביאוש מ"מ מקרי אינו תובעים וא"כ באמת לא מחייב בגזילה דאימעט מהיכא דאימעט קטן וא"כ אם יהי' נקנה עובר בלאו ומ"ה אינו נקנה דהוי איסורא ואינו נקנה בהגבהה ובמשיכה בב"מ מיקרי אין לו תובעין כיון דהוא אייאש כללא דמלחא באמת אפילו אינו יאוש מועיל בקרקע מ"מ הך דהוי יאוש הוי עכ"פ אין לו תובעין וא"כ קשה הא לא חייב על מה שגזלה וא"כ אם יקנה אחר כך לא יקיים מ"ע דוהשיב את הגזילה וא"כ עבר על לאו וא"כ הוי באיסורא ועוד דבאמת מיקרי אביד' וכמו דאיתא בסימן שמ"ח דהוי אנס שעומד אצל כרי של תבואה ויכול בעצמו ליטלו וא"כ הוי כמו מיקלי קלי אך החיוב על שאינו קיים מ"ע דוהשיב וא"כ תיקשי קושיות הש"ס בב"ק דף ק"ה ע"ב ואמאי בשומר אבידה חייב דהא ליכא נתינה וא"ל כמו שתירץ דאכלו כשהוא גדול ופירש"י משום דמיד דאתי לידי' הוי לי' בעלים בר טענותי' ואם כשאכלו כשהוא קטן דלא ירד פקדון זה לתורת טענה מעולם:
והנה באמת לפמ"ש לעיל דכאן לענין גזל הסברא נוטה דעכ"פ מועיל יאוש דכיון דעומד לקצור והנה באמת קשה לפי מה דאיתא בב"ק דף קט"ו ע"ב דאמאי נימא מהפקירא קא זכינא דהוי יאוש כמ"ש מהר"מ והובא בהגהת מרדכי אלמא דמהני יאוש קודם שנטלה:
ואו י"ל דקשה לפי סברא התוס' בפסחים דף י' ע"א כיון דאם לא אשכח דמים נוטל הבהמה ומעיקרא הי' של הנכרי אינו יוצא מרשות נכרי וא"כ קשה בכאן לפי שיטת הסמ"ע בחוה"מ סימן שס"ב דאם אינו מסלקו בדמים צריך ליתן לו דוקא החפץ ואינו קונה לענין זה בשינוי מעשה וא"כ כיון דלא הוי עריסותיכם לענין חלה וגם לענין חמץ עובר וא"כ לפי ס' הס' יראים עכ"פ לא מיקרי לכם כמו גבי גזל הנכרי יע"ש וי"ל משום דהנה הפ"י כתב דיאוש אינו מטעם הפקר דאין יכול להפקיר דהוי אינו ברשותו והנה המל"מ מביא בשם הרמב"ן דהיכא דבשעת מעשה אמר דהחיוב בא ע"י הך מעשה ואמר קרע ולא אתי' לידו כלל בתורת שמירה א נו חייב וא"כ אינו חייב מטעם גזלן בהשבה דכיון דלענין זה שפיר מהני יחוש מטעם הפקר אך באמת ממ"נ דאם אתה רוצה לזכות בגוף החפץ וא"כ לא שייך לומר דהחיוב בא ע"י הך מעשה דממ"נ או דהחפץ לא חוי קני לי' וא"כ אין החיוב בא ע"י הך עשי'.