איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
מסכת כתובות · דף מח.
בסוגיא דלעולם היא ברשות האב והנה בגיטין דף ע"ג אמר רבה ור"א ומשנה ראשונה אמרו דבר א' א"ל אביי דילמא לא הוא ע"כ לא אשמועינן משנה ראשונה אלא למיכל בתרומה דרבנן ופי' הרא"ש והר"ן דהוי רק גזירה מדרבנן וכו' וע"כ לא שמעונין לר"א אלא גבי נדרים וכדרבי פנחס והנה הרמב"ן מחמיה מאוד על הך סוגי' האיך הוי ר"א ומשנה ראשונה אמרו דבר א' דזהו הוי משום שמא ישקה או סמפון ונ"ל משום דהנה הפ"י כתב בכתובות בדף ע"ה דפליגי אי מהני בדיקה בבית המרחץ וא"כ הוי פלוגתא דר"מ ודרבנן בפלוגתא דמשנה ראשונה ומשנה אחרונה וכתב דבאמת הוי רוב בודקין ומיעוט אינו בודקין רק דשם הוי חשש בעלמא ומהני רוב יע"ש והנה באמת בלא"ה ל"ק דאפילו אי נימא דרבנן יהא גוזרין משום מיעוט דאינו בודקין דהנה לכאורה איתא בדף ע"ב במס' פסח ם הי' אוכל תרומה ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה פטור ומסיק שם משום דרחמנא קרי' עבודה ובעבודה הוי הדין שאפילו חללים שבו מרצין וא"כ מן התורה ליכא איסורא דלא חייש משום סמפון רק מדרבנן וא"כ מן התורה לא הוי אכל איסור אפילו אם הוי מצא אח"כ סמפון אך דז"א דהא הוא יודעת ממום וא"כ שפיר אכלה באיסור אך באמת בכאן דחשש מבדיקה אפילו אם ה א הוי ממיעוט דלא בדקה והוא כמ"ש הרא"ש בשם ר' יונה בפרק קמא דכתובות דאם טוענת ברי מהני נגד רובא דכיון דאיכא חזקה להתיר וברי ושמא יע"ש היטב וא"כ אם הוא טוען דלא בדקה משום הכי מהימן מה"ת אבל באמת האשה זאת אינה יודעת אם בדקה או לא ואפי' אם נימא האשה יודעת הא כתב הפנ"י בסוגי' דהי' בה מומין דבאמת אע"ג דלא טוענת דלא בדקה מ"מ אם לא בדקה כיון דדרך לבדקה מחללה וא"כ פ"ז שפיר לא יודעת אם כל כמה דלא טעין הבעל ברי וא"כ מה"ת מהני ריב וא"צ לחשש מה"ת וא"כ שפיר בהיתר אכלה ואע"ג דנתוודע אח"כ דהוי סמפון מ"מ לא עביד האשה איסורא רק מדרבנן חוששין דילמא הוי ממיעוט וא"כ עבדי איסורא מדרבנן ולא גזרו מכח איסור דרבנן והנה המגיני שלמה הקשה לשיטת השיל"ג דסמפון הוי הטעם למשנה אחרונה וא"כ בהך ברייתא דקתני דלתרומה חוששין אמאי לא חששו לסמפון ונדרים במסר האב לשליח הבעל יע"ש היטב וא"כ ה"פ דאמר רבה ור"א ומשנה הראשונה אמרו דבר א' ר"ל דלענין זה לא חששו לסמפון. והנה בירושה ל"ק דבממון שפיר אזלינן בתר רובא וכמו דאיתא בבי טבח דמפקינן נן ממונא גבי נמצא גנב וצריך לשלם ומכ"ש בלא נמצא ולענין טומאה כיון דיורש הוי כמו מת מצוה דבעל מטמא כדאי' ביבמות דמ"ה מטמא כהן לקטנה יע"ש היטב דר"א ס"ל דיכול לספר נדרים ולמשנה ולמשנה ראשונה יכול לאכול תרומה ולא חוששין לסמפון וע"ז אמר אביי ממאי דילמא לא הוא ע"כ לא אשמועינן משנה ראשונה משום דבאמת בודקה רק דמיעוט אינם בודקין ע"כ לא אשמוענין משנה ראשונה רק לענין תרומה מדרבנן דמה"ת ליכא כלל איסור אפילו אם אכלה וימצא אח"כ סמפון דהא רחמנא אכשרי' ופועל ידו תרצה דחללין שבו נמי מכשירין רק מדרבנן דחוששין וא"כ אכלה באיסור וא"כ הוי רק תרומה מדרבנן ור"ל דאיסור הוי רק מדרבנן אבל י"ל מיכלו נדרים דאורייתא אם ימצא אח"כ סמפון ואשה תעבוד ואכילה ועבר על נדר והוי איסור מן התורה לא וע"כ לא שמעונין לר"א רק גבי הפרת נדרים וכדר"פ דכיון דר"א ס"ל דבאמת הוי בעל שלה א"כ אפילו אם ימצא אח"כ סמפון על דעתו היא נודרת ובדין קא עברי על נדרה דייק בלשון אביי דברוב פעמים אמרינן דאם רוצה למידחו אמרו אבל הכא כרבנן סבירא לי' הכא לא דהנה באמת טעמא דרבנן הוי בודאי מן התורה ולא משים סמפון רק בהא אפשר בלאו הכי סבירא לי' למתניתין הראשונה דבלא"ה לא רשאי לעבור על נדר משום סומפן ואו י"ל אם נימא כמ"ש מהרי"ט בדיני ספיקא להרמב"ם דהוי מדרבנן דק' הש"ס שם דמקשה ומ"ט אמרו רבנן ספק ממזר אסור דכיון דבאמת אפילו אם אמת ליכא איסור מן התורה ולמה גזרו בי' רבנן וא"כ ה"נ דכיון באמת מה שאכלו לא הוי באיסור ולמה גזרו אך י"ל דנ"מ אם מאכילין לבהמתן וא"כ איכא איסורא דלבהמתו לא הוי כמו עבודה דהא עיקר הטעם דהוי כמו עבודה ולבהמתו או דתרומה טמאה תהא נהנה בהדליקה זאת לא הוי עבודה וא"כ ע"ז הוי שפיר איסור אבל דהא המ"ל כתב דהנאה של כליון דאיסורא הוי רק מררבנן ואכיל דזה הפי' בנדרים דף ע"ב הנזכר לעיל אבל בתרומה דרבנן ר"ל דהנאה של כלוי בתרומה דזה הוי דרבנן והנה י"ל למה כתב הרמב"ם הטעם שמא ימזגו כוס ולא סמפון ניהו דיש רעה באמת אפילו אם נימא טעם דשמא ימזגו לא ס"ל להך סברא דמותר לי' מקודם מ"מ למה לא כתב בפרטא דשמעתא דהוי הטעם מכח סמפון וי"ל משום דהנה הפ"י הקשה לשיטת התוס' משמע דשייך ג"כ גבי נדרים סמפון וא"כ גם בחופה האיך שייך בדקה וי"ל משום דהנה שם בקדושין גבי גילו מילתא שמוכחין משם דלא בעינן תנאי כפול בממון או דלא בעינן כלל ועיין בריטב"א דקדושין דיליף ג"כ ממכות זאת סברא כתוב לחלק כמו שכתב התוס' דאל"כ מאי מהני הא לא הוי תנאי כפול.
והנה דבאמת אם אמרינן דבגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול וא"כ בסתם לא מהני אך דבאמת ז"א דהא כתב המ"ל דבאמת יכול לחזור או דהוי טעות אך דכיון דרוצה במעשה רק ע"י תנאי לא מהני וא"כ לפ"ז בכאן הא אם הוי מומין וא"כ מעולם לא הוי קדושין כלל והוי קדושין בטעות ומ"ה לא חל הקדושין אך גבי נדרים הא נ"מ אי יהא אזלה לחכם וחכם הותר הנדר הוי קדושין וא"כ הוי על תנאי ולא מהני תנאי כלל בקדושין לענין נדרים משא"כ במומין לא מהני רפואה ובזה מיושב הא דאמרינן לקמן בדף ע"ג ע"א אלא טעמא דרב וצ"ל דאין הטעם מכח דמחיל וחל קדושין קמאי דאל"כ לא מקשה והא תנינא חדא זימנא והקשו המפורשים הוא גופא תקשה מאי מקשין דילמא אין זה הטעם רק מטעם מחלה וי"ל משום דבאמת קשה קו' הנ"ל וצ"ל ע"כ מכח דלא מהני תנאי בנדרים משום דלא הוי כפול ומשא"כ במומין וא"כ נימא דמהני מעיקרא משום דמעיקרא הכי אתני קשה מאי שחששו בסמפון במומין למשנה אחרונה הא הוי ג"כ על תנאי אי מקפיד דוקא. וא"כ הדרא קושי' לדוכתא אמאי הוי חשש במומין אלא ע"כ צ"ל דבמעכשיו א"צ לדיני תנאי וא"כ קשה מאי מהני בחופה בסמפון נדרים אך אי אמרינן דכיון דכניס מחל וא"כ ל"ק כלל מנדרים דהוי מחל ומ"ה באמת למ"ד דכנסה לחוד בלא ביאה לא מהני ל"ק אך למ"ד חופה לחוד לא מחל וא"כ תקשי מסמפון דנדרים ע"כ צ"ל כתירץ הנזכר לעיל דלא מהני משום דלא הוי כפול ועכצ"ל דלא מהני מחלה למפרע במומין וא"כ במומין לא הוי על תנאי ומתורץ שפיר קושית המפרשים: